***

“שפלות דרשני ומרצי דת הכמורה של היום”

הנה ראיתי לכתוב מאמר חשוב הממחיש ומראה, את רדיפת הכבוד, הסכלות, החנופה, והבהמיות, של דת הכמורה של היום, דת חדשה מלאה בסיסמאות רקובות, וחונה ומקיפה כל שכונה ועיר בישראל לצערינו הרב. ובפרט כשהדבר ניכר מאוד, אצל “דרשנים” – “מרצים” – “מחזירים ללא תשובה“, ואותם אלו שפיתחו קריירה רקובה, על חשבון הציבור התמים והאנוס, תחת ידיהם הממאירות והמגואלות בדם של סחיטה, פדיונות, מטבעות לישועה, הוראות קבע על תמונות של איזה “מקובל” בביתם וכו’.

והנה אותם רבני הכמורה, עשו ועושים מיליונים על חשבון הציבור, ולצערי הרב בטוחני שעד יבוא גואל צדק, יעשו גם בעתיד עסק ומסחרה מן התורה הטהורה, ובעצם הפכו את התורה לקרדום חוצבים אלילית ומצחינה.

קחו לדוגמה פשוטה, את הארור מפי הגבורה שבקרוב נקדיש לו מאמר שלם, ושמו בישראל, “כריסטופר ג’וסף יוליוס ביטון שר”י”, אשר משמש בערוץ 2,000 בתור יחצן לצפיות השכם והערב, כל הרואה את הצ’יוואווה הזו נובחת בשידוריו, מבין בקלות רבה, כמה מחטיא הוא את עם ישראל, כמה הוא מוליכם אחר התוהו והאלילות, וכל דבריו הבל וריק לא שוים התייחסות אם לא הצורך בכך. ומסכנים ההולכים אחריו שטובלים ברפש וטיט מלא בזוהמה מצחינה של אפילה וטומאה בדיוק כמו הקבלה האלילית הטמאה שהוא הולך בדרכה ומחבק אותה בשתי ידיו המגואלות באלילות ממשיכי הספר הטמא הארור “זוהר” ששמו האמיתי הוא “חושך”. אבל עוד נקדיש לו כמה מאמרים שלימים בלא נדר.

והנה הדבר שאני מדבר עליו במאמר זה, הוא נושא, “הזמרים“, כלומר, מחזיקי דת הכמורה של היום ובפרט דרשני הציבור החונים סביבה, כל כך ירדו לשפל המדרגה והתאווה, והגיעו לשיא הבהמיות, עד שכל יעודם וחלומם, הוא, שיום אחד, זמר המפורסם לרבים, יופיע ויבוא לאחד מהרצאותיהם הרקובות והמלאות במינות, חנופה, ואלילות, ושלא נדבר על דרשותיהם המהובלות מהבל וריק ובורות שלא ידעום אבותינו ולא שיערו את הסכלות היוצאת מפיהם. ועדיף היה להם לשתוק כל חייהם, ולא להוליך שולל את עם ישראל הטהור, אשר כבול במרורות פיהם הרע!

והנה יעודם הוא כל כך ברמה נמוכה ושפלה, עד שרצונם שקהל שומעיהם, יראו שאיזה אדם מפורסם לרבים, הגיע לשמוע את הבל פיהם הרע, על מנת שיקבלו אהדה וכבוד מן הצי-“בור”. וכל זה אני מדבר כאשר מדובר ב-“זמרים” כשרים בקהל עם ועדה, שומרי תורה ומצוות, קובעים עתים לתורה, ואינם מרקידים במעורב, ואינם שרים שירים שאינם צנועים, ואינם נמנים בכלל מחטיאי הרבים. ואינם עוברים על איסור של ניגון בזמן חורבן הבית. כמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יד): “וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן וכו'”. עכ”ל. וכל זה מדובר בשירי קודש, שאסור לנגן אותם כל זמן שבית המקדש חרב! כל שכן שירים של אהבה חיבוק ונישוק וכל כיוצא בזה, מן הדברים המעוררים את התאווה ומשבשים את המוחות!

אבל אותם “זמרים” שנכללים בכלל מחטיאי הרבים ששרים ומרקידים במעורב, שרים שירים שאינם צנועים, הורסי משפחות בישראל, גורמים לנשים נשואות לרקוד בכל מיני מקומות בתערובת, מעוררים תאווה וכו’, אותם רע בנים תופסי דת הכמורה אשר מחניפים להם, לא רק עוברים על איסור חנופה אשר ה’ שנא ומתעב, ולא רק עובדים עבודה זרה שהיא עבודת בני אדם, שעל זה בא חרון אף לעולם, אלא דינם של אותם רע בנים, חמור פי כמה וכמה אפילו מאותם הזמרים! ותועים יותר מן הבהמות! כי אותם זמרים עושים זאת לתאווה ויקבלו הדין והמשפט מן הבורא. אמנם הרבנים עושים זאת מחנופה וזה סעיף מסעיפי עבודה זרה! ולא רק זו בלבד, אלא כאשר הרב הארור מנגן את השירים של זה הזמר אשר מחטיא את הרבים, אפילו ששר שיר לבורא, דבר זה גורם לאותו קהל לשמוע באופן ישיר את שיריו של זה הזמר ולהעריץ אותו, ונמצא הרבנים הם אלו שחיללו את הארץ.

ובמקום לקיים את חוקות התורה ולמחות ביד קשה בעוברי עבירה ובמחטיאי הרבים, או לכל הפחות להזהיר מפניהם, לא רק ששתקו מרוב פחדם ואיבוד הרייטינג אשר בידם, אלא עשו שנים רעות! גם ששתקו על בזיון התורה וגרמו לחילול שם שמים בעולם, ועוד רעה גדולה עשו, שהשמיעו את שירי הזמרים הרשעים הללו שמחטיאים את עם ישראל ונוגעים ברגשותיהם על ידי שירים מרגשים, ניגונים משמחים וכו’!

והא לך לשון רבינו הטהור שכתב (רמב”ם הלכות סנהדרין פרק יא הלכה ה): “האכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל רחמים הוא בעולם, שנאמר, “למען ישוב ה’ מחרון אפו ונתן לך רחמים”. עכ”ל. כלומר, כאשר יש רע בנים ארורים שמטעים את עמינו הטהור אחר ההבל, בכל סוג הבל שהוא, ובפרט בנושא זה שאנו חונים בו, אסור לשבת בצד בחיבוק ידיים, אלא צריך להוקיע ולמחות בכל רב ורב, כל מי שמשמיע את שירי מחטיאי הרבים, כל מי שעושה עמהם שירים, כל מי שיש לו יד כלשהיא בהחטאת הרבים, חובה להתאכזר עליהם, מכיון שאם לא נהיה אכזריים כלפיהם, כיצד יראה עמינו? וכיצד יהיה ניצל עמינו מהרשעים הללו?

ולכן רבינו כותב בענינים יותר חמורים, כגון במי שחילק את הבורא כמו המכשפים הזוהרים הטמאים, ואפילו מי שחלק על חלק קטן מעיקרי התורה, מה עושים לו? כה דברי רבינו (סנהדרין י’ א’): “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. עכ”ל. כלומר, ספר האופל שחילק את הבורא לגורמים וקרא לבורא יתברך בשם נבזה “זעיר” וכו’. חובה עלינו לשנאותו ולהשמידו בכל צורה שתהיה בעולם. וכל הפוגש את ספרי הזוהר חייב הוא לבערם במשרפה במהירות האפשרית, וכל זה על מנת לבער הרע מקרבנו. ואין כאן שום סוג של רחמים!

ומי שבועט בעניני תוכחה וכיוצא זה, חובה עלינו להכלים אותו ברבים! כמו שכתב רבינו (רמב”ם הלכות דעות פרק ו הלכה ח): “המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא, כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת”ל ולא תשא עליו חטא, מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים, אף על פי שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עון גדול הוא, כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחבירו, אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל”. ע”כ. וצא ולמד מה דינם של הזמרים, וכל שכן מה דינם של החנפים הרע בנים המרצים מחזיקי דת הכמורה של ימינו.

אבל אל תתפלא על מעשי הדור הזה, כי כבר כתב רבינו עליהם ועל דורו ועל מי שהיו לפניו, “וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאוד ושהם מסופקים, והם מדמים שהם ‘חכמי ישראל’, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים, ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה. (מאמר תחיית המתים עמוד ע’ קאפח).

וכתב במקום אחר (הקדמה למורה נבוכים) “אבל המבולבלים, אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ואנשים חושבים אותם שהם חכמי ישראל], ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא ‘מדע’ באמת. הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומאוד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם תתגלה פסולת הסיגים שבידם סגולתם ורכושם המיועד לאידם”. ע”כ. והדברים מובנים היטב וברורים, ורואים התוצאות בדורינו.

.

***

“זמר שהודיע – אני משכב זכור”

והנה לאחרונה, הודיע זמר אחד ששמו ידוע בציבור ששר שנים על גבי שנים מול קהל נשים וגברים ונכלל על פי חוקות התורה בגדר “מחטיא הרבים“, הודיע שהוא אוהב, “גברים“! ומה שהתורה אסרה והזהירה, הודיע הוא בריש גלי שהוא מתרצה בו וחשקו בו. והזהירה ואמרה התורה (ויקרא פרק יח פסוק כא – כב פרשת אחרי מות): “וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: וְאֶ֨ת זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא“. והרי שמשכבי זכר תועבה הוא. אבל זה הזמר לא מעניין אותנו, ומאחל לו שיחזור בתשובה שלימה וראשית כל יפסיק להופיע בתערובת נשים וגברים אמן.

מה כן מעניין ומדוע אני מדבר עליו? שמעתי כעת המון אנשים עם כיפה וזקן, כאשר שמעו זאת ממנו שהכריז על שפלותו בריש גלי, אמרו הם, שמעתה והלאה יותר לא ישמעו את משמע קולו, כי זה מגעיל אותם. ואני שואל אותם, היכן קנאת ה’ בלבכם? היכן אהבת ה’ בלבכם? כאשר האדם הזה מרקיד מעורב, שר שירים שיש בהם מילים של נשיקות, אהבה, חיבוק, ובנות ישראל מתגרות במחשבתם, ומעלות בזכרונם חשקי אהבתם, וכן הגברים, על ידי שיריו מעלים בזכרונם ומתעוררת תאוותם לבנות ישראל ולזנות, ונמצא זה הזמר מחטיא את עם ישראל תדיר על ידי שיריו, מדוע אז לא היה אכפת לכם? מדוע אז לא מחיתם על משמע קולו?

היכן הרע בנים הנרצעים הארורים המשומדים, למחות לצעוק ולעמוד בפרץ על איסורים מפורשים שהתורה הרחיקה מהם, של, “שירה בתערובת”? “ריקודים מעורבים”? “הכשלת עם ישראל”? היכן כל החנפים הללו תופסי הספר הטמא “זוהר” המתפללים לזעיר אנפין האליל הטמא? מדוע על כך הם לא צועקים? מדוע לתקוף אותי כאשר הנני מקנה לעם ישראל דרך נכוחה ומדביק אותם לבעלי המשנה והתלמוד בעלי המסורת האמיתית, זה מפריע להם, והם מתאמצים כל כך להרחיקני מלדבר? אלא התשובה ברורה, רבני דת הכמורה של היום, מעניין אותם הכסף והממון, מעניין אותם התהילה, וכל דבר שיוכל להרחיק אותם מן התהילה, קניית התאוות, הרחבת הנכסים, הם יצאו עליו ויחרימו אותו.

ולפי ספרם הטמא זוהר, כל מי שמרקיד מעורב נשים וגברים, הרי הוא גורם שיהיה מלאך המוות באותו מקום, ויש לו רשות לתת מחלה לאנשים מפני תערובת זו! אף שדבריו של הטמא הזוהרי הם נחיתות אלילית. הנה שאלה בפי לאותם, תופסי הספר הטמא הזה אשר נקרא חושך, האם לא אכפת לכם שבני ישראל נהרגים על ידי הרקדת נשים וגברים? בוודאי שלא! כי אינכם דוברי אמת! אלא רודפי שררה וכבוד! תוכלו לצעוק על הגאולה, תוכלו לבכות ולקונן על בית המקדש שחרב, ובו בזמן אתם מחריבי הדת הכי גדולים שיש!

ועליהם אמר הנביא (ישעיהו פרק נו פסוק י): “צפו צֹפָ֞יו עִוְרִ֤ים כֻּלָּם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ כֻּלָּם֙ כְּלָבִ֣ים אִלְּמִ֔ים לֹ֥א יוּכְל֖וּ לִנְבֹּ֑חַ הֹזִים֙ שֹֽׁכְבִ֔ים אֹהֲבֵ֖י לָנֽוּם“. ולכן אותם הזמרים, לפי דעתם הבהמית והנחותה של הרע בנים, יכולים לעשות להם טוב, כי אם יתברר שזמר אשר מפורסם לרבים ידבר עליהם לטובה, ידעו כי הזמר הזה באופן ישיר יגרום לאותו קהל התמים, לשמוע את הרב ולתרום לישיבתו. ולכן מה הם עושים הרע בנים הללו? הם מתחברים לזמרים ומחניפים להם בהרצאותיהם!! לא בשביל הזמרים! ולא בשביל להחזיר בתשובה! אלא בשביל לקבל טובות הנאה בלבד! בשביל לקבל את הקהל המזומן להם על מנת לנצל את כספם ולהרוויח על ידם את הפרסום! זו כל מטרת העבודה זרה החדשה בדור, הנקראת, “עבודה הזמרים”. יש עבודת פעור, יש עבודה למולך, ויש עבודת “הזמרים”.

.

***

“חנופה לבני אדם אסורה – ואפילו לכשרים שבהם”

והנה בוודאי הדבר ופשוט לכל, כי כל חנופה לבני אדם בכל אופן שיהיה, אסורה היא מאוד ומעלה חמה לפני ה’ יתברך. ועל אחת כמה וכמה, כאשר הדבר נעשה על מנת לקבל אהדה, כבוד, כסף, מעמד וכו’. שכן אותם המחניפים לבני אדם, בעצם בחניפותם, ממירים את הבורא יתברך ומחליפים אותו, באותו אחד שהעריצו והחניפו לו על מנת לקבל טובות הנאה. ולכן ענין החנופה לבני אדם הוא כל כך מכעיס לפניו יתברך, מכיון שמדובר בדבר הקשור בקשר ישיר לעניני עבודה זרה.

רצוני לומר, שהמחניף לבני אדם, דינו יותר חמור מזה שעובד עבודה זרה ומשתחווה לפסלים! במילים אחרות, אותם שמחניפים לזמרים שהם “מחטיאי הרבים” ומרקידים במעורב ושרים שירים לא צנועים, דינם יותר גרוע מן אלו שמשתחווים לבודהה! כלומר, דרשני הדור כשתראו אותם מחניפים לאותם זמרים, מפרגנים לזמרים, משבחים זמרים, שרים את שירי הזמרים בריש גלי ללא פחד וללא מורא, מצטלמים עם זמרים, עושים שירים עם זמרים מחטיאי הרבים, דעו כי אלו עובדי הפסלים והאלילים, ונמנים בוודאות עם נביאי הבעל הארורים שגרמו להרס וחורבן ביהדות.

וכל זה אני מדבר רק לנושא של מעשה החנופה עצמו, והנצחת מעשיהם של הרשעים ועידודם. שלא נדבר על התוצאות ההרסניות שאותם דרשני דת הכמורה גורמים שיהיו בדת ישראל, שגם ככה דת ישראל ירדה תהומות בזמנים אלו. וכן אמרו חז”ל ולימדו במשנה (מסכת סוטה פרק ז משנה ח): “פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה. שנאמר (דברים ל”א) “מקץ שבע שנים במועד” וגו’. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך, עמד וקיבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים. וכשהגיע (שם י”ז) “לא תוכל לתת עליך איש נכרי”, זלגו עיניו דמעות. אמרו לו, אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה! אחינו אתה! אחינו אתה“. ע”כ.

וכתב בפירוש המשנה לרבינו הטהור הרמב”ם (מסכת סוטה פרק ז משנה ו): “ואגריפס היה מקהל גרים, ולא היתה לו אם מישראל, ואסור למנותו כלל, לאמרו יתעלה, “שום תשים עליך”, מקרב אחיך, ובא בקבלה למשה מסיני, כל שימות אתה משים, לא יהוו אלא מקרב אחיך, ולא אמרו לו אחינו אתה [משום שרצו לקבל ממנו כבוד], אלא משום [שרצו שיהיה] שלום [ב]מלכות, ואמרו [חכמים], באותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, מפני שהחניפו לו לאגריפס”. ע”כ.

ואתה הקורא תלמד, אף שליבם היה נקי ורצו בטובתן של ישראל, כי לא רצו שאגריפס יכעס עליהם אע”פ שהיה אוהב ישראל, אולם מכיון שכיחשו ושינו ועיוותו מן התורה אפילו במעט, ה’ יתברך גזר על כולם לאבד, כלומר על כל ישראל נגזירה כליה ה’ ירחם. והרואה יראה כי הבורא יתברך מקפיד מאוד על ענין “חנופה”, ואפילו כשמדובר בעניני שלום מלכות, ואפילו כשמדובר בלתת כבוד למלך על מנת שלא יהיה כעס כלפי המדינה וכו’, כל זה מכעיס לפניו יתברך, שמכיון שהוא כתב בתורתו שאין מקבלין עלינו מלך נכרי, כיצד ישנו את תורתו ויאמרו, “אחינו אתה”? ועל זה בא חרון אף קשה מאוד. ועל אחת כמה וכמה, אותם רבני הכמורה והממסד המחניפים למי שיש לו קול ערב ומפורסם הוא לרבים, אמנם לא נחשב הוא לאיש מלכות, ואין חובה לעשות עמו שום שלום מצד המלכות, כיצד יחניפו לבשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר?

והלא תראה מה שנאמר בתלמוד (בבלי סנהדרין יט.): “אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו’. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה לימינו – כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו – וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו“. ע”כ. ושימו לבכם למעשה עצום ומבהיל זה! לא מדובר כאן באנשים שוטים, מדובר כאן באנשים שנמנו לדון דינים חמורים מאוד, אבל מכיון שהיו בעלי מחשבות, כלומר פחדו מן המלך שלא יקבלו ממנו טובות הנאה, ובכך עיקמו את ההלכה הברורה, ה’ יתברך לקח את כולם מן העולם. והקפיד עליהם מאוד רבי שמעון בן שטח, שכן חנופה לבני אדם זה התהום של התהום וזריקת הבורא יתברך.

וכתב בספר חובות הלבבות (ספר חובות הלבבות שער ה – שער יחוד המעשה פרק ד) שהמחניף יותר גרוע מעובד עבודה זרה. וז”ל: “ויש יתרון לעובד כוכבים על החנף בארבעה דברים. אחד מהם, כי העובד כוכבים בזמן הזה שאין חזון, איננו מוזהר ע”י נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ומופתים, אבל המחניף בתורת האלהים יש עליו טענה במה שקבל מן המצוות בעבודת האלהים וההזהרה מעבודת זולתו. והשני, כי העובד כוכבים עובד מי שאינו ממרה את האלהים, אבל המחניף בתורת האלהים עובד מי שממרה את האלהים מן האנשים ומי שאינו ממרה אותו. והשלישי, כי העובד כוכבים הוא עובד דבר אחד בלבד, והחנף אין תכלית לנעבדיו. והרביעי, כי העובד כוכבים אין ענינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו, מפני פרסום כפרנותו באלהים, אבל החנף אין כפרנותו נראה ובני אדם בוטחים בו, ויתכן לו להזיקם, מה שלא יתכן לזולתו, והוא הגדול שבמדוי העולם ונקרא בלשוננו: חנף ויהיר ומפתה”. ע”כ.

והנה שימו ליבכם לדבריו הטהורים, שבסיבה השניה שמנה רבינו בחיי, מדוע המחניף יותר גרוע מעובד עבודה זרה, משום שזה עובד עבודה זרה, משתחווה לפסל, ואינו משתחווה למי שממרה את הבורא, ונמצא שעובד פסלים דוממים וכיוצא. אבל זה המחניף לזמרים ורוצה בטובת הנאה מהם, הרי הוא מחניף למי שמורד בבורא יתברך, ונמצא הרואים אותו יחשבו שזה המורד וממרה את דבריו של הבורא, כשר הוא! ונמצא שהחנף הביא חורבן לדת ישראל וביזה את אלהיו, וכמובן עדיף היה לו להיות גורר ביובים כל ימי חייו ולא להחניף לזמר שהיום כאן ומחר בקבר! היום בתהילה מחר בירידה!

.

***

“קלקול הזמרה”

והנה נאמר בתורה (בראשית פרק ד פסוק כא): “וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב“. והנה זה הנקרא יובל, היה מפתה הנשים על ידי שירתו וניגונו שהיה משמיע בקולי קולות, מכיון שהוא הבין שהנגינה והשירה מושכים את לב האנשים, ויש ביכולת השירה והזמרה לתעתע את הלב ולמשוך אותו אחר התאוות כמו שרואים אנו בדורינו אנו. ולכן חז”ל בחכמתם אסרו לנגן בכלי שיר לאחר חורבן הבית, כמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יד): “וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר, וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר, אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין אסורה, שנאמר (ישעיהו כ”ד): “בשיר לא ישתו יין”. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין”. עכ”ל.

והנה אותם רבני הכמורה של היום אשר מפורסמים לקהל שומעם, לא רק שמחניפים לבני אדם, לא רק שמחניפים לזמרים מחטיאי הרבים, אלא בחניפותם זו הם נותנים כח לאותם בני אדם להרקיד בנות ישראל ובחורי ישראל שמשתכרים בתאוות העולם הזה ונמשכים אחר שרירות ליבם. ועל זה יתלונן ה’ ואמר (יחזקאל פרק ג פסוק יז – יח): “בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי: בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ“.

וידעו נאמנה כל אותם שהחניפו ולא הזהירו מפני הזמרים אשר הורסים את עמינו הטהור, הקב”ה יבקש את דם הרשעים ואת הליכתם אחר התוהו מהרבנים עצמם! וכל זה מדבר הנביא בתוכחה של רשעים אשר הולכים בשרירות ליבם אחר התאווה הפרטית שלהם. וכל שכן על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בזמרים שמחטיאים את הרבים, מרקידים במעורב, מעודדים זימה ואלכוהול עם שירתם. כאן הדבר הוא פי כמה וכמה!

וכבר אמר הנביא (ישעיהו פרק ה פסוק יא – יד): “ה֛וֹי מַשְׁכִּימֵ֥י בַבֹּ֖קֶר שֵׁכָ֣ר יִרְדֹּ֑פוּ מְאַחֲרֵ֣י בַנֶּ֔שֶׁף יַ֖יִן יַדְלִיקֵֽם: וְהָיָ֨ה כִנּ֜וֹר וָנֶ֗בֶל תֹּ֧ף וְחָלִ֛יל וָיַ֖יִן מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֨ת פֹּ֤עַל יְהֹוָה֙ לֹ֣א יַבִּ֔יטוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדָ֖יו לֹ֥א רָאֽוּ: לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא: לָכֵ֗ן הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ לִבְלִי־חֹ֑ק וְיָרַ֨ד הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ וְעָלֵ֥ז בָּֽהּ”. ושוב אנו עדים לתוכחה הקשורה לכינור ונבל ולכל סוגי הזמרה והשירה, שדבר זה כאשר אדם נמשך אחריו ביותר מדאי, גורם לו לא לראות את פועל ה’, ולא לקיים את רצונו.

בכל אופן לי נראה בפשטות, שהבורא יתברך בצד מה נתן לנו מדד לדעת מי שקרן ומי לא, מי רב אמת ומי רב שקר, שהרי כל המחניף לאותם הזמרים ורוצה בקרבתם, בזה גילה נוכלותו, צביעותו, זחיחותו, ומחשבתו הנחותה ובמה ולמי רוצה להיות קרוב, והרי זה מדד בשבילנו לדעת ממי להתרחק ולמי להתקרב.

.

***

“ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב – עילגות וטמטום”

הנה לא מזמן כמו כל דבר שחולף ועובר, וגם זה הדבר יעבור ויחלוף, הופץ שיר מלא בטמטום, כסילות, ובורות לכל אדם שקצת מבין בתורה. ולא די שבני אדם שרים שיר של מחטיא הרבים, ולא די שרבים קופצים ברחובות כאשר מושמע שיר ששר אותו מחטיא הרבים ומחטיא בנות ישראל בשיריו, ובכך גורמים להאדיר אדם שמרקיד במעורב ומחטיא את עם ישראל ומוליך אותם אחר התוהו.

הנה גם הרע בנים כמו תמיד הצטרפו לזו החגיגה על מנת לקבל טובות הנאה, והחלו להשמיע את השיר הנחות הזה בכל מקום ומקום, וראיתי שכמה רע בנים כסילים, הוסיפו וכתבו כיתוב על בית הכנסת, ובו מופיע חלק ממילות השיר הזה. ודבר זה לכשעצמו מספיק על מנת לשקף את מצב הדור. כלומר, הרע בנים הנחותים לא מספיק שלא מוחים באותו זמר שמרקיד מעורב, לא מספיק שלא מזהירים ממנו ברבים כמו שצריך לעשות על פי חוקות התורה, אלא בטפשותם מעודדים ושרים את שיריו של הזמר אשר מרקיד מעורב!!! והם תועים ומטעים יותר מן הבהמות הנמצאות בג’ונגל. ובטוחני שהזברה שנמצאת בגן החיות, טובה מהם כי כמה וכמה כלפי הבורא יתברך.

והנה אין לי זמן לנתח כעת את כל השיר הזה ואת השקפתו הרעה. אבל אנתח רק את הפזמון בלבד:

“וה’ יתברך תמיד אוהב אותי. ותמיד יהיה לי רק טוב. ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב. ויהיה לי עוד יותר טוב. ותמיד יהיה לי רק טוב”. ואין בפי לתאר כיצד אנשים שרים שיר, ואינם מבינים כמה הרס וחורבן יש בו.

מה שנאמר “וה’ יתברך תמיד אוהב אותי“, דבר זה אינו מחוור כלל, ולא רק שאינו מחוור אלא מחדיר הזיה קשה מאוד, ולפיה, הבורא יתברך תמיד מתרצה בבני אדם ואוהב אותם בכל מצב, ושומע השיר התמים, יכול לייצר במחשבתו שלא משנה מה הוא יעשה, תמיד הבורא יאהב אותו ויתן לו ככל העולה על רוחו. כמו שהמשיך הטמטום ואמר, “ותמיד יהיה לי רק טוב“! האמנם? כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ו – ז): “גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר, “שובה ישראל עד ה’ אלהיך”, ונאמר, “ולא שבתם עדי נאם ה'”, ונאמר, “אם תשוב ישראל נאם ה’ אלי תשוב“, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק.

התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וכן אתה מוצא שבלשון שהקב”ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ונאמר ביכניהו ברשעתו כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו’, וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה’ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה’ ושמתיך כחותם”. עכ”ל.

והנה מלשונו של רבינו שכתב, “אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה“, אנו למדים כי האדם לא תמיד אהוב לפני המקום! ובטח שלא בעל השיר ששר את השירים הללו בקהל מעורב נשים וגברים, שכן מעלה כעס כלפי שמים! וכל שכן אותם הרבנים, ששנואים באופן תדיר כלפי הבורא יתברך, כי הם משקצים את עם ישראל במחלה ממאירה וארורה, והוא הערצה לבני אדם, חנופה, החטאת הרבים ועוד המון מתועבותיהם!

ולכן לעולם ועד לא ניתן לומר שה’ יתברך תמיד אוהב אותי! כי איך תמיד יאהב את האדם בשעה שמחטיא הוא את ישראל? כיצד יאהב ה’ את הרע-בנים שגורמים חושך בעולם? כיצד יאהב ה’ את מי שמוליך את ישראל אחר המאגיה והאלילות! ובעצם רק בהשמעת השיר הנחות הזה בלבד, והחדרתו למוחות ישראל, יש בדבר הכנסת מחשבות שווא! כמו שכתב רבינו במורה (“חלק ב’ פרק מו’ קאפח): “כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא“. ע”כ. והרי תראה קורא נעים כמה מכעיסים את הבורא אנשי השווא החשיכה והאפילה, וכמה הם שנואים לפניו. אמנם השיר הזה קורץ להם באמת, כי הם מחדירים אף לעצמם מילים אשר מתאימות למעשיהם הרעים! ולכן תדע להתרחק מאותם ארורים שהפכו את תורת ה’ לקרדום חוצבים, ואע”פ שנראים “אנשים חפצים באמת”, הם אינם חפצים באמת, אלא חפצים בממון, כבוד, שלמונים, הרחבת קנינים, ועוד ועוד!

וכעת למה שאמר בשיר העילג, “ותמיד יהיה לי רק טוב“! גם זו הזיה ורעה חולה נחותה ואלילית. כי היא מוחקת את יסודות הדת והאמת. מכיון שמבואר בקללות התורה (דברים פרק כח פסוק טו – לב פרשת כי תבוא): “וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ: אָר֥וּר אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה: אָר֥וּר טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ: אָר֥וּר פְּרִֽי־בִטְנְךָ֖ וּפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּרֹ֥ת צֹאנֶֽךָ: אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ: יְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣ה׀ בְּ֠ךָ אֶת־הַמְּאֵרָ֤ה אֶת־הַמְּהוּמָה֙ וְאֶת־הַמִּגְעֶ֔רֶת בְּכָל־מִשְׁלַ֥ח יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֑ה עַ֣ד הִשָּֽׁמֶדְךָ֤ וְעַד־ אֲבָדְךָ֙ מַהֵ֔ר מִפְּנֵ֛י רֹ֥עַ מַֽעֲלָלֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתָּֽנִי: יַדְבֵּ֧ק יְהֹוָ֛ה בְּךָ֖ אֶת־הַדָּ֑בֶר עַ֚ד כַּלֹּת֣וֹ אֹֽתְךָ֔ מֵעַל֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: יַכְּכָ֣ה יְ֠הֹוָה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ: וְהָי֥וּ שָׁמֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשְׁךָ֖ נְחֹ֑שֶׁת וְהָאָ֥רֶץ אֲשֶׁר־תַּחְתֶּ֖יךָ בַּרְזֶֽל: יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־מְטַ֥ר אַרְצְךָ֖ אָבָ֣ק וְעָפָ֑ר מִן־הַשָּׁמַ֙יִם֙ יֵרֵ֣ד עָלֶ֔יךָ עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽךְ: יִתֶּנְךָ֨ יְהֹוָ֥ה׀ נִגָּף֘ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶיךָ֒ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ תֵּצֵ֣א אֵלָ֔יו וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים תָּנ֣וּס לְפָנָ֑יו וְהָיִ֣יתָ לְזַעֲוָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ: וְהָיְתָ֤ה נִבְלָֽתְךָ֙ לְמַאֲכָ֔ל לְכָל־ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד: יַכְּכָ֨ה יְהֹוָ֜ה בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙ ובעפלים וּבַטְּחֹרִ֔ים וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵֽא: יַכְּכָ֣ה יְהֹוָ֔ה בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב: וְהָיִ֜יתָ מְמַשֵּׁ֣שׁ בַּֽצָּהֳרַ֗יִם כַּאֲשֶׁ֨ר יְמַשֵּׁ֤שׁ הַעִוֵּר֙ בָּאֲפֵלָ֔ה וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחַ אֶת־דְּרָכֶ֑יךָ וְהָיִ֜יתָ אַ֣ךְ עָשׁ֧וּק וְגָז֛וּל כָּל־ הַיָּמִ֖ים וְאֵ֥ין מוֹשִֽׁיעַ: אִשָּׁ֣ה תְאָרֵ֗שׂ וְאִ֤ישׁ אַחֵר֙ ישגלנה יִשְׁכָּבֶ֔נָּה בַּ֥יִת תִּבְנֶ֖ה וְלֹא־תֵשֵׁ֣ב בּ֑וֹ כֶּ֥רֶם תִּטַּ֖ע וְלֹ֥א תְחַלְּלֶֽנּוּ: שׁוֹרְךָ֞ טָב֣וּחַ לְעֵינֶ֗יךָ וְלֹ֣א תֹאכַל֘ מִמֶּנּוּ֒ חֲמֹֽרְךָ֙ גָּז֣וּל מִלְּפָנֶ֔יךָ וְלֹ֥א יָשׁ֖וּב לָ֑ךְ צֹֽאנְךָ֙ נְתֻנ֣וֹת לְאֹיְבֶ֔יךָ וְאֵ֥ין לְךָ֖ מוֹשִֽׁיעַ: בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כָּל־הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ”.

והאם מילות השיר העילג מסתדרות עם האזהרה הזו האמורה בתורה? ה’ יתברך מבטיח ואומר, שכל מי שיטה אחר התוהו, יסבול סבל רב! וגירושי צרפת יוכיחו, חורבן הבית יוכיח! השואה תוכיח! גירושי ספרד יוכיחו! אם עם ישראל לא ילך בדרך האמת ולא יזרוק את ספרי העבודה זרה שיש בדור, ולא יתנתק מהזמרה הארורה של מחטיאי הרבים, הנה בוודאי כי קללות התורה שוב יתקיימו ואף מתקיימות בדורינו!

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור החפץ באמת!