.

***

“למה מפריע לאופל לומר – מזמור השמים מספרים כבוד אל, ביום חול”

הנה כתב בספר בית יוסף והעיד (בית יוסף אורח חיים סימן נ): “ומנהגינו לומר ברוך שאמר אחר ה’ מלך, ומזמור השמים מספרים. ובשבת [אומרים אותו, את המזמור הנ”ל], אחר הלל הגדול. ומשמע מדברי ארחות חיים שאין אומרים מזמור “השמים מספרים” ב[יום] חול, וכן נראה מדברי הזוהר פרשת (תרומה דף קל”ו וקל”ז וע”ש). אבל העולם נוהגים לאומרו“. והנה אנו מוצאים התייחסות של ר’ קארו לספר הזוהר, כלומר שהוא יודע ומבין שאין אומרים מזמור זה של תהלים פרק יט ביום חול: “לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ: י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת וגו’. ולכן, לא מצאתי בספרו ש”ע, שצריך לומר מזמור זה כלל!

והפלא הגדול ביותר, שהוא מעיד ואומר, “אבל העולם נוהגים לאומרו“, כלומר, למרות שספר האופל המזוהם יצא כבר שנים קודם לכן, הרי שלא היתה חשיבותו לבטל מנהג שנהגו לומר בבתי כנסיות בימות החול! כלומר לא התייחסו בכובד ראש לספר טמא זה כלל! עד כדי כך שלאחר 200 שנה שעברו מזמן יציאת זוהמתו לעולם, לא התייחסו למה שכתב בענין מזמור זה, והיו נוהגים לאומרו למרות אזהרתו!

.

במילים אחרות, ר’ קארו ומעטים מן הקודמים לו, היו בין הבודדים שראוהו סמכות הלכתית מסויימת, ובכך הפילו את עמינו והוליכו את כל עם ישראל אחר התוהו, החשיכה, והאפילה! ומפורש כתב הבית יוסף, “וכן נראה מדברי הזוהר”. והנה כל הפותח את הכתוב בו, יראה את חשבונו המהובל והזימתי מדוע אין לומר מזמור זה לדעתו ביום חול. אמנם לשונו של רבי קארו, “וכן נראה מדברי הזוהר”, מעידים ומגידים כאלף עדים ביום בהיר, כי ר’ יוסף קארו לא היה ניזון מאחרים ושומע מה הם אומרים מתוך הספר. אלא היה מדקדק בו, מבין לחשיו הטמאים וטעמיו המהובלים! שכתב, “וכן נראה”! ומה פירוש מילים אלו? שנראה מתוך החשבון היוצא וכו’.

.

וכן מוכח עוד יותר ממה שכתב לגבי מצוות תפילין, שמקודם לכן היו מניחים כולם תפילין בחול המועד. ורק בזמנים שלו, לאחר שטפשי הקבלה הארורה רוממו את ספר הזוהר המזוהם, רק אז חששו הספרדים שמדובר בדברי תנאים ולכן לא הניחו תפילין בחולו של מועד. וכדברי ר’ קארו (בית יוסף אורח חיים סימן לא): “ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד. ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא”ש”. ושימו לב לעדות הזו, “שמעתי שמקודם”, כלומר, קודם התפשטות נגע הצרעת המכונה זוהר, כל בני הספרדים ואף האשכנזים היו מניחין תפילין בחולו של מועד! וכיצד ניתן להעלות על לב שהם עברו על איסור של קיצוץ בנטיעות? ועוד לומר זאת על הרב החשוב הרא”ש?

ונראה לפי עניות דעתי בזהירות מרובה, שספר האופל התפשט גם בתקופתו של הרא”ש, אלא שהוא ציוה על בנו הטור, שלא להביא התייחסות לספר זה כלל! וכמו הכלל שכתב הרא”ש בעצמו ש (מסכת חולין פרק ב סימן ו): “ומסתבר שכל תוספתא שלא נתפשטה עד אחר סידור הש”ס לאו דסמכא היא. דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לעשות חבור קיים אמת חקרו וחזרו לידע כל הספרים שנכתבו על דברי חכמים וביררו אותם שהם בר סמכא ועל ידם חברו הש”ס’ הילכך אין לסמוך על תוספתא זו כיון שאין בעל הש”ס מסכים עליה.  ע”כ.

והנה דבריו של הרא”ש מפורסמיים וגלויים לכל! וטעמו ונימוקו עמו, שכתב ונימק, שהסיבה שאנו לא מקבלים כל ענין ותוספת שנכתב לאחר תקופת המשנה והתלמוד, ואפילו, “תוספתא“! כל שכן בדבר המוחק יסודות דת! הסיבה היא, מסביר הרא”ש, הוא משום שכאשר חכמי ישראל בעלי התלמוד ושאר החיבורים, “ספרא”, “ספרי” וכו’, שחברו את חיבוריהם, הלכו בדקו חקרו וחזרו לידע כל הספרים שהיו, וביררו מה אמת ומה לא! מה הם דעות נכונות, ומה הם דעות כוזבות!

ואם חכמי ישראל חקרו וחזרו לדעת כל הספרים שנכתבו וכל הדעות שנאמרו בזמנם ולפני כן, איך לא מצאו את הזוהר הפרו-נוצרי הטמא? איך לא ידעו כי קיים תנא חשוב כרשב”י שאוסר להניח תפילין בחולו של מועד? איך לא ידעו ולא שמעו ממי שהיה ל-“רבו” של מחבר המשנה רבי יהודה הנשיא, שאוסר לנשואה ללכת עם שערות גלויות בבית? אלא ודאי כי גם אם “ידעו“, לא התייחסו לדברים המהובלים ולדעות הרקובות שרחוקות מכל תוכן!

.

בכל אופן נראה, כי רק בודדים התייחסו לשטויות הכתובות בספר האופל, עד כדי כך, שרוב עם ישראל היה ממשיך במנהג שנהג ולא התיייחס לטעמו המהובל של ספר האופל בענין מזמור, “השמים מספרים כבוד אל”.

.

“הסבר בענין “קבלה” – ומדוע המקובלים שר”י קראו להבל שלהם “קבלה”?:

אבל, הנה כת המקובלים שר”י, מתפארים בספריהם, ומעזים ומחציפים אף לקרוא לספריהם הקלושים והריקים מדעת, בשם, “קבלה”. ולא לחינם קראו לטפשות הזו “קבלה“, מכיון שאין להם קבלה. כלומר, כל הבסיס של העם היהודי, כל הבסיס שעליו נשענת כל התורה כולה, הכל נסמך על פי קבלה אמיתית, וכשמה כן הוא, “קבלה למשה מסיני”, מכיון שאנו הנמצאים כאן היום, לא ראינו ולא קיבלנו שום תורה, ואין לנו לכאורה עדות שהתורה אמת היא!

והדבר היחיד שמקנה לנו שאנו מחוייבים לשמור תורה ומצוות, וחייבים לקבל עלינו גזירות חכמים ותקנותיהם, הכל הוא נשען על אמונת “קבלה”, ומילת “קבלה”, אינה, “מקבל”, כי המקבל הוא זה המאמין, אבל “קבלה”, הוא ענין העתקה והבאה ממקום אחר. ורצוני לומר, שכאשר אמרו לנו חז”ל על דברי הנביאים, “ובקבלה“. (תלמוד בבלי מסכת תענית דף טו עמוד א. תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ב הלכה א). או כאשר אמרו, “מדברי קבלה למדנו“, כוונתם, שהנביאים עצמם לא חידשו או אמרו דברים מדעתם, אלא הם קיבלו הדברים בנבואה, או אמרו מה שקיבל משה בהר סיני, והם הביאורים על התורה.

וכמו שאמרו בתלמוד (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ז עמוד א. תלמוד בבלי מסכת תענית דף יז עמוד ב.): “אלא אמר רבינא: דבר זה מתורת משה רבינו [=במפורש], לא למדנו, מדברי קבלה [=כלומר מהנביאים, שהם קיבלו איש מפי איש, כן] למדנו”. ע”כ. ובכל שני התלמודים, לא השתמשו במושג זה המון פעמים, אלא מעטים בודדות.

.

ולכן, מילת “קבלה“, או “קבלה למשה מסיני“, לעולם תתייחס לדבר שיש לו מקור מהימן המקובל על כל האומה הישראלית על פי חוקות הדת והתורה. עוד דבר חשוב שיש לציין, שכל מהות, ה-“קבלה“, הוא בדברים הידועים לכולם, כלומר, מילת קבלה כוללת את הענינים שלכולם תהיה יכולת ידיעה בהם, ואינם מוסתרים מן הציבור.

לפיכך, ארבעים דורות ממשה רבינו, עד רבינא ורב אשי, כל אותם 40 דורות היו הדברים מקובלים איש מפי איש. מה שאין כן ענין ההתעסקות בעניני המדע האלהי, שהם הסודות, עניני המלאכים, ענינים שיוצאים משכל מושכל אנושי, מה שיבוא אחר המוות וכו’. וקראום חז”ל לענינים אלו, “מעשה מרכבה“. ולא סתם חז”ל כינו ענינים אלו בשם, “מעשה מרכבה”, או, “מעשה בראשית”, כי אלו דברים שלא מקבלים אחד מן השני כלל, כי אין מלמדים אותם מרב לתלמיד לעולם. ויתירה מזו, בעניני מעשה מרכבה ומעשה בראשית, אין חובה שפלוני יקבל ממישהו על מנת שידע ענין זה. ולכן נאסר הלימוד לאחרים בענין זה.

ויתירה מכך, רק בגלל שעניני הקבלה למשה מסיני, ודברי הנביאים מסורים לכל, לכן רק לדברים כאלה שייך לקרוא, “קבלה”, מה שאין כן להתעסקות במעשה מרכבה, שכאשר קראו לזה טפשי הקבלה הארורה, ורצו לרומם את עצמם ואת ספריהם הטפשיים, גרמו לעצמם שתים רעות:

.

א)  שכל החוקר מעט לאמיתה של תורה, יבין וישכיל, כי אין להם שום קבלה על דבריהם, וכל דבריהם משובשים, סותרים אחד את השני, ואין להם מקור ולו אחד והקטן ביותר שהדברים שהם מדברים בהם נתקבלו אצל התנאים הטהורים.

.

ב) “קבלה”, הוא שם דבר שמסור ויש יכולת לכל אדם לדעת אותו, ללא שום קשר לגילו, אלא כל איש מבן 13 שנה, צריך להיות בקי בכל עניני הקבלה למשה מסיני. וכיצד יתכן לקרוא להבל הזוהמה של המקובלים שר”י, “קבלה”, בו בזמן שהם אומרים שהדברים הללו נמסרו בסתר! ומה גם שחז”ל קראו, “קבלה”, לנביאים הטהורים שקיבלו בנבואה או איש מפי איש. וידוע שהנבואה ורוח הקודש פסקו מזמן הנביאים האחרונים.

.

מכאן יתבאר לך קורא נעים, כי המקובלים שר”י הם נוכלים, זייפנים, מסלפים, ראשי השקרנים והארורים, מיתתם טובה לעולם, אכזריות עליהם משובחת ביותר, וכל תפילתינו צריכה להיות שיאבדו ויכחדו מן העולם, ואין רחמים עליהם כלל.

.

“טעמו של ספר האופל הטמא – מדוע לא אומרים השמים מספרים”

והנה לפני שנכנס לטעמו של ספר האופל הטמא, מדוע אין לומר לטענתו, את מזמור השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט’). יש להסביר לקוראים הנעימים, כי על ידי דחייתו של ספר האופל לאמירת מזמור זה, אנו יודעים היכן ובאיזה תקופה הוא התפרסם.

מכיון שבשטויותיו ועילגותו, מלבד שניכרת בורותו, עוד ניכר וברור, כי הוא עמד על דברים שנתחדשו דווקא בזמנו, כי לפי מה שבדקתי, בסדר התפילה המסור לפני תקופת ספר האופל, לא היו אומרים, “השמים מספרים ושאר המזמור”! ונראה כי מכשף האופל, היה מישהו שחי בתקופה שאחר הרמב”ם או לפני. או שספר זה עבר כמה ידיים, כי מן הנראה, לא נהגו בזמן הגאונים לומר פרק זה. וכן לפי מה שבדקתי בכל נוסחאות הרמב”ם, אין ענין זה בסדר התפילה כלל. לא בימות החול ולא בשבתות וימים טובים.

אלא שלאחר חיפוש מדוקדק בספרות הגאונים, נמצא אמירת פרק תהלים זה, רק בסדר – “רב עמרם גאון”. וכך נכתב (סדר רב עמרם גאון (הרפנס) שחרית של שבת): “סדר שחרית של שבת, ובשחרית של שבת מסדר כל הברכות כמנהג כל יום ויום, ומוסיף אחר פסוקים של צו את בני ישראל, וביום השבת וכו’ עד עולת התמיד ונסכה. ועומד חזן הכנסת ופותח, רבון כל העולמים לא על צדקותינו וכו’. ה’ מלך. ה’ מלך. ה’ ימלוך לעולם ועד. יהי כבוד ה’ לעולם ישמח ה’ במעשיו, ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. ימלוך ה’ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה … עד הודו לאל השמים כי לעולם חסדו … למנצח מזמור לדוד השמים מספרים וגו’ עד צורי וגואלי +תהלים י”ט+”. ע”כ. והנה, המקום הבודד היחיד הקדום ביותר, הוא לרב עמרם גאון, כלומר מיוחס לרב עמרם גאון, שצריך לומר בתוך התפילה, “השמים מספרים כבוד אל”.

.

ומבואר שכפי הנראה, מקודם לכן, כלומר לפני תקופת רב עמרם גאון, לא היה מנהג כלל לאומרו. מה שמביא אותנו לתקופת חיבורו של ספר האופל. כלומר, כאשר ספר האופל משיג על דבר מסויים, מכאן עולה עובדה ברורה, שהוא מדבר על ענינים שנתחדשו בזמנו. ואם חז”ל בזמניהם כלל לא היו נוהגים לומר “השמים מספרים כבוד אל”, כיצד רשב”י יאמר שצריך לאומרו רק בשבת, וצריך להזהר מלאומרו ביום חול? ושלא נדבר על העובדה שהבית יוסף מעיד וכותב (בית יוסף אורח חיים סימן נ): “ומנהגינו לומר ברוך שאמר אחר ה’ מלך ומזמור השמים מספרים. ובשבת [אומרים אותו] אחר הלל הגדול. ומשמע מדברי ארחות חיים שאין אומרים מזמור השמים מספרים בחול, וכן נראה מדברי הזוהר פרשת (תרומה דף קל”ו וקל”ז וע”ש). אבל העולם נוהגים לאומרו“. ע”כ. כלומר, כנראה אחר שרב עמרם גאון תיקן את אמירת “השמים מספרים”, המון בני אדם כבר שילבו את מזמור זה גם בימות החול.

.

והנה הדברים הבאים שאני הולך לכתוב כעת, אני מודיע לציבור הקוראים שהם בגדר “לכאורה”, והם בגדר “ערבון מוגבל”, ולא יצאו ממני הדברים אלא רק החשבונות, וכל זה על פי מידע של רב חשוב מאוד שבקשר עימי, שלטענתו כותב ספר האופל הוא אדם שנחשב “גאון” מישראל, וערמתו ותכנונו היה, להפיל את עם ישראל שיכפרו בכל התורה כולה. ומצד אחד היה נראה טוב לעם ישראל, ומצד שני הגה דעות הבל שאותם אנו רואים בספר האופל, והוא זה שגם אחראי על הגות זה הספר.

ואקדים ואומר, שהרב הזה שאני עמו בקשר, אחר שהראתי לו את חשדותי ואת טענותי, הודיע לי ואמר לי, שמי שכתב את ספר הזוהר והוא בעצם הוגה דעותיו והבליו, הוא תלמיד הרס”ג שנשתמד, וכל ערמתו ותכנונו היה להפיל את עם ישראל. ולכן, הפלא הגדול שבסדר רב עמרם גאון, נתווסף ברכה שלא היתה קודם לכן. והיא ברכת, “מגביה שפלים”, וכבר ידוע מה דינו של מי שמוסיף ומתקן דבר שלא בסנהדרין, הרי זה ממרא את בית הדין הגדול שבירושלים. ולא רק זו בלבד, בסדר רב עמרם, הוסרה ברכה שהובאה בתלמוד!! והיא “מתיר אסורים”! והנה לפניכם הדברים של רב עמרם (סדר רב עמרם גאון (הרפנס) ברכות השחר): “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה … ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם מגביה שפלים … ולא אמרינן מתיר אסורים, דבזוקף כפופים סגי ליה דקיימא לן כל המברך ברכה שאינה צריכה מוציא שם שמים לבטלה“. ע”כ.

.

והנה, שימו לב כיצד סיים רב עמרם או המזייף את דבריו ומייחס אותם לרב עמרם, את דבריו, “ולא אמרינן מתיר אסורים וכו'”, כלומר, לדעת הכותב שכתב את סדר רב עמרם וזייף את דבריו אליו, הוא יותר חכם מן החכמים שבתלמוד, שכן בכל הגרסאות כולם, וקבלה מסודרת אצל כולם, ואף נראה כי כך נהגו לברך כולם, שכן אם רב עמרם גאון משיג על כך, בוודאי כי כך נהגו לברך. וחולק רב עמרם על התלמוד, שחכמי התלמוד אמרו (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב): “כי פתח עיניה, לימא: ברוך פוקח עורים. כי תריץ ויתיב, לימא: ברוך מתיר אסורים”. וזהו תלמוד מפורש!! וכיצד ניתן לחלוק על רבינא ורב אשי? ויתירה מכך, מי התיר לרב עמרם גאון לחדש ברכה מעצמו? שהרי כתב לברך, “מגביה שפלים“.

וראיתי בתשובות הגאונים החדשות (עמנואל (אופק) סימן ל): “תשנא. ושאלת, רב עמרם הגאון הסיר מתיר אסורים, ולמה לא הסיר מגביה שפלים, שהרי שתיהם אין במטבע.

תשובה: רב עמרם למה יסיר מתיר אסורים, והנה היא כתובה בדברי חברים, ובמטבע היא מפי הגיבורים. שכן אמרו (ברכות ס, ב): “כי פשיט כרעיה אומ’ ברוך מתיר אסורים”. ויש נסחאות שכת’ בהן כי מהפך גיסיה אומ’ ברוך מתיר אסורים. ולדברי אלו ואלו [=כלומר, בין לגרסא זו ובין לגרסא זו, כולם מודים שהיא] ברכה קבועה היא מימות רבותינו [בעלי התלמוד!]. ומי [הוא] שהיה בו כח להסירה. [=כלומר, רב עמרם גאון חולק מפורשות על התלמוד]. אבל באמת מגביה שפלים [היא זו שצריך ל]-הסיר, שאינה מן המטבע שטבעו חכמים. ועוד שהרי בזוקף כפופים רב לו, שהיא מענין מגביה שפלים, ועל מתיר אסורים לא דיבר כלום”. ע”כ.

.

והנה מתוך שאמר, “ועל מתיר אסורים לא דיבר כלום”, משמע שמה שמובא בסדר רב עמרם הלשון הזו, “ולא אמרינן מתיר אסורים, דבזוקף כפופים סגי ליה דקיימא לן כל המברך ברכה שאינה צריכה מוציא שם שמים לבטלה”. ע”כ. משמע שלפני אותו גאון שענה את התשובה, גרסא זו כלל לא היתה, וכנראה מישהו הוסיף על דבריו של רב עמרם, וכמנהג הזייפנים הארורים. ולכן יתכן בערבון מוגבל, לפי מה שאמר לי הרב מבריסל, שמחבר ספר האופל והוגה דעותיו, הוא מישהו שייחס בערמה ובנוכלות את דבריו לרב עמרם גאון. ומתוך מה שנראה שכתב ספר האופל, ניכר הדבר וברור היטב, כי ספר האופל נתחבר בוודאי מזמן הגאונים והלאה, ולא היה לפני כן בוודאי. מה שמעלה עובדה היסטורית! רשב”י הטהור אינו קשור לספר הטומאה הרצוצה מכל, הזוהר הפגאני!

.

ובאמת שכך באמת נראה לי. כלומר, שכל מה שמיוחס לרב עמרם גאון, הכל בשקר גס מיוחס אליו. ועיין היטב במאמר שכתבתי בנושא זה. ואציג את הדברים כאן:

.

הנה אחד הדברים שהמינים וצאציהם אינם מסוגלים להתמודד איתו, הוא הענין של, “עובדות היסטוריות“, כלומר, בעוד שהם מתנהגים כדוגמת פרעה ומקשים ליבם, ולא רואים לנכון להודות בטומאותו של ספר האופל המאגי והפגאני, ואף נותנים תירוצי הבל שלא מניחים שום דעת ושכל ישר.

אבל עם עובדות היסטוריות הם אינם יכולים להתמודד כלל. לצורך הדוגמה: רשב”י נפטר 50 שנה לפני שהחלו דורות האמוראים. אמנם, בספר האופל המאגי והפגאני, מבואר שרשב”י היה לומד נושא ונותן עם אמוראים שחיו מאה או מאתיים שנה לאחר פטירתו!! וזה כמו שאנו נקרא בספר, ושם יהיה כתוב, שהרמב”ם כתב תשובה לשאלה ששאל אותו “חן שאולוב”. מיד כל בר דעת ידע, שלא משנה מה כתוב בתשובה, התשובה הזו מזוייפת היא, ויש כאן נוכלות מסתתרת. ומספיקה עובדה אחת כזו מבחינה היסטורית, להבין, כי ספר האופל הוא נוכלות! ומעולם לא יצא תחת ידו של רשב”י התנא הטהור הנאמן עלינו בכל לב!

.

ונתעוררתי לכתוב מאמר זה בכעס גדול, והכעס הזה נובע מקנאתי לדברי רבותינו, הם חז”ל בעלי המשנה ושני התלמודים הטהורים. וכעסי זה מופנה כלפי ר’ יוסף קארו, שידע והיה בידו נוסחאות של חז”ל האמיתיות, ושינה מן המסורת בעקבות דבריו של “רב עמרם גאון” והנמשכים אחריו, שהנני כמעט בטוח וסבור, שדברים אלו מעולם לא יצאו תחת ידו של רב עמרם גאון. כי המון שינויים בעם ישראל שנכנסו ברבות השנים, מיוחסים דווקא לרב עמרם גאון, ולא רק שינויים, אלא רב עמרם גאון הביא וחידש דברים שלא היו לפני כן, ואף הסיר ברכה שכתובה בתלמוד. ואתן רקע בקצרה, כעת בלי להכנס למקורות, לקראת מאמר שאכתוב בנושא ושם יתפרסמו המקורות לכל סעיף שכתבתי כאן:

.

א) פיוט של חירוף הנקרא: “מכניסי רחמים” – פניה למלאכים. מיוחס לרב עמרם גאון.

ב) קדושת כתר – שעד רב עמרם גאון לא היתה בעם ישראל. ונכתב בסידורו. מדובר בחירוף וגידוף.

ג) הוספת ברכה שלא היתה בעם ישראל, “מגביה שפלים” בברכות השחר. מדובר בחירוף וממרה את בית הדין הגדול בירושלים.

ד) הסרת ברכה שהיתה קבועה בעם ישראל ומוסכמת, “מתיר אסורים“. בסדר רב עמרם גאון הוסר ענין זה.

ה) הוספת מנהגים שלא היו לפני כן, כמו לומר פרק תהלים של, “השמים מספרים כבוד אל” בשבת בבוקר. ובמקרה ספר האופל המאגי והפגאני אומר גם הוא לומר כן רק ביום שבת בבוקר. ומנגד מזהיר שאין לאומרו ביום חול מן הטעמים המאגיים והפגאנים של הטמא הזה.

ו) הזכרת ספר “פרקי שקרי דרבי אליעזר”, שעד לרב עמרם גאון לא נזכר ספר זה כלל.

.

ומפני מה אני סבור שרב עמרם גאון אין לו יד בזה? לא מפני שאני מפוחד או מפחד משמו של רב עמרם, כי והיה ומדובר ברב עמרם גאון, צריך לומר את האמת ולא לפחד. ואתן כמה השערות שלפי דעתי אין לרב עמרם גאון קשר לדברים אלו, ויתכן שמעולם הוא לא כתב סידור! ואלו הם ההשערות:

.

א) רב עמרם גאון היה ראש ישיבת סורא. ישיבת סורא הוקמה על ידי מאור עינינו, תלמידו של רבי יהודה הנשיא הנקרא, “רב”. בין הרבנים שהיו ראשי הישיבה בישיבת “סורא”, היו, רב הונא, רב חסדא, רב אשי, רב יהודאי גאון, רב נטרונאי גאון וכו’. ועיין במאמר נפלא שכתבתי בנושא, זיוף וייחוס דברי הבל לגאונים.

.

ב) הבא אחרי רב עמרם גאון שהיה ראש ישיבת סורא, הוא רבינו הרס”ג – רב סעדיה גאון. ומענין, שהרס”ג לא דיבר כלפי קודמו רב עמרם גאון ולא מתח ביקורת כלפי “דבריו שכתב”. ויתירה מכך, אם רב עמרם הוציא סידור בחיי חיותו, מפני מה ראה הרס”ג גם הוא, להוציא סידור? אז או שהרס”ג הוציא סידור בפני עצמו מפני שראה את הקלקול שהביא רב עמרם גאון, אלא שלא יכל לדבר נגדו בישירות מפני אנשי הדור הרע ההוא. או שמעולם רב עמרם גאון לא הוציא סידור בעם ישראל, והיה צדיק גדול, והרס”ג הוא זה שהוציא סידור לראשונה, והמינים שידעו שסידור זה יקנה לעם ישראל דרך עקבית וישרה ברבות השנים, מה עשו? הוציאו סידור משובש ועקוש, מלא בהרמת יד כלפי חז”ל, וייחסו את ההבל הזה לרב עמרם גאון! ודווקא אליו ייחסוהו, מכיון שככל הנראה היה גאון מופלג, והיה קודם לרס”ג, ודברי הקודם עדיפים הם. ובדיוק כמו שעשו לרשב”י עליו השלום, שייחסו אליו ספר עבודה זרה ומינות הנקרא, “זוהר טמא”, כך עשו לרב עמרם גאון.

זו השערתי בלבד. מה שכן אני יכול לומר ביום הזה שאני כותב את המאמר הזה: “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, שהחיינו שאנו יודעים את זמן כתיבת האופל, כלומר, תודה לאל יתעלה שמו, שנתן לנו לדעת מתי הועלו והוכנסו דעות אלו בכתב לתוך עמקי היהדות בזיוף נוראי“. והזמן שבו נכתב ספר האופל, עד הוצאת טומאתו לאויר העולם הזך, היה בין השנים: 850 לאחר הספירה, עד שנה 1270 אחר הספירה. כלומר, הגות ספר האופל נמשך כ-400 שנה בערך.

תלמיד חכם חשוב מחוץ לארץ אמר לי, שמי שהגה את ספר האופל ויצר את היצירה המשומדת הזו, היה תלמיד של הרס”ג שהיה מומר לכל התורה כולה ותכנן להשמיד את כל עם ישראל, והוא זה שגם זייף את כל הכתבים הללו של רב עמרם גאון, ויש לו עובדות ברורות לכך שהתפרסמו בהמשך על ידו (אין לי מידע בנושא, כי הוא לא מוכן לתת לי שום פיסת מידע ואפילו לא את שמו של אותו גאון שקלקל את עם ישראל, לצערי הרב). מה שנותן לנו עובדה היסטורית ברורה. ספר האופל לפי מה שאמר אותו תלמיד חכם, נכתב והוגה בין השנים: 950 לאחר הספירה, עד שנת 1270. כלומר, 300 שנה.

.

בכל אופן, זו רק הקדמה קצרה בכדי להבין את הזמן המקסימלי שבו החל להכתב ספר רע זה. וכמובן היה זה בתהליכים, תוך כדי זיופים נוראיים וכו’ וכו’.

.

אמנם המכשף הזוהרי אשר חיפש טוענות ודברים קלושים להשען עליהם, על מנת לרומם את ספרו המזוהם, היה חולק בחינם גם על אותם שאמרו מזמור זה ביום חול. ולפני שנביא את דבריו הטמאים, יש לומר, שאנו רואים כי מה שמובא בסדר רב עמרם, כלומר הנוכל האחראי לסדר רב עמרם, עשה שדבריו יתאימו בדיוק לספר האופל, ולכן הדבר מסתדר היטב, שהרי מה יותר גדול מספרו של רשב”י שיאמת את דבריו של מי שייחס את הדברים ל-רב עמרם?

.

וכה דברי עילגותו של המכשף הזוהרי (פירוש הסולם לזוהר – שמות פרשת תרומה מאמר כגוונא אות קסד): “… וזה הוא הסוד של [המילה] “שבת”, היא, המלכות [=אלהים הנקבה אשתו של הבורא קצר אפים], נקראת – “שבת” בעת שנתיחדה בסוד אחד שישרה עליה ז”א, שהוא סוד אחד. [=האם אתם מעכלים מה אומר המכשף הטמא הזה? הוא טוען שמילת “שבת“, אין הכוונה מלשון שביתה! אלא כאשר נחלק את המילה, “שבת”, ש-בת, כלומר בזמן שיום שישי שוקע, כלומר נגמר יום השישי, מי באה? ש..בת!! ומי זו הבת? הבת של אלהים אבא, ואלהים אמא, שנולדה ראשונה, כי נוצרה אחרונה, כפי שלמדנו כבר במאמר על הזקן ממרא הטיפש!! ממשיך הטמא ואומר] וזה סוד התפלה של ליל שבת [=שוב ענין מטאפורי ומאגי!], כי אז נתיחד כסא הכבוד הקדוש [=ומי הוא כסא הכבוד הקדוש לדעת הטמא?] שהיא המלכות, בסוד אחד, ונתתקנת [אשתו של הבורא] שישרה עליה מלך הקדוש העליון. שהוא [בעלה] קצר אפים.

[ומה חשיבות כל כך בשבת? אלא] כאשר נכנס השבת, היא [=אשתו של הבורא הנקראת נוקבא], מתייחדת ומתפרדת מסטרא אחרא [=כלומר, לפי הטמא בכל ימות החול, אשתו של הבורא נוקבא שהיא חלק מחלקי הבורא, בוגדת בבעלה במשך כל ימות השבוע, אמנם בשבת היא פנויה רק לבעלה! איזה שפלות לדת ה’, איזה שפלות לעם ה’ יתברך לדבר כך כלפי הבורא יתעלה שמו!! ממשיך השיקוץ המתועב ואומר], וכל הדינים נעברים ממנה [=כלומר יש כח לסטרא אחרא המדומיין, לשלוט עליה במשך ימות השבוע ולתת עליה דינים שלא תתייחד עם הבורא, בעלה, זעיר אנפין הטמא], והיא [=ביום השבת] נשארת ביחוד האור הקדוש, ומתעטרת בכמה עטרות למלך הקדוש. וכל ממשלות הרוגז [=וכי יש עוד ממשלות בשמים? לפי המכשף הטמא כן!], ובעלי הדין בורחים כולם, ואין ממשלה אחרת בכל העולמות, חוץ ממנה. [=וזה רק ביום השבת כאמור!].

ופניה [=של הנקבה האלהית, אשתו של הבורא], מאירים באור העליון, ומתעטרת בעם הקדוש למטה, שכולם מתעטרים ממנה בנשמות חדשות. אז תחילת התפלה לברך אותה בשמחה, בהארת הפנים, ולומר ברכו את ה’ המבורך. [=ולמה הטמבלים לדעתו אומרים, “את“?] “את” בדיוק! [כלומר, “את“] שהיא המלכות הנקראת “את“, כדי להתחיל בברכה אליה. [=ומבואר לפי דברי המכשף, כי עם ישראל כאשר אומר, “ברכו את ה’ המבורך“, הוא כלל אינו מברך את ה’, אלא מברך את חלק מחלקיו, ובשבת החלק המבורך הוא אשתו של הבורא, שעל ידי ברכה זו, היא זורקת על עם ישראל נשמות חדשות!

ממשיך הטומאה ואומר], ואסור לעם קדוש להתחיל אליה בפסוק של דין, דהיינו [=אסור לומר], “והוא רחום וגו’“. משום שכבר נפרדה מסוד הסטרא אחרא, וכל בעלי הדין נפרדו ונעברו ממנה. [=ומבואר יוצא לפי השיקוץ הזוהרי, שגם אמירת “והוא רחום” בתחילת התפילה, גם אמירה פשוטה זו היא משום טעם מטאפורי ומאגי! כמה סכלות אצל הטמא. ולדעתו, אמירת ענין זה מבטלת את כוחות הסטרא אחרא. כלומר יש יכולת ביד אדם לבטל ולהכניע ישויות עליונות! ומפני מה? לא מפני שהם פוגעים באדם עצמו! אלא יש בכח אדם לבטל את מי שמונע מהקב”ה לשמש עם אשתו!!! נו היש בושה יתירה מזו? היש כלימה יתירה מזו?

ממשיך שיקוץ האופל ואומר], ומי שמעורר דין למטה [=על ידי פסוק תהלים! אתם שומעים? על ידי קריאה של מצוה! קריאת פסוק, יש יכולת לעורר דינים אצל ה’ יתעלה!!! אתם שומעים כמה טיפש היה המכשף הזוהרי? מעליל הטמא ואומר, שאדם שקורא פסוק זה], גורם שיתעורר כך למעלה [=כלומר, באמירת פסוק וקיום מצוה, אדם גורם שיהיה דין על הבורא!! כמו שאומר  הטמא וממשיך], והכסא הקדוש, שהוא המלכות, אינו יכול להתעטר בעטרת הקדושה [=רק בגלל שאדם אמר, “והוא רחום יכפר עוון”!! אתם שומעים? בגלל שאדם אמר והוא רחום למטה, גרע מזיווגו של הבורא!!!

ממשיך הטמא ואומר], שכל זמן שמעוררים למטה את בעלי הדין, שמקודם לכן היו נעדרים, והיו הולכים כולם להסתתר תוך נקב העפר של תהום הגדול, מכח קדושת השבת, ועתה שעוררו אותם מלמטה, כולם חוזרים לשרות במקומם כמו בחול, ונתרחק על ידיהם מקום הקדוש, שהוא המלכות, הרוצה מנוחה. [=נמצא לפי הטמא, יש בכח פסוק להביא על הבורא את כוחות הדין!! אתם שומעים?!! והשקפה נחותה זו, מקנה למקובלים כח עצום, שכן אם הם יכולים להשפיע על האל ברמה כזו שמונעים ממנו כוחות טומאה, מה זה אומר עליהם? שהם מסוגלים לבטל כל גזירה!!! טמא מטומא הספר הזה שהרס את היהדות כולה!

ממשיך השיקוץ ואומר], ולא תאמר, שזה לבד נתעורר למעלה על ידי התחתונים, אלא אין התעוררות מתעורר למעלה עד שישראל מעוררים למטה [=עוד השקפה נחותה שמחדיר הטמא, והוא, שהבורא מתעורר ומשתנה בהתאם למה שעושים בני אדם למטה, ולא רק הוא בלבד, אלא יש בכח בני אדם לעורר גם אחרים, כלומר ישויות אחרות והם מלאכי טומאה ומלאכי טהרה. ומסביר הטמא], כמו שהעמדנו שכתוב, “בכסה ליום חגנו“, ליום “חג” לא כתוב, אלא ליום “חגנו“, שהוא משום, שקדושת החג מתעוררת למעלה, ע”י ישראל שמקדשים אותו למטה, וע”כ הוא “חגנו“. [=כלומר הטמא מעליל שלשון, “חגנו” הוא לשון “ריבוי“. ונמצא שהכוחות העליונים גם להם יש חג בשמים! ולא רק להם יש חג בשמים, אלא אף הקב”ה בכבודו ובעצמו מתענג מהחג הזה! וכל הכוחות העליונים הללו, אינם מסוגלים להתעורר אלא בעזרת בני אדם השפלים בארץ, ולא רק שיש כוחות עליונים, אלא הבורא בעצמו אינו מסוגל לעורר עצמו, אם לא בני אדם שגורמים לו גירוי ועונג מטאפורי.

ומסביר הטמא], וע”כ אסור לעם קדוש, המתעטרים בעטרות קדושות של נשמות כדי לעורר מנוחה אסור להם לעורר דין, אלא כולם יהיו ברצון ואהבה רבה, שיעוררו ברכות למעלה ולמטה ביחד. [=כלומר, נשמות של צדיקים מתלבשים על בני אדם למטה בימי שבתות וחגים, וכל זה על מנת שהאדם יהיה מוכן לעורר את התפעלות הבורא. ולכן מסביר הטמא, לכן אומרים] ברכו את ה’: “את“, הוא בדיוק, שרומז, על המלכות [בת זוגתו של האליל הקבלי הטמא, הנקראת אלהים נוקבא, והיא] הנקראת “את“. כמו שהעמדנו לעיל. “את”, זהו ש-בת, של כניסת השבת, דהיינו ליל ש-“בת“, שהוא בחינת המלכות. [=כלומר, הטמטום הפגאני מעליל, שכאשר הבורא קרא ליום השבת “שבת”, הוא על התאוותו לנוקבא, ולכן נקראת המילה, “ש-בת”, כאשר אשתו הבת מגיע בלבושים נקיים ומכובדים, מעוטרת ומקושטת לתשמיש ומשגל!

ממשיך הטומאה], ברכו ה’ המבורך, ברוך, הוא מוצא הברכות ממקור החיים, והמקום שממנו יוצא כל שקוי להשקות לכל, דהיינו יסוד הבינה. ומשום שהוא מקור המשפיע בסוד אות הברית [=אות הברית הכוונה לאיבר התשמיש של הבורא שנמצא בפרצוף יסוד זעיר אנפין הטמא], דהיינו ביסוד דז”א, קוראים אותו המבורך, שהוא המבוע של הבאר. [=שמעתם? שמעתם וקראתם מה כתוב בספר המשחית הזה? שיש לבורא יתברך איבר מין, והאיבר של הבורא הוא מבוע, כלומר הוא פותח את הפתח של הבאר להוציא נוזלים!! במילים אחרות, הבורא יתעלה שמו לדעת הסכל מכשף האופל, הוא אל שמזריע ומוציא זרע, ונקרא מבוע של באר, וכמו שמסביר הטמא הארור את כוונתו הזדונית], שהיסוד [של זעיר אנפין, כלומר הברית, איבר התשמיש] הוא המבוע [=הפתח, כלומר הרחם] של מלכות, הנקראת באר. [=ושימו ליבכם לדברים האמורים כאן, אין מדובר כאן במשל! אלא בזימה לא נורמלית! מזימה שרק מקובלים מינים נוכלים ארורים מסוגלים לדבר כך ביחס לבורא יתעלה שמו!

ומסבירים מכשפי האופל, שעל ידי כניסת איבר מינו של הבורא זעיר אנפין לתוך רחמה של הבורא הנקבה המלכות, על ידי כן יש התאוות גדולה, ונפתח הבאר. ואותו באר נמשך לבני ישראל למטה!! כלומר על ידי אלהים אשה, החלק הנקבי של הבורא, על ידי עינוגה וסיפוקה במעשה תשמיש, שגם זה נעשה על ידי בני אדם כתוצאה ממעשיהם כאן למטה. על ידי מעשה זה, שהיא מגיעה לסיפוקה, אז נפתח הבאר של השפע ונשפע לבני ישראל!! שמעתם את החירוף ואת הנצרות הכתובה כאן?

ממשיך המכשף ואומר] וכיון שהברכות מגיעות שמה [=ברכות של בני ישראל מגיעים לאיבר מינו של הבורא האליל הקבלי, ומגיעים ברכות אלו ומעוררים את] יסוד דזעיר אנפין, הרי ודאי, שהבאר [=כלומר הרחם של נוקבא] מתמלאה [מאיבר מינו של זעיר אנפין], שאינם נפסקים מימיו לעולם. דהיינו החסדים הנקראים מים. ועל כן לא נאמר, “ברוך את ה’ המבורך”, אלא ברוך ה’. [=מה? כיצד יפול דקדוק הלשון לומר, “ברוך את ה'”? שמילת, “ברוך” מדבר בלשון נוכח. ומילת, “את”, מדבר בלשון רבים, כלומר ציווי פעולה לברך! והטמא סתם משרבט וממציא דברים ממוחו הקודר! ומסביר הטומאה], כי אם לא היה מגיע שם, ליסוד דז”א, הנביעה ממקור העליון, מיסוד דבינה, לא היה מתמלאת הבאר כלל, שהיא המלכות. [=כלומר אם הבורא לא היה משמש עם המלכות, לא היה מתמלא הבאר, כלומר הרחם של המלכות], כי אין המלכות יכולה לקבל אלא מיסוד קצר אפים [=מאיבר מינו!], וע”כ, אומרים “המבורך“, [ומי זה המבורך?], שהוא יסוד [=ברית, איבר תשמיש של הבורא הוא המבורך, כלומר יסוד ברית של] קצר אפים! למה הוא מבורך? הוא משום ש[איבר תשמישו של הבורא] הוא משלים ומשקה לעולם ועד, עולם ועד, זה הוא שבת של כניסת השבת, דהיינו המלכות.

ואנו [=בני אדם השפלים!!!], מביאים הברכות במקום שנקרא מבורך, שהוא יסוד דז”א, וכיון שמגיעות שם, כולן נמשכות לעולם ועד, שהוא המלכות, וזה הוא, “ברוך ה’ המבורך”, עד כאן, דהיינו עד היסוד דז”א שנקרא מבורך. מגיעות הברכות מעולם העליון, שהוא בינה, וכולן נמשכות לעולם ועד, שהוא המלכות, להתברך ולהישקות ולהיות שלמה כראוי, מלאה מכל הצדדים. … ועל כן ברכה זו צריכים כל העם לברך, ובכניסת השבת, ברצון הלב ובשמחה צריכים להתחיל בהתחלה בברכה הזו, כדי שיתברך שבת הזה של כניסת השבת, שהוא ליל שבת, דהיינו המלכות, מן עם הקדוש כראוי, בברכה הזו. [=וכאשר בני אדם יעשו זאת בשמחה, אז יהיה שפע גדול על ידי תשמיש הבורא עם בת זוגתו! וכמו שמסביר כעת הטמא], כשמתחילים ישראל לברך, הקול הולך בכל הרקיעים המתקדשים בקדושת כניסת השבת, אשריכם עם קדוש, שאתם מברכים ומקדשים למטה, כדי שיתברכו ויתקדשו למעלה, כמה מחנות עליונים הקדושים, אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא. ואין ישראל מברכים ברכה זו, עד שמתעטרים בעטרות הנשמות הקדושות כמו שאמרנו. אשרי העם שזכו להם בעולם הזה, לזכות להם בעולם הבא. [=שימו לב, לפי המכשף מטרת השבת היא לעזור לעולמות העליונים! כלומר, מטרת השבת היא מטאפורית ומאגית, ואין שום שכל ישר ותבונה וחכמה לעיני הגוים ביום השבת, אלא רק מטאפוריה ומאגיה. שנית, שימו לב כיצד הוא קונה וכובש את לבבות השוטים בזה שאומר להם, “אשרי העם שזכו להם בעולם הזה לזכות להם בעולם הבא”, וכל הדברים והמילים הללו הבל וריק, והכל על מנת למשוך לב הקוראים ללכת אחר ההבל ויהבלו.

ממשיך השיקוץ ואומר], בלילה הזו, הוא תשמיש של החכמים, כשמתעטרים בנשמות הקדושות האלו. ואף על פי שכבר העמדנו זה, הכל אחד. ובכל מקום שתמצא בענין זה לחכמים, פעם בדרך זה ופעם בדרך זה הכל הוא אחד. ודברים אלו כבר העמדנו. אבל בעת הזו שמתעטרים כולם בנשמות ורוחות חדשים קדושים, היתרים על ימות החול, אז הוא זמן התשמיש שלהם, כדי שימשיכו לתשמיש הזה המשכה דקדושה במנוחה העליונה, ויצאו בנים קדושים כראוי. [=שימו לב מה טוען הטמא הארור, שהתשמיש של תלמידי חכמים מושך קדושה על הבנים שיצאו מן התשמיש, בגלל שבשתמיש זה נעשה מנוחה עליונה בשמים!! כלומר, על ידי מעשה תשמיש של השפלים כאן בארץ, התשמיש עצמו מעורר התפעלות כלפי ה’ יתעלה שמו!! שמעתם לאיזה שפלות הגיע הספר המשחית הזה?

ממשיך הטומאה ואומר] … בחצות לילה של ליל שבת, שהחכמים מתעוררים לתשמיש שלהם, רוח ההוא העליון שנתעטרו בו בעת התקדש היום, הנה בשעה שהם ישנים במטותיהם, ונשמות האחרות שלהם רוצות לעלות ולראות בכבוד המלך, אז רוח ההוא העליון, שירד בכניסת השבת, לוקח את נשמה ההוא ועולים למעלה והנשמה האחרת מתרחצת [=מה??? מתרחצת?? מאיפה הכותב יודע את כל זה?] בבשמים שבגן עדן, ורואות שם מה שרואות … רב המנונא סבא, כשעלה מן הנהר בכניסת השבת, היה יושב רגע אחד, ונשא עיניו, והיה שמח. והיה אומר שהוא יושב לראות השמחה של מלאכים העליונים, שאלו עולים ואלו יורדים. ובכל עת כניסת השבת, יושב האדם בעולם הנשמות. אשרי הוא מי שיודע בסודות אדונו. [=שקר וכזב, לא סוד ולא אדונו. הכל על מנת להאדיר את ספרו המשחית!

ממשיך הטומאה ואומר], כשהאיר היום ביום השבת, עלית השמחה עולה בכל העולמות בנחת בחדוה. אז, השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע. מי הוא שמים? הם שמים אלו, דהיינו [האליל הקבלי] קצר אפים, ששם העליון נראה בהם, שהוא אמא, ושם הקדוש נרשם בהם, שהוא אבא, כלומר, שמים הוא ז”א … השמים, שהוא ז”א, מקבלים תחלה ממקור החיים, שהוא או”א, והם, השמים, מאירים ומתקנים את כבוד העליון, שהוא מלכות, מסוד ספר העליון, שהוא אבא של כולם, ומסוד הספר שהוא אמא עלאה, והוא, דהיינו ז”א שנקרא שמים, הוא מסוד ספור. ומשום זה כתוב, “מספרים” [=כלומר אבא ואמא שתי אלהים מספרים], כמו שאמרנו, שהוא בסוד ג’ שמהן אלו, שהם ספר וספר וספור, דהיינו אבא אמא וז”א, השולטים ביום השבת על כל שאר הימים. [=כלומר יש שליטה לעוד אלהים נוספים בשמים ביום השבת!! כלומר יש מעבר לבורא אחד לעולם!! ממשיך הטומאה ואומר] ומשום זה שבח הזה של השמים מספרים, אמר דוד ברוח הקדש על ההארה וההתנוצצות והממשלה של יום השבת על כל שאר הימים, משום שהסוד של השם העליון, ז”א, מאיר באור ומתנוצץ בהתנוצצות ונשלם בשלמות למעלה ולמטה. ואז תורת ה’ תמימה, שהוא שבת של ליל שבת, דהיינו המלכות, שהיא בסוד אחד, עם ז”א, כמו שאמרנו”. ע”כ.

.

והנה הנקודות העולות מן השיקוץ הזוהרי:

א) אלהים הנקבה כל השבוע בימות החול בוגדת עם הסטרא אחרא כי יש בידו יכולת לאחוז בה.

ב) אסור לומר, “והוא רחום יכפר עוון” ביום השבת, כי נותן לסטרא אחרא מקום להתפס באלהים נוקבא.

ג) מטרת תפילת השבת, ובכלל מטרת יום השבת הוא לאפר, לקשט, להכין את אלהים נוקבא הנקבה, לאלהים קצר אפים האליל הקבלי הטמא.

ד) על ידי בני אדם השפלים בארץ, הבורא מצליח לשמש עם אשתו אלהים נוקבא. במשגל הזה, הוא פותח את לה את הבאר, ועל ידי המבוע והבאר, יורד השפע לעם ישראל.

ה) אין לומר השמים מספרים כבוד אל בימות החול, מכיון שאלהים אבא, ואלהים אמא אינם מושלמים עם אלהים קצר אפים ועם אלהים נוקבא. ולכן האומר מזמור, “השמים מספרים כבוד אל”, הרי שהוא פוגם באלהים אמא ובאלהים אבא.

ו) מחבר ספר הזוהר הוא משוקץ וטמא מתועב, ארור המחברו ארור המפיצו, ארורים המינים המקובלים הארורים.

.

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.