.

***

“כיצד המינים הרסו את ליבות ישראל – בצלם אלהים ברא אותו”

הנה במאמר זה אתמקד, בדברי הסכלים מחשיכי התורה ומחריבי יסודות דת האמת, שסטו מן דרך הישר, ופירשו ענין אחד בעיוות גדול ונורא. שהרי נאמר (בראשית פרק א פסוק כז פרשת בראשית): “וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם“. והנה מפסוק זה, חשבו בני אדם הנוטים מדרך האמת, שהבורא יתברך חלילה וחס הינו, “זכר ונקבה“, כלומר שאומרים בטפשותם, לא שיש שם גוף, ולא כח בגוף, כך הם טוענים! אלא שמדובר בדברים דקים שאנו לא מבינים, כלומר, מודים שאצל הבורא שייך ענין של זכרות ונקבות, אבל זה ענין של זכרות ונקבות לא כמו שאנו מתארים וחושבים!

ומדוע הם חושבין כן? משום שנאמר, “בצלם אלהים“. ומדמים לעצמם שהבורא יתברך פרצופו ותיקונו חלילה כמו שברא את האדם, אמנם לא בגוף ממש ולא כח בגוף, אלא ב-“אורות דקים”. ומכיון שיש תלמוד שבו נאמר, שאדם וחוה נבראו פרצוף יחדיו, אחד מקדימה, ואחד מאחורה, כך חושבים על ה’ יתברך אותם הסכלים! וכמובן שזו מחשבה מעוותת מאוד ומין גמור יחשב כל מי שיסבור אותה, ואפילו רק לדמיין כן או לחשוב כן בדעת האדם, מדובר במינות מתועבת מאוד. ואפילו אם אומרים הם, שמדובר רק ב-“אורות” דקים, וכל מיני תירוצים חשוכים וטירופי הדעת למיניהם כמו שאני אוכיח בהמשך, אין בכך כלום, וכל תירוציהם מקומם בפח האשפה. שבוודאי רק לחשוב כן על ה’ יתברך במשל, זו תועבה וסכלות גמורה שאין כמוה.

והנה לשון התלמוד (בבלי ברכות סא.): “דאמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון, שנאמר, “אחור וקדם צרתני“. ע”כ. ומזה המאמר, יצא להמון כופרים משובשים בדעתם, והכניסו ארס בליבות ישראל, והרסו את היהדות הטהורה, וסברו הם במוחם המטונף במינות, שכשם שברא ה’ יתברך את האדם בתחילה בצורה כזו בשני פרצופין מחוברים. כך הוא יתברך מצוי חלילה וחס מכמה פרצופים דקים באורות רוחניים!

כלומר שטוענים שהבורא מחובר בפרצוף זכר ונקבה חלילה וחס. ואע”פ ששמים ליבם לדבריהם החשוכים, מתרצים ואומרים, שאין הדבר בגוף ממש, כי אין לו יתברך דמות הגוף! ונשאל אנו אותם, מה חידוש חדשתם? פשוט לכל בר דעת שהבורא יתברך אינו גוף ואינו דמות הגוף. ומי שרק חושב כן, הרי זו מחשבת מינות מכוערת מאוד ובזויה! אבל אומרים הם, כי ה’ יתברך הוא כך, רק באורות רוחניים ודקים, שאין לאדם ידע בהם.

.

***

“כל החושב שהבורא זקוק\מושפע\מחולק – אפילו במשל! הרי הוא מין”

והנה דע לך קורא נעים, כי “מינות” יקרא, גם כאשר אדם חושב שהבורא יתברך אינו אחד, או שסובר שהוא אחד, אלא שבעצמותו מתחלק לכמה. בין שחושב שהוא מתחלק לחמשה, בין שסובר שהוא מתחלק למאה, כל שחושב האדם שה’ יתברך מתחלק באופן כלשהו, אפילו שמודה שבעצמותו הוא אחד, הרי זה מין!

ולא רק זו בלבד, אלא כל האומר או חושב בדעתו שהבורא בצד כלשהו מושפע, מתפעל, מתרגש, מתפעם, משתנה, מתחבר, מתאחד, ממעשים שעושה האדם כאן בעולם הזה, הרי שהאדם הזה הוא בוודאי מין גמור ומצוה להשמידו ולשנאותו!

וכדברי רבינו הטהור בפירוש המשנה (סנהדרין י’ א’): “היסוד הראשון: מציאות הבורא ישתבח. והוא, לדעת שיש שם מצוי בשלימות אופני המציאות, והוא המצוי יתברך שמו, עילת ממציא מציאות כל הנמצאים, ובו על ידו קיום מציאותם, וממנו בכל עת נמשך להם הקיום שבזכותו הם חיים”. ע”כ.

והנה מדבריו מוכח, שהבורא יתברך הוא שלם בכל שלימות אפשרי! וכל מי שיאמר שהבורא יתברך זקוק לו בצד מה, הרי הוא מין ואפיקורוס! וכבר הוכחנו בהמון מאמרים כנגד שקר ספר הזוהר הפרו-נוצרי, ובפרט בענינים הקשורים ל-הלכה מעשית, שהם בעצם פעולות מעשיות שאנו עושים כאן, אשר משפיעות על חלק מחלקיו של הבורא, ואף מאחדים אנו במעשינו את הבורא ואת ישותו לפי מכשפי האופל. וכל זה הוא כמובן כפירה גמורה! ואם יאמרו שאין מדובר בבורא יתברך, הרי שהם עובדים עבודה זרה! כי כל עבודתם נעשית שלא לשם האל יתברך, אלא לבריות אחרות אשר ברא! וכבר הרחבתי היריעה במאמרים אלו:

.

“שקר ה-“זוהר” (אופל) חלק ד’ | שירוש עבודה זרה מקרבנו – סתירת הלכות שנלמדו מהעילג מחבר ספר הפרו-נצרות “זוהר” – קשר תפילין של יו”ד יגרום לבורא לשמש עם בת זוגתו? הטמטום הגדול!”

.

“שקר ה-“זוהר” (אופל) חלק ה’ | סתירת הלכות שנלמדו מהעילג מחבר ספר הפרו-נצרות “זוהר” – נטילת ידיים משום “ישויות מאגיות”? מה היא “רוח רעה”?

.

“ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד” (חלק ג’) | ל-“טינוף כזה לא ציפיתי” – אשתו של הבורא נכנסת רק כאשר קוראים בלחש, “ברוך שם וכו'”, מזעזע!! שקר הזוהר הטמא”

.

עוד כתב רבינו הטהור ביסודות התורה הנזכרים: “היסוד השני: אחדותו יתעלה. והוא, שזה עלת הכל, אחד! לא כאחדות המין ולא כאחדות הסוג, ולא כדבר האחד המורכב שהוא מתחלק לאחדים רבים, ולא אחד כגוף הפשוט שהוא אחד במספר אבל מקבל החלוקה והפיצול עד בלי סוף, אלא הוא יתעלה אחד, אחדות שאין אחדות כמוה בשום פנים, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר, “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד … וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין, ואפיקורוס, וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו. ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו‘“. עכ”ל.

ולמדים אנו מדבריו, שאחד מן יסודות התורה ודת האמת, הוא להאמין שהבורא יתברך הוא אחד. אמנם גם בענין זה לא נתן הרמב”ם לקורא מקום להתבלבל ולחשוב דעות מהובלות ומצחינות, וסייג והזהיר באופן מדוקדק ביותר והעלה בחכמתו:

.

א) “הבורא יתברך הוא יחיד ומיוחד“.

.

ב) “אינו אחד כאחדות המין” – בכדי להבין דבר זה, נקדים לצורך הדוגמא: פרי עץ שנקרא, “תפוז” – כאשר אדם קונה תפוז בודד, הוא אמנם נקרא “תפוז אחד“, אבל לאמיתו של דבר, הוא מכיל בתוכו הרבה פלחים, כלומר זה המין של פרי התפוז, אפילו שהוא נקרא יחיד, בכל זאת הוא מכיל בתוך אחדותו, סוגים שונים של רכיבים המרכיבים את הפרי ועושים אותו לאחד. ומוסכם וברור לכל בר דעת, שאם יחסר חלק אחד מן הסוגים שיש בתוך התפוז, התפוז יתרקב ולא ישאר ממנו מאומה, כי עצם אחדותו וקיומו של התפוז הוא בשלימות חלקיו. ולא זו בלבד, אלא ההגעה לעצם הפרי עצמו גובל בניקוי וקילוף הקליפות, מה שמורה שצריך לעשות פעולות על מנת להנות מן המובחר שבאחדותו.

וזו כוונתו של רבינו, שהסביר, שחלילה, לא תעלה על דעתך שה’ יתברך הוא אמנם יחיד ממינו ואין כמוהו, אבל מכיל בעצמותו סוגים רבים המרכיבים אותו למה שהוא “אחד“. כלומר שבעצם קיומו יש סוגים או חילוקים העושים אותו למה שהוא. וחלילה לנו מלומר כן על הבורא יתעלה שמו.

ומדוע? מכיון שמי שסובר כן, סובר שקיום אחדותו הוא בגלל שלימות כל פרטיו, כלומר שבכדי להיות אחד מושלם, הוא זקוק לפרטים המרכיבים אותו, ובלתי חלק אחד מן הפרטים הללו, אינו יכול להתקיים חלילה, או שדבר אחר מכריחו למה שהוא. וכל הסובר כן, חירף וגידף את ה’ יתברך. שהרי לפי דעתו, מכל מקום יוצא שה’ יתברך הוא לא אחד! כי אם הוא משפיע את שפעו לחלק מחלקיו, זה אומר שבצד מה חלק מן חלקיו הוא זה המשפיע לאחר, אז אין זו אחדות שלימה בוודאי. ואע”פ שיטען הטוען שהוא אחד ואינו כופר ביסוד זה, אין זה מעלה ולא מוריד, כל זמן שבסופו של דבר סובר דעות מזוהמות אלו. וגם החזיר אומר, “כשר אני”! וכי זה עושה אותו לכשר? לא!

ולכן אל תתפלא אם תמצא ותראה המון ספרים שהלכו בשיטה מהובלת זו, כלומר שחילקו את הבורא לגורמים, כפי שנראה בהמשך. ואף נסמכו, למדו, ואמרו, שגם הרמב”ם לא יחלוק ביסודותיו על ענין זה שאמרו, ומסכים גם הרמב”ם לדעתם וכו’ וכו’. ומדוע עשו כן אותם מחברים? על מנת שהקורא התמים, כאשר יקרא את דבריהם, לא יאמר, “אבל זה חולק על יסודות התורה שהרמב”ם כתב”! או יאמר, “זה חולק על המסורת וכו‘”, הם ידעו מכך היטב, כלומר, הם ידעו שבדבריהם יש תמיהה גדולה מאוד, ודבריהם קרובים לכפירה מאוד באחדות הבורא, ולכן היו מוכרחים לומר לקורא, “אל דאגה, ראינו את הרמב”ם, ולא רק שזה לא חולק על יסודותיו, אלא אנו גם אומרים לך שזה יסתדר על פיו“, ואז הקורא הפתי יאמר, “אבל הוא הסביר את הרמב”ם“.

והחכם יענה, “לא“! הוא לא הסביר את הרמב”ם! הוא עיוות אותו בהמצאות ותוחלת שווא! וליתר דיוק, הרמב”ם הפך להיות הכלי שלהם להחדרת האיוולת, ומדוע? מכיון שהרמב”ם היה זה שעמד בפרץ והסיר את כל השיקוצים של המינות, וכאשר הם ישתמשו בדבריו, הקורא מיד משתכנע שוודאי הרמב”ם לא דיבר עליהם! ועשו כן בערמומיות גדולה, אבל האיש בעל השכל יעלה מיד על ערמתם ותחבולתם הרעה. ולכן, אחדות הבורא יתברך שמו, אינו אחדות שבעצמותו יש כמה סוגים שונים.

אלא ודאי כי הוא יחיד באופן שאין בשכלנו להבין כלל וכלל, וכל מי שניסה רק להסביר כיצד הוא אחד ואיך הוא מורכב “באמת”, נטה מן השכל הישר, הרס, קלקל והשחית מאוד את יחוד ה’. כמו שכתב רבינו (הלכות תשובה פרק ג הלכה ז): “חמשה הן הנקראים מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. כל אחד מחמשה אלו הוא מין“. עכ”ל.

וכבר כתב רבינו במורה (חלק א’ פרק לו’): “ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות [כלפי הבורא יתברך, שתחשוב שיש לבורא יתברך, יד, או רגל, חלילה], או [שתחשוב בדעתך, שיש לבורא יתברך] מאורע ממאורעות הגוף, [כגון: תשמיש, פריה, צרכים, עצב, נחת רוח, בכי, שמחה, דיבור, שינה, הרגשה וכו’. דע כי במחשבה זו בלבד], הנך מקנא ומכעיס, וקודח אש חמה, ושונא ואויב וצר, [והינך] יותר חמור מעובד עבודה זרה בהרבה.

ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה [זו] ב[מי ש]עובד עבודה זרה, מפני שאינו עובד [עבודה זרה] אלא [רק] מחמת סכלות או חנוך, מנהג אבותיהם בידיהם”. עכ”ל.

.

ג) “לא כאחדות הסוג“. כלומר, שלא תעלה על דעתך שה’ יתברך הוא אמנם יחיד, אבל מתחלק הוא לכמה פרטים השונים אחד מן השני, והם המרכיבים את אחדותו להיות אחד. וגם זו דעה מצחינה ותועבה לחשוב כן כלפי ה’ יתברך.

ואם תשאל, מה ההבדל בין מחשבת “אחדות המין”, למחשבת -“אחדות הסוג” כלפי הבורא? אענה לך כך: הסובר שהבורא יתברך הוא יחיד, אמנם אחדותו היא כאחדות המין, עדיין טענתו שהבורא הוא ממין אחד, רק שמחולק בתוך מינו האחד, לפרטים שונים המרכיבים אותו להיות אחד מושלם, וכמו שכתבנו לעיל, כלומר שמורכב מתכונות אופי כפי שטוענים ומנאצים כלפי ה’ אותם הסוברים כן. או כפי שסוברים שה’ יתברך מעביר את שפעו דרך גורמים שבעצמותו חלילה, ובכך מכריחים הם דבר את דבר, ונתעבים הם כלפי הבורא. בכל אופן, כל אלו הסוברים כן הם נכללים כמי שחושבים את האל יתברך “כאחדות המין“.

אמנם, “אחדות הסוג“, כל הסובר כן, טוען שהבורא אמנם הוא אחד, אבל מורכב מסוגים שונים בעצמותו. כמו שטוענים ממשיכי דרכם של הספירות, והשחיתו והתעיבו יותר מהם, כי כתבו וסברו שהבורא מורכב גם מפרצופים שונים, ומתחלק בעצמותו לזכר ונקבה חלילה וחס. אע”פ שגם הם מודים שה’ יתברך הוא אחד! אבל זה מה שנקרא “אחדות הסוג“.

והנה כבר כתב רבינו בסוף משנה זו, במי שכופר ביסודות ברורים אלו וז”ל: ” … וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. עכ”ל. ומבואר מדבריו הטהורים, שכל מי שסבר שהבורא מחולק בעצמותו, ואפילו אמר כן במשל ונמשל! או שאמר שהבורא יתברך מושפע ממעשיו באורות רוחניים ודקים שאין לנו השגה בהם וכו’, הרי מצוה להשמידו ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ הוא בנטיעות!

.

***

“סתירת התירוצים הלא מתקבלים של ספר – עץ מוות”

והנה, התעוררתי לכתוב מאמר זה, על מנת להפריך מה שכתב חיים ויטאל מפיץ תורת הפרו-נצרות, אשר הוציא תחת ידו את ה”קבלה” החדשה והארורה אשר מחקה ומוחקת את כל יסודות דת האמת, היא קבלת משה רבינו ומסורת חז”ל הטהורים.

ולכל הקוראים הנעימים כדאי לקרוא ולהבין מי זה היה “חיים ויטאל”. וכבר הארכתי במאמר זה: “קמיעות” – הבל ובדיה | מי זה היה חיים ויטאל ראש הקבלה האלילית והטמאה? הזיותיו – דרכיו – מהלכיו – דרישתו אל המתים – אמונתו בהבלי הגוים | חלק ג’

.

וכעת נבוא למה שכתב חיים ויטאל בספרו “עץ מוות“. ומה שאני קורא את ספרו, “עץ חיים” ל-“עץ מוות”, מכיון שכך ראוי לקרוא לספרו, שהרי בספר זה האדיר ושיבח עניני עבודה זרה ומינות גמורים, והם הספירות והפרצופים אשר נמשלו בספרו כ-“עץ חיים”, ולאמיתו של דבר אינם עץ חיים, אלא עץ מוות!

וכתב בעץ מוות (היכל א’ היכל אדם קדמון שער א’ ענף ד’ ה’ דרוש עיגולים ויושר עמוד מ’ טור ימיני מהודרת ירושלים תשמ”ח): ” … לא נתבאר לנו בעניני עיגולי “אדם קדמון” וביושר שלו [=כך המשומדים מכנים את הבורא הראשון שנברא למי שלפניו! כלומר אדם קדמון הוא ישות אלהים שיצר הבורא שמלפניו!!! כלומר, המושג “אדם קדמון“, הוא מושג אצל המינים הכעורים, כגון, ספר הזוהר הטמא, הקבלה הטמאה וכו’, ומושג טיפשי זה, מתאר את הדרגה הראשונה שה’ יתברך האציל מעצמותו לאחר שצמצם עצמו!! כי טוענים המינים ימחה שמם, שהבורא לא יכול היה לברוא את העולם מצד עצמותו השלימה, כי בני אדם לא היו יכולים להתקיים, לכן צמצם את עצמו וחילק עצמו לגורמים!! ומדוע נקרא הבורא השני הזה בשם “אדם קדמון“? מכיון שהוא הראשון שברא הבורא מתוך עצמותו, לכן נקרא בלשון, “קדמון“, כלומר, קדמון לאלילים קבליים טמאים אחרים. ונקרא גם בלשון, “אדם“, משום שצורתו צורת אדם ברוחניותה! ונמצא לפי דברים אלו, שהבורא יתעלה שמו מתחלק חילוק גמור! כי יש חלק קטן מעצמותו שנברא מתוך עצמותו, כלומר יש כאן כעת שתי ישויות! וזו היא מינות גמורה ותועבה חסרת כל היכר ובסיס.

ממשיך ויטאל ואומר] איך הם מתחברים יחד [כלומר, ויטאל מודה שהבורא יתברך ויתעלה שמו הוא ישות נפרדת בעצמותו, כי כתב מפורש, “איך הם מתחברים יחד“, כלומר הבורא יתברך בעצמותו הוא מפורד ופרוד! כלומר כלי שבור, שצריך לפעול ולעשות פעולות מסויימות, על מנת לחברה ולאחד אותה לישות אחת מושלמת! ועל פי מה שכתבנו לעיל, מדובר במינות גמורה, ודין ספר “עץ מוות” לפח האשפה ולא לגניזה! וויטאל לא מבין כיצד פעולות חיבור נעשות אצל הבן הראשון של הבורא שמלפניו! אלא הוא יודע הכל, כלומר כל מה שקורה דווקא מה שיצר הבורא השני את שאר הבוראים שאחריו!

ממשיך ויטאל ואומר] … ואמנם דבר גלוי הוא, כי אין למעלה גוף [=לא מובן! מה חידש לנו ויטאל בדברים אלו? כלום ושום דבר! חסר שבנוסף לכל התועבות שטענו על הבורא יאמרו גם את זה! כלומר, שיטענו שיש לו גוף!], ולא כח גוף חלילה [=ברור שיאמרו כך, מפני שאם הוא כח בגוף איזה מן בורא חזק הוא לפי שיטתם? כלומר הם אינם באים לתרץ תירוצים אלו, אלא על מנת שלא ישמע מהם שהבורא שלהם הוא חלש ונחות, ועל ידי כן יראו הם מגוחכים בעיני כולם, ויפלו כל דבריהם לתהומות! אז מה הם אומרים? שאין לו גוף ולא כח בגוף!

וממשיך ויטאל ואומר], וכל הדמיונות והציורים אלו [=יותר נכון לומר בפירוט יתר, “וכל הדמיונות כלפי הבורא של, רחם, משגל, תשמיש, ביצים, זרע, תאווה, חיבור, פירוד, צמצום, איחוד וכו’, כלפי הבורא יתעלה שמו! כל זה מסביר ויטאל], לא מפני שהם כך חס ושלום. אמנם לשכך את האוזן [=שקר גמור שיקר, כמו שהוכחנו במאמרים שהבאנו לעיל! וכן מבואר בסידור ארי (עמוד מז): ” … אחר שתטהר גופך ורחצת פניך, וברכת הברכות על הסדר, תשב אצל המזוזה … ותקח אפר מקלה, ותשים על ראשך במקום תפילין … כי על ידי אותו חמום שנשרף האפר, נמשך תאווה [=נמשך תאווה לחלק מחלקי הבורא!! כלומר הדברים שאדם עושה כאן הם באמת כך למעלה, כי על ידי האפר שאדם לוקח בפעולה מעשית שעושה כאן בעולם הזה, הוא ממשיך תאווה לאליל הטמא] לזעיר ונוקבא להזדווג”. ע”כ.

וכתב בהערות, שבמשנת חסידים הסביר את דבריו של ארי, וכתב, “כוונת ארי, שעל ידי האפר ששם על ראשו, מתחמם [=חימומים ותאוות בשמים!!] הזעיר אנפין ומתאווה לה, וגורם [האדם בפעולותיו] לזעיר ונוקבא להזדווג“. ע”כ. והרי מפורש מבואר מהרב של ויטאל, שלא רק שהבורא מחולק, ולא רק שהבורא בחלק מחלקיו הם קוראים לו, “קצר”, אלא הוא אף זקוק למעשים של בני אדם, כלומר למעשים מציאותיים וגשמיים על מנת למלאות תאוותו הרוחנית הפועמת והפועלת בקרב ישותו האלהית של הבורא של מכשפי האופל!! וכל זה בשביל מה? בשביל להזדווג עם אשתו נוקבא! הבת הטמאה האלילית!!! והרי מוכח, שמה שכתב ויטאל, לא מפני שהם כך חס ושלום, זה בדיוק כמו שאומר עבריין תנועה לשוטר תנועה: “לא נסעתי מהר בכלל”. והדברים מובנים! ועיין במה שהבאתי מיד לאחר סוף דבריו של ויטאל כאן.

ממשיך ויטאל ואומר, שדיברו כך כלפי הבורא, כלומר דיברו כלפי הבורא ואמרו שהינו משמש, מזריע, מחולק, מפורד, מתחבר, מתפעל, משתעשע, יש לו רחם, זקוק, מפוחד, פחדן, חושש, כל זה דיברו מכשפי האופל בספר הטמא זוהר וממשיכי דרכם, רק], לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחניים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי [=כלומר ויטאל מודה בפיו, שיש דברים עליונים רוחניים הפועלים כלפי הבורא, כלומר, אע”פ שלפי דעתו הכל דמיונות וציורים, והבורא שלו, לא כח בגוף ולא גוף, בכל זאת חייים ויטאל נכשל בכשל חמור ומודה ואומר, שכל מה שהם אמרו, הכל בכדי שאדם יבין את הענינים הרוחניים העליונים, כלומר, כיצד הבורא מתענג ומתחבר עם ישותו!

אז מבואר לפי דבריו שלו, שכן יש ענינים עליונים רוחניים, אע”פ שאין מדובר כאן בגוף ממש, אבל פעולה רוחנית יש! כלומר יש מעשים רוחניים, ובמילים אחרות, יש הרמוניה מסויימת למעלה, יש זיווגים למעלה, יש חיבור ופירוד למעלה, יש פחד מן הסטרא אחרא למעלה, אמנם מדובר במושגיים רוחניים! כלומר ויטאל בעצמו מודה שהם מינים ארורים לכל דבר] ולכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונות, כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר! [=כלומר, מכיון שמדובר באורות רוחניים ודקים אצל הבורא שנעשים בפועל, רק בגלל שלא מדובר בגוף ממש, אע”פ שהבורא משמש עם אשתו, מותר לדבר בבחינת ציורים ודמיונות של רחם, משגל, ביצים, תשמיש, שכיבה, פירוד וכו’! ובושה זו מה עושה!! שאפילו ונניח והיה הדבר הזה, מי זה הבן שיאמר על אביו כיצד הוא משמש עם אשתו?! ולא רק זה, אלא הבנים שלו עוזרים לו להכין את אשתו של הבורא לתשמיש! ועוד מדברים על התשמיש בגלוי!!! ומה תירוצו של ויטאל לדברים אלו שדיבר? “פשוט הוא בכל ספרי הזוהר”. ובמילים אחרות אומר ויטאל, “אם רשב”י המזוייף והמדומיין של מכשפי האופל דיבר כך, אז חייבים לתרץ מדוע הוא דיבר כך”. לא יאומן!

ושימו לב, כעת הוא משווה את דבריו העילגים של המכשף הזוהרי ושל המקובלים המשומדים לדברי התורה!! כן כן הוא משווה את ענין הזיווגים המתועבים שדברו כלפי הבורא בצורה נבזית! משווה אותם לדברי התורה! ואומר], וגם בפסוקי התורה עצמה, כולם כאחד עונים ואומרים בדבר הזה, כמו שאומר הכתוב, “עיני ה'”, “וישמע ה'” וכאלה רבות! וגדולה מכולם מה שאמר הכתוב, “ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה“. ואם התורה עצמה דברה כך [כלומר ויטאל אפילו אינו מבין פסוקים פשוטים שהתורה דברה, ומרוב עיסוקו בזיווגים הנתעבים, מעליל עלילה על הבורא, שאמר על עצמו, שמילת “צלם אלהים”, הכוונה שכמו שהבורא ברא את אדם וחווה מחוברים, והם בצלם אלהים, כלומר גם אצל הבורא יש זכר ונקבה! כלומר ויטאל אומר במפורש, שלפי דעתו הבורא יתברך הוא זכר ונקבה בשמים!! מה??!!! מינות גמורה בדבריו! ולכן אומר ויטאל] גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה [כלומר, אע”פ שבכל התנ”ך כולו, לא נזכר עניני משגל ותשמיש אצל הבורא, ויטאל אומר, שנוכל לומר על חלקיו הרוחניים זכר ונקבה, ונוכל לומר עליו בן ובת, ונוכל לחלק אותו גם לפרצופים!! ונוכל לומר עליו שהוא גם משמש עם אשתו!!

ממשיך שוב ויטאל מתעתע בשוטים ואומר], עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות [שימו לב לערמתו של ויטאל, הוא לא סותר ואומר, שאין שם זכר ונקבה חלילה, אלא הוא רק טוען ואומר, שיש שם חיבור ופירוד, ויש שם הרמוניה מסויימת כפי שכתבנו, אמנם זה נעשה רק באורות דקים בתכלית הרוחניות. כלומר לפי ויטאל, הוא מודה בפיו ואומר, שבמידה מסויימת באורות דקים בתכלית הרוחניות, יש שם חיבור ופירוד!

כלומר ויטאל מודה שהבורא מתענג ממעשיו שעושה ויטאל כאן בעולם הזה, ויטאל מודה שאצל הבורא שייך ענין של זכר ונקבה, אמנם כותב שזה רק באורות דקים! ולא הבנתי מה זה משנה? אורות דקים או עבים! בזמן שאמרת על הבורא שהוא מתפעל, מזדווג, מתאווה, אפילו שמדובר באורות דקים, הרי הינך מין ארור! ממשיך ויטאל ואומר, שהמושגים הללו] בלתי נתפשים שם כלל [=אם אינם נתפשים שם כלל, אז כיצד אתם יודעים שהבורא הוא אבא, אמא, סבתא, דודה, בן, בת! הרי זה בלתי נתפס כלל! אלא וודאי כי כל דבריכם הוא שקר וכזב! ואתם מעלימים את דבריכם במילים עקושות ומתועבות!]”. ע”כ דברי עץ מוות.

ולי הכותב נראה אחר הכתיבה והעיון הטוב, כי כל מה שכתב ויטאל, שאין למעלה גוף וכו’, כל זה הוא מתכוין רק לחלק של הבורא האלילי שנקרא, “אדם קדמון”, שהוא בעצם הבורא השני, וכן דבריו מכוונים גם לבורא הראשון שברא את ה-“אדם קדמון”, כלומר רק בהם אין גוף ולא כח בגוף. כי כן מבואר היטב מדבריו במקום אחר, שכתב (עץ מוות היכל א’ היכל א”ק שער ה’ שער טנת”א פרק א’): ” … והנה בחינת קרקפתא של זה האדם קדמון [הבן של הבורא הראשון] שהוא ראש, עד בחינת מקום האזנים שלו … והנה אע”פ שאנו מכנים וקוראים כאן כנויים אלו, כגון, אדם, ראש, אזנים, וכיוצא, אינו רק לשכך את האוזן לשיובנו הדברים, ולכן אנו מכנים כנויים אלו במקום גבוה כזה. אמנם עיקר כנויים אלו הם [מתאימים] מעולם האצילות ולמטה [כי שם יש גשמיות!] … כי משם ואילך יש בחינת פרצוף [כלומר יש בחינת ענין גשמי!] אבל מאריך אנפין ולמעלה, אין שם בחינת פרצוף כלל, רק לשכך את האוזן אנו מכנים כינויים אלו“. ע”כ דבריו.

ומשמע מדבריו, שכל הפרצופים הטמאים של מכשפי האופל, וכל הכינויים הנאמרים בהם, אינם משל, ואף יש גשמיות בהם! וכל מה שויטאל מבאר בעץ מוות, שכל אלו דברים שבאו לשכך את האוזן, אינו מדבר אלא רק על שני הבוראים הראשונים! אמנם, לגבי אריך אנפין הטמא, קצר אפים הטמא, והבת האלילית, בכולם יש ענין של מושגים גשמיים, ולא באו רק לשבר את האוזן, אלא הם פעולה מעשית הקיימת בהם! כלומר, כל ענין התשמיש והמשגל המובא בספרי האופל, הוא ענין שמתבצע ממש!!

ואני אומר, מטרתם היתה מוכנה מראש, ולא באו מילים אלו אלא על מנת להכשיר את השרץ והשקץ! ואני שואל, אם אין לאדם ידע בהם, למה כתבתם זאת? ומה זה משנה אם הדבר מתואר כגוף גשמי ממש, או שחושבים שהדברים יתכנו רק ברוחניות “דקה”. הרי לחשוב מחשבות מכוערות ונוראיות כאלו על הבורא, זה עצמו איסור נורא. וכמו שאמרה תורה (דברים פרק כג פסוק י): “כִּֽי־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע“. וכתב התרגום יונתן, “כי תִצאו מחנות על בעלי שׂונאיכם, ותִשׁמרו מִכל דבר שרע מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דם נקי”. ומה הוא מכל דבר שרע? עבודה זרה המביאה לידי מחשבת מינות. ואמרו בתלמוד (בבלי כתובות מו.): “לכדר’ פנחס בן יאיר, ונשמרת מכל דבר רע – מכאן אמר ר’ פנחס בן יאיר: אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה”.

ובאיזה הרהור מדובר? בתאווה של אשה! כל שכן וקל וחומר שאסור להרהר במחשבתו דברים אלו שכתבנו לעיל, הם וכיוצא בהם, על ה’ יתברך חלילה. ויש יותר רע מלהרהר על ה’ יתברך שהינו פרצוף של זכר ושל נקבה חלילה וחס לנו! וכל שכן לומר שבמעשים שאדם עושה הוא גורם לו לשמש עם ישותו! ופשוט שדברים אלו אין ראוי לכותבם על ספר, ואפילו לא להעירם, אלא מפני הצורך אני כותב כן, על מנת להעביר המינות מן הארץ.

וכתב בספר “מלמד התלמידים”, לרבינו יעקב אנטולי (פרשת תרומה): וסתר את כל מחשבות המכשף הזוהרי וכל המקובלים המשומדים שחירפו בכבוד הבורא יתברך! וז”ל, “והכונה הזאת מכוונת בכל המצות, שהן לשמירת התורה, שבה תשלם צורת נפש האדם שהיא צלמו [בריאתו], שעליה נכתב בצלם אלהים. והוא שבאו להעיר עליו באמרם, “אשר יצר את האדם בצלמו“. ואחר כן הרחיבו הבאור ואמרו, “בצלם דמות תבניתו“. [אמרו בתלמוד (בבלי כתובות ח.) “ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו“. כל זה על מנת] לדחות הכפירה הרעה שחשבו רבים, שעל תואר תבנית האדם, נאמר שנברא בצלמו [של הבורא] חלילה חלילה! אבל [אלא האמת היא, כי זה הפסוק ידבר] על דמות תבניתו [של האדם הנברא] שהיא צורתו [שלו. ועליה] אמר שנברא בצלם. או רצו בו שבשכל שהוא צורת נפשו שהיא צורת גופו כלומר דמות תבניתו יצר אתו בצלמו. סוף דבר [עליך לדעת כי מילת] “תבניתו”, שב אל האדם, [ו]לא אל ה’ יתברך חלילה. כי שם תבנית לא הושאל לו כלל. ויש מקומות [שבעקבות כך, משנים נוסח הברכה] שאומרים בם, “בצלמו דמות תבניתו”, ולא יזכירו [מילת] “בצלם” כלל. וזה מורה על פירושנו”. ע”כ.

וכן כתב רבי אברהם בן הרמב”ם, “ממה שמרחיק שיהיה הצלם הנרמז על הצורה הגשמית, שהרי נאמר אל הכופר המגשים הנתלה בכפירתו [=כמו חיים ויטאל וקודמיו ושאר ממשיכי דרכיו, אשר בנו דבריהם מיוסדים על הפסוק הנ”ל], בפשוטם של המקראות שלא יבין את סודם, “הנה הגשם אשר בכסילותך ובטפשותך אתה מדמה לבוראך [=כמו חיים ויטאל], אם הוא זכר הרי אין הנקבה דוגמתו, ואם היא נקבה, הרי אין הזכר דוגמתו, ואפילו אם חשבת אותו גם כן אנדרוגינוס, זכר ונקבה אין דוגמתו. לא אדם שהוא זכר בלבד, ולא חוה שהיא נקבה בלבד. יתעלה האל ממעל, למה שידמו להם הכופרים [=כמו חיים ויטאל], ונעלה הוא, ממה שיציירו [=כמו חיים ויטאל שאומר, שהכל מדובר על ציורים, אומר עליהם בנו של הרמב”ם, שמציירים] להם הטפשים”. עכת”ל. והרי לך שכבר אז ומשכבר הימים, חשבו בני אדם טפשים, סברות עקומות אלו על הבורא יתברך.

.

***

“רבינו הטהור – לא כל מה שנכתב על ספר הוא אמת!”

והנה לך מה שכתב רבינו הטהור באגרת תימן (עמוד קסה) “וממה שראוי לך לדעת, שהדברים האלה וכיוצא בהם – שוא וכזב. ולא יהיו לך לראיה [ותשתכנע שהם אמת] לפי [בגלל] שתמצאם כתובים בספרים, [כי אין בכך כלום כאשר הדברים הנאמרים הם שקר]. שהמכזב כמו שהוא מכזב בלשונו, כך הוא מכזב בקולמוסו, ואין זה נמנע עליו. והכסילים הבוערים [שאין מוחם שלם] הם שיעשו אצלם לראיה אמיתית הדבר בהיותו כתוב, אין לנו להאמין סברות מפנים האלה, אלא מפנים אחרים”. עכ”ל. וגם אתם קוראים נעימים, אל תהיו חסים לעולם למי שכתב, ולמה שנכתב, ולא משנה מי זה יהיה, אלא עליכם לדרוש האמת, ולהודות שהינם וכיוצא בהם התעסקו בדברים אסורים, כגון דרישה אל המתים, הסרת “כישופים”, ועוד ועוד. וילמוד כן מדוד המלך ומעשה כבשת הרש, שכן כאשר הדבר מושלך על דברים אחרים שלא קשורים לאדם, הינו חורץ הדין.

ולאחר מכן מצאתי שכתב הרמב”ם באגרותיו: “החולי הגדול והרעה החולה, שכל הדברים שימצא אדם כתובים [בספר], יעלה על ליבו בתחילה שהם אמת, וכל שכן אם יהיו ספרים קדמונים, ו[כל שכן] אם נתעסקו אנשים רבים באותן הספרים, ונשאו ונתנו בהן. מיד יקפוץ דעתו של נמהר [וכסיל כמו בדורינו אנו, לומר], ש-אלו [ודאי] דברי חכמה [הם], ויאמר בלבו, וכי לשקר עשה עט סופרים [כלומר לחינם ישב מישהו וכתב חיבורים? לא יכול להיות שהשקיע כל כך ויצא ממנו שקר!], ו[יאמר הקורא עוד], [וכי] בחינם נשאו ונתנו [“גדולי עולם”] אלו, באלו הדברים?

ו[דע לך אתה הסובר דעה מופסדת זו, כי] זאת היא [הסיבה] שאבדה מלכותינו והחריבה בית מקדשנו, והאריכה גלותינו, והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים … שדברים אלו עיקר עבודה זרה [הם], וטעו ונהו אחריה, ודמו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה. ע”כ. וגם בדורינו אנו ובדורות הקודמים, נכתבו ספרים, נכתבו מגילות, ונשאו ונתנו גדולי עולם באותם ספרים, ופלפלו בחכמות סרק, שאין בהם שום תועלת, ולהיפך הוא הנכון, ימצא שם מינות קשה והחמורה ביותר שהיתה מבריאת העולם. והרי לכם, כי הרמב”ם ראה את הנולד, וחכם עדיף מנביא. וזה מה שקורה בדורינו אנו.

ע”כ כתבתי מאמר זה. ממני חן שאולוב ספרדי טהור.