ב) במאמר הקודם סיימנו בתשובתו של הפתי המסכן ש-מצד אחד באמת שאני מרחם עליו. אבל מצד שני הפתיות הזו, ביסודה להחריב את הבאים אחריו והנוהרים אחרי רבותיהם השקרנים, הבונים בנינים לעצמם ומטפחים את ביתם, וכל זה על ידי שקר וכזב לציבור ההולך אחריהם. וכבר אמר החכם באדם במשלי (פרק א פסוק כב – כז): “עַד־מָתַ֣י׀ פְּתָיִם֘ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת: תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם: יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב: וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם: גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם: בְּבֹ֤א כשאוה כְשׁוֹאָ֨ה׀ פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה: יְהֹוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ”. והנה ללא התלמידים המסכנים שלהם, כיצד יקבלו תקציב לישיבות? והלא אפילו עלוניהם הנדפסים מדי שבוע, שרובם נזרק לגניזה או זרוק כמו נירות על הרצפה, לא נכתבים על ידם ממש, אלא על ידי תלמידיהם המסכנים, שמדירים שינה מעיניהם. ויודע אני על כמה כאלה שהתלמידים שלהם כותבים להם חיבורים ועלונים, והם אפילו לא מייחסים להם הדבר. רשעות לשמה.

וכעת נחזור על תשובתו של הפתי הנזכר: “קראתי, עמוק [מה עמוק? דברים פשוטים שילד קטן מבין. עמוק רק למי שנפל בהזיות קשות של מינות] אבל לא מסתדר לי כי לפני כמה שבועות הרב * * * שהוא בעל רוח הקודש ללא עוררין עובדתית בשטח [חחח…. באיזה שטח?] ובטוח דיין בבית דין עליון [ה’ יתברך צריך עוזרים למעלה?] לאחר שידוע לי סיפור אישי שהמתיק מעל חבר באמצע שיעור תאונה קשה (בכוונה הקדמתי שבחי הרב). [אותו רב שמוליכם שולל] הוא אמר מפורש שמי שמזכיר בפה את שמו המלא של הס”מ [סמי המפחיד…] עובר על איסור (מחילה ששכחתי את הנוסח המדויק) אבל הכוונה שלא להזכיר אלוה אחר [ה’ ירחם לשונו של הפתי הפילו]”. ע”כ תשובתו של הבער הפתי.

תשובת ר’ אליאל פיניש: אחר המחילה מכבודך, לאחר שקראתי דבריך, התלבטתי האם להשיב לך עליהם בהודעה או להמתין לפגישה, כפי שדיברנו בהמשך השיחה. אך החלטתי שלא בריא לעכב הדברים, אע”פ שלדעתי היה יותר קל להסביר זאת בפגישה במציאות, אך בכל זאת החלטתי להשיב לך כאן שמא ידחה או יתבטל חלילה.

והנה בתחילת הדברים חשוב להציג את דבריהם של חז”ל, שמלבד שאנו כאין וכאפס לנגדם, עוד דבר החשוב ביותר לציין, שכל דבריהם במסורה. ועולים הם על מעלותינו בעשרות מונים שלא ניתן לתארם, הן בתורה, והן בקדושה, והן בהבנה וידיעת התורה.

ומכיון שכך, בעלי המשנה ושני התלמודים בבלי וירושלמי, הם שקבלו את התורה במסורת ממשה רבינו ועד אליהם, וכל דבריהם בחכמה גדולה ונפלאה. ועליהם אין להוסיף ואין לגרוע. וכמו שכתב רבינו הטהור הרמב”ם (פירוש המשנה סנהדרין י’ א’) ביסוד התשיעי: “ויסוד התשיעי הבטול. והוא שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה’ זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש, [ועל זה] אמר, “לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו”. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החבור הזה … . וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו”. עכ”ל.

וכתב האבן עזרא (שמות פרק ב פסוק כב): “וכלל אומר לך, כל ספר שלא כתבוהו נביאים, או חכמים מפי הקבלה [למשה מסיני], אין לסמוך עליו, ואף כי [ובמיוחד אם] יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה”. עכ”ל.

וכעת נשיב לדבריך: אמרו חז”ל בתלמוד (בבלי סנהדרין יא, א): “ת”ר משמתו נביאים האחרונים, חגי, זכריה, ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל. ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים, יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך, נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן, וכשמת, אמרו עליו, הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא”. ע”כ.

ואמרו חז”ל (ביומא ט, ב): “מַאי אֶרֶז? אָמַר עוּלָּא: סַסְמָגוֹר. מַאי סַסְמָגוֹר? אָמַר רַבִּי אַבָּא: בַּת קוֹל. כִּדְתַנְיָא: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִין הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל”. ועוד אמרו חז”ל (בסוטה מח, ב): “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאן ״נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים״ — לְאַפּוֹקֵי מֵחַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, דְּאַחֲרוֹנִים נִינְהוּ. דְּתָנוּ רַבָּנַן: מִשֶּׁמֵּתוּ חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי — נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל“.

וכן אמרו חז”ל בתלמוד ירושלמי (סוטה ט׳ י״ג): “מִשֶׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי פָּֽסְקָה מֵהֶן רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ“. אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק בַּת קוֹל יוֹצֵא מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאָמַר. נֶהֱרַג גַּייֻס גוליקס וּבָֽטְלוּ גְזֵירוֹתָיו. מַעֲשֶׂה שֶׁיָּֽצְאוּ נְעָרִים לְהִלָּחֵם בְּאַנְטִוֹכִיָּא וְשָׁמַע יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל בַּת קוֹל יוֹצֵא מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאוֹמֶרֶת. נִצְחוּ טַלייָא דִּאַגְחוּ קְרָבָא בְּאַנְטִוֹכִיָּא. וְכָֽתְבוּ אוֹתָהּ הָעֵת וְנָֽתְנוּ בוֹ זְמָן וְכִװְנוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָֽיְתָה. מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ זְקֵינִים אֵצֶל בֵּית גַּדְיָא בִירִיחוֹ. וְיָֽצְתָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה לָהֶן. יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אָדָם אֶחָד רָאוּי לְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין הַדּוֹר כְּדַיי. וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶן בְּהִלֵּל הַזָּקֵן”. ע”כ.

לאחר שהוכחנו מפורשות מדברי חז”ל שרוח הקודש פסקה מאתנו, לאחר שמתו נביאים אחרונים, ולאחר שמתו נביאים אחרונים, היו החכמים משתמשים בבת קול [מעין “נבואה” קטנה]. (דווקא הם חכמי המשנה והתלמוד), אך לא ברוח הקודש מפני שפסקה. ועוד גילו לנו חז”ל דבר גדול, שהיה אדם צדיק מגדולי ישראל הידוע לכל, ושמו, “הלל הזקן”, אשר היה תנא, מתקופת הזוגות, והיה רבם של רבינו הטהור יונתן בן עוזיאל, ושל רבן גמליאל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי. ואעפ”כ לא זכה להשראת השכינה, מפני שדורו לא היה זכאי לכך.

נמצאת למד שאע”פ שהלל הזקן היה ראוי להשראת השכינה, אע”פ כן, בגלל שדורו לא היה ראוי וזכאי לזה, הוא לא זכה לכך. ודבר זה הם שמעו מבת קול, ולא מרוח הקודש, מפני שרוח הקודש פסקה לאחר פטירת הנביאים האחרונים כנזכר לעיל.

ולאחר שהבאנו דברי חז”ל, מיותר לומר את דעתי וטענתי, כי דבריך וטענתך אשר יש לרבך רוח הקודש, לפי הראיות שהבאנו לעיל, היא מופרכת מעיקרה ויסודה, ומוסכמת וברורה לכל בר דעת, וכל המאמין ומקבל דברי חז”ל חובה עליו לכפור בכל מי שטוען טענות הבל כאלו על רבו. כי כל דבריהם של חז”ל נאמנים עלינו, ונאמרו מפיהם לאחר שקיבלו במסורת מאבותיהם, איש מפי איש בתחילה מפי הגבורה שקיבל משה רבנו אדון הנביאים בהר סיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. וזה הוא כמובן מאמר המוזכר והמוכר לכל לומד תורה, אשר אמרו לנו חז”ל (אבות פרק א משנה א): “משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה”.

עוד צריך להשיב, על מה שכתבת בזו הלשון: “ובטוח דיין בבית דין עליון לאחר שידוע לי סיפור אישי שהמתיק מעל חבר באמצע שיעור תאונה קשה”, אשמח לדעת היכן למדת שיש עוד דיין למעלה מלבד הקב”ה? ויתרה מכך, הייתי בתמיהה גדולה עליך, כיצד החלטת ויצא פסיקה כזו נוראה מפיך, שרבך הוא דיין בבית דין עליון! הרי הזיה זו היא יותר קשה וחמורה מכל ההזיות עליהם הקשת לעיל! ולא יתכן לומר לעולם, שאדם חי וקיים כאן בעולם שלנו, הוא יהיה דיין בבית דין של מעלה, כיצד הגעת להזיה נגעלת זו, בכזה בטחון יהיר? ומה המקור לדבריך? וכמו שאתה ביקשת ממני מקור לדבריו של הרב חן, כעת אתה אומר דברים ללא מקורות.

ויותר מכך, כאשר אני מעיין בדברי חז”ל, אני מוצא היפך הגמור מהזייתך הקשה הגובלת במינות וכסילות! ולא רק שאין אדם החי בעולם הזה והוא דן בבית דין של מעלה, אלא יתרה מכך אומרים לנו חז”ל, שמלבד הקב”ה, אין שום דיין למעלה!

שהנה אמרו לנו חז”ל (פרקי אבות פרק ד׳ משנה כב’): “הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא”.

וכתב רש”י, “לידע להודיע ולהוודע – [מה שאמר “לידע”, כוונתו ש]-ידע אדם ויבין [דבר זה לעצמו], ו[לאחר שידע דבר זה היטב] יודיע הוא לכל, שיהיו גם הם יודעים שהוא יוצרם ובוראם. [עד כאן נוסחא ראשונה]. [נוסחא אחרת:]. [מה שאמר] “לידע” – שאין בריה נחבאת מיום הדין. [ומה שאמר] “להודיע” – את האדם, ויבין שהוא דיין [יחידי] לכל. גם יהיו יודעים שהוא יוצרם ובוראם, ומבין כל מעשיהם, והוא הדיין מומחה [כלומר מומחה במעשיהם ובמחשבות ליבם], שבקי לדונם כפי משפטם. ואם תאמר, במה ידוננו? הלא אין עד שיעיד בנו! [די כי] הוא עד [שרואה הכל צופה ומביט], והוא עצמו יהא בעל דין לצעוק עליכם [לא באמת צועק הוא יתברך, אלא לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע] ולהביאכם במשפט. הוא עתיד לדון לכך הוא מצפה לדון אתכם ולשלם גמולכם”. ע”כ.

וכתב רבינו הטהור הרמב”ם: “אמר לידע, להודיע, ולהוודע – רוצה בו’ שיודע [הוא יתברך, אותם] העתידים להולד, ואשר הם נולדים עתה וימותו, ואשר יחיו אחר המוות. ונלמד משלוש הכתות האלה, שהוא היוצר [לבדו], והוא הבורא [לבדו], ו[לזה] אמרו, הוא הדיין [לבדו], והוא עתיד לדון [לבדו], רוצה בו, שהוא שופט עתה את הכל בחיים ובמוות, ובשאר עניני העולם, והוא ג”כ עתיד לדון אשר יחיו לעוה”ב בגמול ועונש”. עכ”ד.

ופירש רבנו יונה: “הוא הדיין – מאחר שהוא [לבדו] יודע אמתת כל הענינים, [רק] הוא ראוי לדון, כי ידין את הדין לאמתו. [ומה שאמר] “הוא העד” – שהכל גלוי לפניו. [ומה שאמר] “הוא בעל דין”. שהוא תובע את החוטאים, כמו שאמר דוד (תהלים נ”א ו’) “לך לבדך חטאתי, והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדבריך, תזכה בשפטך”. כי אם יזיק אדם לחבירו אל יחשוב כי אליו חטא ולא לשם, כי הוא [יתברך] תובע את ההיזק כבעל דין. כי גם לה’ חטא. והוא עתיד לדון – לעתיד לבא, שאין לפניו לא עולה. להטות את הדין – ולא שכחה ולא משוא פנים”. ע”כ.

וכתב רבינו המאירי בבית הבחירה (שם): “הוא בעל דין – כלומר, כי לו לבדו יהיה החוטא, והוא בעל הריב, ואוי מי יחיה, והוא עתיד לדון כל אדם. ודע, שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים, אפילו הוא צדיק גמור שיעבור על שום חטא, ולא מקח שוחד. ופי’ בספרי שוחד מצות כלומר שכל שעשה עבירה אחת אפילו עשה מאה מצות כנגדה לא תמחק העבירה אלא יענש על העבירה ויגמל על הטובות וז”ש הכל לפי חשבון ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול בית מנוס כלומר שתוכל להשתדל להנצל מגיהנם שאין אחר המות שום השתדלות [תיקון] כמ”ש למעלה ואמר שעל כרחך אתה נוצר כו'”.

והנה מדבריו נלמוד שני דברים: שהדין הוא רק לפני הבורא בלבד, והוא הדיין והוא השופט. ודבר שני, שאין תיקון אחר המוות. כלומר, דין זה שעושה ה’ יתברך לאדם, הוא דין וחשבון של אל דעות, ואין כל בריה יכולה לחשוב לעמוד ולדון כדוגמת האל יתברך. ואם אמרת שיש דיין שעוזר לבורא עולם לדון את הבריות, הוצרכת לומר שאותו דיין יודע חשבונות כדוגמת ה’ יתברך. וזו איוולת צרופה וכעורה.

וכן אמרו חז”ל (פרקי אבות פרק ג’ משנה א): “עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא”. והרי שהדין והחשבון הוא רק לפני הבורא יתברך.

ואמרו חכמים (מסכת דרך ארץ רבה ג׳): “בן עזאי אומר, כל הנותן ד׳ דברים כנגד עיניו ועל לבו, שוב אינו חוטא לעולם. מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומי הוא דיינו ומה עתיד להיות … ומי הוא דיינו? ידע שאין דיינו בשר ודם, אלא [דיינו הוא] אדון כל המעשים ברוך הוא, אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד“. ע”כ.

ולגבי “סמאל“, שמו מוזכר פעמים רבות במדרשים של חז”ל, ואם היתה בעיה לאומרו, מדוע הכשילו אותנו חז”ל לאומרו כאשר אנו לומדים דברי קדשם? ועל זו הדרך בני אדם מפחדים לומר “לילית“, וכי ישעיה הכשילנו לומר דבר זה? שנאמר (ישעיהו פרק לד פסוק יד): “וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ“. ע”כ תשובתו של ר’ אליאל פיניש.

וכעת גם לי יש כמה דברים להשיב על דברי הפתי הנזכר. בראש דבריו הפתי שרואה בשר ודם כמו אלוה, כותב כך: “קראתי, עמוק”. כמובן מתוך שני מילים אלו, ניכר היטב עומק הסכלות וחוסר ההתבוננות עם ניסיון ההדחקה. כלומר, הפתי הזה יודע, שהוא לא יכול לדחות את דבריו של רבינו יעקב אנטולי, אז הוא כותב, “עמוק”, כמשחק ומהתל שדבריו לא מובנים, וצריכים עיון רב, והינם עמוקים. ובמילים אחרות הפתי אומר, בנתיים תשאיר אותי במחשבתי הרצוצה.

ומה היא? המשך דבריו שכתב, “אבל לא מסתדר לי כי לפני כמה שבועות הרב * * * שהוא בעל רוח הקודש ללא עוררין עובדתית בשטח ובטוח דיין בבית דין עליון לאחר שידוע לי סיפור אישי שהמתיק מעל חבר באמצע שיעור תאונה קשה (בכוונה הקדמתי שבחי הרב). [אותו רב שמוליכם שולל] הוא אמר מפורש שמי שמזכיר בפה את שמו המלא של הס”מ [סמי המפחיד…] עובר על איסור (מחילה ששכחתי את הנוסח המדויק) אבל הכוונה שלא להזכיר אלוה אחר [ה’ ירחם לשונו של הפתי הפילו]”. ע”כ תשובתו של הבער הפתי.

הדברים של רבותינו הבאים בקבלה ומסורת, לא מסתדרים לו! למה? כי הרב שלו שמשחק אותה בעל “ראיה” או “השגה”, גרם לתלמידיו המסכנים, להאמין בבורות כזו, שיש לרבם רוח הקודש, כלומר, שעל ידי פרישותו וקריאתו בספרים “עמוקים” במינות! הגיע להשגה גדולה, שבו הוא יכול לשוטט במחשבתו ולראות דברים נסתרים שגלויים רק לבורא יתברך ולאנשים הזויים שכמותו.

וזכורני שגם אני פעם הייתי גנוסטי\מנדאי כעור, שמכעיס את אבי שבשמים, והייתי הולך ומשוטט אחר הרבנים ש-“רואים” ומגידים “עתידות” לבני אדם. וכמובן לא קלעו ולא צדקו בשום דבר שאמרו. ובהמשך הבנתי זאת.

בכל אופן נחזור לדבריו של הפתי, הוא טוען שרבו המתיק מעל חבר את הדין! ולא רק שעשה כן, אלא עשה כן באמצע שיעור שהוא מוסר לרבים. ובאמת שאיני יודע אם לצחוק או לבכות. ולא סתם הרמב”ם כתב על הכת ההזויה הזו, שהם מחשיכים את הזוהר האמיתי של התורה, והורסים כל פינה טובה ביהדות, עד שהגוים רואים אותנו כעם סכל ופתי ללא השכלה וללא מדע אמיתי.

כמו שכתב (פירוש המשנה לרמב”ם סנהדרין י’ א’): “הכת הזו המסכנה, רחמנות על סכלותם, לפי שהם [באותם פירושיהם שפירשו על פי פשוטם של דברים ולא התבוננו לדבריהם העמוקים של רבותינו. כביכול חשבו שבכך הם] רוממו את החכמים לפי [סכלותם ו]מחשבתם, ו[האמת הברורה היא, שפעלו להיפך הגמור! כי בפירושיהם שנתנו וכתבו דברים זרים כאלו], אינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות, ו[הצרה הגדולה ביותר, שאותם המפרשים אפילו] אינם מרגישים בכך! וחי ה’ [הריני נשבע בשמו של ה’ יתברך], כי הכת הזו [המסכנה, הם אלו ה]מאבדים הדר התורה, ו[לפי האמת] מחשיכים זהרה, ועושים [הם, את] תורת ה’ בהיפך המכוון בה, לפי שה’ אמר על חכמת תורתו, “אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו’, [דווקא דברים אשר נשמעים על אחרים, ולא דברים שאינם נשמעים!]. והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים, דברים אשר אם ישמעום העמים, [יצחקו ו]-יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה”.ע”כ.

וכעת, כיצד ניתן לומר, שרב מסויים יכול להמתיק מעל אדם מסויים את הדין, בשעה שכל הנביאים הוצרכו ללכת להוכיח את עם ישראל ולהחזירם בתשובה, על מנת שהבורא יסלח להם! וכן אמר (ישעיהו פרק ו פסוק י): “הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה, וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד, וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע, פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ”. הבורא יתברך אומר לנביא, העם לא רוצים אותי באמת, הם רוצים את התאוות, תעזוב אותם, תשאיר אותם בתאווה שלהם. כי אם הם יחזרו בתשובה, יקבלו ממני רפואה לכל הדברים. ומכאן אתה למד שוודאי המתקת הדין מעל האדם, היא רק באמצעות תשובה, בכיה, תפילה לבורא עולם.

ולמה שאמר, שמי שמזכיר את שמו של סמי המדומיין עובר על איסור, ועוד הרהיב עוז לומר, שסמי המדומיין הוא “אלוה אחר”. על זה יהיה תשובה במאמר הבא. ע”כ חלק ב’.

מאת: אליאל פיניש הי”ו. חן שאולוב ס”ט.