מודי השכלה, וחכמה בכל מיני תחומים שמתעסק בהם האדם על מנת לפרנס את בני ביתו, לדעתם הם מבוזים ומגונים, וגם אם לא מגנים הדבר בפיהם, בוודאי שבתוך ליבם מבזים ענינים אלו ביזיון גדול. ודבר זה בא להם משיבוש איום ונורא שמחריב את דתינו, ומקלקל את ייעודו של עם ישראל בעולם. משום שלדעתם הריקה, אדם צריך ללמוד תורה בלבד, וכל מי שאינו הוגה בתורה כל היום כולו, נחשב אצלהם הדבר לפחיתות גדולה. ולכן הם מבזים את אנשי "ההשכלה", ומוכנים לרדת לחייהם, משום שלפי דעתם, כל מי שלומד מקצוע ורוצה להתקדם בענינים המושכלים, והחשיבה מחוץ לקופסה, הוא זה אשר גורם להשחתת הדת, חלילה מהבליהם. וכל אלו המחשבות הם הבל הבלים לכל בר דעת! ובזה טעו המון אחרונים בדעתו של רבינו הרמב"ם, בחושבם כי רבינו הטהור נטה אחר הפילוסופיה "הזרה", ולא הבינו כי רבינו היה נקי זך וטהור, עם דעות ישרות וחכמות, שכל ישר ונקי של מחשבת התורה והמצוות. ורבינו הטהור הרמב"ם, היה יחיד בדורו שעמד בפרץ, וציוה ופסק ביד חריפה, שלכל אדם ואדם חייב שיהיה מקצוע והשכלה, כלומר "מלאכה" כלשהי, שהוא עובד בה, ומפרנס את אנשי ביתו, ועושה את השתדלותו. ואסור לו לאדם לעולם להתפרנס מן לימוד התורה בשום אופן, לא בתור, "דיין", ולא בתור "מרצה" שלוקח כסף על שיעורי תורה אשר מעביר. ולא בתור, "רב העיר". שבכלל זה הענין היום נהפך למחלה ממארת, ויש בדבר זה חורבן, כי בכל מקום ומקום ממנים רבני ערים כמו טיפות מים, ומקבלים הם משכורות עתק, ומתפרנסים הם מן התורה, והפכו את התורה לקרדום של חוצבים.