כותב המאמר: חן שאולוב

תאריך פרסום: יח' בחשוון תשפ"ו - 09 בנובמבר 2025

זמן קריאה: 18 דקות

שי"ן של תפילין - הלכה למשה מסיני - צריך שיראה אות שי"ן ולא רק חלק מחלקיה!

מאמרים - הלכה | חן שאולוב

והנה ראיתי להוסיף בסוף זה המאמר, הוכחות ברורות מתפילין עתיקות בני 200 שנה ויותר, אשר מעידות, כי כולם לעולם היו עושים שי"ן שנראית שהיא אות שי"ן, כלומר שניכר מושבה של השין! ולעולם בכל שנות עיסוקי בתחום הסת"ם, ראיתי המון תפילין עתיקים, מעולם לא ראיתי שעושים 4 ראשים או 3 ראשים שיוצאים ללא מושב כלל! ואין זה אות שי"ן לפי עניות דעתי, ואף לא דמיון לאות שי"ן. ואחר שכתבתי הדברים, יש כמה עקשנים שפשוט לא מוכנים לקבל את הדברים, ונכנסים בחינם לספק הלכה למשה מסיני! שהרי מודים גם הם, שאם יעשו כדברינו, כלומר שיעשו מושב לאות שי"ן ויראה כאן אות שי"ן כמו שצריך, אין זה פסול! והכי הרבה, יש כאן חריגה ממנהג שספק אם היה להם! ולכן העושה כמו שאנו אומרים ומבינים, בוודאי שיוצא מכל ספק! אבל מי שמתעקש ונשאר במנהג מפוקפק, מכניס עצמו לספק הנחת תפילין של ראש, וקרוב לאבד מצוה יקרה זו! ולכן כוונתו לומר, ואף אם נאמר ונפרש שדמות בדברי רבינו הוא דמיון, כוונתו בדיוק כמו שכתבתי, שקרא לאות שי"ן הזו שעושים מלשון דמיון, משום שהיא רק צריכה להיות דומה למה שאנו כותבים בכתב אשורי בתפילין, ולא שתהיה תקינה והלכתית כמו שאנו כותבים ממש! ולכן מילת דמיון אינה חוזרת כלפי חלק מחלקיה של האות שי"ן, אלא מילת דמיון חוזרת על הדימוי של השי"ן במעשה התפילין בכללותה, לאות שי"ן בכתב אשורי! אבל בוודאי כאשר אינו ניכר שיש אות שי"ן לעינינו ורואים רק כמה ראשים כמו ראשי הגמלים, הדבר הזה אינו כשורה לפני עניות דעתי! וזה רק למי שיתעקש שמה שכתב רבינו, "דמות" הוא מלשון דמיון ולא צורה!
כניסה למאמר
שקר ה-"זוהר" (אופל) חלק ט' | חובה להניח תפילין בחול המועד ובתפילת ראש חודש – סתירת הלכות שהובאו בש"ע מספר האופל (חלק ה')

מאמרים - הלכה - השקפה | חן שאולוב

ומצעד ההבלים וההזיות ממשיך, גם כאן נאמר שהחותם של המלך הוא בדמות דיוקנו של חותם העבד, וזו הגשמה מפורשת. כמו כן, אם המלך כל-כך אוהב את עבדו, מדוע המלך לוקח מעבדו את החותם שעשה? והלא המלך בעצמו הורה לו לעשותו? וכי יש חרטה או בלבול או שגיאה לפני ה' יתעלה? וכי ה' יתברך עלול לחזור בו ממתנה שהוא נותן לעבדו הנאמן והאהוב? ובכלל, אם למלך יש שני חותמות, חותם העליון וחותם התחתון, מדוע אסור לאדם לעטות שני חותמות? מדוע יש בכך זלזול למלך? והלא המלך בעצמו הורה לו לעשות את החותם הראשון בדמות דיוקנו של חותמו הוא, וכי יעלה על הדעת שהמלך יצווה את העבד בדבר שעתיד לגרום למלך לזלזול וביזיון עד-כדי-כך שיחייב את העבד מיתה? האם כך נוהג מלך שאוהב את עבדו אהבה גדולה? האם כך נוהג אדם או מלך מיושב בדעתו?
כניסה למאמר
"עיבוד עורות הסת"ם" (חלק א') | החובה לכתוב על עור בהמה או חיה טהורים - החובה לכתוב על עור מעובד המוכן והראוי לכתיבה

מאמרים - הלכה | חן שאולוב

בכל אופן, הנלמד מכאן, שמכיון שנאמר, "למען תהיה תורת ה' בפיך", ובאותו הענין עצמו הוזכר החיוב להשים זכרון ואות על היד ועל הראש, למדים אנו מכאן, שחייבים אנו לכתוב את התפילין דווקא על מה שמותר לאדם להכניס לפיו ולאכול ממנו, והוא כל חיה ובהמה שהם טהורים! ומותר לכתוב אפילו על עורות של בהמה טהורה שהיא טריפה או נבילה, כי מה שאמרו, "מן המותר בפיך", הכוונה בעיקרו, כלומר שהוא יכול להיות מותר בסופו של דבר, כגון זה של בהמה וחיה טהורים, ולכן אין צריך לדקדק שתהיה הבהמה שחוטה כהלכתה לענין זה. והתלמוד עונה לדבריו של רב יוסף ואומר, שעל עצם כתיבת התפילין, הדבר פשוט שחייב לכתוב על עור בהמה טהורה, שכן נאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך"! והחידוש הוא, שלא רק שחובה לכתוב את התפילין על עור בהמה טהורה, אלא גם את הרצועות אשר עושים על מנת שיהיו התפילין מהודקות כהלכתם על הראש ועל היד, גם אותם העורות מה שנקרא, "רצועות", צריך שיהיו מעור בהמה טהורה. וכ"כ רבינו חננאל במקום, "אלא עור בהמה טהורה למאי הלכתא? ואסיקנא, "לרצועות של תפילין", שיהו מבהמה טהורה. אבל תפילין עצמן בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך. ודרשינן מן המותר בפיך. וגם שי"ן של תפילין. וכי נכרכות בשערן ונתפרות בגידן ורוצועותיהן שחורות הלכה למשה מסיני הן". ע"כ.
כניסה למאמר
"שערות התפילין ל-"סטרא אחרא" - עבודה זרה ומינות סמויה

מאמרים - השקפה והלכה | חן שאולוב

... קיימת ישות בשמים שצריך לחלוק לה כבוד ולירא ממנה מלבד הבורא יתברך. וכל זה למה? כי היא מקנאה בענינים המפורסמים, כלומר במצוות המפורסמות הנראים לחוץ, כדוגמת התפילין. וכמובן מלבד שזה מעשה של מינות לכל דבר ועבודה זרה גדולה מאוד. עוד חירוף ופסולת נמצא בדברים אלו, הוא, שכאשר אדם עושה מצוה כזו גדולה ומפורסמת של תפילין, עליו לפחד מכוחות דמיונים שרוצים גם את חלקם! וכיצד אפשר לחיות חיים שכליים, רציניים ונורמלים, עם הבלים ושטויות כאלו הנמצאים במוחו של האדם? כיצד ניתן לעשות צעד ושעל, כאשר אדם צריך לפחד כל הזמן מן ישות פאגנית דמיונית בשם "סטרא אחרא" שהמציא מסית האופל? ובדה מליבו דמיונות שווא, ושיקץ את עם ישראל בטומאת מינות חזקה ביותר! והאם יתכן לומר שהקב"ה יתעלה שמו, נתן לנו לעשות מצוות ומעשים אליו, ובד בבד אנו צריכים לחשוש מכוחות אחרים בשמים בעשית רצונו יתברך? ויוצא לפי שיטת המסית האופל הפאגני, שכל גדולי הראשונים והגאונים, שלא נהגו להוציא שערות מן התפילין, ולא זבחו והביאו לסטרא אחרא את חלקו, נכשלו ופגמו פגם גדול. ובכלל תלונה חזקה יש כעת לפי דברי המסית הפאגני, והוא, על רבותינו בעלי התלמוד והמשנה הטהורים, שהכשילו את כל ישראל שלא לימדו דבר זה ולא העבירו לאף אחד ענין זה במסורת, כי בכך גרמו לסטרא אחרא להתעצבן ולכעוס כל הזמן, ולפי שיטתם המהובלת, הסטרא אחרא כל כך עצבני וכועס, שהוא מונע מן הבורא יתברך לתת לעולם את השפע שצריך לבוא אליהם. וכל כך היה מזוהם מחבר האופל, עד כדי כך שפחד מן ישויות מדומיינות בשמים.
כניסה למאמר
"מצות תפילין" - המצאה של חז"ל או מסורת איש מפי איש? - מי שחולק על חז"ל הוא ממרה ואפיקורוס גמור! | חלק ב'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

נאמר בתורה (דברים פרק ו פסוק ד - ט פרשת ואתחנן): "שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה׀ אֶחָֽד: וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ". הנה מפסוקים אלו למדים אנו, כי ה' יתברך מצוה בתורתו, לזכור את הדבר החשוב ביותר לכל אדם ואדם איש ואשה, ובפרט לעם ה' יתברך, והוא, שה' יתעלה שמו, אחד הוא! אינו מתחלק, אינו ממוספר בעצמותו, אינו חלוק לגורמים, ואינו פרצוף חלילה וחס, מתועבות ונאצות כאלה וכיוצא בהם. ולאחר מכן אמר, שעל אמונה זו לגודל הניסיון אשר יבוא במשך חייו של האדם, מן המבלבלים שנזדהם מוחם ויכולים להסיטו מן דרך הישר, צריך הוא להיות חזק, ולאהוב את הבורא יתעלה שמו בכל לבבו, בכל נפשו, ובכל כספו. כלומר שיתן וימסור את כל חייו למען יחוד שמו יתברך. גם אם הדבר גובל במסירת חייו!
כניסה למאמר