והנה החבית הנפוחה מתחסדת בכנפיה הטמאות, ועוד שניה בוכה מרוב חנופה, והוא מודיע לחבר מרעיו, כי הוא מוריד את סרטון העילגות עלי מאורך של 13 דקות לאורך של 4 דקות בלבד. והנה מלבד שבקלות וללא התאמצות הנני יכול להוכיח את בורותם וסכלותם, ואת כל הבל הסרטון האמור, שפורסם. כפי שכבר הוכחתי את בורותם של מכשפי האופל של דורינו, ומהם: “חושך אליהו – מכשף פגאני שחצן“. “אורי חנניה שר”י – כלב נובח לא נושך“. “דניאל עשור – מין פרו נוצרי אומלל“. “אורי כופרי שר”י – ובית דינו המהובל“. ועוד ועוד. והיד עוד נטויה, באנו לעבוד ולשרש עבודה זרה! אלא שלעת עתה, הקהל יסתפק בזו התגובה הקצרה על מנת להבין במי ובמה מדובר.

.

***

“טמא-ייב אמר והבטיח … “

ובדרך אגב אזכיר, כי החבית הנפוחה טמא-ייב, הגיע לאחד משיעורי לפני כמה חודשים, ואמרתי לו שחיים ויטאל שעסק בכישופים, מאגיה, אלילות, דרישה אל המתים ועוד ועוד. כמו שהארכתי במאמר שלם להוכיח את דמותו האלילית של ויטאל כאן: “קמיעות” – הבל ובדיה | מי זה היה חיים ויטאל ראש הקבלה האלילית והטמאה? הזיותיו – דרכיו – מהלכיו – דרישתו אל המתים – אמונתו בהבלי הגוים | חלק ג’“. ויש להקפיד לקחת שקית הקאה לפני קריאת המאמר הנזכר, ולהבין מי היה ראש הקבלה המזוהמת המלאה בזיווגים ומפלצות של המכשף הזוהרי!

אמרתי לו אז, כי חיים ויטאל בעצמו כתב, שהקב”ה יש פעמים שהוא לא יודע מה יהיה לעתיד. ואמר לי אז החבית הנפוחה, שאם אני יוכיח לו שכך כתוב, הוא בעצמו יצא על מה שכתוב כמו שאני אומר. ולמרות שאני יודע שגם אם משה רבינו יוכיח לטמאייב שספר הזוהר הוא טומאה רצוצה ומינות רקובה של כת מקובלים משומדים, בכל זאת יחציף כלפי משה רבינו ויאמר לו, “אבל גדולי [האסלה] הדור אמרו שהוא קדוש“. כך יענה להם טמא-ייב.

בכל אופן, כעת אציג לחבית במדוייק את דבריו של לא אחר מויטאל, וכתבתי הדברים באריכות ובראיות שאין עליהם עוררין כאן במאמר זה: “יסוד הבחירה – כפירת המקובלים והזיותיהם – שכלו הישר של הרמב”ם – מדוע קושיית הראב”ד כלל לא מתחילה?”

והנה תמצית הדברים:

.

***

“הכשל של ויטאל – ממשיך דרכם של המקובלים”

והנה נחתום ונראה כיצד נמשך חיים ויטאל אחר הראב”ד, וגם הוא נגע ממש בידיעת עצמותו של ה’ יתברך, כאילו מישהו מבני אדם יכול לדעת את עצמותו. וכתב בספרו “ארבע מאות שקל כסף” (עמוד עט והלאה) בזה”ל: “יש לשאול דבר אחד קשה והוא, כי ראינו בספרי “הקבלה”, ובספר הזוהר, ובספר המדע, ובספר הקנה, כי בשעה שהאל מתעסק בבריאה אינו יודע [מה יהיה לעתיד. כלומר הבורא שברא את העולם אינו יודע עתידות, אבל ארי יודע הכל כל הזמן ולא נעלם ממנו כלום], וכשיהיה באצילות, הוא יודע [מה יהיה בעתיד], אם כן הרי נתבאר שבעולם האצילות היא הידיעה והכריחה [כלומר היכן שיש ידיעה אצל הבורא מה יהיה בעתיד, לשיטתו הדבר מוכרח שיהיה כך, ולכן אין בחירה, ורק היכן שאין ידיעה מה ה’ יודע בעתיד, שם אין בחירה].

אם כן קשה לדברי רז”ל על פסוק, “ויאמר ה’ אל משה אמור אל הכהנים מלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב, אמר לו, ולי אתה אומר, אמור אל כהנים, שהרי הרג נוב עיר הכהנים, ונמצא שהכריחה דעתו [של הבורא] על שאול באיזה אופן שיהיה, אם בבריאה אם באצילות, ואם כן נמצא שהכריחה [כלומר הכריח הבורא דעתו על בני אדם] על כל פנים.

והתשובה: “… כי אמת שיש באצילות ידיעה, אבל יש כח באדם לבחור זולתה, כמו שאמר הכתוב, ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו’ … מכאן מובן שהכריחה ממעשה שאול ומן הכתוב, מוכיח שהוא בחירה, שנאמר, “ובחרת”, וגם לרז”ל שאמרו אין רע יודע מלמעלה, כי למעלה באצילות הכל פשוט, ואין אותה ידיעה יורדת למטה להכריח על האדם, כי אין שכר ועונש ואין בחירה ורצון למעלה. [כלומר, לפי דברי ויטאל, ה’ יתברך צמצם את עצמו ואת ידיעתו, ואין הוא יודע, וכעת מסתיר מעצמו את הידיעה העתידה כלפי בריותיו למטה, אלא הידיעה נמצאת רק בעולם מדומיין שנקרא “אצילות”] … וגם, אם נאמר [כלומר תתעקש לומר] שיש ידיעה מוכרחת [כלומר, אם תאמר שהבורא יתברך יודע מה יהיה בעתיד, כלומר מה האדם יבחר להיות צדיק או רשע, מסביר ויטאל] אין צורך לא לתורה ולא למצות, כי כבר הוכרח האדם במעשיו. [כלומר, ויטאל בדברים אלו ממשיך בערך את דרכו של בעל ההשגות הנזכר למעלה, ומכריח במילים פשוטות שהבורא יתברך לא יודע את עתיד מעשיהם של בני אדם, מכיון שאם נאמר שהוא יודע מעשי בני אדם העתידים, בהכרח כי מוכרחים הם במעשיהם] … ועם זה יובן מאמר א’ בזוהר [אופל טמא] (פרשה ויקרא נפש כי תחטא ושמעה קול אלה וכו’) … כי שם אומר כי הנפש קודם שתרד למעלה משביע אותה הקב”ה, “תהי צדיק ואל תהי רשע”, אם נאמר שידע [=כלומר ויטאל אומר, אם נאמר שהבורא יודע מה יהיה], נמצא משביעו לשקר, ואין ה’ יתברך רוצה שישבעו בשמו לשקר, אלא אלו המאמרים וגם הרבה כתובים מוכחים שבשעת הבריאה [של האדם] אין לו [לבורא] ידיעה [במעשי בני אדם שיעשו]!“. ע”כ מדברי החירוף כלפי הבורא יתברך.

והנה מה שכתב ויטאל על הענין שכביכול ה’ משביע את האדם וכו’. דבר זה מבואר בתלמוד (בבלי נדה ל:) ” … וכיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כי לי תכרע כל ברך – זה יום המיתה, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון – זה יום הלידה, שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה, ומה היא השבועה שמשביעין אותו – תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה – היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב”ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה – מוטב, ואם לאו – הריני נוטלה ממך”. ע”כ.

והנה חז”ל בסך הכל דרשו מאמר מוסרי בלבד. כי פשט הפסוק שאמר, “תשבע כל לשון“, הסביר הרד”ק וכתב, “תשבע כל לשון – כמו שאמר ובשמו תשבע, ר”ל שלא יזכירו שם אלהים אחרים ולא יכרעו לפניו אלא לפני האל יכרעו ויתפללו ובשמו ישבעו באמת”. ע”כ. אלא שחז”ל דרשו על כך דרשה מוסרית ותו לא. ואפשר לומר, שאין הקב”ה משביע את האדם על פי חז”ל, אלא מלאכי ה’ יתברך הם אלו שמשביעים אותו, ולכן אמר, “משביעין אותו”! בכל אופן, ניכר כי חיים ויטאל היה נמנה מאותם שדורשים את מדרשי חז”ל כפשוטן, וכבר הסברנו הרחבנו וביארנו בשם רבינו הטהור, שאלו שלקחו את מדרשי חז”ל והבינו אותם כמות שהם, הרסו והחריבו את דת ה’. והתוצאה ברורה.

ודי למבין להבין כיצד שגו המקובלים בנושא הבחירה, וכל זה קרה להם משום שהתעסקו במה שלא להם. והיחיד שכיון שוב לאמת הברורה, למרות הפוחזים שהתנגדו לדעותיו הישרות, הוא הרמב”ם הטהור שידע לא לפרוץ פרץ ולא לעלות למקום אשר לא לו”. ע”כ מתוך המאמר הנ”ל.

והנה אתם כולכם עושים על חן שאולוב אמבוש (מארב)? אתם חושבים שאתם תוכלו להכניע את האמת? כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, נילחם בכולכם בכל הכח, ניתן לכם את המלחמה הגדולה ביותר והרוחנית ביותר שידעו בני אדם! לא משנה מי יקום, לא משנה מי יפתח פיו לרעה, כל מי שיכשיר את ספר הזוהר הטמא, ויאמר “קדוש הוא”, ויכריז ויאמר על עבודה זרה, “אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים”, נענה לו ונאמר, “שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד”! ונענה ונאמר (שמות פרק כב פסוק יט פרשת משפטים): “זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהֹוָה לְבַדּוֹ”. אתם זבחתם ל-“אבא” – “אמא” – “זעיר” “נוקבא” ושאר שמות הטומאה של ספר הזוהר הפגאני! אתם הכרזתם עליו “קדוש”, בעוד שטומאתו מעידה עליו! מאחל לכם שעבודה זרה הזו, תכה אתכם בכל הכח אמן ואמן.

ועליכם צעק ואמר הנביא (ישעיהו פרק נו פסוק י – יא): “צפו צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם: וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ”. אומר הנביא עליכם, כלבים אילמים, הוזה הזיות, שוחרי מאגיה, מלאים באלילות וטומאה ולא מוכנים לעזבה! ובלא נדר במאמר נפרד נבאר כוונת הנביא במלואו.

ע”כ מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.