.

***

“חכמת פרצוף? ואתה תחזה! הבלי המקובלים ממשיכי הטמא הזוהרי הפרו-נוצרי”

הנה כבר הוכחנו בלא מעט מאמרים, רבות מן הזיות כת ה-“מקוללים” (“מקובלים” אשר כל דבריהם “קללה” מרה וארס רב שהביאו הם לעולם), שטעו, הטעו, לעו, שגו, החטיאו את הרבים אחר המאגיה, הפרצופים והאלילות הכעורה! וכעת יש לעמוד על עוד אחת מן הזיות הכת הזו, והוא, שחושבים בדעתם הטפשית, שיש דבר כזה הנקרא, “חכמת הפרצוף“, או “חכמת שרטוטי כף היד“. כלומר שחושבים בדעתם, שניתן להבחין במעשיו של בני אדם שעשו בסתר, על ידי ראיית הפנים או על ידי ראיית שרטוטי כף היד! ולא רק זו בלבד, אלא עוד דברים שחושבים בדעתם שאפשר לקשר בין ראיית הפנים, גבות, שפתיים וכו’, לבין מעשיו של האדם וכושר אבחון האדם במסתרי ליבו.

ומקור דבריהם של הכת הארורה הזו, הוא מדברי מכשף האופל הפרו-נוצרי מחבר הזוהר הארור מפי הגבורה, שהטעה את הרבים, וגרם לבני אדם לחשוב שיש ממש בשטות קדומה זו שהיו מאמינים בה הגוים הערלים אשר זרמת סוסים זרמתם, והם המקור לדבריו של המכשף הזוהרי כפי שנראה בהמשך!

ותחילה יש לנו להתבונן במה שנאמר על האר”י על ידי תלמידו חיים ויטאל, שכבר הארכנו בו לא מעט, והראנו מעשיו, דרישתו אל המתים, הליכתו אחר המאגיה, האמנתו בכח כישוף, עשיית הבל קמיעות והאמנה בכוחם, ועוד ועוד מדברי המינות והעבודה זרה אשר עסק וכתב לאחרים לעשותם! כפי שניתן לראות במאמר זה: “קמיעות” – הבל ובדיה | מי זה היה חיים ויטאל ראש הקבלה האלילית והטמאה? הזיותיו – דרכיו – מהלכיו – דרישתו אל המתים – אמונתו בהבלי הגוים | חלק ג'”. וכפי שניתן לראות גם במאמר הזה: “הבורא שברא בורא, והבורא שברא עוד בוראים” | “בצלם אלהים” – כפירותיו של חיים ויטאל בספר “עץ מוות” – מי זה ה-“אדם הקדמון”?! והתירוצים המופרכים שלא מתקבלים על שום דעת!”.

והנה מי לא אחר מ-חיים ויטאל מעיד ומגיד על רבו האר”י (בתחילת ספר עץ חיים בשער ההקדמות) “והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים [בלה בלה בלה, סיפורי בדים כל מה שכתוב כאן והלאה], כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו, אל ה’ ויאר לנו ע”י השרידים אשר ה’ קורא בכל דור ודור, כנזכר וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים, לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו, וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד, מורי ורבי, כבוד מורנו הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי זכרו לחיי העולם הבא, מלא תורה כרמון, במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול, במדרשים והגדות. במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר, כרשב”י [הכוונה לספר הזוהר הטמא שייחסו אותו רשעי כותבי הספר לרשב”י], בפרשה ואתה תחזה, יודע בכל מעשי בני אדם שעשו, ושעתידים לעשות. יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל. יודע עתידות, וכל הדברים ההווים בכל הארץ וכו'”. ע”כ.

ועיין שם עוד בכל ההבלים, הדמיונות, ההזיות, הכפירות, שנאמרו על האר”י, שבעצם לא היה בו שום דבר מכל מה שנאמר שם עליו! וכלל לא אתפלא אם חיים ויטאל השתמש בו לצרכי עצמו, כלומר, שלקח אדם ששמו “יצחק“, שהיה אדם פשוט, עובד למלאכתו, ועשה ממנו “אלהים בדמות אדם“, ועל גבו המציא ועשה תורה חדשה ואלילית הנקראת ועולה על שם, “קבלה“! כמו שעשה “אהרן פץ” שר”י הארור מפי הגבורה, והשתמש באדם שנקרא, “ישראל דב בער אודסר“, על מנת לעשות כסף וממון רב על חשבון הציבור התמים, ומכר להם במשך שנים קמיעות אשר לא מועילות, אלא רק מזיקות בלבד לשכל הישר, והוביל את עם ה’ למינות מרובה! וקמיעות אלו המציאו את המושג הרע, “נ נח נחמ נחמן מאומן”, ה’ ירחם יושיע ויגן מן העבודה זרה שעם ישראל טמוע בה.

והנה יש לתמוה על דבריו של חיים ויטאל על רבו האר”י, מה הוא המושג הזה החדש הנולד בעם ישראל העולה על שם, “חכמת הפרצוף“? יש לציין שדבר זה לא נזכר בתור “חכמה“, לא בתלמוד, לא במשנה, ולא בתנ”ך. ולא צווינו מאת הבורא יתברך לבדוק בני אדם על ידי ראיית פניהם חלילה וחס.

והנה לצערנו הרב, רבים מן מחשבות הגוים הערלים, הוכנסו לתוך דתינו הטהורה במסווה של יהדות. ובכדי להבין את הנזק העצום שנעשה כאן, תחילה יש להבהיר לקורא, את השיטה הרעה של ענין מסטי זה שנקרא, “חכמת הפרצוף” או “חכמת כף היד“. ולפני שנביא הדברים, נרצה לומר ולהעיר, שכבר ממושג זה שנקרא, “חכמת הפרצוף”, אנו מוצאים גזענות, המקנה לאדם מידות תרומיות או פחיתות על פי חיצוניותו בלבד. ובכך יוצא, שעל פי ענין זה, בני אדם נבחרים על פי חיצוניותם, שהרי כל מה שחשוב לפי חכמה זו, הוא תווי פניו של האדם על מנת למדוד את מהותו הפנימית. ובכך אחשוד אני שמחשבה רעה זו נכנסה גם מהיוונים הערלים, אשר אצלם רדיפת הגוף והתחרות הוא למקום ראשון.

ומה הוא בעצם, “חכמת הפרצוף“? או “תורת הפנים“? או בשפה האנגלית, “פרסו-נולוגיה” – “Personology”?. שיטה זו, היא סוג אבחון של תכונות אופי, אשר “נמצאות” באדם, ואבחון זה מתבצע ומתבסס על התבוננות בתווי הפנים של האדם לדעת פרשנות הגוים. כלומר, שעל פי שיטה זו, מקור המידות של האדם וטבעיו נרשמים ונחקקים בתווי פניו. שיטה זו מבוססת על “פיזיו-נומיה“, או, “פיזיו-גנומיה”, ביוונית: “physis” – פירושו, “טבע“, “gnomon“, פירושו, “שיפוט“. כלומר, “טבע שיפוט“. יש לציין ששיטה זו היא תאוריה המבוססת על הרעיון, לפיו, הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו, ואישיותו של האדם המדובר.

והנה יש לציין ולהעיר כאן, שאין כל ספק, שכאשר אדם מכיר מישהו היטב, יכול לזהות מתי הוא עצב או שמח על פי הסתכלותו בהבעות פניו, מכיון שהשמחה והעצב, היגון והכעס ניכרות בפנים של האדם. ולאו דווקא אם מכיר אדם מסויים, אלא אפשר לראות על הפנים של האדם את מצב רוחו בלבד.

אבל לקרוא את מחשבות הלב, ולדעת מעשים בסתר אשר עשה האדם, או לדעת איזה מידות יש באדם שטמועות בו, או לדעת תאוותיו של האדם, ולאיזה דברים הינו נמשך, ומה יעשה בעתיד על ידי חכמת הפרצוף וכו’. כל זה מחשבה רעה וחיצונית, וזרה ליהדות.

במהלך ההיסטוריה האנושית היו מספר רב של ניסיונות לקשר בין תכונות אנטומיות לבין תכונות אישיות. ניסיונות קישור אלו התמקדו במקרים רבים בתווי פניו של האדם. במצרים העתיקה ובסין [=על פי מחקרים שבדקו זאת. כך המצרים היו חושבים, אמנם לא נתנו נימוק לדבריהם כיצד ואיך הדבר מתבצע, כלומר, כיצד מעשיו של האדם, נחקקים בתווי פניו. אמנם הסינים, נתנו טעם לדבריהם, והיוונים כפי שנראה בהמשך, נימקו דבריהם כפי שיטתם. ומבואר יוצא שאין לענין זה שום קשר ליהדות ולמסורת היהודית איש מפי איש, אלא דבר זה היה בראשם ובמוחם של הגוים], בלי קשר בין שתי התרבויות, התפתחו תאוריות המייחסות קשר בין מראה הפנים וההתנהגות האנושית, הסינים הציעו רעיון שהפנים משקפים את האנרגיות, הבריאות והמזל של האדם. היוונים פיתחו את הפיזיונומיה, תאוריה המבוססת על הרעיון לפיו הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו ואישיותו.

על פי “תורת הפנים“, אבחון כזה “יסייע” להבין את אופיו של האדם, שכן אישיותו משתקפת ונחקקת באיברי פניו, אשר מעבירים מסרים חזקים יותר מכל איבר אחר בגוף. החלקים המאובחנים משתרעים בין המצח לסנטר (עור, שיער, מצח, גבות, עיניים, אף, לחיים, אוזניים, פה, שפתיים, שיניים וסנטר). צורת האיברים אינה משתנה באופן תדיר במהלך השנים, ולכן מתייחסים אליהם כאל נתונים בסיסיים או כתכונות מולדות גנטיות.

והנה דבר רע זה, חדר קשות מאוד לדת משה וישראל, ואף נכתבו ספרים על כך. ומדוע דבר זה רע כל כך? מכיון שהוא מחלק את בני האדם לפי תבניתם החיצונית! וה’ יתברך אמר ב-תור הערה לאדם והזהירו, “האדם יראה לעינים, וה’ יראה ללבב”, כלומר, שאסור לאדם לבחון את האחר על פי צורת מראהו חלילה, מכיון שהבורא יתברך הוא היחיד אשר יודע מה בתוך ליבו של האדם! וכאשר אדם בוחן את האחר על ידי החיצוניות, אז כביכול מודיע ואומר, שגם לו יש יכולת להביט בסתר האדם, או במעשים אשר עשה בסתר.

ומכיון שאין לזה בסיס ביהדות ובמסורת חז”ל, אלא בדיוק ההיפך, כי כבר ראינו עד עתה, שהתנ”ך כולו סותר וחולק על שיטה זו, כפי שראינו מפורש בשמואל הנביא שאמר לו ה’ יתברך: “וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י ׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב”. (שמואל א טז, ז).

.

***

“ואתה תחזה – שקר האופל הטמא – החולק שוב על תלמוד מפורש!”

והנה אע”פ כן, כלומר, אע”פ שישנם פסוקים מפורשים המעידים ומגידים על אמיתות דברינו שחכמת הפרצוף היא הבל הבלים ללא מועיל. הנה בכל זאת הצליחו כמה אנשים לגנוב דעתם של עם ישראל בדבר זה, וכיצד עשו זאת? על ידי פסוק מן התורה, שכביכול מתאים לשיטתם, וזה כמובן מתאים דווקא לאותם אלה שלא מעיינים היטב, כפי שנראה בהמשך.

ואמרו, כי יש לכך שורש מן הפסוק (שמות פרק יח פסוק כא פרשת יתרו): “וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת”. ואמרו, שמה שנאמר, “ואתה תחזה” – ציוה עליו יתרו למשה רבינו, שיבדוק את אלו האנשים החשובים, במצחיהם, בשערותיהם, ויקח את כף ידם ויביט בהם, ועל ידי כן יבחר מי שישפוט את עם ישראל.

כלומר, אלו שפירשו באופן כזה, הם בעצם גורמים להוצאת לעז על האיש משה רבינו, אשר היה הגדול מכל בני האדם שהיו בעבר, ושיהיו לעתיד. וכפי שכבר הוכחנו לעיל מתוך פסוקי התורה שמעידה במפורש, שמשה רבינו הוא אדון הנביאים והגדול מכל הנביאים שהיו ושיהיו. ובעצם אותם הטוענים דעה זו ואומרים שמשה רבנו, יעשה מעשה כזה רע, ויבחר אנשים על פי מראה הפנים, בדיקת שערותיהם, שרטוטי כף ידם, בלא לבדוק את ענינם ולברר עליהם היטב היטב כמו שצריך, אלא יעשה בדיקה, מאגית, ומסטית? ואע”פ שאומרים שכך יעץ יתרו למשה, ומשה לא צריך לזה. בכל אופן אמרו בתוך ספרם את העובדה שאפשר לבחון בני אדם על פי חיצוניותם. ובזה השרישו ענין רע מאוד בעם ישראל והולידו מחשבה שלא קשורה לעם ישראל כלל, ואף נחשבת לזרה מאוד.

והנה מי המקור הרע לכך? מי לא אחר מספר הזוהר הפרו-נוצרי הבלול ואגור מתרבות הנוצרים, היוונים, המצרים ועוד ועוד שבלבל והרס את עם ישראל הטהור, שקיבל תורה מסודרת וברורה, ובא הטמא המכשף הזה והרס לעם ישראל את המוחות הטהורים. וכתב מכשף האופל כך (זוהר שמות פרשת יתרו מאמר ואתה תחזה ברזא דשרטוטי ידין אות קעא): “פתח ואמר, ואתה תחזה וגו’: שואל [הטמא], אבל כתוב, “ואתה תחזה” [=מפרש הטמא, מילת, “תחזה” – מלשון ראיה בעינים, ואומר הטמא], ולא כתוב, “[ואתה] תבחר“. ומשיב [הטמא ואומר, מדוע נאמר “תחזה“?], אלא [נאמר דווקא] “תחזה“, [ש]-הוא [משה רבינו, יבדוק דווקא] לפי ראות עינים. במה [צווה משה רבינו לבדוק]? בצורה [החיצונית] של האדם! [=כלומר הטמא מעליל, שמשה רבינו קיבל ציווי נחות הסותר כל יסוד דת, מיתרו חמיו, שאמר לו, שעליו לבחון שש מאות אלף איש בראיה חיצונית, וכך יבחר בני אדם הראויים לדון את ישראל!

כלומר, הטמא הזוהרי מעליל שמשה רבינו צווה לבדוק בני אדם כלפי חוץ!! ללא בדיקת יראת השמים שלהם, ללא בדיקת מידות, אלא רק בראיה חיצונית בלבד שיסתכל עליהם, אז ידע משה מי ראוי ומי לא!, ואומר הטמא שצווה משה רבינו שיעשה זאת], באלו שש בחינות שאמרתם”. ע”כ דברי המכשף. והנה מה שכתב, “באלו שש בחינות שאמרתם”, כוונתו לאותם שנזכרו כמה אותיות לפני זה המאמר של “ואתה תחזה”. ששם מבאר הטמא את כל האיוולת הזו לפרטי פרטים, וכה מעט מדבריו הטמאים (שמות פרשת יתרו מאמר זה ספר אות סח): “זה ספר תולדות אדם: הוא לצורות, בסוד הצורות של בני אדם, להכיר באלו תולדות אדם, את הצורה שבסודות האדם: בשער, במצח, בעינים, בפנים, בשפתים, וברשמי היד, ובאזנים. בשבע אלו ניכרים בני אדם. [=ההיפך מכל יסודות דת הטהורים! שבני אדם לא ניכרים במראה החיצוני! ממשיך הטמא ואומר, שהבדיקה הראשונה נעשית בשיער באופן כזה] כי כל מי ששערותיו קמוטות, דהיינו שמסולסלות, ועולות על ראשו כלפי מעלה, כלומר, שאינן תלויות למטה מראשו: הוא בעל כעס. לבו קמוט כמו סחבה, דהיינו, שלבו מלא פחד. מעשיו אינם טובים. [ואם שערותיו] בשותפות [שמאוחדים יחד], צריכים להתרחק ממנו.

אם שערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה: טוב להשתתף עמו, ריוח נמצא בו, כלומר שישתכר וירויח עמו. [כלומר, לפי הטמא, אין ההצלחה תלויה בסיעתא דשמיא המגיעה בעקבות המעשים הטובים של בני אדם, אלא כל מי ששערותיו חלקות אומר הטמא, שטוב להשתתף עמו, כי ריווח נמצא בו! והכל בעבור ששערותיו חלקות! ולפי הטמא, אם אדם יחמם שערות בכל מיני מכשירים וישים חומרים שיגרמו לו לעשות את שערותיו חלקות, יוכל לשקר לבני אדם שהוא אדם מוצלח! ואז כולם השתתפו עמו במסחר שאינו ראוי ובאדם שאינו ראוי ומוצלח! ובכך נמצא חורבן בא לעולם!

ולא רק זו בלבד, אלא כל אדם שאין לו שערות חלקות, כאשר יקרא את מאמרו של הטמא הזה, ילך במחשבה רעה כל ימי חייו, שהוא נולד באופן כזה שאין לו שום הצלחה בעסקים! והכל בגלל שהוא נולד ללא שיער חלק! כמה רע ומר הספר החשוך הזה שנקרא זוהר! ספר שראוי לפח האשפה של ההיסטוריה העולמית! והנה ממשיך הטמא ואומר, שזה שיש לו שערות חלקות] והוא כשלעצמו, דהיינו בלי שותף, אינו כן. שאין לו הצלחה. הוא בעל סוד באלו סודות העליונים, בסודות קטנים, אינו עומד בהם. מעשיו, לפעמים טובים ולפעמים אינם טובים”. ע”כ. ועיין שם בכל ההבלים שכתב באותו מקום והלאה, ושביאר כל ענין הפנים לפרטי פרטים ושקע ולעה בטומאת הגוים!

וכעת נביא את המשך הדברים של הטמא במאמר “ואתה תחזה“. ממשיך הטמא ואומר, שאותם כל הדוגמאות אשר הביא בספרו הטמא שבלול מטומאת מצרים ומן הגוים הערלים, מעליל הטמא ואומר בזה”ל: “והכל הוא במקרא הזה, [שנאמר בו] “ואתה תחזה“. [כיצד “תחזה” ותבדוק אותם]? [בדיקה ראשונה שתעשה, תבדקם] בשיער [שלהם]. [מה שנאמר] “מכל העם” [זו בדיקה שניה שצריך לעשות ולהתבונן בשרטוטים אשר נמצאים] במצח [שלהם]. [ומה שנאמר] “אנשי חיל“, [בדיקה זו היא בדיקה שלישית, שצריך משה להסתכל בתווים אשר] בפנים [שלהם. ומה שנאמר] “יראי אלקים” [זו בדיקה רביעית שצריך לעשות משה, והוא, לבדוק אותם היטב] בעינים [אשר להם. ומה שנאמר] “אנשי אמת”, [זו בדיקה חמישית הנבחנת על ידי צורת השפתים, כלומר שתצטרך אתה משה רבינו להתבונן] בשפתים [שלהם, ועל ידי כך לבחור אותם! ומה שנאמר בפסוק] “שונאי בצע”, [זו בדיקה ששית ואחרונה שצריך היה משה רבינו לעשות, והוא לבדוק אותם] בידים, [כלומר] בקוים שלהם [שרטוטי כף ידם]!”. ע”כ.

והנה לפי דברי המחבר הטמא הזה, יתרו שנזכר לטובה בתורה, ציוה על משה רבינו חתנו, שיבחר אנשים על פי ראיית הפנים! ועל פי שרטוטי כף היד אשר להם, כלומר, יתרו לפי מכשפי האופל, היה כל כך נחות בדעתו, ומשה רבינו אף לא מיחה בו כאשר אמר לו דברים זרים וחיצונים ארורים כאלו! כל זה מעליל הטמא על שני גדולי עולם! ואע”פ שהטמא הסיק שבסופו של דבר, משה רבינו לא הוזקק לכך כי יש לו נבואה ואין הוא צריך לבדיקת ראיית הפנים! אלא שהטמא השמיע וכך נשמע בכל זאת מדבריו, שמי שאין לו רוח הקודש כדוגמת משה רבינו וכיוצא, אז יכול הוא לבחון בני אדם על פי “חכמה” זו! ובכך החדיר בכוונת תחילה השקפה רעה זו, ופעל המחבר הזה בערמה גדולה, כי אע”פ שהאמין בענין זה הנקרא “חכמת הפרצוף”, בכל זאת ידע, כי אם יאמר שמשה בחר אנשים על פי ענין זה, זו היא סתירה מפורשת מפשט התורה ומקבלת תורה שבעל פה כפי שנראה בהמשך! ולכן מה עשה? אמר ואימת שיש דבר כזה, ואף ניתן לבחון בני אדם על ידי דבר זה! אלא שמשה לא הזדקק לכך!

ולאחר שכתבנו כן, כך מצאנו מפורש בתלמוד (בבלי סנהדרין ק:) שאחת מן הסיבות שאסור לקרוא בספר בן סירא ונחשב הוא לספר חיצוני לכל דבריו על פי רבותינו הטהורים. הוא משום שנאמר בו כך: “מי שזקנו דק וקלוש, תדע שהוא חכם וחריף ביותר. מי שזקנו עב תדע ששוטה הוא. ומי שיש לו מעברים בזקנו, שזקנו מפוצל, אף אחד לא יכול לנצחו בערמימותו”. והנה התלמוד מגנה מאוד את הדברים הללו שהביא בן סירא, שכן ביסודם של דברים אלו מצאנו גזענות גדולה, המודדת את האדם על פי חיצוניותו, וכאילו אין בחירה לאדם מה לעשות. ואין יכולת בידו לשנות את מידותיו, וכי חלילה יש בני אדם שהגיעו לדרגת ה’ יתברך, ויכולים לידע נסתרות מעשי בני אדם שעשו בסתר. ולכן ספר זה נחשב לחיצוני הוא!

ולכן אם לדעת חז”ל ספר בן סירא נחשב לחיצוני שאסור לקרוא בו בגלל שטען שבני אדם נמדדים על פי חיצוניותם, אז מבואר יוצא שלפי דברי חז”ל, רק מפאת מה שכתוב באופל בלבד, בענין “ואתה תחזה”, שהאדיר את הבל חכמת הפרצוף, נמצא שספר הזוהר הטמא הוא חיצוני גמור ומקומו בפח האשפה של ההיסטוריה! ובוודאי וללא ספק לא כתבו רשב”י הטהור לעולם! וכל אותם שייחסו את דבריהם לרשב”י, אין להם חלק לעולם הבא!

שכן, אם נאמר שכאשר אדם הלך וזנה עם אשה נשואה חלילה, נרשם רושם זה בתווי פניו כפי דבריהם, ומעשה זה שעשה היה בסתר, נמצא אם כן, שיש יכולת ביד בני אדם, לדעת את מעשיו של האדם שעשה בסתר! ואם כן מוכרח שיוצא מכאן לעז על כל הנביאים, שהרי המון נביאים לא הוכיחו את בני דורם על המעשים שעשו בסתר כי לא ידעו מכך כלל וכלל! שכן אם ניתן לראות ברושם האדם את מעשיו שעשה בסתר, אם כן מוכרח לומר, שהנביאים היו יודעים את מעשיהם של כל בני דורם שראום, והמעשים אשר עשו בסתר, ואם כיצד לא הוכיחום? והיו לא מעט מקרים, שבני אדם היו עובדים עבודה זרה, ולא ידעו הנביאים על כך כפי שמבואר בספרי הנביאים. בוודאי שלענין זה אין שום בסיס ושום ענין ליהדות הטהורה.

ומכאן תלמד כמה חז”ל גינו את הענין הזה, עד כדי כך שספר בן סירא נחשב חיצוני. ואסור לקרוא בספרים חיצוניים. וכפי שנראה כדלקמן מה דינו של האדם, אשר עוסק בספרים הללו. ולכן כל ספר שעסק בחכמת הפרצוף ושרטוטי כף היד, ואפילו רק האמין בהם, כלומר, אין צריך שילך לעשות מעשה, אלא כתב ודרש באותם דברים, וחשב שהם אמת ויש בהם דבר מסויים, אסור לקרוא בשום ספר מספריו, והוא הדין לכל ספריהם של מכשפי האופל הטמאים והארורים מפי הגבורה!

אוי לעם ה’ יתברך, יותר חמור מכל שמד אלו הדעות הזרות של תרבויות שונות שחדרו לתוך עמנו הטהור בגלות המרה. ולפי שיטת חכמת הפרצוף, משה רבינו אמור היה לבדוק שש מאות אלף איש אחד אחד, את שערותיהם, את פרצופיהם, את שרטוטי כף ידיהם, ולאחר מכן לבחור באנשים הראויים, וחס ושלום לעם החכם והנבון לחשוב מחשבה רעה כזו!

ואתה הקורא אל תחשוב שמה שאמר שלמה החכם באדם, שכוונתו לשיטתם חלילה, אלא כך אמר (קהלת פרק ח פסוק א): “מִ֚י־כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא”. ומה הוא, “חכמת אדם תאיר פניו”? הוא ההיפך מן הכעס, כי אדם חכם תמיד יחייך וישמח מכל הבא עליו. וכ”כ האבן עזרא, “וענין חכמת אדם תאיר פניו, כלומר – תשים אור בפניו, והענין [שהחכמה] תסיר כעס, כענין [שנאמר], “באור פני מלך חיים”, וענין, “ועז פניו ישונא”, [זה הוא] סור עזות פנים ממנו, כי החכמה תוליד הענוה, כי בהתגבר הנשמה על הרוח, יסור הכעס ועזות המצח”. ע”כ. והנה פשוט כי כוונת שלמה המלך ללמד את האדם מוסר השכל, שהתורה והחכמה היא זו שתוליד הענווה ותעלה השמחה וירבה השלום. ולא שיש ביד החכמה או ביד מעשיו של האדם להפוך את תווי פניו לרושם אחר חלילה וחס.

והנה אמרו רבותינו במשנה (משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א): “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס’) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורס. רבי עקיבא אומר, אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה, ואומר (שמות ט”ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רפאך אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו”. ע”כ.

וכתב רבינו הטהור הרמב”ם (שם בפירוש המשנה כתבי יד גרסא א’) “וספרים החיצונים – אמרו ספרי מינין. וכן ספרי בן סירא, שהיה איש, חיבר ספרים בהזיות, מעניני “אלפראסה“, שאין בהם חכמה ולא תועלת, אלא אבוד הזמן בדברים בטלים, כגון אלו הספרים המצוים אצל הערבים מספרי הדורות, ומנהגי המלכים ויחוסי שבטי הערבים, וספרי השירים וכיוצא בהם מן הספרים שאין חכמה בהם ולא תועלת גשמית אלא אבוד הזמן בלבד”. וכתב הרב יוסף קאפח (עמוד קמ’ הערה 11): “טענת הכרת תכונותיו של אדם על ידי סימנים חיצוניים בגופו או בשערו, כעין אותם שהזכירו בתלמוד בדף ק’ עמוד ב‘”. ע”כ.

ובכתבי יד נוספים של הרמב”ם בפירושו למשנה, נמצא כתוב כך: “וספרים החיצונים אמרו שהם ספרי תועים וכן (בסוגיא דסנהדרין ק:) ספר בן סירא, והוא היה איש שחיבר ספרים, יש בהם התולים מעניני הכרת פנים, אין בהם טעם ולא תועלת, אלא איבוד הזמן בהבל, כגון אלה הספרים הנמצאים אצל הערב [=ערבים] מספור דברי הימים, והנהגת המלכים ויחוסי הערבים, וספרי הנגון וכיוצא בהן מן הספרים שאין בהם חכמה ולא תועלת גופני, אלא איבוד הזמן בלבד”. ע”כ. והרי לך קורא נעים שלא רק שהרמב”ם ידע מחכמה זו, אלא אף גינה אותה מאוד, ולספרים חיצונים דברים אלו יחשבו.

והוא הדין לשיטת “חכמת כף היד“, או “חכמת שרטוטי כף היד“. קריאה בכף היד או “כירו-לוגיה”, היא שיטה המתיימרת לגלות פרטים על אופיו או עתידו של אדם, על-פי התעמקות במאפייני כף ידו. לפי שיטה זו, מחולקת כף היד לאזורים שונים, בהתבסס על קווים אופייניים. ככל שהקווים בולטים יותר, כך חזקים יותר ההיבטים שהם מייצגים, כביכול, בתכונותיו של האדם.

יש לציין שהאזכור הכתוב הראשון לכירולוגיה נמצא בהודו, בכתבים ה-“אנגה וידיה” בסנסקריט, שהאגדה מייחסת ל-“אלת הים” ששמה “סמודרה“. ההודים האמינו כי הבודהה זוהה על ידי החכמים, לפי סימנים מיוחדים בידיו וברגליו. היוונים והרומאים כינו את התורה בשם “כירו-מנטיה” – כלומר “ניחוש לפי היד”, כשהכוונה – “לכל היד“. אך הידע העתיק והמקיף אבד עם השנים. ניתן למצוא התייחסות אל השיטה בכתבי “דמוקריטוס” – ו-“אריסטו“. גם “היפוקרטס“, ו-“פיתגורס” עסקו בה. אנטוניוס קיסר העסיק כירומנט אישי בשם ארטמידור, שהובא מארץ לוד (באסיה הקטנה). חסיד נלהב לשיטה זו היה יוליוס קיסר שנהג לבדוק את ידי הקרובים לו ואת ידי מתחריו. כוהני מקדש אוגורוס ברומא למדו את תורת היד כעניין שבחובה.

מהמאה הרביעית אסרה הכנסייה כל שימוש בתורה זו, והעובר על האיסור נחשב לכופר באל, שדינו ברוב המקרים – מוות. [=כלומר, אף הנוצרים שר”י, גינו דבר זה עם השנים], בימי הביניים הובאה התורה לאירופה על ידי הצוענים. תקופת הרנסאנס החזירה עטרה ליושנה כאשר חיזוי העתיד הפך למשני ביחס לאבחון אופיו וכישוריו של הנבדק. אצל הסינים קימים עד היום ההקשרים הפילוסופיים שבין הכירומנטיקה לאי צ’ינג, כאשר כף היד מחולקת לשמונה אזורים, כל אחד מהם מקושר לאחת משמונה הטריגרמות של האי צ’ינג”. ע”כ.

ולמדים אנו מכל זה, שכל ענין חכמת הפרצוף, או חכמת שרטוט כף היד, אלו היו דמיונות, אשר דמיינו לעצמם כל מיני תועים שהטעו אחרים. וכל זה חדר לדת היהודית ביתר שאת וביתר עוז ב-750 שנה האחרונות על ידי מכשפי האופל הארורים! והנה פסוק מפורש הנוגד את השיטה הזו, שנאמר (שמואל א פרק טז פסוק ז): “וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהֹוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב”. והרי לך שה’ יתברך הוצרך להזהיר את שמואל הנביא מיד בבואו לבחור מלך, וכל זה מפני מה? שלא יחשוב לבחור באליאב בגלל צורתו החיצונית. והורה לו מיד ה’ יתברך, כי מה שהאדם רואה ושופט מי האיש על פי מראהו, ועל ידי זה רוצה להכריע, האם הוא ראוי או לא, דבר זה סותר את האמת!

והטעם לזה, כי האדם יראה לעינים, ר”ל האדם שופט על הנאה ויפה מצד ראות החושים, שהם לא יחושו רק חיצוניות הדבר הנראה, לא פנימיותו, ולכן יגדרו היופי לפי המראה החיצונית, הגם שתהיה צורתו הפנימית הנפשיית מלאה מומים ותכונות רעות. לא כן ה’, [שהוא] יראה ללבב, הוא [יתברך] לא יביט רק ללבב, על צורתו הפנימית, אם היא יפה בתכונותיה ונאה במדותיה זה האיש היפה אצלו, הגם שחיצונית האיש שפל הקומה ומכוער המראה. (ע”פ המלבי”ם).

ויותר מזה יש לומר, אם יש אפשרות לראות בחכמת הפרצוף את העבירות של בני אדם על ידי הסתכלות בפניהם, או בשרטוטי כף ידם, מדוע לא ראה זה שמואל על אליאב בהיותו עמוס בעבירות? וכיצד לא ידע חכמה זו הנביא הגדול? ואם ה’ יתברך לא היה עוזרו, למדים אנו בפשטות, היה נכשל לבחור מלך רשע על עם ישראל.

וגם לא מצינו וראינו בשום מקום בתנ”ך שאמר ה’ יתברך לנביאיו, לבדוק בני אדם על ידי הסתכלות בפניהם או על ידי שרטוטי כף היד שבדו כמה אנשים מליבם. ולהיפך הגמור מוכח מכאן, שהרי אחת הסיבות ששמואל הנביא רצה לבחור באליאב, הוא דווקא משום שהיה נראה ראוי כלפי חוץ וגבוה קומה, ופניו היו מאירות וטובות. כמו שהסביר המצודת דוד, “כי לא – רוצה לומר, איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם [בעיניו, כי בן אדם] יראה לעינים, [כלומר, האדם יראה], אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם [ויתמקסם לו], ואין לתלות המלוכה בדבר זה”. ע”כ.

והנה לך, עוד אחת מן הראיות הפשוטות והברורות, מדוע ספר הזוהר הפרו-נוצרי מקומו בפח האשפה הקרוב ביותר אליך! כל זמן שעם ישראל אוחזים מהספר הפגאני הזה, דינם יהיה רע ומר לצערינו הרב! ודע כי ספר האופל צועק וזועק: “אסור לקרוא בי” – “אני ספר חיצוני”, ועוד צועק זועק ואומר, “רשב”י לא כתב מעולם את ספר הזוהר”. והדבר הזה פשוט לכל מבין!

ע”כ ממני חן שאולוב ספרדי טהור!