.

***

“יוסף חיים אוהב מוות – נבלה טובה ממנו”

הנה עם הפצת האמת, כלומר, עם הפצת מסה כזו של אמת המופצת ברחבי הארץ והעולם שלא היתה אלפי שנים במספר, קמים להם המינים השוגגים, וכעת משתגעים אף במזיד, מפוחדים המה מאוד, ויראים על עצמם ועל מעמדם הרע.

שכן, כאשר הוכחנו ומוכיחים אנו, כי ספר הזוהר, לא רק שלא נכתב על ידי רשב”י, ולא רק שמי שכתבו הוא נוכל שקרן ורמאי ארור! אלא הוכחנו, שמדובר בספר עבודה זרה ומינות, הכי גדולה שהיתה משחר ההיסטוריה. והוכחות אלו הם עניניות מתוך הספר הטמא הזה עצמו, כפי שתוכלו לראות כאן.

וכל מה שנלחמו חז”ל במשנה ובתלמודים, באותם המינים בדורם, וניסו למנוע כניסה של דעות מינות וכפירה לתוך יהדותינו, הצליח ספר המשחית הזוהר הטמא לעשות! כי כל הלומד עם דעת ומסורת מסודרת, מעט בספר עילג זה, יראה ויבחין, כי קיבוץ זה הספר, הוא שילוב של המון מספרי החיצונים, והכל במסווה של יהדות כמובן, עם סיפורים מפוברקים שמעולם לא היו.

וכמובן המינים וצאצאיהם, אלופים בתירוצים קלושים שאין להם בסיס, וכל פעם עם הזמן, סכלותם גוברת אף על מינותם.

.

והנה יש אחד נבל ברשות התורה [=יותר נכון, “שלא ברשות התורה”], ומכונה הוא בשם מוזר, “אוהב ציון“, שכבר לא אחת דיבר עלי ורמז עלי בעבר, וכבר לפני שנה וחצי יש בידי הקלטה שהוא משמיץ את שמי לחינם, רק מפני שהוכחתי שהארץ היא שטוחה ולא תפוחית! ולכן, יותר נכון לקרוא לו, “אוהב שקר“! כי איך ניתן לכנות איש שקר זה, בשם, “אוהב ציון“. שהרי כבר נאמר (ישעיהו פרק א פסוק כו – כז): “וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה: צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה“. ומה פירוש, “ציון במשפט תפדה“? כל האמור כאן, הוא מסר מוסרי לעם ישראל, שלא יזכו לגואל ולא לישועה, ולא להחזרת שבויי הדעת! אלא אם כן יעשו תשובה כמו שצריך!

אלא אם כן ילכו אחר מסורת מסודרת שעברה איש מפי איש, ויקבלו על עצמם לדבוק בתורת משה, כמו שאמר (מלאכי פרק ג פסוק כב – כג): “זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים: הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְיָ֔ הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא”. וכל זמן שעם ישראל עזבו את תורת משה רבינו, ועזבו מסורת איש מפי איש אשר הועברה ממשה רבינו עד לחכמים הגדולים רבינא ורב אשי הטהורים, שחתמו בזמניהם את התלמוד הבבלי, ובעצם מזמניהם אין כבר סנהדרין גדולה ולא קטנה, ואין מוסיפים על דבריהם כהוא זה!

ומסורת זו מפורשת וידועה בעם ישראל! אמנם ה-“זרזרים” [=זרזרים הם התופסים מספר הזוהר הטמא לקדוש. וכמו שהם מכנים את אנשי האמת ואנשי דור דעה, “דרדעים“, אנו נכנה את הארורים הללו, “זרזרים“]. כלומר כל אלו שעזבו את ה’ יתברך, והלכו אחר הזוהר אלהים אחרים, נטשו את תורת ה’, ובכך גם סרו מן ההנהגות המסורות איש מפי איש, הן בנושא התפילה, הן בהנחת תפילין בחול המועד, הן בהוצאת שערות עגל לסמאל הפגאני והמאגי, ונתנו בדעתם הטפשית, והוסיפו במעשה המצוות לתת חלק לעבודה זרה ומשמשיה! וחרפו כלפי ה’ יתברך, ועשו את המצוות כדבר המשמש לעבודה זרה וחולין ממש!

לכן, כל זמן שלא יחזרו עם ישראל לתורת משה, כל זמן שלא יחזרו עם ישראל לנהוג ולהנהיג הענינים על פי התלמוד והמשנה בלבד, כל זמן שלא יזרקו את העבודה זרה הזו שנקראת זוהר על כלל דעותיו המצחינות והגועליות, לא יזכו לגאולה, כי ציון במשפט תיפדה! ולכן הנבלה הסרוחה המכונה, “אוהב ציון“, ראוי לקרוא לו, “אוהב מוות“, וזבובי מוות יבאישו! ומפורש כתב בתרגום יונתן (נביאים ישעיהו פרק א פסוק כז): “צִיוֹן כַּד יִתְעֲבֵד בָּהּ דִינָא תִתְפְּרוֹק וְדַעֲבָדוּ אוֹרַיְתָא יְתוּבוּן לָהּ בְּזָכוּ”. ולכן מעתה נכנה את הנבל, ונקרא לו בשם, “אוהב שקר“, או “אוהב מוות”, זה שמו של המין הארור “יוסף חיים“. וחובה גמורה להשפיל את הרשעים.

.

וברוך ה’ יתעלה שמו, שאם הגעתי למצב שהכסיל הזה צריך לדבר עלי במקום אשר דיבר, זה אומר שהדברים פועלים, ונכנסים להמון שכבות בדת האורתודוקסית המצחינה מטומאה. ומספיק לי שאדם אחד מתוך עשר אלף יתעורר לאמת, והשאר יגנו ויקללו אותי, בזאת עשינו את שלנו! וכמו שכתב רבינו הטהור (בסוף הפתיחה למורה) לתלמידו: ” … כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר ולא אמצא ללמד אמת שהוכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאמרו בשבילו!, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד, ממה שנלכד בו, ואורהו במבוכתו עד שיגיע לשלימות וירוח לו“. ע”כ.

.

אחד מעשר אלף איש יצאו ממצרים:

והנה גם בזה רבינו הטהור מדוייק מאוד, כי מה שכתב, “ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים“, כוונתו למה שנפסק בחז”ל, שאמרו דבר מבהיל במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בא – מסכתא דפסחא פרשה יב. וכן הובא בפרשת בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא): “וחמושים עלו – אחד מחמשה. ויש אומרים [ש-עלו] אחד מחמשים. ויש אומרים [ש-עלו] אחד מחמש מאות. ר’ נהוראי אומר העבודה [=נשבע, שאפילו] לא אחד מחמש מאות עלו, [אלא אחד מתוך עשר אלף איש עלו], שנאמר, “רבבה כצמח השדה נתתיך” (יחזקאל טז ז). וכתיב, “ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו” (שמות א ז). שהיתה האשה יולדת [בכל לידתה] ששה בכרס אחד. ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו? העבודה [=אפילו] לא אחד מחמש מאות עלו. אלא שמתו הרבה מישראל במצרים. ואימתי מתו? בשלושת ימי אפלה שנאמר, “לא ראו איש את אחיו”. (שם /שמות/ י כג) שהיו קוברים מתיהם, והודו ושבחו להקב”ה שלא ראו אויביהם, וששו במפלתם“. ע”כ. והנה מדברי המכילתא הללו אנו למדים, כי דברי רבי נהוראי הם עיקר, ולא יצאו מישראל אלא איש אחד מכל עשר אלף איש!

ואם יקשה לך כיצד מתו כל כך הרבה מישראל, על זה נענה ונאמר, שהנה גודלה של ארץ מצרים הוא 1 מיליון קילומטר רבוע. וחיים בה כיום נכון לשנת 2025, 119 מיליון איש. מנגד אנו מוצאים שבסין אשר גודלה הוא 9 מיליון קילומטר רבוע, חיים בסין כיום 1.4 מילארד איש.

והמקום עם הכי הרבה אנשים בעולם כיום הוא “הודו” עם 1.5 מילארד איש, אלא שצפיפות האוכלוסיה אצלם גדול מאוד, שעל שטח של 3.7 מיליון קילומטר רבוע, חיים 1.5 מילארד איש.

ורבי נהוראי שהוא רבי מאיר, טוען אומר וכעין נשבע, שהיחס שיצאו עם ישראל ממצרים, היה 1 על כל רבבה. כלומר רק אחד מתוך כל 10 אלף איש, הוא אשר יצא ממצרים, יצא מזוהמת האפילה והחשיכה. וכאשר נחשב היחס, יוצא שיצאו 10 אנשים על כל 100 אלף ישראלים. ויצאו 100 על כל מיליון איש. נמצא, כי 1,000 ישראלים יצאו על 10 מיליון. 10,000 אלף ישראלים יצאו על מאה מיליון. 100,000 אלף ישראלים יצאו על מילארד ישראלים. נמצא, כי 600,000 אלף איש אשר יצאו ממצרים, כנגדם מתו במכת חושך 6 מילארד ישראלים שהלכו אחר ההבל ויהבלו! כלומר הקב”ה בחר את האנשים המעולים ביותר ליציאת מצרים.

.

ואם תתמה ותאמר, כיצד חיו במצרים כל כך הרבה בני אדם? על זה נענה ונאמר, כי העידה התורה ואמרה, שאוכלוסית מצרים היתה כל כך צפוצה, באופן כזה שהיו חיים בה מילארדים של אנשים גברים וילדים! וכמו שנאמר (שמות פרק א פסוק ז – יב פרשת שמות): “וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם: וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף: וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ: הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־ הָאָֽרֶץ: וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס: וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”.

ומה פירוש שאמר “במאוד מאוד”, כאשר ה’ מעיד ואומר, “מאוד מאוד”, הכוונה ששטח אוכלוסית ארץ מצרים היה כה צפוף ומלא, עד כדי כך שהמצרים התלוננו ואמרו שעם ישראל הם עם עצום מאוד!

וכעת בעניותי אני מבין ומסיק, שהבטחת ה’ יתברך לאברהם אבינו נתקיימה כבר במצרים! ואם היו שבים בתשובה במכות מצרים לפני מכך חושך, היו כל השש מילארד איש יוצאים ממצרים!

וכיצד אני יודע ומבין שהבטחת הבורא נתקיימה במצרים? מתוך שנאמר לאברהם אבינו (בראשית פרק יז פסוק א – ב פרשת לך לך): “וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְיָ֜ אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים: וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד“. וכן אמר (בראשית פרק יז פסוק ו פרשת לך לך): “וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ”. ומפאת סיבה זו, גם הישמעאלים הם מרובים בעולם, כמו שאמר (בראשית פרק יז פסוק כ פרשת לך לך): “וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל”.

ולכן רבי נהוראי הוא רבי מאיר, בטוח ואיתן בדעתו באופן שאין עליו חולק, ומכריח מן הפסוקים שאפילו לא יצאו ממצרים אחד מתוך חמש מאות! שכן שהו ישראל במצרים 210 שנים. וכל שנה היו יולדות ששה בכרס אחת. נמצא 10 אלף נשים בשנה יולדות 60,000 אלף איש! ומאה אלף נשים ישראליות יולדות 600,000 ולדות בשנה. ובוודאי שלאורך תקופה של 210 שנים, עם ישראל נתעצם מאוד מאוד, ולכן גם העבודה שלהם במצרים היתה בתפוקה מאוד גבוהה, שכן נתאר לעצמינו 10 מילארד איש בונים פרמידה ועושים בתים, כמה הדבר נעשה מהר מאוד!

אלא שהיו כל כך אחוזים ברע, ונטו אחר ההבל ויהבלו ושכחו דרכיו של אברהם אבינו, עד כדי כך שרק אחד מתוך עשר אלף איש יצאו ממצרים! וכמו שהעיד הנביא ואמר בשם הבורא (יחזקאל פרק כ פסוק ח): “וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם“. ומבואר מן זה הכתוב, שמדבר על אותם אלו שמתו בתוך ארץ מצרים! אותם אלו שלא רצו לעזוב ולבער את העבודה זרה אשר בקרבם!

כמו שכתב המלבי”ם, “וימרו בי. לעשות מה שצויתים שלא לעשות, ולא אבו לשמע שלא עשו מה שצויתים לעשות, את שקוצי עיניהם לא השליכו שהשקוצים מורים על מעשים רעים של זנות שעושים בפועל וצריך להשליכם, לא השליכו, ואת גלולי מצרים שמורים על המינות וצריך לעזוב דרך הזה, לא עזבו, ואמר לשפך חמתי עליהם”. ע”כ.

.

ולכן מתו הם במכת חושך, שהלכו בדעתם וחשבו את החושך והאפילה – לזוהר, וכמו שהיום חושבים את ספר הזוהר הטמא לאור גדול! והנה אם נקח את החשבון הזה ונמיר אותו להיום, כאשר אנו יודעים כי שי 15.7 מיליון יהודים בעולם. יוצא שאם היום היו ישראל במצרים, לא היו יוצאים כי אם 1500 איש בלבד! ומאותם 1500 איש היה יוצא עם שלם!

ולכן מבואר יוצא ללא כל ספק, מדוע שלמה המלך קורא לחכמה ולכח הבחירה בשם, “מסכן“, כמו שאמר (קהלת פרק ט פסוק טז): “וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים”. כלומר ששלמה המלך מכנה את הבחירה הטובה, ואת המדעים הטובים, ואת הרחקת המינות, ואת הרחקת המאגיה בתור “מסכן“. כמו שאמר עליו, “ואדם לא זכר“, ואמר: “וחכמת המסכן בזויה“. כלומר, שהשכל הישר, דרך האמת, הנטיה אל הטוב, אצל רוב בני האדם, דבר בזוי הוא זה!

ולכן הוצרך שלמה המלך לפקוד באזהרות רבות בחיבוריו, בכמה ענינים מסויימים אמר (משלי פרק ו פסוק כז): “הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה: אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה: כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ“. כלומר, על מנת שדרך הרע תהיה מובנת בדרך השכל, שלמה המלך אמר מציאות בעולם, שכאשר אדם נוגע באשת איש, רק נוגע! לא שוכב! אלא נוגע נגיעה של תענוג, דבר זה הוא דומה לאדם שישים את רגליו בגחלים ולא יקבל כויה? אם אדם מוכן לשים את רגליו על גחלים לעשר שניות בלבד והוא יהיה בטוח שהוא לא יקבל כויה, אז שיגע באשת איש. אבל מי שנוגע באשת איש, שידע שהוא נוגע בגחל רותח פי כמה מגחל רגיל! ובזה המאמר שלמה המלך חיזק את השכל ונתן לו להבחין בכושר תפקודו שקיבל מאת הבורא, וזה מוסר גדול לאדם.

.

ולכן הוכח והוברר היטב, מדוע רבינו הטהור מעדיף תלמיד חכם אחד נבון בעל שכל ישר, מעשרת אלפים איש מעודדים, מעריצים, מרוממים בשר ודם, בעלי דיעות משובשות ורעות, דעות הזוהר הטמא וממשיכי דרכיו המינים המקובלים שכלל אינם מקובלים אלא עמי ארצות וחשוכי הדעת מאוד כפי שניתן להבחין, שרוב רובם של אותם המקובלים שר”י, אינן מבינים ואינם יודעים כיצד ללמוד תורת אמת, והלכות פשוטות אינם יודעים הם! ולפיכך, ככל שאני מבין ומתעלה בלימוד תורת אמת, כך פחות מעניין אותי מה שבני אדם אומרים עלי, וכבר ראינו מה קרה כאשר האירופאים המשומדים שרפו את ספריו של רבינו הטהור בצרפת, לא עבר חודש, והקב”ה היכה בהם את מכותיו הנאמנות! ולכן אין מה להתייחס למין האירופאי “אוהב מוות”, וכמובן תגובה זו היא רק על מנת להנציח את האמת, ולהשפיל את השקר.

.

והנה בערוץ הטלגרם המכונה, “הפרגוד” פרסמו סרטון קצר מהשיעור המלא בו החל לדבר כנגדי. והנה לפניכם השיעור המלא, שבו אוהב שקר מדבר נגדי כאן. ומתחילת הסרטון עד דקה שביעית, הוא עוסק בחן שאולוב. אלא, כל מי שישים לב להבעות פניו, ותנועת ידיו וגופו, יראה כמה הוא לחוץ, מהורהר, חושב, מתעמק, ואף כי הכין את הדברים לפני כן, הוא כלל לא בא מוכן, כלומר, הכסיל הזה לא בא עם שום תשובות כי ברור שאין להם, חוץ מלקלל מה הם יודעים המשומדים הללו? רק העתקות והבל מכמה ספרים שניסו לתת גיבוי לספר השקר הטמא זוהר.

והנה בראשית התגובה לכלב האילם, נכתוב כל פעם חלק מן הנאמר בסרטון האמור, ותהיה זו סדרת מאמרים, שתענה כמו שצריך, תשפיל ותרמוס את אוהב שקר עד עפר! שכן אכזריות על האנשים שמוליכים את עם ישראל אחר התוהו רחמים הוא בעולם.

וכתב רבנו הטהור במורה הנבוכים (חלק ב’, פרק מז’): “כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא [=השקר המינות והאלילות], ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הן אמת צרופה [=שניתנו בשכל ישר], אם הובנו כראוי, אמר: ‘צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם’. ואמר: ‘אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים'”. ע”כ. ומה שכתב רבינו, “אם הובנו כראוי”, כבר פתחנו בסדרת מאמרים חדשה, שבו אנו מבארים את טעמי המצוות, והסברנו כלל חשוב ומהותי מתוך דבריו של רבינו הטהור, שכל המצוות לא ניתנו אלא לבני אדם בלבד! ועיין במאמר הזה, על מנת להבין את התפיסה של תורת אמת לעומת התפיסה השקרית של המכשף הזוהרי הטמא.

.

ולכן, כאשר אוהב מוות דיבר כמו שדיבר, הרי הוא מכעיס את הבורא יתעלה שמו! שהרי שקר ושווא בפיו! והא לך לשון רבינו הטהור שכתב (רמב”ם הלכות סנהדרין פרק יא הלכה ה): “האכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל רחמים הוא בעולם, שנאמר, “למען ישוב ה’ מחרון אפו ונתן לך רחמים”. עכ”ל.

ולכן חובה עלינו להשפיל, לדרוך, לרמוס את אוהב מוות [=בדרך חוקית בלבד כמובן] וחבר מרעיו, עד היכן שידינו מגעת, שכן גורמים אנו בכך, לרחמים בעולם!

ולכן רבינו כותב בענינים יותר חמורים, כגון מי שחילק את הבורא, ואפילו מי שחלק על חלק קטן מעיקרי התורה, מה עושים לו? כה דברי רבינו (סנהדרין י’ א’): “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. כלומר אוהב מוות, וספר האופל שחילק את הבורא לגורמים וקרא לבורא יתברך בשם נבזה “זעיר” וכו’. והרי שכל הפוגש את ספרי הזוהר חייב הוא לבערם במשרפה במהירות האפשרית, וכל זה על מנת לבער את הרע מקרבנו. ואין כאן שום סוג של רחמים!

.

“מי שאינו מקבל תוכחה מביישים אותו”!:

ומי שבועט בעניני תוכחה וכיוצא זה, חובה עלינו להכלים אותו ברבים! כמו שכתב רבינו (רמב”ם הלכות דעות פרק ו הלכה ח): “המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא, כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת”ל ולא תשא עליו חטא, מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים, אף על פי שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עון גדול הוא, כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו.

במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחבירו, אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל“. ע”כ.

.

ומכיון שדיבורו של הנבלה הסרוחה היה ברבים, אסור לנו לשתוק, ואין זו ענוה לשתוק במקרים כאלה, אלא חובה להכלימו ולבזותו! שכן כתב רבינו, “מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב”.

וכן כתב רבינו במקום אחר, שרק אם מבזים תלמיד חכמים אסור לו לשתוק, אפילו שהדבר אינו נוגע לעבודה זרה וכו’ (רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ז הלכה יג): “אף על פי שיש רשות לחכם לנדות לכבודו, אינו שבח לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר זה, אלא מעלים אזניו מדברי עם הארץ, ולא ישית לבו להן, כענין שאמר שלמה בחכמתו, “גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך”, וכן היה דרך חסידים הראשונים שומעים חרפתם ואינן משיבין ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו, וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו אדם ולא החרימוהו לכבודן, וזו היא דרכם של תלמידי חכמים שראוי לילך בה.

במה דברים אמורים כשבזהו או חרפהו בסתר, אבל תלמיד חכם שבזהו או חרפו אדם בפרהסיא [=כלומר ביזוהו בפני רבים], אסור לו למחול על כבודו, ואם מחל נענש! שזה בזיון תורה, [=וכבר קשור לכבוד התורה עצמה ולא לחכם], אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה, ויסלח לו“. ע”כ. כל שכן שכאן מדובר בענינים של עבודה זרה ומינות! שאסור לנו לשתוק על כך, אלא מצוה לרמוס, להשפיל, להכלים, בדיוק כמו שעשינו לטיפשים המהובלים, “מאיר אליהו שר”י“, “אורי חנניה שר”י“, “דניאל עשור המין הפרו-נוצרי“, “אורי כופר ימח שמו” ועוד ועוד. והיד עוד נטויה.

.

והנה לא לחינם הם קוראים לי, “נחש“, כי אומרים הם, ששמי חן, ושם משפחתי מתחיל באות שין, ויוצא, “נחש“, ואם כך הם הדברים, עלי נאמר ועל שמי, “נוקם ונוטר כנחש”! שיהיו כולם למדים להיות נוקמים ונוטרים כמו הנחש – חן ש… וזו מצות ה’ יתעלה!

.

דבריו של אוהב שקר כנגדי – חלק א’:

אלו דברי עילגותו: “רבותי טרם נפתח בדברי התורה, צריך להגיד אין מה לעשות, יש איזה שוטה אחד, שהוא… בהתחלה התחיל לחקור האם העולם עגול, או העולם שטוח, או מרובע, הוא גמר כבר את כל התורה, את אבן העזר, הוא למד את חושן משפט, הוא למד את כל הלכות שבת, שח, שט, שי, שיא, הלכות מוקצה העמוקים, הוא גם למד… מה שנשאר הוא לדון האם הארץ היא שטוחה או עגולה, אנו לצערינו עדיין לא יודעים את כל הסימנים הללו, אז זה זה… טוב אם זה היה נידון שלנו, הנידון שלו, החרשנו. גם זה, מה ראיתם את חכם עובדיה פעם עוסק, האם הארץ שטוחה, עגולה, מה זה ירומם אותך ביראת שמים, או ילמד אותך דעת את המעשה אשר יעשון”. ע”כ מדבריו של הנבלה הסרוחה, מת המהלך על שתים.

.

שימו לב לתחילת דבריו, “טרם נפתח בדברי התורה“. כלומר, דבריו של אוהב מוות היו מוכנים מבעוד מועד, כלומר, כבר המון זמן שהוא שומע עלי, אלא שעד שהדברים לא נגעו במעמדו, ולא הפריעו למצבו, ולא הרהרו את כבודו המדומיין, לא ראה לנכון לדבר עלי ברבים, אע”פ שלכלך עלי רבות בסתר, כבר שנתיים קודם לכן!

.

אלא, שבשעה שהוכחנו שספר האופל המאגי והפגאני הינו ספר עבודה זרה ומינות ממאירה, הרי כתוצאה מכך, הוכח סכלותו ובורותו, ומעמדו כתוצאה מכך, הופך להיות מהורהר בעיני רבים! והמינים הללו וכיוצא בהם מאוד מפחדים על עצמם, על בשרם השמן, ועל מעמדם.

וניתן לראות ולהבחין זאת על ידי תזוזת גופו והבעות פניו, ובפרט על ידי מה שאמר, “צריך להגיד אין מה לעשות“, כלומר, אין מה לעשות!!! “אין מה לעשות”, פירוש המילים הללו: “ניסיתי לעשות הכל ביחידות, דברתי עם רבנים שיזהירו ממנו, דברתי בסתר כמה שיכולתי, אבל אין מה לעשות, חייב לדבר עליו ברבים, מכיון שהדברים של חן שאולוב הכופר בזוהר הארור ומקיים את כל התורה כולה, עושים הרבה רעש חיובי, טענותיו לא ניתנות להפרכה על פי השכל הישר!

ולכן מה עושים? חייבים לצאת עליו כמה שיותר מהר, לגנות אותו! לא לענות כדבעי באופן מכובד, לא לענות באופן עניני [=כי אין מה], אלא לבזות ולגנות, להשמיץ ולחרף על מנת להרחיק בני אדם מלשמוע את האמת.

.

ומדוע? לא בגלל כבוד ה’, שהרי אלו הארורים והריקים מדעת, כבוד ה’ לא מענין אותם, מה שמענין אותם, כבודם העצמי בלבד! וחלילה, על מנת שלא יפול מכבודו של הנבלה הסרוחה אוהב מוות הזה, כהוא זה! אז כעת על מנת להראות שאני מתעסק בדברי הבל לשיטתו, הוא אומר לקהל ומקדים, שאני בעבר חקרתי בנושא צורת העולם, ועשיתי זאת לפני שגמרתי את כל התורה כולה.

כלומר, הטענה שלפיה אדם צריך לסיים את כל התורה כולה, לפני שיחקור במדעים של בחינת הבריאה [=שכן אפילו לא מדובר בהתעסקות במעשה בראשית, כי התעסקות במעשה בראשית אמורה בכל מה שמעל הרקיע, אמנם כאן מדובר בבחינה והסתכלות נכונה על הבריאה הנפלאה שברא הבורא בעולמו], היא טענה קלושה ושטותית.

אלא שלאמיתו של דבר, זו לא הנקודה שמפריע לי בדבריו, כי ברור הדבר וניכר היטב, שהביקורת שלו כלפי, אמורה כלפי מאות ספרים שנכתבו על התפוח המתגלגל, וגם אותם פוחזים שכתבו בנושאים אלו, לא גמרו את כל התורה כולה! ולכן טענתו כלל לא טענה אלא שטות גמורה שמתאימה לפתיים מבני אדם.

.

אמנם מה שמכעיס כאן, שהנבלה הסרוחה צועק ואומר מיד אחר דבריו, “את אבן העזר” וכו’. כלומר, הנבל שלא ברשות התורה, אומר במילים אחרות, “תדעו, שכל התורה כולה היא השולחן ערוך של ר’ קארו”!!! אתם שומעים כמה נחותים המינים הכעורים הללו? הם הפכו ורוממו את ספר ש”ע של ר’ קארו למעמד של “כל התורה כולה”!! וכפי שנציג בהמשך, ספר שולחן ערוך, הוא אחד הספרים שהוליכו את עם ישראל אחר התוהו וההבל!!

כן כן! ספר ש”ע, הוא הספר שרומם את הזוהר הטמא, הציב את מעמדו בתור ספר פסיקה, נתן לו מעמד הלכתי. הש”ע לא חדל מלכתוב המון פסיקות שבאו משום מקום וללא מקורות אמיתיים בחז”ל, אלא מקורם הוא בטומאה הממאירה בקבלה החדשה הפרו-נוצרית.

.

“מדוע ביטלו קריאת תרגום אונקלוס בשעת קריאת ספר תורה”?:

ובתחילת הביקורת על השטות שאוהב מוות זרק. כעת אשאל אותו, מה עם לימוד התורה עם “תרגום אונקלוס”? האם האוהב מוות הזה פעם למד תרגום אונקלוס בעיון? הלא תרגומו של אונקלוס שעמל עליו רבות, מסורת הוא איש מפי איש!! ובוודאי שהאוהב מוות הזה לא למד מעולם בעיון את תרגומו של אונקלוס!! שכן אונקלוס ראש פרשני האמת, מרחיק מאוד מן ההגשמה בכל דרך שהיא!! ודרכו של אונקלוס היא נגד שיטת המכשף הזוהרי הטמא והארור!!

וכמו שאמרו בתלמוד הטהור (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א): “ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה – אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע … ותרגום [=הפירוש] של תורה, אונקלוס הגר אמרו? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב [=מה זה שכתוב] (נחמיה פרק ח פסוק ח): “וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא”? [ומה שנאמר], “ויקראו בספר תורת האלהים”, זה מקרא. [=מלמד שלמדו הם את המקרא. ומה שנאמר] “מפורש” – זה תרגום [=מלמד שלמדו פירוש התורה והוא ביאור אונקלוס לתורה]”. ע”כ.

והנה ודאי הדבר פשוט, שמה שנאמר, “תרגום“, אין הכוונה שלמדו תרגום בשפה ארמית דווקא! אלא לשון “תרגום“, הכוונה ל-“פירוש“, ובאו רבותינו ללמד בשם הנביא נחמיה, שהיה לעם ישראל מסורת מסודרת ומובהקת על ביאור התורה ופירושה האמיתי והיסודי.

והושאלה מילת, “תרגום” על פי חז”ל ל-“פירוש”. ולא קראו לזה, “פירוש” דווקא, כי ביאור התורה ופירושה, הוא כמו מתורגמן שמתרגם לאדם שאינו מבין את הדברים שהראשון אומר. וכך הוא פירוש אונקלוס על התורה, שבא לבאר ענינים, שאין להם מענה ולא פתרון, אם לא פירושו הישר והזך שאין בו מקום לבלבול! ותרגומו של אונקלוס ופירושו, הוא קבלה איש מפי איש למשה מסיני, שהתרגום עומד ומבאר, מרחיק מן ההגשמה, וכן על זו הדרך, בכל התורה כולה, לפרש את כוונת התורה.

ונמצא, כי הלימוד היסודי ביותר, והפירוש החשוב ביותר על התורה, הוא תרגום אונקלוס בעיון, שכן זה הפירוש עצמו שנתן ה’ יתברך למשה רבינו על חמשה חומשי התורה!

.

אמנם אותו ספר שהאוהב מוות קורא לו, “כל התורה כולה“, במקום לעודד ולהמשיך את מסורת בית ישראל בענין קריאת התרגום בזמן קריאת ספר התורה, ביטל מנהג חשוב זה מן העם, וכתב (שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמה): “בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם, כדי שיבינו העם … האידנא לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו”. ע”כ.

מה?!!! איני מאמין שמילים אלו יצאו תחת ידו של ר’ קארו! הראשון, הוא מה שכתב, “בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם”! מה?!! מנהג התרגום הוא מזמן עזרא הסופר! מנהג זה הושתת בזמן הנביאים האחרונים! וכיצד ר’ קארו כתב, “בימי חכמי הגמרא“? ונניח שנהגו בימי חכמי הגמרא כפי דבריו, מי התיר לבטל תקנה זו? והרי בזמן חכמי התלמוד עד ימות רבינא ורב אשי, סנהדרין גדולה היתה קיימת ועל פיה תיקנו תקנות, ברכות, גזירות וכו’!

וכמו שכתב רבינו (הקדמה ליד החזקה לרמב”ם): “… נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן: א) רב אשי מרבא. ב) ורבא מרבה. ג) ורבה מרב הונא. … כל אלו החכמים הנזכרים הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות ומהם ראשי גליות ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם. רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא. ורב אשי הוא שחיבר הגמרא הבבלית בארץ שנער אחר שחיבר ר’ יוחנן הגמרא ירושלמית בכמו מאה שנה. וענין שני הגמרות הוא פירוש דברי המשניות וביאור עמקותיה ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבינו הקדוש ועד חיבור הגמרא. ומשני הגמרות ומן התוספתות ומספרא וספרי, מכולם יתבאר האסור והמותר הטמא והטהור החיוב והפטור הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני.

גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש. שנאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור. לפי שאסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן. ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא.

הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו. וחברו חכמי המשנה חיבורים אחרים לפרש דברי התורה. רבי הושעיא תלמידו של רבינו הקדוש חיבר ביאור ספר בראשית. ורבי ישמעאל פירש מאלה שמות עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא. וכן ר’ עקיבא חיבר מכילתא. וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות. והכל חובר קודם הגמרא הבבלית:

…. והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור הגמרא … כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום”. ע”כ.

.

נמצא, שאף לדברי ר’ קארו שכתב, שנהגו לקרות התרגום, כלומר הנהיגו חז”ל לקרוא התרגום ולפרש אותו במעמד קריאת ספר תורה, הוא מנהג שנהגו בזמן שסנהדרין גדולה היתה קיימת! שכן הסיבה שאנו מקבלים את תקנות האמוראים בנושאים מסויימים, הוא רק מן הסיבה שהבורא יתעלה שמו הוא זה אשר ציוה לשמוע לחכמים, ומכיון שהיה סנהדרין בזמניהם, ועשו תקנות וגזירות על פי חוקות הדת והתורה, מחוייבים אנו לשמוע להם, וכל העובר על דבריהם ואינו רוצה לקיימם במזיד, הרי הוא ממרא את חוקות התורה!

.

שנית, מה שכתב ר’ קארו, “מה תועלת בתרגום“? הנה כפי שכבר הערנו, תיקון קריאת התרגום בשעת קריאת התורה, נעשה על ידי נביאים האחרונים!! ור’ קארו טוען שאין תועלת בתרגום? וכי התרגום נאמר דווקא בארמית? הרי כל מה שנאמר התרגום בשפה הארמית על ידי אונקלוס הגר בזמניהם, זה היה בהתאם לשפה שדיברו בה באותו הדור שאונקלוס העלה את הדברים על הכתב!! ולא רק זו בלבד, אלא גם אם הקהל אינו מבין אותו, מי התיר לבטל מנהג ותקנה שהתקין עזרא הסופר?

ומה גם, שעל פי שיטתו של ר’ קארו שנמשך אחר קודמיו, אפשר לומר מילים אלו כמעט על כל תקנה/תפילה/נוסח ברכה וכו’, שאם אדם לא מבין את שאומר, מדוע יאמר את הדברים? ולשיטת ר’ קארו, ניתן לבטל את אמירת הקדיש היום בדורינו! כי מי מבין אותו היום בדורינו? ומה תועלת באמירתו? ולא מעט צחקו עלי כשאמרתי שצריך לומר היום, את הקדיש בשפת לשון הקודש! שהרי הקב”ה יתעלה שמו אינו אל שזקוק, לא לשירים ולא לתשבחות! אלא הכל הוא בשביל האדם, כלומר, עיקר מטרת הקדיש הוא על מנת שנרומם את מעלתו של מי שברא אותנו, ונכניס לליבנו אהבתו אליו, למען נדע שאין עוד מלבדו!

.

ולכן אני עומד על דעתי ואומר, שצריך לומר היום קדיש בשפת הקודש דווקא! וכפי שנציג כעת:

.

“נוסח קדיש בלשון הקודש”:

שליח ציבור אומר: יתגדל ויתקדש שמו הגדול. והציבור עונים: אמן.

שליח ציבור אומר: בעולם שברא כרצונו, וימלוך מלכותו, ויצמיח ישועתו, ויקרב משיחו, ויפדה עמו, בחייכם ובימיכם, ובחייהם של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן.

רק הציבור עונים: אמן, יהא שמו הגדול מבורך, לעולם ולעולמי עולמים.

שליח ציבור עונה אחריהם: יתברך.

והציבור עונים: אמן.

שליח ציבור אומר: ישתבח, יתפאר, יתרומם, יתעלה, יתהדר, יתהלל, ויתנשא, שמו של הקדוש ברוך הוא.

והציבור עונים: אמן.

שליח ציבור אומר: למעלה למעלה, מכל הברכות, השירות והתשבחות והנחמות שאומרים בעולם. ואמרו אמן.

הציבור עונים: אמן.

.

אבל לפי ר’ קארו, הקדיש צריך להיות מבוטל מכל וכל, מכיון שלא מבינים אותו!

ולכן פסיקתו בענין זה תמוהה ביותר! וזה כמו שאני אעמוד יאמר ויכריז, “אין צורך לומר קדיש, מה תועלת יש בו כיון שאין מבינים אותו“! וכי בגלל שלא מבינים אותו, אפשר לבטל מנהג ותקנה שנהגו בה? וכי בגלל שהיום יש חשמל בבתים ותאורה מתמדת, אפשר להורות שאין לברך על הדלקת נרות שבת? שהרי מה טעם להדליק נרות היום? היום יש תאורה וחשמל בכל מקום! ומי יכול להורות על בני אדם ולומר להם, “אין להדליק נרות שבת”!

ומי שיעשה זאת, יגרום לבני אדם לזלזל בכל תקנה וגזירה של חז”ל. שהרי אחד יקום ויאמר, מה טעם שמחכים כשש שעות לאחר אכילת בשר לאכילת חלב? משום שהבשר נתקע בשיניים ואינו יוצא משם בהדחה רגילה. ויבוא ויאמר, היום יש כלים מיוחדים ושטיפות טובות ומעולות, שהבשר בוודאי יצא לאחר הארוחה. וכי אדם כזה יהיה לו מותר לעבור על גזירת חכמים בזה שביטל את טעם התקנה? בוודאי שלא! והרי שמדובר כאן בעקירת תורה ומסורת בית ישראל!

.

והא לך לשון רבינו הטהור הרמב”ם הנאמן בכל כוחו למסורת חז”ל המשנה והתלמוד (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה י): “מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם [=מסביר] לעם מה שהקורא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין [=מהות] הדברים, והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק, עד שיתרגם אותו התורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני, ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד [=אלא קורא פסוק ועוצר, המתורגמן מסביר ענין הדברים של אותו פסוק, ולאחר מכן הקורא בתורה חוזר וקורא]”. ע”כ. ומדבריו של רבינו הטהור מובן, שהמנהג שהותקן מימות עזרא הסופר, הוא שיהיה תורגמן! כלומר, מימות עזרא הסופר נהגו כל ישראל שמסבירים ומפרשים לעם מה שקוראים בתורה, והכל על מנת, “שיבינו הדברים“! וכלשונו של רבינו, “כדי שיבינו ענין הדברים”!

ויש לשאול, אם הרבנים בדורו של ר’ קארו, שנחשב ל-“כל התורה כולה” בפי אוהב מוות, היו כאלה חכמים ונבונים, מדוע לא הטריחו עצמם לפרש את לשון התרגום אונקלוס לעם? ומפני מה ביטלו תקנה והנהגה חשובה זו? והרי הם יודעים כיצד מתנהג הבורא עם עצמו, ומה חשקיו, ומתי ובאיזה שעות ועיתים הוא מזדווג! אלא בוודאי שהבורא הכשילם!

ואם בדורות של עזרא הסופר שהיו פי כמה חכמים ומחוכמים, תיקנו להסביר לעם את ענין הדברים הכתובים בתורה, מדוע בזמן נוכלי מקובלי צפת לא דאגו לעשות כן?

ובוודאי הינכם כבר מבינים את התשובה לשאלה זו, שכן תרגום אונקלוס, הוא תרגום בעל שכל ישר, המרחיק מן ההגשמה, מרחיק המון מן הזיות המקובלים יש”ו. ולכן אותו הדור הרע ההוא של נוכלי מקובלי צפת הארורים, והדורות הקודמים להם, אשר היו נגועים בנגע צרעת ההזיות, הבל הכישופים והמאגיה, הוצרכו לדחוק את תרגום אונקלוס לפינה. ולא מן התימה, כי ה’ יתברך הכשילם בכך, כלומר, כאשר הלכו בדרך לא טוב, ה’ יתברך מנע מהם האמת! וכמו שאמר (ירמיהו פרק ז פסוק טז): “וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ“.

וכמו הענין שהיה לפרעה כאשר ה’ הכביד את ליבו. וכמו שכתב הרמב”ם (רמב”ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ג): “ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה, ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב”ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה … נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עכו”ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה”. ע”כ.

והנה כאשר הלכו עם ישראל אחר ספר הזוהר הפרו-נוצרי, שהוא הגרוע שבכל העוונות, שהרי מי שחושב על הבורא יתעלה שהינו אל, “מושפע”, “נצרך”, “זקוק”, ומייחס אליו אפילו במשל מושגים של זיווגים, רחם, משגל, ביצים וכל כיוצא בזה, הרי הוא מין גמור. ועוון המין הוא אפילו יותר גרוע מעובד עבודה זרה, שאע”פ שעובד עבודה זרה מישראל נחשב “מין“, החושב מחשבות כאלו כלפי הבורא, או מעלה על דעתו שהבורא מתפעל או זקוק בלבד, הוא יותר גרוע בזה מן הגוי שעובד עבודה זרה!

וכמו שכתב רבינו הטהור בספרו הגדול מורה הנבוכים (חלק א’ פרק לו’): “ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות [=כלפי הבורא יתברך, שתחשוב שיש לבורא יתברך, יד, או רגל, חלילה], או [שתחשוב בדעתך, שיש לבורא יתברך] מאורע ממאורעות הגוף, [כגון: תשמיש, פריה, צרכים, עצב, נחת רוח, בכי, שמחה, דיבור, שינה, הרגשה וכו’. דע כי במחשבה זו בלבד], הנך מקנא ומכעיס, וקודח אש חמה, ושונא ואויב וצר, [והינך] יותר חמור מעובד עבודה זרה בהרבה“. ע”כ. והרי שמהקובלים לא רק שהם מינים, אלא שהם יותר גרועים מן עובדי עבודה זרה שבשאר האומות!

.

ויש לתמוה מאוד, כיצד ביטל בהינף יד ר’ קארו את קריאת התרגום, רק “מפני שאין מבינים”! הרי כל הענין בביאור הדברים לעם הוא על מנת שיבינו הדברים, ונמצא עקירת מנהג מישראל! ועל כך אמר שלמה המלך (קהלת פרק י פסוק ח): “חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ”. ומבואר בתלמוד שהעובר על גזירת ותקנת חכמים, ישכנו נחש! (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב).

.

“אונקלוס לא מבינים לא קוראים – אבל ספר האופל כן”:

והפלא הכי גדול בנושא זה, הוא הענין בדבריו של ר’ קארו שכתב, “שאם אין מבינים, מה תועלת לומר”? אמנם לגבי ספר הזוהר הטמא והארור, הרי שהם טוענים שיש בספר פרו נצרות זה, תועלת בגריסתו בלבד, ולא רק שיש בו תועלת, אלא הוא מועיל ומטהר אף ללא הבנה, ומלבד שהפכו “דברי תורה” לרפואות [=אף שמדובר בספרי פרו-נצרות ומינות! וכך הוכיחו את מינותו של ספר האופל] הנה אמרו שגריסת ספר האופל הטמא מועיל אף לפטור מצום [=שכלל אינו חובה] תענית בכורות, שמתענים הבכורות בערב פסח.

ואיני מבין, אם צום זה חובה הוא, מדוע עושים ענינים לכתחילה על מנת לפטור עצמם? והנה פלאג’י כותב בספר זכירה לחיים ח”ב (דף נג ע”ד) בשם המקובלים הנוכלים, שדוקא בלימוד משנה צריך שיבין פירוש התיבות, אבל בזוה”ק אף על פי שאינו מבין כלל יעלה לרצון לפני ה’. ע”ש. וכ”כ בס’ יפה ללב ח”ה בהשמטות ליורה דעה (סי’ רמו סק”א). ע”ש.

ושימו לב קוראים נעימים כמה שפלות אצל המקובלים הטפשים, כלומר, לימוד המשנה הוא לימוד בהרבה יותר נחות מספר הזוהר הטמא, שכן בלימוד המשנה חייב להבין מה שקורא האדם על מנת שיהיה לו תועלת בקריאתו! אמנם בספר האופל הטמא, מספיקה הקריאה בלבד והגריסה לטפשים, כלומר לדעתם הטפשית, ספרם הוא מקור לטהרה רוחנית, במילים אחרות, עצם הקריאה לדעתם היא עצמה משפיעה וגורמת זיווג בעולמות העליונים, ולכן לדעתם הטיפשית, המסיים את האופל הטמא רק בקריאה ללא הבנה, יכול לעשות סיום עליו, אע”פ שכלל לא הבינו!! ובזה פטור הוא מצום!!

.

וכעת שימו לב לטמטום הגדול, בספר זכרנו לחיים ח”ב (דקכ”ט ע”ב), כתב, בראובן שנתן מתנה לשמעון בתנאי שאחר מותו ילמד עשרה דפים מהזוהר בכל יום לעלוי נשמתו. [=הבל הבלים, אי אפשר לעלות נשמות!!] ואחר זמן רב שקיים שמעון התנאי, ראה שא”א לו לסבול ללמוד בכל יום זוהר בלי הבנה [=כי תורת אמת ניתנה להבנה! תורת שקר ניתנה לגריסה במגרסה!], ורוצה לשנות ללמוד שיעור הלכה בעיון, והיורשים טוענים דלאו כל כמיניה לשנות מהתנאי, וצידד שי”ל דזוה”ק עדיף שהוא מסוגל הרבה לנשמת הנפטר, ויש לו יותר נחת רוח בלימוד הזוהר, וסיים, ונ”ל שילמד זוהר שיעור שיוכל לסבול להגות בו, ואח”כ פיו יהגה חכמה בעיון בהלכה, ויקיים אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך. עכת”ד. מה?? ספר שאין עליו מסורת בעם ישראל, ספר שמדבר במושגיים זימתיים ומיניים כלפי האל יתעלה שמו, יש בידו יותר כח מהלכה למעשה ועיון?!! כמה טפשים המינים הכעורים הללו!

ומלבד שניכרת טפשותם, ניכרת עוד יותר בורותם!! שהרי מלבד שהפכו את המצוות לסגולות! הרי שהם מרימים יד בתורת משה, ועשו את המשנה והתלמוד לענינים פחות מהותיים וחשובים מאשר ספרם המטופש והאלילי הפרו נוצרי!!

.

“הרמת יד בתורת משה – פירוש רש”י שווה לאונקלוס”? מה?”:

ושלא נדבר על פסיקתו של ר’ קארו שכתב (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפה סעיף א – ב): “… אם למד הפרשה בפירוש רש”י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש”י”. ע”כ. מה?! פירוש רש”י חשוב כמו תרגום אונקלוס? מה זה? כיצד ניתן להשוות את פירוש רש”י, שהוא אוסף וליקוט מכל מיני מדרשים שחלקם כלל לא מהימנים! כיצד ניתן להשוות את פירושו של רש”י לפירושו הטהור והזך של אונקלוס הגר? זה הוא שפלות ממדרגה ראשונה! ולא רק זו בלבד, אלא יש כאן עקירת תקנה נוספת!

שכן אמרו בתלמוד (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א): “אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום. ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו“. ע”כ. ומתוך שאמרו, “ואפילו עטרות ודיבון”, שתרגומו הוא כתובו במדוייק, מכאן הינך למד, שהכוונה לתרגום אונקלוס, שהוא הפירוש המקובל אצל עם ישראל!

אמנם, הש”ע כותב, “בפירוש רש”י חשוב כמו תרגום”!! וחולק הוא על תלמוד מפורש, ועוקר תורת אמת מעם ישראל. וזה כמו שאני יאמר, “בפירוש רש”י, יוצאים ידי חובת קריאת התורה”! ואין הבדל בין הדברים.

אמנם רבינו הטהור הנאמן בכל לב למסורת, כתב כך (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה כה): “אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור”. ע”כ.

.

ולי נראה, כי הם הדור הרע ההוא, בכוונת תחילה ביטלו את חובת קריאת התרגום!! כי מי שיקרא תרגום בעיון, בוודאי ירחיק מן ההגשמה!! ולכן רש”י לדעתם מתאים מאוד לסברותם המצחינות לגבי האל ומהותו, ואצל רש”י בכל פירושו, יש ריחוק אחד ויחיד מן ההגשמה בלבד!! ולא שאני אומר שרש”י הגשים את הבורא, אלא שהם בכוונת תחילה דחפו ורוממו את פירושו של רש”י, על מנת ליישר קו עם דעותיהם! כי פירוש רש”י כלל אינו ברור. ולכן אני הכותב, לא קורא בו, לא מעיין בו, לא מתעסק בו, וכך אני ממליץ גם לכל תלמידי ואנשים אשר שומעים את שיעורי וקוראים את מאמרי. ראו קוראים נעימים, האם אתם מבינים מה קורה כאן? מבינים עד כמה עמוק השקר?

.

“ביטול מצות תפילין בחול המועד”:

יתירה מזו יש לומר, וכי אבן העזר והלכות ש”ע של ר’ קארו זה כל התורה כולה? הרי שולחנו של ר’ קארו, הוא זה שפסק וביטל מעם ישראל מצות תפילין בחול המועד על פי ספר האופל המאגי והפגאני! כלומר 550 שנה עם ישראל לא מניח תפילין בחולו של מועד!! רק בגלל שולחנו של ר’ קארו! וכיצד ניתן לכנות את ספרו, “כל התורה כולה“? וכבר הוכחנו בסדרת מאמרים, שחובה גמורה להניח תפילין בחולו של מועד!

ולא רק ביטול מצוות עשה יש בשולחנו של ר’ קארו, אלא זביחה לאלהים אחרים סמאל! כלומר הש”ע [=בשוגג כמובן, כי חשב שספר זה שייך לרשב”י], ציוה לעבוד אלהים אחרים! כמו שכתב (שולחן ערוך או”מ הלכות תפילין סימן לב סעיף מד): “קצת שער זה צריך שיראה חוץ לבתים”. ע”כ. והלכה זו כל כולה “עבודה זרה ומינות”, שכן ספר האופל המאגי והפגאני מצוה להוציא שערות לכבוד מושג חדש שלא היה בעם ישראל, כמו שכתבנו כאן באריכות.

וכל זה כמובן, בדה מכשף האופל מליבו והאמין שיש אלהים אחרים ושמו, “סטרא אחרא“, וציוה על עם ישראל לתת לו חלק ולחלוק לו כבוד, ואמר שצריך לעשות כל זה משום יראה ממנו! כלומר, מה שמכנה אוהב מוות הנבלה, “לגמור את כל התורה כולה“, אכן מדובר, ב-“לגמור את התורה”, להשמיד, להרוס את כל התורה כולה! כלומר, מי שילך אחר ספר ש”ע של ר’ קארו, בוודאי שבכך יש חורבן הדת, שכן ספר זה מצוה לעבוד אלהים אחרים!

.

“מדוע ר’ קארו השמיט את יסודות הדת”?:

ולכן מן הסיבה הזו קוראים נעימים, הושמטו ולא נכתב בספרו של ר’ קארו, “הלכות יסודות דת האמת”, שכתבם ועמהם פתח רבינו הרמב”ם את ספרו הגדול שאין שני לו, מכיון שאם היה מביא ר’ קארו ונוהג כמו שרבינו הטהור הרמב”ם נהג בספרו, מעולם אבל מעולם לא היו קוראים לו “מרן”, אלא היו המקובלים בזמן ר’ קארו, שורפים את ספרו!

ומן הסיבה הזו, אוהב מוות הנבלה, לא מסוגל להבין ולא לחקור אמת מה היא! ולא מסוגל להפריע לו שקר עולם התפוחי! כי הוא צריך להיות עסוק בהלכות “מוקצה” ה-“עמוקים“, שענינים אלו בכלל גזירות חז”ל הם! וכלל לא עמוקים ולא מסובכים! אלא גזירה פשוטה וברורה, שאדם לא יתעסק בענינים אחרים בשבת, ולא יסדר את ביתו, ובכך יזניח את עונג השבת. לא עמוק ולא כלום, פשוט המינים הארורים ואבותם, וממשיכי דרכם, אוהבים להתעסק בכל דבר פשוט ולעשותו מסובך, וכל זה על מנת לקנות אהדה בקרב עדר קהלם!

.

וכמובן, אוהב מוות הנבלה, נוהג כך במילים אלו, על מנת להחדיר הרס לעם ישראל, ולמנוע מהם לחקור את האמת. שכן אם הם יהיו ראוים לחקור אמת, רק לאחר שסיימו את כל התורה כולה, כלומר את כל הש”ע ונושאי כליו, דבר זה יקח לפחות 20 שנה בהבנה ולימוד של 8 שעות ביום לפחות! ונמצא כי אוהב מוות משכנע את השומעים, שלעולם לא יחקרו את האמת, כי עוד לא סיימו “חושן משפט”, ולא, “אבן העזר”! ובמילים יותר אחרות, הוא מעודד את הקהל להשאר טפשים, כי הוא מעמיד אותם במצב ש-“לא תוכלו להבין עד שתהיו בקיאים במה שלעולם לא תגיעו אליו”! ארור אוהב מוות הנבלה!

.

ודבריו הם שטות גמורה! וכעת נשאל את הארור, האם הינך יודע יסודות דת האמת מה הם? האם ר’ קארו כתב בשולחנו את יסודות הדת שהביאם רבינו הטהור הרמב”ם בפתיחת ספרו? והרי רבינו לא ראה לפתוח את ספרו בהלכות מוקצה! אלא פתח בכללים בעניני המדע האלהי, ולאחר מכן עבר לעניני הבריאה, שהם כללי – “מעשה בראשית”.

ולאחר מכן ביאר את איסורי עניני העבודה זרה שהאוהב מוות מעריץ אותה! ולא לחינם המון רע-בנים יוצאים עלי, שהרי אין להם בכלל שום ידיעה במדע אמיתי מה הוא! לא על דרך השלילה ולא על דרך הידיעה, וגם לא ברמת המושגים. והם גם אינם מודעים שספר האופל וממשיכי דרכו הטפשים המקובלים, התעסקו לא רק במעשה מרכבה, אלא ניסו להשיג את עצמות האל ממש! וחירפו וגידפו כלפי שמים! וכמו שהוכחנו כאן במאמר ארוך ומייגע על הזקן ממרא מירושלים!. ואין אני מצפה כלל מאוהב מוות להבין את הדברים, כי הוא עוד לא סיים את כל הש”ע של ר’ קארו, שהשמיט מחייו את יסודות דת האמת!

.

וכבר ידועים דבריו של רבינו הטהור שכתב על אלה, על ראשיהם, ועל רבותיהם הכסילים, (אגרות הרמב”ם הרב קאפח, אגרת תחיית המתים עמוד ע’ והלאה): “”… וכאשר נחלצנו לכך, ראינו שאין מן הצדק שנתכוין למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים, ו[איך] אניח יסודותיו מוזנחים לא אבארם ולא אדריך לאמתתם. [=כי יסודות דת האמת, הם המעמידים גם את ההלכה והדין. כלומר, ללא יסודות דת האמת גם פסיקת ההלכה תהיה משובשת ולא רצויה. לצורך הדוגמה, ר’ קארו בשולחנו, כלל לא נגע ולא הביא שום יסוד מיסוד תורתינו הקדושה. כלומר ר’ קארו השמיט לגמרי את כל יסודות הדת משולחנו. והדבר מעלה שאלה, מדוע?].

ובפרט כאשר מצאנו אחד ה-מדמים [אותו בני אדם] שהוא חכם, ו[מדמים] שהוא מחכמי ישראל באמת, ושהוא יודע דרך הלכה וישא ויתן במלחמה של תורה מנעוריו לפי דמיונו [=כמו ינון מת ורבותיו הארורים. וכיצד יהיה ניתן לדמות מישהו שהוא מגדולי ישראל], והוא מסופק האם ה’ גוף בעל עין ויד ורגל ומעים, כפי שנאמר במקראות, או [מסופק] שאינו גוף. [כלומר, המון מאותם אלו שחושבים שהם חכמי ישראל, כל זמן שאינם יודעים יסודות דת האמת מה היא, כל זמן שמכשירים את ספר האופל שדיבר במושגים זימתיים כלפי הבורא, הכשיר את המאגיה, את הבל הגוים, ואת עבודת האלילים. ואפילו יאמרו שהדברים שדיברו בזיווגים, הוא “משל”, כל זמן שלא יודעים להבחין שזה הספר הוא טמא ארור מפי הגבורה, ומעולם לא דברה התורה במשל כלפי הבורא אלא בשלושה חושים, והם, “ראיה”, “הרחה”, “שמיעה”. על מנת שלא לייחס לו יתברך אפילו במשל דבר של קירוב חושי.

ולכן, כיצד יהיה ניתן לקרוא להם חכמי ישראל? הרי כל תורתם הבל הבלים היא! כיצד יהיה ניתן לקרוא למישהו חכם אמיתי, כאשר הוא נטה אחר הקבלה הארורה שסותרת את יסודות דת האמת? כיצד ניתן לקרוא חכמי ישראל למי שקיבלו סיפורי שקר שהאר”י הלא קדוש ידע מחשבות הלב, בשעה שהתנ”ך צועק ואומר שרק הקב”ה יודע מחשבות הלב. כמו שביארנו בסדרת מאמרים כאן:

בוודאי כי אינם נקראים חכמי ישראל! שכן חכם ישראל אמיתי ותלמיד חכמים אמיתי, מעולם לא היה מייחס את ספר האופל לתנא כדוגמת רשב”י, אלא לאחד מן הנוכלים המסיתים, שבאו לצוות את עם ה’ לעבוד פרצופים ואלהים אחרים, והחדירו את הנצרות במסווה של יהדות בהתאם לתקופה של עם ישראל].

אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסויימת החליטו שהוא [יתברך] גוף, ו[אף] חשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות [תלמוד] ברכות כפשטיהם, וכדומה לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו. [=בדיוק כמו בדורינו אנו, שאנו אומרים ונלחמים, על דעות מהובלות, שהבורא מזדווג, אפילו במשל, חלילה לייחס בעליונים משגל! חלילה לומר על הקב”ה שהוא “אבא” – “אמא”, “קצר אפים”, “נוקבא”, וכו’ וכו’. וחושבים אותנו בעבור כפירתינו בעבודה זרה, חושבים אותנו לכופרים! עד כדי כך שבדורו של הרמב”ם מי שהיה אומר שהבורא יתברך אין לו גוף, היה נחשב כופר! כך רבינו מעיד ומגיד].

וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאוד [=כל טיפשי הקבלה הארורה למיניהם] ו[ראינו] שהם מסופקים, והם מדמים שהם חכמים ישראל [=רק מדמים שהם חכמי ישראל הם ורבותיהם]. ו[לאמיתו של דבר] הם היותר סכלים בבני אדם, ויותר תועים מן הבהמות [=שמעת אוהב מוות? הינך תועה ומטעה יותר מן הבהמה!!], וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים [=דוגמאת אוהב מוות, ושאר טפשי הקבלה הארורה, וכל כיוצא בהם, שהם יותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות!! וכבר נתמלא אוהב מוות בדמיונות נפסדות כנערים וכנשים!.

ולכן מסביר רבינו] ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים, [נוסיף ונבאר את] יסודות הדת על דרך ההודעה [כלומר, שנבאר מה הם יסודות הדת באופן כללי], לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים, שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה. [=שהרי בקושי הינם יודעים מה הם יסודות הדת על דרך ההודעה, וכיצד ידעו על דרך הלמידות? כל שכן שאינם מסכימים ליסודות הדת באוחזם בספר האופל הטמא המפי הטומאה]. ע”כ.

.

ומבואר מדברי רבינו, שככל ואדם אינו בקי ביסודות הדת, אפילו היה מפולפל חכם, כותב ספרים, כל זמן שמסופק ביסודות דת האמת, ואין הוא יודע להצביע מה שקר ומה הוא אמת, הנה הוא בוודאי תועה ומטעה יותר מן הבהמה.

.

וראו דבריו של רבינו כמה העריץ והעריך את הלימוד בעניני יסודות הדת, וגילה כמה חשובים הם דבריו בענין יסודות הדת שאיתם הוא פותח את ספרו הגדול משנה תורה, וקורא להלכות אלו, “הלכות יסודות הדת”, כי אם אין יסודות כל הבנין נופל (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת ברכות פרק ט משנה ז): וכתב, “… אלא שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בעניני אמונה אבאר משהו, כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד“. ע”כ.

.

והנה לסיום החלק הזה, לגבי מה שטען הטמא על הארץ השטוחה. בוודאי כי הארץ היא שטוחה, הדבר פשוט וברור, והעיניים ניתנו לפנים ולא לאחור. ואיני רואה צורך להגיב לטמא הזה על כך, שכן מדובר בדבר פשוט מאוד. וכבר הארכנו במאמרים רבים על כך. כפי שניתן לראות כאן.

.

ע”כ כתבתי תגובה ראשונה על הסרטון של אוהב מוות הנבלה הסרוחה. המשך במאמרים הבאים. ממני חן שאולוב ספרדי טהור הנאמן בכל לב למסורת תורה שבעל פה המשנה והתלמוד.