הלכות בית המקדש וחורבן הבית

מעט מן המאמר: “גם מדברי רבינו עולה, שהיו מקצת חכמים בזמנו, שנהגו מדעת עצמם שלא להניח תפילין של ראש בלבד. אבל לא היו מבטלים עצמם לגמרי מן התפילין חלילה. אלא היו מניחין תפילין של יד. ואיני מבין את רבינו, מפני מה הביא את המנהג הזה של אותם חכמים שנהגו בזה. שהרי, אם רצו ללמוד מדין האבל, היה להם להבטל לגמרי מתפילין בתשעה באב, ולא להניח תפילין של יד ולא של ראש כלל. שכן מה שכתוב, “פארך חבוש עליך”, אין הכוונה שרק התפילין של הראש הם בעלי משמעות, שהרי כל מצות תפילין היא בפני עצמה. והלובש תפילין של יד, בוודאי שנחשב לו הנחת תפילין גמורה. וכי יתכן לומר, שהאנשים בזמן יחזקאל לא הניחו רק תפילין של ראש? וכי יתכן לומר שהאבל אסור רק בתפילין של ראש? וצריך בכל זאת להניח של יד? אלא בוודאי שהאבל אסור בהנחת תפילין. אבל ביום תשעה באב, האדם הוא, “כאבל”, ולא אבל ממש”.