.

***

“סתירת הלכות שהובאו בש”ע מספר האופל (חלק ד’) – “חובה להגיע בטלית עם תפילין לבית הכנסת”

הנה במאמר הקודם שעסקתי בו לגבי סתירת ההלכות שבספר האופל הפרו-נוצרי, התייחסתי לענין ההלכה שהובאה בש”ע של ר’ קארו, ובוא מבואר כך (שולחן ערוך או”מ הלכות תפילין סימן כה סעיף ב): “מי שהוא זהיר בטלית קטן, ילבשנו ויניח תפילין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול”. ע”כ. ומקור הדברים הם מספרו בית יוסף, שכתב (בית יוסף או”מ סימן כה אות ב ד”ה והדרך הנכונה): “והדרך הנכונה [היא], לברך על טלית קטן, ואחר כך יניח תפילין של יד ושל ראש, ואז יבוא לבית הכנסת ויתעטף בטלית גדול, ובזה יצא ידי חובת רבי שמעון בן יוחאי שכתב בספר הזוהר פרשת ואתחנן (רסה.) שצריך שיהא לבוש ציצית ותפילין בצאתו מפתח ביתו לילך לבית הכנסת [וז”ל] “ומאן דעייל לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קוב”ה אמר אן הוא מוראי ודא אסהיד סהדותא דשיקרא”. ע”כ.

והנה מקור הדברים במלואם, אשר מתוך הדברים החמורים הללו, נמצא ספר האופל מחרף ומגדף מאוד כלפי שמים. וכה דבריו הטמאים (פירוש הסולם לזוהר – דברים פרשת ואתחנן מאמר ד’ פרשיין דתפלין דרישא ודדרועא אות צח): “אמר רבי שמעון [המזוייף], בשעה שאדם מקדים עצמו בחצות לילה, וקם ועוסק בתורה עד שמאיר הבוקר. [כלומר, הטמא דורש ומעודד את בני האדם לקום ללמוד באופן שיטתי וקבוע בחצות הלילה, ומשמע מדבריו, שמי שלא עושה כן, כלומר מי שלא קם בחצות לילה ללמוד, הבורא יתברך אינו משתבח בו!

ולא רק זו בלבד, אלא דורש שאדם ילמד מחצות הלילה עד שיאיר הבוקר! וזה בניגוד גמור לשכל הישר, ולחיים שהם בנויים על סדר ותקנה מחשבתית. וכל מה שאמרו ושבחו בתלמוד את לימוד הלילה, לא מדובר בקימת חצות הלילה, אלא דיברו על לימוד בזמן שנקרא “לילה”, והוא מצאת הכוכבים והלאה כפי שאני אוכיח בהמשך.

וכמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג): “אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה, וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, אמרו חכמים, “אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר, “קומי רוני בלילה”, וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר, “יומם יצוה ה’ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי” וכו'”. ע”כ.

ומה שכתב רבינו, “ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה וכו’“, אין הכוונה שלא ישן בכלל בלילה! אלא כוונתו הברורה, שלא יאבד לגמרי אפילו אחד מהם, בשינה שתבוא משעת צאת הכוכבים ועד עלות השחר, כלומר שלא יאבד את לימוד התורה בלילה בכלליות!, אלא ילמד בלילה כפי יכולתו ויעלה לישון על מנת שיתחזק לקום בבוקר לעשות צרכיו וצרכי אנשי ביתו!

כמו שכתב בעצמו (רמב”ם הלכות דעות פרק ד הלכה ד): “היום והלילה כ”ד שעות, די לו לאדם לישן שלישן [=מלשון שליש], שהוא שמונה שעות, ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש”. ע”כ. והרי לך שצריך האדם לישן לפחות שמונה שעות. והנה כתב, “והיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות“, ולמדים אנו מדבריו, שעיקר לימוד התורה שאדם צריך ללמוד בלילה, במה שכתב בהלכות תלמוד תורה, הוא בתחילת הלילה, שהם השעות הראשונות של הלילה. ולאחר מכן ישן עד עמוד השחר!

וזה בניגוד למה שכתב מכשף האופל, והחדיר סם המוות לגוף ונפש בני אדם, ועשה להם כעין הכרח לקום בחצות הלילה, כלומר שגרם לכך שישנו בני אדם שעות מועטות ויהיו מעונים ורצוצים, ולאחר מכן יקומו ילמדו משעת חצות עד עמוד השחר!

ונמצא חייהם אינם חיים! ואינם מסוגלים להיות מרוכזים בצרכי ביתם! ובוודאי הקורא גם משער, איזה תורה אדם ילמד כאשר יקום משנתו? תורתו של ספר הזוהר הפרו-נוצרי, שהרי אם כבר קם בחצות הלילה, מפני מה יעסוק בתורה הפחותה לפי דעתו של הנוצרי מחבר הזוהר? שהרי לפי דעתו של המכשף, תורת חז”ל המשנה והתלמוד לא מלאים בחכמתו הריקנית, ולכן זה השומע למכשף הזוהרי בוודאי כי יגרוס וילמד בספרו הפרו-נוצרי! ונמצא כל ימיו עמל לריק!

והנה לך האות והראיה, שהנהגות מעין אלו וכיוצא בהם, אינן אלא ליחידים בלבד, ולא לשאר בני אדם, וגם זה, לא נעשה בעבור תיקונים, אלא בעבור כושר מחשבתי ושכלי בענין מהירות חלוף הזמן וניצולו על מנת למלאות את הייעוד של האדם בעולמו. כמו שאמר דוד המלך והעיד (תהלים פרק קיט פסוק סב): “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ”. ואמרו בתלמוד (בבלי מסכת סנהדרין דף טז עמוד א): “כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר“. ע”כ.

והנה מזה התלמוד ראיה גדולה לדברינו! כי אם דבר זה היה רגיל אצל כולם, כלומר לקום בחצות הלילה, במה השתבח דוד המלך בדבר זה בכלל? אלא ודאי, כי דבר זה לא היה נהוג כלל אצל שאר העם, ואפילו לא אצל מי שנקראו תלמידי חכמים! ואין דבר זה אלא ליחידי סגולה בלבד כמו לדוד המלך! ולכן הטמא הזוהרי מחדיר השקפה והזיה רעה מאוד, בה הוא מלמד את האדם לקום כל יום בחצות הלילה וללמוד עד עמוד השחר!! ונמצא האדם מדיר שינה מעיניו!

ממשיך הטמא ואומר], ובבוקר מניח תפלין בראש, ו[מניח] תפלין ברושם הקדוש [=הטמא קורא לזרוע של האדם בשם, “רושם הקדוש“, מכיון שלפי דעתו של הטמא, עיקר הזיווג של הבורא הוא “קצר אפים” הטמא, עם ישותו הבת האלילית הנקראת, “נוקבא“, נעשה דווקא בחלק הזרוע כפי שלמדנו במאמרים הקודמים!, ומסביר הטמא, מה הוא “רושם הקדוש”, ולמה נועדו “תפילין של יד”]?, דהיינו תפלין של המלכות [=התפילין של יד, הם הבת האלילית הנקשרת על ידי האדם] בזרוע. [=שהוא בעצם הרושם הקדוש, שבו נעשה הזיווג המושלם! כלומר, לפי הטינוף, כל עיקר מצות התפילין ובעיקר הנחת תפילין של יד, הוא על מנת שיהיה לבת הטמאה מקום ראוי להכנס ולהזדווג עם בעלה קצר אפים!!

ואומר הטמא, לאחר שאדם עשה את זה] ונתעטף בעטוף של מצוה [=טלית]. ובא לצאת מפתח ביתו, הוא פוגש במזוזה, שהיא רושם של השם הקדוש, שהוא מלכות [=גם המזוזה היא קשורה לבת האלילית המלכות, כלומר, קלף המזוזה עצמו, הוא נכתב ונעשה על ידי שיהיה ניתן להפעים ולהפעיל את הבת האלילית הטמאה המלכות] בשער ביתו. [=ומבואר לפי הטמא, כי בשני המצוות הללו של תפילין ומזוזה, מתבצע זיווג! אולם זיווג זה אינו יכול להיות מבוצע, אלא אם כן אדם פוגש את המזוזה כאשר הוא עטוף בתפילין בראשו ובידו! שאם לא כן, הזיווג לא יצליח כלל! ונמצא לפי הטמא, שכל מי שאינו יוצא מביתו כאשר הוא עטוף בציצית ומוכתר בתפילין, הוא גורע ומחסר מן הזיווג העליון של הבורא, ואם אדם כל כך גורע מזיווג הבורא, כיצד הבורא לא יעניש אותו?! וכל זה בעבור שלא שעשע את בוראו להזדווג עם ישותו הבת האלילית הטמאה!

וממשיך הטמא ואומר, שאם שמע האדם להוראותיו הנוצריות], הנה אז, ארבעה מלאכים קדושים מתחברים עמו [=מהיכן הוא יודע? הרי שמדובר במעשה מרכבה, שאין דורשין אפילו ליחיד! וכל שכן שאין כותבים ענינים אלו על כתב! ואין מדובר כאן על שם משותף שהוא ענין השכל וכו’ ואין מדובר כאן על משל ומליצה, שהרי הטמא מקשר את דבריו לענין מעשי, ואומר], ויוצאים עמו מפתח ביתו ומלוים אותו לבית הכנסת, ומכריזים לפניו, תנו כבוד לצורת המלך הקדוש [=חירוף כלפי שמים, וכי הצורה של ה’ היא צורה של בני אדם? כמו שממשיך ואומר הטמא], תנו כבוד לבן המלך, לצורת הפנים של המלך. [מה??? צורת הפנים של הבורא הוא צורת פניו של האדם? הגשמה מוחלטת! וספר הזוהר הפרו-נוצרי הזה כולו מינות! ואף אם יטען הטוען שמדובר במשל, אדחה דבריו ואומר לו, שדבר זה לא יתכן! והוא מהסיבה כי מכשפי האופל, הם בעצמם את כל מדרשי חז”ל שצריכים לפרשם כמשל, הם מפרשים אותם כפשט, ולכן פשוט כי אף דבריהם הם לא משל אלא פשט! שהרי כאשר אנו מסבירים להם אגדות בתלמוד ואומרים שמדובר במשל, הם משחקים עלינו ואומרים שאנו מהפכים יוצרות, אבל כאשר אנו אומרים שספר האופל אינו משל, הם יוצאים מדעתם!

ממשיך הטמא ואומר], ורוח קדוש שורה עליו, מכריז ואומר, ישראל אשר בך אתפאר. אז, אותו רוח הקדוש, עולה למעלה ומעיד עליו לפני המלך הקדוש. אז מצוה המלך העליון לכתוב לפניו כל אלו בני היכלו, כל אלו הנודעים לפניו. ולא עוד, אלא, שהקב”ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות, ראו מה בני עובד בעולמי. [=כלומר, הבורא משתבח בו בזה שגרם לו ולישותו לשמש עם עצמו ולגרום משכב בעצמותו!! ומה שבח יש בזה? איזה דבר שכלי ומחשבתי לימד האופל שאדם עשה בכך?

ממשיך הטמא ואומר], ומי שנכנס לפניו לבית הכנסת, וכשיוצא מפתחו, בלא תפלין בראשו וציצית בלבושו, ואומר, “אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך”. אומר הקדוש ברוך הוא, איפה הוא מוראי, הרי מעיד עדות שקר“. ע”כ.

כלומר, לפי הטמא הזוהרי, כל אדם שיוצא מפתח ביתו לבית הכנסת, ולא בא עם תפילין בראשו ותפילין בידו, אומר מכשף האופל, הרי הוא אדם שקרן. כלומר, בהתחשב בעובדה שאם הרמב”ם בא ללא תפילין לבית הכנסת, או הרב המאירי בא ללא התפילין לבית הכנסת, או רבותינו הגאונים היו הולכים ללא תפילין לבית הכנסת, לפי ספר האופל, כולם העידו עדות שקר גמורה.

ולא רק זו בלבד, אלא הטמא מעליל ואומר, שרוב עם ישראל היום שאינם יוצאים מביתם עם תפילין עליהם, הקב”ה מכריז עליהם בכל יום, שהם מעידים עדות שקר!! כלומר רוב מתפללי עם ישראל הם שקרנים ומהובלים לפי הטמא!, ושוב הטמא מוציא לעז על רבותינו הטהורים ואף על עם ישראל המסכנים.

ואם הדבר הזה כה חמור, שהרי הטמא מעיד ואומר, שכל אדם שלא עושה כן, מעיד עדות שקר כלפי שמים!!, מדוע לא הודיעו לנו חכמי המשנה והתלמוד? ואם רשב”י כותב הזוהר באמת, כיצד לא טרח לגלות לשאר חכמי ישראל דבר זה?! אלא בוודאי, כי ספר האופל הוא המצאה פרו-נוצרית, ואין כל ענין ושום ענין לצאת עם תפילין מפתח הבית. וגם את זו ההלכה המעוותת סתור סתרנו!

ע”כ מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.