.

***

שאלה: אני עובד בתחום שוק ההון. האם מותר על-פי ההלכה לעסוק במסחר הכולל מכירה בחסר (Short selling), כלומר לשמש כשורטיסט?

.

תשובה: כדי להשיב על השאלה הזו, יש להקדים הסבר קצר על משמעות המונח “מכירה בחסר“ בשוק ההון — המכונה גם  Short או “קצר“.

.

בשוק ההון והמסחר קיימות כמה קטגוריות של סוחרים:

.

א) לונג (Long): סוחר המעוניין להיות במצב לונג, קונה מניות של חברה מסוימת, לדוגמה, הוא רוכש 1,000 ניירות ערך של חברת OPEN, מתוך אמונה שהערך שלהן יעלה בעתיד. המטרה היא לקנות במחיר מסוים, להמתין עד שהביקוש וההיצע, יחד עם נפח המסחר, יגרמו לעליית המחיר, ולמכור את המניות כאשר הוא רואה שהשיג רווח מספק העולה על ציפיותיו.

.

אדם כזה מרוויח רק אם מחיר המניה עלה, והרווח מתממש רק כאשר מתבצעת בפועל מכירת המניות – כלומר, כאשר יש קונה שמקבל לידיו את נייר הערך באותו רגע המכירה. מדובר בתהליך של כמה שניות עסקת ביצוע לכל היותר.

לסיכום: ״לונג״ (Long) בשוק ההון הוא מצב שבו אתה קונה נכס – מניה, מט״ח, סחורה, קריפטו וכו’ – מתוך ציפייה שהמחיר יעלה. כלומר: אתה קונה בזול (או בתקווה בזול) → ומוכר בעתיד ביותר יקר → ההפרש הוא הרווח שלך.

.

דוגמה פשוטה:

קנית מניית OPEN במחיר 10 דולר.

אם המחיר יעלה ל־15 דולר ותמכור – הרווחת 5 דולר למניה.

זה נקרא עסקת לונג.

.

העיקרון:

לונג = אני מצפה לעלייה בהתאם למה שבדקתי, ככל שהמחיר עולה – אתה מרוויח, אם המחיר יורד – אתה מפסיד. יש לציין בפני הקוראים, שכניסה למניה ללא מקצועיות, ללא הבנה בניתוח גרפים, ללא ידיעת רקע מסחר ותנועות של העבר, ללא בדיקה לפני כן, לא שונה לעניות דעתינו מהימורים!

.

בתוך קטגוריית הלונג קיימים כמה סוגי סוחרים::

.

משקיע לטווח ארוך: מדובר במשקיע שהתנודות היומיות של המניה לא מעניינות אותו, ואפילו ירידות קצרות אינן מדאיגות אותו, משום שהוא צופה עתיד מבטיח למניה. לדוגמה, מניית NVIDIA עלתה מ-18 דולר בשנת 2022 ל-180 דולר (נכון לתאריך 28/11/25), כלומר תשואה של כ-1000% בתוך שלוש שנים. להשוואה, פיקדון בנקאי מניב 4–5% בשנה, כך שהרווח שמניית NVIDIA הניבה בשלוש שנים היה לוקח כ-250 שנה להשיג דרך פיקדון בנקאי.

.

משקיע לטווח ארוך נקרא באנגלית: Long-term investor. ובנוסף יש מושגים מקובלים שמתארים את זה יותר לעומק:

.

🟩 Buy and Hold Investor – משקיע שקונה ומחזיק שנים ארוכות בלי לנסות לתזמן את השוק.

🟩 Value Investor – משקיע שמחפש חברות undervalued (פחות מערכן האמיתי) ומשאיר את ההשקעה לטווח ארוך.

.

סוחר יומי – Day Trader: קונה ומוכר נכסים באותו יום מסחר, לעולם לא משאיר פוזיציות לילה. מטרות: להרוויח מתנודות קצרות יחסית במחיר, בדרך כלל שעות או דקות עד כמה שעות. מספר העסקאות ביום: כמה עסקאות בודדות או עד עשרות. דוגמא: קנה מניה בבוקר ב-20 דולר, מכר בצהריים בשער 21 דולר.

.

סקלפר – Scalper:  מבצע המון עסקאות קטנות מאוד, בדרך כלל שניות או דקות בלבד. מטרות: להרוויח ממרווחים זעירים במחיר (לרוב כמה סנטים או אחוזים בודדים). מספר העסקאות ביום: עשרות עד מאות עסקאות ביום. דוגמא: קנה מניה ב-4 דולר ומכר בשער 4.1 דולר – תוך דקות או מספר שניות. רווח לעסקה: קטן מאוד, אבל מצטבר עם מספר העסקאות הרב.

.

דרישות: מהירות, ריכוז גבוה, גישה ישירה לשוק (למשל דרך ברוקר עם ביצוע מהיר), ולעיתים עמלת מסחר נמוכה מאוד.

.

ב-“לונג” – המכירות הם אמיתיות:

בכל עסקאות הלונג שתוארו, כל המכירות הן מכירות אמיתיות – המניות מוחזקות בפועל על ידי הקמעונאים, המציעים אותן לקונים בשוק. כלומר, בעסקאות לונג, כאשר המוכר מוכר מניות, הוא מוכר ניירות ערך שנמצאים בבעלותו, ובאותו הרגע שהעסקה מתבצעת, הוא מקבל את התמורה במלואה.

.

הדבר דומה למישהו שקנה 10 בקבוקי שתייה קלה במחיר של 5 דולר לכל בקבוק. לאחר תקופה מסוימת הוא מציע למכור את הבקבוקים במחיר של 6 דולר כל אחד. הקנייה בוצעה בפועל – הכסף שולם והבקבוקים בידו – ולכן הוא אינו חייב למוכר המקורי כלום. הרווח שלו יתקבל כאשר ימכור את הבקבוקים למי שמעוניין לקנות אותם במחיר שהוא מציע.

.

מה זה שורט? מה שנקרא, “מכירה בחסר”:

שורט הוא סוחר הפועל באופן הפוך לחלוטין מהסוחר לונג. בעוד שהלונג מרוויח מעליית מחיר המניה, השורט מרוויח מירידת מחיר המניה. במקביל, השורט מפסיד כאשר מחיר המניה עולה.

.

איך זה עובד בפועל: בניגוד ללונג, שאתה קונה מניות במחיר מסויים, כאן אתה לוקח הלוואה של מניות מהברוקר, כלומר בפועל, מישהו אחר מחזיק את המניה, והמניה אינה שייכת לך, אלא רק נמצאת אצלך בתור מלווה. באותו רגע ביצוע ההלוואה, בלוח המסחר, אתה מוכר את המניות האלה בשוק במחיר הנוכחי. אם המחיר יורד, אתה קונה את המניות חזרה במחיר נמוך, ומיד מחזיר אותם לברוקר, והפרש המחיר הוא הרווח שלך.

.

דוגמא מספרית: קיבלת הלוואה של 100 מניות OPEN במחיר 10$ למניה. מכרת אותם בשוק – קיבלת 1,000$ לחשבון המסחר. אבל כרגע אע”פ שקיבלת את הכסף, אתה חייב לברוקר 100 מניות OPEN, כך שבפועל, הברוקר לא הלווה לך כסף, אלא מעניין אותו המוצר, ובמקרה כזה המוצר הוא “המניות”. ואותם הוא צריך לקבל בחזרה.

נניח והמחיר ירד ל-7$ → אם הצלחת לקנות שם בחזרה את 100 המניות ב-700$, הצלחת להחזיר לברוקר את המניות, ולהחזיר את ההפרש, כך שהחזרת לברוקר → הרווח שלך = 1,000 – 700 = 300$

.

מה הסיכון בשורט? הסיכון לא מוגבל, מניה יכולה לעלות בלי גבול → אתה עלול להפסיד הרבה כסף. דוגמה: אם מחיר המניה עלה מ-10$ ל-50$ ואתה צריך לקנות כדי להחזיר לברוקר → הפסד של 4,000$ על אותה כמות מניות. ולכן שורט נחשב מסוכן יותר מלונג, כי בלונג יש רף הפסד סופי, אבל לשורט, הגבול שלו יכול להיות ללא הפסד.

.

לאחר שהבנו היטב מהו שורט, עשוי הקורא לתהות: אם אלו הם כללי השוק ודרכי הפעולה המקובלות, מדוע בכלל מתעוררת השאלה האם מותר הלכתית להיות שורטיסט? נשיב: במסחר רגיל, כאשר משקיע מוכר מניות שבבעלותו, הדבר נעשה במסגרת של הצדקה — הקונה רוכש מניות שמישהו אחר החליט לממש, מתוך מחשבה שהוא מיצה את השקעתו ויוצא מן העסקה. בעיני המשקיפים מהצד ובעיני המשקיעים עצמם, מכירה כזו מבטאת החלטה כלכלית טבעית של בעל המניה.

.

לעומת זאת, במכירת שורט, המוכר אינו מחזיק כלל במניות שמכר, ומטרת המכירה איננה יציאה מהשקעה, אלא גרימת ירידה במחיר המניה לצורך רווח עתידי. בכך נוצרת מציאות העלולה להיראות בעיני הציבור כמכירה של מניות אמיתיות, בעוד שבפועל מדובר במכירה מלאכותית על מנת לגרום למניה לקרוס. מצב זה מעורר חשש של גניבת דעת והונאת דברים, שכן הציבור עלול להתרשם שמדובר באות אותנטי של משקיע שמכר מניותיו, בעוד שהמכירה נועדה אך ורק ליצור לחץ כלפי מטה על מחיר המניה.

.

כאשר אדם עושה שורט, הוא מוכר משהו שאין לו בפועל (מניה שהוא לא מחזיק אלא השאיל אותה) – כלומר: הוא מציג למערכת השוק שהוא מוכר מניה שהוא “מחזיק“, אך בפועל הוא לא הבעלים האמיתי של המניה. אם המחיר יעלה מאוד הוא בעצם יפסיד המון כסף, מכיון שהוא חייב לברוקר “מניות” ולא כסף אמיתי. יוצא שיש כאן חשש של גניבת דעת הציבור.

.

משל:

דמיינו אדם שנכנס לשוק וקונה בכל יום ארגזי תפוחים מסוחר קבוע. יום אחד הוא מחליט “למכור” ארגזים של תפוחים – אבל בפועל אין לו בכלל ארגזים ביד. מה הוא עושה? הוא ניגש לסוחר אחר, לוקח ממנו בהשאלה ארגזי תפוחים רק כדי למכור אותם מיד בשוק. מי שנמצא בשוק ורואה שמישהו מוכר הרבה תפוחים, עלול לחשוב: “הנה מוכר שמחזיק בסחורה ומחליט למכור כי הוא כבר לא מאמין שהמחיר יעלה“.

.

אבל האמת היא אחרת לגמרי:

המוכר כלל לא היה בעלים של התפוחים. הוא מכר אותם רק כדי לגרום להצפת השוק ולירידת המחיר, מתוך כוונה לקנות אחר כך את אותם תפוחים במחיר נמוך יותר ולהחזירם למי שהשאיר לו אותם בהשאלה. כלומר, בעיני אנשים שנמצאים בשוק זה נראה כמו מכירה אמיתית של מי שמחזיק סחורה, בעוד שבפועל זו מכירה מלאכותית ומכוונת להשפעה על המחיר, וזה יוצר דמיון מסוים לגניבת דעת.

.

משל – מכירת רכב שלא קיים אצלך:

דמיין אדם שמסתובב בלוחות מודעות של מכירת רכב. הוא מפרסם מודעה:

“למכירה רכב טויוטה 2020, מצב מצוין, מחיר 50,000 ש״ח.” מי שרואה את המודעה חושב: “הוא מוכר את הרכב כי כבר לא צריך אותו, או כי מצא רכב אחר.” כלומר – זה נראה כמו מכירה רגילה של בעל רכב אמיתי. אבל מה האמת? לאותו אדם אין בכלל רכב. הוא פרסם את המודעה רק כי הוא מעריך שהשוק יירד, ושהמחירים יתמוטטו. הוא רוצה לגרום לירידת מחיר כללית: הוא מציף את השוק בפרסומות של “מוכרים” שלא באמת מחזיקים רכבים.

לאחר שהמחירים ירדו, הוא מתכנן לקנות רכב אמיתי במחיר נמוך ולמסור אותו לקונה שפנה אליו. כלפי חוץ זה נראה כמו מכירה של רכב שבבעלותו – אבל בפועל זו מכירה מלאכותית, שלא נובעת מהרצון למכור נכס אמיתי, אלא מכוונה ליצור ירידת מחירים. בכך נוצר דמיון לתחושת גניבת דעת, משום שהציבור חושב שמדובר במוכר אמיתי שמוציא רכב משוק ההיצע, בעוד שזה כלל לא כך.

.

לאחר שהבנו מה הוא “שורט”, והסברנו היטב את תפקיד השורט בשוק המסחר, כעת, נוכל לדון מבחינה הלכתית האם מותר לעסוק בשוק ההון בשורט או לא.

.

והנה, בכדי לאמוד את ענין גניבת הדעת והונאת הדברים, עלינו להבין האם אנשים שסוחרים בשוק ההון, יודעים על עצם קיום השורט, ואם הם אכן יודעים על עצם קיום השורט, האם הם מודעים מה זה בכלל שורט? כי אם והיה והם מודעים לשורט בשוק ההון ועל תפקידו, נמצא כי אין כאן שום בעיה הלכתית של גניבת הדעת, משום שהם יודעים בפועל שאנשים מוכרים בחסר, והם עדיין מסכימים לסחור בשוק ההון למרות המכירות בחסר.

ויתירה מכך, מי שבאמת סוחר מקצועי ורוצה לדעת מתי להצטרף לשורט, או מתי לברוח ממניה שהוא בחר בה בדרך “לונג”, יודע היכן לבדוק כמה שורט יש על מניה שהוא סוחר עמה. כל סוחר מקצועי יודע שיש כמה אתרים שמציגים כמה שורט יש במניה מסויימת.

.

אתר פינטל הידוע: https://fintel.io/ss/us/ixhl – כאן בקישור זה, תוכלו לראות כמה שורט לדוגמה יש על מנית IXHL – המפתחת תרופה לדום שינה חסימתי, ועתיד גדול מצפה לה.

.

אתר אורטקס, אחד המומחים בתחום: https://app.ortex.com –  – מציג באופן ברור כמה שורטים יש על המניה, כך שמי שבאמת מקצועי, יודע לאן הוא נכנס ומול מה הוא עובד, כך שאין כאן גניבת הדעת.

.

היכן הבעיה? האם רוב הסוחרים יודעים מה תפקיד השורט או רק שמעו שיש דבר כזה? על פי מקורות אמינים שבדקתי, ועל מידע במרשתת, רוב האנשים שסוחרים בשוק ההון כן שמעו על שורט — אבל האמת המפתיעה היא שרבים מאוד לא מבינים אותו באמת, וחלק גדול אפילו לא מודע לכך שמישהו יכול למכור מניות שהוא לא מחזיק. כיוון שאין סטטיסטיקה רשמית מדויקת.

נסתמך על הערכות נפוצות בעולם ההשקעות:

.

הערכה כללית לפי ניסיון בשוק: כ־70%–80% מהמשקיעים הקמעונאיים (Retail) או שלא יודעים מה זה שורט בכלל, או ששמעו את המילה אבל לא מבינים איך זה עובד. רק כ־20%–30% מבינים את המנגנון באמת, כולל השאלה ממוסד, מכירה בכסף שאינו שלך, חובת ההחזרה, סיכון בלתי מוגבל ועוד.

.

למה כל-כך הרבה לא יודעים? רוב המשקיעים לונג מטבעם – קונים ומחזיקים. שורט נחשב מסובך יותר פסיכולוגית וכלכלית. חלק מהברוקרים לא מאפשרים שורט למתחילים בכלל. זה מנוגד לאינטואיציה: “איך אפשר למכור מה שאין לך?”

.

בשורה התחתונה:

רוב האנשים שסוחרים בשוק — גם כאלו שקונים ומוכרים שנים — לא מבינים באמת את מנגנון השורט, וחלק מהם אפילו לא מודעים לקיומו.

.

כתוצאה ממסקנה הזו, אנו עדים לעובדה הפשוטה, שמי שעושה שורט, יש בכך חשש לגניבת הדעת לכאורה. אלא שמכיון שהמסחר בשוק ההון, בעיקר בשווקים של נאסד”ק, ובורסת ניו יורק, או OTC, נעשה מול מאות מיליוני גוים, עלינו לבדוק, מה הדין בענינים אלו מול הגוים.

.

ונקדים ונאמר, יש כאן לכאורה חשש לשתי איסורים:

א) הונאת דברים: מצבים שבהם אדם משקר או מטעה במילים או במעשה כדי לגרוף רווח, בלי שיש כאן “קניין רוחני” שנגנב. דוגמה: אדם מוכר סחורה במחיר מוגדל על ידי שמראה שהסחורה איכותית יותר ממה שהיא באמת. תוצאה הלכתית: זהו איסור גניבה או מרמה כללית, והחטא הוא בכך שהלקוח נשלט על ידי שקר או הטעיה. בדיוק לכאורה כמו השורט.

.

ב) גניבת הדעת: מונח הלכתי-פיננסי שמתייחס לרווח שמגיע משימוש במידע או בקניין רוחני של אחרים בלי רשותם, גם אם אין כאן הונאה ישירה במילים. עיקרון: האדם מקבל תועלת ממחשבה או יצירה של מישהו אחר, ולא מהחפץ עצמו. דוגמה: שימוש במתכון סודי, שיטה עסקית, או רעיון שמישהו אחר יצר – ולהרוויח ממנו בלי רשות. תוצאה הלכתית: זה נחשב לאיסור גניבה רוחנית, אף אם אין סחורה מוחשית שנלקחה.

.

“איסור הונאת דברים”:

וכתב רבינו (רמב”ם הלכות מכירה פרק יב הלכה א והלאה): “אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר, “וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו“, ואף על פי שהוא עובר בלא תעשה, אינו לוקה מפני שניתן להשבון, ובין שהונה במזיד בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה חייב לשלם … כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר אף על פי שהוא בקי, וכשם שהונייה בפירות ובבהמה כך יש דין הונייה במטבעות … העכו”ם אין לו הונייה, שנאמר “איש את אחיו”, ועכו”ם שהונה את ישראל מחזיר הונייה בדינין שלנו, לא יהיה זה חמור מישראל“. ע”כ.

אלא שכתב רבינו במקום אחר (רמב”ם הלכות מכירה פרק יג הלכה ח): “אלו דברים שאין להם הונייה, הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות, אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהן הונייה, שנאמר או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו הקרקעות ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, ויצאו שטרות שאין גופן קנוי אלא לראיה שבהן, עמיתך ולא הקדש”.

והנה מפורש כתב רבינו, שהמסחר בשטרות, אין בהם חשש של הונאה, מכיון שמדובר בדברים שהקניין בהם ברור, או שהקניה נעשית “מיד ליד” באופן שמונע הטעיה – ולכן גם אם תמורתם משולם הרבה או מעט, אין כאן הונאה. מילת המפתח: “דבר הנקנה מיד עמיתך” – העיסקה ברורה, אין כאן רמאות או חוסר יושר. כי בסופו של דבר, אע”פ שהשורט בפני עצמו לקח בהשאלה מניות, בכל זאת המכירה של הנייר ערך נעשתה ובוצעה במחיר שהתאים לקונה שקנה ממנו.

ומכיון שהשורט נעשה דרך הלוואת מניות, הכל ברור למערכת המסחר. אין כאן “מרמה על הקונה” – אם כולם פועלים לפי הכללים של השוק, המחיר שקוף והעסקה מוסדרת.

.

אלא שבוודאי ראוי לומר, שמי שלוקח שורט עם הטעיה או מידע פנימי: כאן כבר יש מרמה או שימוש בידע של אחרים בלי רשות → לא נכלל ברשימה של דברים “שאין להם הונייה”. ומה הוא בגדר הטעיה? למשל, טענות שהוא מפיץ על החברה: “חברה קרסה”, או “דוח כספי שלילי” – למרות שהמידע שקרי, כל סוג של הטעיה כזו, נחשבת להונאת דברים, מכיון שהדברים שאומר לא נעשים בשקיפות.

וכן נלמד מן ההלכה הבאה (רמב”ם הלכות מכירה פרק יג הלכה ד): “כיצד? מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני נותן במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך הונייה אני מוכר לך, אין לו עליו הונייה, וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי הונייה אני לוקח ממך, אין לו עליו הונייה”. כלומר, כל שהודיע על ידי מכירתו, שמחיר המניה לא שווה כמות שהוא, מותר לו לעשות כן. ואין עדות גמורה יותר מכך, שהמוכר את המניה, מוכר אותה במחיר כלשהו שהוא דורש עליה. ומכיון שהקונה חושב שלדעתו מחיר קנייתו הוא ראוי לריווח, אין בכאן הונאת דברים. ובפרט שהקניה נעשית מיד, כלומר שאין הפרש בין זמן הקניה לקבלת המניה, אלא בזמן הקניה מיד האדם מקבל את המניה.

ולא דומה למה שכתב הרמב”ם (הלכות מכירה פרק יב הלכה טו): “המוכר שוה חמש בשש ולא הספיק להראותו עד שהוקר ועמד בשמונה, הרי המוכר חייב להחזיר האחת של הונייה שהרי נקנה המקח וחייב להחזיר וכשהוקיר ברשות לוקח הוקיר, וכן אם מכר שוה שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש, הרי הלוקח חייב להחזיר סלע אחת של הונייה, שהרי נקנה המקח וברשות הלוקח הוזל”. ע”כ. וכאן בהלכה זו, אע”פ שהיתה מכירה, הסחורה לא הגיע לידי הקונה. מה שאין כן בענין השורט, שכאשר ביצע את המכירה, נייר הערך באותו הרגע הועבר לקונה.

.

בכל אופן למדנו, כי אין הונאת ממון בשטרות, מכיון שמדובר בדברים שהקניין בהם ברור. אלא, שאחר העיון יש לסייג, כפי שכבר ראינו, ל – 70 אחוז מהסוחרים בשוק ההון, הדבר לא ברור כיצד פעולת השורט מתבצעת. ונמצא שכאשר מתבצעת מכירה בחסר, אין כאן קניין שהוא נחשב לברור!

וכתב רבינו (רמב”ם הלכות מכירה פרק יד הלכה יח): “גדולה הוניית דברים מהוניית ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, וזה בממונו וזה בגופו, והרי הוא אומר בהוניית דברים ויראת מאלהיך לפי שהדבר מסור ללב, הא למדת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך, וכל הצועק מהוניית דברים נענה מיד שנאמר כי אני ה'”. ע”כ. ובמקום אחר כתב (רמב”ם הלכות מכירה פרק יח הלכה א): “אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם, ואחד עובד כוכבים ואחד ישראל שוים בדבר זה, היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח, ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור”. ע”כ.

.

והאם זה שמוכר מניה בתקווה שהיא תרד, שווה לדין המוכר דבר שיש בו מום, וצריך להודיע לקונה? לכאורה כן! שהרי הקונים עלולים לסבור, שהם קנו מאחד שמכר להם מניה כי הוא כבר השלים את רווחו! ונמצא זה שמכר להם בחסר, כל תקוותו הוא שירד נייר הערך שאותו הוא מכר, ונמצא שבשביל הקונה זהו נייר ערך שהמוכר שמכר לו בטוח שיש בו מום! ומום הכוונה, שהוא כבר לא יהיה שווה יותר ממה שהקונה יקנה! ונמצא מרמה את דעתו, שמוכר לו מניה שלדעתו לא תעלה יותר משער הקניה שהקונה קנה!

.

וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם (רמב”ם הלכות דעות פרק ב הלכה ו): “אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי, כיצד לא ימכור לנכרי בשר נבילה, במקום בשר שחוטה [=אע”פ שלגביו אין הבדל כלל], ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה. [=אע”פ שלגביו אין הבדל כלל]. ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן, כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח, וכן כל כיוצא בו, ואפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות“. ע”כ.

.

אלא שכל זה אינו דומה לא לגניבת הדעת ולא להונאת ממון, ולפי דעתינו, השורט יהיה מותר מהסיבות הבאות:

.

א) מי שנכנס לתחום שוק ההון, ואינו לומד אותו כמו שצריך, אי ידיעתו אינה יכולה להתפרש כגניבת דעתו או חשש מקום להונאה. למשל, יש דבר שנקרא סיכון הונאות ומניפולציות – Pump & Dump: בתרחיש זה קבוצת סוחרים מתואמת רוכשת כמות גדולה של מניות במטרה להעלות את המחיר באופן חד וליצור רושם של ביקוש גובר. משקיעים בלתי מנוסים נמשכים לעלייה הפתאומית ונכנסים לשוק, מה שמוביל לעלייה נוספת במחיר. בשלב זה מוכרת הקבוצה המתואמת את אחזקותיה ברווח ניכר, והמחיר צונח בפתאומיות – מה שגורם להפסדים כבדים למי שנכנס בשלב המאוחר.

זו אכן גניבת הדעת חמורה מאוד ואף אסורה על פי רשות ניירות הערך האמריקאית, אבל על המשקיע להיות בקיא במקצועו ולדעת היטב את טיב המסחר. כל שכן בפעולת מכירה בחסר, שהיא מותרת לגמרי על פי רשות ניירות הערך, ולכן, מכיון שהקונה מסכים לקנות מהמוכר בחסר במחיר המניה האמור, אין בכך גניבת הדעת, אם המוכר מכר לו מכירה שהיא בחסר.

.

ב) כל מכירה בחסר חייבת להסתיים בקניה של אותם מניות על ידי עושה השורט, מה שבסופו של דבר יעלה את ערך מחיר המניה, ודבר זה נקרא, “כיסוי שורט” או דוגמה אחרת קיצונית שנקרא, “לחיצה קצרה”, מצב שבו אותם אלו שמכרו בחסר, ממהרים לכסות ולקנות את המניות בחזרה, מה שמוביל לעליה עצומה של מחיר המניה. מומלץ להרחיב את הנושא הזה ולבחון היטב את פרשיית gamestop. וכיצד מאיר ברק הרוויח ממניה זו 1.27 מיליון דולר, בעסקת שורט, תחת הקישור הזה.

.

ג) כאשר מישהו עושה שורט על המניה, אין כאן 100 אחוז וודאי שהוא ירוויח, שכן גם הוא נתון לסיכון, שמא השער שהוא מכר, זה שער שמתאים להמון קונים, ואז מחיר המניה יכול להגיע לרף התחתון מבחינת המשקיעים, ומשם לעלות בחזרה למעלה, ולכן, מכיון ששני הצדדים קרובים להפסד באותה מידה שווה, אין כאן גניבת הדעת ולא הונאה של המשקיעים. ראוי לציין, שההפסד של עושה השורט, אין לו הגבלה, ויכול להפסיד בהרבה יותר מאלו העושים לונג.

.

ולכן כל עוד הסוחר אינו משתתף במעשה המניפולטיבי, אינו מפיץ מידע, אינו מעודד את הפעילות ואינו משתף עמה פעולה — אין בזה שום איסור, ומותר לו לסחור כדרכו, לרבות מכירת שורט.

.

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.

.

לערוץ שמלמד קצת כללים במסחר – לחצו כאן.