היסוד החשוב שהרבה נפלו בו ואיבדו את חיי העולם הבא: "אסור להנות בשום דרך מדברי תורה"

כחלק מהמאמר שהולך להתפרסם בימים הקרובים בנושא ענין המלאכה והעבודה והאיסור להתפרנס ולהנות מדברי תורה. ראיתי לעלות כאן יסוד חשוב אשר מחוייב להיות טמוע בכל אדם ואדם וצריכים להקנות מחשבה ויסוד זה לדורות הבאים:

.

"... אדם הזקוק לפרנסה כמו רוב הציבור שאין להם מיליוני שקלים בצד על מנת ללמוד ולהפוך את תורתן לאומנותן וכו', אסור להם לבקש מבני אדם אחרים כסף על עצם לימוד התורה שהוא לומד או מלמד. כלומר, אסור בשום אופן לאברכים להתפרנס מעצם לימוד תורתם, וכן אסור לדיינים או רבני ערים לדרוש או לקחת כסף בעבור תפקידם חלילה, אלא אם הם זקוקים לפרנסה, חובה עליהם ללמוד מקצוע מסויים ולעבוד בעבודה מכובדת ולהתפרנס ממה שהוא לא מקצועי תורני!. ואם אנשים יושבים ומקבלים על עצם לימוד תורתם משכורת, או שמקבלים עם עצם דיינותם משכורת, הרי יש בכך חילול ה'. וכל זה, מפני שאסור להנות מדברי תורה בעולם הזה. וכמו שאמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם.

.

ובדיוק כמו שכתב רבינו בנושא המזוזה, שחשבו הטפשים מבני אדם, כי המזוזה היא סוג של קמיע לשמירת הגוף, ולא הבינו ולא השכילו בחשיכה התהלכו, שמלבד שעניני ה-"קמיעות" הם שטות ועבודה זרה, עוד הפכו את דברי התורה והמצוות להנאת הגוף, ואינן אלא זיכוך הדעת ורוח האדם. וכתב רבינו (רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה ד): "... אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם". ע"כ.

.

ושימו לב ללשונו הטהורה של רבינו, "עשו מצוה גדולה שהיא יחוד ה' ... ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על ליבם הסכל, שזהו [=כלומר המזוזה, הוא] דבר המהנה [=שומר] בהבלי העולם". והנה רבינו במילים אלו מבאר, שעיקר מצות המזוזה באה לזכך את השכל וליחד המחשבות כלפי הבורא, ושנדע כל הזמן ונשים בדעתינו, כי הוא אחד ויחיד ואין בלתו. אמנם, הטפשים, חשבו שהמזוזה עצמה נועדה על מנת לשמור את החפצים, את הגוף, ושאר הבלי העולם ההכלים! ולכן, רק במחשבה זו ומעשה מכוער זה, אין להם חלק לעולם הבא, שהרי גילו פנים בתורה שלא כהלכה, והפכו את מצות ה' להנאות ושמירת הגוף! וזה עיוות כל מטרת המצוות והתורה.

.

למה הדבר דומה? לאשה אשר כתבה לבעלה מכתבי ניחומין ואהבה ביוצאו לדרך ארוכה, וביקשה ממנו תמיד לזכור אותה, ושלא יעלה על ליבו מחשבה לחטוא תחתיה חלילה. והדגישה לו במכתב את אהבתה הגדולה ושלעולם תהיה עמו בכל אשר תלך. אבל אם יסטה מן הדרך, וימרה את רצונה, ויחטא עם אחרות, לא תקבלו בחזרה. והיה בכל עת הדרך מסתכל ומביט במכתב, וכל פעם שרצה לחטוא היה נשמר מן הטעות וקורא במכתב ומעריך את ה' אשר זיכה אותו באשה נפלאה כדוגמתה.

.

והנמשל מובן, עצם המכתב לא מסוגל לשמור על האדם, עצם השמת המכתב בכיס בלא זכרון הכתוב בו ויראתו והערכתו למה שכתוב שם, אינו מסוגל לשמור מן החטא ולא מן הפגעים! והוא הדין במזוזה, אשר ניתנה לבני ישראל לאות וזכרון, למען יזכרו את האותות והמופתים אשר עשה ה' יתברך לעמו ישראל! והוא הדין במצות הציצית, שכל המשים על ליבו שהציצית שומרת על גופו הפיזי, או מעלה על דעתו שכאשר יסיר את הציצית מגופו, כעת הוא פחות שמור מבחינה פיזית, לא מספיק שהוא בכלל החברים והמנחשים, אלא הוא נכלל בכלל הכופרים שאין להם חלק לעולם הבא!

.

וכמו שכתב רבינו מפורש (רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה יב): "הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא [=פסוק מסויים מן התנ"ך] על התינוק שלא יבעת [=יצעק ויבכה], והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל [=שמעלה על דעתו שבעקבות כך] שיישן. לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים [=כלומר, לא די שהם בכלל עובדי עבודה זרה ובוודאי איבדו את חיי העולם הבא], אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות, שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות [=יראה ורוממות] קריאתן, וינצל מצרות ומנזקים, הרי זה מותר". ע"כ. ולמדים אנו ללא כל ספק, כי עצם הפיכת דברי תורה לרפואות הגוף, עצם הפיכת המצוות להנאות הגוף, עצם זו המחשבה הכעורה, גובלת היא בכפירה גמורה בתורה! ולכן המתפרנס מן התורה, הפך את דברי התורה בכלל הנאת הגוף, ובכך הרים יד בתורת משה וחירף וגידף כלפי שמים!

.

ולכן, מה שכתוב בתלמוד (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב): "רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ומיברו להו עיגלא תילתא, ואכלי ליה". וכן כתוב (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב): "כדרב חנינא ורב אושעיא. כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה". ע"כ. בוודאי ופשוט הדבר, שכוונת הדברים שנזדמן להם עגלה לשלוש סעודות בשבת. ולפי שעסקו בהלכות יצירה, כלומר בעניני מעשה בראשית ופלפלו בחכמה הגדולה הזו בינם לבין עצמם בלבד, שהרי אין דורשין במעשה בראשית אלא ביחיד בלבד, כלומר רק אחד ועוד אחד בלבד. על ידי זה הלימוד נתעלו רוחנית והיו שמחים לאכול עגלה בשלוש סעודות. וההזיה שלפיה בראו עגלה על ידי "ספר יצירה", מלבד שמדובר בזיוף ושקר! כי המינים זייפו את התלמוד בדף סה הנזכר, ושינו ל-"ספר יצירה" במקום שהיה כתוב, "בהלכות יצירה", על מנת שהדברים יעלו בקנה אחד עם ספר היצירה המזוייף שיצא כמה מאות שנים לאחר חתימת התלמוד. בכל אופן שיהיה, דברי תורה הם לזיכוך השכל והדעת, המצוות לא באו להנות את הגוף, אלא לזכך את הדעות ולהכניס רוממות בלב האדם.

את המקור למהדורה התקנית ניתן לראות כאן: https://shas.alhatorah.org/Parshan/Bavli_MS_Munich_95/Sanhedrin/65b.16#m7e_aram_he_n6