.

***

“שגגתו החמורה של הטור בעל ספר ארבעה טורים”

והנה, כעת, אחר הקדמה זו שכתבתי במאמר הקודם, שים ליבך קורא נעים למה שכתב בספר טור (או”מ הלכות יום הכיפורים סימן תריט): “וקורין שמע בברכותיה, ונוהגין באשכנז [=ביום הכיפורים] לומר, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד“, בקול רם. וסמך לדבר, במדרש “ואלה הדברים רבה” [=מדרש זה הנזכר בדברי טור, הוא מדרש מאוחר שנכתב בין המאה השביעית למאה התשיעית. ועבר עיבודים רבים במשך השנים. כפי שאכתוב בהמשך], בפרשת ואתחנן, “כשעלה משה לרקיע, שמע מלאכי השרת, שהיו מקלסין להקב”ה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והורידו לישראל, למה הדבר דומה? לאדם שגנב הורמין, פי’ חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך, ונתנו לאשתו. ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו בלחש וביום הכיפורים אומרים אותו בפרהסיא, לפי שאנו כמלאכים”. ע”כ.

והנה, דברים זרים מאוד נאמרו במדרש מאוחר זה שהציג הטור בספרו. ואני אציג לפני הקורא את מקור הדברים במלואם, וכיצד, או שהיה לפני הטור גרסא אחרת, או שהטור עיבד את הדברים ושינה אותם ממקורם, מה שלא נראה לי שהטור יעשה.

והנה לפני שנביא את הדברים, יש לציין שנוסח זה של המדרש, מופיע רק במהודרת “ליברמן“, כלומר, מעבר לזה שכל מדרש “דברים רבה“, נכתב ונערך בין המאה השביעית למאה התשיעית, כלומר לאחר תקופת התלמוד וחתימתו, ואין לנו ללמוד ממנו כלל ואף לא להביא ממנו ראיה לשום דבר, כי מדובר במדרש שמכיל דברים זרים מאוד. אלא הדבר החמור ביותר שנעשה כאן, הוא שהביא הטור ולמד ממנו הלכה למעשה!! כן כן הלכה למעשה!! ולא רק שלמד ממנו הלכה למעשה! אלא הלכה זו היא נגד תלמוד מפורש!! ולא רק זה, אלא גם מדרש זה, הוא בכלל גרסה נוספת של המדרש עצמו!! כלומר עיבוד וכתיבה מחדש למדרש שנכתב מאוחר בלאו הכי, וגרסא זו נוצרה בידי מעתיקים בספרד במאה ה-13.  והיא פורסמה בידי שאול ליברמן על פי כתב יד אוקספורד 147, בירושלים בשנת 1940, ומכונה “דברים רבה ליברמן”. כלומר, כל מה שהביא הטור ולמד ממנו, הוא בגדר, “המצאה” ופרי דמיונו של הכותב המהובל של המדרש!!

ופשוט לכל מבין, שבזמנים אלו בארצות אשכנז בפרט ובשאר המקומות, כבר ייחסו, שינו, עיבדו, רמסו את דת ישראל ואת המסורת על ידי כתיבת “חידושי” הבל וסרק, על מנת להחשיך את ליבות ישראל. וכמו שכבר הוכחתי באריכות כאן: “קמיעות – הבל ובדיה – ייחסם של הגאונים“.

וכמו שעשו עם ספר החושך שנקרא “זוהר“, שבתחילה קראו לו “מדרש“, ואז למדו ממנו הלכות למעשה. כן כן! הלכות למעשה מספר עבודה זרה ומינות!! וספר זה נכנס לאט לאט לתוך עולם הדת, ונהיה לתורה חדשה יותר חשובה מן התלמוד בבלי והירושלמי, ואף מן המשנה! ולא אתפלא אם אותם מכשפי האופל שכתבו את חידושי ההבל של ספר הזוהר, הם בעצמם הוסיפו הוספה זו שהביא הטור בתור “מדרש”, ועיבדו מחדש מדרשים והוסיפו הבל ורעות רוח על מנת להצדיק את חידושי ההבל שלהם, הבנויים מהזיות, תהומות, ומחשכים גדולים!

.

***

“הקדמה – אין למדים הלכה מן המדרש”

וכבר אמרו בתלמוד (ירושלמי מהדורת ונציה מסכת חגיגה פרק א דף עו טור ד /ה”ח): “רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן, נאמרו [במעמד הר סיני] דברים ב[על] פה [=תורה שבעל פה], ונאמרו [במעמד הר סיני], דברים בכתב [=חמשה חומשי תורה הם הנקראים, “תורה שבכתב”], ואין אנו יודעין איזה מהן חביבין, אלא [=אפשר לשער ולומר איזה מהן יותר חביבין], מן מה דכתיב [=ממה שכתוב (שמות פרק לד פסוק כז פרשת כי תשא): “וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה] כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל”.

הדא אמרה [=אחד אמר, מזה שנאמר “כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית”, הרי מוכח שכריתת הברית היתה דווקא על הפירושים של התורה שהם עיקר לימוד המצוות, ולכן] אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן ורבי יודן בי רבי שמעון [=נחלקו ביניהם], חד אמר [=אין כוונת הכתוב לומר, שדווקא על תורה שבעל פה כרת ה’ ברית עם ישראל! אלא כוונת הדברים לומר, ש]-אם שימרת מה ש[נתן בעל] פה, ושימרת מה ש[נתן] בכתב, [אז] אני כורת אתך ברית, ואם לאו איני כורת אתך ברית.

וחורנה אמר [=אחד מן החכמים האחרים אמר], אם שימרת מה שבפה, ושימרת מה שבכתב, את[ה] מקבל שכר, ואם לאו אין את[ה] מקבל שכר.

אמר רבי יהושע בן לוי [=חולק ואומר] עליהם ועליהם [נאמר] “כל” כ-“כל דברים“. [מה שנאמר בפסוק] “הדברים” [הכוונה ל-] מקרא ומשנה, תלמוד [=לימוד ופלפול על מנת לדעת] הלכות, ואגדות! [ודע, כי] אפילו מה שתלמיד וותיק [=חכם גדול] עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר ל[ו], [ל]משה [גדול הנביאים] ב[הר] סיני. מה טעמא? יש דבר שיאמר, ראה זה חידש הוא! חבירו משיבו, ואומר לו, “כבר היה לעולמים, אשר היה [נגלה לכל מי שהיה] מלפנינו. [ושלא תחשוב שחידשת דבר שלא ידע משה רבינו חלילה!].

רבי זעורה בשם שמואל [מזהיר ואומר, אע”פ שהלכות, ואגדות האמיתיים הכל הוא ממשה מסיני, כלומר שמשה רבינו ידע כל מה שעתיד תלמיד לדבר! בכל זאת תדע שלעולם] אין מורין, לא מן ההלכות, ולא מן האגדות, ולא מן התוספות, אלא [דווקא] מן התלמוד! ר’ אבא בר יעקב בשם ר’ יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך, ואין את[ה] יודע אם לתלות אם לשרוף, לעולם הוי רץ אחר השריפה, יותר מן התלייה, שאין לך חביב בתורה מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, והן בשריפה. רבי יוסי בעי, ולמידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן”. ע”כ.

.

והנה מדברי התלמוד הירושלמי הזה למדים אנו כמה דברים חשובים ביותר:

א) כל חידוש, פלפול, היוצא מן ההלכות והפירושים של תורה שבעל פה, כל דבר כזה וכיוצא בו, הכל היה גלוי למשה רבינו, כלומר, משה רבינו היה בתכלית השלימות בידיעה תורנית, ולעולם ועד לא יוכל לומר אדם כלשהו, אני יודע מה שמשה רבינו לא ידע בענין התורה והמצוות. וכמובן אין כוונתי לתקנות וגזירות שנעשו בזמן התלמוד, שכן אין לזה קשר למסורת משה, מכיון שתקנות וגזירות שנעשו על ידי חז”ל, הם על מנת לתת גדר, ונעשו על פי מציאות הדברים בלבד, ואין לזה קשר למה שקיבל משה רבינו מסיני! אמנם, מדרשי חז”ל הבאים ללמד מוסר, הלכות שהובאו במשנה שהם באו מתוקף מסורת תורה שבעל פה, כל אלו הדברים ידע משה רבינו וקיבל הכל במעמד הר סיני.

וכל מי שיאמר שהוא קיבל מה שמשה רבינו לא קיבל, הרי הוא מין ואפיקורוס ומצוה עלינו לשנאותו ולהשמידו! וכמו שכתב רבינו הטהור (פירוש המשנה הקדמה לפרק חלק סנהדרין י’ א’): ” … והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה’ הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה דבור, ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה, וכך נקרא מחוקק … וכן פירושה המקובל גם הוא מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילים וזולתם היא עצמה הצורה שאמר ה’ למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל שליחות נאמן במה שהביא, והדבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרו בזאת תדעון כי ה’ שלחני וכו’ כי לא מלבי.

ויסוד התשיעי הבטול. והוא שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה’ זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש, אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החבור הזה … וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. ע”כ.

ולמדים אנו מתוך דבריו הטהורים של רבינו, שכל מי שאמר, או אומר, או יאמר לעתיד, שהוא קיבל מה שמשה רבינו לא קיבל, ואפילו בדבר המועט ביותר מדברי התורה! הרי מצוה לשנואתו, ואם יש בידינו ספריו, מצוה עלינו להשליכם לפח האשפה.

ב) עוד למדים אנו מתוך דברי התלמוד ירושלמי הנזכר, שאין למדים לעולם הלכה מן המדרש!! כן כן, תלמוד ירושלמי מפורש!! שאין למדין הלכה מן המדרשות ולא מן הדרשות! ומדוע? מכיון שכל דרשה באה ללמד מוסר בלבד, וכמעט רוב הדברים שכתובים במדרש, יתכן ולא היו במציאות, אלא זו מליצת מוסר בלבד! וכיצד יהיה ניתן לפסוק הלכה מן המדרש, כאשר הדברים שהוא אמר הם משל בלבד? כלומר כיצד ניתן להביא ראיה ממדרש שהדברים המובאים בו לא היו, ולהכניסו לענין מעשי שיעשו בני אדם? וזה מה שבא התלמוד ירושלמי ללמד! כל שכן כאשר מדובר במדרשים שאין עליהם כל סמך!!

ומכאן יש לנו ללמוד דבר עצום! כאשר חז”ל אומרים לנו שאין למדין הלכה מן המדרשות, אז מבואר יוצא, שהודיעו לנו בכך, שהמון מדרשים שדיברו בהם, רובם הם משלים! ולכן אין ללמוד מהם הלכה למעשה! מה שאין כן עם ספר הזוהר הפרו-נוצרי, שלמדו ממנו הלכות למעשה! ואין מכשפי האופל יכולים לומר שמדובר במשלים! שכן המון הלכות בנויות על השיקוץ הזוהרי ועל דבריו המהובלים!! ולעולם לא יתכן לעשות הלכה מעשית מדברי משל! ולכן מכשפי האופל כאשר הביאו דבריהם לתוך הלכה מעשית, הפילו עצמם ברשת הסכלות עוד יותר ויותר.

.

***

“דברי המדרש המלאים שהביאם הטור”

וכעת אציג לפני הקורא את מקור הדברים כמו שהם, ואף נראה כי הטור, או שהיה לו גרסא אחרת, או ששינה את לשון המדרש, מה שלא נראה לי שהטור יעשה. כי בדברי המקור מובא דברים תמוהים וקשים כלפי משה רבינו גדול הנביאים. וכה דברי המדרש המזוייף (דברים רבה ליברמן פרשת ואתחנן): “חביבה ק”ש שניתנה לישראל, שהן משבחין תחלה, ואח”כ מלאכי השרת, שהן אומרי’ ה’ אלהינו ה’ אחד, ואח”כ המלאכים אומרי’ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד … אומרי’ שמע ישראל, דוממי’ ואומרי’ בלחישה, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. באותה שעה הן מקלסין. ולמה ישראל אומרי’ אותו בלחישה? [=כלומר מה הטעם?], אלא כשעלה משה למרום, גנב אותו מן המלאכים [=משה גנב?!] ולימדה לישראל … כך אמ’ משה לישראל, כל המצוות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה, אבל השם הזה ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להקב”ה ונטלתי אותו מהם, לכך תהיו אומרי’ אותו בלחישה, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. למה הן אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא? אלא שהם כמלאכים, לובשי’ לבנים ולא אוכלי’ ולא שותין ואין בהם לא חטא ולא עון שהקב”ה סולח להם כל עונותיהם“. ע”כ.

.

והנה כמה דברים זרים נאמרו בזה המדרש, ומהם:

א) תחילה, מה שאמר, “ולמה ישראל אומרים אותו בלחישה“, כלומר, בעל המדרש הזה מעוות את כל דברי התלמוד, ומסיק ואומר, שהטעם שאנו לא אומרים, “ברוך שם וכו'”, בקול, בכל יום, הוא חלילה שלא להדמות למלאכים! כלומר, בעל המדרש המהובל טוען, שאם נאמר את “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” כל יום בקול! אז יש קנאה וקטרוג מצד המלאכים! כלומר, עצם המניעה לשבח את בוראינו בקול רם נובעת מצד פחדינו מן המלאכים! וזו הזיה רעה שאין כמוה! זו הזיה שהורסת את השקפות דת האמת היא תורת משה רבינו הנביא הגדול! והזיה רעה זו משבשת את כל השכל הישר והטעם הנכון שהביאו והודיעו לנו בעלי התלמוד! שהסיבה שאין אומרים ברוך שם וכו’ בקול רם בכל יום, הוא משום שלא יראה כמוסיף על פסוקי התורה.

ויתירה מזאת, על מנת לבטל ולמחות דעות מהובלות אלו, חז”ל הביאו בדרך של מליצה וסיפור דברים, את מה שאמרו (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב): “ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? “מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה’ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים”! – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! – אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. – אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה – “אנכי ה’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”.? אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? [=ולא ענו תשובה]!

שוב מה כתיב בה – “לא יהיה לך אלהים אחרים”, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה?. שוב מה כתיב בה? זכור את יום השבת לקדשו! כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה – לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה – כבד את אביך ואת אמך, אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה, לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר ה’ אדנינו מה אדיר שמך וגו’ ואילו, “תנה הודך על השמים” – לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר ע”לית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם”, בשכר שקראוך “אדם”, לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו’, אי לאו דאמר ליה – מי הוה ידע?”. ע”כ.

ושימו לב לחכמה המרובה שבזו המליצה של רבי יהושע בן לוי, שדברים אלו הכל זה משל לאדם, שידע שהתורה היא רק לבני אדם, ואין לייחס לעולם למלאכים, “קנאה”, “הרגש”, “תורה”, “פריה ורביה”, ועוד מן הדברים הבטלים שחושבים בני אדם כלפי המלאכים קדושי עליון!

.

ב) ויתירה מזאת, נראה מדברי בעל המדרש הנחות הזה, שמשה רבינו הוא “גנב”! מה שמבואר להיפך בתלמוד, שכביכול מלאכי השרת הסכימו עם מה שאמר! ואיך בעל המדרש הנחות הזה יאמר על משה רבינו, “גנב”! עצם המילה הזו “גנב” לייחסה למשה רבינו מורה על זיוף עצום ומהובל!

.

ג) לפי שיטת בעל המדרש הזה, כל אדם שמפאת גילו אינו יכול לצום, או שהוצרך לבטל את הצום, חייב לומר את הענין הזה בלחש, שכן אין הוא דומה למלאכי השרת! כמה שטויות אפשר לומר?!

.

בכל אופן, מלבד שאין למדים הלכה מן המדרש, וכל שכן ממדרש מאוחר זה, הוכחנו ללא ספק שמדובר במדרש מזוייף, ולא אתפלא אם אחד ממכשפי האופל כתבו ממש. והנה לצערינו הרב, בעקבות מדרש מהובל זה, גם הש”ע נמשך אחר הטור וכתב (שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריט סעיף ב): “בליל יוה”כ ומחרתו אומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בקול רם“. ע”כ. ופסיקה זו היא נגד דברי התלמוד! שכבר הודיעונו ואמרו לנו שבכל אופן שלא יהיה צריך לומר לעולם, “ברוך שם כבוד וכו'”, בלחש! ואין הבדל בין יום הכיפורים לימים אחרים.

.

***

“פסיקתו של רבינו הטהור הרמב”ם – שכל ישר ללא דמיונות”

אבל לא כן דרכו של רבינו הטהור, שבניגוד לאלה שלמדו הלכות מן המדרשים, ולא שמו לב כי חלקו על תלמוד מפורש! וכן בניגוד לאותם אלה שהפכו דרשות לפשטים, ולא השכילו להבין את מוסרי הדברים, בניגוד לכל אלה, רבינו לא זז כהוא זה מן התלמוד, ופוסק ואומר, שלעולם ועד צריך לומר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בלחש! וכה דברי רבינו הטהור (רמב”ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ד): “הקורא קריאת שמע, כשהוא גומר פסוק ראשון, אומר בלחש, “ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד”, וחוזר וקורא כדרכו, ואהבת את יי’ אלהיך עד סופה.

ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקיבץ יעקב אבינו את בניו במצרים, בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם, ועל דרך ה’ שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם, בני שמא יש בכם פסלות, [שמא יש בכם] מי שאינו עומד עמי ביחוד ה’? [ואמר זה] כענין שאמר לנו משה רבינו (דברים פרק כט פסוק יז פרשת נצבים): “פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה [אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה”. ענו כולם [כל בניו של יעקב] ואמרו, “שמע ישראל [=שמע יעקב מה שאנו מדברים], יי’ אלהינו, יי’ אחד”. כלומר, שמע ממנו אבינו ישראל, [אנו מודים ואומרים], יי’ אלהינו יי’ אחד [=ואנחנו עמך בהאמנה זו שהבורא יתעלה שמו אחד הוא! מיד] פתח הזקן ואמר, “ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד”, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח, ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה”. ע”כ.

והנה מבואר מדבריו שמלבד שאבותינו היו דבקים באמונת היחוד, הנה יעקב אבינו, היה ירא שלא יפלו בניו לסכלות אמונות הצאביים שהיו בזמניהם כמו בזמננו, ולכן חששו של יעקב אבינו לפני פטירתו היה על דבר אחד, האם בניו שומרים על יחוד ה’! והם פתחו ואמרו לו, אבא ישראל, “יי אלהינו יי אחד!, כלומר לא רק שהוא יתברך אלהינו ואנו עבדים ומקבלים עלינו כל רצונו! אלא שהוא יתברך אחד! לא מתחלק, לא זקוק, ולא צריך לבריותיו, אלא כולם צריכים אליו.

ולא רק רבינו הטהור כתב כן, אלא אף רבינו חננאל שהבאנו לעיל. וכן כתב המאירי (בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף טו עמוד ב): “אף על פי שאמרו שלא להפסיק בק”ש, תקנו להפסיק בה, “בברוך שם כבוד מלכותו”, מפני שאמרו יעקב אבינו על ענין זה, כשקבץ בניו וזרזם כלם על יחוד השם, והשיבו כולם בלב אחד, “שמע ישראל” וכו’ וסמך עליהם וענה אחריהם, “ברוך שם כבוד מלכותו” וכו’, אלא שמתוך שלא קבעו משה רבינו, אנו אומרין אותו בחשאי, ודבר זה התבאר במס’ פסחים“. ע”כ.

.

***

“החשש לומר, “ברוך שם” וכו’, בלחש, הוא דווקא בקריאת שמע”

ודע לך קורא נעים, כי כל מה שצריך לומר, “ברוך שם וכו'”, בלחש, כל זה כאמור כשאומר דבר זה מיד לאחר פסוק ראשון של, “שמע ישראל וכו'”! אמנם כאשר אומר אותו מ-סיבות אחרות, אין צריך לומר אותו בלחש כלל ואף לא לחשוש מכך! שכן כתב רבינו לעיל, “הקורא קריאת שמע, כשהוא גומר פסוק ראשון, אומר בלחש, “ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד”. עכ”ל. ומבואר שכל החשש הוא רק כשאומר ענין זה לאחר פסוק ראשון של קריאת שמע!

וכן מתבאר מדברי רבינו הטהור שכתב (רמב”ם הלכות ברכות פרק ד הלכה י): “אין מברכין על אוכל מן כל האוכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבא לפניו, ואם בירך ואח”כ הביאו לפניו, צריך לחזור ולברך. נטל אוכל ובירך עליו, ונפל מידו ונשרף, או שטפו נהר, נוטל אחר וחוזר ומברך עליו, אף על פי שהוא מאותו המין. וצריך לומר, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, על ברכה ראשונה, כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה. עומד אדם על אמת המים ומברך ושותה אף על פי שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה אינם המים ששתה מפני שלכך נתכוון תחלה”. ע”כ. והראת לדעת, כי אין כל ענין לומר דבר זה בלחש דווקא, אלא דווקא כאשר אמירה זו סמוכה לפסוק ראשון של קריאת שמע!

עוד נמצאינו למדים מדברי רבינו, כי אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מציל אף מהוצאת שמו יתברך לבטלה. וכיצד? מכיון שלאחר שהוציא שם שמים לבטלה, כאשר סומך לו ענין זה ואומר, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, נראה כאילו סמך את הזכרת שמו, לענין השבח שאומר, ונמצא שעל ידי אמירת זה השבח, הברכה אשר ברך לבטלה, אינה עוד לבטלה ממש! ומקורו של רבינו, הם מדברי התלמוד (ירושלמי מסכת ברכות פרק ו הלכה א): “אמר רבי תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה“. ע”כ.

עוד ראיה למה שכתבתי בענין זה שאין צורך לומר בלחש בכל מקום. הוא ממה שכתב רבינו בשם חז”ל (רמב”ם הלכות תעניות פרק ד הלכה טו): “כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלם היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה’ אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה’ גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וחזן הכנסת אומר לתוקעים תקעו בני אהרן תקעו, וחוזר המתפלל ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ואחר כך תוקעין הכהנים ומריעין ותוקעין”. עכ”ל. ומבואר יוצא מדבריו, שהיו עונין בקול רם ענין זה של, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, והרי אין כל קפידא לומר זאת בלחש דווקא! אלא דווקא שכל החובה לומר בלחש דבר זה, הוא רק לאחר פסוק ראשון של קריאת שמע! וחובה לעשות כן, כלומר אסור לעולם לקרוא את הענין הזה בקול רם! שכן עובר בכך על ציווי חז”ל שהם בעלי התלמוד ובעלי המסורת התורה שבעל פה.

ע”כ מאמר שני בנושא זה. במאמר הבא נעסוק בהזיות המקובלים שתעו ולעו גם בנושאים אלו, ושיבשו את מוחות עם ישראל! ממני חן שאולוב ספרדי טהור, הנאמן למשנה ולבעלי התלמוד!