.

***

“כולנו צריכים לבקש סליחה מהתנא הטהור רשב”י”

הנה, לקראת יום אידם ומינותם של המינים וצאצאיהם, הלא הוא יום לג’ בעומר. מלבד שהפכו המינים את הימים הללו לימי אבלות וצער, ובכך חירפו וגידפו את האל הנכבד והנורא, יתעלה שמו. כמו שביארנו כבר במאמרים הבאים:

.

“אבלות השוטים בימי שמחת ספירת העומר” – חלק א’:

“אבלות השוטים בימי שמחת ספירת העומר” – חלק ב’:

.

עוד חטאו חטא גדול לאלהי ישראל, בזה שהפכו את יום זה ליום פולחן ועבודה זרה, ובכך הרסו וניתצו כל פינה טובה בעם ישראל, עד שגרמו במעשיהם, שיתווסף עוד “חג” בפי אנשים ונשים, וקוראים את יום זה, “חג לג’ בעומר“! ממתי עבודה זרה ואלילות פגאנית יש לה שם “חג”? השם ירחם על עם ישראל ויכלה את המקובלים וזכרם מן העולם. ויחד עם זאת, עשו הם את התנא הטהור רשב”י, לאליל פגאני, למקור הברכות, להגשמת משאלות, לקבלת ישועות, וכן על זו הדרך אשר נהגו בדרכם הרעה.

וכל שנה ושנה כדרכי המינים, הם מרשיעים יותר ויותר מקודמיהם. בחלק מהעלונים של המינים שר”י פורסם כך: “אני עבדך, <שם פרטי> בן/בת <שם האם>, בא בבקשה גדולה אליך, התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. ביום הקדוש ל”ג בעומר, שתעשה שאלתי ובקשתי, למעני ולמען כל הנלווים אליי (כאן יזכיר את השמות), להשפיע עלינו חסדים וישועות ורחמים ביום הקדוש הזה, ותמלא את כל משאלות לבבי“. ע”כ.

וכאמור, מדובר בעבודה זרה ממש, מדובר בחירוף וגידוף כלפי השם יתעלה שמו. מכיון שבטקסט זה הנאמר, המתפלל פונה ישירות למי שהיה בשר ודם ונפטר בטוב מן העולם, ובכך הופך את רשב”י למתווך ומליץ בינו לבין ריבון העולמים! ולא רק זה, אלא הטקסט האמור, אפילו אינו מזכיר את קיומו של האל כחלק מתהליך בקשת התפילה!

.

וכתב רבינו הטהור הרמב”ם (משנה תורה הלכות עבודה זרה פרק ב): “עיקר הצווי [=מטרת ההרחקה והציווי] בעבודה זרה [=כל דבר ש-“זר” יקרא “עבודה זרה”], שלא לעבוד אחד מכל הברואים [=לא להתפלל, לא לייחל, לא להפוך את אחד מן הברואים לאמצעי לקבלת ישועות, בכל אופן שלא יהיה, אסור לעבוד אחד מכל הברואים], לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבעה היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהן [=כגון התפילה והבקשה מרשב”י, שמדובר בעוון עבודה זרה גמור! או ייחוס סגולה אליו חלילה וחס], ואף על פי שהעובד יודע שה’ הוא האלהים והוא עובד [=מבקש, מייחל, מצפה], הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה, [=בכל אופן] הרי זה עובד עבודה זרה, וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו’ אשר חלק ה’ אלהיך אותם לכל העמים, כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה’ אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן. [=כל שכן העושה מליץ בשר ודם שכבר נפטר ומת מן העולם, על אחת כמה וכמה מי שיחשבו אותו מקור לישועות, הרי הוא עובד עבודה זרה בכך ללא ספק]. ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם, כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא“. ע”כ.

.

ובמקום אחר כתב רבינו הטהור (הקדמת המשנה לפרק חלק סנהדרין י’ א’): “… והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן [=אסור לעבוד, להתפלל, לפרסם גדולה ומשמעת] למה שלמטה ממנו במציאות, מן [=כגון] המלאכים, והכוכבים, והגלגלים, והיסודות, וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם, אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, [=כל שכן בני אדם, שאע”פ שיש להם בחירה בחייהם, אסור בשום פנים ואופן לתלות תקווה בבריאה הכי חלושה בטבע, מדובר בחירוף וגידוף! ועל אחת כמה וכמה אדם שנפטר ועבר מן העולם, גדול ככל שיהיה]. ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה”. ע”כ. ונמצא, שכל מי שהופך את רשב”י למקור הפועל ישועות, למקור ברכות, ומקווה בדעתו שאיזה שהיא ברכה מסויימת תחול עליו בגלל רשב”י, הרי הוא כופר ביסוד החמישי.

וכבר כתב רבינו על מי שכופר באחד היסודות, “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו’“.

.

גם יהודה “טומהוק” הפגאני [=הסיבה שאני קורא לו, “טומהוק“, מכיון שהוא קרא לי, מחבל “דעאש” בגלל המראה החיצוני שלי באחד מראיונות המינות אשר עשה. לכן הכינוי המתאים בשבילו, זה, “טומהוק”], עומד ואומר כך: “[למה] יום העצמאות כן, הילולה של רבי שמעון בר יוחאי לא. ממש, מדינה לכולם, דאגה לכולם. אנחנו רוצים למות בשביל הצדיק, אנחנו רוצים שייפלו עלינו טילים בשביל הצדיק, [=מה? היכן יש מצוה בתורה למות בשביל הצדיק? אפילו בענינים חמורים מהתורה, עובר ולא יהרג! כל שכן כאן. אבל באמת עדיף שימותו בשביל הצדיק, כי ככל ולא יהיו בעולם, שמו של רשב”י ינוקה ויטוהר ביתר שאת].

למה אתם כל כך אובססיביים להחליט עלינו מה אנחנו נעשה בחיים שלנו? [=כי אתם עובדי אלילים מהרמה הכי נחותה שיש בעולם, י-מת מהלך על שתים. ועם כבר מדברים על אובססיבי, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר], אנחנו רואים עוד פעם את הדם בעיניים של השוטרים, [=מה? אתה טוען שהשוטרים עם דם בעיניים?], לשפוך דמים [=אתה טוען ששוטרים השומרים עליך ועל משפחתיך הם רוצחים?], להכות אנשים שרוצים להתפלל במירון, איזה עבירה זאת, איזה פשע זה? [=פשע חמור מאוד עשיתם! כי הינכם עובדי אלילים מתועבים], יהודים שרוצים להתפלל [=לעבוד עבודה זרה] במירון, ושוטרים מכים [=מוכיחים] בהם באכזריות, לפגוע, לפרק להם את הצורה. די, תעזבו אותנו בשקט. זה המסר למדינה, והמסר לחברים: מי שקצת אין לו כוח לקבל מכות, ורוצה באמת לזכות, גם לטעום מהמתיקות של הצדיק, יכול לבוא לאומן לרבי נחמן בן פייגא. [=חלילה וחס], פה לא תקבל מכות בדרך, פה לא יפוצצו אותך המדינה, פה לא ייתנו לך דוחות, פה לא ירדפו אותך. פה תוכל לעשות את זה בשקט. כולם מוזמנים לבוא לרבי נחמן. נ נח נחמ נחמן מאומן. כל”. ע”כ. אלו האנשים הכסילים שמשלמי חשבונות המיסים מגדלים ומטפחים לצערינו הרב. והכסיל הולך בחושך.

.

ואיני יודע ולא אדע, איך ה’ יתעלה שמו, מאיזה סיבה שלא נדע, לא מנע את הכפשת שמו של רשב”י התנא הטהור! שהרי רשב”י בעצמו היה מכריז ואומר (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סג עמוד א): “אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה’ לבדו”. ע”כ. לאור דברי רשב”י הללו, קשה מאוד ואף מצער להבין, כיצד שמו של רשב”י הוטמע בספר האופל, כיצד שמו של רשב”י נהיה ללעג וקלס בידי המינים הארורים, שמו של רשב”י נהפך למקור לישועות, לברכות, להדלקת נרות פגאנים וכו’. להכפיש את שמו של התנא החשוב הזה, ושהבורא לא ימנע דבר זה במשך מאות שנים, זה מעבר לבינתינו והשגתינו! אבל אולי זו ההוכחה הגדולה ביותר בשבילנו, שיש בחירה! אפילו ייחוס דברי מינות לתנא החשוב הזה, הבחירה יכולה להתבצע על ידי האדם אם הבורא מחליט בחכמתו לא למנוע, ולהשם יתעלה פתרונות!

.

“צריכים כולנו לבקש סליחה מ-רשב”י”:

והנה, מכיון שאנו לא יודעים היכן קבור רשב”י, ועל קברו של רשב”י במירון יש ספק גדול האם הוא באמת קבור שם, שמא המקובלים הפכו את מירון להר של עבודה זרה בגלל שהיו יושבים בצפת ורצו לעשות מקום לפולחנם שיהיה רשב”י קרוב אליהם, מה עשו? העלילו שרשב”י קבור שם וכו’. בכל אופן, אמרו חז”ל ורבינו (רמב”ם הלכות תשובה פרק ב הלכה יא): “החוטא לחבירו, ומת חבירו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו, ויאמר בפניהם, חטאתי לה’ אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו“. ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים, לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתודה”. ע”כ. שימו לב היטב להלכה המדהימה הזו.

בראשית הדברים יש לציין, כי רבינו מדגיש שאין מעמד זה נועד על מנת שתתקבל המחילה מן המת חלילה. שהרי במתים חופשי, ואין המתים יודעים מאומה מן החיים, כמו שאמר שלמה המלך (קהלת פרק ט פסוק ה): “כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם”. לכן רבינו מדגיש, שהאמירה הזו דווקא בפני עשרה בני אדם! שהרי אם ילך לשם לבדו, יחשב כדורש אל המתים בכך! אבל כאשר הולך עם עשרה מישראל שהם עדה, אין חשש. ויגרום הדבר שיתבייש הפוגע בפניהם על מה שעשה לנפגע שכבר מת מן העולם. ופותח דבריו ואומר, “חטאתי לה’ אלהי ישראל”, וממשיך ואומר, “ולפלוני שכך וכך עשיתי לו”. כלומר, אין הוא אומר, “הריני מבקש את סליחתך וכו'”, כאילו המת יודע ומבין מה שקורה, וכאילו יש לו בחירה או רגש כעת במיתתו.

אלא בקשה זו היא מעין וידוי לפני האל יתברך על מנת ליישר את מעשי בני אדם באופן פסיכולוגי נפשי חברתי! במילים אחרות, חז”ל ורבינו מלמדים אותנו, שעל מנת שאדם לא יפגע בחבריו בפעמים הבאות, ובכך יתרחק חלילה מייעוד התורה וכל תכלית מצוותיה, חייבוהו לעשות מעשה עצום המורה על כניעה ושפלות, לקחת עשרה בני אדם לקברו של זה שהוא פגע בו, ולפרוט את החטא! וזו כמובן בושה גדולה בשביל הפוגע. ובעקבות מעשה שכזה, כאשר בני אדם יסתכלו על אופן ביצוע הדין הזה, אז לא יחטאו בקלות מרובה לחבריהם, ויבינו עומק הדין והמשפט שה’ דן את האדם.

.

בכל אופן, מכיון שאנחנו כולנו בעברינו, כאשר הלכנו אחרי ספר הזוהר והמקובלים המשומדים שר”י וכל ספרי הקבלה הארורה הטמאה והנוצרית, חטאנו חטא גדול לה’ אלהי ישראל, ובנוסף לכך, העללנו על רשב”י עלילות דברים קשים, והכפשנו את שמו הטוב בהליכתינו אחר ספר הזוהר הנוצרי והארור. לכן נראה לי, שצריך לומר במעמד של עשרה אנשים, וכן מצווה שכל ישראל יאמרו כן יחדיו, ויפרטו החטא הגדול שחטאו לאחד מהרבנים והתנאים הגדולים שהיו לעם ישראל, הלא הוא רבי שמעון בר יוחאי. וזה נוסח הדברים:

.

חטאנו לה’ אלהי ישראל ולרבי שמעון בר יוחאי, שאי פעם האמנו שספר הזוהר הטמא יצא תחת ידו או נכתב משמו. חטאנו שהפצנו ספר זה בעבר, הקראנו ממנו, וייחסנו את דבריו לרשב”י.

חטאנו לה’ אלהי ישראל ולרבי שמעון בר יוחאי, שייחסנו אליו עבודה זרה ומינות הברורים כשמש בצהריים. חטאנו חטא גדול וקשה כשייחסנו לרשב”י דיבורי טינוף, זימה ותועבה כלפי ה’ יתעלה שמו, כפי שקרא מחבר ספר הזוהר הארור לבורא בשמות מגונים כגון “נוקבא” ו”קצר אפים”.

חטאנו לה’ אלהי ישראל ולרבי שמעון בר יוחאי, שייחסנו לשמו, ענייני חיבור ופירוד, משגל ותשמיש, זיווגים והזרעות זרע שכתבם מחבר הזוהר הטמא, בכל זה חטאנו כלפי האל הנכבד והנורא, ולא שמנו על ליבנו, והעלמנו עינינו מן האמת הברורה, שרשב”י עצמו צווח ואמר: “כל המשתף שם שמים ודבר אחר – נעקר מן העולם”.

חטאנו לה’ אלהי ישראל ולרבי שמעון בר יוחאי, שייחסנו אליו כל מיני ישועות קבליות מאגיות, המפוטמות בעבודה זרה ובאלילות רקובה. חטאנו לה’ אלוהי ישראל, ולרבי שמעון בר יוחאי שרקדנו סביב המדורות בלג’ בעומר והפכנו עצמינו לגוים הערלים הנחותים מדעת”. ע”כ.

.

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.