מעט מן המאמר: “המאמר מציג ביקורת חריפה *כנגד טענות המפקפקות בסמכותם ההלכתית של חכמי התלמוד, רבינא ורב אשי. הכותב דוחה את ההנחה שהגמרא נערכה ללא אישור הסנהדרין הגדולה, ומדגיש כי חתימת התלמוד מהווה את סוף תקופת החקיקה המוסמכת שאין להוסיף עליה. באמצעות הסתמכות על דברי הרמב”ם, מוסבר כי כל פסיקה מאוחרת הסותרת את דברי חז”ל או מוסיפה עליהם חומרות מיותרות נחשבת לעיוות של המסורת. **המאמר תוקף בחריפות את ספר הזוהר והתנועות המושפעות ממנו, בטענה שהם מייצגים תפיסות זרות ונטולות רצף מסורתי המנוגדות לתורת אמת*. לסיכום, המחבר קורא לדבוק בגישתו הרציונלית של הרמב”ם ולדחות כל השפעה מיסטית או “זוהרית” המאיימת על שלמות ההלכה המקורית”.
.