שאלה: מה הוא המושג ביום השבת “מבטל כלי מהיכנו”?

תשובה: חז”ל גזרו שכלים של האדם כגון “כוסות”, “צלחות”, “מגבות ידיים”, וכו’ וכו’, שלכל אחד מהכלים שיש לאדם, צריך האדם להשתמש איתו למה שהוא מיועד, בשביל שיהיה ניתן להשתמש עם אותו דבר בשבת עצמה.

דוגמא א’: אם נשפך יין על השולחן ורוצים להניח את המגבת על השולחן בשביל שיספג היין, אז לא יביאו מגבות שמתנגבים איתם לאחר המקלחת בשביל לנקות בהם את היין שנשפך, כי מגבות מקלחת נועדו לנגב את הגוף של האדם לאחר שהתקלח, ונמצא שאם שם את המגבת על היין, אז האדם הזה ביטל את הכלי מהיכנו, כלומר ביטל אותו מהתשמיש הראוי לו. כמובן שאם זה מגבת מיוחדת לנקות שולחן אז זה מותר. 

דוגמא ב’: אדם יושב בשבת ואוכל פיצוחים, והוא רוצה לשים קליפות של הפיצוחים בצלחת ריקה, אז תלוי איזה סוג של פיצוחים הוא אוכל, אם האדם מפצח “אגוזים”, “פיסטוקים”, “שקדים”, שגם בהמה לא אוכלת אותם, אז אסור לו לשים את הקליפות בצלחת לבד, כי הוא ביטל את הכלי מהיכנו, כלומר לאחר שהוא ישים את הקליפות האלו, אסור לו להזיז את הצלחת לשום מקום, כי זה אפילו לא ראוי למאכל בהמה, אלא צריך לשים חתיכה של אוכל שראוי לאכול. אמנם אם זה היה קליפות ביצים [תוכי אוכל קליפות ביצים], או זכוכית שנשברה על השולחן [בת יענה אוכלת זכוכיות], או קליפות של “גרעינים” [הכבש אוהב לאכול אותם], או קליפות של גרעיני אבטיח [הסוס אוהב לאכול אותם], אז מותר לשים אותם באותה צלחת. עד כאן הדוגמאות, ומכאן יש ללמוד לדברים אחרים.

הטעם שחז”ל גזרו בכך:

א. משום שדבר זה נראה כבונה, אם האדם ביטל כלי מהיכנו, וכעת אסור להזיזו, נראה כאילו הדבר נהפך כחלק מבניין.

ב. משום סותר, שהאדם ביטל כלי מהיכנו, נמצא הדבר כאילו בשבת הוא הרוס בגלל שאי אפשר להשתמש עמו, אז נראה כאילו סותר.

ג. משום עונג שבת, שהכלים האלו נועדו לשמש אותו, ועכשיו הם אסורים בשימוש עד מוצאי שבת. 

ד. משום שחז”ל חששו שלאחר שיהיה אסור להזיז את הכלי, האדם יבוא ויזיז אותו וישכח שהוא מוקצה ויעבור עבירה מהתורה.

חן שאולוב ס”ט.