הארץ השטוחה – פירוש המילה “כדור” במשנת חז”ל – היכן הקצה? מה זה “ים”? | חלק ו’
מאמר זה, הוא המשך למאמר הקודם: קישור לחלק ה’ – לחץ כאן. מתוך קונטרס “אמת מארץ תצמח“. ביאור המילה – “כַדּ֖וּר”.
מעט מן המאמר: “ולצערי הרב שמעתי גם שהיו כמה “רבנים” שרצו להוריד נוסח המובא בדברי חז”ל והוא מה שאנו אומרים בברכת הלבנה (מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יט הלכה י): “ואומר שלש פעמים, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו בני אדם כנגדי לא יגעו בי”. ומנהגנו לומר, “שאין אנו יכולים ליגע ביך”. ורצו להוריד את הנוסח הזה מן ברכת הלבנה, באומרם, שכבר נחתו על הירח ונגעו בו, ולכן אין אנו צריכים לאומרו. אני אומר, או לי להם ואוי לנפשם, כיצד ניתן לעקור דברי חז”ל ממקומם? כיצד האמינו לדברי השקר והבלע של ארגון הידוע לשמצה, “נאס”א”? זה מה שקורה כאשר נוטשים את חכמינו ז”ל אשר לא נעלם מהם דבר”.
מאת: אשר סאסי - חן שאולוב
והנה מה שכתב הרמב”ן לעיל, “או שמא שתהיה כדורית מקצתה מגולה ורובה משוקעת”, אין הכוונה לצורת “תפוח” משוקעת במים. אלא כוונתו על מעשה של אלכסנדר מוקדון שעלה במעשה מופת, ועליו כיון לומר, “אשר ידמו היונים במופתיהם הנראים או המפתים”. ומתכוין לציור הזה למטה. ופשוט.
בכל אופן לשני השיטות אשר הביא, למדים אנו מדבריו שהארץ שטוחה היא, רק המחלוקת בין סברתו לסברת היוונים, הוא, האם התחתית של העולם רובה משוקעת כדוגמת קערה או לא. ונאמר (ישעיהו פרק מה פסוק יח): “כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠הֹוָה בּוֹרֵ֨א הַשָּׁמַ֜יִם ה֣וּא הָאֱלֹהִ֗ים יֹצֵ֨ר הָאָ֤רֶץ וְעֹשָׂהּ֙ ה֣וּא כֽוֹנְנָ֔הּ לֹא־תֹ֥הוּ בְרָאָ֖הּ לָשֶׁ֣בֶת יְצָרָ֑הּ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד”. וכתב האברבנאל, “יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, רוצה לומר שיצר יסוד הארץ קיים עומד, ועשה אותה מגולה מהמים, כי זהו עשייתה ותיקונה. ומלבד זה, “הוא כוננה”, כלומר, בשעשה שטחיותה ישר, כי אין כללות הארץ גשם כדורי עגול כגשם החמישי, שאלו היה כן לא היה נמצא מקום ישר בשטח נכון לשבת בו איש [במילים אלו האברבנאל השמיד את הגלובוס המזוהם ושם אותו במקומו הראוי לו] אלא יש מהארץ חלקים שוים בשטחיותם, מהם הרים וגבעות כפי מה שצריך ליישוב בני אדם, ועל זה אמר יוצר הארץ ועושה, ואמר הנביא שכל זה ממה שיורה שלא תוהו בראה, רוצה לומר להיותה ריקה מבני אדם, כי לשבת יצרה, כי היתה הכוונה האלקית בבריאת התחתונים שבני אדם יפרו וירבו בארץ וישבו עליה, וכדי שישתלמו בתכליתם אשר בעבורו נבראו וידעו שאני ה’ ואין עוד, וזהו היא הטענה הא'”. עכ”ל.
ונסביר את דבריו. הנה הנביא ישעיה, מתאר ומשבח את ה’ יתברך ואת היצירה הנפלאה אשר ברא. כי הנה הכל נברא בכוונת מכוין, הכל בדקדוק רב. ומסביר האברבנאל, שה’ יתברך ברא את העולם הזה בשביל לעשות טוב לבני אדם וכו’, ובשביל שיוכלו להתקיים עליה ולא יפלו ממנה. מה עשה? עשה אותה בצורה ישרה ולא מקומרת. כי אם היה בורא את הארץ בצורה מקומרת כמו המודל האלילי והמזוהם של נאס”א, היו בני אדם נופלים ממנה ומתים. וכל זה יעיד כי ה’ יתברך ברא את העולם לשבת ולא לתוהו.
ואחר ההבנה הברורה הזו שהארץ היא מישור שטוח לא מתגבן ולא מתקמר, אם תשאל בפיך לאמר, “אם הארץ שטוחה, היכן הקצה“? כמו שהרבה נטו לשאול בהיותם מדמים לעצמם צלחת שטוחה, המחליפה את מודל הגלובוס השקרי שעליו גדלנו.
וחושבים בדעתם שאנחנו מרחפים בחלל עם דיסק שטוח. ובוודאי שזה אינו, כי כל חיינו שיקרו אותנו שאנו נעים בארבע מהיריות שונות בחלל המדומיין חלילה, וזה בניגוד לדעת התורה כמו שנבאר, ואע”פ שיודע אני שענין זה אשר הוטמע בנו מקטנותנו, קשה מאוד הדבר להוציאו מן מוחנו, אבל אחר שמבינים הדברים היטב, כבר לא ניתן לחזור אחורה, והמציאות מראה ומוכיחה בבירור כמו שכתבנו. ואלו שעדיין שואלים שאלות, הדבר מובן ביותר, אלא שלא הבינו, שאנו נקודה בתוך אקווריום ענק של מים. וכמובן במציאות זו, לא קיים מושג כזה הנקרא “חלל“, ולא כלום, אין אנשים שמרחפים בחלל מדומיין ושקרי, כל החיים הדבר היה שקר גס וגמור. ולפיכך צריך לדעת, שאנו חיים בתוך מערכת מים סגורה, מים מלמעלה ברקיע, ומים מתחת לארץ.
ועוד יש את אלו שאומרים וטוענים, “אם יש קצה לארץ, אז אפשר ליפול ממנו”?
ראשית נענה ונשאל אותם, “האם הגעתם אי פעם לקצה הארץ“? כיצד תוכלו לשאול על דבר שאתם לא בדקתם? ולכן כל השאלות האלו נובעות מחוסר ידע ומחוסר מידע על מציאות העולם. ולכן על כל אלו השאלות שעולות לבני אדם בשומעם דבר זה, עונה המהרז”ו ואומר, “וקצוותיה [של הארץ] מגיעים עד הרקיע“. באופן שלעולם לא ניתן “ליפול”, “לצאת”, “לברוח”, “להסתתר”, אין יוצא ואין בא מן המערכת הסגורה הזו שתחם אותנו בה ה’ יתברך. וזה דבר נפלא ועצום למתבונן.
והנה לא מזמן הגיע לשיעורי איש גוי אשר עמד בקהל עם ועדה והודיע שרוצה להתגייר ולהכנס תחת כנפי השכינה. ומדוע? מכיון שהבין שאין דבר כזה הנקרא, “נחיתה על הירח”. ולצערי הרב שמעתי גם שהיו כמה “רבנים” שרצו להוריד נוסח המובא בדברי חז”ל והוא מה שאנו אומרים בברכת הלבנה (מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יט הלכה י): “ואומר שלש פעמים, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו בני אדם כנגדי לא יגעו בי”. ומנהגנו לומר, “שאין אנו יכולים ליגע ביך”. ורצו להוריד את הנוסח הזה מן ברכת הלבנה, באומרם, שכבר נחתו על הירח ונגעו בו, ולכן אין אנו צריכים לאומרו. אני אומר, או לי להם ואוי לנפשם, כיצד ניתן לעקור דברי חז”ל ממקומם? כיצד האמינו לדברי השקר והבלע של ארגון הידוע לשמצה, “נאס”א”? זה מה שקורה כאשר נוטשים את חכמינו ז”ל אשר לא נעלם מהם דבר. ולכן אותו גוי כאשר הבין, שאין דבר כזה הנקרא, “חלל“, “כח משיכה“, “לנחות על כוכבים אחרים“, ואנחנו לא כאן בטעות. וחס ושלום לא נבראנו מאיזה פיצוץ, ויש רקיע מעלינו, וזו המסקנא הביאתו בהכרח להבין שיש בורא לעולם, ואם כן, מן הראוי להדבק לבורא יתברך כמה שיותר! וכיצד? על ידי שיתקרב לעמו הנבחר והוא “עם ישראל”, העם העברי אשר הוציא ה’ יתברך ממצרים ביד חזקה.
וכל מה שכתבנו לעיל בשם התוספות והמהרז”ו ושאר המפרשים, הנה במודל הגלובוס האלילי והמזוהם של נאס”א, או בכל צורה שמתארת את הארץ כצורת “תפוח”, הדבר לא אפשרי ולא יתכן, מכיון שבגלובוס לא שייך לומר, “מקיף את כל העולם”, שהרי בגלובוס אין דבר “תוחם” ואין לו “תחום” המחזיקו, וצד ימין הרי כשמאל, ושמאל הרי הוא כימין, ולעולם לא ימצא אפילו הקפה אחת שלימה ללא ישוב. וקל להבין.
והנה לפני שנמשיך הלאה בביאורינו, יש לעמוד על מה שכתבתי לעיל, שבכל מקום שאומר הכתוב, “ים” אין הכוונה ל-“מים“, מכיון ש-“ים” הוא מקום הראוי ל-“מים“, אבל אינו מים ממש, כפי שנטו לחשוב. וכמו שמבואר בענין בנין הבית, שלאחר שסיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש, עשה שני עמודים לכניסת האולם. ולאחר מכן עשה גם, “ים של שלמה” כזה.
והוא כלי גדול עשוי מנחושת על מנת שיטבלו בו הכהנים. כמו שמבואר (מלכים א פרק ז פסוק כג): “וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל׀ סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ וקוה וְקָו֙ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב”. וכ”כ המצודת דוד, “ויעש את הים – גיגית גדולה עשויה כדמות הים“. וכן נאמר במשנה (מסכת כלים פרק טו משנה ג): “ים נפה של סילתין טמא ושל בעלי בתים טהור ר’ יהודה אומר אף של גודלת טמא מושב מפני שהבנות יושבות בתוכו וגודלות”. וכתב הרמב”ם (שם): “וים נקרא כל כלי או עוגה או בנין שנעשה שיתקבץ בו דבר נוזל, ונקרא גם זה שהסולת מתקבץ בו ים מחמת דקות חלקיו“. עכ”ל. וכ”כ רבינו בחיי (בראשית פרק א פסוק י): “ולמקוה המים קרא ימים – אין שם ה-“ים” נקרא על ה-“מים”, כי אם על החפירה, וזהו שתרגם אונקלוס: “ולבית כנישות מיא”, כלומר החפירה, שהוא בית המקוה שהמים נקוים שם. וכן אמר הכתוב (ישעיה יא, ט): “לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים”. פירוש, כי המים מכסים את החפירה הנקרא ים, וכן בבריכת הדגים או התנינים ביום חמישי אמר (בראשית פרק א פסוק כב): “וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ”. באר כי המים עומדים בימים, וראיה עוד: הים שעשה שלמה, הוא שכתוב: (מלכים – ב טז, יז) “ואת הים הוריד מעל הבקר”, ואמר קרא “ימים” ולא ים, לפי שהם רבים, ודרשו רז”ל: (ירושלמי כלאים פ”ט ה”ג) שבעה ימים הם”. עכ”ל. עד כאן הספיק לנו לבאר שבכל מקום שאומר, “ים” אינו מתכוין כלל על “מים”, אלא על מקום הראוי לבוא בו נוזל. וכעת נמשיך לבאר ענין המילה, “כדור”.
המשך במאמר הבא.
מאת: אשר סאסי. חן שאולוב ס”ט.