בכל אופן ראינו ששיקוץ אליהו בעצם עשה לנו את העבודה הקלה ביותר במלחמה נגד המינות שנקראת “זוהר”. ומדוע? מכיון שחושך אליהו נחשב ל-“גאון” בקרב הציבור, ובוודאי אם אחד כזה כאשר אומר דבר מה, אז הוא יודע מה הוא אומר, הרי מדובר באיש “גאון” שכל רז לא אניס לו. ואם כן בהכרח שכאשר כתב ספר ששמו נקרא, “מעשה מרכבה”, הינו מודה בפה מלא, שהדברים אשר הובאו שם הם מתעסקים בעניני מעשה מרכבה. ונמצא אם כן, חושך אליהו שאינו גאון ולא מתקרב להיות גאון, ורחוק בכל קנה מידה אפשרי ממחשבת היהדות הטהורה, עבר ביד רמה על דברי משנה, וגם אינו מוכן לחזור בו השיקוץ מטעותו!

אבל פשוט לי שהיחס שלהם לדברי הטינופת של הזוהר, יותר גדול ונורא, מאשר יחסם לבעלי המשנה והתלמוד הטהורים. כלומר, בהנצחת האלילות הכתובה בספר האופל, הם לא רק שמודים בעבודה זרה, לא רק שהם מינים, אלא הם מורדים גמורים בבורא יתברך ביד רמה, ואומרים על ספר האופל, “אלה אלהיך ישראל“, כלומר הם זרקו את הבורא יתברך שהוציא אותנו ממצרים ואמר והודיע, “ה’ אחד!”, וההדירו את אלהים אחרים שנקרא “קצר אפים”, ואת המפלצות האחרים הארורים של ספר האופל הטמא.

.

***

“שנאת מכשפי האופל לתורת משה ובעלי המשנה והתלמוד”

וכתב הרב יחיה קאפח בספר מלחמות ה’ (אות קמג סוף הספר): “ולו עיני רז”ל אנשי כנה”ג, ראו את כל הנעשה בדת היהדות, על פי הספר המזוייף מעבודת הכוחות הנעלמים, כי אז קרעו את בגדיהם ולבשו שק ואפר, וצעקו בחוצות ובשווקים וברחובות, צעקה גדולה ומרה כמרדכי בשושן הבירה, הזאת היא חוקת התורה? להמציא בתורה רמזים לעבודת האלילים?

ולימודי ידיעת האלילים האלה, קראו להם סתרי תורה, מלשון סתירה שהם סותרים ועוקרים יסודותיה, והורסים פנותיה! כמו שדרשו רז”ל (ילקוט פרשת שלח) אמר ר’ יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, [אותם] מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ולא עלתה בידינו אלא אחד, “סתור בן מיכאל“, “סתור” שסתר דבריו של הקב”ה. בן מיכאל, שעשה עצמו מך. אמר ר’ יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי, שהחביא דבריו של הקב”ה ופסע עד מדותיו של הקב”ה.

כדרך הזאת עשה הפילוסוף המסית מחבר הזוהר והנמשכים אחריו לסתור ולקלקל את אמונותינו באל אחד מיוחד מכל שאר האחדים, ולפסוע על מדותיו של הקב”ה ולעשותן אלוהות במה שקדם, כי לא הספיק לו לחשוב באלהות עילה אחת, והוצרך להמציא ברעיונותיו עילות רבות שבה נוטל רשות מזה, וזה נעזר במעשיהו על ידי אחר, כי חלש הוא ולא יוכל לעשות לבדו, כמו שנתבאר לעיל, ובחר לו לעבוד את האליל קצר האפים אשר לפי דעתו לא נשתתף בשום מעשה מכל מעשה בראשית, כי הוא נברא ועדיין היה חסר תיקון ולא נשלם תיקונו עד ימי אברהם אבינו כמו שנתבאר לעיל בשם חיי שלום משם האר”י.

ולא די זה אלא שהוא מבזה ומהתל בשלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שקבלם משה בסיני, ועל פ’ ה-י”ג מדות הללו נבנית המשנה והתלמוד הקדוש מימות משה ועד רבי אשי ורבינא מיסדי התלמוד כמו שכתב הרמב”ם ז”ל בהקדמת סדר זרעים.

ומחבר הזוהר מלעיג עליהן וקורא עליהם וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא, בחמר דא קל וחומר וכו’ (זהר בראשית כ”ז) והוציא לעז ודבה רעה על משה רבינו שקבל תורה שבעל פה מפי מטטרו”ן, ולא מפי הקב”ה, ולכך היא מעורבת מטוב ורע, וקורא לה אבן משכית, ובה עסקו בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר ונסתכנו! וגם קרא על המשנה תחת שלש רגזה ארץ וכו’.

ודימה שקלא וטריא דרבנן במשנה ובתלמוד, “ככלבין דצוחין הב הב”, וקורא לה [למשנה ולתלמוד] גם כן קליפה (זהר פרשת תצא ותיקוני זהר חדש). ועוד הרבה דברים להבזות את לימודי המשנה והתלמוד ולהפחית כבודם ולזלזל בהם, ולתת כבוד ויקר ללימוד תורתו החדשה שהיא מילדי נכרים, ולהוקיר את הבעלים והעשתרות שהמציא ברעיונותיו להטעות את ישראל, ולשבח את סחורתו אשר חשב להנחיל אותנו תחת המשנה והתלמוד ולרשת את מקומם.

ועל זה אמרו רז”ל בסנהדרין פ’ חלק דף צ”ט כי דבר ה’ בזה, זה האומר אין תורה מן השמים וכו’ ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה, חוץ מקל וחומר זה מגזרה שוה זו, זהו, “כי דבר ה’ בזה” וכו’ רבי נתן אומר זה שאינו משגיח על המשנה וכו’. תנא דבי ר’ ישמעאל כי דבר ה’ בזה זה המבזה דיבור שנאמר למשה אנכי ולא יהיה לך ע”כ! וכל הני מילי דאמור רבנן איתנהו בפילוסוף מחבר הזהר”. ע”כ.

הרי לך קורא נעים, כי ספר האופל הטמא שיוחס במזיד ובמרמה לרשב”י הטהור, הינו ספר אלילי מאגי ופגאני שהרס והחריב את מוחם של עם ישראל הטהורים. ואת כל זה חושך אליהו מנציח ומהדיר, ודינו כמו נמרוד שנלחם באברהם אבינו.

.

***

“חושך אליהו – אסור לשמוע את חן שאולוב”

וכעת נמשיך במאמר זה, את דברי השיקוץ הטמא המכשף הארור, במה שאמר בסרטון הנחות בזה”ל: “ואסור לשמוע את התורה שלו, הוא מרעיל את הבריות, ושידע שאת עוונו ישא, ומי ששומע אותו שידע שאפילו זה לא נקרא דברי תורה, זה נקרא כפירה וביטול תורה גמור, אבל לא מבין איך אנשים נותנים לו לדבר, נגד התורה, נגד הזוהר“. ע”כ דברי השרץ חושך אליהו.

והנה שוב ניכר היטב מתוך דבריו וסגנון דיבורו, לחצו, פחדו, והבליו, של חושך אליהו, ובאמת היה נראה לרגע שהוא על סף עילפון בהוצאת הדיבה אשר הוציא כנגדי. ונשיב לו כגמולו על דבריו הנחותים.

והנה לפי האמת, לאחר כל מה שראינו עד עתה בשני המאמרים הקודמים, המסקנה היא ברורה והיא כזו, רק לשמוע את חושך אליהו, או אפילו לקרוא בספריו הטמאים, או אפילו לומר דבר בשמו, ולו הקטן ביותר, יש בזה הנצחת עבודה זרה, הנצחת מינות, וההדרה של כל מה שנלחם כנגדו אברהם אבינו. כלומר, לא רק שאסור לשמוע את חושך אליהו, לא רק שספריו צריכים ללכת לפח האשפה או למשרפה, אלא חובה לאסור עליו לדבר ברבים, לדרוש ברבים, ואין לנהוג בו שום מנהג של רחמנות כלל! [בדרכים חוקיות כמובן וכל מה שמותר בגדר החוק] ומדוע? מכיון שאכזריות על עובדי עבודה זרה, רחמים היא בעולם!

.

***

“כילוי העבודה זרה ודברי המינות – הסרת חרון אף – אסור לרחם”

והנה כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה טז): “כל העושה דין בעיר הנדחת [כמו שאנו עושים עד היכן שידינו מגעת במסית הגדול חושך אליהו וחבר מרעיו], הרי זה כמקריב עולה כליל, שנאמר כליל לה’ אלהיך, ולא עוד אלא שמסלק חרון אף מישראל, שנאמר למען ישוב ה’ מחרון אפו, ומביא עליהם ברכה ורחמים שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך”. ע”כ. כלומר, התברר לנו בוודאות שחושך אליהו הוא אליל מתועב שמוליך ומסית ומדיח את ישראל אחר העבודה זרה ומנציח אותה. ולכן כל מה שאפשר לעשות [בדרך חוקית] על מנת שלא ישמעו דבריו, צריך לעשות! וכאשר עושים אנו כן, הבורא יתברך ישוב מחרון אפו!

וישאל השואל, האם אין רחמים על עובדי עבודה זרה? האם אין רחמים על המינים כדוגמת שרץ אליהו ועשור הפרו נוצרי? על זה הזהיר ואמר (דברים פרק יג פסוק יח פרשת ראה): “וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ, וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ“. והנה הרבה לקחו את המילים שנאמרו כאן וחשבו שבכל מקום, הרחמים הם טובים ומשובחים. וחלילה לחשוב כך. שכן מבואר היטב בפסוק, שעל ידי סילוק המינות והעבודה זרה מן עם ישראל, על ידי סילוק דברי חושך אליהו וספריו הטמאים, ה’ יתברך יבוא ברחמים גמורים על עמו ויברך אותם בכל הברכות.

אולם מי שיחמול על עובדי עבודה זרה, מי שלא יהיה אכזרי ועיקש בדעתו על מנת לשרש את העבודה זרה מן הארץ, בוודאי כי לא יהיה לו טוב, ולא ירווה נחת מהדברים אשר עושה, ויבוא לו צרה צרורה בכל מקום אשר ילך. ואפילו אם אביו הוא מאנשי העיר הנדחת, עושה בו הדין ואין חומל עליו, ולא יושב עליו אבלות. כמו שכתב האבן עזרא, “למען ישוב ה’ מחרון אפו – ולא ישחיתך בעון העיר. וטעם כי תשמע – כן תעשה אם בקשת לעשות הישר בעיניו. ונסמכה פרשת בנים אתם לה’ (דברים יד, א), בעבור המסיתים אח או בן או אב, או אנשי עיר הנדחת, ואסור להתאבל עליהם, אף כי להתגודד, כי הנה אסור הוא על כל מת“.

וכן הזהיר בתורה ה’ יתברך ואמר (דברים פרק יג פסוק יז פרשת ראה): “וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֘ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד”. וכי אין רחמים על הבריות? אלא, האכזריות על המינים והאכזריות על עובדי עבודה זרה, דבר זה גורם רחמים גדולים בעולם! ואסור לנהוג בסלחנות עם כל מי שנהג או הלך בדרכם של המינים.

ואמרו בתלמוד ירושלמי (מסכת סנהדרין פרק י הלכה ח): “כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם“.

וכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות סנהדרין פרק יא הלכה ה): “המסית אין דיניו כשאר דיני נפשות, מכמנין לו את העדים ואינו צריך התראה כשאר הנהרגין, ואם יצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מחזירין אותו, יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות אין מחזירין אותו, ואין טוענין למסית ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים כדי שלא ירחמו עליו, שהאכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל רחמים הוא בעולם שנאמר למען ישוב ה’ מחרון אפו ונתן לך רחמים.

כעין זה כתב גם רבינו בספרו הגדול “מורה הנבוכים” (חלק ג פרק לט): “איש הזדון והרשע, אם בקש חסותנו, אין נותנים לו מחסה, ואין מרחמים עליו … והוא אמרו: ‘וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה – מעם מזבחי תקחנו למות’ (שמות כא, יד). … כי הרחמנות על הרשעים המשחיתים – אכזריות על כל הבריות“. ע”כ.

והרי התברר והתלבן לך אתה הקורא, שאסור לנהוג ברחמנות וסלחנות כלפי המשחית והמדיח של עם ישראל, הוא חושך אליהו וחבר מרעיו. ועד שלא דיבר עלי ושכנגדי, היה עוד דינו יכול להיות כשוגג בדבר. אולם לאחר ששמע שיש מי שמהרהר על האופל עם ראיות, היה לו לנהוג כמצות התורה, לחקור לבדוק ולשאול. ויכל הוא לשאול את דעתי ומדוע אני מדבר בצורה שאני מדבר והיה מקבל תשובות ברורות.

אלא שבחר הוא לא לעשות כן, בדיוק כמו שעשה בענין הארץ השטוחה, שאז קרא לנו משובשים, ובשבילו דברי ארי יותר חזקים מדברי המשנה והתלמוד. וברוך ה’ הבורא נפרע ממנו מאוד, שכן מאז שדיבר כנגד אלו שבאו לאמת את הבריאה של ה’ והוכיחו שהארץ היא שטוחה ומסוגרת, שקע חושך אליהו בהזיות גדולות עוד יותר ממה שהיה בעבר, והבורא יתברך קיים עליו, עבירה גוררת עבירה!

כלומר, כאשר הוכח בוודאות שחושך אליהו הינו עובד עבודה זרה שאינו מקבל תוכחה, ועשה דין בלא דין, ומשפט בלא משפט, כעת חובה עלינו למחות בו ביד חזקה! שהרי כל דיבור שמלמד הוא את עם ישראל, כל דיבור כזה, רק מהדיר ומנציח את האמנה במאגיה, בכישופים, באלילות וכו’. ובוודאי זה השרץ, הוא אחד מן האנשים המדיחים את ישראל מדרך הישר.

ומרוב שיש באיש הנחות הזה הזיות כה חמורות, ואלילות כה נוראה, קשה מאוד לפרטן על הכתב. ואמר ה’ יתברך בתורתו (דברים פרק יג פסוק ו – ז פרשת ראה): “”וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־יְהֹוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ: כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ”. והנה פסוק מפורש שמעיד ואומר, שעליך להזהר מן המסית, ופעמים שזה יכול להיות אחיך, כלומר מי שאיתך במצוות! יהודי לכל דבר, או אדם שנראה לך מאוד חרד לדבר ה’, בדיוק כמו חושך אליהו.

ומה הוא המדד לדעת האם הוא מסית או לא? “אשר לא ידעת אתה ואבותיך“! אבות אבותינו לא עבדו את פרצופי האופל הטמאים, אבות אבותינו נלחמו בכל סממן של עבודה זרה. אבות אבותינו כאשר קיבלו תורה ידעו שאין בעבודה זרה כלום ושום דבר! ידעו שכישוף הוא הבל הבלים. אמנם חושך אליהו מהדיר ומנציח את כל תועבות הגוים אשר ה’ יתברך שנא. ויוצא שמי שמרעיל את הבריות, מי שאסור לשמוע את תורת הנצרות שלו, זה חושך אליהו בעצמו! ואין צריך שחושך אליהו יעשה כישוף, או ינהג באחד ממנהגי עבודה זרה למרות שעושה כן. אלא מספיק שחושך אליהו רק מאמין שיש כח אחר מלבדו, או מלמד שיש דבר כזה, “כישוף” שפירושו כח אחר. הרי מצוה עלינו לשנאותו!

כמו שכתב רבינו הטהור (פירוש המשנה להרמב”ם הקדמה לפרק חלק סנהדרין): “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. עכ”ל. וכל מה שנאמר כאן אמור על שיקוץ אליהו.

.

***

“חובת המחלוקת על חושך אליהו – מצוה גדולה”

וחוץ מגיבובי דברים של חושך אליהו, עוד לא שמעתי טענה אחת ברורה וענינית מדוע אני מרעיל את הבריות? האם אמרתי לקהל שומעי לעבוד פרצוף חדש שנקרא, “כוס פלסטיק“? האם אמרתי למישהו להשתחוות “לקצר מטען“? כל שיעורי חונים וסובבים סביב האדרת שמו של ה’ יתברך בעולם, האמנה ביחודו ואחדותו שלא תפרד. בדרשותי ובמאמרי אני מהדיר ומשבח ומאמת את התורה שבעל פה שנמסרה במסורה איש מפי איש ממשה רבינו עד רבינא ורב אשי. איני מייחס שום כח לשום דבר חוץ מלבורא יתברך האחד והיחיד.

להבדיל אלפי הבדלות משרץ אליהו הטמא השחצן, שכל כולו מלא בהזיות קשות מאוד! האיש הנחות הזה, מהדיר ומנציח עניני כישופים, מאגיה, הסרת עין הרע טמאה ומשומדת! ולאמיתו של דבר מאיר המהיר, הוא זה שמרעיל את הבריות, הוא זה שמחדיר מאגיה נוראה במוחות עם ישראל הטהורים, הוא זה אשר גורם לקלקל את הנוער בישראל ומגדל אותם על הזיות קשות. הוא זה אשר ממעיט מייעודו של עם ישראל, מהליכה אחר המדעים, ויוצא מדבריו רק חילול ה’ בעולם! מכיון שהגוים כאשר ישמעו את דברי הבל פיו, מה יאמרו? כיצד יראו את עם ישראל? יאמרו, עם סכל ולא חכם! כיצד יאמרו על עם ישראל שהם חכמים והם העם המובחר, בזמן שחושך אליהו חושב שאדם יכול להיות נעלם על ידי ענינים מאגים? כפי שנראה בהמשך.

וכתב רבינו יונה (ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות ריח): “אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלקים לנגד עיניו ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם, ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים“. וכן כתב (ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות נט): “מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון, הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם, ועובר בלאו, שנאמר (ויקרא יט, יז): ולא תשא עליו חטא”.

כלומר, מי שאינו חולק על השרץ אליהו, מי שאינו משפיל אותו ברבים, ובכל דרך אפשרית [וחוקית] כמו שעושים אנו כעת, בוודאי כי ענוש יענש מאת ה’ יתברך. ומדוע? כי כאשר כולם שותקים לחושך אליהו על השטויות אשר מוציא מפיו, הרי הדבר ברור כי שתיקה היא כהודאה! ואסור לנו להודות בפינו על עבודה זרה ועל דברי המינות אשר נמצאים במוחו המטונף של שקץ אליהו!

.

***

“מינים – שונאי חז”ל ותורה שבעל פה”

והא לך לשון הרמב”ם (הלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ז): “בימי בית שני צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו שאינן מאמינין בתורה שבעל פה”. ע”כ. ומה פירוש “צץ“? אלא שמזמן אברהם אבינו שנלחם באומת הצאבה, גם אז היה מינות נוראה, אלא שנשכחה עם השנים ברוב עולם. אולם מינות זו חזרה לצוץ ביתר שאת וביתר עוז בימי בית שני. ומאותה מינות שנמשכו אחריה כמה יהודים, יצאו הצדוקים, שההליכה אחר המאגיה והאלילות, שיקוץ הקמיעות, האמנה בכח כישוף, האמנה בשדים פגאנים, כל זה גרם להם לכפור בתורה שבעל פה. כלומר, לעולם ועד דברי מינות יביאו את האדם בהכרח באופן כלשהו, לחלוק על דברי חז”ל ביד רמה! רוצה לומר, שהמינים לעולם לא יוכלו ליישר קו עם דעותיהם של חז”ל בעלי המשנה והתלמוד! אלא יצטרכו לעקם דבר מדבריהם! וזה סממן חשוב מאוד שמגלה לנו רבינו הטהור!

ובאמת שאנו רואים זאת בדברי האופל של המכשפים הזוהרים, שמבזים ושונאים את חז”ל בתוך תוכם. המינות הרצוצה שלהם שנמשכו אחריה, גרמה להם להבין שרק תורתם היא תורת אמת ואף קראו ברוב חוצפתם לתורתם, “חכמת האמת”, אולם תורת חז”ל לפי שיטת המכשף הזוהרי, היא קליפה ואבן משכית כמו שכתב המכשף הזוהרי לא אחת. יאבד זכרם של החולקים על חז”ל בעלי המשנה ובעלי התלמוד.

בכל אופן שימו לב מה אמר שיקוץ אליהו: “אבל לא מבין איך אנשים נותנים לו לדבר, נגד התורה, נגד הזוהר“. על מה שאמר, “איך אנשים נותנים לו לדבר“. אז כמובן, אף אחד לא אומר לי מה לעשות, מה לדבר, איך לדבר, כל מה שמניע אותי זו האמת! כמו שכתבתי במאמרים הקודמים, איני ירא מאף אדם ומאף “גדוייל”, שכן במקום שיש חילול ה’ אין חולקים כבוד לרב. וכל שכן שאין חולקים כבוד לחושך אליהו הנחות או לאחד מאותם אלו שנחשבים “גדויילים” ומורדים בבורא עם ספר החושך הטמא. אז אנשים לא צריכים לתת לי רשות לדבר, אף אחד לא עושה לי טובה שהוא שומע את דברי או קורא את מאמרי, אני את שלי עשיתי מעל ומעבר, אני את שלי נתתי כמה שיכולתי, מוסר ומסרתי נפשי לכבוד הבורא יתעלה שמו.

אבל ברוך ה’, יש הבנה ברורה בציבור היכן האמת הברורה, מי צודק ומי טועה, מי עובד עבודה זרה ונוצרי, ומי שמר על אחדותו של הבורא יתברך. ודעו כי לאחר שחושך אליהו דיבר עלי ברבים ושפך את דמי בחינם וקרא לי רשע כופר אחד, עוד לפני שהגבתי לו במאמרים, שבוודאי משאירים אותו עם פה פעור. אנשים שלחו לי תמונות שהם השליכו את ספריו לפח האשפה של ההיסטוריה. אז הריווח שחשב חושך אליהו שיצא לו בזה שידבר כנגדי וכנגד מי שחפץ באמת, הוא לא הבין כי דבר זה גרם לו צרה גדולה להבלי פיו. ומבטיח אני כאן, רק התחלתי עם זה האיש! על דקה וחצי של דיבורי הבל, כבר כתבתי כנגדו שלושה מאמרים נפלאים. ונראה לי שמספיק שאגיב לו על סרטון אחד שלו ונסיים את סדרת המאמרים הזו עליו, על מנת להבין באיזה איש מצחין ומלא בטינוף וזוהמה מדובר.

.

***

“חושך אליהו לא מפסיק לדבר שטויות – תורת וזוהר באותו מעמד?”

והנה שימו לב למילותיו של הטמא חושך אליהו: “אבל לא מבין איך אנשים נותנים לו לדבר, נגד התורה, נגד הזוהר“. ע”כ. כלומר השיקוץ הארור, משווה את התורה הטהורה לדברי הזוהר הטמאים. כלומר, לא מספיק שהוא מהדיר ומנציח את האלילות המאגיה והטומאה, לא מספיק שהוא מדיח את ישראל אחר הקבלה המזוהמת והפרצופים הטמאים, עוד הוא נותן מעמד לספר הזוהר כמעמד התורה!. וזו שפלות שלא נראתה עוד בעם ישראל. וכל אדם בעל שכל ישר צריך להקיא ולדחות את דבריו הטמאים בשני ידים!

.

***

“זוהר וראשי הקבלה = ממשיכי אמונות אומת הצאבה הטמאה”

וכעת נראה האם דברי התורה הטהורה והתורה שבעל פה, משתווים לדברי האפילה והטומאה של המכשף הזוהרי וממשיך דרכו חושך אליהו הפגאני.

כתב רבינו הטהור במורה (מורה הנבוכים חלק ג פרק כט): “ידוע שאברהם אבינו ע”ה גדל באמונת הצאב”ה [=כלומר שבתחילה היה דעתו כפי דעתם], ודעתם, שאין אלוה [לעולם], רק הכוכבים, וכשאודיעך בפרק הזה ספריהם הנמצאים עתה בידינו, אשר נעתקו ללשון הערב, ודברי הימים שלהם הקדומים, ואגלה לך דעתם מהם וענייניהם, יתבאר לך אמרם בביאור, שהכוכבים הם האלהיות [לפי דעתם], ושהשמש הוא האלוה הגדול, וכן אמרו עוד ששאר הכוכבים החמשה, אלהות, אבל שני המאורים הם יותר גדולים, ותמצאם אומרים בביאור שהשמש הוא אשר ינהיג העולם העליון והשפל, בזה הלשון אמרוהו.

ותמצאם שזכרו בספרים ההם ודברי הימים שלהם, ענין אברהם אבינו, אמרו בזה הלשון, “ואמנם אברהם שגדל בכותא, כשחלק עם ההמון [על דעתם המשובשת], ואמר [והודיע להם] שיש שם עושה בלתי השמש. טענו עליו בכך וכך, וזכרו בטענותיהם מה שהוא מבואר נגלה מפעולות השמש במציאות. ואמר להם, ר”ל אברהם, “צדקתם“, הוא כגרזן ביד החוצב בו.

ואחר כן זכרו קצת מטענותיו עליהם, וסוף הענין ההוא זכרו, שהמלך שם אותו בבית הכלא [בעבור שלא יכלו להתמודד עם טענותיו], ושהוא התמיד לטעון עליהם ימים רבים [אף על פי שהיה בבית הכלא], והוא בבית כלאו.

ואחר כן פחד המלך שיפסיד עליו ממלכתו וישיב בני אדם מאמונתם [הזרה], וגרשו המלך לקצה המזרח אחר שלקח כל אשר לו, תמצא זה הענין מבואר כן בספר הנקרא העבודה “הנבטי”ה”.

ולא זכרו [הם], מה שבא בספרינו הצודקים, ולא מה שבא אליו מן הנבואה, מפני שהם מכזיבים אותו, לחלקו על [=בעבור זה שחולק על] דעתם הרע.

ואין ספק אצלי שהוא [אברהם אבינו] עליו השלום, כאשר חלק על דעת בני אדם כולם [והוכיח אותם על טעותם, בוודאי] שהיו מקללים, ומגנים, ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור ה’, וכן הדין לעשות לכבודו, [רק אז] נאמר לו (בראשית פרק יב פסוק ג): “וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה”. והיה אחרית עניינו, מה שנראהו היום מהסכים רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו, עד שיתייחס אליו מי שאינו מזרעו, ואין חולק עליו, ולא מי שיסכל מעלתו, אלא שארית האומה ההיא השפלה אשר נשארו בקצוות הארץ ככופרי התורה בקצת הצפון וההודיים בקצה הדרום, כי אלו הם שארית אומת הצאב”ה כי היא היתה אומה שמלאה כל הארץ.

ותכלית מי שהגיע אליו עיון, מי שהתפלסף בזמנים ההם, שידמה שה’ רוח הגלגל [=רקיע], ושהגלגל והכוכבים הם גוף, וה’ יתעלה רוחם … ולזה האמינו הצאב”ה כולם קדמות העולם, שהשמים אצלם הם האלוה, וחשבו שאדם הראשון איש נולד מזכר ונקבה כשאר בני אדם [=כמו ספר האופל הפגאני], אלא שהם מגדילים אותו ואומרים, שהוא [אדם הראשון] נביא שליח הלבנה, ושהוא קרא לעבודת הלבנה, ושיש לו חבורים בעבודת האדמה.

וכן אמרו הצאב”ה, שנח עובד אדמה היה, ושלא היה רוצה בעבודת הצלמים, ולזה תמצא הצאב”ה כולם מגנים [את] נח, ויאמרו שלא עבד צלם כלל, וכן דברו בספריהם, שהוכח והושם בבית הסוהר מפני שהיה עובד ה’, וספרו מעניינו מה שספרו, וחשבו ש-“שת” חלק על דעת אדם אביו בעבודתו הירח, ויכזבו כזבים מביאים לשחוק, מורים על חסרון דעת גדול ועל היותם רחוקים מן הפילוסופית מאד ושהיו בתכלית הסכלות.

אמרו על אדם כי כאשר יצא מאקלים תשא”ם הקרוב להודו ונכנס באקלים בבל, הביא עמו פליאות, מהן אילן של זהב צומח בעל עלים ושעיפים, ואילן של אבן כך, והביא עלה של אילן לח שלא ישרפהו האש, והגיד על אילן שמסך על עשרת אלפים איש ארכו כקומת אדם, והביא עמו שני עלים כל עלה היו מתכסים בו שני אנשים, ויגידו מאלו ההבלים פלאות.

ואני תמיה על אנשים שיחשבו שהעולם קדמון [=אינו מחודש], ויאמינו [=לסיפורים הזוים היוצאים מכל מושכל], עם זה מציאות אלו הנמנעות בטבע, למי שידע העיון הטבעי.

וכונתם בזכרון אדם וכל מה שמיחסים אליו, היא, לחזק דעתם בקדמות העולם, עד שימשך אחר זה שהכוכבים והגלגלים הם האלוה.

וכאשר יצא עמודו של עולם [אברהם אבינו], והתבאר לו שיש אלוה נפרד, לא גוף ולא כח בגוף, ושכל אלו הגלגלים והכוכבים [הם] מעשיו, והבין שיקרות ההבלים ההם אשר גדל עליהם, התחיל לסתור אמונתם ולזייף דעותם, ופרסם כנגדם, וקרא, “בשם ה’ אל עולם”, קריאה שכוללת מציאות האלוה והתחדש העולם מאתו!

ולפי הדעות ההם הצבאיות, העמידו הצלמים לכוכבים, צלמי הזהב – לשמש, וצלמי הכסף – לירח, וחלקו המוצאים והאקלמים – לכוכבים, ואמרו שהאקלים הפלוני אלהיו הכוכב הפלוני, ובנו ההיכלות, ושמו בהם הצלמים, וחשבו שכוחות הכוכבים שופעות על הצלמים ההם, ויבינו וישכילו וישימו בני אדם להנבא ויודיעו לבני אדם תועלותם, וכן אמר באילנות אשר הם מחלק הכוכבים ההם, כשיתיחד האילן ההוא לכוכב ויטעוהו לשמו ויעשה לו ובו כך וכך, תשפע רוחניות הכוכב שהוא על האילן ההוא וידבר עם בני אדם על דרך נבואה וינבאו וידבר עמם בעת השינה, תמצא זה כלו כתוב בספריהם אשר אעירך עליהם.

ואלו היו נביאי הבעל ונביאי האשרה הנזכרים אצלנו, אשר התחזקו בלבם אלו הדעות עד שעזבו את ה’ וקראו הבעל עננו, כל זה לפרסום הדעות ההם והתפשט הסכלות והרבה השגעון בעולם או בזה המין מן הדמיונות, ונולדו בהם דעות, והיה מהם, “מעונן”, ו-“מנחש”, ו-“מכשף”, ו-“חובר חבר”, ו-“שואל אוב וידעוני”, ו-“דורש אל המתים”.

וכבר בארנו בחבורנו הגדול משנה תורה, שאברהם אבינו ע”ה התחיל לסתור אלו הדעות בטענות וקריאה חלושה, ובפיוס בני אדם, ומשך לבבם לעבודת ה’ בהטיבו להם, עד שבא אדון הנביאים [הוא משה רבינו], והשלים הכוונה, וציוה להרוג הכופרים ההם, ולמחות זכרם ולשרשם מארץ החיים, מזבחותיהם תתצון וגו’.

ומנע [אחרים] מהמשך אחר דרכיהם, ואמר, “ולא תלכו בחקות הגוים” וגו’ וכבר ידעת שלשון התורה במקומות רבים, שהכונה הראשונה מן התורה כולה, היתה להסיר עבודה זרה ולמחות זכרה, וכל הנתלה בה, וגם לזכרה, וכל מה שמביא לדבר ממעשים כ-“אוב” ו-“ידעוני”, והעברה באש, וקוסם, ומעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר ודורש אל המתים, ולהזהיר מהדמות במעשיהם אלו, וכל שכן להמשך אחריהם.

ואמר בתורה בפירוש שכל מה שחשבוהו עבודה לאלהיהם והתקרבות אליו, הוא הדבר המתועב הנמאס אל ה’, והוא אמרו בו, “כי כל תועבת ה’ אשר שנא עשו לאלהיהם”, ואתה תמצאם זוכרים בספריהם, אשר אני עתיד להודיעך אותם, שהם היו מקריבים לשמש אלהיהם הגדול, שבעה עטלפים, ושבעה עכברים, ושבעה שרצים אחרים בקצת העניינים, ויספיק באלו תועבה לטבעים האנושיים.

א”כ כל המצות שבאו באזהרה מעבודה זרה, וכל הנתלה בה, וכל המביא אליה, או המיוחס לה, הם מבוארות התועלת, מפני שהם כולם להציל מן הדעות הרעות המטרידות, מכל מה שיועיל בשני השלמיות בענייני השגעון ההם אשר גדלו עליהם אבותינו וזקנינו, כמו שנאמר, “ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה’ בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים”, והם אשר אמרו הנביאים הצודקים בהם, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו, ומה גדלה תועלת כל מצוה שתצילנו מזאת הטעות הגדולה, ותשיבנו אל האמונה האמתי!

והוא שיש לעולם אלוה בורא כל אלו, והוא שצריך שיעבד ויאהב ויורא, לא הם הנחשב בהם שהם אלוהות, ושזה האלוה האמתי, לא יצטרך בקרוב אליו ולהגיע אל רצונו לדבר שיש בו טורח כלל, רק אהבתו ויראתו לא דבר אחר, והם התכלית בעבודה, כמו שאני עתיד לבאר, ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ וגו’, והנה אשלים זה הענין אחר זה, ואשוב אל כוונתי עתה.

ואומר, שהרבה מן התורות, התבאר לי עניינם והודיעני סבתם, עמדי על אמונת הצאב”ה ומעשיהם ועבודתם, כמו שתשמע כשאבאר עלת המצות ההם, אשר יחשב בהן שאין סבה להן, ואני אזכור לך ספורים אשר יתבאר לך מהם כל מה שידעתיו אני מאמונת הצאב”ה ודעותם, עד שתדע באמת אמתת מה שאומר אותו, בנתינת סיבת אלו התורות, הספר הגדול בזה ספר העבודה הנבטיי”ה העתקת אבן וחשיי”ה, ואני עתיד להודיעך בפרק יבא למה שמו הצאב”ה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה, וזה הספר מלא שגעונות עובדי עבודה זרה, וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו, ר”ל עשיית הטלסמאות [קמיעות], והורדת הרוחניות [כלומר ההזיה שלפיה אדם יכול למשוך שפע באמצעים מסויימים], והכשוף, והשדים, והמזיקים, והשוכנים במדברות.

וגילגל ג”כ בספר ההוא שגעונות עצומות, ישחקו מהן אנשי השכל, חשבו בהן לדקדק ולטעון במופתים המבוארים, אשר ידעו בהם כל אנשי העולם שיש אלוה שופט על כל בני העולם, כמו שאמר למען תדע כי לה’ הארץ, ואמר כי אני ה’ בקרב הארץ, יספר על אדם הראשון שהוא זכר בספרו שבהודו אילן אחד כשילקחו סעיפיו וישליכו הסעיף בארץ יהיה רומש מתנועע כרמישת הנחשים, ושיש אילן שרשו בצורת אדם ישמע לו קול גדול ויצא ממנו הדבור דבר או דברים, ושעשב שתארו כך כשיקח אדם מעליו וישימהו בבית הצואר שלו יעלם מבני אדם ולא יראו אנה יכנס ומאנה יצא [כן מובא בכמה ספרים בספריה היהודית בר מינן. ומכאן ראיה מפורשת שלמדו מדעות הצאבה].

וכשיקטירו ממנו תחת השמים ישמעו בני אדם באויר הסמוך לנו צליל וקולות נוראות כל עוד שהעשן ההוא עולה, וכיוצא באלו ההבלים הרבה יביאם בענין ספור בנפלאות הצמחים וסגולות עבודת הקרקע עד שיטעון במופתים ויביא לחשוב שהם ישלמו בתחבולות, ומהבלי הספר ההוא שאילן האמלוי מן האשרות ההם אשר היו עושים אותם כמו שהודעתיך, זכר שעמד האילן בנינוה י”ב אלף שנה ושהיה לו ריב עם היברוח, פי’ הוא מנדרגולא, כי רצה לקחת מקומו ושהאיש שהיה מתנבא מכח אילן האמלוי נפסקה ממנו נבואתו זמן וכאשר שמהו להנבא אחר הזמן ההוא הגיד לו שהיה טרוד בדין עם היברוח וצוהו שיכתוב לכל הדיינים שישפטו ביניהם ויאמרו אי זה מהם הוא הטוב בכשופיהם ויותר פעולה אם האמלוי או היברוח, וההבל ההוא הארוך אשר תבין ממנו כשתעמוד עליו דעות אנשי הזמן ההוא וחכמתם מה היו.

ואלה היו חכימי בבל הרמוז אליהם בימים ההם החשוכים כי אלו היו אמונתם אשר גדלו עליהם, ולולא זה השעור אשר התפרסם עתה באומות מאמונת מציאות השם, היו ימותינו באלו הזמנים יותר חשוכים מן הימים ההם אלא בעניינים אחרים. [כמו שקרה בדורינו אנו, שלאחר שהוכנס הספר הטמא זוהר ליהדות, עם ישראל התעמק ושקע בהזיות קשות].

ואשוב אל כונתי, ובספר ההוא סיפר על איש מנביאי ע”ז שהיה שמו, “תמוז”, קרא מלך לעבוד השבעה כוכבים, והי”ב מזלות, והרגו המלך ההוא הרג משונה, וזכר שליל מותו התקבצו הצלמים מקצות הארץ אל ההיכל אשר בבבל, אשר לצלם הזהב הגדול, אשר הוא צלם השמש, והיה הצלם ההוא נתלה בין השמים והארץ, ונפל באמצע ההיכל והצלמים כלם סביבו והתחיל לאנות על התמוז, ולהגיד מה שקרהו, והצלמים כולם בוכים ומקוננים כל הלילה, וכעלות השחר עפו הצלמים ושבו להיכליהם בכנפות הארץ.

והיה זה מנהג מתמיד בתחלת יום מחודש תמוז יקוננו ויבכו על תמוז ויספדו עליו ויאנו בני אדם, והתבונן וראה איך היו דעות בני אדם בזמנים ההם, וענין “תמוז” זה, קדמון מאד בצאב”ה, ומזה הספר תעמוד על רוב שגעון הצאב”ה ומעשיהם וחגיהם.

ואמנם הענין ההוא אשר ספרוהו מענין אדם והנחש ועץ הדעת טוב ורע והרמז ללבוש שלא היה דרך ללובשו, הזהר מאד שלא תטרף דעתך ויעלה בלבבך שמה שאמרוהו היה כלל ענין שאירע לאדם ולא לזולתו, ולא היה ענין נמצא כלל, ובמעט התבוננות יתבאר לך שקרותם בכל מה שזכרוהו בהבל ההוא, ויתבאר לך שהוא ענין שבדוהו אחר התורה כאשר התפרסמה באומות ושמעו פשוטו של מעשה בראשית ולקחוהו כלו לפי פשוטו,

ועשו הענין ההוא כדי שישמעהו הפתי ויפותה ויחשוב שהעולם קדמון, ושהענין ההוא המסופר בתורה כן אירע כמו שגזרו, אף על פי שכיוצא בך אין צריך הערה על זה כי כבר עלו בידך מן החכמות מה שימנע שכלך מהתלות בו שגעונות הכשדיים והכלדיים והצאב”ה הערומים מכל חכמה שהיא חכמה באמת.

אלא שאני הזהרתי מזה לשמור זולתך, כי הרבה יטה ההמון להאמין ההבלים, ומן הספרים ההם ספר האסטמכוס המיוחס לאריסט”ו וחלילה לו מעשותו וחס, וכן ספר הטלסמאות אשר מהם ספר טמטם וספר השרב וספר מעלות הגלגל והצורות העולות בכל מעלה מהם, וספר מיוחס ג”כ לאריסט”ו בטלסמאות, וספר מיוחס לחרמס וספר יצחק הצאבי בטעון בעבור דת הצאב”ה, וספרו הגדול בנימוסי הצאבה ופרטי דתם וחגיהם וקרבניהם ותפלותיהם וזולתו מענייני אמונתם, אלו כלם אשר זכרתי לך הם ספרי עבודה זרה אשר נעתקו ללשון הערבי, אין ספק שהם חלק קטן מאד ממה שלא נעתק ולא נמצא גם כן אך אבד ברוב השנים, ואלו אשר הם נמצאים אצלנו היום יכללו רוב דעות הצאב”ה ומעשיהם המפורסם קצתם היום בעולם.

ר”ל בנין ההיכלות, ועשות הצורות מן המתכות והאבנים בהן, ובנין המזבחות והקריב עליהם זבחים או מיני מאכל, ולחוג חגים ולהתקבץ לתפלות ולמיני עבודות בהיכלות ההם, וישימו בהם מקומות מכובדים מאד יקראו אותם היכל הצורות השכליות, ולעשות הצורות על ההרים הרמים וגו’, ולהגדיל האשרות ההם ולהקים המצבות וזולתם ממה שתעמוד עליו מאלו הספרים אשר עוררתיך עליהם.

וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם הוא שער גדול מאוד בנתינת עילת המצות, כי תורתנו כולה שרשה וקוטבה אשר עליו תסוב, הוא למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות, ולמחותם מן הלבבות אמר פן יפתה לבבכם וגו’ אשר לבבו פונה היום וגו’, ולמחותם מן המציאות אמר כי את מזבחותם תתוצון ואשריהם תשרפון באש ואבדתם את שמם וגו’, ונכפלו שני העניינים האלה במקומות רבים, והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כלה, כמו שהודיעו אותנו ז”ל בפירושם המקובל לאמרו ית’ את כל אשר צוה ה’ אליכם ביד משה, אמרו הא למדת שכל המודה בע”ז ככופר בכל התורה כלה וכל הכופר בע”ז כמודה בכל התורה כולה, והבן זה“. ע”כ דבריו.

והנה הדברים אשר למדנו מתוך דברי רבינו, הוא שכל ענינים אלו כאשר יכתוב אותם מישהו שנחשב בן תורה, או שנחשב קשור לדת משה, נדע כי בכל דבריו הלך כאמונות עובדי עבודה זרה.

והנה ב-“ספר הפעולות”, שבוודאי ומוסכם לכל שנכתב ספר זה על ידי חיים ויטאל בעצמו ובכתב ידו. כתב בו ויטאל דברים קשים מאוד שכדאי מאוד לציבור לידע אותם. וכך הוא כותב (חלק ד’ עמוד קנז’): ” … והנה אבאר הסגולות אשר ייעדתי לי. אם תמשח פניך בחלב הדוב תחכם. [כלומר לפי הזיה זו, על ידי כח מסטי שיש בחלב הדוב האדם יהפוך להיות חכם. וזה בדיוק כמו לטעון שעל ידי שעכביש יעקוץ אותך תהפוך להיות ספיידרמן].

“אם תשא מעט מביצת הדוכיפת ומלשונו תצליח בדרכיך”. [כלומר ההצלחה של האדם תלויה בביצת דוכיפת והלשון שלו. וכמובן דברים אלו הם פרו-נצרות ויותר חמורים מעניני עבודה זרה, שכן דברים אלו קשורים קשר ישיר לאמונות הצאבה כמו שכתב רבינו הטהור הרמב”ם. ושגעונות מעין אלו מרחיקים את האדם מן הבורא יתברך].

“אם תשים לב ארנבת או לב הכלב באבנטך, לא יזיקך כישוף“.

[כלומר, ויטאל מודה שיש כח לכישוף ואף מלמד בני אדם להיות יראים מן הכישוף. ובכך נמצא שויטאל מודה בכח עבודה זרה שפועל בעולם, כלומר ויטאל מייחס חשיבות עצומה לעניני עבודה זרה, ואף ירא ממנה כאילו יש בעניני עבודה זרה איזה שהוא כח מאגי או מיסטי לפעול על האדם, ובמילים אחרות, יש עוד אלוה לעולם.

וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה טו – טז): “… המכשף חייב סקילה, והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות, מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ואין לוקין עליו שנאמר מכשפה לא תחיה. ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים [כמו הצאבה] לגויי הארצות, כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר, “כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל”, ונאמר, “כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן” וגו’. כל המאמין [המאמין בלבד] בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל, שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים, “תמים תהיה עם ה’ אלהיך”. ע”כ דברי רבינו הטהור.

ומבואר יוצא, שרק מי שמאמין בלבד בכח כישוף הרי הוא סכל מן הסכלים ואין בו שום דעת. ואם חיים ויטאל שהוא בעצם המשענת של כל עולם הקבלה, האמין בהבל הכשפים והיה ירא מהם, למד מדעות שנלחם בהם אברהם אבינו, מה הדבר מלמד על כל הקבלה הארורה?].

“אם תמשח [כלומר אדם צריך למשוח על] דדי הנערה בחלב חזיר, קודם שתדע זכר, לא יגדלו יותר” [שדיה]”.

[כלומר בפתרונו של ויטאל, לא רק שיש כאן האמנה בכח מאגי ומיסטי שנלמד מאמונות הצאבה, ולא רק שיש כאן לימוד הזיות, אלא שדבר זה לכשעצמו גובל בסטיה חמורה. שלכל הפחות היה צריך להזהיר, שהנערה תשים על עצמה. אבל יש כאן הוראה שאחר יעשה לה את המעשה הנורא הזה. הפתרון שלו בעצם כנראה בא לתת מענה לנערה שגדלו לה אבריה ונראה כי תתפתח היא יותר, אז ההורים פוחדים שזה יפריע לה בחיים. והנה יש פתרון מאגי! צריך שמישהו יקח חלב של חזיר, וימרח לה על האיברים לפני שתהיה עם זכר. וזו הוראה שפעולה זו אינה בגדר הטבע. מזה שאמר “קודם שתהיה לזכר”, כלומר יש כאן פעולה מסטית שהחלב יכול לעבוד בצורה מאגית קודם שתבעל לגבר].

“אם יבושל שן הפיל עם שורש היברוח שש שעות וכו’. [והנה כל הענינים הללו עם שורש היברוח, אלו דברים הנזכרים בספרי עובדי עבודה זרה הצאביים שהזכיר רבינו הרמב”ם לעיל].

ובעמוד שכא כותב ויטאל בספר הנזכר: “לנכפה, יקחו נער אחד שמימיו לא ראה קרי, ויוציאו [בני אדם] ממנו שכבת זרע. [כלומר ישפשפו את אבר מינו בכח], ואותו הקרי והשכבת זרע ימשחו בו שפתותיו של החולה, ומעולם לא יחזור לו החולי ההוא. [ואיני מבין, כיצד ניתן להעלות דברים אלו על כתב, לא מספיק שיש כאן טראומה לילד, לא מספיק שיש כאן האמנה בכח מאגי, עוד יש כאן התערבות ונגיעה של בני אדם אחרים שהם צריכים להוציא לו שכבת זרע! ומה יעשה הנער ולא יחטא? ולמרוח שכבת זרע על שפתותיו של חולה? טיפות זרע? איף!].

.

***

“חושך אליהו מודה שספר הפעולות שייך לויטאל – ראיה שויטאל למד מהצאבים”

והנה כעת נביא ראיה מוחצת, שחושך אליהו הוא העתק הדבק של אומת הצאביים, שממנה יצאה אברהם אבינו, ובהם הוא נלחם ביד חזקה כמו שראינו לעיל. וכה דברי רבינו הטהור הרמב”ם, במה שכתב במורה הנזכר למעלה: “… ואני אזכור לך ספורים אשר יתבאר לך מהם כל מה שידעתיו אני מאמונת הצאב”ה ודעותם …  עתיד להודיעך בפרק יבא למה שמו הצאב”ה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה, וזה הספר מלא שגעונות עובדי עבודה זרה, וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו, ר”ל עשיית הטלסמאות [קמיעות], והורדת הרוחניות [כלומר ההזיה שלפיה אדם יכול למשוך שפע באמצעים מסויימים], והכשוף, והשדים, והמזיקים, והשוכנים במדברות.

וגילגל ג”כ בספר ההוא שגעונות עצומות, ישחקו מהן אנשי השכל, חשבו בהן לדקדק ולטעון במופתים המבוארים, אשר ידעו בהם כל אנשי העולם שיש אלוה שופט על כל בני העולם, כמו שאמר למען תדע כי לה’ הארץ, ואמר כי אני ה’ בקרב הארץ, יספר על אדם הראשון שהוא זכר בספרו שבהודו אילן אחד כשילקחו סעיפיו וישליכו הסעיף בארץ יהיה רומש מתנועע כרמישת הנחשים, ושיש אילן שרשו בצורת אדם ישמע לו קול גדול ויצא ממנו הדבור דבר או דברים, ושעשב שתארו כך כשיקח אדם מעליו וישימהו בבית הצואר שלו יעלם מבני אדם ולא יראו אנה יכנס ומאנה יצא [כן מובא בכמה ספרים בספריה היהודית בר מינן. ומכאן ראיה מפורשת שלמדו מדעות הצאבה].”. ע”כ.

ומבואר מדבריו, שהצאביים וממשיכי דרכיהם הטמאים מבני אדם, היו עובדי עבודה זרה, מאמיני המאגיות, והיו מאמינים בדברים של שגעונות ושטות. והנה שימו ליבכם למה שכתב רבינו בסוף זה הדיבור המצוטט. שחלק מן האמונות של עובדי עבודה זרה המשוקצים הללו, הוא האמנה שאדם יכול לעשות “פעולה מסויימת” ולהעלם, כלומר שלא יראו אותו כלל! ורבינו הרמב”ם כותב שמדובר בשגעון, בעבודה זרה, ובאלילות מתועבת! ומי נלחם בדברים אלו? אברהם אבינו! ומי יצא מאברהם אבינו? משה רבינו שקיבל את התורה! כלומר, התורה עצמה קידשה מלחמה כנגד ההזיות הללו!

ואחר הבנה זו, שכבר הוכחנו שחיים ויטאל למד ההדיר וקיבץ מאמונות הצאביים שבהם נלחם אברהם אבינו. ואם ראש המקובלים שהוא המשענת של כל עולם הקבלה, היה מאמין בעבודה זרה, מה זה אומר על כל הקבלה הארורה? שכולה רצוצה במינות וטומאה של משגלי פרוצים טמאים.

והנה חושך אליהו, לא רק שאינו מתנגד לענינים אלו, לא רק שאינו מותח ביקורות על הזיות אלו. אלא אף מהדיר אותם! ובעצם עושה בשבילנו את העבודה. ומביא בעצמו את דברי ויטאל, שכתב בספר הפעולות שאפשר שאדם יעשה פעולה מסויימת ויהיה נעלם מכל בני אדם! והנה הסרטון של חושך אליהו לפניכם!