לחשוב שהבורא מתחלק או מזדווג יותר גרוע מעובד עבודה זרה. והנה לאחר שלמדנו כל זה. כעת רבינו מבאר עוד פינה אחת חשובה בענין זה, ומטרתו העיקרית היא לבאר, שענין זה שבני אדם חושבים שהבורא יתברך הוא גוף או דמות הגוף, או חושבים שיש בו מעט ממאורעות הגופות, עלול האדם לחשוב שאין זה כל כך חמור כמי שעובד או שעבד עבודה זרה, או כמי שעשה מתווך בינו לבין הבורא בדרך כלשהי. אולם לא כן הוא, כי מסביר רבינו, שעיקר התרעומת על עובדי עבודה זרה והחרוף אף הגדול, אינה מפני שחשבו שאין לעולם מנהיג, כי כולם ידעו שהבורא יתברך הוא בורא העולם, אלא שחשבו לעשות מתווך בינם לבין הבורא. ולכן, כפירתם היתה בשיתוף, כלומר ששיתפו עמו גורם אחר, וזה הוא עיקר עבודה זרה שעליה דברה התורה וממנה הזהיר ה' יתברך בתורתו. וכה דברי רבינו (שם שם): "...ואתה יודע שכל מי שעבד עבודה זרה, לא עבדה מתוך הנחה [ידיעה] שאין אלוה זולתה [כלומר, כל עובדי עבודה זרה ומחשבות מינות למיניהם, כולם ידעו שיש בורא לעולם ושהוא קיים וצופה וכו'], ולא דימה אדם מעולם בדורות שעברו, ולא ידמה מן העתידים, שהצורה שהוא עושה מן המתכות, או מן האבנים והעצים, אותה הצורה בראה את השמים והארץ, ו[ולא ידמה בדעתו שאותה צורת אשר הוא עובד] היא המנהיגה אותם. [כלומר, מעולם לא היה ולא יהיה מעובדי עבודה זרה, אשר עובדים את פסיליהם וכיוצא בדברים אלו, שיחשוב שאת מה שהוא עובד ומשתחווה אליו, הוא אשר ברא את השמים והארץ. אלא בוודאי כולם ידעו שיש בורא ומנהיג לעולם], ולא עבדום, אלא על דרך שהם דמות לדבר [אותם הצלמים או הדמויות] שהוא...