שקר ה-“זוהר” (אופל) חלק יא’ | לא תאמינו! הבורא נמצא בזכרות של הגבר לפי מכשף הזוהר | הוצאת שערות מחוץ לבית תפילין – צריך לתת חלק לאלהים אחרים! חירוף וגידוף!! | סתירת הלכות שהובאו בש”ע מספר האופל (חלק ז’)
מאמר זה הוא המשך למאמר הקודם: קישור לחלק י’ – לחץ כאן
מעט מן המאמר: “והנה אין בדבריו ולו רמז הכי קטן, לזה שצריך להוציא שערות של זנב הבהמה או החיה מחוץ לבתים של הראש. כלומר, אפילו בארצות אשכנז שבהם החל הקלקול הגדול, ואצלם החל עיקר המאגיה והנטיה אחר האלילות הרעה, הנה גם אצלהם עוד לא הוכנס ענין זה שהינו רע ומר, של זביחה אמיתית לעבודת אלילים חדשה ומומצאת, העולה על שם, “סטרא אחרא“, וכפי שנלמד בהמשך, לפי כותב האופל הטמא, שערות היוצאות מחוץ לבית של הראש, אותם שערות יוצאות בשביל הצד האחר שבשמים!! כלומר לא מספיק שיש צד אחר בשמים, ונחשב הדבר לשני אלוהות ויותר בשמים! לא מספיק שיש כאן עניני מינות ועבודה זרה, אלא בני ישראל הטהורים מצווים לזבוח כל יום ויום בהנחת תפילין, ולתת חלק לאליל קבלי רע ודמיוני! ואף מחשיבים אותו לאלהים אחרים!“.
.
***
“הלכה למשה מסיני – פרשיות התפילין נכרכות בשיער בהמה\חיה בלבד”
אמרו חז”ל בתלמוד (בבלי מסכת שבת דף כח עמוד ב): “ואלא הא דתני רב יוסף: לא הוכשרו במלאכת שמים, אלא עור בהמה טהורה בלבד. [שואל התלמוד, מדוע אמר כן?] למאי הלכתא? לתפילין. תפילין? בהדיא כתיב בהו, “למען תהיה תורת ה’ בפיך“, [כלומר, להדיא נאמר בתורה במפורשות, שחייב לעשות עניני תפילין דווקא] מן ה[סוג ה]מותר [לאכול] בפיך. אלא [הלכה זו שנאמרה בשם רב יוסף, לא באה אלא ללמד] ל-“עורן“. והאמר אביי [ומקשה, שאם רב יוסף בא ללמד על העור של התפילין, כלומר שיש לעשות את השין של התפילין מעור בהמה טהורה בלבד, הרי שידוע כי], שין של תפילין הלכה למשה מסיני! [ולכל ענין שהוא הלכה למשה מסיני אין צריך ראיה! מתרץ התלמוד ואומר], אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן. [גם זה קשה!], הא נמי הלכה למשה מסיני הוא, דתניא: תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, נכרכות בשערן ונתפרות בגידן. – אלא לרצועות. והא אמר רבי יצחק: רצועות שחורות הלכה למשה מסיני וכו’“. ע”כ. ע”ש. והבאנו מה שנחוץ אלינו בלבד.
ועוד אמרו חז”ל (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח עמוד א): “תנו רבנן: כותבין תפילין על גבי עור בהמה טהורה, ועל גבי עור חיה טהורה, ו[אפילו] על גבי עור נבלות וטרפות שלהן. ונכרכות [פרשיות התפילין] בשערן, ונתפרות [הבתים] בגידן, והלכה למשה מסיני ש[-פרשיות] התפילין נכרכות בשערן, ו[הבתים] נתפרות בגידן. אבל אין כותבין [פרשיות תפילין] לא על גבי עור בהמה טמאה, ולא על גבי עור חיה טמאה, ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה שלהן, ואין נכרכין [פרשיות התפילין] בשערן [של בהמה טמאה], ואין נתפרות [הבתים] בגידן [=של בהמה טמאה]“. ע”כ.
ולמדים אנו, שלאחר כתיבת פרשיות התפילין, בין של היד ובין של הראש, חובה לכרוך אותם בשערות. ומה הוא “לכרוך”?! אין הכוונה להוציא שערות מבית התפילין בוודאי, אלא פעולה של כריכה היא החופפת ומקיפה את הדבר שנכרך, ואוחז אותו בהיקפו! ולכן אמרו רבותינו, “לכורכן”, את אותן הפרשיות בשערות של חיה\בהמה טהורה! וכל זה על מנת שלא יפתחו הפרשיות ויסתרבלו בתוך הבתים! כי על הצד הזה הם נשמרות באופן הטוב ביותר.
וכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה א): “שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות, ושיהיה בעור של ראש צורת שי”ן מימין ומשמאל, ושיכרוך הפרשיות במטלית [=בעור], ושיכרוך אותן בשיער [דווקא] מעל המטלית [=על מנת שהפרשיות לא יפתחו בתוך הבית], ואחר כך מכניסן בבתיהן, ושיהיו תופרין אותן בגידין, ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה, ושיהיו הרצועות שחורות, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל”ת”. ע”כ.
עוד כתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ח): “וכשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהם כורכין אותן במטלית, ועל המטלית שיער, ואחר כך מכניסין אותן בבתיהן, ושיער זה צריך להיות שיער בהמה או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן, וכבר נהגו כל העם לכורכן בשיער זנב העגלים“. ע”כ.
והנה, חז”ל בעלי המסורת והמסורה, בעלי התורה שבעל פה הבלעדיים, לא הודיעו לנו בשום מקום לא במשנה ולא בשני התלמודים הטהורים, שאותם שערות הנכרכות סביב פרשיות התפילין, צריך להוציא מהם שערות מחוץ לבית התפילין חלילה! כלומר, שצריך להוציא שערות מחוץ לבתים של התפילין, כמו ש – 98 אחוז מעם ישראל נוהג כיום לצערינו הרב. והנה, אם והיה מדובר בהלכה למשה מסיני, או שהיה מדובר בהלכה חשובה ונחוצה לעשות, וחלילה, חז”ל לא הודיעו לנו דבר זה, הרי שהכשילו אותנו ואף החטיאו אותנו בכך! שכן מספיק שבוטל ענין זה במשך אלף שנה ויותר, ולא נעשה לפנינו בענין התפילין אחד מן עניני ההלכה למשה מסיני, ואפילו רק דבר אחד בענין התפילין, הרי שכל הנחות התפילין שהיו עד היום פסולות הם!
וכיצד יתכן לומר, שחז”ל בעלי המסורת הבלעדית לתורה שבעל פה, לא ידעו דבר כה חשוב ונורא! כיצד יתכן לומר שחז”ל הטהורים הכשילונו ולא הודיעו לנו שצריך להוציא שערות מחוץ לבית של הראש של התפילין! וכיצד רשב”י “כותב” הזוהר, לא הודיע על סוד נורא וחשוב זה לתלמידו רבי יהודה הנשיא? ואיך יכול להיות שאף אחד ממעתיקי ומקבלי השמועה בשני התלמודים הטהורים, לא ידע על דבר חשוב זה, ואפילו לא דן בזה?!! 1200 שנה מזמן רשב”י הטהור, 1200 שנה עברו עד שבאה הלכה חדשה ומוזרה, מלאה באלילות וטומאה, 1200 שנה לא הוציאו עם ישראל שערות מחוץ לבתים של הראש! כלומר 1200 שנה העם הטהור הזה, עבר עבירה חמורה, ולא נתן לישות דמיונית – “סטרא אחרא”, ולראש הממשלה שלו “סמאל”, את החלק שלו! כיצד יתכן הדבר?
וכבר כתב רבינו בתשובה (תשובות הרמב”ם בלאו חלק ד’ עמוד 135, שתי תשובות רצופות סימן שי’ טור ימיני): “‘ולפי אלו העיקרים כולם שזכרנו, אמרו [=רבותינו בעלי התלמוד ולימדו], שאין ראוי להניח בני אדם [=כלומר, אין ראוי ולא נכון הדבר, לא לומר לבני אדם שהם אוסרים על עצמם דבר מותר!], על איסור מה שחשבו [=הם שהוא] אסור, לפי שמה שזכר ה[תלמוד] ירושלמי, הוא התרת מה שחשבו בו [=שהוא] אסור, לא חיוב סתירת מנהג שיש בו טעות, לפי שאין הפרש [לדעת חז”ל] בין התרת האסור [=שעוקר הלכה מבית ישראל], ובין איסור המותר [=שבשני המקרים הדבר גרוע! שכאן עוקר הלכה וכאן עוקר הלכה מבית ישראל ומפירוש התורה שבעל פה שכל בית ישראל נשענים על מסורת!] … ואילו אסרנו כל דבר שהוא ודאי מותר, מחמת ספק איסורא שאפשר שימצא בסוג אותו הוודאי או במינו, כי אז היינו אוסרים כל המותרות כולן, וכבר בארנו בכלל העיקרים שבארנום שהדברים כולם מותרים מהתורה, זולתי מה שנתברר איסורו“. ע”כ.
ודברים אלו של רבינו צריכים להיות חקוקים וברורים אצל כל מורה הוראה ותלמיד חכמים! שפעמים נדמה למורה הוראה, ובפרט אנו האנשים שהתעוררו לשקר ספרי האפילה והחשיכה, לשקר הקבלה הארורה והטמאה מפי הגבורה, לחומרות והבליהם של האחרונים, לכן מחוייבים אנו להודיע היכן יש עיוות וחומרה שאינה צריכה! שהרי מי שאוסר על עצמו דבר שהוא מותר, בידיעה ומחשבה שזה אסור, הרי הוא מעוות ועוקר מסורת ותורה שלימה! ולכן אף שבעיני בני אדם לאסור דבר מותר נראה בסדר, ולהתיר דבר אסור נראה רע! רבינו מלמדנו שאין הפרש ביניהם! שאפילו בשביל “להציל”, “לשמור”, אסור להשאיר בני אדם על המחשבה שמה שמותר על פי הדין ומשפט התורה הוא “אסור”, כי אז יהיו טועים ומטעים!
וכן בענין זה, ספר האופל הפגאני הארור, חייב לעשות דבר במצות התפילין, הוסיף על מסורת התורה שבעל פה, והעליל שמי שאינו עושה כן, כלומר מי שאינו זובח לאלהים אחרים, ספר האופל טוען, שהוא עובר על איסור חמור! וכל מה שכתב רבינו מדובר בדברים שלא נוגעים לעבודה זרה ומאגיה, וכל שכן כאשר הדבר גובל במינות ועבודה זרה ומאגיה רצוצה!
והנה אפילו הטור שנחשב לפוסק מאוחר, הלא הוא בנו של הרא”ש, גם הוא לא כתב להוציא שערות בהמה של פרשיות התפילין מחוץ לבית של הראש! כמו שכתב (טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לב): “ויגלול כל פרשה מסופה לתחלתה ויכרוך על כל פרשה שער של בהמה טהורה ויש כורכין על כל פרשה קלף קטן קודם שניתנין איתה בבית … ובשל יד כותב ארבע הפרשיות שכתב בשל ראש בקלף אחד, וגולל אותן מסופן לתחילתן וכורך עליהן שער ונותן אותם בביתם … ואחר שהכניסם בבתים יכפול העור שהניח ארוך מצד אחד לעשות התיתורא והמעברתא כדפרישית ואחר שעשה התיתורא מרובעת ארכה כרחבה יתפור אותו בגידי בהמה טהורה בתפירה מרובעת ויעשה ג’ תפירות בכל צד שיהיו בין הכל י”ב תפירות וכו'”. ע”כ. ע”ש.
והנה אין בדבריו ולו רמז הכי קטן, לזה שצריך להוציא שערות של זנב הבהמה או החיה מחוץ לבתים של הראש. כלומר, אפילו בארצות אשכנז שבהם החל הקלקול הגדול, ואצלם החל עיקר המאגיה והנטיה אחר האלילות הרעה, הנה גם אצלהם עוד לא הוכנס ענין זה שהינו רע ומר, של זביחה אמיתית לעבודת אלילים חדשה ומומצאת, העולה על שם, “סטרא אחרא“, וכפי שנלמד בהמשך, לפי כותב האופל הטמא, שערות היוצאות מחוץ לבית של הראש, אותם שערות יוצאות בשביל הצד האחר שבשמים!! כלומר לא מספיק שיש צד אחר בשמים, ונחשב הדבר לשני אלוהות ויותר בשמים! לא מספיק שיש כאן עניני מינות ועבודה זרה, אלא בני ישראל הטהורים מצווים לזבוח כל יום ויום בהנחת תפילין, ולתת חלק לאליל קבלי רע ודמיוני! ואף מחשיבים אותו לאלהים אחרים!
.
***
“שגגתו של ר’ קארו – ביטול ועקירת מסורת היא חירוף כלפי שמים”
והנה, כתב בספר בית יוסף (או”מ סימן לב): “… וכתוב בספר הזוהר פרשת בא (רלז:) ששיער זה צריך שיראה חוץ לבתים, והאריך בסוד הענין. וכתב מאמר זה ה”ר מנחם מריקנט בסוף פרשת בא אל פרעה”. ע”כ. ובעקבות ספר האופל הטמא והמשוקץ מעבודת גילולים, פסק ר’ קארו והעלה על שולחנו פסיקה של זביחה ממש לעבודה זרה (שו”א או”מ הלכות תפילין סימן בל סעיף דמ): “… קצת שיער זה צריך שיראה חוץ לבתים“. ע”כ. כלומר רבי קארו פוסק בשולחנו, שמה שכתב בספר האופל זה דבר נצרך, עד כדי כך ששילב את פסיקה זו עם פסיקה מהלכה למשה מסיני!
כלומר, כוונתי, שבסעיף דמ’ בשולחנו סימן לב’, הביא הלכה למשה מסיני, שצריך לכרוך את שערות התפילין סביב הפרשיות. ובאותו הסעיף עצמו שילב הלכה מספר האופל, ונראה כאילו גם זה הדבר הלכה למשה מסיני! כלומר, בספר שולחן ערוך, שכידוע, זהו ספר פסיקה ללא מקורות הלכתיים, והקורא את ההלכה הזו, סבור כי השיער הזה שיוצא מחוץ לבתים, מסורת בית ישראל הוא, ויש לו ממש שייכות כחלק מן הלכות למשה מסיני! ואפילו לא הביא דין זה בשם יש מי שאומר, כפי שהיה צריך להביא! אלא כתב ופסק שקצת שיער זה צריך שיראה חוץ לבתים! וגרם ר’ יוסף קארו כמובן בשוגג, לעם ישראל לזבוח לאלהים אחרים, ולהחשיב הבל הבלים לדבר מסויים בעל כח!
ולכן המון בני אדם, סבורים ובטוחים, שחובה מדין הש”ס להוציא שערות אלו מחוץ לבתים! ובאמת שמדובר בעבודה זרה ואלילות, ותוספת על התורה שבעל פה! שהרי אף אחד מעם ישראל לא היה נוהג להוציא שערות מחוץ לבית התפילין! ובוודאי שלא היה עולה על דעתם, לתת חלק לאיזה שהוא כח מאגי מדומיין! וכמובן, מסורת בית ישראל היא התורה שבעל פה, ונתקבל במסורת זו ללא כל ספק, מה צריך לעשות ומה שאין צריך לעשות, ונמצא, כי חרפו וקיצצו בנטיעות כלפי שמים! ומדוע? מכיון שהוסיפו הלכה על ביאור ופירוש התורה! וזה חירוף כלפי שמים!
והרי אחד מן יסודות הדת הוא להאמין שכל הפירושים, הדקדוקים, הביאורים וההלכות, הכל קיבל משה מסיני, ונמסר הכל איש מפי איש עד לרבינא ורב אשי! כמו שכתב רבינו הטהור (הקדמה לפרק חלק’ סנהדרין): “והיסוד השמיני הוא [=להאמין שה]תורה מן השמים.
והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה’ הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה [=לשון משותף שנקרא] “דיבור”, ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה … וכן פירושה המקובל גם הוא מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילים וזולתם היא עצמה הצורה שאמר ה’ למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל שליחות נאמן במה שהביא, והדבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרו בזאת תדעון כי ה’ שלחני וכו’ כי לא מלבי … ויסוד התשיעי: הבטול. והוא שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה’ זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב [=תורה שבכתב] ולא בפירוש [תורה שבעל פה, או ביאור חדש ותוספת למצוות], אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החבור הזה … וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. ע”כ. והנה מפורש ומבואר מדברי רבינו הטהור, כי משה רבינו וממשיכי דרכו במסורת תורה שבעל פה, קיבלו את כל הנחוץ, ואת כל הידע לעניני התפילין, מה שצריך לעשות בהם, ומה שאין צריך לעשות בהם!
ולפי דבריו של רבינו, ספר האופל הפגאני, שהוסיף דבר, ודקדוק, ופרט, במעשה התפילין, הרי הוא כופר ביסוד השמיני, ומבטל ועוקר מסורת בית ישראל שהתורה נשענת עליו, ובזה גם כופר ביסוד התשיעי! ולכן חובה עלינו לשנאותם, להשמידם, שהרי ספר האופל הוא מין ואפיקורוס! כמובן שיש לומר, שהוצאת השערות אינה גובלת גם בשום שכל ישר או תקנה שבאה לצורך השעה! או שבא משום גזירת המלכות, או יראה מן המלכות, כלומר אין דבר זה נחוץ מצד השכל ישר שנוכל לומר דברי טעם הם וזקוקים מפני השעה! אלא מדובר בדמיון פרוע, אלילות ועבודה זרה אשר נכתבה בכוונת מכוין לפגוע ברוחניות עם ישראל!
ולא רק זו בלבד, אלא אפילו יש פלפולים בדברי כמה אחרונים, על השערות האלו, כיצד הדרך הנכונה להוציאם. המגן אברהם טוען שאין צריך להקפיד כמה יצא שיעור מן השערות. ולצערי הרב, מי שהערצתי אותו ואהבתי אותו מאוד, רבי עקיבא איגר כותב, שחלילה להוציא יותר משעורה, כאילו סמאל הפגאני יזיק אם יתנו לו יותר משעורה. וכל זה הבל הבלים ולא שמו ליבם מהיכן יצאו דברי הזוהר הטמא והמשוקץ מעבודת גילולים!
.
***
“חייב להוציא שערות לסטרא אחרא? עבודה זרה ומינות!”
וכעת נעבור למקור ה-“חשוב” והחדש המלא במיץ של ריקבון, והוא ספר הזוהר הפרו-נוצרי הטמא. וכתב מכשף האופל (פירוש הסולם לזוהר – שמות פרשת פקודי מאמר סוספיתא דדהבא אות שח והלאה) ומסביר הטמא ואומר, שיש ישות הנקראת, “טומאה“, או, “רוח טומאה“. הישות הזו הנקראת, “טומאה“, יש עליה רוכב, כלומר אחד שמוליך ומנהיג אותה את כל ישות הטומאה, וכמו שאדם רוכב על סוס ומנהיג אותו מה לעשות, כך יש “רוח טומאה“, שיש רוכב עליה. מי זה הרוכב? זה האליל הקבלי הטמא המפורסם הידוע לשמצה, וכן ידוע גם כאחד שאוהב הרבה לגבות, ובעיקר גובה הוא מן המקובלים הנוכלים! והוא הנקרא, “סמאל“! ואותו סמאל הוא גם רוכב על הנחש, וזה הנחש הנזכר, הוא אותו הנחש שהיה בחטא אדם הראשון, ואותו נחש, הוא זה הקראוי, “רוח טומאה“, ונמצא שסמאל הטמא רוכב על הנחש. כלומר, משמש עם הנחשה!
והנה כתוב בתורה במעשה העגל (שמות פרק לב פסוק ד פרשת כי תשא): “וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם“. ומבואר שעם ישראל עבד עבודה זרה, והלכו אחר שרירות ליבם הרע. ומה זה שאמר, “אלה“? הכוונה הפשוטה והברורה, שאמרו על עגל המסיכה, והצביעו לעברו, והודו שהוא האלהים שלהם, ולא רק שהודו שהוא האלהים שלהם החדש, אלא אמרו, כי הוא זה אשר הוציא אותם ממצרים! פשוט וברור לכל בר דעת, כי מילת “אלה“, הכוונה לאותו דבר שעובדים אותו.
וכתב רבי אברהם בן הרמב”ם את הסיבה השכלית והברורה מדוע עשו דווקא עגל! והסביר (שמות פרק לב פסוק ד פרשת כי תשא): “ויעשהו עגל מסכה וג’. מן הסתם כך בקשו ממנו. ומסורת מאת אבא מרי ז”ל, שזה [שעשו דווקא עגל], מפני שהיו אדוקים בסברה של אצטגנונים שהיציאה ממצרים היתה בזמן עליית מזל שור, או כיוצא בזה מן הדמיונות בגזירות הכוכבים המסתעפות מן עבודה זרה. ומאמרם “אלה אלהיך ישראל” וג’ או מפני שהאמינו בהשפעת מעלת מזל שור ביציאתם שהוא כלומר העגל הסמל [לכך], או הדוגמא לרוחניותו, לפי מה שאמר אבא מרי ז”ל … ותמציתו של פירוש זה לפי מטרתנו, שהיו מתכוונים לשלימות בתורה ושויון דעות בדת, ומשה היה מדריכם בזה ומורה להם את הדרך מאתו יתעלה, וכאשר בושש לבוא, היו סבורים שנסתלק, ואין בהם כח בעצמם, ולא שלימות התורה, ולכן ראו ברוע דעתם לחזור לדרך עבודה זרה שהיו מכירים אותה, וסרו ממנה כדי שלא ישארו נעזבים בהעדר מהם מצבם הראשון מבלי להשיג את מטרתם השגה שלימה. זו היתה דעת אותם האנשים ביניהם אשר היו מבקשים אלהים אחרים [אשר] ילכו לפניהם ומחשבתם זו הוציאה את הפירות אשר הוציאה”. ע”כ.
אמנם ספר האופל כמובן, מסביר בעילגותו, שמה שנאמר, “אלה אלהיך ישראל“, בפסוק זה יש סודות עצומים ודברים “נפלאים” [=מבחילים והבלי הבלים גדולים]. כמו שמסביר הטמא ואומר, “ורוח הטומאה ההוא [=כלומר, לפי הטמא, יש ישות בפני עצמה, ישות מאגית הנקראת, “רוח טומאה“! וכמו שאומר מיד, מי זה הרוח טומאה?], הוא נחש הרע. [=אותו נחש שפיתה את חוה, הטמא הזוהרי קורא לו, “רוח טומאה“, ומכנה אותו בתור, “נחש הרע”, ומסביר הטמא ואומר], ויש מי שרוכב עליו [על הנחש! כלומר לא די שהוא רוח טומאה, אלא יש עליו גם רוכבים! ומי הוא הרוכב עליו? אומר הטמא], דהיינו “סמאל” [=כלומר, ודאי ופשוט הוא, שלפי הטמא, שם “סמאל” הוא אינו משל, אלא ישות קיימת ממש כמו שלמדנו כבר לא מעט מדבריו]. והם [סמאל והנחש, הם] דכר ונוקבא [=זכר ונקבה! כלומר הטמא מעליל, שרוח טומאה היא גם משמשת ממש! ומי משמש עמה? סמאל הפגאני! כלומר, לא מספיק לומר, שהבורא ברא רוח טומאה מאגית שלא קיימת, לא מספיק לומר, שרוח המאגית הזו היא ישות מחשבתית הפועלת, אלא ש-ישות זו גם משמשת עם סמאל.
ומה שאמר הטמא “רוכב“, הכוונה מזדווג עמה, וזה פירוש רוכב, כביכול שהזכר רוכב על הנקבה ונמצא עליה! ממשיך הטמא ואומר] ונקראים “אלה” [=כלומר, הטמא מעליל שעם ישראל כאשר חטא בעגל ואמר, “אלה אלהיך ישראל”, כיוונו על סמאל ואשתו הנחש! ומדוע עם ישראל אמר עליהם כך? מכיון] שהם מזדמנים בעולם בכל אלו הבחינות שלהם. [אמנם בניגוד למילת “אלה” שמכוונת על ממלכת הטומאה] רוח הקודש נקרא “זאת” [כלומר, לפי הטמא גם “רוח הקודש” היא ישות מאגית בפני עצמה! כלומר שיש ל-“רוח הקודש” הרגשים והתפעלויות! ולא הבין הטמא ש-“רוח הקודש”, זה שם משותף המורה על התעוררות האדם עצמו! כלומר שמתעוררת בו רוח קדושה להבין דברים שבני אדם אחרים אינם מבינים! אבל הטמא אומר, שרוח הקודש היא רוח מאגית, וישות מסויימת, כפי שנראה בהמשך מה היא!
ונראה לומר בפשטות, כי אף הטמא כותב האופל הבין וידע את האמת, אלא בדבריו אלו, פשוט מאוד החדיר את הנצרות במסווה של יהדות בכוונת מכוין! ממשיך הטומאה ואומר], שהוא [אותו ישות של רוח הקודש המאגית, היא גם], סוד הברית, [והוא] רושם הקדוש הנמצא תמיד עם האדם [=כלומר ישות הנקראת “רוח הקודש”, היא נמצאת בזכרותו של האדם ממש!], דהיינו “עטרת יסוד“. [כלומר, הטמא מעליל, שרוח הקודש היא ישות מאגית, ונרשמת בברית של האדם, כלומר באיבר זכרותו בעטרת היסוד! מה??!!! ישות רוחנית הנקראת “רוח הקודש” מתעברת בברית של אדם? ה’ ירחם כמה סכלות ובערות, ויתירה מכך רשעות לשמה! ודימויים אלו דומים מאוד לנצרות המהובלת הסוברת את שיטת השילוש הטמא. ממשיך הטמא ואומר], וכן נקרא [=ברית הזכר, כלומר זכרותו של האדם, נקרא בשם] “זה“, [כמו] שכתוב, “זה ה’“. “זה אלי“. [=והנה לא יאומן כי יסופר, לא יאומן לאיזה בור סכלות עם ישראל נפל. הטמא הארור מפי הגבורה, מעליל כאן את אחת ההזיות הרעות ביותר, והמתועבות ביותר, שהיו משחר ההיסטוריה של העולם לפי דעתי. הטמא מעליל, שרוח הקודש היא חלק ממהות הבורא יתברך ממש, בדיוק כמו שסוברים הנוצרים! וכאשר אדם עובד את הבורא, אותו חלק של הבורא הנקרא, “רוח הקודש”, נמצא אצל האדם ומתלבש בו!! והיכן הוא נמצא אצל האדם ומתלבש בו? לא אחר מ-בברית שלו! כלומר ה’ יתברך ויתעלה שמו נמצא בזכרות של האדם! ולא מספיק שחילקוהו לפרצופים ומפלצות, לא מספיק שאמרו שהוא זכר ונקבה! אלא מעליל הטמא ואומר, שהבורא יתברך ויתעלה שמו, מתלבש ממש בזכרותו של האדם! ובהמשך נבין מדוע נקרא האליל הקבלי הזה “זעיר אנפין” דווקא.
וכן עוד מעליל הטמא ואומר, שמה שאמר בנבואת ישעיהו על הגאולה העתידה (ישעיהו פרק כה פסוק ט) שיאמרו עם ישראל: “וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ”. למה התכוין הנביא שאמר, “זה ה’ קיוינו לו“? שבגאולה, לכולם יהיה דרגה של רוח הקודש, כלומר, שבגאולה כולם יקבלו ממש חלק מן עצמות הבורא, ועם ישראל יסתכל על זכרותם ויאמר, “זה ה'” – רוח הקודש שהיא חלק מן הבורא הנמצאת בעטרה באיבר הזכרות, סוף סוף דבק בנו, ובדיוק כך קיוינו לו שיהיה בזכרותינו! ממש נצרות לשמה!
והטמא גם מעליל ואומר, שמה שאמרו עם ישראל (שמות פרק טו פסוק ב פרשת בשלח): “עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ”. מה פירוש “זה אלי“? זה הוא אותו חלק מן עצמות הבורא הנקרא “רוח הקודש“, אמרו עם ישראל בשירה זו ושיבחו את הבורא וזעקו, “זה אלי שנמצא בזכרותי“! כך הטמא מעליל שאמרו עם ישראל לבורא בשירה זו!! כמה טמטום ועילגות!
.
ויוצא לפי הטמא כמה יסודות רעועים:
א) היכן שנזכר בתנ”ך – “אלה” – הכוונה ל-ממלכת הסטרא אחרא.
ב) היכן שנזכר – “זאת” – הכוונה לישות אלהית נחלקת הנקראת – “רוח הקודש”.
ג) היכן שנזכר מילת, “זה” – הכוונה שאותה ישות הנקראת, “רוח הקודש” נמצאת כעת בזכרות של האדם.
ולכן כאשר אמרו עם ישראל – “זה אלי”, הכוונה שלהם שהאל שלהם נמצא בברית שלהם! כלומר “זעיר אנפין” הטמא נמצא בברית שלהם.
.
והנה חייב אני לעצור ולבאר דבר מסויים שזכיתי להבין בספר הפגאני זוהר. הנה ידוע כי הספר הפרו-נוצרי הזה, כל מטרת המצוות לפי הטמא הוא לקיים ולהביא לידי מעשה את הזיווגים שנעשים בשמים, מה שנקרא להשלים את הזיווג, להשלים אילן העליון וכו’. וכל זה כמובן מדובר על הבורא יתעלה שמו לפי המכשף הטמא. ועוד פרט שידוע לנו, שיש המון מילים לטיניות וספרדיות בספר האופל. ויצא לי לחשוב, מדוע הם, מכשפי האופל קראו לחלק “רוח הקודש”, שהוא בעצם “זעיר אנפין”, קראו לו מכשפי האופל, “קצר אפים”, או, “קטן אפים”. והנה שתי דרכים בדבר:
.
א) או שמכשפי האופל התכוונו שלרוב תאוותו וזקיקותו של האליל הטמא קצר אפים שלהם להזדווג עם ישותו, החלק הזה של הבורא הוא ישות עצבנית שאסור לעצבן אותה, והסימן של זה שקראו לו, “קצר אפים“! כלומר, שהחלק הזה מחלקיו של הבורא שלהם, הוא נדלק ומתעצבן מהר. ואפשר לומר שקראו לו כן, כי הוא כל כך מלא בתאווה לזיווג, עד כדי כך שתמיד הוא רוגז. בכל אופן שלא יהיה, על שיטה זו יש קושי גדול, כיצד יתכן שהמכשפים הללו יכנו את הבורא, “קצר“. והקושיה היותר גדולה, כיצד יתכן שמכשפי האופל יתנו כינוי לחלק מעצמות הבורא, ויקראו אותו, “קצר“? בו בזמן ששלמה המלך צועק ואומר (משלי פרק יד פסוק יז): “קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא”. נקודה למחשבה!
.
ב) הנה זכיתי לעלות על דבר נורא וחירוף גדול שהגה והחדיר ספר האופל הטמא, ובעצם זו עיקר תפיסת המכשף המסית הארור. והוא כי אנחנו יודעים שספר האופל הטמא נכתב בשפה העברית בתחילה, ועובד ונעבד בכוונה לשפה הארמית על מנת לקנות לב הקוראים ולהסתיר דברי עילגות מאותם שלא מבינים את השפה של הטמא. ומנגד אנו יודעים, כי ספר האופל הוא החדרת הנצרות, יוונות, וכל הדתות השונות לתוך דת היהודים, כמו שראינו כבר במאמר על הבל גלגולי הנשמות כאן.
והנה כאשר נתבונן במילה, “אנפין“, כל האנשים יפרשו את המילה הזו בשתי היבטים:
א) האות פ’ דגושה, כלומר צריך לקרוא כך anpin.
ב) כולם יפרשו מלשון, “אפים”. אבל דבר אחד לא מובן, הרי “קצר אפים”, נמצא בעטרה ובזכרות של הגבר לפי מה שלמדנו הטמא הארור! ולכן יש לשאול, מה קשור מילת, “אפים”, לענין הזכרות של הגבר? וכאן פתרון התעלומה. המילה, “אנפין“, אינה מתייחסת לאפים! אלא מתייחסת לאיבר הזכרות, ונקרא הבורא לשיטתם, “אנפין”. והמילה “אנפין” בשפה הלטינית “לבסוף“, והאיבר הזכרי נמצא בסוף הגוף, לכן מכשפי האופל כאשר אומרים, “זעיר אנפין”, הם מתכוונים לאיבר שנמצא בחלק הסופי שהוא היסוד של האדם לשיטתם! יוצא שכאשר מכשף האופל אומר להתפלל ל-“זעיר אנפין”, הוא מכווין שהחלק הזה של הבורא יכנס ויתעבר בזכרותו של האדם שהוא לבסוף של הגוף! לא יאומן לאיזה בור נפלו עם ישראל!
.
ממשיך הטמא ואומר], אבל אלו [=סמאל ואשתו, הנקבה הנחשה!], נקראים “אלה“, ועל זה כתוב [כשאמרו עם ישראל], “אלה אלהיך ישראל“. [כלומר הטמא מעליל ואומר, שעם ישראל לא עבדו עבודה זרה את העגל, אלא במעשה העגל שעשו, כיוונו לעבוד שני אלילים פגאנים מאגים וכעורים, הם רוח הטומאה שהיא הנחש אשתו של סמאל, והתכוונו לעבוד גם את סמאל, כך חשבו עם ישראל בדעתם לפי המכשף!
ממשיך הטמא ואומר], ומשום זה כתוב, “גם אלה תשכחנה“, הסובב על מעשה העגל. [=מה? מה זה השטות הזו שאומר המכשף? נאמר בכתוב (ישעיהו פרק מט פסוק טו): “הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ, גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ”. ע”כ. בנבואה זו הנאמרה מאת הבורא על ידי הנביא, אומר הנביא לעם ישראל, שהרי אין אשה בעולם שתשכח את ולדה הנולד מרחמה, וכל חייה תזכרהו, והנה במקרה נדיר ורחוק מאוד, יתכן שיהיו נשים אשר ישכחו את פרי בטנם ויעזבו אותם. ואז מודיע הבורא ואומר, “ואנכי לא אשכחך”! כלומר, הבורא יתברך לא שוכח את עם ישראל בגלות לעולם!
ומה הקשר למעשה העגל בכלל? לא מדובר כאן כלל על איזו פעולה מסויימות שפועל הבורא, או מכוין דיבור על דבר מסויים שהיה במעשה עבירה מסויימת! אלא הדבר הזה הוא בסך הכל מליצה ודוגמה, שלעולם ועד הקב”ה לא יעזוב את עם ישראל, כלומר לא ישכח אותם, ואם יחטאו ויטמעו בעבירות, יוכיח אותם על פניהם כל זמן שיצטרכו לכך, ולא יהיה להם נחת עד אשר יחזרו בתשובה.
והמילים, “גם אלה תשכחנה“, הוא רק דוגמה לכך שיש המון אמהות שנטשו את בניהן. כמו שכתב הרד”ק, “התשכח אשה עולה? [כלומר התשכח אשה את] בנה הקטן? [ודאי שלא!], כי היא מרחמת עליו יותר, בעבור שאין לו כח לבקש פרנסתו כמו הגדול … ואמר התשכח אשה עולה? [כלומר] שלא תרחם בן בטנה? זה לא יהיה! … גם [אם] אלה תשכחנה, פעמים שגם אלה הנשים תשכחנה בניהן, כשיש בהן מדת אכזריות, כי ימצא בהן, אבל הן מעטות, אבל אני [אומר ה’ יתברך], רחום, ולא אשכחך לעולם“. ע”כ. ולכן אין גבול לטמטומו של המכשף הזוהרי, כל הזמן הוא משרבט הבל הבלים וממציא המצאות בלי סוף! ועם ישראל התמימים קונים את ההבלים הללו וחושבים אותם לסודות, ואינם אלא דברי מינות וכפירה!
ממשיך הטמא ואומר, ומה שנאמר],”ואנכי“, שהוא סוד “זאת” [=שהיא מדרגת רוח הקודש הנדבקת בזכרותו של האדם, אומר הבורא], לא אשכחך. [=לעולם אדבק בעם ישראל בזכרותם בבחינת “זאת“]. וכתוב, “על אלה אני בוכיה”. כי חטא העגל שנקרא אלה, גרם להם לבכות כמה בכיות. [מה? שוב פעם הטמא משנה את כל ענין הכתוב ונותן דופי בו. שהרי נאמר (איכה פרק א פסוק טז): “עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב”. בקינה זו, מודיע מיכה, כי ל-ה’ יתברך, יש כביכול צער מלפניו על אותם הצדיקים שמסרו נפשם למיתה בגבורה! ומילים, “על אלה אני בוכיה”, לא חוזרות כלפי אלו שנעשה להם הדין, אלא חוזרים כלפי האומר את הקינה! ואומר הטמא מעליל ואומר, שאיכה אמר בכיה זו על זה שעבדו ישראל בחטא העגל את סמאל ואשתו הנחשה! ממשיך הטמא ואומר] … וזהו ג”כ החטא של עץ הדעת, שסמאל והנחש פיתו אותה [את חוה], להפריד [את אותיות] “אלה” מן אלה-ים. וע”כ הם נקראים אלה. [=פשוט טמטום וסכלות ללא גבולות!
ממשיך הטמא ואומר] פירוש אחר על הכתוב, “על אלה אני בוכיה“. מה הטעם [שהבורא יתברך בוכה? כלומר לפי המכשף לבורא יתברך יש עצב, בכי ממש! ולפי מה שנראה הבורא יתברך אף מפוצל בדעתו, כי מסביר הטמא, מדוע הבורא בוכה?], משום שניתנה רשות למקום הזה, הנקרא “אלה” [=כלומר, הבורא יתברך בוכה על מה שהוא בעצמו ברא לפי מכשף האופל, והוא בוכה על הנחש הוא רוח הטומאה, ובוכה על סמאל הפגאני בעלה של הנחש שרוכב עליה, הבורא יתברך בוכה, כיצד נתן רשות לסמאל ואשתו], לשלוט על ישראל ולהחריב בית המקדש. [כלומר, המכשף מעליל שמי שהחריב את בית המקדש זה לא ה’ יתברך, מי שהחריב את בית המקדש זה סמאל ואשתו הנחשה!
כלומר לפי הטמא, יש עוד כח אחר מלבדו בעולם! ממשיך הטמא ואומר], ומשום שניתנה להם רשות לשלוט [=הנה, מפורש שהטמא הזוהרי האמין בריבוי אלוהות, ואף האמין לא רק שיש צד אחד בשמים, אלא האמין שניתנה לו יכולת שליטה מה לעשות, כמו שאמר, “שניתנה להם, לסמאל ואשתו הנחשה, רשות לשלוט על העולם”! והבורא שלהם של המכשפים הזוהרים, אשר מפוצל בדעתו, לכן עליו], כתוב, “על אלה אני בוכיה“, סוד הדבר, על אלה, זהו צד הטומאה, שנקרא “אלה“, שניתנה להם רשות לשלוט. “אני בוכיה”, זהו רוח הקודש, דהיינו המלכות הנקראת “אני” [=שכל זמן שכוחות הטומאה שולטים בעולם, הם לא נותנים לבורא רשות להכנס בברית של הגברים! ועל זה ה’ יתברך בוכה! ימחה שמם של מכשפי האופל! והנה כעת הטמא שם לב לסתירה ולקושיה שיבואו על דבריו העילגים. ואומר] ואם תאמר, הרי כתוב בתוכחה, “אלה דברי הברית“. [והרי אם נפרש כדברי הטמא המהובל, שמילת “אלה” ידבר על סמאל ואשתו הנחשה הטמאה, נצטרך לומר שהקב”ה אמר שדברי הברית הם גם עבודה לסמאל הפגאני והנחשה הטמאה, לכן הטמא מוכרח לשרבט תירוץ מהובל ואומר], ומשיב, כך הוא ודאי [=גם כאן מדובר על סמאל הטמא והנחשה הפגאנית, כמו שאומר], שגם כאן סובב [מילת “אלה” דברי הברית”, ורומז], על הסטרא אחרא, כי כל אלו הקללות אינן מתקיימות [ובאות על האדם] אלא מתוך “אלה“, ששם כל הקללות כמו שהעמדנו. [=כלומר, לפי הטמא, “אלה” דברי הברית”, מכוונים ואמורים לעם ישראל, שאם לא יעשו את עבודתם כמו שצריך, ולא יכניעו את הקליפות על ידי עשיית המצוות, אז ידעו, כי ניתן רשות לאלה, לאותם כוחות הרשע שהם סמאל הטמא והנחשה השבורה, ניתן להם כוחות לבוא ולהכות את האדם, ולהביא עליו את כל הקללות!
ולפי דברי הטמא מתבאר, שיש עוד מנהלים לעולם מלבד הבורא! כלומר שיש ביד ישויות מסויימות להכות את האדם לפי רצונם! וזו כפירה גדולה מאוד! ואני אסביר, לפי הטמא מבואר, שהסטרא אחרא הוא לא שליח של הבורא, אלא הוא ישות בפני עצמה שיש צורך להכניעה! כלומר, עצם המחשבה שאדם עושה פעולה מפעולותיו על מנת להכניע כח אחר, מדובר בעבודה זרה מן החמורות ביותר!
וממשיך הטמא ואומר] שהסטרא אחרא הוא ארור [=כלומר, הטמא מודה שהסטרא אחרא הוא ישות פועלת ונפעמת, ואיני מבין, מדוע האופל קורא לסטרא אחרא בשם “ארור”? הרי שאם הוא עושה שליחות הבורא, הוא צריך להיות ברוך, כמו המלאכים עושי דברו! ואם הוא ארור, משמע שהוא פועל בניגוד לרצון הבורא! והרי זה שיבוש נורא ומחשבה שכלית נמוכה מאוד בהקשר לבריאת העולם!
שהרי יכולת הבחירה ניתנה רק לאדם בלבד, ואיך נייחס, רצון, חשק כלפי גורמים עליונים שלא שייך בהם בחירה! בוודאי שהטמא הזוהרי היה כופר גדול בכל מעשה בריאת העולם, וארור הפרו נוצרי הזה מפי הגבורה! ממשיך הטמא ואומר ומביא “ראיה” לדבריו שהצד האחר שבשמים הוא ארור!], שכתוב, “ארור אתה מכל הבהמה”. [מה?! מה הקשר? הקב”ה אמר זאת לנחש על מעשהו שעשה! ולא אמר זאת לישות פגאנית! ממשיך הטמא ואומר], ומשום זה הקדים ואמר, “אלה”, העומד על מי שעבר על דברי הברית. וכן [אמר], “אלה המצות אשר צוה ה’ את משה”.
[וכעת הטמא נתקע גם כאן, כי אם נפרש, “אלה” שמדובר על הסטרא אחרא, כיצד יצוה הבורא יתברך שהאדם ישים את הצד האחר עליו והם יקראו המצוות? אז מוכרח לתרץ הטמא ולשרבט הבל הבלים, ומסביר], כי מצות התורה הן לטהר האדם [מה?! מצות התורה באו לטהר את האדם בצורה מסטית ומאגית? מה זה השטות הזו?
ולכן חושך אליהו בספרו מרכבות מוות (חלק ו’ עמוד עא טור ימיני) כותב השיקוץ חירוף נורא ואיום: “הרי לפניך חביבי שלימוד הזוהר מרומם מכל לימוד, וזה מה שעזר לו בעולם העליון, ואם לא די לך בזה אביא לפניך גם כן מה ששמעתי מ … יעקב הדאיה … ששמע זה מפי אבותיו שזקנו … שלום הדאיה … שהיה ראש מקובלי בית אל, אמר לו חמיו … יצחק לבטון … בסוף ימיו שכל ימיו הוא למד רק נגלה, והוא רוצה ללמוד גם תורת הסוד [=ספרי עץ מוות בעיון], ואמר לו מה נלמד? אמר לו הטוב ביותר שנלמד עץ חיים [=מוות], וכך היה במשך שנתיים, עסקו כל היום כולו בספר הקדוש עץ חיים יום יום, ולאחר שנתיים ימים עשו סיום עם סעודה חשובה והיו שמחים מאוד, לאחר תקופה קצרה נפטר … יצחק לבטון … לחיי העולם הבא, ובא בחלום ל … שלום הדאיה … ואמר לו, דע לך, כי כל מה שלמדתי כל ימי חיי, והייתי דיין ועסקתי יומם ולילה בתורה, לא עזר לי בשמים לזכות לגן עדן עמו [=כלומר התורה, נביאים, כתובים, משניות, תלמוד, אינו מספיק ואינו חשוב לפני הבורא בשביל לזכות לגן עדן, וכעת לחירוף הגדול של מסר החלום. אומר], השנתיים ימים שלמדנו יחד תורת הקבלה בספר … עץ חיים, ואין לך לשער ולתאר מה עושה ופועל לימוד זה בעולמות העליונים, אם לאדם עצמו הלומד, ואם על כללות עם ישראל. לכן בבקשה ממך תזכה את כל החכמים וכל החברים ותשדל [=שידול!!] אותם לעסוק בתורת חכמת הנסתר [=חכמת ריבוי אלוהות] בסודות התורה, ובזוהר … כי אפילו בגרסא בעלמא [בלי הבנה] בונה עולמות ועושה פירות ופירי פירות [כלומר העולם כעת חסר]”. ע”כ.
וכמובן כל אלו הדברים, הם הסתה פרועה וחירוף כלפי כל מסורת התורה שבעל פה. מה גם שכל מה שכתב זה הבל הבלים, וחולמי חלומות לא חסר. ורק חושך אליהו וחבריו מסוגלים להעלות דברי הבל וריק על ספריהם על מנת להדר את תורתם החדשה המלאה באלילות.
ומה גם כי רוב מצות התורה באו להרחיק מן העבודה זרה שמסית אותנו ספר הזוהר הארור מפי הגבורה, אשר מלמד אותנו לעבוד את העגלים של הפרצופים! מצות התורה לא באים על מנת לטהר אדם בישותו הרוחנית! מצות התורה באו מדרך השכל וההבחנה! ומעליל הטמא ואומר, שמצוות התורה מטהרים את האדם, וגורמים לו] שלא יסור לדרך הזה של “אלה“, וישמר מהם ויפרד מהם. [=כלומר, כל המצוות באו רק על מנת שהסטרא אחרא לא יכה אותנו, ונמצא שאנו לא עובדים את הבורא, נמצא שכל עבודתינו נעשית לכוחות אחרים, וכל עבודתינו במצוות נעשית מפחד שאיזה כוחות מדומיינים יתקפו אותנו! ממשיך הטמא ואומר], ושיעור הכתוב, “אלה המצות”, שעל טהרת “אלה”, באות המצות. [כלומר, כל מטרת המצוות לפי הטמא הזוהרי, הוא בשביל שנהיה טהורים בישות הרוחנית שלנו, ואז סמאל הפגאני לא יוכל לפגוע בנו. והנה בדברים אלו בלבד הסית הספר הרע והארור הזה את עם ישראל, לעבוד ולהיות נעבד ומשועבד לכוחות אחרים! וזו מינות ועבודה זרה חמורה ביותר, אשר אינה מצדיקה את היותינו מקבלי התורה!
וכעת יש לי לשאול, מה יאמר הטמא על הפסוק שנאמר בו (דברים פרק יב פסוק א פרשת ראה): “אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה”. לפי דבריו של המכשף הזוהרי, מה שנאמר “אלה“, הם סמאל ואשתו הנחשה, והבורא יתברך לפי דברי העילג, ציוה לעבוד את “אלה”, ולשים אותם בתור חוק ומשפט, ואף לשמור ולשמר אותם, ולתת להם את חלקם, ונמצא שהחוק והמשפט שציוה הבורא, הוא לעבוד עבודה זרה את “אלה”! האם יתכן כדבר הזה? אלא ודאי שהארור הטמא הזה הינו משומד, מומר, אשר הסית את ישראל אחר השוטות והאלילות!
ממשיך הטמא ואומר], ואם תאמר [ותקשה, שהרי גם אצל נח נאמר המילה “אלה”, כמו שנאמר], “אלה תולדות נח נח”. [עונה הטמא ללא בושה בעזות מצח חריפה] כך הוא ודאי, שגם שם היה [ממלכת] הסטרא אחרא, כי יצא חם, שהוא אבי כנען [=כלומר, שוב יוצא לפי הטמא כי מעשיו של חם היו מוכרחים מיום היולדו, שהרי בגלל שהיה הסטרא אחרא בזמנו של נח שולט, הוכרח לצד פסולת לעולם, והוא חם. ויוצא שחם היה משולל בחירה מכל וכל, ואם כן על מה נענש לפי הטמא?], וכתוב, ארור כנען. והוא, סוד זה שכתוב אלה. שהוא ארור כנ”ל. [=הוא ארור בגלל מעשיו, לא בגלל סטרא אחרא דמיונית! שום סוד ושום חידוש אין כאן, אלא הבל הבלים מיץ של זבל פגאני.
ממשיך העילג ואומר] “ורוח הטומאה, הנמצא תמיד במדבר [=כלומר הוא ישות בפני עצמה], מצא מקום באותו הזמן להתחזק בו. ומה שהיו ישראל טהורים מזוהמא הראשונה שהטיל הנחש בעולם וגרם מות לכל, מעת שעמדו על הר סיני, גרם להם חטא העגל עתה, לטמא אותם כמקודם, ולהתחזק עליהם, וגרם להם שוב המות ולכל העולם, ולדורותם אחריהם. [=מה? היכן מצינו שבשעה שקבלו ישראל את התורה, הובטח להם שיחיו חיי נצח? הרי נאמר בתורה (בראשית פרק ג פסוק יט פרשת בראשית): “בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב”. והטמא מעליל כאן כמה דברים נחותי מחשבה והשכלה! והראשון הוא שכל ענין המות שמגיע לבני אדם, הכל הוא משום זוהמת הנחש שהטיל הנחש בעולם וגרם מות לכל! כלומר, הכל בגלל סמאל הפגאני, שהבורא לא יכל להכניעו!
ממשיך הטומאה ואומר] “ובוא וראה, בעיקר היה צריך אהרן להטהר, כי לולא הוא לא יצא העגל … וע”כ ניתן לו [=להקריב] עגל לחטאת, כמו שהוא גרם. ומשום זה, כשרוח הטומאה הזה נתחזק וחזר לשלוט על העולם כבתחילה, כי בזמן שחטאו ישראל בעגל, המשיכו עליהם יצר הרע הזה כמקודם, לכן כשנטהרו ישראל, ורצו להטהר, צריכים להקריב שעיר, משום שהשעיר הוא חלק של יצר הרע ההוא, רוח הטומאה ההוא שאמרנו. [כלומר, מדברי הטמא עולה, כי אנו מקריבים על מנת לפייס את החלק הרע שברא הבורא! והוא הסטרא אחרא שהבורא בעצמו נתן לו ממלכה ורשות! אתם שומעים? הבורא ברא כח שצריך לעשות בשבילו דברים, כלומר לפי המכשף, הקב”ה ציוה אותנו לעבוד ולפייס כוחות אחרים! ממשיך השיקוץ ואומר], “כתוב, “וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב”. מהו “תבנית שור”. זה הוא “עגל” … בוא וראה, וימירו את כבודם, זו היא השכינה, שהלכה לפניהם [=כלומר ישות נקבית המזדווגת], והחליפו אותה במקום טומאה, “אל אחר”. [=שימו לב לדבריו של הטמא, הטמא לא רק אומר שהם עבדו אלהים אחרים, אלא מודה כי יש אל אחר מלבד הבורא, והרי הטמא הזה מין גמור שחובה להשמידו]. ומשום זה, לא נעברה זוהמא זו מן העולם, עד הזמן ההוא שהקב”ה יעביר אותה מן העולם. כמ”ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וכבר העמדנו.
כתוב, ויעשהו עגל מסכה. וכתוב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. משמע שלא עשה אותו אלא שנעשה ע”י אחר, א”כ מהו ויעשהו. ומשיב, אלא ודאי כמו שהעמדנו, שלולא אהרן לא נתחזק רוח הטומאה להכלל בזהב. אבל כל תקון שצריך, צריכים לבנות אותו, ו[כיצד בונים אותו? אומר הטמא ומעודד עניני עבודה זרה], זה נבנה ע”י המכשפים כמו שהיו לפנינו. בוא וראה, יש מי שעושה כשפים ומצליח בידו, ויש מי שעושה אותם כאפן הזה ממש, ואינו מצליח בידו. כי לעבודות אלו צריך לאיש מתוקן. וכאן, במעשה העגל, הכל היה מתוקן לרוח הטומאה לתת לו מקום לשלוט … אמר רבי שמעון [=הדמיוני של המכשף], אף על פי שכל אלו הדברים הם כמו שאמרנו, הרי הקדוש ברוך הוא נותן לו שליטה לסטרא אחרא [=כלומר הטמא מודה, כי הסטרא אחרא אינו משל ונמשל, והבורא ציוה את עם ה’ לפחד ולירא ממנה כמו שמסביר ואומר], וצריכים להכניע את רוח הטומאה מכל הצדדים. [=כלומר, עבודתינו בעולם הוא להכניע את ישות הנקראת, “רוח הטומאה” מכל הצדדים.
ממשיך השיקוץ ואומר], בוא ואומר לך סוד אחד [=הבל הבלים], ולא ניתן לגלותו חוץ לאלו קדושים העליונים. בוא וראה, למקום הזה, שהוא רוח הטומאה, נתן לו הקדוש ברוך הוא שליטה שישלוט בעולם בכמה אפנים, והוא יכול להזיק, ואין לנו רשות להתנהג עמו בבזיון, כי צריכים להשמר ממנו, שלא יקטרג עלינו בקדושה שלנו. [=בדברים אלו גרם הטמא לעם ישראל לעבוד עבודה זרה ולהיות מינים, ומעלים יום יום חרון אף כלפי הבורא יתעלה שמו שמאריך אפו לעמו ישראל. ממשיך השיקוץ ואומר], וע”כ יש לנו סוד אחד, שצריכים לתת לו [לממשלת הסטרא אחרא והעומד בראשה, סמאל הפגאני, צריך לעשות פעולה מעשית ולתת לו] מקום קטן בתוך הקדושה שלנו, כי מתוך הקדושה יוצאת שליטתו. [=מה? מה זה השטות הזו?. ממשיך השיקוץ ואומר] והיינו, שצריכים בתוך סוד התפלין להצניע שערה אחת של עגל, שתצא לחוץ ותהיה נראית כי חוט השערה הזו אינו מטמא, חוץ אם השערה ההיא מתחברת ונעשית כשיעור [שעורה], אבל פחות מזה אינו מטמא, ושערה ההיא צריכים להכניסה בתוך קדושה העליונה שלנו, ולתת לה מקום, כדי שלא יקטרג עלינו בקדושה שלנו.
ומקצת שערה תצא לחוץ מן התפלין, שתהיה נראית. [=מה? הטמא ממציא הלכה חדשה! ועל מנת להמציא הלכה חדשה, צריך שיהיו בית דין שיסכים על כך, וצריך שיהיה בית הגדול שבירושלים, וצריך לכך שיסכימו עליו גדולי ישראל! ומי יערב ליבו להסכים לזבוח ולתת חלק לעבודה זרה שהטמא מעליל שהיא קיימת! שהרי הוא טוען כי היא אל אחר!, כמו שמסביר ואומר], כי כשהסטרא אחרא רואה אדם ההוא בקדושה העליונה, והחלק שלו משתתף שם, אז לא יקטרג עליו, ולא יוכל להרע לו למעלה ולמטה. שהרי נתן לו מקום. [=מה? יש קנאה בשמים?], ואם לא נותנים לו חלק בקדושה הזו, הוא יכול להרע לו למטה [=הוא? מה יש לו כח לעשות פעולה? וכי ניתן להכעיסו? כן!! אומר הטמא שהוא] עולה ומקטרג עליו למעלה [רק מפני שלא הביא לו חלק! ממש עולם פשע בשמים!!], ואומר, פלוני שהוא מקדש עתה, כך וכך עשה ביום פלוני, וכך הם חטאיו. עד שמגיע הדין על אדם ההוא, ונענש על ידו.
[כעת הטמא לא שם לב למה שכותב] וכך היו עושים ישראל, שהיו יודעים סוד הזה. [כלומר, משעת חטא העגל, הטמא מעליל ואומר, שכל עם ישראל היו מוציאים שערותיהם לכבוד ממשלת הסטרא אחרא, ובעצם אומר שרבותינו חטאו בכמה דברים, ומהם, שלא גילו לנו דבר זה, וגרמו לכל עם ישראל צרות וייסורים! דבר שני, מעליל הטמא ואומר, כי רבותינו ואבותינו היו מינים גמורים ועובדי עבודה זרה כמוהו! ואם היו נוהגים מנהגים כאלו, כיצד ניתן לסמוך בכלל על כושר מחשבתם? כיצד ניתן לסמוך על קבלתם? ממשיך הטמא ואומר], כשהתחילו להתקדש בקדושה עליונה ביום הכפורים, היו משגיחים מיד לתת חלקו למקום ההוא, ולתת לו חלק ביניהם כדי שלא ימצא מקטרג עליהם, ולא יבא להזכיר עונותיהם של ישראל. (וכבר נתבאר בפ’ נח אות ק”ד ומשם תדרשנו) שכמה אגודות וכמה מחנות הם המוכנים לקחת הדבר ממנו כשבא לקטרג, אשרי חלקו מי שיכול להשמר שלא יזכרו עונותיו למעלה, ולא ישגיחו עליו להרע“. ע”כ.
ושימו לב לשיקוץ, כיצד מסיים ואומר, “אשרי חלקו מי שיכול להשמר ממנו שלא יקטרג עליו” ומדוע? כדי שלא יעשו לו דברים רעים ויזיקו אותו!! כלומר הטמא הזוהרי הפך את כל עבודת בני ישראל, במקום שיעבדו רק את הבורא יתברך, גרם להם הטמא, שישתפו בפעולותיהם ובעשיית המצוות, מחשבת עבודה זרה ממש, ויביאו חלק במצוות גם לעבודה זרה הנקראת סמאל, על מנת להשקיט את רוחה!
וכל זה הוא כפירה עצומה ביסודות דת האמת. וכמו שכתב רבינו הטהור (הקדמה לפרק חלק סנהדרין פרק י’ משנה א’): ” … והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה”. ע”כ. כלומר, אף אם היתה קיימת ישות דמיונית בשם סטרא אחרא, היה אסור לעשות שום מעשה מן המעשים על מנת לכבדה חלילה וחס! כי אין עושין אותם אמצעים להגיע לרצון ה’ יתברך על ידם! ורוב התורה באה להזהיר על זה! והטמא בהלכה זו שהמציא כמו המון הבלים שהמציא במוחו המטונף, גרם לעם ישראל לכפור ביסודות דת האמת!
ועוד יותר מכך, הצער הרב הוא, שהלכה הזו הגובלת בעבודה זרה גמורה, הובאה בשולחן ערוך של ר’ קארו! כלומר, ר’ קארו בשולחנו מהלל ומשבח לתת חלק לעבודה זרה, ומודה בהלכה זו שיש עוד אלהים! וכבר כתב רבינו הטהור וסיים את יסודות דת האמת בדברים חריפים מאוד ללא פחד: “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. ע”כ. כלומר, כל מי שהביא הלכה זו, כל מי שפקפק ביסודות הדת על ידי הבל הבלים זה של ספר הזוהר הפרו-נוצרי, הרי הוא יצא מן הכלל.
והנה גם את זו ההלכה והבל ההבלים הזה דחינו מכל וכל. ואסור בתכלית האיסור להוציא שערות מחוץ לבית התפילין של הראש חלילה וחס! שכן הדבר מעיד על זבח לאלהים אחרים שלא קיימים!
ע”כ כתבתי מאמר זה ועמלתי עליו רבות, ממני חן שאולוב ספרדי טהור.
