***

“עיקרים וכללים ב-“מעשה מרכבה” – ע”פ הרמב”ם במשנה תורה”

והנה בעומדינו על השאלה הראשונה שהצבנו למעלה, “מה הוא מעשה מרכבה“? נרחיב את היריעה עוד יותר בס”ד.

כי הנה כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ב): “האל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאהבו, וליראה אותו, שנאמר, “ואהבת את ה’ אלהיך”, ונאמר, “את ה’ אלהיך תירא“.

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם [במחשבתו ובעיניו] במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד, “צמאה נפשי לאלהים לאל חי“.

וכשמחשב בדברים האלו עצמן [=כלומר בעומק ענינם], מיד הוא נרתע לאחוריו, ויפחד, ויודע, שהוא [האדם], בריה קטנה, שפלה, אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד, “כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו”. ולפי הדברים האלו, אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם”. עכ”ל.

והנה כבר כאן יש לציין ולהדגיש היטב לקורא, כמו שכתבנו כבר לעיל, שהרמב”ם לא מלמד, “מעשה מרכבה”! וחלילה לו מכך. ואפילו רבינו אינו מלמד בספריו, “ראשי פרקים” של מעשה מרכבה. אלא הרמב”ם מסביר בשני הפרקים הראשונים בתחילת ספרו “משנה תורה”, בהלכות יסודי התורה, מה הוא נקרא בכלל עניני, “מעשה מרכבה“, כלומר, מה בגדר “עיקרי” מעשה מרכבה.

וכמו שכתב בלשונו, “ולפי הדברים האלו, אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם וכו'”. עכ”ל. והנה הדגיש הרמב”ם בקולמוסו וכתב, “אני מבאר כללים גדולים“, כלומר הרמב”ם מודיע ואומר, שהוא אינו מלמד, “מעשה מרכבה“, וגם לא מלמד, “ראשי פרקים“, אלא מלמד “כללים” בלבד של עניני מעשה מרכבה.

ולכן מה שכתב רבינו, “בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים“. הנה מה שכתב, “במעשיו“, לפי עניות דעתינו, כל הדברים הללו מכוונים כלפי עניני, “מעשה המרכבה“, שהמשיג בדעתו את מעשיו ואת פעולותיו של ה’, זה הנקרא ידיעת, “מעשה מרכבה“.

ומה שכתב, “וברואיו הנפלאים הגדולים“, גם בזה חוזר הדבר לעניני, “מעשה מרכבה“. ובהתבוננות האדם בדברים אלו, יאהב האדם את ה’ אהבה גדולה. ועוד יותר הדגיש ואמר, “וכשמחשב בדברים האלו עצמן“, כלומר, כאשר אדם חושב על פעולותיו של ה” וכיצד הוא מנהיג את העולם בחכמה, אלו הדברים נקראים, “מעשה מרכבה“! ודע, כי בשני הפרקים הראשונים מלמדנו רבנו, מה בגדר מעשה מרכבה בלבד, ובפרק שלישי ורביעי מלמד רבנו מה בגדר מעשה בראשית.

וכן סיים וכתב בסוף ההלכה והדגיש, “ולפי הדברים האלו, אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם”. עכ”ל. כלומר, הרמב”ם מדגיש במפורש, שאחר שהקדים, שעניני מעשה מרכבה, הם הם הגורמים לאדם להיות דבוק בבורא העולם ולירא ממנו. כעת הוא בא ללמד “כללים“, “עיקרים” גדולים, ממעשה ה’ יתברך בעולם, ומה הם? הם הנקראים “כללי” – “מעשה המרכבה“.

ולכן, שוב אנו מדגישים ואומרים, שלא יטעה הקורא לחשוב שרבינו בא ללמד מעשה מרכבה, שזה איסור חמור הוא! אלא רבינו הטהור כותב “כללים בלבד”! וכמו שכתבנו למעלה. וראה לבאר מה הם “כללי”, דהיינו מה בגדר מעשה מרכבה מפאת ג’ סיבות:

.

א) שאם השיג האדם מעט מעניני המרכבה, לא יבאר האדם ענינים אלו לאחרים, ולא יכתבם בספר לעולם.

ב) על מנת שיהיו פתח לאדם שקצת מבין, לאהוב את ה’ ולדבוק בו. שכן ידיעת האדם והשגתו בענינים אלו, גורם לו לאהוב את הבורא יותר ויותר, שכן משיג על ידי כך את הבורא השגה מרובה.

ג) שאם מחר יטען טוען, שהוא השיג בחכמתו “עניני מעשה מרכבה“, וישבש הדברים, ידע מיד האדם, שדבריו הם שקר וכזב.  כי רבינו כבר ביאר מה הם “עניני מעשה מרכבה”. ואם יאמר האומר שהוא השיג את ידיעת עצמותו, נדע כי כיחש הוא! מכיון שעצמות ה’ לא ניתן להשיג, ואין זה נכלל בגדר מעשה מרכבה.

.

עוד דוגמה: אם רבינו כתב בפירוש המשנה, שחלק מן כללי מעשה מרכבה, הם ההשגות והידיעות של מה שקורה לאחר המוות עם האדם. כאשר נראה שמישהו כתב דברים אלו על הספר, נדע כי כל דבריו שקר וכזב. או שגם אם לשיטתו הוא צודק, ואכן זה מה שקורה לאדם לאחר המיתה, אז בוודאי הוא בגדר הדורש במעשה מרכבה, ועובר על משנה ותלמוד מפורשים, מכיון שאין דורשין במעשה מרכבה!

ומדוע אין דורשין במעשה מרכבה? לא מפני שאין ראוי לגלות סודות לאחרים, כמו שחשבו כמה מבולבלים! זו לא הסיבה! אלא, אין דורשין במעשה מרכבה, כי לא ניתן לדרוש במעשה מרכבה! כלומר, אי אפשר לדרוש או לכתוב ענינים אלו, בלי שהמסר המועבר ישתבש ויצא מענינו. ולכן בוודאי נדע, כי מי שכתב את הענינים הקורים לאדם אחר המוות, עבר על איסורים חמורים, והחטיא והכשיל אחרים! וכל זה מפני דבר אחד, לא שמעו לרבותינו בעלי המשנה והתלמוד!

.

***

“הבריות שברא הבורא – מתחלקים לשלושה”

והמשיך וכתב רבינו (שם הלכה ג’): “כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו נחלק לשלושה חלקים:

א) מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה – והם, [אותם הברואים הללו], הווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות [=כל מה שמתחת לכיפת הרקיע].

ב) ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה – אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו [אותם] הראשונים, אלא [=בשונה מאותם הראשונים], צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו. והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות.

ג) ומהן ברואים צורה [=נפש רוחנית], בלא גולם [=גוף] כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו“. עכ”ל.

ולמדים אנו מדברי רבינו הללו שני דברים חשובים:

א) אין בריה בפני עצמה שנקראת, “שדים“, אין בריות שנקראות, “מזיקים“, אין בריות שנקראות, “רוחות“. כלומר, אין בכח האדם לברוא “שדים” או “רוחות” על ידי מעשיו, וכל כיוצא בזה מן ההזיות הקשות הכתובות בספר האופל. [=זוהר]. אלא שלושה סוגי בריות ישנם בעולם בלבד! שנים מהם אנו מכירים ורואים, והם השמש הירח והכוכבים וכדומה, שאינם נפסדים ומשתנים. והשנית הם אנחנו בני אדם וכל שאר הבריות הנמצאים על הארץ תחת כיפת הרקיע. והבריה השלישית הם המלאכים.

ואם תקשה ותאמר, אם כן כיצד חז”ל בתלמוד מזכירים ומדברים על “שדים“, “רוחות“, “מזיקין“, אלא דע לך שאם תעיין היטב בדבריהם תדע, שכל אלו הם כינויים בלבד, ולא בריה בפניה עצמה. ובעזרת ה’ נבאר בעתיד עניין זה בהרחבה במקום הראוי לו.

ב) הדבר השני שלמדים אנו מדבריו, הוא, שמלאך לא מתלבש בגוף, מלאך אין לו גוף, ולא יקרה לו לעולם מאורע ממאורעות הגופים. וכל מי שכתב שמלאך, “חטא” וכדומה, הוציא דיבה רעה על המלאכים, וכפר ביסודות הדת. וכבר קיללו רשב”י במדרש (בראשית רבה פרשה כו סימן ה): “ויראו בני האלהים, רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא. רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא“.

כלומר רשב”י לא הסתפק רק להסביר ולבאר שאותם בני האלהים הם בני אדם חשובים, ונקראו בני האלהים על שם החשיבות שלהם בעיני הבריות. אלא הוסיף לקלל בקללה חמורה, על מנת להוציא מלב הטועים סברות עקומות אלו. ובמאמרים אחרים נפרסם הסיבה מדוע רשב”י עשה זאת.

ועל זה ממשיך רבינו ומבאר (שם שם הלכה ד): “ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים? [אלא בוודאי כי] הכל במראה הנבואה ודרך חידה [שדיברו הנביאים], לומר [ולרמוז לבאים אחריהם], ש[המלאך] אינו גוף, ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר, “כי ה’ אלהיך אש אוכלה הוא”, ואינו אש [חלילה], אלא משל [הוא], וכמו שנאמר, “עושה מלאכיו רוחות”, [הכל משל וחידה הוא].

.

***

“אם המלאכים אינם גוף, במה שונים זה מזה?”

ואחר הנחה זו שכתב רבינו, כעת הוא פונה לשאלה המתבקשת, אם המלאכים אינם גוף, במה יהיה השוני ביניהם? ועל זה כותב ואומר (שם שם הלכה ה’ והלאה): “ובמה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין? לפי שאינן שוין במציאותן! אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו [=מהשגתו] של חבירו, והוא מצוי מכוחו [של חבירו], זה למעלה מזה, [כגון, אם הסוחבת את בנה בהריון, היא מצויה מכח ה’, ומכח ה’ שקיבלה היא מזינה את התינוק], והכל נמצאים מכוחו של הקדוש ברוך הוא וטובו, וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר, “כי גבוה מעל גבוה שומר”.

זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו, אינה מעלת מקום, כמו אדם שיושב למעלה מחבירו [בקומה], אלא כמו שאומרין בשני חכמים, שאחד גדול מחבירו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרין ב-“עילה“, שהיא למעלה מן ה-“עלול”.

שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם [=השגתם] הוא, ולפיכך נקראים, “חיות הקודש“, והם למעלה מן הכל. ואופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלהים, ובני אלהים, וכרובים, ואישים, כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות [=השגות] שלהן הן.

ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורה שנקראת, חיות, לפיכך נאמר בנבואה, שהן תחת כסא הכבוד [להורות על גודל השגתם, ולא שבאמת יש כסא כבוד לפניו יתברך]. ומעלה עשירית [הפחותה מכולם], היא מעלת הצורה שנקראת, “אישים“, והם [=אלו אותם] המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה, לפיכך נקראו, “אישים“, [בגלל] שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם. [=כלומר, מכיון שבני אדם חשובים נקראים במקרא, “איש”, לכן המלאכים הנראים לבני אדם במראה הנבואה נקראו “אישים”, להורות שהם אלו הנראים לבני אדם ולא אחרים].

וכל הצורות [=המלאכים] האלו, חיים, ומכירין את הבורא, ויודעים אותו דעה גדולה עד למאוד. כל צורה וצורה [מכירה ומשיגה את הבורא] לפי מעלתה, לא לפי גודלה. [אלא שיש לך לדעת, כי] אפילו מעלה הראשונה, אינה יכולה להשיג אמתת הבורא [=ידיעת עצמותו יתברך] כמו שהוא, אלא דעתה קצרה להשיג ולידע, אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה ש-למטה ממנה.

וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית, גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה. והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו.

כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ, הכל מכח אמתתו נמצאו, ולפי שהוא יודע עצמו, ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו, הוא יודע הכל, ואין דבר נעלם ממנו. הקדוש ברוך הוא מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין [בדעה שהיא חוץ מאתנו], שאין אנו ודעתינו אחד.

אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד, שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו, היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו. ואין הדבר כן! אלא [הוא יתברך] אחד מכל צד ומכל פינה, ובכל דרך ייחוד.

נמצאת אתה אומר, הוא היודע [הכל], והוא הידוע [לנו ולכל הבריות כולם], והוא הדעה עצמה, הכל אחד. ודבר זה אין כח בפה לאומרו [ולהסבירו בשלימות], ולא באוזן לשמעו [ולהבין בשלימות], ולא בלב האדם להכירו על בוריו [בשלימות].

ולפיכך אומר, “חַי ה'”, שאין הבורא וחייו שנים, כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים, לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמו שאנו יודעין אותם. אלא [הוא יתברך] מחמת עצמו ידעם, לפיכך, מפני שהוא יודע עצמו, יודע הכל, שהכל נסמך לו בהוייתו“. עכ”ל.

.

***

“הדגשת הרמב”ם שהדברים שדיבר הם מעט עיקרי “מעשה מרכבה”

והנה אחר כל מה שהביא רבינו הטהור, רואה הוא צורך נכון לכתוב הבהרה חשובה לגבי כל מה שכתב לעיל, ומסייג ואומר בזה”ל: “דברים אלו שאמרנו בענין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הם, ממה שצריך לבאר בענין זה, וביאור “כל העיקרים” שבשני פרקים אלו הוא הנקרא, “מעשה מרכבה“. עכ”ל.

וחשוב להתבונן לדברי רבינו הטהור שמחלק את דבריו:

א) כל מה שדיבר רבינו בשני הפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה, הם רק, “עיקרי” מעשה מרכבה. ומה הוא “מעשה מרכבה” לפי שיטת רבינו כאן? הוא מי שזיכה אותו האל יתברך להבין ביאורם של אותם העיקרים שהביא רבינו וכל כיוצא בהם. והוא שיתחיל להתבונן ולבאר לעצמו את המהלכים המדוייקים של עיקרים אלו, לפי מה שידו מגעת. כל זה נקרא לימוד ועיון “מעשה מרכבה” ממש, והוא מה שזכו הנביאים וחלק מן החכמים כמו שמסופר בתלמוד.

ב) כל מה שכתב רבינו ב-“עיקרים” אלו של עניני “מעשה מרכבה“, הם רק טיפה מן הים, ממה שצריך לבאר בענין זה של “עיקרים אלו“. כלומר, דבריו החשובים של רבינו הטהור, הם עצומים למתבונן הנבון המשכיל.

וננסה להסביר כוונתינו כמה שנוכל בדעתו של רבינו: רבינו מנחיל כאן קו עמוק ביותר, וממש אבן יסוד לבאות, ומחלק את דבריו לשני ענינים. האחד הוא, שכל מה שכתב בשני הפרקים הללו, הם רק “עיקרי” מעשה מרכבה, כלומר, שכל שני פרקים אלו שכתב, ביאר רק, מה זה בגדר, “מעשה מרכבה”.

והוסיף ואמר הדגיש וחילק, שבענין זה של “עיקרי” מעשה מרכבה, לא ביאר הוא, אלא רק טיפה מן הים! כלומר, שלא תחשוב אתה הקורא, כי הכללים של “מעשה מרכבה” הנוגעים במדע האלהי, הם רק בענינים שכתב רבינו בלבד! זה אינו! אלא תדע לך, כי יש עוד המון עיקרים לעניני, “מעשה מרכבה” והמדע האלהי, וכל מה שכתב רבינו, הם לא “כל” העיקרים בענין זה של, “מעשה מרכבה”.

וכמו שנראה בהמשך, שבפירוש המשנה לרבינו הטהור, הוא מבאר ומוסיף, שגם ההתעסקות במה שיקרה לאדם מיד אחר המוות, גם זה נכלל בענין – “מעשה מרכבה”. ולא שרבינו חזר בו בספר משנה תורה, ממה שכתב בפירוש המשנה! אלא דברי תורה עניים במקום אחד, ועשירים במקום אחר.

ויוצא מדבריו הנפלאים הללו, שלא רק שאסור לדבר ולדרוש בעניני מעשה מרכבה, שזה דבר פשוט הוא לכל משכיל. אלא אפילו בענין העיקרים והכללים של “מעשה מרכבה”, כלומר לדעת מה בגדר, “מעשה מרכבה” כמו שצריך לדעת, גם בזה, כל מה שכתב רבינו, הם רק טיפה מן הים! וכמו שכתבנו כבר למעלה, וכפי שנראה בהמשך בפירוש המשנה של רבינו, שהרחיב הוא מעט יותר, וביאר מעט יותר, מה זה נקרא “עיקרי” מעשה מרכבה.

ג) והדבר השלישי הנלמד מדברי רבינו, הוא, שאחר שאדם יודע את עיקרי מעשה מרכבה, ה-“ביאור” עצמו של אותם העיקרים בשכלו של האדם, והסברו בראשי פרקים לחכם יחיד המבין מדעתו, הוא זה אשר נקרא לימוד – “מעשה מרכבה” ממש!

ורק כאן, כבר בנקודה זו של הכתיבה, נוכל לומר ללא מורא ופחד, מי הוא זה, ואיזה הוא, שיוכל לומר שהשיג עניני המרכבה? וכל שכן אם כתב דבריו על ספר, שבוודאי כיחש\בילבל הוא בענינים אלו! שכן חכם אמיתי לא יעבור על ציווי חז”ל, ולא יכתוב ביאור עניני המרכבה על הספר אם באמת השיג אותם! ועל אחת כמה וכמה מי שכתב דברים על עצמות ה’ יתברך, כלומר שהעלה בדעתו שהשיג מעט מן המעט מעצמותו יתברך, שזה כבר למדנו שאינו, ולא ניתן להשיג דבר זה אף למלאכים!

וכבר אמר החכם באדם (משלי פרק כה פסוק ב): “כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר”. ויוצא שכל מי שכתב ודרש, וחשב שמדובר באמת במעשה מרכבה, מלבד שכיחש והוליד כפירה והזיות קשות בעם ישראל, ועבר מפורשות של תורה שבעל פה ועל גזרת חז”ל אשר שמו גדר נוסף לאיסור זה, כפי שיתבאר בהמשך. עוד עשה רעה חולה, והוא, שלא חס על כבוד ה’ בזה שהתעסק בדבר הגדול והחשוב ביותר, ועיוות וסילף את כל הכוונה הברורה, וכל זה מפני שפרץ פרץ לעלות למקומות אשר לא לו!

ושלא נדבר מה שכתבו בני אדם בספרים מסויימים במאות השנים האחרונות, דברים נתעבים וארורים על הבורא בעניני זיווג ומשגל! ועברו על איסורים חמורים מאוד, וחירפו את שמו של הבורא וחיללו שם שמים ברבים ביד רמה, ומינים גמורים יחשבו! אע”פ שכל דבריהם נאמרו במשל לטענתם, אין זה מוציא מידי החירוף והגידוף כלפי הבורא יתברך.

ובהמשך נביא את מה שכתב הרשב”ש בענין של הספירות החדשות, שצצו להם ללא מסורת איש מפי איש, ונסביר שאינם שונות ממה שכתבו הנוצרים ביסודות דתם השקרית. וכל זה נבאר אנו, שהגיעו לזה בעלי הספירות והפרצופים, מכך שעלו למקום שלא להם! ודרשו בדבר שאסור להם לדורשו, כל שכן שלא להעבירו, ועל אחת כמה וכמה שלא לכתוב הדברים בספר לדורות.

ע”כ כתבנו מאמר זה, אליאל פיניש הי”ו. חן שאולוב ספרדי טהור.

.

***

“כעסו של מאיר אליהו המוליך את ישראל אחר התוהו”

הנה אחתום בקצרה לקראת התגובה, שהנני מכין למי שנקרא בציבור “מאיר אליהו“. לאחר שפתח פיו כנגד האמת הברורה בסרטון זה: לחץ כאן לדברי ההבל. כל משכיל יראה ויבחין את כמות ההבלים, ההיקשים הנחותים, הוצאת הדיבה, הוצאת לעז על בעלי תשובה, לשון הרע מובהק ועוד ועוד, שעבר עליהם מאיר אליהו בכוונת מכוין. והדבר הכי לא מובן הוא, מפני מה הוא לא מזכיר את שמי? הרי לפי שיטתו הנני כופר שנידון בצואה רותחת, והנני מחטיא את ישראל, וחובה לפרסם ללא פחד מי שמחטיא את עם ישראל.

אבל כל המכיר את האיש יודע, כי הינו פחדן ידוע, אשר אינו מסוגל לחקור, לדרוש בדברים אחרים, אלא חי בקופסה של עצמו. ואינני שוכח כיצד כינה אותי בעבר, “המשובשים של העולם השטוח”. ואמר בדרשותיו, שאת החומר על הארץ השטוחה אולי הוא יקרא בשירותים. והנני משיב לו, ספר האופל לא קוראים בשירותים, הוא צריך להיות מושלך לשירותים! ושלא נדבר על איך הוא פחד ורעד להציל את עם ישראל ברבים, משואת החיסונים הארורה. האם כל ספריו, ידיעותיו, השגותיו, לא לימדו אותו שצריך לפרסם דברים בציבור ולהזהיר מפני צרות?

ואפשר לומר עליו ועל שכמותו, שהוא אחד מן הגורמים הגדולים ביותר כיום בציבור החרדי, אשר מוליכים את עם ישראל אחר התוהו והחושך, ומדרבן את כל ההזיות שכנגדם נלחם אברהם אבינו, ומהם: האמנה בכשפים, מאגיה, מיסטיקה, ספירות, פרצופים, משלים של זיווגים ועוד ועוד ועוד.

המאמר הבא יעסוק בתגובה על הסרטון הנ”ל והדיבורים של מאיר אליהו, שניכר מתוך כעסו ותירוצו, שהוא מבין כמה הוא שגה בספר שכתב, “מעשה מרכבה“. שכן כבר הוכחנו וכמו שנוכיח, שאסור לדרוש במעשה מרכבה אפילו לאדם יחיד ומבין מדעתו! אלא מוסרין לו ראשי הפרקים בלבד! והם עברו על חוקות התורה ופרסמו דברים אשר לא להם ברבים, והכשילו את ישראל אחר התוהו!

ע”כ תגובה קצרה ומהירה למאיר. ממני חן שאולוב ס”ט.