להתעטף בציצית
חשיבות מצות ציצית:
כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות ציצית פרק ג הלכה יא – יב): “אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא, לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית, כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר [בציצית] ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים. לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר, “וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי'”. ע”כ.
כל זמן שמתעטף אדם בציצית בזמן “יום”, מברך עליה קודם שיתעטף:
כתב רבינו (רמב”ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ח): “ומאימתי יברך על הציצית בשחר? משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה [=50 דקות לפני הנץ החמה בערך]. וכיצד מברך עליה? “ברוך אתה יי’ אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להתעטף בציצית”, וכל זמן שמתעטף בה ב[זמן] “יום”, מברך עליה קודם שיתעטף … ומותר להכנס בציצית [=בטלית גדול] לבית הכסא ולבית המרחץ”. ע”כ.
יש להקפיד שבכל תפילה ותפילה, יהיה אדם מעוטף בטלית גדול:
הנה, למעלה הבאנו את דברי רבינו שכתב רבינו, “לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית, כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר [בציצית] ביותר”. משמע מדבריו, שבכל תפילה ותפילה צריך האדם להזהר להיות עטוף בטלית גדול. וכן יש לעשות, להזהר להיות עטוף בטלית גדול בכל תפילה ותפילה.
שקולה ציצית כנגד כל המצוות?:
נעיר ונאיר בקצרה בענין גודל מעלת הציצית. וכוונתי לגודל “מעלה”, הוא בדיוק כפי שכיון רבינו בחיבור וכתב, “לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר, “וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי'”. ע”כ. ורבינו בדברים אלו בא להוציא מלב הטועים החושבים שמצות הציצית “שקולה” (שווה) כנגד כל המצוות חלילה, כלומר, שחושבים הם, כי מי שישים על עצמו ציצית הרי הוא כמי שמקיים את כל התורה. ולא הבינו בחשיכה יתהלכו, כי מעלת הציצית גדולה, משום שהיא מזכירה לאדם את המצוות, כלומר גורמת לו לזכור לא לעבור עבירות בהסתכלו עליה. במילים אחרות, תכלית מטרת הציצית היא לפעול באופן פסיכולוגי בלב האדם, עד שנפשו תכנע כאשר יזכור מה שה’ ציוה בתורה. וכך כתב גם רבי אברהם בנו של הרמב”ם (המספיק לעובדי השם עמוד 279 פרק לג’ טור שמאלי מהדורת ניסים דנה): “כדי שתושג אצלו תכלית המצוה הנכבדה הזאת, שהיא, “וראיתם אותו וזכרתם”. ע”כ. מבואר מדבריו, שעיקר תכלית עשית ציצית, הוא אך ורק על מנת לזכור את המצוות. וקל להבין.
לפני שעושה את פעולת ההתעטפות בציצית, תופס את הטלית, ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו, וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית: ומיד לאחר הברכה מתעטף בציצית.
להניח תפילין
חשיבות מצות התפילין:
כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה כה – כו): “קדושת תפילין, קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו, הוא [=מוחזק הוא שיהיה] עניו וירא שמים, ו[=מוחזק הוא ש]-אינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה. ואינו מהרהר מחשבות רעות. אלא מפנה ליבו בדברי האמת והצדק. לפיכך, צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על “רב”, תלמידו של רבינו הקדוש [=רבי יהודה הנשיא], שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה, או בלא ציצית [=טלית גדול], או בלא תפילין. אף על פי שמצותן ללובשן כל היום. בשעת תפלה [מצותן] יותר מן הכל. אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו מניח תפילין, עובר בשמונה עשה, שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד, וכל הרגיל בתפילין, מאריך ימים, שנאמר, “ה’ עליהם יחיו”. ע”כ.
מקום הנחת תפילין:
כתב רבנו הטהור (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה א – ג): “היכן מניחין תפילין?, [=תפילין] של ראש מניחין אותן על הקודקוד, שהוא סוף השיער שכנגד הפנים, והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו. וצריך לכוין אותם [=את התפילין של ראש, שיהיו מונחים] באמצע, כדי שיהיו בין העינים. ויהיה הקשר [=של תפילין של ראש], בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת. [=ולא ישים את קשר תפילין של ראש מתחת לזה, כי נמצא מניחן על העורף] … ו[=תפילין] של יד, [=מי שכותב ביד ימין], קושר אותה על [=יד] שמאלו, [ומניח את התפילין של יד דווקא] על הקיבורת [שביד שמאל. ומה הוא “קיבורת”?], והוא הבשר התופח שבמרפק, שבין פרק הכתף, ובין פרק הזרוע. שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו, ונמצא מקיים, “והיו הדברים האלה על לבבך. המניח תפילה של יד על פס ידו, או של ראש על מצחו, הרי זה דרך צדוקים. העושה תפילתו עגולה כאגוז [=תפילין עגולות], אין בה מצוה כלל. איטר [=מי שכותב ביד שמאל], מניח תפילין בימינו, שהוא שמאל שלו. ואם היה שולט בשתי ידיו, מניח אותה בשמאלו שהוא שמאל כל אדם. ומקום קשירת התפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום”. ע”כ.
זמן הנחת תפילין:
כתב רבנו (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה י): “זמן הנחת התפילין, ב-“יום”, ולא ב-“לילה”. שנאמר, “מימים ימימה”. [=מיום ליום, ולא מ-“לילה”]. “חוקה” זו, היא מצות תפילין. וכן שבתות וימים טובים, אינן זמן תפילין, שנאמר, “והיה לאות”. ושבתות וימים טובים הן עצמן “אות”. ומאימתי זמן הנחתן?, משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירהו, עד שתשקע החמה”. ע”כ.
ברכות התפילין:
כתב רבנו (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ד – ה): “תפילה של ראש אינה מעכבת של יד, ושל יד אינה מעכבת של ראש, מפני שהן שתי מצות, זו לעצמה וזו לעצמה. וכיצד מברכין על של ראש? מברך, “אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין”. ועל של יד מברך, “אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין”. במה דברים אמורים? כשהניח אחת מהן [לבדה]. אבל אם הניח שתיהן [אחד אחרי השני], מברך ברכה אחת [על שתיהם]. והיא, “להניח תפילין”. וקושר של יד [וגומר קשירת תפילין של יד], ואחר כך מניח [תפילין] של ראש. וכשהוא חולץ [תפילין], חולץ של ראש [תחילה, ויחלוץ לגמרי], ואחר כך חולץ של יד”. ע”כ. וכל מה שכתב רבינו, שכאשר מניח תפילין של יד ותפילין של ראש, מברך רק ברכה אחת לשתיהם, כל זה דווקא אם לא הפסיק בדיבור. כמו שכתב (שם הלכה ו): “מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד, אסור לו לספר, ואפילו להשיב שלום לרבו, עד שיניח של ראש, ואם שח הרי זו עבירה, וצריך לברך ברכה שנייה על מצות תפילין, ואחר כך מניח של ראש”. ע”כ.
כאשר מניח האדם תפילין של יד ותפילין של ראש, מברך ברכה אחת לשתיהם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין: ומיד לאחר הברכה מהדק את התפילין של היד על הקיבורת, עם הרצועות שאחז בהם בשעת הברכה שלפני העשיה. ואסור לדבר בין הנחת תפילין של יד, להנחת תפילין של ראש. אלא מסיים הוא לגמרי את הנחת תפילין של יד, ורק לאחר מכן מניח תפילין של ראש, ללא ברכה.
אם הפסיק בדיבור בין הנחת תפילין של יד לבין הנחת תפילין של ראש, או אם מניח תפילין של ראש לבד, מברך על הנחת תפילין של ראש:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין: ומיד לאחר הברכה מסדר את התפילין של ראש במקום הראוי להם, כפי שלמדנו לעיל.