ובענין זה יש לבאר את דבריו של רבינו במקום אחר בענין תערובת חמץ, ולפני שנביא את דברי רבינו בענין חמץ ומצה והדברים אשר נוגעים לחג עצמו ולענין תערובת חמץ. עלינו להבין ולהשכיל, מפני מה ואיך, איסורים שהתערבו בדברים של היתר, אע"פ שמעורבים באותו ההיתר עם האיסור שבו, בכל זאת התערובת הזו תהיה מותרת? שלכאורה, כל שנתערב דבר האסור במותר, אמור הדבר האסור להפסיד את כל התערובת, ומפני מה יהיה הדבר מותר? והנה כתב רבינו (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו): "דבר אסור [=לדוגמה: חלב חזיר שהוא אסור] שנתערב בדבר מותר, [אם האסור שנתערב במותר הוא] מין בשאינו מינו [=לדוגמה: חלב חזיר שנתערב בתבשיל ירקות. התערובת אסורה, רק] בנותן טעם. [=רק כאשר הטעם של האיסור מורגש. שכן, כל שנתערב מין בשאינו מינו, אפשר לעמוד על טעמו, וכל שאין האיסור נותן טעם לתערובת, כלומר שאינו מורגש, מותר לאכול ממנו מן התורה]. ומין במינו [=לדוגמה: חלב חזיר שנתערב בחלב בהמה טהורה], שאי אפשר לעמוד על טעמו, [צריך ש]יבטל ברוב [=וממילא אם בטל ברוב, בטל גם טעמו וגם ממשו]. כיצד [מתבטל מין בשאינו מינו בנותן טעם]? חלב הכליות, שנפל לתוך הגריסין, ונמוח הכל, טועמין את הגריסין, אם לא נמצא בהן טעם חלב, הרי אלו מותרין. [=ואינן צריכין שום ביטול! אלא כל שאין טעם האיסור מורגש, הכל מותר, ואפילו יש בהם ממ