הראש הזימתי של הנוצרי מחבר ספר הזוהר הטמא והארור - פשוט לא תאמינו!

.

ידועה המחלוקת המפורסמת בין בית הלל לבין בית שמאי, המובאת במשנה (משנה מסכת ברכות פרק א משנה ג): "בית שמאי אומרים, בערב [=כאשר אדם קורא קריאת שמע בערב] כל אדם יטו [=את גופם] ויקראו. ובבוקר יעמדו, שנאמר (דברים ו) "ובשכבך ובקומך". [=לדעת בית שמאי, מתוך שלא אמר, בערב ובבוקר, אלא אמר, בשכבך ובקומך, לימד ה', שצריך להטות את הגוף בקריאת שמע של הערב, ולעמוד בקריאת שמע של בוקר בפסוק ראשון]. ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר (שם /דברים ו/) ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר ובשכבך ובקומך? בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים. אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה". ע"כ.

.

וכתב רבינו הטהור (פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק א משנה ו): "פירוש יטו, שנוטין כמי שמיסב, והיא מלה עברית ולא יטה לארץ מנלם. ואמרו "אם כן", היא קושית בית שמאי על בית הלל. וטעם המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בדין זה, שבית הלל למידין מן ובלכתך בדרך, שמשמע איך שיהיה האדם ואין צריך לכון הנחת גופו. ובית שמאי אומרין שלא נאמר ובלכתך בדרך אלא להשמיעינו שהעוסק במצוה אינו חייב בקרית שמע, שהרי אמר בלכתך בדרך בלבד הוא שאתה חייב בקרית שמע כיון שאין אותו הלוך מצוה עליך, אבל אם עסקת במצוה אחרת אינך חייב בקרית שמע, וכך דברי הכל העוסק במצוה פטור מן המצוה, ובית הלל העמיקו בעיון ואמרו להם כן הוא, והנה נתבאר גם מדבריכם שהולך שלא בדרך מצוה קורא קרית שמע, אם כן מותר לקרות קרית שמע כשהוא מהלך, וזהו המבוקש". ע"כ.

.

והנוצרי מחבר ספר הזוהר הטמא העליל עלילות דברים, ובזה ילמד הקורא שהמחבר הזה היה סוטה מהמדרגה הראשונה והחמורה ביותר, ימחה שמו. כתב הפגאני הארור (שמות פרשת תרומה מאמר ב' זהב וכסף ונחשת וכו' אות רמז): "מחלוקת של שמאי והלל בקימה ושכיבה. שכתוב, בשכבך ובקומך, ששמאי סובר, בערב, שאז זמן הנוקבא בממשלתה, ובנוקבא צריכים להטות ולקרות קריאת שמע, דהיינו בשכיבה. [=מה? האם הקורא מכיל ומבין את ראשו הזימתי של הכלב הזה? מלבד שלא ידע ללמוד, וסבר שלשיטת בית שמאי צריך לשכב, והאמת היא שלדעתו של בית שמאי צריך להטות את הגוף ולא לשכב! כפי שכתב הרמב"ם בדעתו. עוד הטמא מעליל, שסברת שמאי הטהור והנאמן לתורת משה, שצריך לשכב לדעתו, כל זה שמאי סבר בגלל הסיבה, שאלהים נוקבא שולטת, כלומר זה הזמן של לשכב על הגב ולקבל את בעלה אלהים נוקבא. ומכיון שזה זמן שליטתה, צריכים לשכב כמוה ולהכין אותה לזיווג על ידי קריאת שמע שאנו קוראים!] ובבוקר שהזכר [=אלהים] קצר אפים שולט בשליטת עולם העליון, צריכים לקום ולקרות לפני הזכר, כמו שצריכים בתפלה שתהיה מעומד, וכן בכל מקום שהזכר בא, הוא מעומד.

ובית הלל סבור, אם היה נמצא זה לבד, [אלהים] קצר אפים, והמלכות לבד, [אז] היו צריכים לחלק, כך שזה יהיה בעמידה וזה בשכיבה. אבל כיון שאנו מחברים [=כלומר לדעתו הטפשית יש פירוד בשמים ובני אדם השפלים בארץ צריכים לחברם!! כמו שכותב שאנו מחברים] את [אלהים] קצר אפים והמלכות יחד ... [=לכן] אין אנו צריכים לחלק זה לבד וזה לבד, אלא לראות שהכל הוא אחד בלא פרוד. שאין לחלק בין ק"ש של שחרית לק"ש של ערבית, וכמו שמזדמן לאדם כך יאמר, אם בעמידה ואם בשכיבה, כי שניהם הם בחבור אחד כמו שנרצה להם, וכך צריכים להראות". ע"כ.

.

היעלה על הדעת לתאר את הבורא כמי שמפורד ומתחבר על ידי בני אדם למטה? היעלה על הדעת שבית שמאי הטהורים יסברו שלכל אחד מהאלהים יש את זמנו שלו? היעלה על הדעת שבית הלל הטהורים יסברו שהבורא ואשתו צריכים זיווג? דבר זה מעיד על ראש זימתי ביותר וערמומי ונכלולי שהיה למכשף הזוהר הטמא יאבד זכרו אמן!