***

“דברי רשב”י היו נעלמים, בגלל שלא כל מוח היה יכול לסבול את דבריו”

הנה לאחר ב’ מאמרים שבהם הבנו מי זה הכלב אורי חנניה שר”י, כעת נמשיך להביא את דבריו שנאמרו באותו הסרטון האמור במאמרים הקודמים. ואלו דברי הבל פיו הטמא: “דבר נוסף רבותי, איזו מן קושיה טפשית זו, דברי רשב”י היו נעלמים, לאו כל מוחא סביל דא … היין משתמר ומשתבח כאשר הוא נמצא במרתפים בהסתרה … תורת הסוד משתבח בהסתרה … מה השבח של היין? אין אדם עומד על דעת רבו, מתקיים ביין הזה יותר מכל דבר אחר”. ע”כ.

.

***

“ככל והיו יותר מתנגדים האמת יותר תתפרסם בעולם”

הנה ראשית עלי לומר כבר כאן, שאני כל כך שמח שכעת יוצאים פוחזים ומדברים כנגדי, ואם לא היו עושים כן, הייתי מודאג שדברי לא פועלים ולא משפיעים בארץ ובעולם כמו שצריך, וכעת הכלב הפגאני הטמא בדבריו הארורים, מוכיח לי שדברי הם מלח על פצעיו שלא מגלידים, שכן הכלב הטמא, נפל לטינופת המינות של פרצופי ומפלצות האופל, וכבר הבטיחו רבותינו בעלי התלמוד והמשנה, שאין מקבלים את המינין בתשובה, מכיון שאוחז במינותו ולא יכול לעוזבה.

כמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ה): “ישראל שעבד עבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה, מומר לעבודת כוכבים הרי הוא מומר לכל התורה כולה, וכן האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון, ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה, ומחשבה של אפיקורוס לעבודת כוכבים“. ע”כ. וזה הכלב הפאגני מין גמור נחשב, ומין גמור ימות.

אלא שלאחר מיתה זו, לכלב אורי שר”י, לא תהיה גם תקומה, וכדברי רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ו): “ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו”. ע”כ.

והנה זה הכלב הפגאני עובד הפרצופים הטמאים, הרי הוא מין גמור שאין לו חלק לעולם הבא. ובאמת שהדין נותן כך, מכיון שכיצד יהנה בעולם שכולו טוב, לאחר שקלקל כלפי אלהיו? כיצד יהנה מרום קודשו של הבורא יתעלה שמו, לאחר שהכלב חילקו לפרצופים, והשתחווה לקצר אפים הנקרא זעיר אנפין? הרי כל חייו לא עבד את אלהיו! ודינו יותר חמור מעובדי עבודה זרה! מכיון שהוא הרס וקלקל בעצמותו של הבורא!

כלומר, אפילו אדם שחוטא בעבירות מסויימות, דינו יותר קל מדינו של הכלב הפגאני הארור הזה, שפרץ פרץ והחטיא את ישראל לעבוד את עבודת הפרצופים הטמאים של ספר האופל המלא בטומאה ובשטות. מכיון שמי שחוטא בעבירות מסויימות, יש לו חלק לעולם הבא, אבל הכלב הפגאני הוא מין גמור, ויותר מכעיס מהעובד עבודה זרה בהרבה!

.

***

“רבי יהודה הנשיא מוחו היה נחות – לפי הכלב אורי שר”י”

וכעת לפירוק דברי השיקוץ, ואלו הם דבריו המובאים למעלה: “דבר נוסף רבותי, איזו מן קושיה טפשית זו, דברי רשב”י היו נעלמים, לאו כל מוחא סביל דא … היין משתמר ומשתבח כאשר הוא נמצא במרתפים בהסתרה … תורת הסוד משתבח בהסתרה … מה השבח של היין? אין אדם עומד על דעת רבו, מתקיים ביין הזה יותר מכל דבר אחר”. ע”כ.

ואני שואל, כמה מטומטם וכסיל אפשר להיות? כמה בורות אפשר להציג? האם הטיפש הזה לא שומע מה שפיו מדבר? לפי דבריו הטמאים מבואר יוצא, שהכלב מסכים, שמזמן תקופת רשב”י עד המאה ה-יג’ לאחר הספירה (למניינם. כלומר שעברו 1100 שנה), ספר האופל לא היה נגלה לאף חכם מחכמי ישראל האמיתיים. ומתרץ הכלב ואומר שאם אני מקשה על היעלמות זו, אז זו קושיה טפשית, ומדוע? מכיון שהסיבה, שלא התפרסמו דברי התיעוב של האופל, הוא משום שלא כל מוח יכול לסבול את דברי רשב”י.

כלומר, לפי דברי הכלב, המוח של רבי יהודה הנשיא שכתב את המשניות שבלעדיו לא היתה קיימת לנו התורה שבעל פה, מוחו היה נחות ולא היה יכול לסבול את דברי האופל הארורים. ושים ליבך קורא נעים למה שכתב רבינו הטהור על רבי יהודה הנשיא עליו השלום (הקדמת הרמב”ם למשנה): ” … וכאשר עבר הזמן אחריהם עד רבינו הקדוש ע”ה, והיה יחיד בדורו ומיוחד בתקופתו, איש שכלל בו ה’ מן המדות הטובות והחסידות מה שזכהו בעיני אנשי דורו לקרותו רבינו הקדוש, והיה שמו יהודה, והיה בתכלית החכמה ורום המעלה, כמו שאמרו מימי משה ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית הענוה ושפלות הרוח והרחקת התאות כמו שאמרו משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. והיה צח לשון ובקי בשפה העברית יותר מכל אדם, עד שהיו החכמים ע”ה לומדין ביאור מלים שנסתפקו להם בלשון המקרא מפי עבדיו ומשרתיו, וזה מן המפורסמות בתלמוד. והיה לו מהעושר וההון עד שאמרו עליו אהריריה דרבי עתיר משבור מלכא.

 … ועשה דבריו בה, כלומר במשנה דברים קצרים הכוללים ענינים רבים, והיתה ברורה אצלו מרוב חדות שכלו ורוחב בינתו, אבל מי שלמטה ממנו הנה היא קשה עליו, לפי שחכמים הראשונים לא היו מחברים אלא בשביל עצמם“. עכ”ל.

וכיצד ניתן לטעון תירוץ נחות ועילג שאפילו ילד קטן עם מוצץ בפה, היה מגחגך על דברי הכסילות של הכלב שר”י. האם יעלה על הדעת שלא נגלו דברי האופל למוח של רב אשי? למוחו של רבינא? למוחו של רבי יוחנן האמורא שנמנה בין חכמי ישראל הכי גדולים שהיו לנו? יסכר ויסתם פיו הטמא הארור שהוציא לעז כזה על חכמי ישראל שקיבלו כל דבריהם במסורה. כיצד ניתן לומר על רב האי גאון, רב שרירא גאון, הרמב”ם שלא נגלה להם ספר זה בגלל שהמוח שלהם לא היה יכול להבין חשבונות נתעבים אלו?

ובאמת אני מסכים עם הכלב על דבר אחד, רבי יהודה הנשיא לא היה יכול לסבול תיעובים אלו במוחו הטהור, הוא היה מיד שורף את ספר האופל הטמא וכל חבריו. ויבוא היום ונזכה לראות את זה בעינינו אמן.

עוד דבר נוסף יוצא לפי דברי הכלב הארור, שמוחו של אורי שר”י כן יכול לסבול ולהבין את התיעובים של האופל הטמא, וכן יכול הוא להבין ולסבול את כל עניני הזיווגים הטמאים, זה אורי שר”י יכול, אבל רבי יהודה הנשיא לא? כל חכמי המשנה נעלם מעיניהם, מכיון שהמוח שלהם לא יכול לסבול חכמה כזו, כלומר הם נחותים במוחם. אבל לאלו האוכלים והמתפרנסים מן התורה בדורות האחרונים המוח שלהם יכול לסבול? בושה ועלבון לשכל הישר. כמה טוב שיש את הכלב הפגאני הזה, שמתוך דבריו אנו למדים את בורותם של אלו הלומדים בספרי האפילה והחשיכה, שאין להם שום בקיאות בתורה אמת.

והנני בטוח שאם אשאלהו שאלה בהלכות נבילות וטריפות, עניני הושט, דיני הסכין, הלכות איסור והיתר, עניני בורר, עניני מליחה, הלכות בשר וחלב, יצטרך הוא לעיין כמה שעות טובות על מנת לתת לי תשובה ואם בכלל.

וכתב מארי רבינו החכם הרב יחיה קאפח בספר מלחמות ה’ (אות סז): “… הנך רואה בעיניך ידידי, את דברי הפילוסוף החובר, מחבר הזוהר, איך הוא מכוין ליתן דופי במשנת חכמים ותלמודם המקובל בידם איש מפי איש ממשה רבינו ע”ה. וליחס את המשנה למטטרון שיש בו טוב ורע. ולא מפי הגבורה ניתנה אלא ממטטרון. והטוב שבה הוא היתר טהור כשר, ורע שבה אסור וטמא ופסול. וחשב את העסק בה לעון אשר חטא. אשר אם ישובו ישראל בתשובה ויעזבו המשנה, ויתעסקו בסודות שערך לפניהם ברבוי האלוהות הקדושים לו פועלי הטוב, וגם בידיעת הקליפות אלהים אחרים טמאים פועלי הרע, ימתקו להם המים המרים המאררים.

כי אז לא ידעו עוד להבדיל בין טמא לטהור ובין קדש לחול, כאשר מצאנו ראינו האנשים העוסקים כל ימיהם בסודות הנזכרים ואינם משגיחים במשנה ותלמוד ופוסקים, שאינם יודעים כלל להבדיל בין הטמא ובין הטהור, כשר ופסול, אסור ומותר, ולא ידעו במה יכשלו, כי מוחם מלא מלי דחסידותא דאית בהו אפיקרותא, עבודת הפרצופים וכפירות שונים אשר לא צוה ה’, ומוחין דקטנות ומוחין דגדלות, וזווגים וטפין הנוזלים מן הפרצופים הזכרים לרחם נשיהם ופילגשיהם, עד אפס מקום במוחם לנוח שם אסור ומותר. להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין דבר הנאכל לדבר שאסור לאכלו אשר על זה נצטוינו בתורה, וקיימו בעצמם מאמר ר’ נתן שאמר כי דבר ה’ בזה זה שלא השגיח על המשנה”. ע”כ דברי החכם.

.

***

“יין משתבח עם השנים”

עוד הוצאת לעז מדברי השיקוץ יוצא, שתורת האופל הטמאה יש לה חשיבות גדולה. ומדוע? מכיון שהיתה נסתרת 1100 שנה. כלומר, לפי דברי הכלב מבואר, שהוא מודה בפה מלא, שאין על ספר האופל מסורת כלל וכלל, כלומר, הכלב מודה שספר האופל היה נעלם לגמרי 1100 שנה. ולא רק זו בלבד, אלא לפי שיטת הטמא, תורת שנעלמת להמון שנים היא כמו יין שמשתמר במקום נסתר, שכן היין משתבח ככל והזמן עובר. ולפי דברי הכלב מבואר, שתורת חז”ל שמעולם לא היתה נסתרת, אלא תמיד היתה עוברת איש מפי איש, וכן רבי יהודה הנשיא שראה לכתוב תורה שבעל פה וגילה אותה לכל באי עולם. זו התורה לא השתבחה עם השנים, אלא בזויה וטמאה לפי דבריו, שכל כל הזמן היא בגילוי והחמיצה את טעמה.

ולכן המקובלים קוראים לתורתם, “חכמת האמת“, כלומר, המינות הרצוצה של הפרצופים, היא היא לאמיתו של דבר חכמת האמת, ולא משנת חז”ל הטהורים, הם בעלי המשנה והתלמוד אשר להם מסורת ממשה רבינו ועד אליהם.

ולא רק שקראו לתורתם, “קבלה“, אלא הרהיבו עוז וקראו לתורתם החדשה, “חכמת האמת“, “חכמת הפנימיות”, וציירו את המשנה ובעלי התלמוד כחכמה חיצונית וטפילה לתורתם, וכאילו אין האמת נמצאת רק אצל בעלי המשנה והתלמוד, אלא האמת היחידה נמצאת רק אצלם בתורתם החדשה הזרה, וכן עשו לחזק דבריהם בספריהם החדשים, והפחידו והזהירו כדרכם, שמי שלא לומד את תורתם, אינו טוב לפני האלהים, ואף יענש על כך.

הלא תראה מה שכתב בספר “איפה שלימה” (אוצרות חיים עמוד 5 בהקדמת המחבר): ” … לרמוז שע”י לימוד זה של חכמת האמת מתבררים … שכל הגלויות הם כדי לברר החו”ג והלבוש שלהם וכו’ [כלומר, הגלויות הם לא בעבור העוונות של עם ישראל, אלא הכל בא בשביל בירורים, ניצוצות, ענינים נשגבים. וזו כפירה ביסוד הבחירה, וכפירה חמורה במחשבת התורה] ואחר שיתבררו [אותם הניצוצות] אז [רק אז… כלומר, כעת ה’ יתברך אינו אחד, אלא הוא חסר, ואז] יהיה ה’ אחד וכו’ [כלומר, ה’ יתברך כעת אינו שלם, והוא כל כך חלש ונחות לפי שיטתם, עד כדי כך שהוא צריך שבני אדם השפלים בזה העולם יבררו במעשיהם, בשביל להשלימו ולהיות אחד! וזה ניאוץ, חירוף, גידוף, וכפירה ביסודות דת תורתינו כפי שנבאר בהמשך] … ועל ידי לימוד חכמת האמת הם מתבררים יותר ומתקרבת הגאולה [כלומר, יש כאן הסתה פרועה וחירוף כנגד התורה שבעל הפה היא המשנה ובעלי התלמוד, שכן רק בלימוד חכמת “האמת” והיא הקבלה החדשה הזרה ליהדות, רק אז תבוא הגאולה] … ע”פ ושבתם וראיתם וכו’ לאשר לא עבדו. כי מי שעוסק דווקא בנגלה ולא בזוהר, נקרא, “לא עבדו”, וגם אינו נקרא תלמיד חכם, רק בשם תלמיד, כי שם חכם אינו רק על חכמת הפנימיות … וכיון שידעת כמה גדולה מעלת לימוד חכמת האמת … ומי שיכול לקנות לו רב שלימדו “קבלה” … ומתרשל, גורם אורך הגלות“. ע”כ מקצת דבריו.

ונשים לב היטב לדבריו ולחירוף בה’ אלהי ישראל:

א) יש חכמת האמת, בה”א הידיעה. כלומר, ה-“קבלה החדשה“, היא היא חכמת האמת לפי שיטת המקובלים החדשים. אמנם מסורת של חז”ל, המשנה והתלמוד, זו חכמה חיצונית לתורתם החדשה. והנה כאשר אדם מאמין לדברים אלו חלילה וחס, או חושש להם, כל חייו הוא רואה את המשנה והתלמוד כדברי שולי ולא ראשי, ולא רק זה, אלא כל חייו הוא משתוקק ורוצה ללמוד את תורתם החדשה, וכאשר יבלע לדבריהם, כבר לא יעסוק במסורת משה האמיתית, אלא בתורתם החדשה. ולעולם יחשוב בדעתו, כי כל זמן שעוסק בתלמוד ובמשנה אינו עוסק בענינים שהם ברומו של עולם, כלומר, עצם המילים, “חכמת האמת” על ה-“קבלה” החדשה הזרה ליהדות, יש בכל הדברים הללו, בכדי החטאת הרבים שלא היתה מאז בריאת העולם, והסתה פרועה כנגד תורת משה. שכן הסיתו את כל ישראל לתת דופי במשנה ובתלמוד, ולהחשיב את הענינים אשר להם, שהם בכלל זרים ליהדות, כעיקר.

ב) לפי שיטת המקובלים, כל הגלויות הם רק בשביל בירורים בלבד, כלומר הגלויות ושאר המכות שמקבלים עם ישראל, לא באו מכות אלו על מנת לעורר את עם ישראל, ולגרום להם להתבונן במעשיהם הרעים אשר עושים, אלא הכל ענינים של בירורים ותיקונים. ותיקונים של מה? ובירורים של מה? שהבורא יתברך יתעלה שמו, יהיה סוף סוף “אחד” לאחר אותם הבירורים. כלומר, לפי דבריהם, כעת ה’ יתברך, אינו שלם, והוא כל כך חלש ונחות לפי שיטתם, עד כדי כך שהוא צריך שבני אדם השפלים בזה העולם יבררו במעשיהם ענינים, בשביל להשלימו ולהיות אחד!

ובאמת כאשר נתבונן בדבריהם, עלינו להזדעזע, על דברים קשים אלו, וחייבים אנו לומר, ללא מורך וללא פחד, שזה ניאוץ, חירוף, גידוף, וכפירה ביסודות דת תורתינו. שהרי ה’ אחד ושמו אחד, ואינו חסר חלילה וחס. ובדברים אלו שאמרו, ניאצו וחירפו כלפיו יתעלה שמו, בשלושה חירופים קשים, ומהם: “הבורא חסר” – “הבורא זקוק לבני אדם השפלים” – “הבורא מתפעל מבני אדם“.

וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם (הקדמה לפרק חלק סנהדרין י’ א’): “היסוד הראשון – מציאות הבורא ישתבח. והוא, ש[נדע בדעתינו ונחתום בליבנו, כי] יש שם מצוי בשלמות אופני המציאות, והוא עלת מציאות כל הנמצאים, ובו קיום מציאותם, וממנו נמשך להם הקיום. ואילו [חלילה] נתאר סילוק מציאותו, [נדע בהחלט] כי אז בטלה מציאות כל נמצא, ולא ישארו קיימים במציאות. ו[אמנם], אלו נתאר סילוק כל הנמצאים זולתו, כי אז [ודאי] לא תבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר.

כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו [לאף אחד], וכל מה שזולתו מן השכלים, כלומר המלאכים וגרמי הגלגלים ומה שלמטה מהן, הכל זקוק במציאותו אליו. וזה יסוד הראשון, הוא אשר מורה עליו דיבור [שאמר] (שמות פרק כ פסוק ב פרשת יתרו): “אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי”. ע”כ.

והנלמד מיסוד זה, שלעולם ועד אין הבורא זקוק לנו ולא למעשינו, וכן בענין המלאכים, אין הוא זקוק להם כלל על מנת שיעשה רצונו וחפצו בעולם שברא, אלא הם שליחיו עושי רצונו. וכל החולק על זה, הרי הוא מין ואפיקורוס, כמו שסיכם רבינו הטהור הרמב”ם את יסודותיו.

ג) עוד לפי שיטת המקובלים יוצא, שרק על ידי לימוד “חכמת האמת” הענינים מתבררים ומתקרבת הגאולה. כלומר לפי שיטת המקובלים, לא די שה’ יתברך אינו שלם, לא די שה’ יתברך זקוק לבני אדם, לא די שכפרו ביסודות הדת, אלא, לא ניתן בשום מצב להשלים את הענינים החדשים שלהם, על ידי לימוד תורת האמת המשנה והתלמוד, ומדוע? כי לימוד התנ”ך המשנה והתלמוד, הם חכמה חיצונית לפי שיטתם, וה’ יתברך לפי שיטתם לא מתרצה בה כל כך, ושם הניצוצות לא חוזרים לבורא יתברך כמו שצריך לפי שיטתם. וכמובן, שוב אנו מוצאים הסתה פרועה ועצומה כנגד תורת משה רבינו והמסורת של חז”ל.

ד) עוד לפי שיטת המקובלים יוצא, שמה שנאמר (מלאכי פרק ג פסוק יח – כב): “וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ”. מי הוא “נקרא אשר לא עבדו“? מי שעוסק בתנ”ך, במשנה, ובתלמוד. והמחבר “איפה שלימה“, בכוונת תחילה לא כתב את הפסוק המלא, אלא הבליע דבריו וכתב כך בזה”ל: “ושבתם וראיתם וכו’ לאשר לא עבדו”. ומפני מה ראה להעתיק כך את הפסוק דווקא? אלא מכיון שכתוב בפסוק, “בין צדיק לרשע“, לא רצה המחבר לומר בפירוש “רשעים” על מי שעוסק בתלמוד ובמשנה. וכל זה עשה, על מנת להסתיר את כפירתו בחז”ל ובתורה שבעל פה – המשנה, ופעל כן, על מנת להטעות את העם, שיאמינו לדבריו הנראים כתורניים למי שלא מתבונן היטב בהם, אך המתבונן היטב מיד יראה את כפירתו]. והכוונה שמי שמתבונן יראה מיד שבפסוק הנ”ל, כתוב מפורש, שמי זה נקרא, “לא עבדו“? זה הרשע! וכי יעלה על הדעת שמי שעסק כל ימיו במשנה ובתלמוד יקרא רשע?!!

ולפי שיטת המקובלים יוצא, שמי שעוסק בתלמוד ובמשנה, נקרא, “לא עבדו”, וממילא הוא רשע גמור. וכעת עלינו לשאול כאן את הקוראים הנעימים, האם אינכם מזדעזעים מהדברים הכתובים כאן? האם דברים אלו אינם צריכים קריעה? האם זה אינו חירוף כלפי אבינו שבשמים? האם זה אינו חירוף כנגד תורת משה ומסורת חז”ל? לא נמאס לכם לתרץ תירוצים על מנת להצדיק את השקר! אינכם מתבוננים בחירוף ובניאוץ הנאמר כאן? לא אכפת לכם מן הבורא יתברך ויתעלה שמו?

שהרי כתבו במפורש: “כי מי שעוסק דווקא בנגלה ולא בזוהר, נקרא, “לא עבדו”, וגם אינו נקרא תלמיד חכם, רק בשם תלמיד, כי שם חכם אינו רק על חכמת הפנימיות … וכיון שידעת כמה גדולה מעלת לימוד חכמת האמת … ומי שיכול לקנות לו רב שלימדו “קבלה” … ומתרשל, גורם אורך הגלות”.

כלומר הם מודים ואומרים בפה מלא ללא מורך וללא פחד מן הבורא, מי שעוסק במשנה ובתלמוד בלבד, הוא רשע ארור, ולא רק שהוא רשע ארור, אלא הוא גורם לאורך הגלות. ובפרט שלעולם אינו יכול להקרא תלמיד חכם, אלא רק בשם תלמיד מן השורה, כי אין חכמה לפי שיטתם אלא רק חכמת הזיווגים, הנקראת “קבלה”.

ולפי שיטתם המקובלים החדשים, זה מה שיקרה למי שלומד רק תלמוד ומשנה (מלאכי פרק ג פסוק יח – כב): “וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ: ס כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף: וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק: וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים”.

כלומר, מי שלומד תלמוד ומשנה ועמל בה, נקרא רשע, גופו ישרף בתחיית המתים, ונקראים, “זדים”, “עושי רשעה”, הם יהיו אפר תחת כפות המקובלים החדשים.

אולם מה יעשו עם זעקת הנביא שצועק ואומר, “זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל”, מי שישרף ויהיה אפר, מי שנקרא רשע, זה אותם אלו שעזבו את תורת ה’. כל שכן מי שחירף וניאץ כנגד תורת ה’. ומה היא תורת ה’ האמיתית? תורת משה שניתנה בסיני! ! והיא התורה שבכתב, והתורה שבעל פה שעברה במסורת מסודרת איש מפי איש! והמבין יבין.

וזו כוונת הכלב הפגאני בדבריו, שדווקא תורתו האפילה והחשוכה בעלת הפרצופים, היא היא משתמרת ומשתבחת עם השנים. ע”כ מאמר ג’ בענין אורי שר”י הטמא.

ממני חן שאולוב ספרדי טהור. בשם ה’ אל עולם.