ברכות קריאת שמע שחרית
כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה א): ” … ואחר כך [=אחר שסיים לומר שבח קדיש, החזן] אומר, “ברכו את יי המבורך”, והן [=כל הקהל השומע] עונים אחריו, “ברוך יי המבורך לעולם ועד”. ע”כ. והנה שבח זה שמשבחים את הבורא לפני ברכות קריאת שמע, נלמד ממה שנאמר בתהלים (תהלים פרק סח פסוק כז): “בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים יְ֝יָ֗ מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל”. ומשמעות ענין זה, שכאשר עם ישראל נמצא במקום אחד בעשרה אנשים, יש להם לשבח את הבורא ולהכניס רוממותו בליבם. וכמו שאמרו חז”ל (משנה מסכת ברכות פרק ז משנה ג): “ר’ יוסי הגלילי אומר, לפי רוב הקהל הן מברכין, שנאמר (תהלים סח) “במקהלות ברכו אלהים ה’ ממקור ישראל”. אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין, אומר, “ברכו את ה'”. רבי ישמעאל אומר, “ברכו את ה’ המבורך”. ע”כ.
שליח ציבור אומר:
בָּרְכוּ אֶת יְיָ, הַמְּבוֹרָךְ.
הציבור עונה:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְּבוֹרָךְ, לְעוֹלָם וָעֶד.
אחר שסיים החזן לומר, ברכו את יי המבורך, מיד מתחיל לומר החזן בקול, שתי ברכות של קריאת שמע:
כתבו חז”ל (משנה מסכת ברכות פרק א משנה ד): ” … ב[תפילת ה]שחר מברך שתים לפניה [=לפני קריאת שמע], ו[מברך] אחת לאחריה [=לאחר קריאת שמע]”. ע”כ. וכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה א): ” … ומתחיל [החזן], ופורס על שמע בקול רם, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה. והיודע לברך ולקרות קורא עמו, עד שמברך גאל ישראל”. ע”כ. ובזמנינו אנו שיודעים כולם לקרוא המילים, יש לכל אחד לקרוא עם החזן.
ברכה ראשונה של קריאת שמע:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר, וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם, וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל. הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִין עָלֶיהָ, הַמְּחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:
מָה רַבּֽוּ מַעֲשֶׂיךָ | יְֽיָ, כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ: הַמֶּלֶךְ הַמְּרוֹמָם שְׁמוֹ לְבַדּוֹ מֵאָז. הַמְּשׁוּבָּח הַמְּפוֹאָר הַמִּתְנַשֵּׂא וְטוֹב מִיְּמוֹת עוֹלָם:
אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּינוּ, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עוּזֵּנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵינוּ, מִשְׂגָּב בַּעֲדֵינוּ: אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הִתְקִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה. טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ. פִּינּוֹת צִבְאוֹת קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַּי, תָּמִיד יְסַפְּרוּ לָאֵל קְדוּשָּׁתוֹ:
תִּתְבָּרַךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, וְעַל כָּל שְׁבָח מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וּמְאוֹרוֹת אֲשֶׁר יָצַרְתָּה, הֵם יְפָאֲרוּךָ סֶלָה:
תִּתְבָּרַךְ לָעַד צוּרֵינוּ, מַלְכֵּינוּ גּוֹאֲלֵינוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים. יִשְׁתַּבַּח שְׁמָךְ לָעַד מַלְכֵּינוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים, אֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, מַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם יַחַד בְּדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, וּמֶלֶךְ עוֹלָם.
היחיד אינו מדלג סדר קדושה זה, אלא יש לו לאומרו:
כּוּלָּם אֲהוּבִים, כּוּלָּם בְּרוּרִים, כּוּלָּם גִּבּוֹרִים, עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם בְּאַהֲבָה. וְכּוּלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה, לְהַקְדִּישׁ לְצוּרָם בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה טְהוֹרָה, כּוּלָּם כְּאֶחָד, עוֹנִים בְּיִרְאָה וְאוֹמְרִים:
קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, יְיָ צְבָאוֹת, מְלוֹא כָל הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ: וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ, יַחַד מִתְנַשְּׂאִים לְעוּמָּתָם. מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ, מִמְּקוֹמוֹ:
לְאֵל בָּרוּךְ, נְעִימוֹת יִתֵּנוּ. לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּים, זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתוּשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, אֲדוֹן נִפְלָאוֹת, מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר, לְעוֹשֵׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הִתְקַנְתָּ מְאוֹרוֹת לְשַׂמַּח עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת:
ברכה שניה של קריאת שמע:
אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְדוֹלָה יְתֵירָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּינוּ, בַּעֲבוּר שְׁמָךְ, וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר בָּטְחוּ בָךְ, וַתְּלַמְּדֵנוּ חוּקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחָנֵּינוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵינוּ. וְתֶן בְּלִבֵּינוּ לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמוֹעַ, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, וּלְקַיֵּים אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ, בְּאַהֲבָה.
וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּמִצְוֺתֶיךָ. וְדַבֵּק בְּלִבֵּינוּ יִרְאָתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵינוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ. וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה לְבַדֶּךָ, כִּי שֵׁם קָדְשְׁךָ בֶּאֱמֶת נִקְרָא עָלֵינוּ.
וְבַּעֲבוּר שְׁמָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תָּרִים קַרְנֵינוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. בְּךָ בָּטַחְנוּ, לֹא נֵיבוֹשׁ. וּבְשִׁמְךָ חָסִינוּ, לֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל עַד עוֹלְמֵי עַד. כִּי אָבִינוּ מַלְכֵּינוּ אָתָּה, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶיךָ. רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וַחֲסָדֶיךָ, אַל יַעַזְבוּנוּ נֵצַח סֶלָה וָעֶד. וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵינוּ. כִּי בָֽנוּ בָחַרְתָּ, מִכָּל עָם וְלָשׁוֹן. וְקֵירַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְיַחֲדֶיךָ, וּלְרוֹמְמֶיךָ, וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:
ואומר מיד “שמע ישראל”, בכוונה גדולה:
שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל, יְיָ אֱלֹהֵ֖ינוּ, יְיָ ׀ אֶחָֽד:
וְאָ֣הַבְתָּ֔, אֵ֖ת יְיָ אֱלֹהֶ֑יךָ, בְּכׇל־לְבָבְךָ֥, וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖, וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה, אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם, עַל־לְבָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ, וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם, בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙, וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ, וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ, וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ, וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:
וְהָיָ֗ה, אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְיָ֤ אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־ לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם: וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ:
וְנָתַתִּ֛י, עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ: הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם: וְחָרָ֨ה אַף־יְיָ֜ בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְיָ֖ נֹתֵ֥ן לָכֶֽם: וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם:
וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ: לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְיָ֛ לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ:
וַיֹּ֥אמֶר יְיָ֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת יְיָ֔ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם: לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם: אֲנִ֞י יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם.
ואומר מיד ברכה אחרונה של קריאת שמע שחרית:
אֱמֶת וְיַצִּיב, נָכוֹן וְקַיָּים, יָשָׁר וְנֶאֱמָן, אָהוּב וְחַבִּיב, נֶחְמָד וְנָעִים, נוֹרָא וְאַדִּיר, מְתוּקָּן וּמְקוּבָּל, טוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:
אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּינוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵינוּ. לְדוֹר וָדוֹר הוּא קַיָּים וּשְׁמוֹ קַיָּים, וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ קַיֶּימֶת:
וּדְבָרָיו חַיִּים וְנֶאֱמָנִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עָלֵינוּ וְעַל אֲבוֹתֵינוּ, עַל בָּנֵינוּ וְעַל כָּל דּוֹרוֹתֵינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, דָּבָר טוֹב וְקַיָּים בֶּאֱמֶת, חוֹק וְלֹא יַעֲבוֹר:
אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מַלְכֵּינוּ וּמֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ, גּוֹאֲלֵינוּ וְגוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ, יוֹצְרֵינוּ וְצוּר יְשׁוּעָתֵינוּ. פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם, הוּא שְׁמֶךָ. וְאֵין לָֽנוּ אֱלֹהִים עוֹד, זוּלָתֶיךָ:
עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ:
אֱמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע מִצְוֺתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ: אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמָּךְ, וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לְאָבוֹת וּבָנִים:
אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָֽנוּ מוֹשִׁיעַ: אֱמֶת מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. וְכָל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּדֶּבֶר הָרַגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָּאַלְתָּ. וְיַם סוּף בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ, וִידִידִים עָבְרוּ מִיָּם. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, עַד אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:
וְעַל זֹאת שִׁבְּחוּ גְאוּלִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל, וְנָתְנוּ יְדִידִים שִׁירוֹת זְמִירוֹת תּוּשְׁבָּחוֹת לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּים. רָם וְנִשָּׂא, גָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא. מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ, מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַדֵּי מָרוֹם. מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו. תְּהִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן, בָּרוּךְ הוּא.
מֹשֶׁה וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ אָמָֽרוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רָֽבָּה. אָמְרוּ כוּלָּם, מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקּוֹדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלּוֹת עֹשֵׂה פֶלֶא: יְיָ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמָר, גֹּאֲלֵינוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גָּאַל יִשְׂרָאֵל: אחר שסיים לברך, כל אחד עונה אחר ברכתו: אָמֵן.
תפילת עמידה למתפלל יחיד
תפילת עמידה עשרת ימי תשובה