.

***

“מדוע אין מניחין תפילין בתפילת ראש חודש”

במאמר הקודם ראינו את דבריו של מכשף האופל הטמא, הוא מחבר הזוהר הלא קדוש, כיצד ביזה את אבינו שבשמים, ריבה באלוהות, הפך את הבורא לזכר ונקבה, העליל שהבורא יתברך ויתעלה שמו אף מניח תפילין! ולא רק זו, אלא אף אשתו של הבורא מניחה תפילין בחול המועד! ועל ידי הנחת תפילין של כל אחד מן האלילים הקבליים הארורים הללו, זוכה הבורא להיות בהרמוניה גדולה עם ישותו, ונעשה זיווג בעולמות העליונים הטמאים של מכשפי האופל!

והוכחנו מעל כל ספק, שספר הזוהר הוא ספר נחות אלילי ומתועב, המלא בהגשמה, מינות, אלילות ובערות. והוכח גם מעל כל ספק, החובה להניח תפילין בחולו של מועד, והעונש החמור על מי שמבטל הנחת תפילין בחולו של מועד. ודעו נאמנה, שכל מי שלא יזעק, יריע, ישמיע קולו בענין זה, יהיה מתחייב בעונש של כל אותם שבטלו מעצמם הנחת תפילין בחולו מועד! כלומר, אם מישהו במאות השנים האחרונות, ידע בדעתו שספר הברית הזוהרית הטמאה חרפה בבוראינו, גרמה לביטול הנחת תפילין, ואותו אדם או “רב” לא הודיע על כך לאחרים כי פחד מכל מיני גורמים עוינים! הרי הוא נענש ויתן את הדין על כך שמנע מעם ישראל הנחת תפילין במשך מאות שנים!

וכעת אחר הבנה זו, עלינו לחקור ולהבין, מדוע ר’ יוסף קארו ביטל מעם ישראל גם הנחת תפילין בתפילת מוסף של ראש חודש. והנה דבריו (בית יוסף או”מ סימן כה): “… וביום ראש חודש, נהגו העולם [=מנהג מאוחר ולא מקובל ביד אף אחד מן הראשונים!], לחלוץ תפילין קודם תפילת מוסף, ושמעתי שהטעם, משום דבאותה תפלה אומרים כתר, ואין נכון להיות באותה שעה כתר דתפילין, כעין מה שאכתוב בסימן לא’ (ד”ה וחולו) בשם הזוהר, במדרש שיר השירים (ז”ח דפוס מונקאטש ח.) על הנחת תפילין בחול המועד. וכיון שבתפלה זו אומרים כתר [בחזרת שליח ציבור], אפילו כשמתפלל בלחש, ראוי שלא יהיו [תפילין] עליו“. ע”כ. ובעקבות דברים אלו הכתובים בספרם של מכשפי האופל, והחשבונות אשר עשה לבדו ר’ קארו, פסק בספרו שולחן ערוך (שולחן ערוך או”מ הלכות תפילין סימן כה סעיף יג): “ביום ראש חודש, חולצים אותם קודם תפלת מוסף“. ע”כ.

והנה, על מנת להבין את כוונתו וחשבונו הבלעדי של ר’ קארו, חובה לקרוא את המאמר הקודם, ושם התבאר כבר, שהבורא של מכשפי האופל, הוא “קצר אפים“, אשר מניח תפילין של ראש בימים טובים, ועל ידי הנחת תפילין של ראש, נעשה למוחין שלו שעשוע גדול ביותר ותענוג גדול מאוד לעצמותו. ועל ידי כן, בימי חול המועד אשתו של הבורא הטמאה האלילית נוקבא, אשר מניחה תפילין של יד, זוכה גם היא להארה גדולה במוחין שלה, ואז הזיווג הושלם ומושלם, ויש שמחה גדולה בשמים.

אבל באמת, איני מבין את ר’ קארו שכתב, שמשום שבמוסף ראש חודש אומרים קדושת “כתר”, אין נכון באותה שעה להיות כתר של תפילין על האדם! ור’ קארו ממשיך ואומר, “כעין מה שאכתוב בסימן לא’ בשם הזוהר“. אמנם המעיין בדברי האופל הטמא, לא יראה ולו מילה אחת על ענין, “כתר” באותו המאמר! כלומר במאמר שהמכשף הזוהרי מבטל מצות תפילין מעם ישראל, אינו מדבר כלל על קדושת כתר! אלא מדבר על כך, שמשום שהבורא הטמא האלילי קצר אפים מניח תפילין בימים טובים, ואשתו הבת הטמאה מניחה תפילין בחולו של מועד, לכן לא ראוי שהעבד יניח תפילין כאן בארץ, כי עליו להיות שמח בשמחה של בוראו ולא להניח תפילין כאן למטה כמו בוראו שמניח למעלה!

.

***

“תפילין נקראים “כתר”? מה? המצאה אחת גדולה”

ולא נזכר כלל ענין “קדושת כתר” במאמר של המכשף הטמא! אלא שנראה לי, שר’ קארו מבין, שמכיון שלדעתו תפילין נקראים “כתר“, כמו שכתב, “ואין נכון להיות באותה שעה כתר דתפילין“. ע”כ. כלומר, לפי ר’ קארו התפילין בנוסף לכל, גם נקראים, “כתר“, ומכיון שהם נקראים “כתר” לפי דעתו של ר’ קארו, ובאותה שעה של מוסף ראש חודש אומרים קדושת כתר, שלאמיתו של דבר, גם היא מומצאת ומדובר בהבל הבלים ללא מסורת, ובקדושה מומצאת זו, נאמר כך, “כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדוּשָׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ. כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ: לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים. בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ. הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: שְׁמַע יִשְֹרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד: הוּא אֱלֹהֵינוּ. הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ. הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ. וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית. וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר. יִמְלוֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”.

והנה, מכיון שהמהובלים אומרים בקדושה מומצאת זו, “כתר יתנו לך ה’ אלהינו מלאכים המוני מעלה“, כלומר, לכן ר’ קארו מבין, שהמלאכים נותנים בראש של הבורא תפילין של ראש ממש!!!!! ור’ קארו עושה חשבון עילג ונחות, המעורר בחילה נוראית, והממחיש את ההגשמה מן החמורות ביותר שנאמרו והאמינו בהם כלפי הבורא, ור’ קארו מבין, שמכיון שהמלאכים באותה שעה באים ושמים על הבורא “קצר אפים” הטמא תפילין של ראש, וכבר למדנו מדוע בימים טובים ובחול המועד אין מניחין תפילין כלל! מכיון שאם הבורא מניח תפילין, אין ראוי שהעבד יעשה גם הוא לעצמו שמחה ויניח תפילין למטה בארץ, שנראה מכך שהעבד משליך את שמחת בוראו, שאם יניח הוא תפילין למטה, אז הבורא יפגע עליו, ויאמר לו, כיצד אתה מתענג בשמחה שלי בשעה שאני מתענג בתפילין!

ולכן, מכיון שלפי דעתו של ר’ קארו תפילין נקראים “כתר”, מכיון שנאמר בקדושה, “כתר יתנו לך“, לכן אין ראוי להיות עם תפילין בשעת מוסף של ראש חודש! זה חשבונו של ר’ קארו, וכמובן מדובר בלא פחות ממינות, הגשמה, חירוף, אלילות, בערות, וטמטום שעוד לא נראה משחר ההיסטוריה! לומר על הבורא, שהמלאכים שמים בראשו כתר? ולומר שהכתר הזה נקרא גם “תפילין”? מה? מה זה השטות והעילגות המצחינה מטומאה הזו? כיצד עמינו הטהור נפל לבור שחת? כיצד עמינו הטהור אשר קיבל תורה במעמד הר סיני, שומע להבלים כאלו מהובלים שאין להם שחר!!

וכבר לימד רבינו בכל חלק א’ במורה הנבוכים, כמה צריך האדם להרחיק מן ההגשמה כלפי הבורא, וכל מה שיכול לעשות ללמד לאחרים ולהרחיק מן ההגשמה כלפיו יתברך, חובה עליו לעשות. וכיצד יתכן לומר ולהוציא הלכה מעשית מדברי “משל”? בוודאי שאין מדובר על משל בדברי המהובלים מכשפי האופל וממשיכי דרכם! אלא הם הבינו שבמובן מסויים רוחני ודק, האליל הקבלי הטמא שלהם, מניח תפילין ממש גם ביום ראש חודש! וזו מינות מן החמורות ביותר שקיימות בעולם הדתי של היום! ולא פלא שהעולם הדתי הוא עולם הסובל הכי הרבה מן הגזירות, חולאים, יסורים, ואף המון גירושין יש אצלהם לצערינו הרב!

ואחר העיון הטוב, לא מצאנו מקום אחד שהתפילין נקראים, “כתר”. ולהיפך, לעולם “כתר” חוזר על כמה דברים בלעדיים. כמו שאמרו חז”ל (משנה מסכת אבות פרק ד משנה יג): “רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון [בר יוחאי] אומר, שלושה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן“. ע”כ. וכמובן פירוש “כתר” הוא שם משותף לענין “מעלה“, כלומר עליה רוחנית ודרגה גבוהה שאדם נמצא בה.

וכתב רבינו הטהור (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת אבות פרק ד משנה יד): “אלו שלוש המעלות הגדולות ניתנו לאומה בעיקר חקיקת חוקיה, והן, הכהונה והמלכות והתורה. כהונה זכה בה אהרן, ומלכות זכה בה דוד, וכתר תורה מונח לכל, לכל מי שירצה להיות מוכתר בו. אמרו: שמא תאמר שזה הכתר פחות מהשנים? לא כי, אלא גדול הוא משניהם ובו יהיו השנים, שנאמר: (משלי ח טו – טז) “בי מלכים ימלוכו… בי שרים ישורו”. אבל כתר שם טוב הרי הוא מגיע מן התורה, רצוני לומר: לימודה ועשייתה, כי בזה יהיה השם הטוב האמיתי“. ע”כ. והרי שתפילין כלל לא נקראות “כתר”! ולכן חשבונו של ר’ קארו כלל לא מתחיל! שמלבד שהפרכנו והוכחנו שהעילג הזוהרי הטמא, הוא מין גמור, ומצוה להשמיד את ספרו, ולא הביא ולו ראיה אחת שכלית נכונה על מנת שיהיה אפשר לדון בביטול מצות עשה עשרה ימים בשנה בחול המועד! ולהיפך, מתוך דבריו הוכח בורותו וכישופו הגדול על עם ישראל.

כעת יתירה מכך יש לומר, שהאופל כלל לא מזכיר ומשייך את ענין “כתר” ל-“תפילין”, במאמר הנזכר! וזהו חשבונו של ר’ קארו בלבד שעשה, ושגה שגיאה גדולה ועצומה בכך!

.

***

“אין אומרים קדושת “כתר” – מדובר בהמצאה רעה”

והנה, עוד יש לדחות ענין זה, מזה שרבינו הטהור הרמב”ם, לא הזכיר בדבריו ענין קדושת “כתר”, ובטוחני שזו המצאה של כמה מכתות המקובלים המשומדים, שהיו חיים בתקופת הגאונים או לאחר מכן, וכבר משם התחילו הדעות הרקובות שלהם להכנס לרחבי היהדות כולה. ובטוחני שגם אם ימצא אחד מן הראשונים הקדמונים שכותבים כן, הרי זה זיוף רע מאוד. כמו שכבר הוכחנו במאמר שלם כיצד רשעי המקובלים וצאציהם המינים זייפו כתבים וייחסו אותם לגאונים! עיין כאן: “כזבי הקבלה החדשה“

ומלבד זה, הדבר הכי חשוב לנו, שכן מוכח ממה שכתב רבינו הטהור האמיץ שהיה נאמן למסורת (רמב”ם סדר תפילות נוסח ברכות התפילה) וכתב: “שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה: נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי’ צבאות מלא כל הארץ כבודו, כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד יי’ ממקומו, ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים, ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך, ימלוך יי’ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי’ האל הקדוש.

בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה, כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו’, וכשהוא אומר איה מקום כבודו? כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו’, וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן, וכשהוא אומר על ידי דוד משיח צדקך, כל העם, אומרים, “ימלוך יי’ לעולם”, וכל אלו הדברים שעונין הצבור, הוא קורא עמהן, ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו, ואחד היחיד ואחד הש”ץ בעשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים אומר בסוף ברכה זו כאמור ויגבה י”י צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה י”י המלך הקדוש. שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש, וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו, יאמר קדיש”. ע”כ.

ושימו לב ללשונו של רבינו החדה מתער! שכתב והדגיש, “שליח ציבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה“. ע”כ. כלומר רבינו לא חוסך במילים! אלא נוקט לשון חדה ואומר, “מברך לעולם“! לא משנה מה, לא משנה באיזה מצב והמצאות שיתעוררו בקרב העם, לעולם מברך ברכה שלישית בנוסח זה, “נקדישך ונמליכך”! לא קדושת כתר, ולא שום קדושה אחרת המובילה להגשמה חלילה וחס. ומכיון שרבינו, והרס”ג, לא הזכירו כלל נוסח “כתר“, בוודאי כי היה להם מסורת מסודרת איש מפי איש, שאין לומר לעולם קדושת כתר, וספק אם ענין מהובל זה היה בזמנם בכלל.

ולכן ודאי ופשוט הדבר, שחובה להניח תפילין בתפילת מוסף של ראש חודש, וחלילה לשמוע למה שכתב ר’ קארו ולבטל עוד זמן של הנחת תפילין! שכן מדובר בהבל הבלים, ולא רק שמדובר בהבל הבלים, אלא כל מי שמוריד את התפילין במוסף של ראש חודש, הרי הוא קרוב להיות מין! שהרי אם מאמין בדברי הזוהר הלא קדוש, וחושב שכעת המלאכים שמים תפילין על ראשו של הבורא! ידע שהוא מכעיס כלפי שמים, ודינו יותר גרוע מכל עובדי עבודה זרה שבעולם!

ולפי דעתי אם אדם מתפלל במקום של מינים, ועונה עמהם קדושת “כתר”, הוא בבעיה חמורה מאוד, שכן מודה עמהם, שיש להקב”ה יתעלה שמו דמות הגוף, והוא נצרך אף למלאכים שישימו על ראשו כתר! וזו הזיה קשה ורעה עד מאוד, אשר יש בכחה להחריב את המוחות הטהורים של עם ישראל!

בסיכום ולסיכום:

א) חובה להניח תפילין בחול המועד.

ב) צריך להניח תפילין בתפילת מוסף של ראש חודש!

ג) ספר הזוהר הוא ספר מתועב, ארור, פרו-נוצרי, אשר חובה להחריבו ולשורפו!

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.