.

“קלקולה של רעות = תוצאה של הקבלה הנוצרית והחסידות הפרנקיסטית”:

.

ביום 18/05/2026 למנין הגוים, ב’ בסיון התשפ”ו, כתבה לי, אחת בשם – “רעות” [=לא אחשוף כאן את שם משפחתה]: מכתב נאצה: “היי, התוודעתי לסרטונים המזעזעים שלך ביוטיוב ונחרדתי!!! מי אתה ומי שמך לדבר כנגד כל גדולי ישראל? באיזה אומץ אתה יוצא נגד רבי שמעון בר יוחאי?! אני אנסה לדון אותך לכף זכות ולהגיד שאתה ככל הנראה לא בקוו השפיות. בן אדם מסכן בסך הכל. אתה חושב שאתה יכול לכוון מישהו לדרך האמת? תתבייש לך!

תנסה קודם כל אתה להתאפס על עצמך ולעשות תשובה על הטמטום שיוצא לך מהפה. מחטיא הרבים!! כמה חטאים של אנשים יש על הגב שלך! אתה בדיוק הבעיה של הדור שכל אחד שחוזר בתשובה 2 דקות ומאריך זקן חושב הוא רב. אתה רחוק מלהיקרא ככה מרחק שנות אור. אל תנסה לנרמל את החשיבה המעוותת שלך בכך שאתה משליך את זה על רבנים שהם באמת צדיקים וקדושים בניגוד אליך! ומדומיין שכמוך בטח לא יודע שמי שמדבר על צדיקי אמת אין רפואה למכתו ,נגעת בעיניים שלך הקדוש ברוך הוא. מקווה בשבילך שיהיה לך זמן לתקן את כל מה שקילקלת. לא יודעת אם בכלל אתה חלק מעם ישראל אפילו להיות חלק מערב רב זה מחמאה בשבילך. זוועה. מסכנים האנשים שהולכים אחריך כעיוורים ,שקר אין לו רגליים ואמת יש רק אחת ,אנחנו עוד נראה במפלתך. חלאה ובזוי“. ע”כ.

.

ההודעה הזו מרעות הפגאנית עובדת האלילים, נשלחה בשעה: 01:56 בלילה. וכפי הנראה, דברי ברשת עושים הרבה רעש ומעוררים תשומת לב, עד שהסרטון שלי קפץ לנגד עיניה הרעות ביוטיוב, והיא כאמור קיבלה זעזוע שאני משמיט מחייה את כל הגדויילים שהיא גדלה עליהם.

.

ולפני שאתחיל, אשאל: “מדוע אשה נשואה שולחת הודעות בשעה שתים בלילה לגבר“? הלא, אשה שמגדירה עצמה כזוהריסטית ותלמידת נחמן, צריכה להתנהג בצניעות יתירה לא? היית יכולה לחכות לשלוח הודעה בבוקר, מדוע לא עשית זאת?

.

ובראשית הדברים יש לציין שמדובר באשה מהזן הנחות ביותר שיש בעם ישראל. ועליהם כבר אמר הנביא (ירמיהו פרק יד פסוק יד – יז): “וַיֹּ֨אמֶר יְיָ֜ אֵלַ֗י שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר וְקֶ֤סֶם ואלול וֶֽאֱלִיל֙ ותרמות וְתַרְמִ֣ית לִבָּ֔ם הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם: ס לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ עַֽל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֘ וַאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ וְהֵ֙מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את בַּחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִאִ֖ים הָהֵֽמָּה: וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִֽהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחֻצ֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם מִפְּנֵ֣י׀ הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֤ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיהֶ֑ם וְשָׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָעָתָֽם: וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד”. ע”כ.

וכתב הרד”ק, “נשיהם – כי היו נשמעות לדברי שקר יותר מן האנשים“. ע”כ. ובדיוק כמו אז בדור נביאי השקר, גם כאן, “רעות” הפגאנית, מרשה לעצמה לכתוב דברי נאצה, מכיון שהיא נשמעת אוהבת ונמשכת לדברי השקר יותר מן האנשים! כלומר, מאוד חשוב לרעות לדחוק את האמת על ידי גינוי האמת, וכל כך היתה בהולה להזיז מראשה את דברי, עד שהוצרכה לשלוח הודעה בשעה: 01:56 בלילה, כמו עכבר שבא לאכול את הגבינה ולברוח.

.

ואחת הסיבות המרכזיות שרציתי להציג את דבריה המטורללים, הוא להראות שוב לקוראים הנעימים, שהמינים וצאצאיהם, מלבד סיסמאות ומילים ריקות מתוכן, אין להם שום ראיה אחת לסתור את האמת.

כלומר, כל העובר על דבריה שכתבה ישר והפוך, לא ימצא שום סברא, ראיה, קושיה, השגה אחת שיש בה אמת נגד דברי האמת הנכוחים. וזה דבר חשוב מאוד לפרסום. ודעו קוראים נעימים שככה התנהגו לאורך כל השנים המינים וצאצאיהם. גם בזמן אברהם אבינו, שהוכיח אותם על בורותם וסכלותם לגבי תפיסת האל, כל שהיה להם לעשות הוא לגנות ולחרף.

כמו שכתב הרמב”ם במורה (מורה הנבוכים חלק ג פרק כט): “ידוע שאברהם אבינו ע”ה גדל באמונת הצאב”ה [=כלומר שבתחילה היה דעתו כפי דעתם], ודעתם, שאין אלוה [לעולם], רק הכוכבים … ואין ספק אצלי שהוא [אברהם אבינו] עליו השלום, כאשר חלק על דעת בני אדם כולם [והוכיח אותם על טעותם וסכלותם, בוודאי] שהיו מקללים, ומגנים, ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור ה’, וכן הדין לעשות לכבודו [יתברך!, רק אז] נאמר לו (בראשית פרק יב פסוק ג): “וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה”. והיה אחרית עניינו [של אברהם אבינו], מה שנראהו היום, מהסכים רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו, עד שיתייחס אליו מי שאינו מזרעו, ואין חולק עליו, ולא מי שיסכל מעלתו”. ע”כ.

.

וכבר אמר הנביא על רעות הפגאנית ודומיה (ישעיהו פרק נא פסוק ז): “שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תּוֹרָתִ֣י בְלִבָּ֑ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנ֔וֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָ֖ם אַל־תֵּחָֽתּוּ“. כלומר, מה ש-“רעות” עובדת האלילים מייחלת למפלתי ולמותי, ראשית כל, דבר זה יבוא עליה בעזרת האל יתברך. שנית, אסור לפחד מקללות המינים, והמינות הארורות מישראל, אשר גרועות הן מן הגוים, כי במלחמה מול עבודה זרה אין פשרות.

.

וכבר ידוע שהרמב”ם השמיט לגדויילים שבדורו את כל הקרקע שעליהם ישבו, וגם הוא היה מבוזה בדורו כמו שמעיד וכותב הרמב”ם לתלמידו יוסף (אגרות הרמב”ם עמוד קכה מהדורת קאפח): בזה”ל: “וממה שאתה צריך לדעת בני, באמתת אמונתי [נשבע] בתורת משה רבינו, שאין לי ספק מכל הענינים שהזכרת במכתבך, ואני בטוח שכך אירע [ואין אני חושד אותך שאתה משקר], אלא שאין מדותי כמידותיך בני, כי אני מוחל על כבודי מאוד, [אמנם] ואתה אינך יכול להתאפק. [אבל] אני, חנכוני הגיל והניסיון, נוסף למה שמחייב העיון [שאין להגיב לאנשים המתרעמים והמבזים אותי]. ודע שאני לא חברתי ספר זה [משנה תורה] כדי להתגדל בו בישראל, ולא כדי שיתפרסם שמי, שאז [שאם תהיה כוונתי לגדל את שמי] יצר לי [כאשר מבזים אותי] אם לא תתקיים מטרתי אשר בגללה חברתיו. אלא חברתיו [בדעתי] תחילה [בראש ובראשונה] וה’ יודע [שכך היא האמת, שחברתיו בתחילה רק] לעצמי, כדי להתפנות מן החקירה והחיפוש למה שאזדקק לו, ולעת הזקנה, ולמען ה’ יתעלה. לפי שאני באמת קנא קנאתי לה’ אלהי ישראל בראותי אומה ללא ספר באמת, וללא השקפות נכונות ומדוייקות, ולכן עשיתי מה שעשיתי [ופרסמתי זה הספר ברבים] למען ה’ בלבד”. עכ”ל.

עוד כותב רבינו הרמב”ם (שם אות ז’): “ומדוע אתה מתפלא על התנהוגותו [של מי שביזני] בדומה למדות הללו, אותו [אחד] שחונך מצעירותו באשליה שאין בדור כמוהו, וסייעוהו בכך הזקנה, והמעלה [שלו, בין בני אדם], והייחוס [של משפחתו], והעדר בעל ההבחנה באותו האקלים [כלומר פחיתות שכלו להבין האמת], וזקיקותו לבני אדם להחדיר לליבם אותו התבשיל הנתעב, שכל בני אדם מצפים לכל דבר הנשמע מן הישיבה או למתן תואר כבוד, ואותן ההזיות [הפיכת דרש לפשט, עניני מאגיה, קמיעות, דרישה אל המתים וכו’] שנעשו להם בטבע. והיאך אתה מדמה לעצמך בני, שהם יגידו לדאגת הכרת האמת? עד כדי שיודה שהוא חסר? ויעקור כבודו וכבוד בית אביו? [=כמו רעות הפגאנית]. זה מה שלא יעשהו כמוהו ולא מי שהוא יותר שלם ממנו. [כלומר בקושי ימצא בני אדם ובפרט זקנים שיודו על האמת לאיש צעיר]. ואני יודע ברור שכל שנתפרסם שמי שם יותר, מביאו דוחק הנסיבות הוא והנוהים אחריו, וכל מי שרוצה שתהא לו מעלה בעיני הבריות, [יצטרך] להמעיט את חבורי, ולהראות לבני אדם שהם יותר שלימים מכדי להזקק לעיין בו, ואף חולקים עליו, ו[אומרים בדעתם], אילו רצה אחד מהם לחבר [חיבור כמו שלי], היה מחבר יותר טוב ממנו בזמן קצר, ואם יביאם הכרח הדברים [מפני שעושים הכל על מנת לבזות אותי, ילכו רחוק ויבואו] לפקפק בדתיותי ו[לומר שהיני גוי, ולא יהודי, וכן יעלילו שמועות רעות על] מעשי, [בהחלט] יעשו זאת.

וכל זה חי ה’ [הריני נשבע] בני, אינו מצער אותי, ואפילו ראיתיו ונעשה בנוכחותי, אלא הייתי מדבר בנימוס ושותק או עונה לפי המצב, כי אשר נעלם מהם באמת הוא יותר חמור מזה בהרבה. ואין אני דואג לנצחון עצמי, כי כבודי העצמי ומדותי לדעתי הוא להתעלם מן הסכלים, לא לנצח אותם במילים“. עכ”ל.

ואנו למדים מדבריו של רבינו הטהור, שאותם בני אדם, לא רק שאינם רואים ומזהים את השקר, אלא אף מגנים הם את אנשי האמת, ומבזים אותם מתוך חוסר הבנתם ועיונם בכל דרך אשר יוכלו. ומה לנו לתמוה אם רבות כאלו יש בדורינו אנו?

מה לנו לתמוה אם יקומו המון נשים כמו רעות הפגאנית עובדת האלילים, שלא רק שלא מודה על האמת, אלא אפילו השקר שרואה אל מול עיניה לא מסוגלת להודות עליו. ודומה הדבר למה שאמר דוד המלך בתהלים (תהלים פרק קטו פסוק ד – ז): “עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם”. ע”כ. ושימו לב לדבריו של רבינו, “כי אשר נעלם מהם באמת הוא יותר חמור מזה בהרבה“. כלומר, סכלותה של רעות וחוסר הבנתה על מה אני מדבר, זה יותר חמור מכל הגינויים שבעולם. שכן אנשים כאלו, הינם מחשיכים את כל יופי התורה, וגורמים גלות גדולה בדבריהם, שהיא גלות הדעת והחכמה, ובכך לצערינו, ייעודו של עם ישראל אינו מתקיים בעולם!

.

הנה, כחלק ממלחמת החורמה שאנו מנהלים נגד המינים וצאצאיהם, כפי שציוה ה’ בתורתו (דברים פרק יג פסוק ז – יב פרשת ראה): “כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ: מֵאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ: לֹא־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו: כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָֽדְךָ֛ תִּֽהְיֶה־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה: וּסְקַלְתּ֥וֹ בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְיָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ”.

.

וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם (פירוש המשנה סנהדרין י’ א’): “… וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה’ אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו‘”. ע”כ. כלומר, מדבריו מובן, שכל הכופר בשלושה עשר יסודות הדת, מצוה להשמידו, לקללו, לגדפו ולחרפו.

.

במילים אחרות, אסור בשום פנים ואופן להיות סלחן כלפי המינים או צאצאיהם, וחובה לגדף ולחרף אותם, את רבותיהם, ואת ספריהם המהובלים, כמו שכבר הזהיר רבינו מאיר המעילי באגרת שכתב בספר מלחמת מצוה, וכבר הארכנו בדברי האגרת הזו כאן. אלא שיש להביא את לשונו שכתב ללא פחד ומורא: “… ושמענו כי כבר חובר אליהם ספר – קראו שמו ‘בהיר’, שהזכרנוהו למעלה, ובו לא ראו אור; וכבר הגיע אותו ספר לידינו ומצאנו בו שתָּלו אותו בר’ נחוניא בן הקָנֶה. חס ושלום – לא היה ולא נברא, ולא נכשל בו אותו צדיק, ואת פושעים לא נמנה! ולשון הספר ההוא וכל ענייניו מוכיחים כי היה מאיש שלא היה יודע שפת ספר ואמרי שפר, ויש בו דברי מינות וכפירה בהרבה מקומות.

וגם שמענו כי חובר עוד אליהם פירוש שיר השירים, וספר יצירה, והיכלות, ונכתבו שם דברים בדרך מינותם, ופירוש קהלת ושאר ספרים. דרשו וחקרו היטב, ואם הם בקרבכם – בערו אותם מן הארץ ולא יהיה לכם לפוקה, וחטטו אחריהם! כי כן ביערנו אנחנו הנמצאים בקרבנו […] כתבנו כל זה בהסכמת אדוננו הרב הגדול נר ישראל מורנו ר’ משולם בן הרב הגדול משה נ”ר ושאר חכמי הארץ”. ע”כ. שימו לב לדבריו של רבינו מאיר, “בערו אותם מן הארץ … וחטטו אחריהם … כי כן ביערנו אנחנו”. כלומר, אין שום סלחנות, שום רגש כלפי עבודה זרה ומשמשיה, אלא הזהיר לבער ולשרוף את כל ספרות הקבלה הנוצרית הארורה, ולא רק שציוה על כך, אלא העיד בלשונו, שהוא שרף בעצמו את ספרות הקבלה הנוצרית הארורה, ללא שום רגשות אשם בשריפת ספרי המינים הארורים, אף שככל הנראה היו שם שמות ה’.

אבל נהג הוא כפסק חז”ל (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מה עמוד ב): “ספר תורה שכתבו מין – ישרף“. וכך פסק רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יג): “ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו“. ע”כ. והמינים יודעים שהם מינים ומחרפים כלפי שמים, לכן שלחו ידם בכתבי רבינו ושינו וכתבו, “ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו”. ע”כ. ומה רצו המינים שיצא מן השינוי הזה?

.

א) שלא נשרוף את ספריהם ונכלה אותם! שהרי יודעים המינים בתוך ליבם שהם ורבותיהם מינים, אשר חירפו וגידפו כלפי האל הנכבד והנורא.

.

ב) זאת ועוד רצו לגרום, שאם מישהו יקום באומץ, ויחלוק על רבותיהם הארורים המינים, אז יהיה להם “אישור” לשרוף ולכלות את השגתו. שהרי אפיקורוס, זה זה המבזה את החכמים. לכן הרשעים האירופאים שלחו ידם בכתבי ידו של רבינו, והיה להם קשה מאוד שרבינו מצווה לשרוף את ספרי רבותיהם המינים! ולאמיתו של דבר, כל מי שהלך אחרי ההבל ויהבל, אינו חכם, ומצוה לבזותו.

.

וכמו שכתב הרמב”ם בעצמו על ספר, “שיעור קומה” (תשובה קיז), וזה לשונו: “לא חשבתי מעולם שהוא מחיבורי החכמים, וחלילה שהוא להם, ואינו אלא חיבור אחד מדרשני האירופים [נ”א ערי אדום] ולא יותר. ובכל אופן, השמדת אותו הספר והכרתת זכר עניינו מצוה רבה – ‘וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ’ […] כי אשר יש לו קומה הוא אלהים אחרים בלי ספק”. ע”כ. והנה רבינו לא חש ולא ירא לומר על ספר “שיעור קומה” שחובה עלינו להשמידו, אפילו שהספר הזה מיוחס לרבי ישמעאל! וזאת משום, שכל דבר שלא סמכו עליו חז”ל בעלי המשנה והתלמוד, אסור לנו לקבלו! ושלא נדבר על הדברים ההזויים שנמצאו בספר ארור זה.

כמו כן, בשריד גניזה עתיק שנתגלה בגניזה הקאהירית נמצא כתב ידו של רבינו, וכך נאמר שם (מובא בכתבים א, עמ’ 477–478): “ואמרוּ, שנמצא בגניזת בית רבנו שגונזין בו בלאי הספרים במחסן אשר במדרשו, חוברת ובה נוסח [הספר] ‘שיעור קומה’ הנזכר בפרק חֵלק הוא ופירושו, וזה לשונו [של הרמב”ם]: זה הוא שיעור קומה, המאמינו לתולעה וּלְרִמָּה, וְשַׁמָּה ושממה, וקודר בלי חַמָּה, יתעלה לעילא-לעילא ממה שאומרים הכופרים. [כאן מובא תיאור מידות ותיאור ציורי-חיצוני לרגליו, ברכיו, ידיו, צדדיו, ראשו, שערו, זקנו, צורת פניו, זיוו, לשונו, רוחב מצחו, עיניו, זרועותיו, אצבעותיו, שכמו, חוטמו, שפתיו, גבותיו, אזניו ועוד, יתעלה ויתרומם מפשעי הספר האשכנזי הזה]. כל אלה תועבות ונאצות גדולות, ארור המאמינו וארור המחברו כמנין כל אות ואות ממנו [כלומר שיחולו עליו קללות כמניין גימטריא של כל אותותיו], וה’ אלהים אמת אין לו דמות ולא ערך, ולא רוחב ולא אורך, שנאמר: ‘וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל [וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ’ (יש’ מ, יח)], ‘וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה’ [שם, כה], יתעלה וישתבח ויתרומם… לעילא…”. ע”כ.

.

והנה יש בידינו כתבים של הרב יוסף קאפח שהביאו אותם תלמידיו לדפוס, ושם הביא הרב יוסף קאפח ממצא נדיר בשם רס”ג (כתבים א’ עמוד 475). וכתב הרב יוסף קאפח לפני הבאת הדברים: ” … שני העמודים [כתבי יד] שנוסחם יבוא להלן הם שריד של חיבור תימני שאיני יודע לא שמו ולא שם מחברו, ולא באיזה זמן נתחבר, אף לא תאריך כתיבת העמודים הללו. אך לפי צורת הכתב והנייר, נראה לי שנכתבו במאה השניה לאלף הששי”. ע”כ הקדמת הרב קאפח לפני שמביא את הכתבי יד שמצא. ולפני שנבוא לכתבי יד, דע קורא נעים, כי מתוך כתבי היד הללו, אנו רואים כמה אנשים נתפתו ללכת אחר ספר “שיעור קומה” הנתעב, וכנראה שזה האיש שכתב את המכתב, כתב את דעת רבינו הטהור הרמב”ם והביא גם את דעת הרס”ג לגבי יחסו לספר שיעור קומה. וז”ל הכתבי יד: ” … וכך אמר רב סעדיה ז”ל באחד מחבוריו, “ספר שיעור קומה, אין עליו מסורת באומתנו! [ומדוע?] לפי שאינו [נזכר] במשנה ולא בתלמוד, ואין ראיה שנלמד בה [אפילו] אם אמרו רבי ישמעאל באמת! או זולתו אמרו וייחסו אליו, כפי שמייחסים הרבה מן הספרים המזוייפים אל אחד החכמים המפורסמים“. ע”כ.

.

וכמו שכבר כתבנו למעלה, לאמיתו של דבר, כל מי שהלך ודרך אחר ספרי המינות ולמד מהם הלכות למעשה, מצוה גדולה לבזותו כדין מצות שריפת עבודה זרה ושירוש כל דבר היוצא ממנה. כמו שהזהיר בתורה ואמר (דברים פרק יג פסוק יז פרשת ראה): “וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֘ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד”. וכי אין רחמים על הבריות? אלא, האכזריות על המינים והאכזריות על עובדי עבודה זרה, דבר זה גורם רחמים בעולם! ואסור לנהוג בסלחנות עם כל מי שנהג או הלך בדרכם של המינים.

.

ואמרו בתלמוד (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה ח): “כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם“. וכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות סנהדרין פרק יא הלכה ה): “המסית אין דיניו כשאר דיני נפשות, מכמנין לו את העדים ואינו צריך התראה כשאר הנהרגין, ואם יצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מחזירין אותו, יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות אין מחזירין אותו, ואין טוענין למסית ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים כדי שלא ירחמו עליו, שהאכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל, רחמים הוא בעולם. שנאמר למען ישוב ה’ מחרון אפו ונתן לך רחמים“. ע”כ.

כלומר, אף שהאכזריות מגונה מאוד, הנה, בענין אלו שהטעו את העם אחר ההבל ויהבלו, ופסקו הלכות ממדרשים, והיו מהכת הראשונה שמנה אותם רבינו הרמב”ם בהקדמה לפרק חלק (פירוש המשנה להרמב”ם סנהדרין י’ א’), וביטלו תרגום אונקלוס מעם ישראל, והעלילו שעוון זרע לבטלה הוא העוון החמור ביותר בתורה אף שאיסורו מדרבנן, וביטלו מצוות תפילין בימי חול המועד, והורו להוציא שערות תפילין לסמא”ל הפגאני, ובכך הורו לעבוד עבודה זרה, אסור לנהוג ברחמנות וסלחנות כלפיהם! ומי שנוהג בסלחנות כלפיהם, בעבורו יש חרון אף בעולם.

עוד כתב רבינו ב”מורה הנבוכים” (ג, לט): “איש הזדון והרשע, אם בקש חסותנו, אין נותנים לו מחסה, ואין מרחמים עליו… והוא אמרו: ‘וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה – מעם מזבחי תקחנו למות’ (שמות כא, יד), … כי הרחמנות על הרשעים המשחיתים – אכזריות על כל הבריות“. ע”כ.

.

והנה כחלק מהמאבק במינים הללו ורבותיהם, פה ושם נשלחים תגובות על ידי כמה תועים, שלוחי רבותיהם הגועליים שחרפו וגידפו כלפי שמים, ונחשבים בעיני תלמידיהם אף לקדושים, וקרואים, “גדויילי ישראל”, ואינם אלא כסילים ובורים, רשעים נרצעים, מינים אשר גידפו וחירפו כלפי האל הנכבד והנורא. וכבר הוכח לאורך ההיסטוריה: ריקבון הוליד ריקבון, בושה הולידה בושה, מינים הולידו מינים, ואמהות פגאניות הולידו פרו-נוצריות תחת ידיהן המגואלות בדם.

.

“קלקול מוליד קלקול”:

הקלקול הראשון כאמור, היה, הנטייה אחר המאגיה ותרבות הגנוסטים אשר אימצו לחיקם כל מיני אמונות טפילות. דעות אלו החלו להנץ בזמן הגאונים, והגאונים ניסו בכל כוחם להתמודד מולם בדרכים כאלה ואחרות. כבר באותו הזמן אנו עדים לזיופים אשר ניסו המינים לעשות, והיו כותבים ספרים ומייחסים זאת לחכמי התלמוד, כמו המדרשים המזוייפים: “מדרש רבה שמות, במדבר דברים“. פרקי שקרי לא של רבי אליעזר. ואף שלחו ידיהם בתלמודים ושינו נוסחאות, ובפרט שלחו ידיהם הרעות בספרי התלמוד בבלי, אשר מלא באגדות הראויות להאמר בפני עמי ארצות שהיו בבבל על מנת לחזקם ולעוררם.

ומי שאינו מבין את חכמתם, יכול להרוס את מחשבת עם ישראל כפי שעשו המינים התועים. וכבר כתבנו שלימוד התלמוד לא נועד אלא לתלמידי חכמים אשר יודעים את טוב טעם ודעת של התנאים והאמוראים.

.

“בנו של הרמב”ם – מי שיבין את מליצות חז”ל כפשוטן = יכפור בהם”:

וכתב בנו של רבינו הרמב”ם בספרו מלחמות השם (עמוד פג’ הוצאת קוק): ” דע כי כל הנמצא בתלמוד וזולתו מחבורי החכמים ז”ל בעלי מדרשות והמעשיות, דברי הפסוקים הנמצאים בידינו עתה מעטים ונעלמים מעיני כל ההוגים בתלמוד ורובי המפרשים לא שלחו בהם ידם ולא באה נפשם בסודם. ואבי מורי ז”ל [=רבינו הטהור הרמב”ם] חשב לחבר ספר בפירושם [=על מנת להוציא מדעת בני אדם כי חז”ל היו מאגים או מסטיים חלילה], כאשר זכר בתחילת פירוש המשנה (בהקדמה לפרק חלק סנהדרין י’ א’), ולבסוף נטה מעליו, ויירא משה מגשת אליו, כאשר אמר בתחילת המורה.

ואני אחר פטירתו פירשתי בעניין זה מעט קט, ולא נטיתי, מפני שנתעסקתי בחבור הספר הזה. כי ראיתי תועלתו גדולה ונאמנה מהתחלת הראשונה. אעפ”כ אני מעיר לבך ורעיונך. ואתה פקח עיניך על הדרך הזה שדברו החכמים בדרשות הנמצאות להם, וממנו כוונתם תהא צופה, ויהיה לך לאלהים. ואתה תהיה לי לפה. ומזה תמלט נפשך [=תציל את עצמך] מלהלעיג על דברי החכמים או מלכפור באמיתת דבריהם. או משתחשוב [חלילה] שהם [=כלומר תזהר לעלות בדעתך שקרה לחז”ל] מעשה ניסים, כאשר [=כמו ש]נעשה לנביאים. וכי כן [תזהר לחשוב בדעתך שניסים] יעשה לכל חכם וחסיד. ושאין הפרש בין קריעת ים סוף למשה וליוצאי מצרים, ובין צליחת הירדן לאלישע ולאליהו, או לאחד זולת אלו.

וכל זה תתחייב [=כל ההזיות האלו יעלו על ליבך] כשתיקח אותם הדרשות על פי פשוטן, או על פי הנראה מהם לכתחילה בעיון הראשון. ודי היה בנו להורות שיש מדרשות ומעשיות שיש להם עניין פנימי נסתר חוץ מהעניין החיצוני הנראה. וכל שכן במה שגילה אבא מורי ז”ל בחיבוריו מזה. לולי כי חפצי ורצוני להוסיפך ביאור ולהודיעך מעשים בחלוק ענייניהם שאני מחלק לך בקרוב. ובמשלים אמשול לך בזה הפרק. וראיתי להקדים תחלה הקדמה זו”. ע”כ.

ובדיוק ממה שהזהיר ממנו בנו של רבינו הרמב”ם, בדיוק כך עשה לנו מחבר הזוהר הנוצרי הארור מפי הטומאה, הוא והראשונים שבהם שכתבו ספרים משונים לאחר חתימת התלמוד, אשר שיבשו את דעתם של בני אדם לחשוב כי דבריו הם דברי חז”ל.

.

לאחר מכן, אחר תקופת הגאונים, החלו המינים לכתוב כל מיני הבל וסרק והעלו הדברים על כתב, ודרשו בפשטי התורה דברים מכוערים, ואף גינו את המפרשים המעולים והטובים שהיו לפניהם. והלכו המינים מישראל מדחי אל דחי, ויצאה התופת מהעיר גירונה, על ידי עזרא ועזריאל הארורים, ומבית מושבם של משה בן נחמן ויונה מגירונה, שהיו בקשר טוב עם יצחק סגיא נאור, בנו של המכה אש מפוסקירא, והיו הולכים בדרכי הקבלה הנוצרית הרעה. אלא שגם משה בן נחמן, לא העז להעלות את ההבל הזה על ספריו, ורמז בהם בלבד! אמנם, בגלל שמשה בן נחמן נחשב ללמדן וחכם גדול, עצם הרמיזה על ספרות הקבלה וחוסר הגינוי מצדו לדברים אלו, הובילה את עמינו להמשך לתוהו ולהבל.

.

כל ניסיונותיהם של המינים וצאצאיהם לא צלחו, בכל מקום ומקום נדחקו הם לפינה והיו מוחרמים. כל ספר שניסו לזייף לתנא כזה או אחר, נחל אכזבה, כי מי פתי יאמין למינים? מי פתי יאמין, שאחד מן התנאים היה דורש חלילה דברי כיעור וזימה כלפי הבורא? עד שקם הפרי הבואש הגדול, פרי מקולקל וארור, הלא הוא ספר הזוהר הנוצרי, אשר בתחילת דרכו נקרא, “מדרש רשב”י”, וגם זה לא צלח להם בתחילה, עד אשר שינו את שם הספר, וקראו לו, “זוהר“! ולאמיתו של דבר, גם שקראו לו “זוהר”, לא התקבל זה הספר בעם ישראל. הגם שייחסו את דברי הנאצה והתועבה הכתובים בו לתנא הטהור רבי שמעון בר יוחאי. עד שקמו נוכלי מקובלי צפת, האר”י המזוהם וחיים ויטאל המטורלל, שכבר הוכחנו את רשעותו.

.

ולא רק הם בלבד גרמו לספר הזוהר שיכנס לשכבות הדת בעם ישראל, אלא המחריב הגדול, אשר לדעתי החריב, ניתץ, שבר, שירש את יהדות ספרד, הוא יוסף קארו, אשר ביטל תרגום אונקלוס מעם ישראל בקריאת ספר תורה, ובכך ערער את מעמדו הנעלה של אונקלוס הגר, קארו העלה מדרשים מפוקפקים הלכה למעשה, אף שחכמי התלמוד ירושלמי אסרו זאת, ואמרו שלעולם אין פוסקים הלכה ממדרשים חלילה. קארו פסק שאסור להניח תפילין בחולו של מועד, אף שהעיד שכל חכמי ישראל של תור הזהב והספרדים היו מניחין תפילין בחול המועד, בכל זאת לא היה ירא לגשת אל הקודש ולבטל מצות תפילין הכבירה מעם ישראל, וכתב על הראשונים שהיו קוצצים בנטיעות, השם ירחם.

.

ועד היום, בגלל הקארו הזה, מאות שנים עם ישראל ביטל/ומבטל מצוות עשה בקום עשה בימי חול המועד. קארו הורה הלכה למעשה שמותר להתפרנס וליטול שכר מלימוד התורה! היש מחלל שם שמים יותר מזה? וראו בדורינו אנו, כמה אנשים יושבי ישיבות מתפרנסים מן התורה! כמה בטלנים גודלים לנגד עינינו! ומדובר לדעתי באנשים בעלי תבונה וחכמה, אשר לא מקיימים את ייעודם בזה העולם. והכל בגלל מי? קארו, אשר החריב את מחשבת עם ישראל!

.

לאחר מכן, אחרי דור חורבן נוכלי צפת הארורים, קמו כת שבתאי צבי ונתן המטורלל העזתי. שבתאי היה לומד המון בספר הזוהר הנוצרי, ונתן המטורלל ימחה שמו, היה לומד המון עץ חיים [=מוות] של חיים ויטאל ורבו הארי הלא קדוש. ביחד הם אימצו לחיקם את הענין של, “ירידה לקליפות לצורך העלאת ניצוצות”, כלומר, מכיון שחיים ויטאל המטורלל כתב, שהבורא יתעלה שמו זקוק להשלמת ניצוצות שנשתברו ממנו בבריאת העולם ונתפזרו לקליפות, לכן, צריך להשיב זאת על ידי עשיית המצוות. כלומר, לימוד התורה לא נועד להשפיע על האדם באופן פסיכולוגי נפשי, אלא נועד לתקן את הבורא יתעלה שמו כפי דבריהם המהובלים, ונחשבים הם מינים בכך.

שיטה זו היתה ידועה לנתן העזתי הארור, ואימץ לחיקו אותה, ואף שדרג את נוסחה, בכך שאמר נתן לשבתאי, קשה מאוד לרדת לקליפות בעשיית המצוות, צריך לעשות את זה מהכיוון ההפוך, כלומר, צריך לעשות עבירות חמורות מן התורה, לבוא על נידה, אשת איש, להתחתן עם גויות, ולקיים החלפת נשים וכו’, ובעשיה הזו של העבירות, בשעת העבירה עצמה, לכוין בראש להשיב את הניצוצות הטמועים בקליפות, ובכך יהיה נחת לבורא. כך היו נוהגים שבתאי צבי ונתן העזתי.

.

וכך נהג בעקבותיהם אחד ממייסדי החסידות וממשיכי שבתאי צבי, “יעקב פרנק“, שהיה נותן לתלמידיו לשכב עם אשתו בקריאת ספר תורה בשבתות. ובמקום ספר תורה, היה מוציא את אשתו, ובכל מקום שצריך לעלות לתורה ולקרוא, מישהו אחר מתלמידיו היה מפשיט את אשתו ובועל אותה. וכך כתוב באתר ויקיפידה: “… כלל פולחן הכת מופעי ראווה כמו-צבאיים, עיסוק מרובה בקבלה, מתירנות מינית בנימוקים קבליים, התרת איסורים הלכתיים, וכלפי חוץ – דבקות מוחלטת בנצרות הקתולית. לפי מקורות שונים התקיימו בכת *** המוניות וחילופי נשים. פרנק האמין שהוא נציגו של האל, שיביא לגאולה ולשם כך עליו לבטל את חוקי התורה הקיימים, בעיקר בתחום איסורי העריות“. ע”כ. ובכן, כך בדיוק פרי בואש מוליד פרי בואש.

.

לאחר מכן קמה החסידות שהרסה כל פינה טובה בעם היהודי, החסידות הבינה דבר אחד, עם ישראל שהיה שבור ופגוע מאוד מהקבלה הנוצרית שפיתחו נוכלי צפת הארורים והמכה שהנחית עליהם שבתאי הארור ותלמידו. בעקבות כך מייסדי החסידות הבינו, שהנזק של שבתאי, וחיים ויטאל הוא עצום מאוד! מחד, הם מדברים בנושא של זיווגים כלפי הבורא יתעלה שמו, ומצד שני, הם רק מעיקים על עם ישראל בחומרות ודברים הזויים מדברי האופל הפגאני הנוצרי.

אז מה הם יסדו? שיטה חדשה, שיטה הלוקחת את הדברים המטאפורים הנשמעים על לב! כלומר, אין רע! הכל טוב. אין חוטאים! יש חטאים! אין רשעים, יש רשעות בעולם. כולם טובים, כולם שוגגים אף שיודעים שהדבר הוא אסור, ומדובר כאמור על איסורים מן התורה. השם אוהב את כולם, אין רע בכלל, תמיד הכל רק טוב. תמיד יהיה לי רק טוב. ככה השם רצה. אדם חוטא? אין לו בחירה! כך השם רצה! ללא הסתכלות עצמית על המעשים, ללא עשיית תשובה והבנה מדוע הגיעה הרעה אליהם. נטישה גמורה של דרכי הנביאים עליהם השלום. החסידות הולידה את השוקת השבורה, קמו להם כת הנקראת, “חב”ד” אשר יצרו לחיקם משיח מת/חי.

.

מנגד, שנאתם של אנשי חב”ד היוקדת, הלא הם אנשי כת ברסלב. ואין אני יודע מי יותר גרוע, ברסלב או חב”ד. הסיבה שחב”ד וברסלב אינם מסתדרים, משום שמנדל לדעתם הוא סוף התיקון והוא בעצמו המשיח. ולדעת כת ברסלב, נחמן הוא הסוף של העולם, וממנו יוצא הכל, לפניו מתוודים, אותו עובדים, ואליו משתחווים. בכל אופן, נחמן בחיי מוהר”ן סימן תז והלאה, מלגלג וצוחק, ואף נקרע מצחוק על דבריו של רבינו הטהור הרמב”ם בספר מורה הנבוכים בטעמי המצוות (כל חלק ג’ בביאור טעמי המצוות). וכבר השיב עליהם ועל כמותם רבינו מראש, כמו שכתבתי כאן במאמר זה. ולא רק עליו נחמן ונתן צוחקים, אלא על גדולי הראשונים, מהם רבינו בחיי בן פקודה בעל ספר חובות הלבבות, ועל אחד מהשערים החשובים ביותר שיכול ללמוד היהודי, “שער היחוד”. ולא רק על רבינו בחיי, אלא גם על הרלב”ג והאבן עזרא וכו’.

בכל אופן, אנו עדים לפירות באושים שהולידו פירות באושים. ובעזרת ה’ הבורא ישלח סיוע מן השמים ויכלה את המינים האלה מעם ישראל.

.

וכעת נעמוד על מכתב של רעות הפגאנית:

“היי, התוודעתי לסרטונים המזעזעים שלך ביוטיוב ונחרדתי!!! מי אתה ומי שמך לדבר כנגד כל גדולי ישראל? באיזה אומץ אתה יוצא נגד רבי שמעון בר יוחאי?! אני אנסה לדון אותך לכף זכות ולהגיד שאתה ככל הנראה לא בקוו השפיות. בן אדם מסכן בסך הכל. אתה חושב שאתה יכול לכוון מישהו לדרך האמת? תתבייש לך“. ע”כ.

.

חלילה שאתבייש בזה שאני מקיים את ייעודי בעולם, וחלילה שאתבייש בזה שאני מכלה את רבותייך המינים מעם ישראל. עצם זה שנחרדת, מראה על האמת העצומה שבדברי, שכן אם הצלחתי ולו במעט להעיר את חושי שכלך המורדמים והאילמים, ואף גרמתי לך לזעזוע עמוק כדברייך, מה טוב. שכן עדיף אמת שלימה מאשר שקרים ודמיונות! עדיף תלמיד אחד מעולה עם דעה ושכל ישר הנלחם מלחמת תורת אמת, מאשר עשר אלף רעות כמוך!

וכמו שכתב רבינו לתלמידו: ” … כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר ולא אמצא ללמד אמת שהוכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאמרו בשבילו!, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד, ממה שנלכד בו, ואורהו במבוכתו עד שיגיע לשלימות וירוח לו“. ע”כ.

.

עוד שאלת, מי אני ומי שם אותי לדבר נגד גדולי האסלות. אז נעים מאוד, אני יהודי ושמי חן שאולוב, כופר גמור בספר הזוהר הנוצרי, שונא את המקובלים הארורים וכל ספרות הקבלה הנוצרית שחירפה וגידפה כלפי שמים. אני חן שאולוב, אשר קיבלתי את תורת ה’ במעמד הר סיני, וצוויתי על ידי האל יתברך לעבוד רק אותו ולדבוק רק בו ובשמו בלבד, ללכת אחר מסורת חז”ל בעלי המשנה והתלמוד אשר מהם אנו חיים.

כמו כן, אני חן שאולוב, צוויתי לשרש אתכם, המינים, מן העולם, ולקיים מלחמת חורמה בעבודה זרה ומינות שאת אוחזת בה. יש לכם לכולכם דין עיר הנידחת, שכן אתם ורבותיכם מחרפים ומגדפים את האל הנכבד והנורא ומייחסים לו זיווגים ומשגלים, חיבור ופירוד באלוהות.

.

מי שמסכנה זו את, רחמנות על סכלותך. ועל אנשים כמוכם כבר כתב רבינו הטהור (פירוש המשנה לסנהדרין י’ א’): “… והכת הזו המסכנה, רחמנות על סכלותם, לפי שהם [באותם פירושיהם שפירשו על פי פשוטם של דברים ולא התבוננו לדבריהם העמוקים של רבותינו. כביכול חשבו שבכך הם] רוממו את החכמים לפי [סכלותם ו]מחשבתם, ו[האמת הברורה היא, שפעלו להיפך הגמור! כי בפירושיהם שנתנו וכתבו דברים זרים כאלו], אינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות, ו[הצרה הגדולה ביותר, שאותם המפרשים אפילו] אינם מרגישים בכך! וחי ה’ [הריני נשבע בשמו של ה’ יתברך], כי הכת הזו [המסכנה, הם אלו ה]מאבדים הדר התורה, ו[לפי האמת] מחשיכים זהרה, ועושים [הם, את] תורת ה’ בהיפך המכוון בה, לפי שה’ אמר על חכמת תורתו, “אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו’, [דווקא דברים אשר נשמעים על אחרים, ולא דברים שאינם נשמעים!]. והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים, דברים אשר אם ישמעום העמים, [יצחקו ו]-יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה“. ע”כ. ולכן, כושר שכלך, רעות עובדת האלילים, הוא מהזן הנחות ביותר, בדומה לאירופאים שהמיטו על עם ישראל שואה. לכן כותב עליכם רבינו, “נשבע שהכת הזו מאבדים יופי התורה“.

ובמקום אחר כתב רבינו על אנשים כמו רעות ורבניה אשר חטאים להשם מאוד (אגרות הרמב”ם הרב קאפח, אגרת תחיית המתים עמוד ע’ והלאה): “”… וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאוד [=כדוגמת רעות הפגאנית, וכל טיפשי הקבלה הארורה למיניהם] ו[ראינו] שהם מסופקים, והם מדמים שהם חכמים ישראל [=רק מדמים שהם חכמי ישראל הם ורבותיהם]. ו[לאמיתו של דבר] הם היותר סכלים בבני אדם, ויותר תועים מן הבהמות [=שמעת רעות? הינך תועה ומטעה יותר מן הבהמה!!], וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים. ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים, [נוסיף ונבאר את] יסודות הדת על דרך ההודעה [כלומר, שנבאר מה הם יסודות הדת באופן כללי], לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים, שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה. [=שהרי בקושי הינם יודעים מה הם יסודות הדת על דרך ההודעה, וכיצד ידעו על דרך הלמידות? כל שכן שאינם מסכימים ליסודות הדת באוחזם בספר האופל הטמא המפי הטומאה]. ע”כ. והדברים מובנים היטב.

.

ובאשר למה שכתבת, “באיזה אומץ אתה יוצא נגד רבי שמעון בר יוחאי“. ע”כ. מה? מתי ראית או שמעת פעם אחת שאני הקטן, יוצא על התנא הטהור רשב”י? להיפך, אתם אלו שמעלילים עליו שהוא גידף וחירף כלפי שמים, וקרא לבורא יתעלה שמו, “אבא” – “אמא” – “קצר אפים” – “נוקבא”! אתם אלו שטוענים שרשב”י אמר לעבוד אותו ולהראות לפניו! אתם טוענים שרשב”י אמר על עצמו שהוא האלהים! כמו שכתבתי באריכות כאן.

.

אתם אלו שאומרים שהוא גינה את לימוד המשנה והתלמוד וקרא לחז”ל אבן משכית, שפחה כי תירש גבירתה וכו’. כמו שכבר הוכחתי במאמר הזה, ונעתיק הלשון: וכמו שנהג ספר הזוהר הנוצרי בדיוק, ועל מנת לפאר את דבריו, דיבר ונתן דופי בחז”ל והעליל עליהם דברים קשים מנשוא (זוהר – במדבר פרשת נשא מאמר עץ החיים ועץ הדעת אות צא): וזה לשון הארור, “עץ הדעת טוב ורע, שהוא ענייני איסור והיתר, טומאה וטהרה, אינו שולט בישראל יותר, שהרי פרנסתנו לא תהיה אלא מצד עץ החיים, ששם אין קושיה מצד הרע, ואין מחלוקת מצד רוח הטומאה, כמו שנאמר: “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”. אבל איסור והיתר, טומאה וטהרה, אינם בטלים אצל עמי הארץ, מפני שהם אינם טועמים מעץ החיים, ולכן הם צריכים את המשנה בענייני איסור והיתר, טומאה וטהרה“. ע”כ דברי השיקוץ.

ובמקום אחר כתב הטינוף הפגאני (זוהר דברים פרשת כי תצא מאמר מוציא שם רע אות ג) “אבל החכמים אוי להם לאלו שאוכלים תבן ותבואה של התורה, ואינם יודעים בסתרי התורה, אלא רק את הקלין והחמורין של התורה. הדברים הקלים של התורה הם כעין תבן של התורה, והחומר של התורה הוא חיטה, דהיינו חֵט־ה’, עץ הדעת טוב ורע”. ע”כ.

לפי מחרף התורה הזה, המשנה העוסקת בדיני איסור והיתר, טומאה וטהרה, ואף התלמוד כולו על שקלא וטריא שבו, קושיותיו, פלפוליו ומחלוקותיו — אינם אלא תוצר של “סטרא דרע”, של “רוח הטומאה”, ושל “אילנא דטוב ורע”, וכל זה כביכול נועד רק להמון העם, ל”עמי הארץ” של ימי הגלות.

ואילו הוא וחבר מרעיו, בני העלייה המדומים בעיני עצמם, אינם צריכים לכל עמל התורה שבעל פה, אלא לספר הזוהר בלבד, שהוא לדעתם נובע מ”אילנא דחיי”, והוא-הוא האור הגדול שבזכותו ייגאלו מן הגלות ברחמים.

והחוצפה כאן זועקת לשמים. שהרי מבקשים הם מן האדם הישר להאמין, שאת דברי הבלע הללו אמר רבי שמעון בר יוחאי — הוא התנא שכל תורתו, ככל תורת חז”ל, משוקעת דווקא באותה משנה עצמה, באותם דיני איסור והיתר, באותן הלכות טומאה וטהרה, ובאותו תלמוד שהם עצמם מבזים. כלומר, לא רק זיוף לפנינו, אלא זיוף גס, מטופש ונלעג, הסותר את עצמו מיניה וביה. מייחסים לרשב”י שנאה גלויה למורשת שהוא עצמו מעמודיה המרכזיים. אין זו רק סכלות — זו נוכלות עטופה בארמית.

ולא הסתפק בעל “רעיא מהימנא” בביזוי יסודות התורה שבעל פה, אלא גם שפך בוז ארסי על תלמידי החכמים ולומדי הגמרא. הללו, בעיניו, אינם אלא “אטומי לב”, “סתומי עיניים”, “ערב רב”, “בהמות”, “חמורים”, “כלבים”, ואף “שדין יהודאין”. כך מדבר אדם שהתורה האמיתית זרה לו, וכך מדברת כת המתמרדת במסורת חז”ל אך מבקשת להתחזות ליורשתה. כי מי שמבזה את לומדי הגמרא, מבזה את נושאי התורה; ומי שמחרף את עמלי ההלכה, מחרף את חכמי המשנה והתלמוד כולם.

.

נעבור לפסקה הבא של רעות עובדת האלילים: תנסה קודם כל אתה להתאפס על עצמך ולעשות תשובה על הטמטום שיוצא לך מהפה. מחטיא הרבים!! כמה חטאים של אנשים יש על הגב שלך! אתה בדיוק הבעיה של הדור שכל אחד שחוזר בתשובה 2 דקות ומאריך זקן חושב הוא רב. אתה רחוק מלהיקרא ככה מרחק שנות אור. אל תנסה לנרמל את החשיבה המעוותת שלך בכך שאתה משליך את זה על רבנים שהם באמת צדיקים וקדושים בניגוד אליך! ומדומיין שכמוך בטח לא יודע שמי שמדבר על צדיקי אמת אין רפואה למכתו ,נגעת בעיניים שלך הקדוש ברוך הוא. מקווה בשבילך שיהיה לך זמן לתקן את כל מה שקילקלת. לא יודעת אם בכלל אתה חלק מעם ישראל אפילו להיות חלק מערב רב זה מחמאה בשבילך. זוועה. מסכנים האנשים שהולכים אחריך כעיוורים ,שקר אין לו רגליים ואמת יש רק אחת ,אנחנו עוד נראה במפלתך. חלאה ובזוי“. ע”כ.

.

ובאמת, שניסיתי למצוא משהו עניני בדברייך, וחוץ מטמטום לא מצאתי כלום. מצד אחד את טוענת שאיני בקו השפיות. ומצד שני, את טוענת שאני צריך לעשות תשובה. כיצד מי שאינו בקו השפיות יעשה תשובה. ותודה על ההדגשה של, “מחטיא הרבים”, זה אומר שהמון אנשים משתנים וזורקים את ספר הזוהר הנוצרי לפח האשפה. בדיוק כמו שאת ממשיכה ואומרת, “כמה חטאים של אנשים יש על הגב שלך“. כלומר, את מעידה שאנשים שומעים את דברי ויש בהם שכנוע.

.

עוד כתבת לי: “אל תנסה לנרמל את החשיבה המעוותת שלך בכך שאתה משליך את זה על רבנים שהם באמת צדיקים וקדושים בניגוד אליך”. אני לא מנסה, זה מוכח בדבריהם כפי שכבר הוכחתי. קשה לקבל האמת ממי שאמרה, וקשה לקבל האמת מבחור צעיר בן 34 אשר משמיט לך את הקרקע שהינך עומדת עליה, אני מבין את כאבך, זה באמת מציק וכואב. וכל שעשיתי הוא הצגתי את דברי הפוסקים החשובים נגד גדולי האסלה שלך ודבריהם המהובלים. כפי שהוכחתי ב300 מאמרים שכתבתי באתר משפטיו לנגדי, והיד עוד נטויה.

.

והדבר הכי חמור מבחינתי זה מה שכתבת בטמטומך, “נגעת בעיניים של הקב”ה“, וכי יש לבורא עיניים? וכבר כתב רבינו הטהור (הלכות תשובה פרק ג הלכה ז): “חמשה הן הנקראים מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. כל אחד מחמשה אלו הוא מין“. עכ”ל.

והרי שאת הסוברת שיש לבורא עיניים, את נחשבת למינה! כלומר, אין לך חלק לעולם הבא. ואני בטוח שאת גם חושבת שכאשר את מדליקה נרות למתים, את עושה נחת לבורא יתברך! וכבר כתב רבינו במורה (חלק א’ פרק לו’): “ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות [כלפי הבורא יתברך, שתחשוב שיש לבורא יתברך יד או רגל חלילה], או [שתחשוב בדעתך שיש לבורא יתברך] מאורע ממאורעות הגוף, [כגון: לידה, קושי, עצב, נחת רוח, בכי, שמחה, דיבור, שינה, הרגשה וכו’. דע כי במחשבה זו בלבד], הנך מקנא ומכעיס, וקודח אש חמה, ושונא ואויב וצר, [והינך] יותר חמור מעובד עבודה זרה בהרבה.

ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך, או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה [זו] ב[מי ש]עובד עבודה זרה, מפני שאינו עובד [עבודה זרה] אלא [רק] מחמת סכלות או חנוך, מנהג אבותיהם בידיהם”. עכ”ל. והנה הדבר ברור שכל מכשפי האופל היו בטוחים שיש לבורא יתברך מאורע ממאורעות הגופות. ודבר זה כדברי רבינו, יותר חמור מעבודה זרה בהרבה! וכתבו מין ישרף כמו שכתבנו למעלה. וכך דינך רעות אלא אם כן תשובי בתשובה.

.

עוד כתבת, “מסכנים האנשים שהולכים אחריך כעיוורים ,שקר אין לו רגליים ואמת יש רק אחת ,אנחנו עוד נראה במפלתך. חלאה ובזוי”. האנשים שהולכים אחרי בניגוד לרבותייך שאת מעריצה את טינופם, האנשים ששומעים את דברי, יש להם שכל, תבונה, חוקרים כל דבר. לא מאמינים כהוא זה לדברי, אלא פותחים את המקורות, מעיינים, ובודקים בעצמם את האמת. מה שאין כן את, אינך מסוגלת אפילו לחקור ולבדוק! שכן את מעלילה עלי שאני מדבר נגד רשב”י! כלומר, מעולם לא בדקת ולו אחת מטענותי! זו גם הסיבה שאינך מעלה טיעון עניני אחד חוץ מדיקלומי מילים שאין בהם תועלת.

ארורה את וארורה תהי. מה שאיחלת לראות במפלתי, מקווה שבקרוב נראה במפלתך וחולייך, את לא חלאה ובזויה, את מסכנה תת רמה, מהזן הנחות והרע שהיה בעם ישראל אשר נדבקו בעובדי האלילים האילמים אשר נקראים מתים בחייהם.

.

ע”כ כתבתי מאמר תגובה זה נגד המינה, “רעות” עובדת האלילים! ממני חן שאולוב ספרדי טהור.