מדוע רש"י השאיר הדבר בקושיה?

מדוע רש"י השאיר הדבר בקושיה?

.

בשבת למדתי את פרשת יתרו, ונדהמתי מאיך שהציג רש"י את הדברים בפירושו. כתוב בתורה (שמות פרק יח פסוק ז פרשת יתרו): "וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה". והנה, מתוך שהדיבור של, "וישתחו" – "וישק לו", שניהם מוסבים וסמוכים למה שאמר, "ויצא משה לקראת חותנו", הרי פשוט הדבר כי השתחויה זו ונשיקת כבוד זו חוזרת למשה, כלומר שמשה רבינו הוא זה שעשה כבוד לחמיו, והוא זה שהשתחווה ונישק לו לאות כבוד!

.

אמנם רש"י כתב כך, "וישתחו וישק לו - איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה". ע"כ. והנה, מראש הדברים של רש"י אנו למדים שהדבר נשאר בגדר, "איני יודע", כלומר, שאין אנו יודעים מי השתחוה למי. ויש מקום לומר שהיה זה משה רבינו, מכיון שנאמר, "והאיש משה", לכאורה יש מקום לומר שכל זה אמור על משה רבינו. אלא, הדרך שבה הציג רש"י את הדברים, מלמדת שיש מקום להשאיר הדבר בתיקו, כלומר ב-"איני יודע", כמו שפתח את הדיבור. שהרי אם היה סבור וסמוך ובטוח בדעתו שמשה רבינו היה זה שאליו הדיבור אמור, היה לו לומר בראש הדברים, שמשה רבינו היה זה שהשתחווה ונישק. שהרי גם על יתרו נאמר, "האיש", כמו שכתוב (שמות פרק ב פסוק כא פרשת שמות): "וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה".

.

והנה רש"י שלא כתב מקורות לדבריו, בעיני רבים נחשב בעבור זה לגאון עצום שמרשה לעצמו לומר, "איני יודע", ואף יש דרשה בקרב האורתודוקסים שרש"י יודע הכל ולא נעלם ממנו דבר, חוץ מאותם מקומות שכתב, "איני יודע", ששם אלו המקומות היחידים שהוא לא יודע לפרש דבר בתנ"ך. אמנם צר לי לאכזב אתכם, לא רק שרש"י הציג הדברים בצורה מסורבלת וקשה, לא רק שרש"י הציג את הדברים כאילו יש כאן קושיה עצומה ולא הסבר אמיתי. אלא רש"י לא העתיק דבר ברור שממנו דלה את דבריו.

.

כי מקורו של רש"י הוא מתוך דברי המכילתא ששם נאמר (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו פרשה א'): "וישתחו וישק לו – [היה מקום לומר לקורא] איני יודע, מי השתחוה למי, או מי נשק למי, כשהוא אומר: וישאלו איש לרעהו לשלום. [=מכאן היה מקום לומר שאיני יודע מי השתחווה למי, שנאמר בלשון רבים, "איש לרעהו"]. מי קרוי איש, הלא משה, שנאמר (במדבר יב ג): "והאיש משה עניו מאד". הוי אומר, לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו". ע"כ. ושימו לב לכמה נקודות חשובות:

.

א) מה שכתב רש"י איני יודע, אלו אינם דברי עצמו, אלא דברי המכילתא.

ב) מה שנאמר "איני יודע", לא שאין הדברים ברורים, אלא המדרש מסביר שהיה מקום לומר. ולכן בהעתקה של רש"י יש כאן רשלנות עצומה.

ג) מדוע רש"י לא העתיק את סוף הדברים הברורים? שהמדרש חורץ הדברים ואומר, "הוי אומר, לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו". ע"כ. את התשובה לשאלה השלישית לעת עתה השאיר אותה לעצמי.

.

וכתב האבן עזרא, "ולפי הסברה כי היוצא הוא המשתחוה זה לזה". ע"כ. כמה זה פשוט! וכתב הספורנו, "ויצא משה - לא חדל בשביל מעלתו לקדם פני מי ששלם לו טובה בעת צר לו, כענין ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כו' (אסתר ב, כ), וכענין יוסף עם אחיו במלכו. וההיפך ולא זכר שר המשקים את יוסף (בראשית מ, כג)". ע"כ.

חכמים הזהרו בדבריכם! ע"כ ממני חן שאולוב ספרדי טהור.