.

***

בס”ד.

בתאריך: 3 בספטמבר 2024 למנין הגוים. (03.09.2024). הועלה סרטון בערוץ של הנבל השוטה הממורמר, “אורי חנניה אלנקוה”, והתהדרו שם השוטים בסיום ספר המינות, “הזוהר הלא קדוש”. והנה הלינק לפניכם: בלחיצה כאן.

 .

ראשית כל אציין שמתוך ראיה ושמיעת הסרטון, מדובר בשרץ ובשקץ פאגני, עובד אלילים ופרצופים, אשר לא ידעו ולא שיערו אבותינו הטהורים ממעלליהם המכוערים. לא בעלי המשנה, ולא בעלי התלמוד, אשר להם הקבלה האמיתית למשה מסיני. וכבר נלחמו בדיעות אלו הכפרניות, רבותינו בעלי התלמוד והמשנה, בכך שדחו את ההזיות הכתובות בספר “חנוך החבשי”, שהרבה מן הדברים שהובאו שם נכתבו בספר המינות “זוהר”. כמו שתוכלו לראות במאמר הבא – “חנוך החבשי – חלק א'”.

וכמובן דבריו של הכלב הבהמי, הסבו לי נחת רוח עצומה, שכן מתוך הבעות פניו המודאגות, והזזת גופו בשעה שמדבר כנגדי, ניכר הדבר, שדברי אכן פועלים בליבות עם ישראל, ותופסים תאוצה בדרך להשמדת ספרי מינות מתוך עמינו הטהור.

אמנם הכסיל הפאגני הנזכר, אינו יודע כלל להתמודד עם רצף העובדות שהנחתי בשיעורי, ובמאמרי. וחוץ מגיבובי שטויות לעדר שומעיו, לא שמעתי ולו טענה אחת ניצחת כנגד דברי, ולא רק שלא טען שום טענה ניצחת. אלא הנני בטוח, שאף אם יקרא או ישמע את דברי עשרות פעמים, מוחו המטונף לא יבין ולו אחת מדברי הטהורים, כנגד דברי המינות אשר במוחו.

ועליו ועל חבר מרעיו, כבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם בפתיחה למורה, “ואני יודע כי כל מתחיל מבני אדם שאין לו מאומה מן העיון, יקבל תועלת בקצת [לימוד] פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים, בעל הדת הנבוך [אמנם חפץ באמת ובשכל הישר] כמו שזכרתי, הוא יקבל תועלת בכל פרקיו, מה מאוד ישמח בהם, ויערבו לו לשומעם.

ואמנם המבולבלים [כמו הכלב הפאגני אורי שר”י], שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמיתיות, ובדרכים המטעים, ויחשבום חכמות אמיתיות, ויחשבו שהם בעלי עיון, ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חכמה על דרך האמת, הם יברחו מפרקים רבים ממנו. ומה מאוד יקשו עליהם [אין ספור קושיות, אף מתוך דברי התלמוד, ומתוך המדרשים עצמם], מפני שאינם משיגים להם ענין. [כלומר, כאשר משבשים הם את הפירושים, והופכים הדרש לפשט, ועושים מהתורה הזיה והוללות, מתמקסם להם התורה ונהית אהובה, כי שוגים בה בדמיונות הנוחות להם. אבל אם יקראו בפרקים במורה נבוכים, ישבית להם את כל הדמיונות, ואז איזה ענין ימצאו בתורה? שהרי התמכרו כבר לפירושים עקומים]. ובעבור [ובגלל] שמתבאר מהם [כלומר מספר מורה נבוכים מתבאר] גם כן פסלות דברים מזוייפים אשר בידיהם, אשר הם סגולתם וממונם המוכן לצרותיהם“. עכת”ל.

כלומר, הרמב”ם מלמדינו, שמוחו המזוהם של הכלב הפאגני הנזכר, כל כך מזוהם, שדברים פשוטים ונכוחים לכל שכל, בעיניו הם זרים וקרובים לכפירה. וזאת מחמת שהוא שקע והתעמק בהזיות מקטנותו. ועוד סיבה שמזכיר רבינו ומסיים בה. הוא משום שדבריי הטהורים מגלים את הפסולת הרקובה שבמוחו.

***

“תוכן דברי הכלב הפאגני – חלק א'”

והנה תוכן דבריו הרדודים בשיעורו הנזכר: “רבותי עוד נקודה חשובה, אני מוחה, וזאת הזדמנות נוספת למחות ולפרסם את זה בכל מקום, שלחו את זה בכל מקום. התגלה לאחרונה שוטה גמור אין לי מילה אחרת, לא הייתי משתמש בלשון הזאת, אם זה לא היה קשה, חן שאולוב, אדם בעל תשובה, שרק אתמול חזר בתשובה, אתה שומע את הדיבורים שלו, ריק מכל תוכן, אין לו ראיה ולו אחת, משבש רמב”ם, משבש רמ”ק, משבש רשב”י, וכל זאת בשביל לנסות להוכיח רחמנא ליצלן שהזוהר הקדוש לא נכתב על ידי רשב”י ושהזוהר הקדוש זה חיבור של משה די ליאון, כמו שטוענים המשכילים, ושאין לו שום בסיס, ובוודאי התנא הקדוש רבי שמעון, לא כתב אותו.

ולכן מביא אחת הראיות הטפשיות, שכביכול, למה הוא לא לימד את רבי יהודה הנשיא רבינו הקדוש, למה הוא לא לימד אותו, אם היה מלמד אותו רבינו הקדוש היה כותב את הדברים, מוסיף משנה, או ברייתות, ואומר הנה דברי רבי שמעון בר יוחאי, ולמה הרמב”ם לא התייחס? אלה שאלות קושיות קושיות קושיות של האדם השוטה הזה.

אז קודם להגיד רבותי, רבי יהודה הנשיא היה ילד, ולכל היותר נער בזמנות של רבי שמעון בר יוחאי, מאיפה אנחנו יודעים? רבי יהודה אומר, רבי יהודה הנשיא, רבינו הקדוש. בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי. האי דעדיפנא מחברי, משום דחזיתי לרבי מאיר מאחורי, הוא לא היה יושב לפניו ולומד ממנו תורה, אלא היה רודף אחריו מהתלמוד תורה, רודף אחרי רבי מאיר, ורבי מאיר בורח. ככה, נכון שאפשר לומר את זה גם ברוחניות, יש פנים ואחור, בסדר… אבל פשט הדברים”. ע”כ דברי הכלב אורי שר”י, ושאר חבר מרעיו השוטים.

וכעת נענה על דברי ההבל הקשים והמרים כלענה, לכל “בעל תשובה”. ובאמת שלא מפתיע אותי כיצד אדם בגילו של אורי שר”י, אינו מבין את קושייתי הפשוטה כמו שכתבתי לעיל. וכמדומני שזאת משום, שהוא עסוק בלעזור לזעיר אנפין להזוודג בשמים, ומרוב הטרדות בענינים אלו, אין לו זמן כנראה ללמוד משנה, תלמוד, רמב”ם על כל ספריו הטהורים ועוד. בנוסף יש לציין דבר חשוב, שימו לב לפרצופו של “פוקוס” הפאגני, כאשר מזכירים את שמי. בדקה 01:49, הוא עוד רגע מתמוטט רק משמיעת שמי. ובאמת שהנני מבינו, מכיון שדברי הברורים והשלימים, מפרידים בינו לבין זעיר אנפין אלילו הנתעב הידוע.

***

“ראשית דבריו של הכלב אורי שר”י – חן שאולוב שוטה בעל תשובה”

א) הנה מתוך דבריו של הכלב, ניכר כמה הוא וחבריו מרעיו, מבזים את החוזרים בתשובה בתוך ליבם, וכמה הם מתעבים את מעשיהם הטובים. ובאמת שעוד לא הבנתי מדבריו של הכלב הפאגני, מה ההקשר בין מה שאמרתי ברבים, והראיות אשר הבאתי במאמרים, לבין זה שהנני, “בעל תשובה“? ולפי הכלב, בעלי תשובה הם אנשים רדודים, אשר כל הקושיות שיניחו בעתיד לימודם, לא יתקבלו! וזאת רק מפאת שהינם, “בעלי תשובה” שחטאו בעברם.

ובדבריו אלו יש לעג ושקץ, חירוף וגידוף כלפי ה’ יתברך ותורתו תורת אמת. שכן אמרו רבותינו הטהורים בתלמוד (בבלי יומא פו.): “אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד“. ע”ש. כלומר, כפי דבריו של הכלב הפאגני, שהנני בעל תשובה, תשובתי כל כך גדולה, עד שהבורא יתברך מחבב אותה כל כך, שכביכול מגעת עד אליו.

ואם כן, בוודאי שמעלתי גדולה, וראוי אני להקשות קושיות, שהרי אם מעלת התשובה של הרחוקים עצומה לפני המקום, כל שכן קושיותיהם הבאים ממקום טהור. וזה בניגוד למין הכלב אורי שר”י, שעסוק בלזווג את הבורא ברוך הוא ולגרום הרמוניה בשמים, ולעבוד עבודת אלילים, ולהשתחוות לקצר אפים הנתעב של ספר המינות זוהר.

ובוודאי שהשוטה העיקרי הוא אורי שר”י, ולא אנחנו בעלי התשובה המבקשים את הבורא והחפצים בו בכל לב. שכן, הם אלו הכופרים במצוות יחוד ה’. הם אלו אשר חילקו את הבורא יתברך לחלקים, ועשוהו פרצופים, וקראו לאותם הפרצופים בשמות, “אבא” – “אמא” – “בן” – “בת”. והתעסקו בעצמותו יתברך, כאילו הינם מכירים אותו יתברך היטב, ברוב חוצפתם. ולא רק שחילקוהו לחלקים, אלא עוסקים יום וליל על מנת לגרום לזיווגים עליונים בשמים. וכבר כתבתי לא אחת, שגם אם יאמרו שדבריהם הם משל, האם מותר למשול משל של זיווג על הבורא? אוי לבושה זו מה עושה!

ובכלל, האם הבורא יתברך ויתעלה שמו זקוק לבני אדם? האם הוא יתברך מתפעל ומתאווה לתאווה בגלל מעשיהם? וכבר ידוע מה דינו של הכופר ביחוד ה’ יתברך. וזו המצוה השניה שמנה רבינו הטהור בספר המצוות (מצוה עשה ב’) וכתב בזה”ל: “והמצוה השניה היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה, שמע ישראל י”י אלהינו י”י אחד. וברוב המדרשות תמצאם יאמרו על מנת ליחד את שמי על מנת ליחדני ורבים כאלה. רוצים בזה המאמר שהוא אמנם הוציאנו מן העבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסד והטוב, על מנת שנאמין היחוד כי אנחנו חייבים בזה. והרבה שיאמרו מצות יחוד. ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות. כי הם יאמרו (ברכות יג א) כדי לקבל עליו עול מלכות שמים. רוצים לומר להודות ביחוד ולהאמינו”. ע”כ.

וכבר כתבתי והארכתי בראיות כנגד ההזיות של הספירות ומכשפי האופל. להרחבה ניתן לעיין: “הבורא לא מתחלק לשום חילוק“.

 ונזכיר כאן מעט מן הדברים, כתב רבינו הטהור בפירוש המשנה (סנהדרין י’ א’): “היסוד הראשון: מציאות הבורא ישתבח. והוא, לדעת שיש שם מצוי בשלימות אופני המציאות, והוא המצוי יתברך שמו, עילת ממציא מציאות כל הנמצאים, ובו על ידו קיום מציאותם, וממנו בכל עת נמשך להם הקיום שבזכותו הם חיים.

היסוד השני: אחדותו יתעלה. והוא, שזה עלת הכל, אחד! לא כאחדות המין ולא כאחדות הסוג, ולא כדבר האחד המורכב שהוא מתחלק לאחדים רבים, ולא אחד כגוף הפשוט שהוא אחד במספר אבל מקבל החלוקה והפיצול עד בלי סוף, אלא הוא יתעלה אחד, אחדות שאין אחדות כמוה בשום פנים, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר, “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד … וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין, ואפיקורוס, וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו. ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו’“. עכ”ל.

כלומר, אחד מן יסודות הדת, הוא להבין להאמין ולדעת שאצל הבורא אין חלוקה בשום אופן, לא במשל ולא בשום חילוק אשר יחלק האדם אותו יתברך. ורק אזכיר שאלו המחלקים את הבורא לחלקים כמו שחילקוהו מכשפי האופל, דינם יותר חמור מעובדי עבודה זרה. שכן הסובר שהבורא יתברך מתפעל ממעשה בני אדם, או קורה לו יתברך, מאורע ממאורעות הגופים, הרי הוא מין ארור וחובה עלינו לשנאותו ולהשמידו כמו שכתב רבינו.

ודינו יותר חמור מעובדי עבודה זרה. שכן אלו העובדים עבודה זרה, שיתפו עם עבודתו גורם אחר. אמנם לא פגמו בעצמותו. אבל מכשפי האופל חילקוהו חלוקה וביזו את שמו יתברך לעיני העמים, וזיוגו את עצמותו כאילו אצלו יתברך יש תאווה והרמוניה מסויימת, וכאילו הוא צריך את מעשי בני אדם שישפיעו על עצמותו. וכבר כתב רבינו ביסוד הראשון, שהבורא יתברך הוא שלם בתכלית השלימות, וכל הסובר שהבורא מתפעל ממעשיו הרי הוא שוטה גס רוח וכופר ביסודות הדת.

וכן כבר כתב רבינו במורה (חלק א’ פרק לו’): “ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות [כלפי הבורא יתברך, שתחשוב שיש לבורא יתברך, יד, או רגל, חלילה], או [שתחשוב בדעתך, שיש לבורא יתברך] מאורע ממאורעות הגוף, [כגון: תשמיש, פריה, צרכים, עצב, נחת רוח, בכי, שמחה, דיבור, שינה, הרגשה וכו’. דע כי במחשבה זו בלבד], הנך מקנא ומכעיס, וקודח אש חמה, ושונא ואויב וצר, [והינך] יותר חמור מעובד עבודה זרה בהרבה.

ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך, או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה [זו] ב[מי ש]עובד עבודה זרה, מפני שאינו עובד [עבודה זרה] אלא [רק] מחמת סכלות או חנוך, מנהג אבותיהם בידיהם”. עכ”ל. ותשובה זו במורה מופנית ישירות לכלב הפאגני אורי שר”י וחבר מרעיו הכסילים מבני אדם. שכמו שכתב רבינו, אין עליהם כך זכות כלל! ואכזריות עליהם רחמנות היא בעולם!

עוד יש להביא במאמר זה, את גודל מעלת “בעלי התשובה”. וכה דברי רבינו הטהור הרמב”ם בספרו הגדול משנה תורה (רמב”ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ד – ח): “ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה’ אלהיך, ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה’, ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה’ אלי תשוב, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וכן אתה מוצא שבלשון שהקב”ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ונאמר ביכניהו ברשעתו כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו’, וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה’ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה’ ושמתיך כחותם.

כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה’ אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו’ ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו’, והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה’ אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה’ מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות.

בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, אם חרפו אותן הכסילים [כגון הכלב הפאגני אורי שר”י] במעשיהם הראשונים, ואמרו להן, אמש היית עושה כך וכך, ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם, שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת, וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה שנאמר ולא תונו איש את עמיתו”. ע”כ.

והנה מדבריו של רבינו עולה, שבעל תשובה הוא אהוב ונחמד לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם! ולא עוד, אלא ששכרו גדול מאוד! ומעלתו גדולה ממעלת אלו שלא חטאו.

ונראה כי הכלב הפאגני הנזכר אינו מסכים לדברים אלו, ואף אם מסכים לדברים אלו כלפי חוץ, בתוך תוכו כופר ומתעב יסודות אלו, שכן בעלי תשובה ליבם טהור ונקי ורוצים את ה’ יתברך בכל ליבם, ומוכנים למות ולמסור נפש בשבילו יתברך, וזה בניגוד לכלב הפאגני שגדל על מינות כל ימי חייו ועמה הוא גם ימות!

ונחתום מאמר זה בדברי רבינו הרב יחיה קאפח (מלחמות השם אות עא) “הכר נא קורא נעים, עד היכן הגיעה דעתו ורעיונותיו של מחבר [הזוהר] הנזכר, לקרוא למפלצות, שהם אברי המשגל של הפרצופים שהמציא ברעיונותיו, בשם, “בית אלהים”, ובשם “שער השמים”, היש דברים של זרות יותר מזה?”. ע”ש.

ע”כ מאמר א’ בנושא של הכלב הפאגני אורי שר”י. במאמר הבא נפרק את שאר דבריו הנתעבים והריקים מתוכן.

ממני חן שאולוב ספרדי טהור.