.

***

“טענות המינים כנגד אנשי האמת”

הנה, עם הפצת תורת אמת והמסה הגדולה והעצומה של המידע העצום שזכינו אליו, ברוך יי אל עליון קונה שמים וארץ (בראשית פרק יד פסוק כב פרשת לך לך). חיי עולם נטעה בתוכינו, תורה נתן לעמו על ידי גדול הנביאים הוא משה רבינו שהדריכנו לדרך הישר ולאמת הצרופה.

אלא שעם כל הבנה זו, המינים, חבריהם וצאצאיהם הנחותים, לא מוצאים נימוקים מספיקים על מנת להוכיח את “חפותם” ואת דרכם הרעה שהולכים/הולכו הם בה. ולכן, מכיון שאין להם תשובות אמיתיות וברורות לטענות/שאלות/ביקורות, שאנו נותנים כלפי הקבלה המזוהמת והארורה מפי הטומאה, וכלפי ספר פרו-נצרות זוהר. אז הם בוחרים לענות בליצנות גדולה, ויש להם סיסמאות נחותות וקבועות שהם זורקים על מנת להראות כאילו הדרך שלהם מעולה היא. במילים אחרות, הם עונים בכמה דרכים על מנת להראות את “חפותם”, לאחר שלא מצאו תשובות אמיתיות:

.

א) הם עונים בסיסמאות.

.

ב) הם עונים בקללות, איומים, הפחדות. ומהם: “אין לך חלק לעולם הבא”. ויש מוסיפים ואומרים בצורה שמצחיקה אותי מאוד, “אין לך חלק בעולם הבא בכל העולמות כולם“. “מנודה אתה לשמים”. “מצוה לשרוף את ספריו“. ועוד ועוד ועוד מן ההבלים של הטחורים הללו.

.

ג) הם טוענים שאין לאנשי האמת, חכמה, דעה, ושכל, על מנת להבין האמת. ומתי שהם מבינים שאין להם מה לענות לקושיות העצומות שלנו, תירוצם הוא: “אין לך השגה בסוד”. מה??!! בדיחה עצובה עשו מן היהדות.

.

ד) הם טוענים שרבותיהם לא יכולים לטעות, וטוענים ואומרים, שמי אנו ליד רבותיהם הארורים שחירפו וניאצו כלפי שמים. כלומר, מי אנחנו ממשיכי מסורת תורה שבעל פה, הנלחמים כנגד מי שקרא לאבינו שבשמים “אבא” – “אמא” – “בן” – “בת”, ואמר על הבורא דברים שהנוצרים לא אמרו עליו. ימחה שמם של מכשפי האופל משומדים ארורים מפי הגבורה.

.

במילים אחרות וברורות, “אין להם מה להשיב כלל”. ולכן מדי פעם ראוי לנו להשיב על הבל דבריהם.

.

“תגובת מין ארור, לאנשי האמת”:

כתב אחד המינים שיושבים מאחורי המסך וכותבים תגובות ברשת, וזה תוכן דבריו: “למי שמעוניין בכמה עובדות היסטוריות.

.

א) כל מי שהתנגד לתורת הקבלה [=מעניין למה המינים קוראים לזה, “תורת הקבלה“, ואנו מעולם לא קראנו לתלמוד בתור עוד “תורה” עד שנקרא לתלמוד, “תורת התלמוד” חלילה, אלא פשוט שהתורה שבעל פה, היא קשורה בקשר הדוק לתורה שבכתב. ולכן מספיק לומר, “משנה”, “תלמוד”. אין צורך לומר, “תורת המשנה”. אולם, הם קוראים לזוהמה שלהם, “תורת הקבלה”, וזה, בפשטות מורה, על שאינם נותנים על ליבם להתבונן על מעשיהם, שלאמיתו של דבר צודק המגיב הנחות, עבד הפרצופים, שאכן זו תורה חדשה בעלת מאפיינים של מינות ועבודה זרה, והחדרת הנצרות במסווה של יהדות. בכל אופן טוען המין הבהמי כך, שכל מי שהתנגד לתורת טינוף הקבלה] בדורות האחרונים, היה מחוץ או בדרך ליציאה משמירת התורה והמצוות, וליציאה ממסורת ישראל .בעוד שהיהודים המושפעים מתורת הקבלה והחסידות, היו המהדרים ביותר בתורה ובמצוות. [=יותר נכון, מפחדים מן סמאל הפגאני. ונמצא שאינם אלא עובדי אלילים אילמים בלבד].

.

ב) כל שונאי הדת למיניהם בדורות האחרונים, סימנו לעצמם דבר ראשון, את ההולכים בדרך תורת הקבלה והחסידות.

.

ג) ישנה הסכמה חד משמעית מכל גדולי [=פחי וקטני] ישראל, מכל העדות [=עדות קרח וחבריהם] שתורת הקבלה [=תורת הפרו-נצרות] היא חלק בלתי נפרד מהתורה. חשוב לדעת שכדי להבין באמת את הקבלה צריך ללמוד את תורת החסידות בהבנה והשגה.

.

תגובתינו לדברי הבלע הארורים של עבד האדומים (אדמורי”ם):

ראשית כל מתוך דבריו של המגיב הארור והבהמי, ניכר ובולט הדבר, ש-“עבד הפרצופים” הנ”ל, הוא באמת עבד נרצע לאיזו כת המשתייכת ל-“תורת החסי(מ)ות“, ומה שאני מכנה את “תורת החסידות”, לחסימות, כך ראוי לקרוא לה. שלאמיתו של דבר, מאז היוולדה של החסימות הנזכרת, סר מרע משתולל, אין תוכחת בקרב ישראל, ריחקו עצמם בני ישראל מהמסורת האמיתית שכל בית ישראל נשען עליו, ובוודאי שאינה חסידות, אלא חסימות! ועבירה גוררת עבירה, שבזמן שקיבלו עליהם את ספר הזוהר הפרו-נוצרי והאמינו לתעתועיו, הלכו מדחי אל דחי, ונפלו ונחתו לתהומות הקבלה הארורה שכתבו נוכלי מקובלי צפת שר”י.

.

ושימו לב לדבריו של העבד הכסיל שממנו עולה, שבנוסף לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה, נולדו שתי תורות בעם ישראל:

א) ספר הזוהר הפרו-נוצרי שר”י. וזה הוא הנקרא בפיו של העבד, “תורת הקבלה“.

ב) תורת החסידות, וזה בפיו של עבד הפרצופים נקרא, “הסברת האמת“.

.

נמצא לפי דבריו של הבהמי הכסיל: ספר הזוהר שר”י, הוא התורה שבכתב החדשה, והחסידות הוא הביאור! כלומר, החסידות היא התורה שבעל פה לספר הזוהר הטמא. ואפילו לפי דבריו של הארור, גם הוא מבין, כי נולדו בזמן של 700 שנה שתי תורות בעם ישראל!!! כלומר, להבדיל אלפי הבדלות, כאשר קיבלנו את התורה במעמד הר סיני, קבלנו בד בבד שתי תורות! תורה שבכתב, ותורה שבעל פה באותו המעמד!!

.

אמנם, עבד הפרצופים טוען, ש-ללא תורת החציפות שנולדה לפני 250 שנה בערך, אי אפשר להבין את הקבלה הפרו-נוצרית! כלומר, עברו 500 שנה עד שקמו להם כת משוגעת, והחליטה לתת ביאור שונה לספר הזוהר הטמא. ונמצא לפי דבריו של הכסיל, לא רק שאין קבלה על ספר הזוהר הפרו-נוצרי, אלא שמזמן “רשב”י”, שהרי לשיטתם ומעללם, רשב”י הוא כותב ספר האופל חלילה לו. הרי שעברו 1700 שנה! כלומר לפי שיטת עבד הפרצופים הבהמי, במשך 1700 שנה לימדו לא נכון את תורת הקבלה הארורה. כלומר, עד שקמה תורת החציפות, אף אחד לא ידע ללמוד את תורת פרצופי האופל כמו שצריך.

ויוצא שהוא מעליל, שחיים ויטאל, ארי הלא קדוש, משה קורדובירו, לוצאטו, וכל בעלי הקבלה המזוהמת שחרפו בעצמות הבורא, כל אלה לא ידעו להבין את זוהמת הזוהר. ומי כן ידע? רק תורת החציפות! רק היא יודעת להבין את נגעי ספר האופל הטמא.

.

התרחקות אנשי האמת מדרכי הדת האורתודקסית:

עוד טען המין הארור: “כל מי שהתנגד לתורת הקבלה בדורות האחרונים, היה מחוץ או בדרך ליציאה משמירת התורה והמצוות, וליציאה ממסורת ישראל .בעוד שהיהודים המושפעים מתורת הקבלה והחסידות, היו המהדרים ביותר בתורה ובמצוות”. ע”כ.

והנה מפיו ומלשונו משתמע שכן הוא מודה בכך, שיש לא מעט אמיצים בדורות האחרונים שהחליטו לקום נגד הדת הזוהרית האלילית, וקמו ונלחמו בכל כוחם ורגשם, ולא קבלו על עצמם ספר עבודה זרה ומינות. כלומר, בניגוד לביקורת העצומה על ספר האופל, לא מצאנו מעולם חכמים אמיתיים, שהתנגדו לתלמוד בבלי או הירושלמי, וכל שכן למשנה. במילים אחרות, מעולם לא היה ביקורת של אף חכם מחכמי ישראל על מסורת תורה שבעל פה! אמנם על ספר האופל מיום היווסדה לאויר העולם, מיום בו יצא הספר הארור הזה לאוויר העולם, קמו עליו שאלות, ביקורות חריפות, הזהירו ואמרו להתרחק ממנו, לא לקרוא בו בשום אופן, והיו אמיצים שקיימו מצות התורה ושרפו אותו בין במובן הפיזי, ובין במובן המילולי. והרי הדבר לכשעצמו מעיד ומגיד, כי לא יתכן שזו תורת אמת היא!

.

ובאשר לטענתו, “שכל מי שהתנגד לתורה הקבלה, היה מחוץ או בדרך ליציאה משמירת התורה והמצוות, וליציאה ממסורת ישראל“. הנה טוב לו היה לשתוק ולא לכתוב טענה זו, מכיון שבטענה זו הוכיח עוד יותר את סכלותו.

.

ואני אסביר היטב:

א) המגיב הנחות, לא שם לב שבדבריו הוא טוען ואומר, שכל התנאים, האמוראים, הסבוראים, הגאונים, ראשוני הראשונים שהיו חיים לפני תקופת ספר האופל הפרו-נוצרי ואף התנגדו מאוד לדעותיו שהיו קדומות אחורה בשנים אצל עובדי האלילים, ומהם, טמטום הגלגולים, ספירות, סגולות מאגיות, עין הרע מאגית, הגשמת האל וכו’.

לפי טענת המגיב, הרד”ק, הרמב”ם, רבי אברהם בן הרמב”ם, המאירי, האבן עזרא, הרי”ף, הרס”ג, מלמד התלמידים, רבינו חננאל, רבינו בחיי בן פקודה בעל ספר חובות הלבבות, ועוד המון מחכמי תור הזהב שהלכו ודרכו בדרך האמת, כל אלו לפי המגיב הנחות, כל אלו היו בדרך ליציאה משמירת התורה והמצוות, וליציאה ממסורת ישראל!! אתם שומעים מה אומר עבד הפרצופים?? אתם שומעים לאיזו שוקת שבורה נפלו עם ישראל?

.

“גדולת הרי”ף”:

וכעת נשאל את המגיב, האם יש מישהו שדרך והלך בדרכי הקבלה הארורה, והצליח לעשות ספר כמו שעשה הרי”ף, רבינו יצחק אלפסי הוא זה שהעמיד את דרכי ההוראה והתלמוד על עומדם! הרי”ף ניקה וניפה את התלמודים באופן שהקורא בספריו יודע מה לעשות! הרחיק מן ההזיות, מנע הנמנעות! וכי הרי”ף היה מקובל או לומד קבלה ארורה?! בוודאי שלא! הרי”ף היה נאמן למסורת תורה שבעל פה. והנחות טוען, ש-אלו שהתנגדו לדעות אלו, היו בדרך ליציאה ממסורת ישראל!! מה??

.

“מעלתו של רבינו הטהור הרמב”ם”:

הלא רבינו הרמב”ם הטהור וזך המחשבה, הביא לנו בחכמה שה’ זיכה אותו, לספרים הבאים, “פירוש על כל המשנה“, כלומר פירוש על כל התורה שבעל פה. “ספר המצוות – ביאור על כל מצוות התורה“. ספר “משנה תורה”, ספר שלא נראה כמוהו מזמן נתינת התורה שבכתב ותורה שבעל פה במעמד סיני. “מורה הנבוכים”, ספר שכל האנשים שחיו ב750 שנה גם אם היו מתחברים ביחד, לא היו יכולים לכתוב ספר כזה עצום וגדוש במחשבה בדעה ובהשכל! “ביאור מילות ההגיון” לרבינו הרמב”ם. אגרות הרמב”ם.

.

והאם מישהו מהחסידות הוציא מתחת ידו דברים מעין אלו או קמצוץ מכך? האם מישהו מהמקובלים הצליח לכתוב ספר הלכה נקי מהזיות פגאניות? האם הם בכלל יודעים מה הוא שכל ישר? רובם בכלל אינם יודעים הלכות! שהרי רוב חייהם הם צריכים להתעסק בפרצופי זעיר אנפין הטמא, ולדאוג שזעיר אנפין ישמש עם אשתו הבת האלילית!!

.

“חכמתו המרובה של הרס”ג”:

גם הרס”ג, אשר היה ידוע בשכלו ובגישתו הרציונאלית לגבי התורה והמצוות, והיה ממשיך נאמן למסורת תורה שבעל פה, זיכה את כל בני דורו ואת הבאים אחריו לדבוק בתורת אמת, וגידל וטיפח תחת ידו תלמידים חכמים עצומים אשר הלכו ודרכו בדרך המשנה והתלמוד.

.

ומכל זה מוכח וברור הדבר היטב, שהנכון הוא, שכל מי שהתנגד להבל הקבלה הארורה ולדעותיה הקדומות, הוא זה אשר דבק במסורת עם ישראל, הוא זה אשר עמד בניסיון העצום של עובדי האלילים האילמים הללו, העולים לשם “מקובלים“! והוא זה שנכנס תחת הדת הטהורה שנתן לנו הבורא יתעלה שמו במעמד הר סיני!

.

ולכן המסקנה הברורה היא בדיוק להיפך:

כת המקובלים הארורים שר”י, הם אלו שיצאו מדת ישראל, הם אלו שעזבו את מסורת תורה שבעל פה! והם אלו שיצאו מדרך שמירת התורה והמצוות, שהרי הם מינים גמורים ואף מחטיאי הרבים. שלא רק שדרשו במעשה מרכבה מה שקיבלנו בקבלה למשה מסיני שאיסור חמור הוא. (משנה חגיגה פרק ב’), אלא דיברו בעצמות הבורא ממש!! ובזה חירפו ניאצו כלפי שמים בדברים אשר כלל לא להם! ויש המון מהם שנתגלה קלונם ברבים, כמו שבתאי צבי שהיה לומד הרבה את ספר הזוהר הנתעב! ויש את תלמידו ימחה שמו, “נתן העזתי” שהיה לומד בספריו של ויטאל, “עץ מוות“. ויש את יעקב פראנק שם רשעים ירקב. ועוד המון שאנו שומעים עליהם בדורינו אנו, שעברו על עבירות חמורות ביותר.

.

מה שכן אני חייב לפרגן לאותם המקובלים ולומר עליהם שבח ב-“מנהל עסקים”. הם פשוט יודעים לעשות “עסקים” היטב, כלומר, הם פשוט מומחים ומוכשרים בלקיחת ממון מאחרים. הם עושים זאת בחכמה ובערמומיות שלא נראתה כמותה. ומדוע הם מומחים במנהל עסקים? מכיון שכל משקיע הוא חשדן, כלומר, כל משקיע הוא בודק את החברה, מניה שאליה הוא נכנס. אמנם המקובלים הם כל כך מומחים בלקיחת ממון מאחרים, עד כדי כך שהמון אנשים מסוגלים לשלם להם כמויות עצומות של כספים, ולא לשאול שום שאלות!

.

“מדוע נראה להמון אנשים שמי שהתנגד לקבלה הארורה יצא מן הדת”?:

ומה שנראה בעיני הכותב הכסיל, שאלו שהתנגדו לקבלה הארורה והאלילית, הם נראים אנשים שיצאו מן הדת, ונראים שיצאו ממסורת ישראל. הדבר הוא פשוט מאוד מדוע זה נראה כך בעיני אנשים. ואפרט היטב:

.

א) כל מי שהתנגד או יתנגד לקבלה הארורה או יוצא נגדה, מנדים אותו, והוא מוחרם מכל המקומות. הוא לא רצוי בחברה. וראוי לציין, שאם היה זה האדם הופך להיות נוצרי, היו מתייחסים אליו בכבוד, יותר מאשר לזה שיוצא נגד הקבלה הארורה שהיא נצרות גמורה! כלומר, צריך להיות מאוד חזק בנפש, על מנת שאדם יקח על עצמו את המשקל של לצאת נגד חבורת נוכלים הוזי הזיות, בידיעה שאחר שהאדם ידבר כנגדם, מסוגל הוא לאבד, “חברים”, “אחים”, “הורים” וכן על זו הדרך. ולכן, מי שהולך בדרך האמת, מכיון שמתנהגים כלפיו בצורה שאינה ראויה, הוא עלול להראות סימנים שמרחיקים אותו מכל סממן של אלו שהתנגדו לו. במילים אחרות, על מנת להבדל ממידותיהם המושחתות של מכריו, חבריו שהתנכלו לו, הוא עושה פעולות ריחוק המראות כאילו הוא רחוק מן דת ה’. אולם בתוך תוכו ובמעשיו הוא טהור זך ונקי בהרבה יותר מן המינים הללו.

.

ב) כל מי שמבין את השקר הגדול, כל מי שמבין שהקבלה הארורה היא גועלית ואלילית, כל מי שמבין שספר האופל הוא טמא, הרי הוא מוכרח להבין מנגד שיש תורת אמת, כלומר הוא מוכרח להבין, שהקב”ה לא הזניח וזנח את יושבי הארץ. שהרי כבר הבטיח ה’ ואמר (דברים פרק ל פסוק ג – ד פרשת נצבים): “וְשָׁ֨ב יְיָ֧ אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְיָ֥ אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְיָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ“. ולכן אדם כזה לרוב, בהכרח שיחפש את דרך האמת, וכאשר ימצא אותה, יבין שהמון הלכות, דינים, מעשים, הנהגות שפעל ועשה עד היום, כלל אינן קשורות למסורת דת ישראל, והבל הבלים המה. כלומר, על מנת להודות בדרך האמת, אפילו תלמיד חכם עצום ככל שיהיה, הופך להיות ברגע כמו שאר העם!! שהרי הוא נולד מחדש!

ולכן אם היה אדם לומד בישיבה, בכולל, ובכל מקום שבו לומדים תורה, אפילו היה המקום שלומדים בו לימודי תורת אמת, כל שכן שברוב הכוללים לומדים תורת מינות בשוגג. ידיעת האמת תחייב אותו לצאת לעבוד ולעסוק במלאכה כלשהי! שכן על פי דת תורתינו הקדושה, אסור לשבת בחיבוק ידיים ולא לעסוק במלאכה. ותורה היא אינה מלאכה.

.

ורבים מקשים ממה שנאמר בתלמוד (בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א): “רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו. רבי שמעון בן אלעזר אומר: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני – אינו דין שאתפרנס שלא בצער! אלא [מדוע חייב לעבוד ולעסוק במלאכה?] שהורעתי מעשי, וקפחתי את פרנסתי.

אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו חמר, גמל, קדר, ספן, רועה וחנוני, שאומנותן אומנות ליסטים. רבי יהודה אומר משמו: החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין, הספנין רובן חסידים, טוב שברופאים לגיהנם, והכשר שבטבחים [=שבשוחטים[ שותפו של עמלק. [=אבא גוריין במילים אלו, בא להזהיר מאוד את השוחטים, שעמלים מאוד על פרנסתם, ומתעסקים במלאכה קשה, ולרוב קשה להם לפסוק על מלאכתם שהינה טריפה, ונוטים להכשיר את הטריפות. ולכן אמר בגוזמה, גם הכשר שבשוחטים יזהר, כי הוא קרוב להיות שותפו של עמלק. שכן המאכיל אחרים טריפות, מחטיא אותם].

.

רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: ושאר כל אומנות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו – הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר? וקוי ה’ יחליפו כח, בזקנותו מהו אומר? עוד ינובון בשיבה; וכן הוא אומר באברהם אבינו: ואברהם זקן… וה’ ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמ’: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי”. ע”כ.

והנה רבים חושבים שדעת רבי נהוראי היתה לומר, שאדם צריך להתבטל ממלאכה, ואין הוא צריך ללמוד אלא תורה! וכל מי שיסבור כן, יעליל עלילת דם על חכם כדוגמת רבי נהוראי שעודד לגדל דור של בטלנים רשעים שאינן עוסקים במלאכה.

ומה שאמר, “מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה”. כוונתו היתה לומר, שמכיון שכבר מבואר בתורה ובמסורת ישראל, שחובה על האדם לעבוד ולפרנס את ביתו, ולא יתכן מצב שאדם יבטל עצמו ממלאכה כי הדבר גובל באיסור חמור. אמר רבי נהוראי, שהוא כאשר מלמד את בנו, לא מלמדו מלאכה, אלא מלמדו תורה!

שכן אם ילמדו הוא מלאכה את בנו, מי ערב לו שהוא יאהב את המלאכה? מי ערב לו שהוא יהיה צדיק במלאכה? ולכן, בהכרח אם יניח את לימוד המלאכה ולא ילמד אותו מלאכה אלא תורה, אותה תורת אמת והשכל הישר של התורה, יביא את בנו למצוא ולעבוד במלאכה הנקיה ביותר. ואף אם נתעסק במלאכה שאינה נקיה, כלומר שיכולה להביא את האדם למצב של גזל בקלות, מכיון שלמד תורה והודרך בשכל ישר, הנה בוודאי שלא יהיה גנב או רשע במלאכה זו.

ויוצא שרבי נהוראי התכוין לומר, שהוא מלמד את בנו תורת אמת, והיא זו אשר תשכיל את בנו איזו מלאכה לעשות! במילים אחרות רבי נהוראי במאמר זה שאמר, בא לשבח את חכמת התורה ואת האחרית הטובה שנותנת לאדם.

ולכן אמר, “שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא”, כלומר, שכאשר אדם לומד תורה, הוא אוכל משכר הלימוד שלה, כלומר הוא מקבל תובנות, חכמות, השכלות מאוד גבוהות כיצד להתנהג בחיי חיותו במסחר, ובאנושיות אמיתית. כמו שביאר הרמב”ם בפירושו למשנה (פאה א’ א’): “… ואם קיים האדם המצות התלויות בתקינות יחסי בני אדם זה עם זה יש לו על זה שכר לעולם הבא על קיימו המצוה, וישיג תועלת בעולם הזה להתנהגותו התנהגות טובה עם בני אדם, לפי שאם הלך בדרך זו והלך זולתו בה יהנה גם הוא מאותה תועלת“. ע”כ.

מה שאין כן אם אדם ילמד את כל סוגי האומנות, אם יבוא לידי חולי או זקנה או יסורין, הרי הוא מת ברעב. ומה פירוש “מת ברעב”? וכי המלאכה זנה ומפרנסת? אלא כוונתו לומר, אדם שלא למד תורה ולא חונך על תורת אמת ובטחון בבורא, הרי הוא חושב שהמלאכה היא זו שזנה ומפרנסת. ולכן אמר, “הרי הוא מת ברעב”!

.

ולפיכך אדם שהבין את שקר הקבלה הארורה, אסור לו ללמוד כל היום ללא יגיעה בפרנסה! כלומר, חכמים גינו מאוד את אותם בני אדם שכל היום לומדים רק תורה ומתפרנסים ממנה! כמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י): “כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות”.

ולכן כאשר אדם כזה יוצא לעבוד, הוא נראה בעיני אחרים כמי שעזב את הדת, או שנתחלש בדרכיה! וההיפך הוא הנכון, שזה בדיוק רצון ה’ יתברך, רצון הבורא שאדם ילך לעבוד ויעשה כל השתדלות לפרנס את בני ביתו!

.

ג) כל מי שהבין שהקבלה היא ארורה ומזוהמת, הנה הוא מבין שהוא גדל על אדני הדת המצחינה העולה על שם הזרם: “יהדות אורתודוקסית“, החירוף האורתודקוסי הנ”ל, הוא “נחשב” ו-“מייצג” את הזרם של אלו השומרים תורה שבכתב, עם קיום התורה שבעל פה. אמנם לאמיתו של דבר מדובר בזרם רע ומר מאוד, הוא אינו שומר את תורה שבכתב ותורה שבעל פה בלבד, אלא הוא נאמן לכללים ויסודות רעועים. קיומה של האורתודוקסיה כזרם נפרד הוא חידוש שהתפתח לראשונה במאה ה-19 במרכז אירופה.

לצורך הבנה: מאפייניה של האורתודוקסיה התבטאו במספר עקרונות: רצון לכונן קהילות נפרדות מיתר הציבור היהודי תוך נטישת אחדות כלל ישראל, לעיתים תוך קריאה לנהוג בחוטאים החדשים כבכתות הפורשות שהוצאו מן העם בעבר; חשדנות ועוינות כלפי הקדמה; השמת דגש על לימודי גמרא בלבד – תוך זניחת חכמות חיצוניות, כמו גם המקרא, מחשש שיביאו לאימוץ ההשכלה; העלאת חשיבות המנהג ואימוץ חומרות שהיו מידת חסידות בעבר על ידי כלל הציבור הנאמן להם; קנוניזציה של השולחן ערוך והמפה, שהועלו על נס כמקורות ראשיים לפסיקה; ולבסוף, פיתוח האידאולוגיה “שאין בעולם המחשבה והמעשה היהודי אלא ד’ אמות של הלכה” ורימום מעמדו של הפוסק באמצעות מה שהתגבש לבסוף למושג של דעת תורה, התפישה לפיה רבנים אמורים לחוות דעה גם שלא דרך שיח הלכתי טהור וכו’ וכו'”. ע”כ.

וכל המבין מה כתוב כאן, מסיק שלאמיתו של דבר האורתודוקסיה היא לא נאמנה לתורה שבעל פה, אלא מאמצת את התורה שבעל פה, תוך שכתובה מחדש, מדובר באחד השואות הגדולות ביותר שידעו עם ישראל, מכיון שזו שואה רוחנית שלימה, תוך שלילת יסודות ועקרונות חז”ל.

וכמובן הדבר הבולט ביותר שהזרם הפושע והרע הזה הנקרא האורתודוקסיה, הם נמנים בין אלו המאמינים אמונה שלימה בקבלה הארורה והמזוהמת מפי הטומאה, הקבלה הארורה של ויטאל, לוצטאו, של שם טוב וכל ממשיכי דרכיהם. אפשר לומר, שהדת האורתודוקסית הנחיתה אסון עצום על עם ישראל, ואף הרחיקה המון בני אדם שחוטאים לתאבון, הרחיקו אותם מן התורה והמצוות. ובלא נדר נכתוב מאמר בפני עצמו על רעת דת האורתודוקסיה.

.

ולכן כאשר הוא מבין זאת, הוא משתדל להרחיק מעליו כל סממן אשר יצביע שהוא קשור איך שהוא לדת הגועלית הזאת. ולפיכך הוא עושה שינוי בבגדיו, אינו מתלבש עם מגבעות, אינו הולך עם חליפות, מתלבש כאחד העם אבל פיו וליבו שווים לאלהיו. חכמתו גדולה פי כמה מלובשי החליפות ומרביצי הדרשות הנמנעות! ולכן בעיני המון בני אדם, שינוי דפוס התנהגות ראוי זה, נראה לריחוק מהדת! אמנם זה אינו, כי זה הוא הקירוב הכי גדול לדת משה וישראל, כלומר, עצם הורדת כל סממן אורתודוקסי מחיינו, הוא הקירוב האמיתי לדת משה וישראל! שכן כל זמן שאנו מתלבשים כמו האורתודוקסים, אנו מנציחים את דתם האלילית.

.

ד) ריבוי החומרות יורדות מעיניו של המתעורר. עוד אחת מן הסיבות שנראה בעיני בני אדם שמי שעזב את האלילות והעבודה זרה העולה על שם “זוהר” או ספרי עץ מוות של ויטאל המכשף והדומה להם. הוא מכיון שהמתעורר מבין שהמון דברים שהוא נהג לעשות בחייו היו הבל הבלים ואף איסורים מפורשים, ומהם: ריבוי הטקסים, הדלקת נרות, שירים פגאנים, הליכה לקברי מתים, הלכות שאסור היה לו לעשותם. כמו איסור תספורת בימי שמחת ספירת העומר. והמון המון חומרות והבל הבלים שנכתבו בספרים שהרסו להמון יהודים את החיים.

ושלא נדבר על ההזיות הכתובות בספר הזוהר הפרו-נוצרי, שהחמיר חומרות על עם ישראל, וגרם להם לעשות דברים משונים לכבוד אלהים אחרים דמיוני ושמו “סמאל”. וכאשר אדם מסיר מעליו את דברי המינות הללו, הדבר נראה בעיני המתבונן כירידה רוחנית או עזיבת מסורת! ולאמיתו של דבר מדובר בעליה רוחנית, ובזריקה וכפירה של עניני עבודה זרה!

.

מדוע שונאי הדת נלחמים בחסידות ובקבלה הארורה?:

מה שטען הנחות בהערה ב’ לעיל, שכל שונאי הדת סימנו לעצמם להלחם מול הקבלה הארורה והחסידות. ראשית יש לומר, שהנחה זו היא לא נכונה כלל. מכיון שהמון שונאי דת לרוב, נלחמים במסורת ישראל, נלחמים בשמירת השבת, בהנחת תפילין, בהליכה לבתי כנסיות וכן על זו הדרך. ואם יש חלק מהם שקמו ונלחמו בקבלה הארורה ובדרך החסידות המומצאת והרעה, הנה בוודאי לא עשו זאת אלא מפני שראו בה, דרך המביאה להשתמטות מכל ערך ציבורי, ראו בה בעינים נכונות, את הנוכלות אשר מביאה עמה הקבלה החדשה והארורה.

במילים אחרות, חלק משונאי הדת ראו דרך להראות את מלחמתם בתורה ובשנאתם לדת ישראל, באמצעות מלחמתם בקבלה הארורה שהמיתה עלינו אסונות באמצעות הבטלנות, הסגפנות, אהבת הנמנעות, הפיכת חז”ל לשוטים, תיקונים וטקסים מאגים ופאגנים. כלומר, לא מצאו שונאי הדת דרך להראות לכלל ישראל כמה שהדת מלאה בשקר, כמו להראות ולהציג את הזיות הקבלה הארורה ואת האסונות הרעות שהמיתו עלינו.

ובמילים אחרות וברורות: אם היו מבינים שונאי הדת, שאין קשר בין הקבלה הארורה והחסידות, ליהדות הטהורה המלאה בשכל ישר, יתכן כי לא היו נלחמים בתורה. ולעולם לא תמצאו לרוב, שונאי דת שמשתמשים בדברי הרמב”ם, הרד”ק, המאירי וכן על זו הדרך, על מנת להלחם בדת משה. והנחות המגיב לא הבין, כי הערתו שבאה לפי מחשבתו לרומם את החסידות הארורה ואת הקבלה המזומהת, הערתו עשתה נזק חמור יותר לדרכם הרעה, כי מדבריו מוכח, שכל השנאה היוקדת של שונאי הדת, נאחזת בקבלה המומצאת והרעה!

.

“הסכמתם של פחי וקטני ישראל לקבלה הארורה”:

ובאשר לטענתו של הפוחז המגיב שכתב: “ישנה הסכמה חד משמעית מכל גדולי [=פחי וקטני] ישראל, מכל העדות [=עדות קרח וחבריהם] שתורת הקבלה [=תורת הפרו-נצרות] היא חלק בלתי נפרד מהתורה“. ע”כ. הנה הוא מכנה לשיטתו את אלו שהסכימו לספר פרו-נצרות, מכנה אותם, “גדולי ישראל“. ובוודאי שמי שהכשיר את ספר האופל, אינו גדול ישראל! מי שהכשיר את הזיות הספר הפגאני הזה, ולא שת ליבו ולא ראה בעיניו, כי מדובר בחירוף וגידוף כלפי שמיא, הרי בוודאי שאינו גדול ישראל, אלא ארור הוא מפי הגבורה, והינו מין גמור, ואינו ראוי לבוא בקהל ה’ יתברך. ושגגת תלמוד עולה זדון. וכל זה כמובן ביחס לאלו שנחשבו לגדולים וחכמים בענין התורה והמצוות. אמנם לגבי עמי הארץ, פשוט שהם שוגגים גמורים בדבר, ואין נאמר עליהם, “שגגת תלמוד עולה זדון”, מכיון שאינן בקיאים היטב בדרכי הלימוד.

וכמו שאמרו במשנה (משנה מסכת אבות פרק ד משנה יג): “רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד [=הוי זהיר בלימוד התורה], ששגגת תלמוד עולה זדון וכו’“. ע”כ.

וכתב המאירי, “… וסוף הכונה [של זה המאמר של רבי יהודה לומר], שאם לא מצא עצמו מזומן לכך, לבל ימהר להוציא דבר מפיו עד יחקור ויבדוק יפה יפה, וכן בעת למודו לא יזוז עד שיעלה באור משנתו כהוגן, עד שלא תביאהו עצלותו לשגגת הוראה”. ע”כ.

וכתב רבינו הטהור הרמב”ם (ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מא): “… ומפני זה העקר אמרו רבותינו ז”ל שגגת תלמוד עולה זדון, ר”ל כי המקצר בחכמה ויורה ויעשה כפי קצורו אמנם הוא כמזיד, שאין דין מי שאכל חתיכת חלב הכליות והוא חושב שהוא חלב האליה [=שהרי אכל דבר המותר לדעתו, והרי הוא שוגג גמור בדבר]. כמי שאכל חלב הכליות, והוא יודע שחלב הכליות הוא, אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלב האסור. [שכן היה לו לחקור ולבדוק האם מותר לאכול חלב זה], שזה אף על פי שמקריב קרבן הוא קרוב למזיד, זה אם הוא עושה מעשה לבד. אבל המורה הלכה לפי השתכלותו [=כלומר לא הביא אותו פסיקת ההלכה אלא שכלו, וכאשר שגג בדבר ולא עיין היטב, הרי] הוא מזיד בלי ספק, שלא נצל הכתוב בחטא ההוראה בטענת שגגה אלא לב”ד הגדול לבד, אבל המזיד יתחייב הדין הכתוב, או מיתת ב”ד, או מלקות, או מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהם, או חיוב ממון”. ע”כ. והרי למדת ששגגת חכם עולה לו לזדון, ואין דומה שום ענין זה לענין אחר של עניני שגגות או מזידים.

.

ע”כ תגובה למגיב הנחות הבהמי. ממני חן שאולוב ספרדי טהור.