.

***

“טירופי הדעת של המקובלים – שדים בראשם של המקובלים”

הנה במאמר זה, אתמקד בטירופי הדעת של המקובלים, ממשיכי דרכם של המכשפים הפגאנים הטמאים כותבי ספר הזוהר [=חושך], והנני משער בדעתי, שעל ידי מאמר זה, יתכן והרבה ישכילו להתעורר לדרך האמת, ולחזור לדרכי האבות הטהורים אשר היו ממאמיני יחוד ה’ [=מלשון אחד, ולא מלשון איחוד חלילה וחס] ויחזרו בני אדם לדבוק במסורת חז”ל בעלי המשנה והתלמוד וללכת בדרכו של רבינו הרמב”ם אשר היה נאמן להם בכל לב.

והנה מלבד זה, יש לציין, שחייבים לנסות לבער [=בכל דרך חוקית, אף במחיר של מוות, כלומר במחיר שיהרגו אותנו בעבור דיבורינו הישרים], אחת ולתמיד, את ההזויים הללו שהחשיכו מאור הדת, העולים על שם, “מקובלים“, ועלינו לעשות ככל שביכולתינו להלחם את מלחמתה של התורה, ולאבד את הזיותיהם ועילגותם המתועבת, ואת סכלותם הקשה והרעה שנתפסרמה ברבים.

וכוונתי במאמר זה להתמקד בסברותיהם ההזויות של המקובלים, וביחס הנחות שלהם למעשה של אסתר המלכה האמיצה אשר מסרה את נפשה ואת חייה למען הבורא יתברך ויתעלה שמו. ולא רק היא, אלא גם יעל אשת חבר הקיני אשר היתה נאמנה לבורא יתברך! אבל הם המקובלים, העלילו עלילות דברים, שהשומע אותם ואת דבריהם הנחותים, אומר בדעתו, “האם זה עם ה'”? “האם העם הזה קיבל את התורה”, “אולי זה עם של מכשפים וקוסמי קסמים”? כמה חילול ה’ המקובלים שר”י הביאו לעולם, רוב רובם בנויים על סיפורי מעשיות בדויות ומומצאות, שטויות והבלים, הבל וריק, כל “חידושי” תורתם מלאים במינות רקובה, וכל ספריהם של המקובלים שר”י דינם לשריפה או לפח האשפה, מכיון שכל דבריהם מעורבים במינות קשה ביותר!

וכאן יש לנו לזכור את דברי רבינו הטהור הרמב”ם שכתב (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת סנהדרין פרק י משנה א): “וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום נחלקו בהם בני אדם לשלוש כתות [=כלומר, שלוש סוגים של כתות יש בעם ישראל ביחס להבנת מדרשי חז”ל ועניני אגדותיהם. וכפי שיוסבר ויובן, הכת הראשונה היא החמורה ביותר, והבעייתית ביותר, שעל ידי הבנתם השגויה בדברי חז”ל גרמו להחרבת יסודות דתינו במשך השנים. וכדבריו של רבינו] – הכת הראשונה: והם רוב אשר נפגשתי עמהם [=כלומר שמע באוזניו את הבנתם וסברתם כלפי מדרשי חז”ל]. ואשר ראיתי חבוריהם [=ראה ספרי פרשנים וכתבים של הקודמים לו ואשר בדורו כיצד ביארו מדרשי ואגדות חז”ל], ואשר שמעתי עליהם, [והם, אותם שהזכיר, כולם] מבינים אותם [את דברי חז”ל] כפשטם, ואינם מסבירים אותם כלל [=לעומק כוונתם], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=נמנעות הם הדברים שיוצאים מגדרי הטבע, ואצל אותם אלו שהזכיר הם הכת הזו הראשונה, הם אלו שפירשו כל מדרשי חז”ל ואגדותיהם, והפכו את כל הדברים הנמנעים] מחוייבי המציאות!

ולא עשו כן [=מחמת קבלתם איש מפי איש, או מסורת היתה בידיהם!], אלא [=ביארו ופרשו כן רק] מחמת סכלותם בחכמות, וריחוקם מן המדעים [האמיתיים], ואין בהם מן השלמות [=הבחנה שכלית], עד כדי שיתעוררו על כך מעצמם [=ויבינו את שגיאתם], ולא מצאו מעורר שיעוררם.

ולכן חושבים הם שאין כונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף על פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות, עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם כל שכן ליחידיהם היו נדהמים בכך ואומרים היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים, וכל שכן שימצאו חן בעיניו.

והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחי ה’ [=נשבע באמיתות הדבר], כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה, לפי שה’ אמר על חכמת תורתו, “אשר ישמעון את כל החוקים האלה” וכו’, והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים, דברים אשר אם ישמעום העמים, יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה.

והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים ודורשים דרשות “קירוב”] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו כיון שאינם מבינים, מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה, או היה להם לומר אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו, אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה”. ע”כ.

ולכן, המטרה של זה המאמר, שהקורא הנעים יבין, שהמקובלים שר”י, לא רק שהיו מינים אשר עשו ריבוי באלוהות והפיצו את בורותם, לא רק שהיו עובדי אלילים אילמים, לא רק שהיו שוחרי ואוהבי מאגיה, לא רק שהיו עושים טקסים פגאנים ומסטיים שגבלו בפדופיליה במשך השנים! יותר מכך תדעו על ידי דברים אלו שנציג, את פחיתות מחשבתם, את הזיותיהם הרעות, ואפילו סרטי “קולנוע” לא ירדו לשפל המדרגה של הוזי ההזיות הללו שהרסו לנו את חיינו וקטעו לנו חיים שלימים של מסורת נאמנה וברורה.

ואחד מן החברים האיר לי, כי המון יוצרי סרטים בארצות הגוים, לומדים את הקבלה החדשה והטמאה של הפרצופים, הספירות, וכל טינופת תורת המלבוש, ולא פלא כלל אם ימצא שהכניסו בסרטי הקולנוע שלהם, דברים המובאים בכתבי הקבלה המשומדת והארורה מפי הגבורה, והפכו הם את האלילות הזו במקצת מהסרטים ליצירה!

ודעו שלצערינו הרב, עלינו נתקיים המאמר (ירמיהו פרק ז פסוק טו – כ): “וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם: ס וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ: הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם: הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי: הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם: ס לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה”.

וכן אמר (ירמיהו פרק יד פסוק יא – יג): “וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה: כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם: ס וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה”. ע”כ. וכל אלו הדברים התמודד איתם ירמיהו הנביא, שירמיהו הנביא בא מרחב שהיתה זונה בעברה, ועל זה אמרו, “יבוא אדם שלא יצא מעם ישראל כלל, ובא מטומאה לטהרה, ויוכיח עם שלם על מעשיו הרעים, שהעם הזה הוא זה שקיבל תורה במעמד הר סיני, ויוכיח אותם זה שלא קיבל תורה במעמד הרי סיני, והם אותם בני אדם שיצאו מטהרה לטומאה”. זה היה ירמיהו הנביא.

.

***

“אדם יכול להתנתק מגופו? – תיעוב מחשבות ספר האופל והמקובלים”

והנה המקובלים שכל כך לא נצמדו ליסודות דת האמת, ולאמת הברורה, עד שלא הבינו והשכילו בדעתם ענינים כה פשוטים הבנוים משכל ישר, וקרה להם כל זה בעקבות הליכתם אחר התוהו וההבל. ולסברתם ולשיטתם, יש יכולת לאדם להתנתק מגופו, ולהשאיר את החלק הרע שבו, כלומר, סוברים ההזויים האלו, ש-“יצר הרע”, מלבד שסוברים שהוא ישות מאגית ופגאנית קיימת ממש, עוד חושבים הם, כי יצר הרע הוא עוד שכבה באדם שמתמזגת עם יצר הטוב בגוף בפני עצמו שאינו נראה לכל אדם, ואף יש יכולת ביד האדם להוציא ולהפריד את הגוף הטוב שלו, מצד חלק הרע שלו. כלומר, יש לו יכולת לעשות שתי גופים נפרדים ממש!!!

כן כן, ספר הזוהר הפגאני שר”י, סובר שאדם יכול לומר שמות קודש, ולהוציא את עצמו מצד החלק הרע ממש!! ובכך ליצור ב’ בני אדם, אחד קוראים לו ראובן, עם גוף שיש בו רק יצר טוב, וזה החלק הטוב יוצא מהחלק הרע. וכתוצאה מכך נמצא לפנינו שתי גופים!! אחד טוב ואחד רע! ולכל חלק מהחלקים הללו, יש יכולת ללכת לדרכו ולעשות כרצונו.

והנה על מנת להבין היטב את הזיותיהם ואת רוע מעלליהם, חובה עלינו להקדים ולומר, שלפי דעתם הריקה של מכשפי האופל, ושאר ממשיכי דרכם, יש ישות בשמים, ויש לו ממלכה, צבאות, וממשלה ממש כולה שהיא שלו לגמרי, ונקראת ממלכה זו, “הצד האחר”, כלומר, “סטרא אחרא” בתרגום ארמית. והעומד בראש הממלכה הטמאה הזו, נקרא “סמאל“. כלומר לפי דעתם וסכלותם של מכשפי האופל הפגאני, יש את הבורא שברא בורא, כמו שביארנו במאמר בפני עצמו כאן, שיש בורא שברא בורא, והבורא שנברא מן הבורא הראשון ברא עוד בורא, ולאחר מכן נברא עוד בורא, שאותו אנו מצווים לעבוד על פי הזיות ספר החושך הטמא והארור.

וכמו שיש את כל זה, וזה נקרא “הצד הטוב“, יש גם את הצד הרע, והוא ממלכת הטומאה! ומי שולט שם? סמאל ואשתו לילית המפורסמת והידועה לשמצה. כל זה כתב המכשף מחבר הזוהר שר”י.

.

***

“המקובלים מאמינים שקיים אלהים אחרים – אין להם חלק לעולם הבא”

והנה כתב לנו פעם בתחילת דרכינו במלחמתינו נגד ספרי העבודה זרה, אחד אשר הקשה על כל דברינו, וז”ל: ” … ואותו הרב [=איש רקוב אשר מטה את קהל שומעו לתוהו!], הוא זה שאמר מפורש [=אמר מפורש! נו אז מה?], שמי שמזכיר בפה את שמו המלא של הס”מ [=סמאל או יותר נכון סנטימטר], עובר על איסור (מחילה ששכחתי את הנוסח המדויק). אבל הכוונה שלא להזכיר אלוה אחר [=כלומר המקשה העילג מודה שסמאל, הוא עוד “אלוה” ממש!!! כלומר לפי רבו שר”י ולפי דעתו יש אלהים אחרים והם אף קיימים!]“. ע”כ. והנה, אמרותיו ומילותיו של זה המקשה, הינם קשים מאוד לאוזן שומעת, ומדובר לאמיתו של דבר בחירוף וגידוף כלפי שמים, כלומר במילים אלו הוא העיד שהינו מין גמור, וגם רבו מין גמור שאין להם חלק לעולם הבא!

ועל מנת להבין זאת, יש לנו להביא את לשונו של רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ו-ז והלכה יד’): “ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים. [=כלומר, שאם נפטרו ללא תשובה, אין להם תיקון על מעשיהם]. המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו.

חמשה הן הנקראים מינים, האומר שאין שם אלוה, ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג, אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד, אבל שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין … כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו, אף על פי שהן מישראל, אין להם חלק לעוה”ב”. עכ”ל.

והנה, נציג שוב את לשונו המדוייקת של המקשה, ” … ואותו הרב, הוא זה שאמר מפורש, שמי שמזכיר בפה את שמו המלא של הס”מ [=סמאל], עובר על איסור (מחילה ששכחתי את הנוסח המדויק). אבל הכוונה שלא להזכיר אלוה אחר [=כלומר המקשה מודה שסמאל, הוא עוד “אלוה”!!!]“. ע”כ.

כלומר, המקשה ולפי טענתו, אף רבו סובר כך, ואומר, שלא די שישנה ישות אמיתית מסויימת העולה על שם, “סמאל“, והיא היא המסיתה את האדם לעבירות. אלא שזה המסית לטענתם, הוא ישות אלהית בפני עצמה! וכמו שכתב המקשה, “… שלא להזכיר אלוה אחר“.

.

***

“למה קרא הבורא לעניני הבל עבודה זרה – “אלהים אחרים”

ותחילה, יש לנו להסביר, להציב, לחזק את יסודות דת האמת, ואת ההבנה הברורה, שכל מה שהזהיר הקב”ה בתורתו מן העבודה זרה ומשמשיה, וכל כיוצא מן ההבלים הללו. לא הזהיר ה’ יתברך מהם, מפני שיש בהם כח, או שהם ישות קיימת ופועמת בפני עצמה חלילה. אלא עלינו לדעת, כי כל עניני עבודה זרה, וכל האזהרות האמורות לגביה, לא מפני שיש בהם דבר מה, או שיכולים להשפיע חלילה וחס, כי אין בהם כלום ושום דבר, אלא כל ענין האזהרה המרובה והחירוף והכעס שנוצר מלפני ה’ יתברך, כאשר אדם נוטה לענינים אלו, הוא בעבור זה, שכביכול שכאשר אדם מודה בעבודה זרה, ממילא הוא מודה בעוד כח אחר שיכול להשפיע על חייו, מלבד כוחו של הבורא.

ועל זה אמר ה’ בתורתו והזהיר (דברים פרק יא פסוק טז פרשת עקב): “הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם”. ומיד כאשר “סרתם” מן התורה וחוקותיה האמיתיים כפי שהועברו במסורת, אז ודאי אומר ה’ בתורתו ומזהיר, בוודאי כי תעבדו אלהים אחרים, כלומר, כאשר תפרשו מן יסודות דת האמת, תתנו חשיבות וכח לדבר שאינו קיים, והוא עניני עבודה זרה וכל כיוצא בהם.

ואמרו רבותינו בספרי (ספרי דברים פרשת עקב): “וסרתם, מדרך חיים לדרך מות. [=כלומר, רבותינו למדים מן המילה, “וסר–תם“, שיש בזה רמז במילה עצמה – “וסר מת“, כלומר, מי שיסור מדרך התורה לדרכי עבודה זרה ושאר העבירות, הרי שהוא סר מדרך החיים לדרך של מתים, כלומר שיעבור ויחלוף מן העולם בעבור הליכתו אחר התוהו].

ועבדתם אלהים אחרים – וכי אלהים הם? [=חלילה! כלומר, מחבר הספרי, מגיע מנקודת הנחה פשוטה וברורה, ואין תמיהתו וחשיבתו שיש אלהים אחרים או שיש לו ספק בכך, אלא כותב זאת בצורה כזו על מנת להפקיע מן האדם מחשבה רעה זו, ואומר זאת בדרך תמיהה על מנת לחדד את המסר. ממשיך ואומר], והלא כבר נאמר [=במפורש] (ישעיהו פרק לז פסוק יט): “וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם”. [ולכן הדבר פשוט וברור, כי אע”פ שקרא להם הבורא יתברך בשם, “אלהים אחרים”, לא מפני שיש להם קיום חלילה, כי סיבה אחרת היתה לפני המקום לקרוא להם אלהים אחרים, על מנת להעביר מסר לבאים, ולכן מחבר הספרי, מיד נותן את תשובתו בדרך שאלה ואומר], ולמה נקרא שמם “אלהים אחרים“? שמאחרים את הטובה מלבוא בעולם. [=כלומר, לא שהם, האלהים האחרים הם אלו שמאחרים את הטובה מלבוא לעולם כאילו יש להם כח חלילה, אלא שאותם העובדים אותם ועושים אותם לאלוה ונותנים להם חשיבות, הם אלו הגורמים לאיחור הטובה מאת הבורא לבוא לעולם, כי על עבירות של עבודה זרה ועניני מינות, בא חרון אף לעולם. וממילא כאשר בא חרון אף, נמנעים הטובות מלבוא על עם ישראל, ובאים הרעות לא עלינו. ולכן נקראים אלהים “אחרים”, על שם “מאחרים”, כלומר, לשון של, “איחור”! שגורמים לאיחור הטובה.].

עוד אמרו בספרי הנזכר, והביאו סיבה נוספת למה שנאמר בתורה על עניני עבודה זרה, “אלהים אחרים“, והסבירו, שעושים כל עניני עבודה זרה את עובדיהם ל-“אחרים” ומשונים. כלומר, שכאשר אדם נוטה אחר האמונה שיש עוד כח וישות פועמת ונפעמת בעולם על ידי מעשיו, ואף יש ביכולתה לעשות רצונו, דבר זה, כלומר מחשבה רעה זו, מביאה את האדם להתנהג באופן מוזר ולעשות ולפעול כל מיני דברים מוזרים שלא שיערו אבותינו עליהם השלום.

עוד סיבה שנקרא שמם, “אלהים אחרים“, על שם שאחרים קוראים אותם אלוהות ולא שהבורא יתברך נותן להם חשיבות וממשלה חלילה. כלומר, נאמר בתורה, “אלהים אחרים”, בעבור שבני אדם קראו לעניני עבודה זרה, “אלהים”, וכיון ענין זה הבורא יתברך כלפי אותם בני אדם ולא שיש אלהים אחרים חלילה. דבר אחר וסיבה נוספת שקראם הכתוב, “אלהים אחרים” – שנעשים אחרים לעובדיהם. וכן הוא אומר (ישעיהו פרק מו פסוק ז): “יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ“.

והנה כוונת זה המאמר של רבותינו בעלי הספרי, וכוונת נבואתו של ישעיהו הנביא, חשובה מאוד לביאור. כי מסביר הנביא, שכאשר אדם עובד עבודה זרה חלילה, ומחשיב ונותן כח לכל מיני חפצים\עצים\פסלים, וכל כיוצא בזה ממיני עבודה זרה. הנה ברוב המקרים האדם מייצר, או מביא את העבודה זרה לביתו! וכיצד מביאה? מביאה על כתפו, כלומר, אותה העבודה זרה שהוא מאמין בה שהיא זו אשר נותנת לו שפע ועושה אותה אף לאלהים, היא אינה מסוגלת אפילו להביא את עצמה למקום אשר היא נעבדת, ואותו האדם שמעמיד את העבודה זרה במקום שמעמיד, אומר הנביא, שהוא בעצמו צריך לקחת אותו על הכתף. והנה כל זמן שהאדם עובד את העבודה זרה הזו שהביא אותה לביתו, כאשר מצבו הכלכלי מיטיב עמו, וכאשר מצב בריאותו תקין, בטוח הוא, שכל זה בא לו בזכות אותה העבודה זרה שמחשיבה לאלוה! ולכן רבותינו בספרי אמרו, שאחת מן הסיבות שנקראים עניני עבודה זרה בשם אלהים אחרים, הוא מן הסיבה, שכלפי העובד אותם, מתי שהוא זקוק להם לישועה, הם נעשים בשבילו כביכול אויבים ואחרים!

ואמרו רבותינו בתלמוד (ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה א): “דאמר ר’ פנחס בשם רב יהודה בר סימון, עבודה זרה נראית קרובה [=כלומר עבודה זרה נראית לאדם שהיא מיטיבה עמו], ואינה אלא רחוקה. מה טעמא? [=מהיכן טעמו של רב יהודה בר סימון? מזה שנאמר], “ישאוהו על כתף יסבלוהו”. סוף דבר אלוהו [=אותה עבודה זרה שעבד העריץ וחיבב] עמו בבית, והוא צועק [לאותה עבודה זרה שתעזור לו] עד שימות, ולא ישמע, ולא יושיע מצרתו! אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו”. ע”כ. כלומר, רבותינו מסבירים, שהקב”ה אשר מלוא כל הארץ כבודו, כאשר אדם חוזר בתשובה, ומבקש ממנו יתברך ישועה, ומאמין רק בכוחו, ומאמין שהוא יתברך האלוה היחיד בעולם, אז כאשר יפנה להקב”ה, בוודאי יושיענו מכל צרה שיש בעולם!

עוד סיבה אמרו בספרי הנזכר, מדוע עבודה זרה נקראת בשם, “אלהים אחרים” בתורה, רבי יצחק אומר, אילו נפרט שמה של עבודה זרה, לא ספקו להם כל עיירות שבעולם. [ולכן, מפאת הסיבה הזו, אמר הקב”ה בתורתו בשם כללי, “אלהים אחרים”, כל יחוס ונתינת כח וממשלה לגורם אחר נקרא בשם “אלהים אחרים”]. רבי אליעזר אומר, למה נקרא שמם, “אלהים אחרים“, שמחדשים להם אלוהות בכל יום, שאם היה של זהב וצריך לו, עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, ברזל עושהו של בדיל, בדיל עושהו של עופרת, של עופרת וצריך לו, עושהו של עץ”. ע”כ ביאור הספרי.

ומבואר יוצא ללא כל ספק, שאין שום כח אחר מלבדו יתברך, ואף מה שנקראים עניני עבודה זרה בתורה בשם, “אלהים אחרים“, הוא מן הסיבות שביארו רבותינו בספר ספרי הנזכר. אבל כל החכמים מקבלי מסורת התורה שבעל פה, מודים, כי אין שום כח לעבודה זרה, והיא אינה ישות, אינה כח, אינה פועלת, אינה נפעמת, אינה מתפעלת, כי היא כלום ושום דבר, והכל הוא בדמיון האדם.

וכבר כתב רבינו הרמב”ם (הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ד): “מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא, שנאמר, “וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות” וגו’, ומפי השמועה למדו, שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר, הא למדת שכל המודה [=כלומר, ה-“מודה” בלבד, אפילו לא עבד!], בעבודת כוכבים, [הרי הוא] כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים, מאדם ועד סוף העולם, שנאמר, “מן היום אשר צוה ה’ והלאה לדורותיכם”, וכל הכופר בעבודת כוכבים, מודה בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, והוא עיקר כל המצות כולן“. ע”כ.

והנה מדברי רבינו הללו, המיוסדים על דברי התלמוד המשנה, וכמובן על מסורת התורה שבעל פה שנתקבלה במעמד הר סיני, מסביר רבינו, שלעבודה זרה אין שום כח! ולכן, אפילו יש אדם שלא עבד עבודה זרה, אלא שאומר בפיו שיש בה “כח” מסויים לעניני עבודה זרה, וכלשון רבינו, “המודה בעבודה כוכבים”, הרי הוא כופר בכל התורה כולה, כלומר, רצונינו לומר, שמי שייחשב כופר בכל התורה, זה לאו דווקא מי שעבד עבודה זרה בפועל! שזה אין צריך לומר, אלא כל המהות של היהודי, שהוא לא מאמין בשום כח, חוץ מכוחו של ה’ יתברך. וכאשר הוא מייחס חשיבות בדעתו או בפיו, ואומר שאלהים אחרים אכן קיימים, אלא שאומר שעלינו לדבוק רק בה’ יתברך! אע”פ שאמר שצריך לדבוק רק בבורא יתברך, בכל זאת הוא כופר בכל התורה כולה! ומדוע? מכיון שהודה שלעבודה זרה יש כח! ואם ישאל השואל, ומה יש בכך? על זה נענה ונאמר, שהמודה בעבודה זרה, ממילא מודה שיש עוד אלהים לעולם! אלא שהוא בוחר לעצמו אלהים מסויים! וזה חירוף וגידוף כלפי שמים!

וכן כתב רבינו במפורש כמה הלכות לאחר מכן (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ו): “כל המודה בעבודת כוכבים שהיא אמת, אף על פי שלא עבדה, הרי זה מחרף ומגדף את ה’ הנכבד והנורא [=כלומר כופר!], ואחד העובד עבודת כוכבים ואחד המגדף את ה’ [=דינם שווה!], שנאמר, “והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר, את ה’ הוא מגדף”, לפיכך תולין עובד עבודת כוכבים, כמו שתולין את המגדף [=מי שמודה בכח עבודה זרה, תולין אותו! ואין הבדל בין העובד עבודה זרה, לבין זה האומר שיש כח מסויים לעבודה זרה אע”פ שלא עובד אותה!], ושניהם נסקלין, ומפני זה כללתי דין המגדף בהלכות עבודת כוכבים ששניהם כופרים בעיקר הם“. עכ”ל.

והנה לצערינו הרב ובאמת שאני כותב זאת מכאב, על פי האמור מדברי רבינו הללו, בתפיסה זו שבני אדם נמצאים, שהם חושבים שיש ישות מסויימת שיש לה ממשלה וכח, והיא הנקראת בפיהם, “צד אחר = סטרא אחרא“, והמנהיג שלה הוא, “סמאל“, ואשתו זו, “לילית“, רק באלו הדברים בלבד שאמרו, ידעו הקוראים, שבכך הם נתנו בפיהם כח וממשלה לדבר אחר בעולם מלבד האל יתברך, וכבר הזהיר בתורה ואמר (שמות פרק כב פסוק יט פרשת משפטים): “זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהֹוָה לְבַדּוֹ”. ולכן פשוט שבדברים האלו, כביכול עשו את הבורא לא כשליט היחיד בעולם. ולכן, כתוצאה מדברים שקריים אלו שנתפרסמו בעולם שיש כח וצד אחר וכו’, לכן הסיקו שה-“סמאל” הזה הוא אף “אלוה” בפני עצמו! שכן אם ניתנה לו ממשלה כל כך חזקה, והוא מסית את האדם לאחד מן הדרכים וכו’. הרי שהוא עוד אלוה בפני עצמו! ולכן קוראים לסמאל “אלהים אחרים”, ולא מספיק שהודו בפיהם שיש עוד אלוה! אלא אמרו שהוא אלהים אחרים!! וכמה מצוות הם עושים ומקיימים למען אלהים אחרים הזה? הרי שהם מוציאים שערות בתפילין מחוץ לבית בשביל סמאל, ועושים כל מנהגים על מנת להשקיט רוחו, שחלילה אלהים אחרים לא יכה אותם! ונמצא לא רק מאמינים בכח עבודה זרה ומגדפים כלפי שמים, אלא אף עובדי עבודה זרה הם!

והנה נוכחנו לדעת לצערינו הרב לאחר חקירה קצרה, שהדברים שכתב המקשה, הם לא רק דבריו ודברי רבו שסברו כך. אלא המון “מקובלים” סוברים כך בדעתם. ומהם ר’ יוסף חיים, שכתב בספרו (“בן איש חי” שנה ראשונה פרשת כי תשא הקדמה): “… דידוע הקליפות נקראים אלהים אחרים“. ע”כ. וכתב במקום אחר (שנה שניה פרשת משפטים הקדמה): “ולזה אמר, “ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו“, ויתקיים אז, “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ“, וזהו ושם אלהים אחרים הוא הסטרא אחרא [=צד אחר], לא תזכירו ולא ישמע על פיך, כי אין להם מציאות עוד בעולם”. ע”כ.

.

והנה בדבריו אלו שכתב, אנו מוצאים שהשקפתו בעניני תפיסת העולם והבנתו במדע האלהי, היא כזו:

.

א) ישנם ישויות הנקראות בשם “קליפות“. וכמובן וברור הדבר, למי שלומד את ספרו ואת ספריו של שאר קודמיו שהלכו ודרכו בדרך הזו, שאותם הישויות הללו הנקראות בשם “קליפות“, אינם דברי גוזמא או משל! אלא הם לדעתו ולדעת קודמיו שהלכו בדרך הזו, הם גופים נפרדים מגוף החיים הגשמי, אלא שהם עשויות מרוחניות מסויימת שיוצר אותה האדם על ידי עוונותיו, ויש להם הרגשים [=שרוצים לקחת את הדין מהאדם על ידי עוונותיו], רצונות [=כי כל מטרתם בהענשת האדם לפי שיטה זו, היא כוחם! כלומר, שעל ידי שמענישים הם את האדם, זה כל חיותם שיונקים ממנו ועל ידי כך הם חיים!] וכו’. [ולא נאריך בשיטה זו חלילה, כי אין לדבריהם מקום]. כלומר, נדע ללא כל ספק שהקליפות האמורות בדבריו, הם בוודאי אינו משל, אלא מציאות קיימת ממש!

.

ב) אותם קליפות [=בננה] המצויות, נקראים בפיו של ר’ יוסף חיים, “אלהים אחרים“. ונמצא, שלדעתו, ייחס הקב”ה את צמד המילים, “אלהים אחרים”, לדבר שקיים ומציאותי בפועל, כלומר, שפועם, נפעם, בעל רצונות, ובעל הרגשים וכן על זו הדרך. כלומר, לדעתו של ר’ יוסף חיים, הקב”ה הזהירנו שלא נעבוד כח קיים שריר שיש בידו להרע או להיטיב לנו! וכאמור, על פי מה שלימדנו רבינו הרמב”ם, מדובר בחירוף וגידוף כלפי שמים, שהרי אחד המחרף ואחד העובד עבודה זרה! וכאן בענין זה, הם גם מחרפים, שהרי הם מודים שאלהים אחרים אכן קיימים והם מציאותיים! ויש בהם אף כח להשפיע על חיי האדם! והם גם עובדים עבודה זרה, ולכן הם עושים המון מעשים מציאותיים בפועל בחיי היום יום, על מנת להרגיע ולתת חלק לאלהים אחרים!

.

ג) מדבריו עוד למדים אנו, כי מה שנאמר (זכריה פרק יג פסוק ב): “וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ”. ומה שאמר “טומאה“, מבין ר’ יוסף חיים, כי “טומאה” אינו שם משותף לדברים אשר מביאים את האדם לידי פחיתות מחשבתית, או פחיתות בעניני התורה והמצוות, או לפגיעה ושיבוש מחשבות בני אדם וכו’. כלומר, לדעתו, לשון “טומאה“, אמור כלפי ישות מסויימת שנפעמת, פועמת, ומחטיאה את בני האדם לעשות מעשים רעים, וזה כמובן אותו הסטרא אחרא או סמאל שאליו הם קוראים, “אלהים אחרים“.

אבל אנחנו נבין ללא כל ספק, כי מילת, “טומאה” וכוונת זה המאמר של זכריה בנבואה, היה לומר, שיצרו הפנימי של האדם אשר מטה אותו לידי תאווה, והוא אינו נותן דעתו וליבו להתגבר על תאוותו, והולך האדם בשרירות ליבו, זה הענין נקרא בפי זכריה, “טומאה“, ולא שטומאה היא ישות בפני עצמה אשר צריך להעבירה או למחותה.

וכן כתב הרד”ק, “ואת רוח הטומאה – יצר הרע“. ובמקום אחר כתב על מה שנאמר (יואל ב, כ): “וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָ,ה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בׇאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת”. וכתב הרד”ק, “כי הגדיל לעשות – הארבה הגדיל לעשות רע בארץ, והאל יתברך ריחם על הארץ והמיתו. ורז”ל (סוכה נב.) פירשו [=דרשו] זה הפסוק לימות המשיח, ואמרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם, זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם“. ע”כ.

והרי שלדעת חז”ל בתלמוד שהביאה והציב כאן הרד”ק, כל ענין “יצר הרע“, הוא ענין חומר האדם הרע המטה אותו לדרכים הרעים, וזה פירוש, “יצר הרע“, כלומר, יצרו הפנימי של האדם המושך אותו לרע! ולא שיש ישות בשמים או ממשלה המטה את האדם לאחד מן הדרכים הרעים חלילה!

 ולכן יפה פירש הרד”ק את לשון “טומאה” – יצר הרע”. שיצרו הפנימי של האדם, אשר מטה אותו לידי התאוות החומריות, כאשר יבוא גואל, אז יצרו הפנימי של האדם יחלש, ועל ידי כן, רוח הטומאה תעבור מן הארץ, כלומר, כל עניני ההבל והדברים שנטו אחריהם בני אדם בעבור התגברות התאווה הפנימית, המביאים לפחיתות הנקראת בלשון “טומאה”, כל זה יעבור מן הארץ לעתיד לבוא, ואז לא יהיה יותר בלבול בעולם.

.

ד) עוד למדים מדבריו, שהוא קורא לכל הצד הזה הנקרא, “צד אחר = סטרא אחרא“, הוא קורא לו בשם “אלהים אחרים“. והרי שכל מה שכתב המקשה ורבו, הם לקוחים מדבריו ומדברי קודמיו שהלכו בשיטה זו. ולכן יצא להם חירוף כה גדול, עד כדי כך שברבות השנים, כבר קראו לישויות דמיוניות אלו בשם, “אלהים אחרים”. ואף הודו, שאלהים אחרים אכן קיימים!

ולאחר מכן, לאחר שהרצתי הדברים ברבים, אמר לי אחד מן החברים, שהדברים של יוסף חיים מקורם מדברי המכשף חיים ויטאל שכתב (שער המצוות פרשת משפטים סימן ד): “איסור הזכרת שם אלהים אחרים כדכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו! דע כי עיקר איסור זה הוא שלא יזכיר שמו של סמא”ל הנקרא, “אלהים אחרים”, ובפרט בלילה, לפי שאז ממשלת החיצונים [=חיצונים, עוד אחת מן ההזיות של המקובלים שר”י], וכל המזכיר שמו מזכיר כוחו [=כלומר סמאל הוא לא רק אלהים אחרים, ואין הדבר משל ונמשל! אלא יש לו אף כח! והמכשף הזה מודה בכח עבודה זרה, והרי הוא מגדף ומחרף כלפי שמים שאין לו חלק לעולם הבא!], הפך דבכל המקום אשר אזכיר את שמי ולא עוד, אלא אפי’ להזכיר שיח השדים [=אסור להזכיר אפילו דיבור “שדים” לדעתו, והמכשף הזה היה סבור שישנם שידונים חיים וקיימים, ונטה לאמונת עובדי האלילים] … [וכעת שוב פעם משקר ויטאל ומספר], ופעם אחת הייתי מדבר עם אדם אחד והזכרתי לסמא”ל והיה בלילה. ובבוקר כשהלכתי לבית מורי זלה”ה והסתכל במצחי ואמר לי הנה בלילה הזה עברת על שם “אלהים אחרים לא תזכירו”, והזהרני מאוד שבשום אופן לא ביום ולא בלילה לא אזכיר שמו ולא כיוצא בו ובפרט בלילה, שאז יכול להתגבר על המזכירו להחטיאו ולהענישו גם על בני אדם אחרים בסבת האיש המזכירו”. ע”כ. וכמובן אין גבול לכמות ההזיות הרעות הכתובות כאן.

אלא שכעת המבחן של הקוראים האם הם דבקים בתורת אמת הוא כזה, לאחר שביארנו שאין אלהים אחרים, ואין עוד אל אחד מלבדו, אם אכן הקורא מאמין באל אחד ושמו אחד! יאמרו עכשיו באמצע קריאת המאמר: “סמאל” – “לילית”, וכל השמות שנתנו המקובלים שר”י לישויות מדומיינות שהעלו בדעתם! ואם הקורא יכול לומר זאת בלב שלם ללא פחד ומורא, אז ידע כי הוציא מליבו מחשבת עבודה זרה!

.

***

“מה פירוש “שם אלהים אחרים לא תזכירו”

וכעת נעמוד על הנקודה החשובה, מה זה שאמר בתורה (שמות פרק כג פסוק יג פרשת משפטים): “וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ”. והנה, חשבו הם אותם מזווגי הזיווגים והעבדים לפרצופים, שמכיון שאמר והזהיר ה’ יתברך בתורתו, שלא להזכיר שמות של עבודה זרה שנתנו עובדי אלילים לעבודתם הבזויה, כמו שלמדנו לעיל, שנקראים אלהים אחרים מכל מיני סיבות ולא שיש בהם כח חלילה! לכן חשבו הם, מהוראה זו של הבורא, שיש חלילה איסור להפעים ולהפעיל את העבודה זרה הזו, שלדעתם, אם יאמר אדם את המילה, “סמאל“, או יאמר את המילה, “לילית“, הנה במילים אלו, הוא מפעים ומרגיז את רוחם, ובהזכרת שמם, יכולים הם אף להזיקם, כלומר את המזכיר אותם!

ונמצא לפי דבריהם, לא רק שהבורא מצוה בתורתו ומזהיר מפני אלהים אחרים קיימים! כלומר, שהוא בתורתו יתברך מודה שהוא לא אל אחד! אלא שהאל יתברך אף מפחד שיאמרו הבריות את שמו של היצר הרע, שלא יבוא להזיק את האדם! ובדבריהם אלה, נמצא מחרפים ומגדפים כלפי שמים, וכאילו עזב ה’ יתברך את הארץ, וכאילו יש מלחמה בשמים בין הבורא לבין עוד ממשלה הנקרא הצד האחר.

והם לא נחתו לאמת שבדבר, כי מה שאמר והזהיר בתורה, “ושם אלהים אחרים לא תזכירו“, לא משום שאם יזכירו בני אדם את שמות העבודה זרה, נחשב שעובדים עבודה זרה בכך חלילה, או שהם גורמים על ידי אזכרתם, לפסלים להיות נקמנים כלפיהם וכו’ חלילה ממחשבה זו. ולא משום כך הזהיר בתורה מלהזכיר את שמם.

אלא, הדבר הוא פשוט ומובן ביותר. כל דבר ודבר אשר אדם מעלה על פיו בכל עניני העולם, אינו מעלה דברים על שפתיו שאינם קיימים לפי דעתו, כי לא יאמר אדם חכם, דברים שאין בהם תועלת ואין בהם ממש. ומכיון שעבודה זרה, אינה כלום ושום דבר, כלומר, אינה קיימת כלל! ונמצא שאם יזכיר אדם שם של אחד מעניני עבודה זרה, יגרום לשומעים לחשוב, שיש ממש בעניני עבודה זרה, כלומר, אם אדם מעלה על פיו את שמות עניני העבודה זרה, השומעים יחשבו, שמכיון שייחס להם חשיבות והעלה את שמם על פיו, אז יש בהם כח מסויים! ויוצא שהוראת הקב”ה היא לגמרי ההיפך ממה שחשבו המקובלים שר”י, כי הם חשבו שהקב”ה חושש שאם אדם יזכיר את שמם של אלהים אחרים שלפי דעתם הם אף קיימים, אז הוא יפעים ויפעיל אותם! והקב”ה אמר להיפך, שלא תזכיר אותם, על מנת שלא תתן להם שום חשיבות בעיני אחרים כי הם לא קיימים בכלל!

והמקובלים שר”י, לא רק שייחסו להם כח, לא רק שייחסו להם ממשלה, אלא אף השוו ואמרו שקיים עוד אלהים, אלא שנקראים אחרים! ושיבשו את הכוונה של התורה לגמרי. וכמו שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ה הלכה י): “הנודר בשם עבודת כוכבים, והנשבע בה, לוקה, שנאמר, “ושם אלהים אחרים לא תזכירו”, אחד הנשבע בה לעצמו, ואחד הנשבע בה לעבודת כוכבים, ואסור להשביע העובד כוכבים ביראתו, אפילו להזכיר שם עבודת כוכבים שלא דרך שבועה אסור, שנאמר, “לא תזכירו”. ע”כ. והנה כל הטעם כאן הוא ברור, והכל הוא על מנת לפאר ולרומם את ה’ יתברך שהוא יחיד בעולמו, ואין לאף אחד שום ממשלה ושום כח מלבד הבורא יתברך.

ולכן, כאשר אדם נשבע בשמות של עבודה זרה, אין הוא נענש מפני שהוא מפעים או מפעיל את עניני העבודה זרה, או שמשום שהזכיר את שמם כעת כוחם גדול בשמים! חלילה וחס ממחשבות כאלה. אלא העונש בעבור הזכרת שם עבודה זרה, הוא משום שכאשר הוא מזכיר את שמות העבודה זרה, הוא נותן יחס וחשיבות, ואז, נמצא, שכאשר בני אדם ישמעו ממנו דבר זה, יחשבו כי אכן יש אלהים אחרים והם קיימים גם, אלא שהזהיר הקב”ה בתורתו לעבוד רק אותו! וכבר למדנו למעלה, שכל זה אינו, שכל המודה בכח עבודה זרה, או שחושב בדעתו שיש אלהים אחרים, הרי הוא מחרף ומגדף כלפי שמים, ודינו שווה למי שעובד עבודה זרה, ושניהם כופרים בכל התורה כולה.

.

***

“טירופי הדעת של מכשף הזוהר – שד בראשם של מקובלים”

והנה אחר הבנת כל זה, נוכל לבוא לענין שבו כיוונתי לזה המאמר, והוא הצגת טירופי הדעת של הפרו-נוצרי המומר כותב ספר הזוהר שר”י. כתב בספר מדרש תלפיות (מהדורת ורשה שנת הדפסה תשל”ה עמוד קסט -קע): בשם הארור המכשף הזוהרי בזה”ל: “זוהר חדש ותיקונים, תיקון כ’, ענין הגזירה שהיה בימי אסתר [=להשמיד להרוג ולאבד את כל ישראל, היה רק] בשביל [=בגלל] ש-“סמאל” התלבש בהמן [=ישות ממש לא משל!  אלא ישות ממש שנתלבשה בהמן הרשע, וגרם סמאל הפגאני, על ידי שנתלבש בהמן, הוא בעצמו גרם] לעשות נקמה בישראל! [ואיך הגיע סמאל לעשות דבר כזה נגד ה’ יתברך ולהלחם עם הבורא? והוא מ]-אותה קנאה, שכיסה הקב”ה את אסתר [=שהרי בתחילה סמאל הפגאני התלבש באחשוורוש, כי סמאל אלהים אחרים לפי שיטת המקובלים, יש לו תאוה לשכב עם נשים, וחמד מאוד את אסתר המלכה, לכן הלך והתלבש בגופו של אחשוורוש על מנת שישכב עם אסתר!!!! מה עשה הבורא?] … מסר שידה גמורה בדיוקנא שלה [=לפי שיטת הטמא, הבורא יתברך הביא לסמאל לשכב עם ישות של אסתר, אלא ששכב עם השידה שלה, כלומר עם חלק הצד הרע שלה!! ונמצא שסמאל שוכב עם מישהי שקשורה לממשלתו שלו! ולכן סמאל אלהים אחרים לפי מקובלים שר”י, כעס מאוד על הבורא, והחליט לנקום בבורא יתברך! ואם תשאל מה] הטעם שאירע לו [לסמאל כך]? לפי שכל עניינו הוא לערב קודש בחול טומאה בטהרה [=כלומר סמאל יש בידו יכולת לשבש סדרי עולם, ממש אלהים בפני עצמו! ויוצא לפי הטמא, שאם כוונת סמאל היתה לטובה ולא לרעה, היה מסכים לו הבורא שישכב עם אסתר המלכה ממש!! ומסביר הטמא ואומר], וכאשר ראה שהקב”ה מנע את אסתר שלא ישתמש בה חול, התלבש בהמן [=כלומר עשה נקמה בבורא!!! אתם שומעים את המינות והחירוף? ישות מאגית עושה נקמות בבורא ונלחמת עמו!! והוא בעצמו הלך, כלומר סוברים הטמאים שהלך סמאל ונתלבש בהמן], וגזר גזירות רעות [על עם ישראל], והפיל [סמאל] גורלות על ישראל לכלותם [על ידי גופו של המן]”. ע”כ.

.

מדבריו ההזויים הללו אנו למדים כמה דברים נחותי מחשבה וכפירה עצומה בכל יסודות דת האמת, ומדובר בכפירה באלהי ישראל, יתעלה שמו מן הסכלות הכתובה כאן!

.

א) למדים אנו שאותו סמאל הפגאני שנחשב לאלהים אחרים, יש בידו להתלבש בגוף בני אדם ולהסית אותם לעבירה! כלומר, יש בכח ישות מאגית שהיא אלהים אחרים לפי שיטת המקוללים, לעקור את הבחירה והמחשבה מבן אדם ולקחת לו לגמרי את כושר ההבחנה! וכיצד יסתדר דבר זה עם מה שנאמר “ובחרת בחיים”?

.

ב) למדים אנו שלא רק בני אדם הם בעלי בחירה, רצונות, חשקים, קנאה וכו’, אלא אף בגרמים העליונים ישנה קנאה, שכן כתב ההוזה הזיות בזה”ל: “שסמאל התלבש בהמן לעשות נקמה בישראל”! כלומר בתחילה סמאל הפגאני נתלבש באחשוורוש כי חמד את אסתר, כלומר רצה לשכב עם אסתר, ונמצא הוא בעל תאווה גדול! ולאחר מכן, לאחר שהקב”ה זימן לו שידה כעורה ולא יפה, שהרי כעת הוא שימש עם חלק ממשפחתו, שהרי אם הוא שוכב עם החלק הרע של אסתר הנקראת “שידה”, הרי שהחלק הרע הזה הגיע ממנו, ונמצא גילוי עריות אצל סמאל הפגאני!

.

ולכן לאחר מכן הפגאני הזה חרה אפו בבורא!! והלך לנקום אף בבורא יתברך ונתלבש הטמא בהמן, וגזר גזירות על ישראל! כלומר, יש לו יכולת להשמיד את עם ה’, ואם יש יכולת ביד ישות פגאנית לגזור גזירות על ה’, בהחלט יוצא כי יש לו יכולת גם להשמיד את הבורא חלילה וחס, כי כמו שלמדנו לעיל, המקוללים הארורים מחשיבים אותו כאלהים וריבון, ואם הוא ריבון, הוא יכול להכניע אף את הבורא!

.

בכל אופן איך שלא יהיה, לפי דבריהם ההזויים, נמצא שיש קנאה וחמדה במי שאינם בני אדם! וזו כפירה עצומה, שכן האדם הוא המין היחיד בעל כושר בחירה והבחנה בין הטוב והרע! כמו שכתב וביאר רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תשובה פרק ה הלכה א): “רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו“. ע”כ. כלומר התורה מעידה ואומרת שהאדם הוא מין היחיד בעולם שיש בידו יכולת בחירה! ודבריהם של המקובלים שר”י, מוחקים את כל יסוודת דת האמת!

.

ג) עוד מבואר יוצא מסכלותם, שכל טעם הגזירה הוא לא בעבור עוונותיהם של עם ישראל, כל טעם הגזירה הוא לא על מנת שעם ישראל יצומו ויחזרו בתשובה!! אלא כל ענין הגזירה היה רק בגלל שסמאל הפגאני כעס על הבורא שהזמין לו שידה במקום אסתר האשה היפה, כי סמאל מחפש נשים יפות. ומדוע הבורא הביא לו שידה ולא זימן לו את אסתר? לפי שכל תכלית כוונתו של סמאל הוא לערב קודש בחול! כלומר יש יכולת לישות הפגאנית הזו לערב קודש בחול! כלומר, הוא חול, הוא ישות בשמים בעל ממשלה, ויש לו יכולת לבעול דמויות וגופי בני אדם ולערב את טומאתו בקודש!

וכמו שכתב, שכאשר ראה סמאל שהוא בעל שידה בדמות אסתר, התלבש בהמן, כלומר יצא מאחשוורוש, הלך לטייל אצל המן בגוף, והוא סמאל עצמו לא המן! הוא סמאל גזר על ישראל לכלותם!! כלומר, סמאל הוא עוד בורא לעולם!! כמה ארורים מכשפי האופל יאבד זכרם מן העולם אמן! ואיני מבין, איך עד היום בני אדם נורמלים קיבלו את ההזיות הללו? איך עד היום שתקו עם ישראל לחירופים שיצאו מפיהם של המקובלים שר”י? צריך לעשות זעקה וקריעה ברחובה של עיר על הדברים הכתובים כאן!!!

והמשיך ספר מדרש תלפיות וכתב, שאלהים [חלילה] מספר 2 הוא האר”י [=שהרי האר”י יודע מחשבות לב האדם ואף מה שיחשבו בעתיד, ויודע הוא הכל כדוגמת הבורא לשיטתם האלילית!] הקשה על הספר שנקרא “זוהר“! שהרי מבואר ומפורש בספר עזרא (עזרא פרק ד פסוק ה): “וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס“. ומהיכן למדים אנו שדריוש זה היה בנה של אסתר? מכיון שהתלמוד כותב שכורש הוא דירוש, וכורש מלך ישראל היה, ובא מאסתר המלכה. כמו שאמרו בתלמוד (בבלי מסכת ראש השנה דף ג עמוד ב): “אמר רבי אבהו: כורש מלך כשר היה, לפיכך מנו לו כמלכי ישראל … תנא: הוא כורש, הוא דריוש, הוא ארתחשסתא. כורש – שמלך כשר היה, ארתחשסתא – על שם מלכותו, ומה שמו – דריוש שמו. מכל מקום קשיא! – אמר רבי יצחק: לא קשיא; כאן – קודם שהחמיץ, כאן – לאחר שהחמיץ”. ע”כ.

ומבואר יוצא שלא יתכן לומר שסמאל שכב עם שידה, או לחלופין, לא יתכן לומר שאחשוורוש לא שימש עם אסתר, כי כיצד יבוא ילד לעולם ללא תשמיש? ולכאורה גם, כיצד שידה תביא ילדים לעולם? [=למסקנה חיים ויטאל המכשף, כותב בשם האר”י הלא קדוש, שהשידה עצמה היא זאת שהביאה את דריוש, ולא אסתר בצד הטוב שלה!! אתם שומעים איזו נחיתות מחשבה? ממשיך ושואל האר”י הלא קדוש], ואיך יתכן שנתן הקב”ה שידה במקום אסתר? ואחשוורוש לא נגע באסתר!! [=אתם שומעים מה כותבים המקוללים?! שאחשוורוש לא נגע באסתר!! כפירה ומחיקת מגילת אסתר וכל מעשה הגבורה שלה, ומחיקת דברי חז”ל בתלמוד מגילה!!], והלא דריוש בן אחשוורוש, הוא בן אסתר, ורז”ל לא שוא ידבר. ותירץ האר”י, על דרך מה שאמרו בזוהר פרשת כי תצא (עמוד תקלג’), וכל מי שרוצה להבין דברי הזוהר האמורים שם, יבין על פי הדברים [=הסרטים] האלה:

[כאן מתחיל הסרט הבדיוני] “כל אדם ואדם הוא מורכב מצד טוב ורע [=כלומר מסביר האר”י הלא קדוש, שיש שני גופים לכל אדם, איש ואשה], ושניהם [=שני הגופים שיש בכל אדם], מתלבשים זה בזה, והם ממש בשני צורות של בני אדם [מה???!!! שני צורות של בני אדם בגוף אחד?!!] ודומים זה לזה ונכללים כאחד! אלא שחלק הטוב נקרא לבוש, וחלק הרע נקרא בגד, מלשון “בוגדים בגדו”.

ואותו חלק הרע נקרא גם כן “שד” המחטיא את האדם, והוא היצר הרע שבקרבו [=כלומר אצל כל אדם ואדם כעת יש “שד” שנמצא בתוכו, וגורם לו להזיות קשות ורעות] … והיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש [=אינו מובן אם היו יודעים לעשות נפלאות מעין אלו, מדוע לא הרגו את המן ואת אחשורוש? וגם על זה יתרצו המקובלים שלא ניתן להרוג את סמאל הפגאני. בכל אופן על ידי שהיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש] ולחלק חלק הרע מהטוב, וכן עשו, הפרידו החלק הרע הנקרא “בגד” ו[נקרא] “שד”, [הפרידו אותו] מן אסתר, והיתה דומה [אותה שידה שנפרדה מן אסתר, היתה דומה] לאסתר ממש [=מה???!!!] בצורתה, ועם אותו חלק הרע [כלומר עם השידה עצמה] היה מתייחד אחשוורוש [=ושוכב עמה!!! כן כן אתם שומעים נכון! לשיטתם אחשוורוש שכב עד שידה!!], והוא השידה שהניחו במקומה כדוגמא של יוסף [=עלילת דברי הבל על יוסף הצדיק], כאשר ראה שאשת אדוניו שתפשהו בבגדו [=מה הוא בגדו כותבים ההוזים?] דהיינו בחלק הרע הנקרא “בגד“, [יוסף הצדיק] הניחו אצלה על ידי פעולת שמות! וחילק פעולת טוב הנקרא לבוש וינוס החוצה לפי שהיא לא יכלה לתפוש בחלק הנקרא טוב [=והיא תפסה אותו בחלק הרע, ולבסוף שכבה עם חלקו הרע של יוסף!!! לא יאומן כמה עילגות וטמטום] … לפיכך נקרא דריוש בן אסתר, אע”פ שנולד מן השידה [=כלומר השידה הזו אף ראויה להוליד בפני עצמה!], כי אותה השידה היא מחלק הרע מאסתר”. ע”כ אחד הטמטומים הגדולים ביותר שיצא לי להפגש איתם עד עתה בנושא הקבלה הארורה וספר הזוהר הטמא מפי הגבורה.

.

***

“כיצד השפיל ספר הזוהר את בנות ישראל הטהורות?”

אבל הבערות לא נגמרת, וכמובן החלה אצל מכשפי האופל שכתבו כך (זוהר – דברים פרשת כי תצא מאמר מוציא שם רע אות ז): “והכא סתרא רברבא וכו’: וכאן סתר גדול. ומשום זה אסתר הוא לשון סתר ככתוב, אתה סתר לי. כי השכינה הסתירה [את חלק הטוב שלה טוען המכשף], מאחשורוש, ונתנה לו שדה במקומה [=כלומר ספר הזוהר הפגאני מעליל לא רק שיש דמויות בשם שדים, אלא אף ששדים שוכבות! ואסתר המלכה שהיתה אף נביאה, יש בה חלק רע, ואותו חלק רע שבה נמצא שידה! ואותה שידה שלה שכבה עם אחשוורוש!!], והיא חזרה לזרועו של מרדכי. ומרדכי שהיה יודע שם המפורש, וע’ לשון, עשה כל זה בחכמה. ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאפילו בלי זה, יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתיחד עמה, משום, אולי נתחלפה אשתו בשדה“. ע”כ לשון הארור הזוהרי.

והנה, כמה השפלה לבנות ישראל, כמה הוא משפיל את בנות ישראל בלי סוף בספרו הארור, עד כדי כך שהוא טוען שלכל בת ישראל יש שידה בתוך תוכה, ולא רק זה, אלא אומר שכל מה שעושה אדם עם אשתו ומדבר עמה לפני התשמיש, לא עושה כן אלא על מנת לברר האם הוא הולך לשכב עם השידה או עם אשתו? אין מילים בפי לתאר את השנאה כלפי המכשף הזוהרי הארור ימחה שמו מן העולם! אין מילים בפי לתאר כמה אני מתעב אותם ואת מעשיהם הרעים, שחרפו כלפי אלהינו האחד והיחיד, וחרפו כלפי השכר הישר שניתן לאדם על ידי הבורא יתברך! הם הרסו כל פינה טובה ביהדות. ובמקום שהבאים אחריהם ימחו בתוקף גדול על תיעובם! המשיכו את דרכי סכלותם, והוסיפו רעה וחטא על חטאתם! כיצד בת ישראל מסוגלת לראות ולקרוא דבר זה, ולא לקנאות את קנאת ה’? כיצד עוד ניתן לחשוב שמדובר בספר קדוש! זה הוא ספר פרו נוצרי מגעיל שכולו זבל פגאני וחובה עלינו לשורפו מן העולם!

וכתב אזולאי יוסף בספר דבש לפי (מערכת א’ אות טו’): “כתב האר”י שאסתר היתה גלגול יעל [מה? נעלם מאזולאי, ששמואל ויטאל כותב ש-“יעל” זה אותיות “עלי”, וחזר עלי בתור גלגול יעל לתקן מה שעשתה יעל. והנה המקובלים הללו שאינם מקובלים כל הזמן סותרים הם את עצמם, ושלא נדבר על האמונה ההזויה שנקראת “גלגול” ומדובר בהזית קשה ביותר! מסביר אזולאי], וכמו שסיסרא נפל ביד יעל, כן המן נפל ביד אסתר.

ונודע כשם דשידה נזדמנה ליעל בין רגליה [=כאן הוא אומר שנזדמנה, הם לא סגורים על עצמם, פעם אומרים שבשמות קודש הביאו שידה, פעם אומרים זימן לה הבורא, ולפי סברתם אכן יעל באה לעשות עבירה, אבל הקב”ה הביא לה שידה בין רגליה!!], כדי שלא יטמאנה סיסרא ושכב עם השידה [=שכב סיסרא עם שד? מה??], כן אסתר לא נטמאה חס וחלילה, ואחשוורוש נטפל ברעתה [כלומר שכב עם השידה של אסתר], ואסתר טהורה”. ע”כ להזיה הקשה והנוראה. וככל שהזמן עובר כך מתרבות ההזיות בתוספת קינוחים.

וכתב יוסף חיים בספר בן יהוידע (על מגילה י״ג ב:): ” … אף על גב דכתבנו לעיל בשם הזוהר ורבינו האר”י ז”ל דהשידה היתה שוכבת עם אחשורוש, נראה לי בס”ד מאחר דזה הענין של השידה אי אפשר לעשותו אלא על ידי השבעה בשם מפורש [=אבל אזולאי כתב בדבש לפי שהבורא זימן ליעל את השידה ללא שם מפורש! מה יהיה אתכם?] וכמו שכתב רבינו האר”י ז”ל וכנזכר בעץ חיים, לכך לא היתה עושה כן אלא בשעה שרוצה לשמש עמה, דיש בזה הכרח משום איסור בעילה עם העכו”ם דחמיר. אבל בשעה שאינו רוצה לשמש אלא רק היא שוכבת אצלו דהוה עביד חיבוק ונשוק לא היתה משתמשת בשם המפורש להביא השידה שיחבקנה במקומה. [=כלומר אסתר כאשר היתה מתנשקת עם אחשוורוש ומתחבקת עמו, היתה אסתר האמיתית ולא השידה, אבל כשהיה רוצה ומסמן לה לשמש עמה, היתה הופכת עצמה לשידה!! מה? מה זה השטות הזו? איני מאמין שיוסף חיים כתב את הדברים הללו על כתב!! ממשיך יוסף ואומר], ועם כל זה אחר שהיה עושה חיבוק היא טובלת משום נקיות בעלמא, כדי לישב בחיקו של מרדכי, כי הצדיק אפילו אם ניתז עליו צינור מפיו של הרשע נמאס בעיניו!

ודע אם נשכיל בדברים אלו נמצא דברי הש”ס ודברי רבינו האר”י ז”ל מכוונים היטב [=מכוונים היטב? המקובלים שונאים שנאת מוות את דברי הש”ס! וכיצד אפשר לומר על שכלם הישר של רבותינו שיהיו מכוונים היטב עם דברי מינות?]. והוא דקשה איך קאמר עומדת מחיק אחשורוש ויושבת בחיק מרדכי, איך תבא אותה שעה לבית מרדכי? דאיך יתכן שתצא המלכה מחדרה ללכת לבית אחר הליכה טבעית ולא יכירו וירגישו בה? [=שימו לב להזיה הבאה שכותב יוסף], אך נראה ודאי, שהיא היתה הולכת בדרך נס, [כלומר] בהתעלמות שלא תתראה לפני שום גברא!! [=כלומר, לא מספיק שבאותו רגע שמתנשקת עם אחשוורוש היא אסתר האמיתית, אלא מתי שנראה לה שהוא הולך לעשות עמה תשמיש, היא אומרת שם קודש, ואז החלק הרע שלה נשאר עם אחשוורוש, והחלק הטוב מתנתק ממנה, לא די להזיה קשה זו! אלא יוסף אומר עוד וסובר ומקשה, כיצד לא ראה אחשוורוש את ניתוק חלק הטוב מחלק הרע? כי אסתר הצד הטוב שלה גם היה נעלם בנוסף לכל ההזיות הללו!!

וכותב יוסף], וזה מוכרח להיות על ידי שם המפורש, ולא תשתמש בשם מפורש להנאתה, אמנם היא לא היתה הולכת לבית מרדכי בנס אלא רק בעת שהיא רואה דאחשורוש רוצה לשמש עמה אחר החיבוק, דאז היא מוכרחת להשתמש בשם המפורש כדי להביא השידה במקומה, אז באותו שם המפורש שמזכרת בעבור השידה עושה בו פועל שני שתהיה היא נעלמת מכל בריה, שאז היא רואה ואינה נראית, ושתי פעולות אלו של מראה השידה ושל התעלמות שלה, נעשים בבת אחת בהזכרת שם מפורש אחד, וזה מוכרח להיות שאם תביא השידה והיא לא תתעלם, נמצא אחשורוש רואה שתי נשים לפניו ומה יאמר על זאת?! [=זה עם ה’ יתברך? אוי לעם ה’ שנפל בסכלות ובורות כזו, זה שפל ושיא שפל המדרגה המחשבתית, ופגיעת כושר המחשבה, וכאילו קפאו מוחותיהם! ממשיך יוסף ואומר], על כן בהכרח שבאותו רגע ממש שנראית השידה היה גופה של אסתר מתעלם, כי עושה הכונה של שם המפורש על שני דברים אלו בבת אחת, וכיון שנתעלמה שאז היא רואה ואינה נראית היא הולכת בהתעלמות זו לבית מרדכי, ויושבת בחיקו של מרדכי, אבל בזמן שאין אחשורוש רוצה לשמש עמה שאז אינה מביאה השידה, ודאי לא תזכיר שם המפורש כדי שתתעלם ותלך לבית מרדכי, כי בעבור הנאתה בלבד לא תרצה להשתמש בשם“. ע”כ. לא יאומן כי יסופר! כמה הזיות כתובות כאן, כמה יסודות דת נחרבו על ידו במילים אלו שכתב, ואין משוא פנים בתורה!

והנה יוצא לפי שיטתם ההזויה, שכל אשת איש שתחטא, תאמר לבית הדין, אני לא חטאתי בכלל, הצלחתי להפריד את החלק הטוב שבי מהחלק הרע, כך שמה שזיניתי תחת בעלי, זו לא הייתי אני, זה היה החלק הרע שבי, ונתתי לו את מה שהוא רוצה! ואם כן אין לכם שום תלונה עלי כלל! ולהיפך תטען! צדיקה אני!

עוד יוצא לפי שיטתם, שניתן להפריד את החלק הרע מן הטוב או להיפך, ונמצא אם כן, האדם נטול בחירה במעשיו, שכן יש בעצמות האדם שתי טבעים, אחד המטה אותו לטוב ואחד המטה אותו לרע, וזהו תכלית יסוד הבחירה! וכאשר אנו נחרוג מן הכללים הללו, ונחשוב בדעתינו שניתן להפריד ולו לרגע אחד את הצד הטוב מן הצד הרע, הרי כפרנו ביסוד הבחירה. ואין גבול לטמטום שהגיעו אליה המקובלים שר”י! ומאמר זה ודבריהם כה חשובים להנצחת האמת, שכל אדם עם שכל יבין כי מדובר בהוזי הזיות בעלי רמת משכל השואפת לאפס!

.

***

“דברי סופר בספרו “כף המתים” – אשה תגע בבעלה להוציא שדים וכן להיפך”

והנה כפי שכתבתי למעלה, המקובלים שר”י עם השנים פיתחו את הזיותיהם הרעות, וחרפו עוד יותר כלפי הבורא. וכתב סופר בספרו “כף החיים” [כף המתים] (או”מ סימן מ”ר אות ס”ד = סילוק דעת – והלאה): “קודם תשמיש תאחז האשה בוהן רגל ימין של בעלה [מה?? מה זה השטות הזו??], ואח”כ [תאחז] בוהן ידו הימנית, ואח”כ [תאחז] תנוך אזנו הימנית. ובשעה שמחזקת [בשלושתן] תכוין [האשה] שיסתלקו מעליו הג’ שדים המעוררים התאוה שלא לשם שמים [=מה? אשה צריכה לסלק מבעלה שדים? מה זה הטמטום הזה? יותר גרועים מן הנוצרים! ומעליל סופר] וזה הסימנים שמסר יעקב לרחל! [=מה? יעקב אמר לרחל שתוציא ממנו שדים? היו לו שדים בגוף? אין גבול לטמטום] … יש לאדם לדבר [עם אשתו קודם התשמיש כמו שציוה המכשף הזוהרי, שמא אשתו זו שידה ולא אשתו המקורית!] או יבדוק אם יש לה שערות ראשה”. ע”כ.

והנה סופר הוסיף להשפיל את בנות ישראל וכתב שיש לבדוק את ראש האשה, כי לשדים אין שערות, ויתכן שאשתו נעלמו לה השערות, לכן יבדוק אם יש לה שערות בראשה, ואז יאמר לה, “את לא שידה”. רבותי היקרים והנעימים, כל המבין מה הולך כאן, משכיל, כי עם ישראל המסכן נפל בידי נוכלים ארורים, אנשים אשר הפילו אותנו לתהומות ולמחשכים!

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.