תורה
שבעל פה

והנה טענתו של רבי עקיבא, היא שהבורא רמז בפסוקים אלו המורים על מקראי קודש, במילת "אתם", שהדברים יעשו ויקבעו על פי בני אדם, כאילו אמר, "ואתם תקדשו", "ואתם" אפילו אנוסים, ואתם אפילו שוגגין. כאשר תקדשו החודש יהיה הוא מקודש, ותספרו חמש עשרה ימים ותקדשו את חג הפסח! וטענתו של רבי עקיבא נכונה! משום שנאמר 39 פעמים בתורה "אותם", באות "ואו", ולכן אם בכל מקום שדיבר על המועדים כתב "אתם" חסר אות "ואו", בוודאי שרמז על ענין זה גדול. וכן פסק רבינו הטהור (רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ב הלכה י): "בית דין שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על יום שקדשו בו, אף על פי שזה ידע שטעו, חייב לסמוך עליהם, שאין הדבר מסור אלא להם, ומי שצוה לשמור המועדות, הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אותם וכו'". ע"כ. כלומר, כאשר הבורא ציוה את משה רבינו לשמור את המועדות, אפילו ששמירת המועדות תהיה על ידי השערה לא נכונה, אין בזה עיוות או טעות, כי שמירת המועדות תלוי במה שעיניהם רואות. וכמו שהקב"ה ציוה להניח תפילין מן עלות השחר, כך הוא ציוה שהחגים יתקיימו על פי שמקדשים בני אדם. ושמירת המועדות עצמם תלויה בבני אדם, מה שאין כן יום השבת! ובאשר למה שכתבתי שהעילג הפיל את עצמו בקושייתו. כעת אשאל את העילג, הרי ספר התורה נכתב בתורה ללא ניקוד! וכיצד הוא מעז העילג הנחות להשתמש בניקוד שקיבלו חז"ל? וכיצד הוא מעז להביא ממסורת תורה שבעל פה, נגד התורה שבעל פה?!