נטילת ידים
חובה ליטול את הידים בברכה, לפני כל תפילה ותפילה:
אע”פ שנטל האדם את ידיו בבוקר כנ”ל, הנה אם לא שמר את ידיו נקיות, או שהה בין סדר הנהגת הבוקר, לתפילת שחרית, ולא שמר על ידיו שיהיו נקיות. לפני שבא להתפלל ולומר ברכת, “ברוך שאמר”, יש לו ליטול את ידיו בברכה. כמו שכתב רבינו (רמב”ם הלכות ברכות פרק ו הלכה ב): “כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה, “אשר קדשנו במצותיו, וצונו על נטילת ידים”, שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן, שנאמר, “על פי התורה אשר יורוך” … נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואינו צריך ליטול את ידיו לכל אכילה ואכילה. והוא שלא יסיח דעתו מהן, אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה”. ע”כ. ולמדים אנו מדבריו של רבינו, שחובה ליטול את ידיו לצורך תפילה בברכה! וכן עוד למדים אנו, כי אם הסיח ידיו מנטילתו שנטל, כאשר בא ליטול ידיו, צריך הוא לברך ברכה גמורה. וכן כתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה א – ב): “חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב. טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן, מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל”. ע”כ.
כל הבא להתפלל, חובה ליטול את ידיו. וחובה לברך לפני הנטילה, ולא לאחריה:
לפני שנוטל ידיו, מברך ברכה זו לפני הנטילה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם: גם לנשים יש לברך ברכה זו, שמחוייבות הן בתפילה. ורוחץ ידיו במים עד הפרק, ונוטל כל יד, פעם אחת, ואין צריך יותר, ונוהג כך בכל הנטילות כולן.
פסוקי זמירות לפני ברכות ק”ש
לפני אמירת פסוקי זמירות, צריך לברך ברכה ראשונה, וזה הוא נוסחה:
כתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה יב – יג): “ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום. [ומתחילין לקרוא פסוקים אלו], מ-“תהלה לדוד”, עד סוף הספר [=של תהלים]. וכבר נהגו [=עוד נהגו] לקרות פסוקים [ממקומות מפוזרים בתנ”ך], לפניהם [=לפני אותם פסוקי תהלים הנ”ל], ולאחריהם [=וכן אומרים פסוקים מפוזרים ממקומות בתנ”ך, לאחר אמירת אותם פסוקי תהלים הנ”ל]. ותקנו [=חז”ל] ברכה לפני הזמירות, והיא [ברכת] “ברוך שאמר”. ו-[כן תקנו חכמים], ברכה לאחריהם [=לאחר כל אותם פסוקי הזמירות הנ”ל] והוא [=ברכת], “ישתבח”. ואחר כך מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע”. ע”כ. ומה שכתב רבינו שתיקנו חז”ל ברכה זו, למד כן ממה שאמרו בתלמוד (בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב): “אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום”. וכן כתב הרי”ף במקום. ע”ש.
בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּים, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מַעֲבִיר אֲפֵילָה, וּמֵבִיא אוֹרָה, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵיאָיו, בָּרוּךְ שְׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, לֹא כָזָב, וְלֹא מִרְמָה, לֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד. בָּרוּךְ אֵל חַי לָעַד, וְקַיָּים לָנֶצַח.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַמְּהוּלָּל בְּפִי עַמּוֹ, מְשׁוּבָּח וּמְפוֹאָר בִּלְשׁוֹן כָּל חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדָּךְ מְשִׁיחָךְ, נְהַלְּלָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, בִּשְׁבָחוֹ וּבְזִמְרוֹ. נוֹדָךְ, נְשַׁבְּחָךְ, נְפָאֲרָךְ, נַמְלִיכָךְ, נַזְכִּיר שְׁמָךְ מַלְכֵּינוּ אֱלֹהֵינוּ, יַחַד. יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים, מְשׁוּבָּח וּמְפוֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מְהוּלָּל בַּתּוּשְׁבָּחוֹת:
לאחר שברך ברכת, “ברוך שאמר”, מתחיל לקרוא מיד סדר פסוקים, וסדר הפסוקים קורא אותם, לפני שיקרא פסוקים מספר תהלים:
כך כתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה יב – יג): ” … וכבר נהגו [בנוסף למה שצריך לקרוא פסוקי תהלים הנ”ל. עוד נהגו] לקרות פסוקים [ממקומות מפוזרים בתנ”ך], לפניהם [=לפני אותם פסוקי תהלים הנ”ל], ולאחריהם [=וכן אומרים פסוקים מפוזרים ממקומות בתנ”ך, לאחר אמירת אותם פסוקי תהלים הנ”ל] וכו'”. ע”כ.
יְהִ֤י כְב֣וֹד יְיָ֣ לְעוֹלָ֑ם, יִשְׂמַ֖ח יְיָ֣ בְּמַעֲשָֽׂיו: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ, מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם: מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ, מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְיָֽ: רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְיָ֑ עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ: יְ֭יָ שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם, יְ֝יָ֗ זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר: יְֽיָ֗ בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ, וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה:
יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ, וְיֹאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם, יְיָ֥ מָלָֽךְ: יְ֥יָ ׀ יִמְלֹ֖ךְ, לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: יְיָ֣ מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד, אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ: יְֽיָ֗ הֵפִ֥יר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם, הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים: עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה, וְתֻפָ֑ר, דַּבְּר֤וּ דָבָר֙, וְלֹ֣א יָק֔וּם, כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל: רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ, וַעֲצַ֥ת יְ֝יָ֗ הִ֣יא תָקֽוּם: עֲצַ֣ת יְ֭יָ לְעוֹלָ֣ם תַּעֲמֹ֑ד, מַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר:
כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר, וַיֶּ֑הִי, הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה, וַֽיַּעֲמֹֽד: כִּֽי־בָחַ֣ר יְיָ֣ בְּצִיּ֑וֹן, אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ: כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ, יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ: כִּ֤י ׀ לֹא־יִטֹּ֣שׁ יְיָ֣ עַמּ֑וֹ, וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב: וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֘, ולֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית, וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ, וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ: יְיָ֥ הוֹשִׁ֑יעָה, הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ: אַ֭שְׁרֵי יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ, ע֝֗וֹד יהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה: אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁיֲיָ֥ אֱלֹהָֽיו
אחר שסיים לומר פסוקים אלו, יאמר זמירות מספר תהלים. ומתחיל לומר מ-“תהלה לדוד”, עד סוף ספר תהלים:
תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד, אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ, וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: בְּכָל־י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ, וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד, וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר: דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ, וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ: הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ, וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה: וֶעֱז֣וּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ, וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה: זֵ֣כֶר רַב־טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ, וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ:
חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְיָ֑, אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם, וּגְדׇל־חָֽסֶד: טוֹב־יְיָ֥ לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כָּל־מַעֲשָֽׂיו: יוֹד֣וּךָ יְ֭יָ כָּל־מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרֲכֽוּכָה: כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ: מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֽוֹר: סוֹמֵ֣ךְ יְ֭יָ לְכָל־הַנֹּפְלִ֑ים, וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל־הַכְּפוּפִֽים: עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ, וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ: פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן: צַדִּ֣יק יְ֭יָ בְּכָל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל־מַעֲשָֽׂיו: קָר֣וֹב יְ֭יָ לְכָל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת: רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם: שׁוֹמֵ֣ר יְ֭יָ אֶת־כָּל־אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד: תְּהִלַּ֥ת יְיָ֗ יְֽדַבֶּ֫ר־פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כָּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:
הַֽלְלוּ־יָ֡הּ הַלְלִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְיָֽ: אֲהַלְלָ֣ה יְיָ֣ בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵֽאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי: אַל־תִּבְטְח֥וּ בִנְדִיבִ֑ים בְּבֶן־אָדָ֓ם ׀ שֶׁ֤אֵֽין ל֥וֹ תְשׁוּעָֽה: תֵּצֵ֣א ר֭וּחוֹ יָשֻׁ֣ב לְאַדְמָת֑וֹ בַּיּ֥וֹם הַ֝ה֗וּא אָבְד֥וּ עֶשְׁתֹּנֹתָֽיו: אַשְׁרֵ֗י שֶׁ֤אֵ֣ל יַעֲקֹ֣ב בְּעֶזְר֑וֹ שִׂ֝בְר֗וֹ עַל־יְיָ֥ אֱלֹהָֽיו: עֹשֶׂ֤ה ׀ שָׁ֮מַ֤יִם וָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּ֥ם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֑ם הַשֹּׁמֵ֖ר אֱמֶ֣ת לְעוֹלָֽם: עֹשֶׂ֤ה מִשְׁפָּ֨ט ׀ לָעֲשׁוּקִ֗ים נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לָרְעֵבִ֑ים יְ֝יָ֗ מַתִּ֥יר אֲסוּרִֽים: יְ֤יָ ׀ פֹּ֮קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים יְ֭יָ זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים יְ֝יָ֗ אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים: יְ֤יָ׀ שֹׁ֮מֵ֤ר אֶת־גֵּרִ֗ים יָת֣וֹם וְאַלְמָנָ֣ה יְעוֹדֵ֑ד וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים יְעַוֵּֽת: יִמְלֹ֤ךְ יְ֨יָ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּ־יָֽהּ:
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ כִּי־ט֭וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי־נָ֝עִים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה: בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלִַ֣ם יְיָ֑ נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס: הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם: מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא: גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב־כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר: מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְיָ֑ מַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי־אָֽרֶץ: עֱנ֣וּ לַייָ֣ בְּתוֹדָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר: הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם׀ בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר: נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ: לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא־בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה:
רוֹצֶ֣ה יְ֭יָ אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ: שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלִַם אֶת־יְיָ֑ הַֽלְלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן: כִּֽי־חִ֭זַּק בְּרִיחֵ֣י שְׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ: הַשָּׂם־גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ: הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ: הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר: מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד: יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם: מַגִּ֣יד דברו דְּבָרָ֣יו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל: לֹ֮א עָ֤שָׂה כֵ֨ן׀ לְכָל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ:
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭יָ מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים: הַֽלְל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־צבאו צְבָאָֽיו: הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר: הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם:
יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְיָ֑ כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ: וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר: הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭יָ מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת: אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ: הֶהָרִ֥ים וְכָל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל־אֲרָזִֽים: הַֽחַיָּ֥ה וְכָל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף: מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכָל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ: בַּחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים:
יְהַלְל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְיָ֗ כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם: וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם־קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּ־יָֽהּ:הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ שִׁ֣ירוּ לַֽ֭ייָ שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ תְּ֝הִלָּת֗וֹ בִּקְהַ֥ל חֲסִידִֽים: יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי־צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם: יְהַֽלְל֣וּ שְׁמ֣וֹ בְמָח֑וֹל בְּתֹ֥ף וְ֝כִנּ֗וֹר יְזַמְּרוּ־לֽוֹ: כִּֽי־רוֹצֶ֣ה יְיָ֣ בְּעַמּ֑וֹ יְפָאֵ֥ר עֲ֝נָוִ֗ים בִּישׁוּעָֽה: יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם: רוֹמְמ֣וֹת אֵ֭ל בִּגְרוֹנָ֑ם וְחֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם: לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל־אֻמִּֽים: לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל: לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם ׀ מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּ־יָֽהּ:
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ: הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ: הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר: הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב: הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ:
אחר שסיים לומר זמירות אלו, מוסיף ואומר פסוקים אלו:
בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם, אָ֮מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן: יִמְלֹ֤ךְ יְ֨יָ ׀ לְעוֹלָ֗ם, אָ֮מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן: וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְיָ֔ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְיָ֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם: לְךָ֣ יְ֠יָ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְיָ֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל׀ לְרֹֽאשׁ: וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל: וְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ: וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה:
אחר שסיים לומר כל הפסוקים והזמירות הנ”ל. כעת חותם ברכה אחרונה הנקראת, “ברכת ישתבח”:
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּינוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָח, הַלֵּל וְזִמְרָה, בְּרָכוֹת וְהוֹדָיוֹת, גְּדוּלָּה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, עֹז מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה, נֵצַח וּגְבוּרָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתּוּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָיוֹת, אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, חֵי הָעוֹלָמִים: אחר שסיים שתי ברכות אלו, יענה: אָמֵן.
שירת הים
אחר שסיים לומר כל הפסוקים והזמירות הנ”ל. וברך ברכת, “ישתבח”, יש שנהגו להוסיף ולקרות בכל יום, “שירת הים”, על מנת להכניע את הלב ולהכניס רוממות וגדולת האל יתברך בליבנו. ויש מקומות שנהגו לומר, “שירת האזינו” בלבד ללא שירת הים. ויש יחידים שקורין את שתי השירות אחד אחרי השני:
כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה יג): “יש מקומות שנהגו בהן, לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח, “שירת הים”, ואחר כך מברכין על שמע, ויש מקומות שקורין שירת האזינו [=ללא שירת הים]. ויש יחידים שקורין שתי השירות, הכל לפי המנהג”. ע”כ. ומכיון שלא נתברר לנו מנהגו של רבינו, וראינו כי הביא מנהג זה. לכן בסידור זה, הבאנו בסדר התפילה, גם את, “שירת הים”, וגם את, “שירת האזינו”. מכיון שיש בשתיהם המון מוסר אשר מכניע את לב האדם, וטוב שיהיה האדם רגיל בהם. ומה שהבאנו רק את החלק של שירת הים בלבד, עד, “ביבשה בתוך הים”. דבר זה למדתי ממה שכתב רבינו (מהדורת הרב קאפח סדר התפילות עמוד תשיד): ” … וקורא השירה עד סופה”. ומשמע שאין צורך לומר, “ותקח מרים וכו'”, כי אין זה נחשב בכלל “שירת הים”. והבן זה.
אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל, אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽייָ֔, וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר, אָשִׁ֤ירָה לַֽייָ֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה, ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם: עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ, וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה, זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ, אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ: יְיָ֖ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה, יְיָ֖ שְׁמֽוֹ: מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם, וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף: תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ, יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן:
יְמִֽינְךָ֣ יְיָ֔ נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ, יְמִֽינְךָ֥ יְיָ֖ תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב: וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ, תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ: וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם, נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים, קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם: אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב, אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י, אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי: נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם, צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים:
מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְיָ֔, מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ, נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא: נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ: נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ, נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ: שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן, חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת:אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם, אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד, נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן: תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד, בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן, עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְיָ֔, עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ:
תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔, מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְיָ֑, מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ: יְ֥יָ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם, וַיָּ֧שֶׁב יְיָ֛ עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם, וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:
שירת האזינו
הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה. וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי: יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י, תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י, כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא, וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב: כִּ֛י שֵׁ֥ם יְיָ֖ אֶקְרָ֑א, הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּעֳל֔וֹ, כִּ֥י כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט, אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל, צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא: שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א, בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם, דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל: הֲ־לַיְיָ֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את, עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם, הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ, ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ: זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר, שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ, זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ: בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם, בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם, יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים, לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
כִּ֛י חֵ֥לֶק יְיָ֖ עַמּ֑וֹ, יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ: יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר, וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן, יְסֹֽבְבֶ֙נְהוּ֙, יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ, יִצְּרֶ֖נְהוּ, כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ: כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ:
יְיָ֖ בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר: יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר: חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־ חָֽמֶר:
וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ: יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ: יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם: צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ:
וַיַּ֥רְא יְיָ֖ וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו: וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם: הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם:
כִּי־אֵשׁ֙ קָדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית וַתֹּ֤אכַל אֶ֙רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ וַתְּלַהֵ֖ט מוֹסְדֵ֥י הָרִֽים: אַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת חִצַּ֖י אֲכַלֶּה־בָּֽם: מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם עִם־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר: מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶב וּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה גַּם־בָּחוּר֙ גַּם־בְּתוּלָ֔ה יוֹנֵ֖ק עִם־אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה:
אָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑ם אַשְׁבִּ֥יתָה מֵאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם: לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְיָ֖ פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת: כִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה: ל֥וּ חָכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַחֲרִיתָֽם: אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם־לֹא֙ כִּי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽייָ֖ הִסְגִּירָֽם:
כִּ֛י לֹ֥א כְצוּרֵ֖נוּ צוּרָ֑ם וְאֹיְבֵ֖ינוּ פְּלִילִֽים: כִּֽי־מִגֶּ֤פֶן סְדֹם֙ גַּפְנָ֔ם וּמִשַּׁדְמֹ֖ת עֲמֹרָ֑ה עֲנָבֵ֙מוֹ֙ עִנְּבֵי־ר֔וֹשׁ אַשְׁכְּלֹ֥ת מְרֹרֹ֖ת לָֽמוֹ: חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר: הֲלֹא־ה֖וּא כָּמֻ֣ס עִמָּדִ֑י חָת֖וּם בְּאוֹצְרֹתָֽי: לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ:
כִּֽי־יָדִ֤ין יְיָ֙ עַמּ֔וֹ וְעַל־עֲבָדָ֖יו יִתְנֶחָ֑ם כִּ֤י יִרְאֶה֙ כִּי־אָ֣זְלַת יָ֔ד וְאֶ֖פֶס עָצ֥וּר וְעָזֽוּב: וְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ: אֲשֶׁ֨ר חֵ֤לֶב זְבָחֵ֙ימוֹ֙ יֹאכֵ֔לוּ יִשְׁתּ֖וּ יֵ֣ין נְסִיכָ֑ם יָקוּ֙מוּ֙ וְיַעְזְרֻכֶ֔ם יְהִ֥י עֲלֵיכֶ֖ם סִתְרָֽה: רְא֣וּ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל: כִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָנֹכִ֖י לְעֹלָֽם:
אִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם: אַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב: הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ:
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָֽה־הַזֹּ֖את בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם ה֖וּא וְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן: וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֗ה לְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ שִׂ֣ימוּ לְבַבְכֶ֔ם לְכָל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵעִ֥יד בָּכֶ֖ם הַיּ֑וֹם אֲשֶׁ֤ר תְּצַוֻּם֙ אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם לִשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת: כִּ֠י לֹֽא־דָבָ֨ר רֵ֥ק הוּא֙ מִכֶּ֔ם כִּי־ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם וּבַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־ הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: