***

“חן שאולוב טוען – רשב”י לא כתב את האופל”

ב) הנה במאמר הקודם ראינו את דבריו של הכלב הפאגני אורי שר”י, כנגד בעלי תשובה ומעלתם הגדולה, והוכחנו כיצד הינו מתעב את בעלי התשובה האמיצים בליבותם המוכנים למסור גופם ונפשם נגד המינות המתועבת שהכלב אוחז בה, ומעשה גדעון יוכיח היטב. (שופטים פרקים ו-ח).

וכעת נעבור למה שאמר הכסיל בלשונו: “… אין לו ראיה ולו אחת, משבש רמב”ם, משבש רמ”ק, משבש רשב”י, וכל זאת בשביל לנסות להוכיח רחמנא ליצלן שהזוהר הקדוש לא נכתב על ידי רשב”י ושהזוהר הקדוש זה חיבור של משה די ליאון, כמו שטוענים המשכילים, ושאין לו שום בסיס, ובוודאי התנא הקדוש רבי שמעון, לא כתב אותו”. ע”כ דברי הטימטום.

וראשית אומר, כי אמת דיבר השיקוץ, אכן, אין לי ראיה אחת, יש עמי אלפי, ועשרות אלפי ראיות, שספר הזוהר הוא ספר מינות האוגר בתוכו חלק משיטות הנצרות, וחלק משיטות היוונים, ומלא בדעות חיצוניות מטונפות, וכמעט בכל מילה ומילה מופיעה בספר זה הזיה חדשה ומיץ של זבל פאגני, וחולקת “חכמת הטינופת הזו”, על בעלי המשנה והתלמוד ביד רמה וקשה, ואף מתעבת אותם מאוד.

וכמו שכתב הרב יחיה קאפח בספר מלחמות ה’ (אות עב) “וקל וחומר הדברים, לחשוב על התנא הקדוש רשב”י ע”ה, שיכנה את המשנה בשם “צלמא דמחתיה אבנא“, ובשם “אבן משכית“, ו-“קליפה” וכיוצא, שהרי בירושלמי מבואר בהדיא דרשב”י סבירא ליה, שקריאת המשנה חשובה אצלו יותר מן המקרא! ושקול הוא כקריאת שמע בעונתה … ואיככה נחשוב על התנא הקדוש הזה שידבר סרה על המשנה לומר שכל טמא ואסור ופסול הנז’ במשנה מסטרא דיצר הרע. וניחא ליה בהפקירא לזלזל באיסורין שבה, ושעל זה נענש משה רבי’ ע”ה להיקבר בארץ טמאה על שלמדנו את המשנה. ושהיה לו למשה ללמדינו תחתיה סודות ורמזים הנוגעים ופוגמים בכבוד אבינו מלכינו וביסודי תורתינו הקדושה ושרשיה להטותינו כעיקרי אמונתינו הטהורה ביחוד השי”ת שהוא הסבה הראשונה. וליסד לנו דת ותורה חדשה להאמין בסבות רבות המשתלשלים זה מזה. וכל אחת נקראת בשם הוי’ה ואדנות ואלהים והקב”ה. והמה שאמרו והיה העולם לפי דבריו, וייחס העבודה והתפלה וקרבנות שהיו ישראל מקריבים בזמן שבית המקדש קיים לאלוה הנברא קצר האפים (ז”א) והוא הסיבה האחרונה שבפרצופי האצילות, היפך תורתינו הקדושה שבכתב ושבעל פה.”. ע”כ. ע”ש.

ואם אכן, לפי שיטת הכלב הארור, הנני “משבש רמב”ם”, מדוע אינו טורח עצמו לכתוב מאמרים כנגד מאמרי המפורסמים? מדוע חוץ מלדבר ולזווג את הבורא יתברך בתיעובו, הוא זורק מילים באוויר? מאיים? מקלל? אלא שכך דרכם של הכסילים, ועליהם כבר אמר הנביא (ישעיהו פרק נא פסוק ז – ח): “שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תּוֹרָתִ֣י בְלִבָּ֑ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנ֔וֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָ֖ם אַל־תֵּחָֽתּוּ: כִּ֤י כַבֶּ֙גֶד֙ יֹאכְלֵ֣ם עָ֔שׁ וְכַצֶּ֖מֶר יֹאכְלֵ֣ם סָ֑ס וְצִדְקָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וִישׁוּעָתִ֖י לְד֥וֹר דּוֹרִֽים”. ומי אלו “חרפת אנוש“, מי אלו אשר מגדפים? הוא אורי הכלב הפאגני וחבר מרעיו. והאל יתברך ציווני על ידי נביא האמת ישיעהו, לא לירא מהפגאני הנ”ל, ולא לפחד מדיבוריו וקללותיו, שכל המקלל מתקלל!

ברם פשוט ומוכח, שספר האופל לא נכתב על ידי רשב”י ולא על ידי בנו, ולא על ידי מישהו מן התנאים ולא מן האמוראים. זאת מכמה טעמים פשוטים:

א) רשב”י אומר מפורש בתלמוד (בבלי סנהדרין סג.) “אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה’ לבדו!”. ע”כ. ואם רשב”י תנא דידן אמר את אלו הדברים, האם יעלה על הדעת כי יאמר על האל יתברך “קצר אפים“, ויאמר שהבורא יתברך הוא, “אבא” – “אמא” – “בן” – “בת”. אלא ודאי מדובר בספר פרו נוצרי – ושמו החדש הצריך להיות שגור בפי כל, הוא “ספר החושך והאופל”.

ב) חרף העובדה ש-1100 שנה מזמן רשב”י אף אחד ואפילו לא פוסק אחד, הזכיר ספר זה במשך אלף השנים, מעידה על תוכנית זדונים של נוכלים מכשפים ארורים, שייחסו לרשב”י הטהור תועבה וניאוץ כלפי שמים. ומה שאומרים, שספר זה היה נסתר, וידעו חכמי ישראל מספר זה ולא רצו לפרסם וכו’. הנה הכסילים הללו מייחסים לגדולי ישראל מגרעת והחטאת הרבים, שכן המונע תורה מישראל מחטיא אותו חטא גדול! ואם ידעו אותם הגאונים, וראשוני הראשונים מספר המינות הלזה? מדוע חסכו לשונם מלדבר? מדוע מנעו מעם ישראל כזו תורה? ושלא נדבר על השטות שמייחסים להרמב”ם אגרת מזוייפת בשם, “מגילת סתרים”. וכל המכיר והיודע בלשונו של הרמב”ם מזהה את זיופו ואת מינותו של אגרת זו.

ג) בספר האופל מובא שרשב”י מדבר עם אמוראים, הכיצד זה יתכן? רשב”י היה קודם להם ב- 150 שנה? ואף חיים ויטאל מודה לזה. ותירץ ענין זה בספרו (ע”ח עמוד יד’ הקדמה טור שמאלי): שרשב”י היה רואה ברוח הקודש וכל דבריו ברוח הקודש, והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים, וגם אותם העתידים להיבראות. כלומר לפי דעתו, רשב”י דיבר עם נשמות אמוראים לפני שנולדו לעולם! ומי פתי יאמין לדברי השטות הזו? מי פתי יסור לדברי ההבל הללו? אדם ידבר עם נשמה שעוד לא נולדה? מה זה השטות הזו?! וכבר הארכנו הוכחנו וכתבנו על דבריו של חיים ויטאל במה שכתב שבחים על האר”י, שבוודאי דבריו הם כפירה ביסודות הדת. וכל מה שסופר על האר”י וכל מה שנבנה על דמותו, לא היה ולא נברא. והנה המאמרים לפניכם: “הנסתרות לה’ אלקינו – מי יודע מחשבות הלב”.

וכן הובאו דבריו בשער ההקדמות (עמוד ד’ טור ימיני): וז”ל, “… והנה יש מוציאי דיבה על ספר הזוהר באומרם, כי הנה באיש הקדמת התיקונים … כתב …  מאמר של אותו אמורא … ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה, כי כל דברי רשב”י הם ברוח הקדוש, והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים, אף אותם העתידים להבראות“. ע”כ. ובאמת שאיני יודע את נפשי מרוב השקר הגס אשר יש כאן, וכיצד עם חכם מקבל תירוץ כזה קלוש ורדוד? כיצד ניתן להעלות על לב הגיוני, שרשב”י דיבר עם נשמה שעתידה להיוולד? מה הוא אלהים? כתוב רק על הבורא יתברך שדווקא לפניו הכל צפוי! וגם כאשר אמרו הכל צפוי לפניו יתברך, אמרו, “הרשות נתונה”!

כמו שאמרו במשנה (משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו): “הכל צפוי! והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה”. עכ”ל. והרי שרק לפניו יתברך הכל צפוי! ורבי הקדוש היה צריך להוסיף, “הכל צפוי לבורא ולרשב”י וכו’. ואין צריך להאריך בראיות על מנת לסתור גיבובי שטויות! ברם מתוך תשובתו של ויטאל ניכר, כי היו לו הרבה מאוד מתנגדים בדורו שהקשו לפניו הדברים, אולם השעה שיחקה להם. והגיע הזמן לפתוח את התיבה שהיתה נעולה זה מאות בשנים.

ד) בספר האופל מובא ענין ה-“נצרות“. כמו שאמר המכשף (זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לב עמוד א): “ועל דא כתיב [ישעי’ י”ד] כי משורש נחש יצא צפע. ועל דא אם אמר לך יצר הרע חטא ושכב עם הבהמה אל תאמן בו. וע”ד אית שדין יהודאין וישמעאלים ונוצרים והגדולה לבני עשו וישמעאלים. ומאיזה מקום היא מן הגופות שלהם שהם אחים עמנו מן הגוף ולא מנשמה ולא מן רוח ולא מנפש ולא מנשמתא לנשמתא”. ע”כ דברי המכשף. וכיצד יתכן שרשב”י או חבריו מזכירים את המילה, “נצרות”? הרי הנצרות עוד לא היתה קיימת בזמן רשב”י!

כל אלו הסתירות, הם רק על קצה המזלג מהשיבושים הנוראים שבספר האופל. לכן התשובה בקצרה לכלב הפאגני אורי שר”י: “ספר האופל לא נכתב בידי רשב”י!”. וכל זמן שהכסיל הזה קיים בעולם הינו מכעיס לפניו יתברך, ומעליל על רשב”י עלילות ודברי תוהו! ובאבוד רשעים רינה!

ה) מבואר במדרש קללת רשב”י (בראשית רבה פרשה כו סימן ה): “ויראו בני האלהים, רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא. רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא“. ובספר האופל מבואר שמלאכים ממש נפלו עם בנות האדם. והאם רשב”י יקלל את עצמו? אלא וודאי כי מכשפי האופל נעלם מעיניהם שרשב”י האמיתי הטהור, בעצמו מקלל דיעות אלו שהובאו בספר חנוך, ולכן נחשב הוא לספר חיצוני, שהקורא בו אין לו חלק לעולם הבא, וכך מי שקורא ולומד בספר האופל, וחושב שמדובר בספר “קדוש”, ולאמיתו של דבר מדובר בספר פרו נוצרי אלילי ומתועב.

***

“חן שאולוב טוען – למה רשב”י לא לימד את רבי יהודה הנשיא”

ג) עוד טוען אורי שר”י: “… ולכן מביא אחת הראיות הטפשיות, שכביכול, למה הוא לא לימד את רבי יהודה הנשיא רבינו הקדוש, למה הוא לא לימד אותו, אם היה מלמד אותו רבינו הקדוש היה כותב את הדברים, מוסיף משנה, או ברייתות, ואומר הנה דברי רבי שמעון בר יוחאי, ולמה הרמב”ם לא התייחס? אלה שאלות קושיות קושיות קושיות של האדם השוטה הזה.

אז קודם להגיד רבותי, רבי יהודה הנשיא היה ילד, ולכל היותר נער בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי, מאיפה אנחנו יודעים? רבי יהודה אומר, רבי יהודה הנשיא, רבינו הקדוש. בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי. האי דעדיפנא מחברי, משום דחזיתי לרבי מאיר מאחורי, הוא לא היה יושב לפניו ולומד ממנו תורה, אלא היה רודף אחריו מהתלמוד תורה, רודף אחרי רבי מאיר, ורבי מאיר בורח. ככה, נכון שאפשר לומר את זה גם ברוחניות, יש פנים ואחור, בסדר… אבל פשט הדברים וכו'”. ע”כ.

כששמעתי את הדברים הללו, צחקתי מאוד, ובאמת שדבריו הסבו לי נחת ועונג צרוף. ומדוע? מכיון שכאשר הוזי ההזיות חושבים להזיק לדרך האמת ולאנשי האמת, ובטוחים שהראיות שמביאים ישכנעו את הקוראים והשומעים, כמו עשור הפרו-נוצרי, הם לא מבינים שדווקא מה שמביאים הם בטפשותם, יותר מחזק את דרכם של אנשי האמת. וכעת נעבור לתשובה על הטמטום שבדבריו.

אני טענתי בשיעורים ובמאמרים, שאם רשב”י [חלילה לו], כתב את ספר האופל הארור והטמא, מדוע הוא לא העביר את הענין הכל כך חשוב – “איסור הנחת תפילין בחול המועד“! לשאר החכמים שבאותו הדור? שכן עד פרסום ספר האופל הטמא לפני 750 שנה במאה ה-יג’, כל עם ישראל הניחו תפילין בכל המועדות! הן בפסח, והן בסוכות! כמבואר בכל גדולי הראשונים שלפני פרסום האופל.

והכסיל הכלב שר”י, כלל לא הבין את קושייתי, ואף אם ישמע את דברי עשרות מונים לא יבינם. שהרי אם לטענת רשב”י שטוענים שהוא כתב את האופל, הרי שמי שמניח תפילין בחולו של מועד מקצץ בנטיעות! כיצד לא מסר ענין הלכתי זה כל כך חשוב לשאר חברי הדורות שהיו בזמנו? ומדוע לא העביר זאת והציל את עם ישראל מלקצוץ בנטיעות כאלישע אחר?

ועל ענין זה מתרץ הכלב, שקושייתי אינה קושיה, מכיון שרבי יהודה הנשיא היה ילד, ולכל היותר היה נער קטן בזמנו של רשב”י. ומביא ראיה ואומר, שרבי יהודה הנשיא אמר על עצמו שהוא עדיף מחבריו, משום שראה את רבי מאיר מאחוריו, ואומר, שהוא לא היה יושב לפניו ולומד ממנו תורה, אלא היה רודף אחריו מהתלמוד, ורבי מאיר בורח. כך טוען שיקוץ אורי שר”י.

ובאמת, שהייתי צריך לעצור כעת ולהפסיק לכתוב על הכלב הארור הזה, מכיון שלא רק שאינו יודע ללמוד תורה, גם הבנה פשוטה ובסיסית אין לו. כנראה הוא עסוק בלזווג את זעיר הקטן עם אשתו.

והנה בתלמוד מבואר השבח של רבי מאיר. והתלמוד כאשר מדבר בשבחו של רבי מאיר, מזכיר מה שאמר רבי יהודה הנשיא על עצמו שהיה נמנה מתלמידיו של רבי מאיר. ואלו הם דברי התלמוד (בבלי עירובין יג:) “אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר – שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה. ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו נהוראי – שמנהיר עיני חכמים בהלכה. אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי – דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה – הוה מחדדנא טפי. דכתיב והיו עיניך ראות את מוריך“. ע”כ.

והנה התלמוד הזה מספר, שרבי מאיר היה מאיר עיני חכמים בתורתו בהלכה. ובתוך כל השבח הזה, רבי יהודה הנשיא שהיה מבין תלמידיו של רבי מאיר, שיבח את רבי מאיר ואמר, שכל מה שהוא זכה להיות “מחודד”, הוא משום שכאשר היה צעיר לימים למד תורה מרבי מאיר.

אמנם בבית המדרש היה רואה אותו מרחוק! מכיון שבזמניהם היו יושבים בסדר כזה (רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ב): “כיצד מלמדים? הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כלם רואים הרב ושומעים דבריו, ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות, ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים ומקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים”. ע”כ.

ומבואר שכאשר יושבים התלמידים לפני רבם, בוודאי שכולם רואים את פניו. אלא שרבי יהודה הנשיא מדגיש, שכאשר הוא היה צעיר, ולמד תורה בבית המדרש מפי רבי מאיר, היה יושב “מאחוריה“, כלומר היה יושב מרחוק, בכסאות המרוחקים מרבי מאיר. וכך הבין בפשטות רבינו חננאל, “אמר רב האי דעדיפנא מחבריי דחזיתיה לר’ מאיר לאחוריה. פי’ שהייתי קטן ולא הגעתי לישב בשורה שלפניו אלא הייתי יושב בשורה שלאחריו. ואילו הייתי זוכה לישב לפניו הוינא עדיף טפי”. ע”כ. כלומר אין כאן כלל ענין של פניו של רבי מאיר או אחוריו של רבי מאיר. אלא התלמוד מדבר על ענין המרחק מרבי מאיר, ובוודאי ופשוט הדבר שכאשר רבי מאיר לימד את תלמידיו היו כולם רואים את פניו, אלא שחלק היו רואים אותו מרחוק, וחלק היו רואים אותו מקרוב.

והכסיל הפאגני אורי שר”י, חשב בעילגות גדולה, שהמילה “מאחוריה” ,הכוונה שרואה את החלק האחורי של גופו. ושירבט והראה עצמו שהוא מבין בתורת הטינוף שלו, שיש ענין “רוחני” שראה דווקא את אחוריו, על פי סוד אחוריים של טינופת הזיווגים.

בכל אופן למדים אנו, שרבי יהודה הנשיא, לא רדף אחרי אף אחד, לא רץ אחרי רבי מאיר, אלא היה יושב ככל התלמידים ולומד תורה מרבי מאיר. אלא שבא רבי לשבח את עוצם הלימוד לפני רבו. ובאמת שאיני מבין את הכלב הפאגני, מה ראייתו מכאן לקושייתי? ולהיפך! הקושיה יותר מתחזקת!

שהרי רבותיו של רבי מאיר, היו, “רבי עקיבא” – רבי אליעזר בן הורקנוס, אלישע בן אבויה. ורבי שמעון בר יוחאי היה מבני דורו של רבי מאיר. ואם כן, מה בכלל הראיה ממה שהביא הכסיל אורי שר”י? ואם רבי שמעון בר יוחאי קיבל במסורת איש מפי איש, או שלטענת המשכף בא אליו אליהו ולימדו תורה. ובין כל הלימודים לימדו שיש איסור חמור להניח תפילין בחול המועד בגדר, “קוצץ בנטיעות“! כיצד לא לימד את חבירו “רבי מאיר”! שהרי היה בן דורו? וכיצד לא הודיע דבר זה לאף אחד מחכמי ישראל? ולפי דברי הכלב הפאגני, רבי שמעון בר יוחאי הוא מחטיא הרבים, שכן מנע תורה מעם ישראל! ואם רבי יהודה הנשיא זכה להיות כה מחודד מרבי מאיר שהיה בן דורו של רשב”י, ובוודאי לא נעלם ממנו דבר! כיצד רבי יהודה הנשיא לא ידע על הענין הנורא הזה של איסור הנחת תפילין בחול המועד?

אלא וודאי כי יש כאן תוכנית זדונית וארורה של מכשפים ארורים, למנוע מעם ישראל הנחת תפילין בחול המועד, ולבטל מהם בכל שנה ושנה 10 ימים ללא תפילין בראש ובידם!

והנה נחתום בהערה של אחד מחברי:

מחזיקי האופל טוענים שדברי הקבלה הרצוצה שלהם, הם משלים, הנה ראשית יש לומר, בוודאי כי דבר זה הוא בשביל לסמא את עיני הציבור. ומדוע דבריהם הם הטעיה ושקר? הדבר פשוט עד מאוד מב’ אופנים:

א) אם הכל זה משלים, מדוע הם בנו טילי טילים של הלכות כנגד סמאל ולילית וכל האלילים שלהם? שהרי אלו דברים מעשיים! וכיצד ניתן ללמוד מדברי משל דברים מעשיים? ומדוע ביטלו מצות הנחת תפילין בחול המועד, אם הכל הוא משל?

ב) אם הם מתייחסים לכל דבריהם כמשלים, מדוע את כל דרשות חז”ל הם מפשיטים ומגשימים? אמנם על דברי המינות שלהם והטינופת אומרים, “הכל זה משל”, סודות גבוהים!. נקודה למחשבה.

ע”כ מאמר זה על דברי הכלב אורי שר”י. המשך במאמר הבא.

ממני חן שאולוב ספרדי טהור.