הלכות ברכות וסדר התפילות
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: יט' באדר תשפ"ה - 19 במרץ 2025
זמן קריאה: 11 דקות
הנה אחד מן הכשלים הגדולים בענין, “ברכות השחר”, וכל “סדר הנהגת הבוקר”, הוא עצם המחשבה, שברכות השחר נתקנו, “על מנהגו של עולם”, מחשבת הבל זו, היא טעות וכשל חמור ביותר, אשר הביא את רוב עם ישראל לברך, ברכות שלא לצורך, ולישא שם שמים לשוא לפי דעתו של רבינו הטהור הרמב”ם. מכיון שברכות השחר, לא נתקנו על מנהגו של העולם! אלא נתקנו על מנת לשבח את הבורא על הפעולות שעושה האדם שהם אלו אשר גורמות לו להכין עצמו ללכת לעשות צרכיו…
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: יז' באדר תשפ"ה - 17 במרץ 2025
זמן קריאה: 08 דקות
ומבואר מתוך דברי רבינו, כי החובה להשלים מאה ברכות בכל יום היא חובה מן התורה, והיא יותר חזקה מדין, “גורם לברכה שאינה צריכה”, שעד כדי כך צריך להקפיד בענין זה ולברך מאה ברכות בכל יום, עד שרבינו הטהור, מתיר לאדם, “לגרום לברכה שאינה צריכה”, שהרי כאשר אדם אכל ירק, ובדעתו להמשיך לאכול, אם יברך ברכה אחרונה על מנת לחזור שוב לברך ברכה ראשונה, הרי שהביא עצמו לידי, “ברכה שאינה צריכה”. אמנם רבינו מלמדנו, שמכיון שענין מאה ברכות נסמך מפסוק בתורה, וחובה לעשות כן מן התורה ממש, וכך למדו רבותינו, הרי שצריך להשלים בכל יום מאה ברכות, וגם אם זה אומר שצריך לגרום לברכה שאינה צריכה …
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: כו' באב תשפ"ה - 20 באוגוסט 2025
זמן קריאה: 13 דקות
וכעת מובן לי מה שכתוב בצוואת הבעל שם רע (צוואת הריב”ש): “התפלה היא זיווג עם השכינה וכמו שבתחלת הזיווג ניענוע כן צריך לנענע עצמו בתחלה, ואח”כ יכול לעמוד כך בלא ניענוע ויהיה דבוק להשכינה בדביקות גדול ומכח מה שמנענע עצמו יכול לבא להתעורר’ גדול שיחשוב למה אני מתנענע א”ע כי מסתמא השכינה בוודאי עומדת לנגדי ומכח זה יבא להתלהבות גדול…
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: ל' באב תשפ"ה - 24 באוגוסט 2025
זמן קריאה: 24 דקות
ולכן הזהיר באזהרה חמורה ואמר, “בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו“, כלומר, אי נטילת הידיים, תסב עונש חמור לכל מי שיבוא לאוהל מועד, ללא שרחץ את רגליו וידיו. ומפני מה החמיר בזה? מפני שהרחיצה כמו שכתבנו, הוא ענין, “אות כבוד”! וכמו שאף שף גדול ככל שיהיה לא יבשל בידיים מלוכלכות, אלא ידאג שידיו יהיו נקיות. וכן כמו שאף עבד לא יביא מתנה למלכו בידיו, אלא אם כן הוא יראה מצוחצח וטוב עם ידיים נקיות ורגליים שאינן מזוהמות. כך אמר ה’ יתעלה שמו, ולא למענו חלילה…
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: א' באלול תשפ"ה - 25 באוגוסט 2025
זמן קריאה: 22 דקות
מעט מן המאמר: “אמרו בתלמוד (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ז עמוד ב): “… דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן … אלא אמר רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד איתמר. תניא נמי הכי: טבל ועלה, בעלייתו אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה”. ע”כ. ומתוך שאמר, “כל” המצוות, למדים אנו מכאן, שכל שהדבר קשור לברכת המצוות, חובה לברך על המצוה, “עובר לעשיה” ולא, “לאחר העשיה” …
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: ב' בשבט תשפ"ו - 07 בפברואר 2026
זמן קריאה: 18 דקות
מעט מן המאמר: “וכתב רבינו במקום אחר (מנין המצוות לרמב”ם): “אלו הם שש מאות ושלש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיני הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן, וכל אותן הכללות והפרטות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה היא תורה שבעל פה שקבלו בית דין מפי בית דין. ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל כגון…“
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: ב' באייר תשפ"ו - 19 באפריל 2026
זמן קריאה: 45 דקות
מעט מן המאמר: “והוא הדין בענין הטבילה במקווה טהרה שציוה ה’ יתעלה שמו, לא משום שיש איזו טומאה מאגית הנתפסת על האדם, וכוחות הטומאה נדבקים בו! חלילה וחס מדמיונות כאלו. אלא טבילה במקווה טהרה הוא תהליך המשפיע על הנפש באופן פסיכולוגי נפשי מושלם, באופן שהטובל במקווה טהרה משלים את כוחות גופו לתפילה ומראה בזה הכנעה יתירה והתעוררות גדולה. וכמו שכבר כתבנו באריכות בענין נטילת ידים, שענין רם זה, מורה על נקיות ידים לפני ה’ יתעלה שמו, כל שכן טבילה במקוה טהרה. וכך בדיוק לגבי האשה, מדובר בחיוב מאת ה’ המשפיע באופן נפשי ופסיכולוגי מצד הטובל/ת!“
כותב המאמר: חן שאולוב
תאריך פרסום: טז' בסיון תשפ"ו - 31 במאי 2026
זמן קריאה: 35 דקות
מעט מן המאמר: “וזהו עומק דברי ההגדה: “לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו“. לא באו חז”ל לייסד דמיונות של מתווכים, אלא לעקור אותם מן השורש. וכל מי שמכניס כאן כוחות עליונים, פרצופים, ספירות, מלאכים בעלי עצמאות, או מיני הזיות של עובדי אלילים — הרי הוא מסלף את עיקר הגאולה, ומטמא את טהרת האמונה. ואף מה שנאמר: “וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים”, פירושו שהמלאך הוא הנביא, כלומר משה רבינו, אך המוציא באמת הוא ה’ יתברך לבדו. אין הגאולה מיוחסת אלא לבורא העולם, כי כל הניסים והמופתים לא נועדו אלא להודיע כי הוא לבדו מושל, הוא לבדו גואל, והוא לבדו עושה כרצונו בשמים ובארץ”.