תפילת עמידה שחרית
למתפלל יחיד
חג חנוכה – ראש חודש
אחר שברכו ברכה אחרונה, כולם עומדים ומתפללים בלחש:
כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה ב): “והכל עומדין מיד ומתפללים בלחש, ומי שאינו יודע להתפלל עומד ושותק עד שיתפלל שליח ציבור בלחש עם שאר העם וכו'”. ע”כ. ומה שכתב רבינו, “מיד”, הוא על מנת לסמוך ענין “גאולה”, לתפילת העמידה. ולכן לא ישהה בין לבין, אלא עם סיום ברכת גאל ישראל יאמר מיד “אמן”, ויחל בתפילת העמידה.
אם הפיח באמצע התפילה מדעתו, מברך:
כתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה יא – יב): “יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו, שוהה עד שתכלה הרוח, וחוזר לתפלתו. ביקש להוציא רוח מלמטה, ונצטער הרבה, ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות, וממתין עד שתכלה הרוח, ואומר, “רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל”.
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים וַחֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵינוּ וּכְלִמָּתֵינוּ. חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ, רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתֵינוּ:
המתפלל חייב לכרוע חמש פעמים בתפילתו:
כל המתפלל תפילת עמידה, חייב לכרוע וליפול על ברכיו חמש פעמים בתפילתו. בראש ברכה ראשונה כורע במילים, “ברוך אתה”. וזוקף ראשו במילת, “יי”, ונעמד על רגליו. בסוף אותה ברכה כורע שוב במילים, “ברוך אתה”, וזוקף במילת, “יי”. עד כאן שתי כריעות. לאחר מכן בברכת שמונה עשרה הנקראת, “מודים”, צריך לכרוע במילים, “מודים אנחנו לך וכו'”, ובמילים, “יי אלהינו”, זוקף ראשו ונעמד על רגליו. ובאותה ברכה כורע בסופה במילה, “ברוך אתה”, וזוקף ראשו במילה, “יי”, ונעמד על רגליו. עד כאן ארבע כריעות.
כריעה אחרונה, גם היא על הברכיים. לאחר שסיים ברכה אחרונה שבתפילת עמידה, כורע על ברכיו ופוקק חוליות שבשדרה, באופן שפניו וגבו כפופים ורחוקות מעט מן הקרקע, ובעודו כך, פוסע לאחור ג’ פסיעות, ואינו מרים ראשו וגבו, אלא פונה ראשו וגופו לשמאל עצמו, ולאחר מכן לימין עצמו. ורק אחר כך מגביה ראשו. ולאחר שהגביה ראשו, יכול לעמוד על רגליו, ובכך סיים תפילת העמידה.
כשאומר “ברוך” יורד על ברכיו
כשאומר, “אתה”, מיד שוחה, ופוקק חוליות שבשדרה
כשאומר, “יי”, מרים ראשו וגבו, וזה הנקרא, “זוקף בשם”
לפני תפילת העמידה מקדים לומר:
יְיָ, שְׂפָתַי תִּפְתָּח. וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:
ומתחיל מיד בברכה ראשונה של תפילת העמידה בנוסח זה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל. וְזוֹכֵר חַֽסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם. מֶלֶךְ רַחֲמָן מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם:
ברכה שניה, “מחיה המתים”:
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם יְיָ, מְחַיֶּה מֵתִים אָתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ, מַשִּׁיב הָרוּחַ מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, רוֹפֵא חוֹלִים, וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּים אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁינֵי עָפָר. מִי כָמֹכָה בַּעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָךְ, מֵמִית וּמְחַיֶּה, וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַיֶּה הַמֵּתִים:
ברכה שלישית, “אתה קדוש”:
אַתָּה קָדוֹשׁ, וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:
ברכה רביעית, “אתה חונן לאדם דעת”:
אַתָּה חוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חָנֵּינוּ מֵאִתָּךְ, דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת:
ברכה חמישית, “הרוצה בתשובה”:
הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶיךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּינוּ לַעֲבוֹדָתֶיךָ. וְהַחְזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָרוֹצֶה בַּתְּשׁוּבָה:
ברכה ששית, “חנון ומרבה לסלוח”:
סְלַח לָֽנוּ אָבִינוּ, כִּי חָטָאנוּ. מְחוֹל לָֽנוּ, מַלְכֵּינוּ, כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן וּמַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:
ברכה שביעית, “גואל ישראל”:
רְאֵה בְעָנְיֵינוּ. וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּמַהֵר לְגָאֳלֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:
ברכה שמינית, “רופא חולי עמו ישראל”:
רְפָאֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְנֵרָפֵא. הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה. וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵימָה לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
בימות הגשמים (מ-ז’ בחשוון עד טו’ בניסן), מברך ברכה תשיעית בנוסח הזה:
בָּרְכֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וּבָרֵךְ אֶת שְׁנָתֵינוּ, וְתֶן טָל וּמָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל מֵעוֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ, וְשָׁמְרָה וְהַצִּילָה יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ, מִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוֹרְעָנוּת, וְתֶן לָהּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, שׂוֹבַע וְשָׁלוֹם וּבְרָכָה, כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
ברכה עשירית, “מקבץ נדחי עמו ישראל”:
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵירוּתֵינוּ. וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ אֶת כָּל גָּלִיּוֹתֵינוּ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
ברכה אחד עשרה, “מלך אוהב צדקה ומשפט”:
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה לְבַדֶּךָ, בְּרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:
ברכה שתים עשרה, “איבוד המינים”:
לַמְּשׁוּמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה. כָּל הַמִּינִים, כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ. וּמַלְכוּת זָדוֹן, תַּעֲקוֹר וְתִשְׁבּוֹר מְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים:
ברכה שלוש עשרה, “משען ומבטח לצדיקים”:
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל גֵּירֵי הַצֶּדֶק וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וְתֶן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת. וְשִׂים חֶלְקֵינוּ עִמָּהֶם. לְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ, כִּי בְשִׁמְךָ בָטַחְנוּ וְלִישׁוּעָתְךָ נִשְׁעָנּוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:
ברכה ארבע עשרה, “בונה ירושלים”:
תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִַם עִירָךְ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִָם:
ברכה חמש עשרה, “מצמיח קרן ישועה”:
אֵת צֶמַח דָּוִד מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מַצְמִיחַ קֶרֶן הַיְשׁוּעָה:
ברכה שש עשרה, “שומע תפילה”:
שְׁמַע קוֹלֵינוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ. חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵינוּ. מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּינוּ, רֵיקָם, אַל תְּשִׁיבֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
ברכה שבע עשרה, “המחזיר שכינתו לציון”:
רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה. וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל. וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד, עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. יַעֲלֶה וְיָבוֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה, יֵרָצֶה, יִשָּׁמַע, יִפָּקֵד, יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ זִכְרוֹנֵינוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלִַם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, לְפָנֶיךָ. לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, בְּיוֹם רֹאשׁ הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ, וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, פָּקְדֵינוּ בוֹ לִבְרָכָה, הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּינוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמַלְּטֵינוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵינוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵימָה.
וְתִרְצֵינוּ, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:
ברכה שמונה עשרה, “הטוב שמך ולך נאה להודות”:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵינוּ. אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר, נוֹדֶה לָךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶיךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, עַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. עַל נִסֶּיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וְעֵת.
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפּוּרְקָן, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה. בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוּנַּאי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶיךָ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחוּקֵּי רְצוֹנֶיךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וּמָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּפוֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תוֹרָתֶיךָ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת. וְעַל כּוּלָּם יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אָֽנוּ מוֹדִים לָךְ:
הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. הַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. כָּל הַחַיִּים יְהַלְלוּ אֶת שְׁמָךְ הַגָּדוֹל, כִּי טוֹב הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַטּוֹב שְׁמָךְ וְלָךְ נָאֶה לְהוֹדוֹת:
ברכה תשע עשרה ואחרונה, “המברך את עמו ישראל בשלום”:
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וּבָרְכֵינוּ כֻּלָּנוּ מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּה לָּֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וְחֶסֶד, צְדָקָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת בַּשָּׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:
כשהוא חותם בסוף התפילה אומר:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי:
לאחר מכן, כורע ונופל על ברכיו, שוחה ראשו ופוקק חוליות שבשדרה ללא נגיעת הראש לארץ, ופוסע בעודו על ברכיו ג’ צעדים שווים בעודו שוחה עם ראשו
רבינו הרמב”ם פוסק את דברי רב וכותב (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה י): “כריעה כיצד? [=מה שכתב, “כיצד“, אין כוונת דבריו ללמד מה אופן הכריעה עצמה, אלא מבאר היכן כורעים בתפילה וכמה פעמים כורע. ומסביר רבינו]: המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפילה ותפילה [=מתפילות שמונה עשרה]. בברכה ראשונה [=שהיא מגן אברהם, כורע] בתחלה ובסוף. ובהודיה [=מודים אנחנו לך, כורע] בתחלה ובסוף.
וכשגומר התפלה [=שוב] כורע [=על ברכיו באחרונה], ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו [=בעודו כורע על ברכיו]. וכשהוא כורע [=כלומר, כשהוא נמצא בעצם הכריעה האחרונה ועדיין לא הרים ראשו וגופו מן הכריעה], נותן שלום משמאל עצמו, ואחר כך מימין עצמו, ו[רק] אח”כ מגביה ראשו [=קם] מן הכריעה [=האחרונה. נמצא בסך הכללי חמש כריעות לפנינו בכל תפילה ותפילה]. וכשהוא כורע בארבע הכריעות, כורע בברוך, וכשהוא זוקף [=מרים ראשו וגופו] זוקף בשם. במה דברים אמורים? בהדיוט [=אדם רגיל]. אבל כהן גדול, כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה. והמלך כיון ששחה בראשונה, אינו מגביה ראשו עד שגומר תפלתו“. ע”כ.
מכאן מוכח שהפסיעה האמורה היא על הברכיים, באופן שפוסע לאחור ג’ פסיעות, ואינו מרים ראשו, אלא פונה ראשו וגופו לשמאל עצמו, ולאחר מכן לימין עצמו. ורק אחר כך מגביה ראשו. ולאחר שהגביה ראשו, יכול לעמוד על רגליו, ובכך סיים תפילת העמידה.
