** ** **

הגשמה עצמית
ההבדל בין מי שאתה למה שאתה

הקדמה למאמר: בזמן שפעת השקר קו-קורונה, אשר לאמיתו של דבר, רוב החולאים שהיו לבני אדם הגיעו משני סיבות עיקריות: הראשון הוא גורם פנימי, והוא מסתעף מ-פחד מתח וסטרס. השני הוא גורם חיצוני – והוא ריסוסי המוות השגרתיים אשר פוקדים את ארצנו הקטנטונת. 2 גורמים עיקריים אלו היו הסיבה היחידה למה שבני אדם חוו. מי שהרקמות שלו היו פחות במעמסה של רעלים עצומה, בקושי חלה. מי שהיה במעמסה של רעלים, היה חולה.

ואני מאלה שכנראה הגוף שלהם היה במעמסה גבוהה של רעלים, שכן בזמן הקורונה שקלתי 120 ק”ג. וכמה שנים לפני כן הייתי במשקל של 140 ק”ג.

היום אני שמח להגיש לפניכם את הדברים שחוויתי, עברתי, למדתי, פיתחתי, שגיתי, נכשלתי, טעיתי, וכל זה במטרה אחת, “להפסיק לחיות בשביל לאכול”. בזמן הפנוי שכמעט ואין לי, אני כותב כל פעם בספר הקטן שאני מתכנן להוציא, על דברים שעברתי, ועל מה זה בעצם בריאות כפי הסתכלות התורה והמדעיים האמיתיים. אשר לאמיתו של דבר, כל מה שמכרו לנו מגיל קטן שהוא “בריאות”, 95 אחוז מזה, הוא רעל עכברים מסוכן ומזיק מאוד לגוף.

כאן יתפרסמו מאמרים מתוך הכתבים שאני כותב. מקווה שהדבר יהיה לתועלת עצומה לקוראים.

מאמר ראשון:

א) תחושת הנחה, תחושת כיף, תחושת הנאה, רק לחשוב על האפשרות להנות ממי שאתה ולא ממה שאתה. “מי שאתה” זו הנפש החזקה, הנפש היודעת להיות ניזון ממה שנחוץ, ממה שצריך, ממה שנכון, ממה שטוב באמת. “מה שאתה” זה מה שאתה מכניס לעצמך, בין במובן הגשמי ובין במובן הרוחני. זה יכול להיות טוב או רע, אבל “מה שאתה” זו בניה עצמית על ידי גורמים סביבתיים.

רבים מאתנו נשמתם ונפשם כלואה, הן ברוחניות, והן בגשמיות. נפש כלואה היא נפש חסומה. חסומה לקיבול הטוב, חסומה להפרשת רעלים המצטברים בגופנו תדיר. רבים מן האנשים אינם יודעים ואינם מודעים לכוחות העצומים אשר יש בנפשם. הם מסוגלים להפוך עולמות, להגיע לגדולות, אבל אינם מודעים לזאת.

רבים מן הפעמים בחיינו, אנו רוצים ללמוד מן אלו שנחשבים למצליחים, לגאונים, לחכמים. אף שנכון וראוי ללמוד מן המצליח על רוב הישגו, הנה לא פחות חשוב ללמוד מן אלו אשר לא נחשבים לכלום בעיני הציבור הרחב.

נקח אדם שהוא מכור לחומרים ששולטים על מערכת העצבים ונותנים לו הרגשת כיף וריחוף לזמן מועט. ונראה אותם ונתבונן בהם, כמה כוחות נפש, כמה ממון, כמה מחשבה הם מוכנים להשקיע על מנת להגיע לאותם חומרים ממיתים את הנפש, לא ישנים לא ימים ולא לילות, עם כל עייפותם ותשישותם, בכל זאת יש להם מטרה ברורה להשיג את מבוקשם. את כוחות נפש האדם ניתן לראות בהמון אופנים בחיים. המסקנה היא ברורה ואחידה: הכוחות של האדם הם עצומים להפליא. אבל לא יתכן להפעיל אותם אלא אחר ההבנה למסוגלותם.

ההבנה הברורה היא: “צריך לעשות מעשים על מנת שהדברים יוכלו לפעול”. דברים לא נופלים מן השמים, הישגים לא מגיעים מעצמם, אף שלא לחכמים לחם, ולא לקלים המרוץ. וכמאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת פרק ט פסוק יא): שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם”.

אבל על האדם לעשות את מירב ההשתדלות שלו על מנת להפיק את השפע הבא עליו מן השמים. לא מעט אנשים אומרים לי, “אני לא מאמין בבורא עולם”. את האמת לומר, איני כועס עליהם ולא שופט אותם. אבל אני אומר להם, “הבורא מאמין בך”. אף שאתה לא מאמין בו, הוא מאמין בך. יש מי שמאמין בנו, כל זמן שהנשמה בקרבנו, יש מי שעדיין מאמין בנו. לכן זו הסיבה שאנו אומרים בקומנו מן השינה, “אלהי, הנשמה [הידועה] שנתת בי, טהורה”. ומה היא פשר אמירה זו? אלא כאשר הפקדנו בלילה את רוחנו [לא את נשמתנו חלילה], מיד בבוקר אומרים אנו ומודים לבורא, הנשמה שנתת בי, טהורה!! ונשתדל עליו ביום זה להפיק את מירב התועלת מן התכלית הברורה שלמענה נוצר האדם. ולמה נוצר האדם? על מנת להנות מן הטוב של הטבע. “הטבע” גימטריה “אלהים”. הינו נמצא בכל מקום ומקום, ואין מקום פנוי ממנו יתברך. כמובן שהנאה זו מתבטאת עם שמירת התורה והמצוות, וכל הנאה שתהיה בלעדי התורה והמצוות אינה אלא הנאה רגעית ולא שלימה.

ואם כן, ישאל את עצמו האדם הקורא, מדוע יש סבל וצער בעולם? הנה על שאלה זו אפשר לכתוב ימים ונהרות שלמים. אבל נביא כאן את מאמר החכם גדול בעלי המוסר, הוא רבינו בחיי בן פקודה בעל ספר חובות הלבבות, שכתב (שער עבודת האלהים סוף פרק ט’): “כשירצה הבורא להעיר אותך ולהוכיחך, יצוה אחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך, ויחלה האבר ההוא מגופך או שנים או כולם, ויחלה וידוה עד עת ידוע. ואם תקיצי ותשובי אליו, יצוהו לשוב לעבודתך וירפא גופך וישוב לענינו הראשון”.

ונסביר את דבריו במשל: הנה נחשוב בדעתנו, שאחד מן האנשים בנה מכונה משוכללת מאוד, אשר באמצעותה ניתן להשיג לא מעט דברים שלוקח לא מעט זמן להשיגם. [כמו שפעם אחת סיפר לי איזה אדם שמייצר דליים ששמים בהם את הצבע, וכל דלי לוקח לו לייצר במכונה בין חצי דקה לדקה. והנה רצה לחסוך יותר בזמן, ולייצר יותר דליים בפחות זמן. אבל לא הצליח להשיג מכונה שמייצרת יותר מהר מאשר הוא מייצר. והנה לאחר שנים מספר, קנה שבלונה מיוחדת בשני מיליון שקל, שמורידה את יצור האסלה ברבע דקה! כלומר, שהיה מוכן לשלם סכום כזה גדול על מנת לחסוך רבע דקה בכל יצור של אסלה. וכעת כל יצור דלי אחד לקח בערך 15 שניות. ותירוצו עמו, שהרי כעת הוא מייצר פי שנים מאשר היה מייצר מקודם לכן].

והנה כאשר סיים לבנות את המכונה, אותם האנשים אשר היו צריכים להשתמש בה, לא השתמשו בה בצורה נכונה, והנה בעל המכונה לא יכול לומר בפה מלא את טעותם, אבל מתבונן הוא כיצד משתמשים במכונה ועומד משתומם, ואע”פ שבתוך המכונה יש רמזים כיצד לתפעל אותה, בכל זאת משתמשים בה הפוך, וכל יום ויום הורסים את המכונה ולא מצליחים להשתמש עמה שימוש נכון.

הנה רבותי, כך בדיוק האדם, מי שלא מבין את המכונה שלו, את הבהמה שלו, לא מבין את המהות שלו, אינו מתבונן על עצמו, לעולם לא יכיר ולא יבין איזו מתנה נפלאה קיבלנו. יש הרבה אנשים שאינם מכירים את עצמם ואת זהותם. הם אמנם יודעים את שמם, יודעים היכן הם גרים, אבל לאמיתו של דבר אינם יודעים מי הם ואת הכוחות הטמונים בהם. ולכן מסביר רבינו בחיי לעיל, שכאשר בני אדם לא משתמשים עם המכונה בצורה הנכונה שצריך לפעול, אז הסבל מגיע מאליו, מכיון שהפרו את חוקי המכונה.

נחשוב בדעתינו, אדם הזמין מכונת קפה טובה, שילם עליה עשרות אלפי שקלים, והנה כאשר בא להכין לו קפה, במקום להוציא מים חמים, המכונה מוציאה מים קרים. אע”פ שהמכונה יפה מבחוץ, נראית טוב, הכפתורים עובדים מעולה וכו’ וכו’. הנה כל אדם ואדם לא ימצא תועלת מן זו המכונה. מכיון שלא התקיים התכלית שלמענה היא הוזמנה.

כך האדם בדיוק בענינו בעולם הזה. הקב”ה ברא מכונה נפלאה ועצומה, גוף האדם, שעד היום הרופאים וגדולי המדענים לא מצליחים להבינו על בוריו כמו שצריך. והנה כל הדבר הנפלא הזה, המכונה הזו שנקראת, “גוף האדם”, לא נבראת אלא לעשות רצון קונה. וכאשר הפרה את התכלית שלמענה נוצרה, צריך הבורא להביא עליה מעט סבל וחולי, בשביל שתשים ליבה על טעותה. וזה מחמלת הבורא על האדם. כי האדם הרגיל לא מסוגל לסבול שעושים עמו טעויות. אולם אצל הבורא אין הדבר נובע מתוך נקמה, אלא מתוך טובה גדולה על מנת ליישר את האדם, וכל זה בשביל שיהיה לו טוב!

ומכיון שכך, הגשמה עצמית תלויה בדעת רחבה, רצוני לומר, חקירת פנימיות הנפש והבנת עומק הנשמה. רבים מן האנשים הם תמיד בגדר, “קולטים”, רוצים להיות מוזנים, נאכלים מן הסביבה. כל ענין יציאת מצרים היתה לשנות “חשיבה”, לצאת מעבדות, להתחיל לשאול שאלות על מנת לקבל תשובות. לצאת מהמקום אשר אתה נמצא בו, לצאת ממה שמוכרים לך, ולהתחיל למכור אתה בעצמך, להתחיל ליצור, להתחיל לעשות.

השאיפה וההגשמה הם תכלית החיים. רשעי העולם רוצים שנמצא אנו תמיד במצב של דכדוך הנפש ודכאון תמידי, כי יודעים שכל החיים תלוים בשמחה, השמחה היא אם השפע, אם החיים, אם הטובות. ולכן המציאו לעצמם כל מיני שטויות והבלים של, “התחממות גלובלית”, “חור באוזון” וכו’ וכו’. כל אלו שטויות והבלים על מנת להטעות את היהודים מהדרך האמיתית של החיים.

ולפיכך בראש הספר הזה פותח אני בענין ההגשמה העצמית ובמה היא תלויה, ואע”פ שהגשמה זו מילה עבה המורה “גשם וחומר”, אין כוונתי לדברים אלו, אלא “הגשמה” אצלי הכוונה להתגשמות יצירת האדם וכוונת הבורא. כי זה הוא היסוד למסר אשר ארצה להעביר בספרי זה. ועיקר המסר, הם להפוך את הרצון להגשמה. לדעת שאתה יכול, לדעת שאת יכולה. אפילו שהדבר גובל בנפילות ובכשלונות, בכל זאת צריך לנסות לעשות.

אומרים ההמון: “כשיש לך חשק אין לך זמן, וכשיש לך זמן כבר איבדת את החשק”. כך בדיוק מפסיד האדם את רגעיו ועיתיו לקנות את החשוב והנחוץ לו. כל אחד ואחד יודע היכן הרגעים שהוא מתעצל, היכן הרגעים ששוברים אותו מלעשות. ה-“גדר” הוא דבר מאוד נצרך בחיים להשגת הטוב ולהגשמה העצמית. כאשר בן אדם יודע לשים גדירות במקומות הנכונים, זה אם לכל ההצלחות. וכן מוצאים זאת בתורה, שנאמר (פרשת אחרי מות יח יט): “וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ”. והנה ידוע הדבר וברור, שהיכן שישנו מעקה או גדר בטיחות לפני דבר מסויים, אז אותו הדבר שנמצא לאחר גדר הבטיחות הוא: או מסוכן, או חשוב, או שמור מפני ערכו מכל מיני סיבות אשר יהיו. וכן הדבר, כאשר אדם נוסע ברכבו בכבישים בעליות ומורדות, שישנו גדר הפרדה ארוך לאורך שביל הנסיעה. וכשנתבונן בגדר זה, נראה שאין בו שום ענין וחשיבות בפני עצמו, אלא שהוא נמצא שם לעת הצורך, באם יקרה מקרה ח”ו, ויתכן שירדם הנוסע באמצע נסיעתו, ועל ידי כן יסטה מנתיבו, אותו גדר הפרדה יצילהו מליפול אל מותו. ונמצא, שהגדר הוא בעצם המונע מהאדם לבוא אל הדבר החמור ביותר שיכול לקרות לו.

ולפיכך קוראים יקרים, כל אחד ואחד מאתנו צריך למצוא לעצמו גדירות בחייו, רק האדם יכול לרפא את עצמו, רק האדם יכול לעזור לעצמו. אומרים חכמים, מה שהחתול מנקה עצמו בכמה דקות, לא יוכל האדם לנקותו אפילו בשעה. מכיון שרק האדם יודע מי הוא באמת.

על מנת לחיות חיים בריאים, על מנת להוריד במשקל, אין אף אדם שיוכל לעזור לך באמת להוריד במשקל, אלא רק אתה. 90% מן האנשים שעברו קיצור קיבה, חזרו לאותו משקל אשר היו בו למשך הזמן. וזאת מפני שרובם לא שינו הרגלי חיים. אין דרכי קיצור, כל דרך שהיא קצרה, בסופו של דבר תהיה ארוכה. כאשר עושים דברים ביסודיות, כאשר מתמידים במטרות, הדברים מתמשכים לאורך זמן.
כשפועלים נכון, ומבינים מה שפועלים, עושים את הדברים בשמחה מרובה.

ולכן המסקנות הברורות עד כאן הם:
א) אין האדם נולד אלא להנאה. ואין הסבל בא אלא מפני הפרת התכלית.
ב) באדם יש כוחות עצומים, כל זמן שלא יִלְמַד את עצמו, לא יוכל להשיגם.
ג) מי שאתה זה מה שאתה מסוגל לייצר, מה שאתה זה ממה שאתה ניזון.
ד) אין דרכי קיצור בחיים.
ה) סוד ההצלחה הוא סוד ההתמדה.