"שד בראשם של מקובלים" - החירוף הגדול והבערות הגדולה כלפי אסתר המלכה - וכלפי בנות ישראל הטהורות - שקר הזוהר!

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

ואותו חלק הרע נקרא גם כן "שד" המחטיא את האדם, והוא היצר הרע שבקרבו [=כלומר אצל כל אדם ואדם כעת יש "שד" שנמצא בתוכו, וגורם לו להזיות קשות ורעות] ... והיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש [=אינו מובן אם היו יודעים לעשות נפלאות מעין אלו, מדוע לא הרגו את המן ואת אחשורוש? וגם על זה יתרצו המקובלים שלא ניתן להרוג את סמאל הפגאני. בכל אופן על ידי שהיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש] ולחלק חלק הרע מהטוב, וכן עשו, הפרידו החלק הרע הנקרא "בגד" ו[נקרא] "שד", [הפרידו אותו] מן אסתר, והיתה דומה [אותה שידה שנפרדה מן אסתר, היתה דומה] לאסתר ממש [=מה???!!!] בצורתה, ועם אותו חלק הרע [כלומר עם השידה עצמה] היה מתייחד אחשוורוש [=ושוכב עמה!!! כן כן אתם שומעים נכון! לשיטתם אחשוורוש שכב עד שידה!!], והוא השידה שהניחו במקומה כדוגמא של יוסף [=עלילת דברי הבל על יוסף הצדיק], כאשר ראה שאשת אדוניו שתפשהו בבגדו [=מה הוא בגדו כותבים ההוזים?] דהיינו בחלק הרע הנקרא "בגד", [יוסף הצדיק] הניחו אצלה על ידי פעולת שמות! וחילק פעולת טוב הנקרא לבוש וינוס החוצה לפי שהיא לא יכלה לתפוש בחלק הנקרא טוב [=והיא תפסה אותו בחלק הרע, ולבסוף שכבה עם חלקו הרע של יוסף!!! לא יאומן כמה עילגות וטמטום] ... לפיכך נקרא דריוש בן אסתר, אע"פ שנולד מן השידה [=כלומר השידה הזו אף ראויה להוליד בפני עצמה!], כי אותה השידה היא מחלק הרע מאסתר". ע"כ אחד הטמטומים הגדולים ביותר שיצא לי להפגש איתם עד עתה בנושא הקבלה הארורה וספר הזוהר הטמא
כניסה למאמר
הלכות פורים (חלק א')

מאמרים - הלכה | חן שאולוב

הנה מבואר בהלכותיו של רבינו הטהור בסוף הלכות פורים, דבר שלכאורה קשה (רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה יח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, הרי היא קיימת כ-חמשה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם, ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר (ישעיהו ס"ה): "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני". [אבל] ימי הפורים [=אע"פ שנזכרו בהם צרות שהיו לישראל, בכל זאת] לא יבטלו! שנאמר (אסתר ט'): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". ע"כ. ומבואר מתוך דברי רבינו, שכל ספרי הנביאים, מיהושע בן נון, ועד הנביא מלאכי ודניאל שגם הוא היה נביא, אלא שהיה בדרגת נביא פחותה משאר הנביאים וכו'. וכל ספרי הכתובים, כולל תהלים, קהלת, משלי וכו', כל אותם הכתבים עתידים להבטל, כלומר שלא יהיה בהם כבר צורך! משום שלא באו אלו, אלא על מנת להעמיד ולהציב הגדרים אשר יסייעו את האדם עד ביאת גואל צדק. שכן ידוע, כי כל נבואה אשר נצטרכה לדורות נכתבה, ומה שלא הוצרך לדורות, לא נכתב. ומכיון שיבוא אז הזמן הראוי לקבלת גואל צדק, הנה לא יהיה צורך כבר בספרי הנביאים והכתובים. עוד מבואר מתוך דברי רבינו הטהור, שלעולם ועד, חמשה חומשי תורה, וכל מסורת התורה שבעל פה, כלומר פירוש המצוות שניתנו לו למשה רבינו, לעולם ועד דבר זה לא יתבטל, ולא תבוא תורה אחרת ממנה, לא בכתוב בתורה שבכתב, ולא בפירוש התורה שבעל פה.
כניסה למאמר
הלכות פורים (חלק ב')

מאמרים - הלכה | חן שאולוב

הנה מבואר בהלכותיו של רבינו הטהור בסוף הלכות פורים, דבר שלכאורה קשה (רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה יח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, הרי היא קיימת כ-חמשה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם, ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר (ישעיהו ס"ה): "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני". [אבל] ימי הפורים [=אע"פ שנזכרו בהם צרות שהיו לישראל, בכל זאת] לא יבטלו! שנאמר (אסתר ט'): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". ע"כ. ומבואר מתוך דברי רבינו, שכל ספרי הנביאים, מיהושע בן נון, ועד הנביא מלאכי ודניאל שגם הוא היה נביא, אלא שהיה בדרגת נביא פחותה משאר הנביאים וכו'. וכל ספרי הכתובים, כולל תהלים, קהלת, משלי וכו', כל אותם הכתבים עתידים להבטל, כלומר שלא יהיה בהם כבר צורך! משום שלא באו אלו, אלא על מנת להעמיד ולהציב הגדרים אשר יסייעו את האדם עד ביאת גואל צדק. שכן ידוע, כי כל נבואה אשר נצטרכה לדורות נכתבה, ומה שלא הוצרך לדורות, לא נכתב. ומכיון שיבוא אז הזמן הראוי לקבלת גואל צדק, הנה לא יהיה צורך כבר בספרי הנביאים והכתובים. עוד מבואר מתוך דברי רבינו הטהור, שלעולם ועד, חמשה חומשי תורה, וכל מסורת התורה שבעל פה, כלומר פירוש המצוות שניתנו לו למשה רבינו, לעולם ועד דבר זה לא יתבטל, ולא תבוא תורה אחרת ממנה, לא בכתוב בתורה שבכתב, ולא בפירוש התורה שבעל פה.
כניסה למאמר
הלכות פורים (חלק ג') – האם צריך להשתכר בפורים?

מאמרים - השקפה - הלכה | חן שאולוב

והנה, בראיה ראשונה ושטחית, הלכה זו נראית כסותרת את דבריו של רבינו שכתב בהלכות פורים מפורשות, "עד שישתכר, וירדם בשכרות". ע"כ. ובוודאי ופשוט ללא הרבה אריכות, שאין בדבר זה שום סתירה! שכאן בהלכות דעות רבינו לימד באופן כללי, שכל אדם ששותה שכר או יין ומגיע למצב של שכרות, ואפילו לא שכרות של לוט, אלא שכרות רגילה כמו שצריך להגיע ביום חג פורים, כותב רבינו, הרי זה חוטא! כי אין לו שום סיבה מוצדקת לנהוג כך. ומה שכתב רבינו, "הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו", בוודאי כי מילת, "חוטא", אין כוונתו שעובר עבירה מדרבנן או מן התורה. כי כוונתו, "חוטא לנפשו"! כלומר משחית את נפשו! שכן אם היה איסור מן התורה להגיע לשכרות או איסור אפילו מחכמים להגיע למצב של שכרות, רבינו לא היה צריך את אריכות הדברים הללו! אלא כוונתו במילת חוטא, לומר שחוטא ומפסיד נפשו, ולכן מיד כתב, "ומפסיד חכמתו"! כי השכרות מוציאה את האדם מן העולם. וזו הרחקה מוסרית שלא יביא האדם עצמו לידי כך! אבל בחג פורים, באופן שהדבר נעשה חד פעמי על מנת לקיים מצות חכמים, בוודאי כי עליו להשתכר ולקיים מצות חכמים, ואין בזה חטא! אלא למצוה גדולה יחשב הדבר! והראיה הכי גדולה לכך, מהלכות חג הפסח! ששם כתב רבינו (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ה – ט): "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים ... לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות, שיעור כל כוס מהן רביעית ... ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה, ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי, שתה ארבעה כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות, שתה ארבעה כוסות מזוגין בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבעה כוסות, ואם שתה מכל כוס מהן רובו יצא". ע"כ.
כניסה למאמר
הלכות פורים (חלק ד') - לדעת רבינו חייב לשלוח מיני מאכל! דיני מתנות לאביונים ומשלוח מנות

מאמרים - השקפה - הלכה | חן שאולוב

הנה במאמר הקודם, עמדנו על שתי נקודות מתוך מה שכתב רבינו בהלכה הנזכרת (רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו). וכעת נעמוד על מה שכתב שם בהמשך: " ... וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלין לחבירו, שנאמר (אסתר ט'): "ומשלוח מנות [=לא כתוב "מנה", אלא "מנות"] איש לרעהו", שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו [מה לשלוח לאחרים, אלא יש לו את סעודתו בלבד, מה יעשה?] מחליף עם חברו [את סעודתו], זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים, "ומשלוח מנות איש לרעהו". ע"כ. והנה מבואר מדבריו של רבינו כי יש ענין לשלוח דווקא מיני, "אוכלין", שכן שילש את דבריו בהלכה זו וכתב, "בשר" – שזה מין אוכל ולא משקה! ושוב כתב, "תבשיל", שזהו מין אוכל ולא משקה! ושוב כתב, "אוכלין" – שזה מין אוכל לכאורה, ולא משקה! ורצונו של רבינו בהבאת זה הענין ושלל הדוגמאות הללו ואריכות הלשון, הוא לבאר לקורא לכאורה, שבכדי לצאת ידי חובת משלוח מנות, אין לשלוח סוגי משקין, כגון יין וכיוצא בו, אלא דווקא שתי מנות של אוכלין, או שתי מנות של בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלין! ולי קשה על דיוקו זה של רבינו, שמשמע ממנו שאם שלח יין לחבירו בתוספת מנת אוכל, לא יצא ידי חובה "משלוח מנות". ומדוע קשה לי על דבריו של רבינו? מפאת ב' סיבות: א) במאמר הקודם למדנו כי חובה להשתכר ביום פורים, ואם כן נמצא שמכלל שמחת וחובת הסעודה הוא היין או השכר, ומדוע זה השולח לחבירו משלוח מנות שיש בו גם יין ומנת אוכל, לא יצא ידי חובה?
כניסה למאמר