.

***

“סיכום למאמר הקודם על חושך אליהו”

במאמר הקודם על חושך אליהו, ראינו ולמדנו כמה דברים חשובים:

א) מחריבי הדת, הם אותם אלו אשר הבינו את כל דברי אגדות חז”ל ומשליהם כפשוטם ממש, ולא התעמקו לעומק כוונתם. ודרשו דברים אלו ברבים, ובכך החריבו את התורה והיהדות וגרמו להרס רציף וקשה במחשבת התורה. והנה פשוט לכל שומעי האליל, חושך אליהו, שהינו נמנה מאלה אשר הפשיטו, הרסו, והחריבו את דברי אגדות חז”ל המחוכמים בחכמה נפלאה, ולקחו את כל דבריהם כפשוטם, ולא ניסו להבין עומק כוונתם, וגם לא מצאו מי שיעוררם על כך.

ב) ספר האופל המשחית, דיבר בענינים שאסור היה לו לדבר, התעסק במאגיה, במיסטיקה, ובעניני מעשה מרכבה, ובוודאי כי דברים אלו הכתובים בספר הפגאני הזה, לא נכתבו על ידי אחד מן התנאים או האמוראים חלילה להם מכך. ושלא נדבר על עניני הזיווגים שייחס לבורא יתברך ויתעלה שמו. שדברים אלו היו צריכים מזמן להיות מושלכים למשרפה! ואין מדברים דברים כאלו על הבורא יתברך אפילו במשלים! ובושה זו מה עושה.

ג) חושך אליהו המכשף הפאגני השחצן, ברוב חוצפתו כתב ספר שעולה על שם לא אחר מ – “מעשה מרכבה“, וקרא את שם הספר על איסור מפורש שכתבו חז”ל במשנה (מסכת חגיגה פרק ב משנה א): “אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם”. ע”כ. כלומר חושך אליהו אינו חס על כבוד קונו, ועבר על משנה מפורשת המוסכמת על רבי יהודה הנשיא ושאר חכמי המשנה, שלעולם ועד אין דורשין במעשה מרכבה! וכל שכן שאין כותבים הדברים על ספר! וכאשר אינו מודה על טעותו, נמצא כופר בפירוש התורה שהיא התורה שבעל פה!

וחושך אליהו כבר לא יכול לטעון שהדברים אשר כתב בספר אינם “מעשה מרכבה”, שהרי ספרו נקרא, “מעשה מרכבה“, כלומר הוא יודע ומודע שהוא כתב ענינים במעשה מרכבה, אלא שמרוב שקיעתו בהזיות המינות אשר כתובים ב-“קבלה” החדשה והמזוהמת הזרה ליהדות, ומרוב טינופו אחר פחדו מן לילית וסמאל, ומרוב עבודתו לאליל הטמא הנקרא “קצר אפים”, שכח המכשף הזה משנה מפורשת בחגיגה, אשר אוסרת על כל לימוד של מעשה מרכבה לאחרים, ואפילו לחכם המבין מדעתו כדוגמת תנא!!

ובתלמוד ביארו חכמים על משנה זו שמוסרין לו ראשי פרקים בלבד! ועל אחת כמה וכמה הקלקול הנולד מכתיבת הדברים על הספר. שכן מזו הסיבה, לא הותר שתכתב התורה שבעל פה, כל שכן בענינים העוסקים במדע האלהי, שזה לעולם לא הותר! ורבינו הטהור הרמב”ם בכמה מקומות במורה נבוכים כתב, שאין כבר באומתינו מי שבקי בעניני המרכבה! ונביא דבריו במאמרים על מעשה מרכבה בלא נדר.

בכל אופן, חושך אליהו בכדי להדר, לפרסם, למכור את ספריו, קרא לספריו, “מעשה מרכבה”, ודע כי לא נמצא מעולם ספר שנקרא, “מעשה מרכבה” בכל ספרית הספרים שנכתבה עד היום. ולא מספיק שחושך אליהו עבר על משנה מפורשת, ולא מספיק שהוא מוליך את ישראל אחר המאגיה, האלילות הכישופים, אלא הוא מצהיר בריש גליה, שהמשנה לא מעניינת אותו כלל! אלא המקובלים המזווגים את בוראם קצר האפים ובת זוגתו, הם הם שבראש מעיינותיו! ומדוע? מכיון שדבריהם יכולים למקסם את עדר שומעיו! ולכן ספר האופל כל כך ממקסם את הקוראים, מכיון שהם בטוחים שבכל אות ואות ישנם סודות נפלאים, ואינם מבינים כי ספר האופל מלא במינות וזוהמה! וחושך אליהו הוא העדות לכך.

בכל אופן המכשף מאוד כועס על שגגתו, ובמקום להודות על האמת, הוא תוקף ומתחיל לתרץ תירוצים כפי שנראה במאמר הזה בהמשך.

אלא שציפור לחשה לי, שחושך אליהו לאחר שקרא את מאמרי הקטן והקצר שכתבתי עליו, התפרץ בזעם מול קהל אנשים רבים, והיה מאוד נסער, והתחיל לומר עלי, “הוא לא נורמלי”, “הוא כתב עלי שאני מכשף”, “הוא לא בריא”. וכמובן שהוא כועס והמום, ואני מבין את כעסו, מפני שאיני חנף, איני נסחט, ואף שאני סבלן, והתאפקתי לא לענות לשיקוץ האלילי והנחות הזה, כעת נגמרה הסבלנות, מכיון שהדבר גובל בניאוץ וחירוף כלפי הבורא יתעלה שמו לעד.

ואדם צריך לעמוד אחר מעשיו ואחד דיבוריו. לומר עלי “רשע כופר אחד”, בזמן שאני מחזיר את עם ישראל לאמונת היחוד, בזמן שאני משיב את עם ישראל לאביהם שבשמים, בזמן שהם זורקים את העבודה זרה והמינות שנקרא “זוהר”, הספר הארור המלא במיץ של זוהמה! דבר זה לא יבוא בחשבון! אגיב לו במלוא העוצמה, מאמר אחר מאמר אפרק את דברי ההבל של פיו הטמא.

אבל לא הרבה מסוגלים לומר את שאמרתי, לא הרבה מסוגלים להתבטאות כנגד חושך אליהו כמו שאני מתבטא, מכיון שהם מונעים על ידי חשבונות של ממון, הם צריכים למלאות קהל, הם צריכים להתפרנס מן התורה ולאכול ממנה, הם מונעים על ידי דחף הכבוד, הם רוצים להיות אהובים על ידי ציבור שהיום כאן ומחר בקבר, אז לא אכפת להם ששיקוץ אליהו מוליך את ישראל אחר התוהו, ובעצם הופך להיות הנמרוד של הדור. לא אכפת להם באמת מן הבורא יתברך ומעשיית רצונו יתעלה. אבל הקב”ה יודע תעלומות, כל מי ששתק על דברי חושך אליהו ותיעובו, כל מי ששתק כנגד הוצאת לשון הרע, דיבה, שקר, ותוהו, הבורא יבוא עמו בחשבון.

.

***

“חושך אליהו – בורח מן האחריות”

וכעת נמשיך להציג את הסרטון שבו חושך אליהו דיבר נגדי ומה שאמר: ” … אף אחד לא יודע מה יש בחיי העולם הבא … בגן עדן יש, יש לי ספרים שלימים על זה … לא המצאתי שום דבר, הבאתי את … הארי, ואת הרמ”ק, מהרחו, הרש”ש … ציינתי את המקורות … את הכל כתבתי 9 כרכים מה קורה לאדם אחר שנפטר, הכל מדברי רבותינו, לא המצאתי דבר [חוזר על כך כבר 2 פעמים!]”. ע”כ דברי השיקוץ.

והנה סממן מאוד מובהק ניתן להבחין כאן, וכמעט בוודאי לי שהמכשף הזה מבין שיש כאן בעיה לאחר שקרא מעט את מאמרי, ורואים זאת לפי צורת דיבורו, לפי לחצו, לפי שפת הגוף, ולפי תקיפתו אותי. שכן המינים וצאציהם כדוגמת חושך אליהו, זו שיטתם, במקום להודות על האמת הם חייבים לתקוף את הצד השני, שכן על מנת להנציח את זחיחותם וטומאתם, הם חייבים להראות לקהל שומעיהם שהם מכירים את טענותי, אולם לא יודו לאמת שבדברי, אלא מה עושים? הם תוקפים, כמובן ללא טענה ענינית אחת, אלא תוקפים ומשמיצים וקוראים בשמות על חינם, ומחרפים ומנדים ללא שום תשובה אמיתית, וכל זה על מנת להראות שהם לא טעו בדבריהם.

וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם לתלמידו (אגרת של הרמב”ם לתלמידו יוסף), שמתוך האגרת אתה למד שהתווכח הוא עם שני בני אדם שנקראו “ראשי ישיבה”, אשר יצאו חוצץ נגד רבו הרמב”ם. וכותב הרמב”ם לתלמידו יוסף, כך (אגרות הרמב”ם עמוד קכה מהדורת קאפח): “וממה שאתה צריך לדעת בני, באמתת אמונתי [נשבע] בתורת משה רבינו, שאין לי ספק מכל הענינים שהזכרת במכתבך, ואני בטוח שכך אירע [ואין אני חושד אותך שאתה משקר], אלא שאין מדותי כמידותיך בני, כי אני מוחל על כבודי מאוד, [אמנם] ואתה אינך יכול להתאפק. [אבל] אני, חנכוני הגיל והניסיון, נוסף למה שמחייב העיון [שאין להגיב לאנשים המתרעמים והמבזים אותי].

ודע שאני לא חברתי ספר זה כדי להתגדל בו בישראל, ולא כדי שיתפרסם שמי, שאז [שאם תהיה כוונתי לגדל את שמי] יצר לי [כאשר מבזים אותי] אם לא תתקיים מטרתי אשר בגללה חברתיו. אלא חברתיו [בדעתי] תחילה [בראש ובראשונה] וה’ יודע [שכך היא האמת, שחברתיו בתחילה רק לצורך] לעצמי, כדי להתפנות מן החקירה והחיפוש למה שאזדקק לו, ולעת הזקנה, ולמען ה’ יתעלה. לפי שאני באמת קנא קנאתי לה’ אלהי ישראל בראותי אומה ללא ספר באמת וללא השקפות נכונות ומדוייקות, ולכן עשיתי מה שעשיתי [ופרסמתי זה הספר ברבים] למען ה’ בלבד”. עכ”ל.

עוד כותב הרמב”ם (שם אות ז’): “ומדוע אתה מתפלא על התנהוגותו [של השפל שביזה את רבינו הרמב”ם] בדומה למדות הללו, אותו שחונך מצעירותו באשליה שאין בדור כמוהו [כדוגמת שיקוץ אליהו], וסייעוהו בכך הזקנה, והמעלה, והייחוס, והעדר בעל ההבחנה באותו האקלים, וזקיקותו לבני אדם להחדיר לליבם אותו התבשיל הנתעב, שכל בני אדם מצפים לכל דבר הנשמע מן הישיבה או למתן תואר כבוד, ואותן ההזיות שנעשו להם בטבע. והיאך אתה מדה לעצמך בני, שהם יגידו לדאגת הכרת האמת עד כדי שיודה שהוא חסר ויעקוב כבודו וכבוד ביתצ אביו. זה מה שלא יעשהו כמוהו ולא מי שהוא יותר שלם ממנו. ואני יודע ברור שכל שנתפרסם שמי שם יותר, מביאו דוחק הנסבות הוא והנוהים אחריו, וכל מי שרוצה שתהא לו מעלה בעיני הבריות להמעיט את חבורי ולהראות לבני אדם שהם יותר שלימים מכדי להזקק לעיין בו, ואף חולקים עליו, ואילו רצה אחד מהם לחבר היה מחבר יותר טוב ממנו בזמן קצר, ואם יביאם הכרח הדברים לפקפק בדתיותי ומעשי יעשו זאת.

וכל זה חי ה’ בני, אינו מצער אותי, ואפילו ראיתיו ונעשה בנוכחותי, אלא הייתי מדבר בנימוס ושותק או עונה לפי המצב, כי אשר נעלם מהם באמת הוא יותר חמור מזה בהרבה. ואין אני דואג לנצחון עצמי, כי כבודי העצמי ומדותי לדעתי הוא להתעלם מן הסכלים, לא לנצח אותם במילים”. עכ”ל.

והנה שימו לב לסוף דברי רבינו, שהדבר הכי חמור מבחינתו, הוא החושך שאותם החולקים עליו נמצאים, וזאת מחמת שעל ידי כן הם מוליכים את ישראל שולל ומכניסים בליבם הזיות, הפשטת מדרשי חז”ל, חוסר הבנה בסיסית במחשבת היהדות והטהורה. וזה דבר יותר חמור בהרבה מן הבזיונות שביזו את רבינו השפלים הארורים הללו שנקראו בזמנו “גדולי הדור”.

והנה כך בדיוק נוהג חושך אליהו, אלא שהוא בורח מן האחריות, ואומר שספרו שכתב 9 חלקים, הוא בכלל “העתק הדבק”, כלומר העתקת דברים ללא חידושים שלו. ולפי דבריו, אם מחר מישהו ימצא בספריו סממן של נצרות מובהק, אז שיקוץ אליהו יטען שאין עליו תלונה וזו לא בעיה שלו, ומדוע? מפני שהוא לא המציא הדבר מעצמו! אלא זה כתוב באיזה ספר כלשהו!

ובאמת שמתוך תגובתו ניכר עילגותו. מדוע הוא מצטט רק אחרונים שב-500 שנה האחרונות? מדוע הוא לא מביא ראשון אחד שהיה לפני כתיבת האופל, או גאון אחד, שכתב את המהלכים שקורים לאדם אחר המוות? אלא, כי אין כזה דבר! אף אחד לא יעבור על איסור משנה! אף אחד לא ירים ידו כנגד דת משה וישראל! ויותר נכון לומר, שאף אדם בעולם לא יודע מה קורה לאחר המיתה, מלבד מי שזכה לדעת מעשה מרכבה, שהרי ידיעת מה לאחר המיתה היא מעשה מרכבה, וכמו שכתב רבינו הרמב”ם, הבאנו דבריו במאמר הקודם, שכל הענינים הקורים את האדם אחר המוות הם, “מעשה מרכבה”. ולכן לא תמצאו לחכם אמיתי שדרש בענינים אלו.

רק האופל הארור המשחית והטמא, שאותו מעריץ חושך אליהו המכשף הפגאני, הוא הוא אשר הביא דעות כוזבות אלו לעם ישראל, וייחס דברים אלו לתנא הטהור רשב”י עליו השלום. וכל האנשים שחושך אליהו ציטט ודיקלם שהם מקור לדבריו הטמאים, הם אותם אנשים שהלכו אחר ספר האופל בעיוורון עיניים, כך שלהביא את דבריהם לראיה ותירוץ על שיבושו שכתב ענינים במעשה מרכבה ועבר על משנה מפורשת, זה כמו להביא ראיה מכומר על דברי הנצרות.

וכבר כתב הרב יחיה קאפח (מלחמות ה’ אות קלה): “… רב לכם נשיאי ישראל מכל דברי מינות האמורים בזוהר בכמה מקומות, ובפרט בפרשת בהר דף ק”כ שהאלהים העליון שאם ראוי לעבדו (לפי דבריו) ברא והמציא את האלהים התחתונים הרבים, והוא ממלא אותם בחללם וחוצה להם, והוא המאחד ומקשר את נקיבותיהם עם הזכרים לקרא להם בשם קב”ה ושכינתיה, ואותם נעבוד, ונירא את נקיבותיהם, ודוקא לפרצוף אחרון שבהם הנקרא קצר אפים (ז”א) עם מלכת השמים המזדווגת עמו, משום דלא שייך עבודה ותפלה רק לפרצופים שכבר נתגשמו ונתעבו קצת כמבואר במה שקדם מדברי כסא אליהו יושר לבב וספר הברית ועץ חיים להרח”ו שער טנת”ה סוף פרק ב’ ובשער הנקודים וכו'”. ע”כ. חזור בך חושך אליהו, חזור בך ותאיר את עיני ישראל מן העבודה זרה שנקראת זוהר!

.

***

“חושך אליהו – משווה את האחרונים לחז”ל – טמטום מצער מאוד”

וכעת לדברי החירוף והניאוץ ודבריו הארורים של המכשף הפגאני. ממשיך ואומר בסרטון הנזכר: “מי שיגיד שמשהו מדברי חז”ל לא נכון, או מדברי רבותינו, כופר, לא קם בתחיית המתים, אסור לשמוע את התורה שלו, והוא מרעיל את הבריות“. ע”כ דברי השיקוץ.

שימו לב לעורמה שבדבריו, האליל המכשף הזה, משווה בין דברי חז”ל לבין דברי “רבותיו”. ומה שהוא רוצה להכניס לדעת הקהל, שכל מי שחולק על האופל שנכתב במאה ה-יג’, או כל מי שיחלוק על האר”י, או על שאר דברי המקובלים, הינו כופר, לא קם בתחיית המתים וכו’ וכו’. כי לפי שיטתו אלו “רבותינו”! וטעות מרה בדבריו הערמומיים שבאים לתת גיבוי לספריו המכוערים.

שכן רק החולק על תורה שעברה במסורת, רק זה שחולק על חז”ל בעלי המשנה והתלמוד, רק הוא נחשב ככופר שלא קם בתחיית המתים. כמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות ממרים פרק ג): “מי שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל האפיקורוסין ומיתתו בכל אדם”. עכ”ל.

ולא רק שאנו לא חולקים על חז”ל, אלא אנו מגינים עליהם ועל שמם הטוב בכך שאנו משמידים את ספר האופל הטמא שמבזה את רבותינו השלימים. וחושך אליהו הוא הוא החולק על חז”ל, והוא שהולך אחר רבותיו שהמציאו מושגים חדשים שלא נראו בעם היהודי, והוליכו את עמינו הטהור אחר התוהו והאלילות המאגיה והטומאה. וגרמו לבני ישראל הטהורים לפחד מן “סטרא אחרא” הטמא והפגאני ואשתו לילית האונסת בחורים בלילות.

עוד כתב (רמב”ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ו – י): “ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו.

… שלשה הן הנקראים אפיקורסין: האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, והמכחיש נבואתו של משה רבינו, והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים, שלשה הן הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה’ אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה, וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס, והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אף על פי שהיא היתה מעם ה’ כגון ההגרים כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.

מחטיאי הרבים כיצד אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים עד שיחטאו כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו עבודת כוכבים או שהטעה אחרים והדיחם”. ע”כ.

והנה לאמיתו של דבר, כאשר חושך אליהו כתב את ספר מעשה מרכבה ולא מודה על טעותו, כאשר חושך אליהו נמשך אחר דברי ספר האופל, הוא זה שחולק על חז”ל ועל משנה מפורשת (מסכת חגיגה פרק ב משנה א): “אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם”. ע”כ. כלומר, חושך אליהו לא קם בתחיית המתים, אין לו חלק לעולם הבא, אסור לשמוע את התורה שלו, הוא כופר גמור, והוא מרעיל את הבריות. ומדוע? הוא בעצמו עבר על דברי משנה מפורשת.

שכן כל הכופר בפרוש התורה שהיא התורה שבעל פה ומכחיש את רבי יהודה הנשיא ואת משנתו, הרי זה כופר בתורה לכל דבריו! ולא זו בלבד, חושך אליהו מודה בעבודה זרה שנקרא כישוף! ובכך הוא מחטיא את הרבים ודינו לא פחות משל ירבעם שהחטיא את ישראל. שכן כל המודה בעבודה זרה נחשב כמומר לכל התורה כולה!

וכבר כתב רבינו הטהור על סכלות הכישוף (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה טו – טז): “המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות, מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ואין לוקין עליו שנאמר מכשפה לא תחיה. ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו’, כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה’ אלהיך”. ע”כ.

כלומר לפי דברי רבינו, חושך אליהו אין דעתו שלימה, חושך אליהו אינו חכם, אלא הינו מחוסר דעת, סכל ונוטה אחר האלילות והמאגיה, והחמור מכל, שמחדיר הזיות אלו לעמינו הטהור. ע”כ מאמר ב’ זה על השרץ והשקץ הטמא.

ממני חן שאולוב ספרדי טהור. בשם יהוה אל עולם.