ג) הנה הפתי הנזכר, לא די שלא הבין את המסר, אלא כתב תשובה על דברים אלו, בחושבו שהאמת עמו. ולא רק שתשובתו לא נכונה, אלא היא חיזוק גדול, ועוד שלב לחזק האמת, אל הדרך שבה אנו הולכים ודורכים.

אלא שעלינו להקדים לפני הקוראים דבר חשוב מאוד שצריך לזכור אותו תמיד: משה רבינו נלחם נגד קורח ו-250 “גדולי” דור. פנחס שקינא לבוראו נלחם מול נשיא שבט מישראל בזמן שכולם פחדו ממנו. גדעון נלחם מול 1000 איש מעירו בזמן שהיה לבדו, וקמו הם להורגו. זכריה הנביא נרצח ביד שוטים עובדי עבודה זרה, שעבדו בשר ודם וחשבוהו לאלוה [כמו בדורינו אנו], הוא “יואש”, שעשו אותו עם ישראל לעבודה זרה, וחשבוהו אלהים מספר 2. וכאשר הוכיחם זכריה הנביא על כך, לא רק שלא קיבלו את דבריו, אלא רגמוהו באבנים ורצחו נביא מישראל. ואל תתפלאו אם יום אחד נגיע במלחמה זו גם לכך.

איננו טפשים ובערים כמותם, יודעים אנו את ההשלכות של הדברים שאנו מגלים כאן, יודעים את ההשלכות שיש בחזרה אל המקורות, יודעים את ההשלכות שיש בעקירת המינות מן השורש.

עקירת הגנוסטיקה\מנדאים\נצרות\שבתאות\מניכאיזים\דואליזם\יוונות מן השורש. ולכן אע”פ שיש הרבה מתעוררים, ישנם רשעים ערמומים, מינים נרצעים, הרועדים מפחד מדברים אלו, ויושבים בקן הצרעות שלהם, מדוכאים, ממורמרים, עצבים וכועסים, בחושבם מה לעשות עם אנשים כמותינו. וככל שיותר בני אדם יתעוררו לאמת ויפיצו אותה, כך הדבר יהיה יותר קל, והמינות תעבור מן הארץ.

וזו תשובתו של הפתי הנזכר ורבו הדיין הממתיק: “קראתי את אשר הצבת בפני, ומעריך אני מאוד את אשר טרחת ועמלת לכבוד זה, ויהי רצון שיהיה הכל לשם שמים, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראנו”. ע”כ.

תשובה מאת ר’ אליאל פיניש: אמן אמן ואמן! ידידי היקר לאחר שעבדתי ועמלתי שעות רבות מאוד על מנת לעיין בדבריך, לבודקם, ולאחר מכן התחלתי לעיין בדברי התורה, הנביאים והכתובים, ובדברי חז”ל. ועמלתי ויגעתי על מנת להביא לך כל המקורות הללו, ולסדר לך אותם כסדר, ולהשיב לך במקום שבו כתבת, על מנת להקל עליך ועל שאר העתידים לקרוא בסדר ויכוח זה.

אלא שכבר כאן צריך אני להודיעך, שכל דברי נסמכים במקורות וראיות, ושמתי דגש בכל כתיבתי, שלא להביא סברות אישיות או סיפורים ממוקסמים, או שמועות מרבנים, או דברים אחרים היוצאים מן השכל הישר וממחשבת התורה. אלא כל מה שהבאתי, מגובה מן התנ”ך, מן התלמוד הירושלמי והבבלי. ונוסף לזה, הכל מגובה מביאורי ופירושי הגאונים והראשונים שהיו נאמנים למסורה.

לכן כבר בתור הערה בתחילת הדברים, מאוד ממליץ אני לך, לעבור על הדברים היטב היטב בישוב הדעת, ואל תהיה נמהר להשיב עליהם, אלא תקרא הדברים ותתייחס היטב למקורות, כי לא בדיתי דבר מליבי, אלא הכל מן המקורות, ולכן עליך לשקול היטב לפני שתשיב, כי אם תמהר להשיב ולנסות לדחות את דברי, יוצא שאתה דוחה את המקורות מן התנ”ך ודברי חז”ל, ולא אותי. ולאחר שתסיים לקרוא הדברים, תקרא את סוף דברי, ומשם תחליט לאן פניך מועדות. ע”כ הערת ר’ אליאל פיניש.

הפתי הנזכר כותב כך: “דע, שכלל בידינו – אם אתה לא מסכים עם אדם בדעתו, אל תהפוך להיות מתנגד שלו. לכן, אציג את דברי מתוך דברים שאני חי אותם במציאות לא מדומיינת. אציין – הדברים שאציג בפניך מבוססים על חיינו אנו בשילוב כמה מקורות מהימנים. לכן, אם דעתך מקובעת עם המקורות שהצגת בפני, ואין ביכולתך לשמוע דעות נוספות מבלי יכולת הקשבה אמיתית – חבל על הזמן ועל הטירחה לקרוא את שאר המלל המוצג פה. אם בדעתך כן לשמוע עוד צדדים ולא להיות “מקובע” המלל פה מיועד עבורך ומדוקדק כמה שאפשר”. ע”כ דברי הפתי הנזכר.

הערה מאת חן שאולוב: מה פירוש מה שכתב הפתי, “דע שכלל בידינו“? ביד מי הכלל החלוש והנגעל הזה? וכי אנו נמצאים במשחקי כדורגל או בדעות פוליטיות? שכל מי שאומר דעה קצת שונה מחבירו לא הופך להיות נגדו? כלל זה נמצא מחוץ למשחקי התורה והיראה!

אצל מחשבת התורה, מי שמדבר דברי מינות, מי שמתעסק במאגיה, מהלל מכשפים או מסירי כישופים, או לא מוחה בכל סגולה מאגית שנועדה להסרה\להמתקה פאגנית דמיונית, מעודד טקסים פאגנים שהורסים ומשחיתים את ליבות ישראל, ומכזב על עם ישראל בבהמיותו, מבחינתי, הוא המתנגד הגדול ביותר לאבי שבשמים, הוא הבורא יתברך שבראני, ואם כך, מי שיש לו דעה עקומה שמחריבה יסודי דת, אני רואה אותו ומחוייב לראותו כאויבי הגדול ביותר.

ולכן, אע”פ שדבריו של הפתי הנזכר, נראים נוצצים וזוהרים, דע לך קורא נעים, כי הינם מסוכנים ביותר וחשוכים מאוד.

ונחזור על דבריו: “אם אתה לא מסכים עם אדם בדעתו, אל תהפוך להיות מתנגד שלו“, הנה ודאי כי דברים אלו הם כסילות, ערמומיות, ותאווה לא לאבד “חברים” או “אנשים“, בדרך שאתה הולך, מהפחד לא להשאר לבד לעת הצורך. מי שמדבר ככה זה אדם שקרוב לעצמו נקודה! ולא בחינם נקרא אברהם “העברי“, ולא יהודי, אלא “עברי“. ומדוע? כי כולם היו מעבר אחד, והוא היה מעבר השני!

כמו שנאמר (בראשית פרק יד פסוק יג פרשת לך לך): “וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם”. ואמרו רבותינו במדרש (בראשית רבה פרשה מב סימן ח פרשת לך לך): “ויגד לאברם העברי, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר, כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. ר’ נחמיה אמר, שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי, שהוא מעבר הנהר, ושהוא משיח בלשון עברי”.

ואם נקח את המילה, “עבר” – “מעבר”, יצא לנו גם “מַעַָבַר“. דרך אברהם אבינו היה מעבר נכון לכל דעה טובה ולכל מידה טובה. והנה על הדרך שכבר הבאנו את ענין אברהם אבינו, ראיתי לשלב כאן דבר יפה וחשוב שראוי לכל אדם לדעת. ויש לזה קצת קשר למה שאנו עומדים בו, ומזה נלמד לעצמינו, שאין לנו לפחד מבני אדם גדולים ככל שיהיו.

כתב התרגום יונתן (בראשית פרק יד פסוק יג פרשת לך לך): “ויבא עוג, שניצל מן האנשים שמתו במבול, ורכב על התיבה, והיה חופה על ראשו, והיה מתפרנס ממזונותיו של נח. ולא בזכותו ניצל, אלא [הסיבה שניצל, הוא על מנת] שיראו דיירי העולם, [את] גבורתו של יי, ויאמרו, הלא גִבורים שהיו מלפנים, מרדו באדון עולם, והכחִידם [הוא יתברך] מן הארץ. וכאשר נלחמו מלכים האלה, היה עוג עמהם. אמר בלִיבו, אלך ואגיד לאברם על עִנין לוט שנשבה, ויבוא [אברהם] להצילו מידיהם של המלכים, ו[אז] ימסר בידיהם. עלה ובא בערב יום הפסח, מצאו שהיה עושה עוגת מצות בכך הגיד לאברם העִברי והוא היה שוכן במראה ממרא, האמורי אחיו של אשכול ואחיו של ענר והם היו בעלי ברית של אברם”.

וכמה מוסר עלינו ללמוד מכאן, שפעמים ה’ יתברך משאיר רשעים כאלה עצומים, רק על מנת שאנו נקח מוסר, שהרי אם לא היה נשאר עוג ונפלט מן דור המבול, כיצד היו יודעים בני אדם, שהיה בדורות הקודמים כאלה אנשים גיבורים וגדולים יותר מהרגיל. וכמובן אין כוונתי לומר שעוג היה כמה עשרות מטרים או מאות חלילה. אלא כוונתי לומר, שמתוך דברי התרגום יונתן למדים אנו, שעוג מלך הבשן היה גבוה יותר, יחסית לבני אדם אחרים, אבל לא שהיה כמה עשרות מטרים.

כמו שנאמר (דברים פרק ג פסוק יא): “כִּ֣י רַק־ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת־אִֽישׁ”. והנה אם נקח אמות של איש רגיל, נבחן ונראה כי אורך מיטתו של עוג היה 4.5 מטר. והרוחב של המיטה היה 2 מטר. ובוודאי זה לא היה אורכו ורחבו. כי אדם הוא שני שליש מהמיטה שלו.

ויוצא שעוג מלך הבשן היה גובהו 3 מטר. ורוחבו היה מטר בערך. ובדיוק כמו גולית. שנאמר בו (שמואל א פרק יז פסוק ד): “וַיֵּצֵ֤א אִֽישׁ־הַבֵּנַ֙יִם֙ מִמַּחֲנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים גָּלְיָ֥ת שְׁמ֖וֹ מִגַּ֑ת גָּבְה֕וֹ שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת וָזָֽרֶת”. ויש מפרשים “באמת עוג”. אבל האבן עזרא השיג על מי שיפרש את הדבר כפשוטו, והסביר, “באמת איש – באמת כל אדם. והנה הוא כפול, ולא יתכן להיות באמתו, כי מה בא הכתוב ללמד? ועוד, שלא יהיה בצלם אדם כלל”. ורצונו לומר, שלכל היותר עוג מלך הבשן היה כפול מגובה אדם רגיל. מה שנותן לנו להבין שעוג מלך הבשן היה כל כך גיבור שהיה גובהו 4 מטר בערך. וזה גובה גדול מאוד. ולפיכך נלמד אנו, שאין לנו לפחד משום אדם, גדול שיהיה, אלא הבורא יתברך אתנו ועמנו בכל מצב, כאשר הולכים בדרך האמת.

והנה בזמן האחרון אני רואה הרבה “חקיינים” למחצה, אשר שומעים את דברי ויודעים שיש בהם אמת לאמיתה. אבל מה עושים אותם בערים ערמומיים? לוקחים את הנקודות המתאימות לרוח הקהל שלהם הם דורשים, כלומר, אם אני מפרק את הענינים שאמנה כעת:

א) סמאל ולילית הם לא מלאכים כעורים. אלא “סמאל” זה כינוי ומשל ליצר הרע הפנימי השולט באדם. נקרא כך לפי דעתינו, מפני שמסמא ומעוור את ליבו של האדם בשעת העבירה. שלא נותן לו לראות את התכלית. והראיה לכך, אדם הראשון! שלאחר החטא נאמר בו (בראשית פרק ג פסוק ז): “וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת”. וכי קודם לכן היו עיוורים? לא! אלא כאשר יצרו הפנימי של האדם מסית אותו לעבירה, הוא מסמא את עיניו מלראות את הנולד! מלראות את הרע שיבוא בעקבות העבירה. ולכן חז”ל קוראים ליצר הרע הפנימי של האדם, “סמ-אל“, שמסמא את ליבו של האדם מלעשות רצון האל. וזה חידוש עצום למתבונן.

או שיתכן לומר שקראו חז”ל ליצר הפנימי במשל זה, על מנת להודיע שזה הסם שנתן האל לאדם, שעל ידו הוא קונה את העולם הבא. על דרך שאמרו, אם פגע בך מנוול זה, מושכהו לבית המדרש. (תלמוד בבלי סוכה נב: – קידושין ל:). וכי אפשר למשוך מלאך כעור ופאגני לבית המדרש? אלא ודאי כוונת חז”ל לומר, שאם פגע בך היצר הרע הפנימי, והסית אותך לדרך לא טוב, מושכהו לבית המדרש, כי המוסר משבר את הלב. וכן – “לילית” הנזכרת, זו חיה הנזכרת בישעיה הנביא כפי שכבר הזכרנו.

הארת ר’ אשר סאסי: הנה אם נתבונן במילה, “סמאל“, נראה כי הוא פירוש, “סומא-אל“. משמע, שהיצר הפנימי של האדם נקרא כך, בעבור שמסמא עיני האדם מידיעת האל. המילה “סומא” היא מילה ארמית. חז”ל דרשו דבריהם בשפה ארמית. ואם אכן היה מלאך כזה או ישות כזו, היה צריך להיות לו שם עברי “עיווראל”, ולא “סמאל”. ומכאן ראיה שאין מקור תנכי למלאך סמאל והוא בא רק בתור מליצה של חז”ל לשבר אוזנינו, להודיע לנו שהיצר מסמא עינינו מקיום רצון האל. ע”כ דבריו של ר’ אשר סאסי.

ב) גהינם הוא רק אחר תחית המתים. ואין גהינם אחר הפטירה של האדם חלילה. ובזה פרשתי מה שאמרו חז”ל הטהורים (משנה מסכת אבות פרק ד משנה כב): “הוא היה אומר, הילודים למות, והמתים להחיות, והחיים לידון, לידע, להודיע, ולהודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון, ברוך הוא, שאין לפניו לא עולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד, שהכל שלו. ודע, שהכל לפי החשבון [ולא לפי המעשים]. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא”.

והנה רציתי לחדש ולומר, מה פירוש מה שאמרו, “אל יבטיחך יצרך שהשאול, כלומר המוות, הקבר, הוא בית מנוס לך“? במובן השטחי של הפירוש, אומרים לנו חז”ל ומודיעים, שלא תחשוב שכאשר תפטר מן העולם ללא תשובה, לא תשלם על עבירותיך. אלא יש תשלום על הכל. אולם עלה בדעתי לומר, שאמרו לנו חז”ל, אל יבטיחך יצרך הפנימי המטה אותך לדרך לא טוב, שכאשר אתה נפטר מן העולם, יהיה לך תיקון כלשהו! שתכנס לגהינם ולאחר מכן תבוא לגן עדן. או שתחזור בגלגול בתור “גמבה”, או שתסמוך על אחרים שיעלו נשמתך. כל זה אינו. כי אין מי שיתקן אותך אחר פטירתך!

ומה שאמרו בתלמוד “ברא מזכה אבא“. וכן במשנה במסכת סנהדרין נאמר (י, ב): “שְׁלֹשָׁה מְלָכִים … אֵין לָהַם חֵלַק לָעוֹלָם הַבָּא … יָרָבעָם וְאַחאָב וּמנַשַּׁה”. וזה לשון הגמרא שם (קד ע”א): “מִפְּנֵי מַה לֹא מָנוּ אַת אָמוֹן? מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שַלְּ יֹאשִׁיָּהוּ. מְנַשַּׁה נַמֵּי לָא נִמנֵי מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שַּׁלְּ חִזקִיָּהוּ! בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא, אַבָּא לָא מְזַכֵּי בְּרָא”. אין כוונתם שאם האבא יש לו עבירות חמורות שאין עליהם חלק לעולם אבא, שהבן יכול לעלות נשמתו.

אלא כוונתם לומר, שמצוות הבן בשעת פטירתו של האדם, נחשבים למצוותיו, מכיון שהוא היה חלק מגידולו. וזו היא המעלה שבזיכוי הרבים, ובדברים טובים שהאדם השאיר. שכל אלו הדברים נחשבים לחלק מזכויותיו בשעה שהבורא יתברך דן אותו בדין. ולכן אם אדם נפטר ללא תשובה, וחילל שבת ברבים. אין מי שיכול לתקנו ואפילו לא בנו.

וכדברי רבינו הטהור הרמב”ם (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת אבות פרק ד משנה יח): וז”ל: “כבר בארנו בעשירי מסנהדרין, שאין אחר המוות [לא] שלימות [תיקון], ולא תוספת [שיפור המצב], ואמנם ישלם האדם ויוסיף מעלה [רק] בזה העולם. ואל זה רומז שלמה באומרו (קהלת ט י): “כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה”, אלא במצב אשר ילך האדם – בו ישאר לעולם. ולזה ראוי להשתדל בזה הזמן הקצר המועט, ולא לאבדו, אלא בקניית המעלות בלבד, לפי שאבדתו גדולה, הואיל ואין לו תמורה ואין לו תקנה“. עכ”ל.

ג) אין עין הרע רוחנית שפוגעת באדם, חלילה וחס מהזיות לא נורמליות כאלו. כמו שהארכתי וכתבתי תשובה שלימה וחלקתיה ל-13 מאמרים – כאן.

ד) אין כישופים = אין הסרת כישופים – ארור מי שמסיר כישוף והוא מין גמור. שכל המאמין בעבודה זרה אפילו שלא עבדה הרי הוא כופר בכל התורה כולה.

ה) מלאכים לא שוכבים עם בנות אדם. רשב”י במדרש, מקלל מי שסובר כן. וכבר כתבתי כן – כאן

ו) אין תיקון אחר המוות = לא עילוי נשמה, ולא ניקיון הנשמה. וכבר בארתי מקצת הענינים הללו כאן

ז) אין גלגולים – כלומר, לא רק שאין גלגולים – אלא גלגולים אלו אמונות זרות שנכנסו בעם ישראל. כמו שבארתי כבר בכמה מקומות. וכן על זאת הדרך.

ומה הם עושים אותם חקיינים לחצאין הפוסחים על שני הסעיפים? לוקחים שני נקודות או שלוש, שמתאימות לרוח הקהל שלהם, ויורים את אותם חצים עליהם. אבל מה לא שמו על ליבם? שמספיק שהם יורים חץ אחד מן הרשימה הארוכה פה, הם בעצם יורים באותו נגמ”ש. אז יוצא שאם הם כופרים למשל בעין הרע רוחנית שלא קיימת, אז הם באופן ישיר חולקים על שאר הדברים המובאים באותם ספרים גנוסטים. רק שאין להם אומץ לומר זאת בפה, מפחד מעמדם הדמיוני בעולם הזה. ולכן תדעו נאמנה, שאלו יותר מסוכנים מאחרים. כי הם מראים סימני טהרה כמו החזיר, אבל בתוך תוכם, הם ערמומים גדולים.

וכבר כאן המקום לומר, כשיצאתי לציבור עם הדברים האלו שאני מדבר היום, ויודע עליהם כבר קרוב לשנה, אני לוקח בחשבון את הדברים הבאים:

א) לא ישאר עמי אף אחד חוץ מן הבורא.
ב) כל תלמידי, ושומעי שיעורי יתכן ויעזבו אותי.
ג) לא יזמינו אותי לשום מקום לדרוש.
ד) יחרימו\ינדו\ישמיצו\יכתבו מכתבים וירדפוני ללא הרף כל ה-“גדולים” ו-ה-“קטנים”.
ה) משפחתי וביתי נמצאים בסכנה.

לכן הדבר ברור: מי שמתפלל לגשם צריך להכין את עצמו לבוץ!

אני מתפלל לאמת ודורש אמת בכל מאודי ונפשי, לעולם לא ארפה ממנה, לא מכותבי תגובות ביוטיוב, לא מעוזבי קבוצות בווטסאפ, לא מתלמידים שפורשים ממני, ולא מתומכים בארגוני שיחליטו לא לתמוך בי יותר.

מה חשבתם לעצמכם, שאתם תעשו תיקונים לאנשים במאות אלפי שקלים ותנפחו את כרסיכם השמנה בבשרים מעודנים ואני אשתוק?

וחייב אני לעצור ולהציג לפני קהל הקוראים את מצב הדור העגום. כך פירסמו קבוצת כמרים עובדי “פדיונות” מדומיינים בכמה מקומות: “פדיון נפש גם היום … פדיון הנפש שלנו הוא כשניצוצות שלנו שבים הביתה. אסתר המלכה מבקשת את פדיון נפשה שלה, ומתוך כך גם העם שלה נושע לבקשתה“. ע”כ לשון הכמרים.

הנה מלבד דברי המינות הכתובים כאן, יש לשים לב לכמה דברים של כסילות ובערות:

א) מה שאמרו, “אסתר המלכה מבקשת את פדיון נפשה שלה“. כלומר, המטורפים הללו הפכו את כל ענין מעשה המגילה למטאפורה של פדיונות ותיקון ניצוצות, כאילו לא מדובר בחזרה בתשובה של עם ישראל, וכאילו לא מדובר בעמידת מרדכי נגד המן שהצילה את כל עם ישראל.

עד כדי כך ששמעתי כבר, שחלק מהמקוללים הגנוסטים אומרים, שאחיות שלנו בנות ישראל שנמצאות בשבי, נאנסו ועונו על ידי שוטים נתעבים וכעורים, היו צריכות לכך משמים, משום שהיו צריכות את אותם טיפות זרע של החמאסניקים על מנת לקחת את הניצוצות שלהם.

אוי לעם ה’! איזו איוולת גנוסטית כעורה! איזו מינות אלילית! כלומר, אצלהם אין ענין לעשות תשובה. הכל זה אסיפת ניצוצות. מעניין איך אין אזכור של דבר זה בתלמוד הטהור ובמשנה של חז”ל הנאמנים למסורה!

עוד יוצא לפי שיטת המקוללים והאפלים הללו, שהבורא הזה שלהם כל כך רע, עד כדי כך שבשביל השבת ניצוצות הוא גורם לבנות ישראל להיות מעונות, מפוחדות, שבויות, להכנס להריון ממחבלים ארורים ימחה שמם. ויוצא לפי שיטת האפלים, שהמחבלים גם קיימו מצוה על הדרך, כי הם עזרו בתיקון העולם, כפי שנראה בהמשך לדעת הכמרים הגנוסטים המקוללים הארורים.

עוד יוצא, לפי שיטת הכמרים הנתעבים הללו, שכל שנה ושנה אסתר המלכה שמסרה נפשה לבורא יתברך, מחכה לכמה שוטים שיעשו בשבילה פדיון נפש כאן למטה בארץ, ועל ידי זה תתוקן נפשה. ולא מספיק ודי שאמרו שאסתר צריכה לכמה שוטים שנמצאים כאן בארץ. אלא הם חושבים שביכולתם לעזור לאסתר המלכה כאילו היא נמצאת בחוסר כלשהו. וכבר הסברנו שאין תוספת ולא שלימות אחר המוות.

וצריך לעצור כאן ולהסביר פעם אחת, מה זה שכתבו הכמרים המכשפים, “ניצוצות שלנו שבים הביתה“. דעו קוראים נאמנים, כי לפי זרם הגנוסטיקה, יש עולם שנקרא, “עולם הקליפות“, ושם נלכדו ניצוצות מה’ יתברך, כלומר מההארה שלו הגדולה, ונשבו שם הניצוצות שהם חלק ממנו [חלילה]. כלומר, הכמרים הגנוסטים סוברים, שה’ יתברך לא יכל לשלוט בעצמו, ומרוב אי השליטה בעצמו, התפזרו ניצוצות למקום הקליפה!

אותם הניצוצות המדומיינים של הכמרים המקוללים, הם אלו הנותנים חיות וחיים לאותם ממלכת הקליפות. וכל עוד הם שבויים שם, כלומר הניצוצות של ה’ יתברך! [חלילה – ה’ ירחם על הטמאים האלו] יש לטומאה ולרוע אחיזה בעולם.

כלומר, הגנוסטים האלילים הכמרים הכעורים, סוברים שייעוד האדם בעולם, הוא להוציא ניצוצות ממקום הקליפות, ולעזור לבורא העולם ולחזק אותו, כלומר להחזיר אותו למצב שהוא היה, ולפי שיטת הכמרים המכשפים, הבורא הינו חלש, ונזקק ליצורים חלושים כמונו, להוציא מתוך השבי את ניצוצות האורות שלו מתוך הקליפות, ולהעלותם למקומם אל העולם האלוהי. עוד עולה, לפי הכמרים, כשיסתיים תהליך הבירור, וכל ניצוצות הקדושה ישובו למקומם, תושלם מלאכת התיקון ואז תבוא הגאולה לעולם.

והנה לפי שיטת הכמרים יוצא, שבידם להביא גאולה לעולם על ידי איסוף ניצוצות בלבד. ובכך, לא מספיק שהם סוברים דבר שלא אמרו לא הנביאים, ולא בעלי התלמוד הטהורים. אלא הכמרים המכשפים מכחישים לגמרי ענין התשובה ושבירת הלב, אליו יתברך ואע”פ שאומרים, שכשאדם חוזר בתשובה הוא מחזיר את הניצוצות, כל זה לא מעלה ולא מוריד מסכלותם וטפשותם. כי התשובה לא באה על מנת להחזיר אבידות! התשובה באה על מנת שאדם יבין מה עשה! למי חטא! לפי פשע! וכאשר מתוודה האדם על עוונו ושב בתשובה כראוי, הבורא סולח לו על הכל!

דבר שני, שאם הדבר גובל אף בלעשות בעבירות, מותר לעשותם על מנת לברר ניצוצות כעורים. כי משקל הניצוצות הוא יותר חזק מן העבירות. ועכשיו מובן למה יש הרבה מהם שמכשירים לעצמם מעשה זימה, סטיה, וכיעור.

והדבר הכי חמור של הכמרים הכסילים המכשפים הארורים הללו. שהם טוענים בטפשותם, שהבורא יתברך ויתעלה שמו, זקוק לבני אדם, ובלעדינו לא יגיע הבורא יתברך אל יעודו, והאורות שהתפזרו ממנו לקליפות, בלעדי האדם השפל לעולם לא יחזרו.

והנה דעו לכם קוראים נאמנים, כי חובה עלינו לשנאותם. כמו שכתב רבינו הטהור הרחוק מהזיות הכמרים הללו, בפירוש המשנה (מסכת סנהדרין פרק י משנה א): “היסוד הראשון – מציאות הבורא ישתבח. והוא, ש[נדע בדעתינו ונחתום בליבנו, כי] יש שם מצוי בשלמות אופני המציאות [להיפך משיטת הכמרים הגנוסטים שטוענים שה’ יתברך לא שלם חלילה. והאורות שלו התפזרו ונשתברו לתוך הקליפות. ארור המדבר כך כלפי הבורא יתברך], והוא עלת מציאות כל הנמצאים, ובו קיום מציאותם, וממנו נמשך להם הקיום. ואילו [חלילה] נתאר סילוק מציאותו, [נדע בהחלט] כי אז בטלה מציאות כל נמצא, ולא ישארו קיימים במציאות. ו[אמנם], אלו נתאר סילוק כל הנמצאים זולתו, כי אז [ודאי] לא תבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר.

כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו [לאף אחד. וגם זה להיפך הגמור משיטת הכמרים המכשפים הבערים, שטוענים שבלעדינו לא יושלם כסאו, כאילו הבורא יתברך נצרך לבני אדם שפלים], וכל מה שזולתו מן השכלים, כלומר המלאכים וגרמי הגלגלים ומה שלמטה מהן, הכל זקוק במציאותו אליו. וזה יסוד הראשון, הוא אשר מורה עליו דיבור [שאמר] (שמות פרק כ פסוק ב פרשת יתרו): “אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי”. ע”כ.

והנה למדת מכאן קורא נעים, כי חלילה וחס לסבור שהבורא יתברך זקוק למי שהוא מהנבראים, שיבררו ניצוצות, או יעשו פדיונות על מנת לחלץ את ה’ יתברך מצרתו. חלילה לנו מן התיעוב הנורא הזה. וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם (בפירוש המשנה הנזכר): “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו‘”. ע”כ.

וישנם שני תפיסות בעולם. התפיסה המקובלת השכלית והלא גנוסטית, מתייחסת לאל יתברך כאל מהות מושלמת וגמורה. לפי תפיסה זו באל לא חל שום שינוי. לעומת זאת בגנוסטיקה, האל הוא אורגני, מכלול כוחות שמצויים בזיקה ודינמיקה מתמדת שפירושה גם תולדות. האל הוא ישות מתפתחת, מסתעפת ומעמידה תולדות והדימוי שלו הוא כשל עץ הפוך, ששורשו למעלה והוא מסתעף וצומח כלפי מטה ונושא פרי … כפי שהעץ ניזון מהאדמה בעזרת שורשים נסתרים מהעין, כך האדם יונק את מקור חיותו והשראתו משורש נשמתו הסמוי שבשמיים.

המלאות האורגנית של האל קרויה בטרמינולוגיה היוונית ‘פלרומה’ (Pleroma), שפירושה מלאות או כוליות. בתוך המלאות הזו מתרוצצים כוחות – איאונים (Aeon) – עצמים נצחיים וישויות מטפיזיות דינמיות, כמו אמונה, חוכמה ובינה, אמת וחסד, משיחיות ובתולין, השרויים בדינמיקה בינם לבין עצמם.

המחשבה הגנוסטית של הכמרים שנכנסה בעוונותינו ליהדות הטהורה, מחלקת את העולם לשתי ממלכות: ממלכת הטוב וממלכת הרע. על פי תפיסה זו, לא רק העולם הגשמי מחולק לטוב ורע, אלא גם בעולם העליון – בשמים, יש שתי רשויות – ממלכת הטוב וממלכת הרע.

הראשונה היא מלכותו של ‘האל הטוב’ האל “הבלתי נשחת”, האל הטוב הוא השורש הנעלם של האילן הגנוסטי, הוא אל טרנסדנטי שמבטא את השלמות האידיאלית בה הוא מתגלה, כאלוהי הרוחות והנשמות. ומולה מלכות ה’אל הרע’, המכונה ‘דמיורגוס’, המקביל לדמות השטן ולסמאל – “האל העיוור” (סומא אל) שאינו יודע הכול. דמות זו כבר מופיעה בכתביו של אפלטון כמתווכת במעשה הבריאה. האל הטוב מבטא את עולם האידיאות, עולם הרוח. לעומת זאת האל הרע הוא ביטויו של עולם החומר, הגוף, הבשר: הגשמיות.

לפי המיתולוגיה הגנוסטית, בתוך המלאות האורגנית של האלוהות מתרוצצות ישויות אלוהיות רוחניות. אחת הישויות הללו – ספירת החוכמה – השתוקקה אל האלוהות הטובה, דבר שהוליד כנפל ישות שלילית – את האל הרע והדמוני דמיורגוס/ילדבאות (שקרוי בשמות נוספים), שהוא אחד האיאונים בתוך הפלרומה של האלוהות, והוא שברא את העולם הגשמי שבו אנו חיים, כאקט של מרידה באל העליון. מכאן שהעולם הזה הוא בעצם מעשה שטן. הדמיורגוס מתבטא כאלוהי הבשר והחומר, בניגוד לאל הטוב, אלוהי הרוח.

אך הדמיורגוס לא הסתפק בכך; לפי המיתוס הגנוסטי הוא גנב ‘ניצוצות’ של קדושה והטמינם במעבה המציאות הגשמית. ניצוצות אלה הן נשמותיהם של בני האדם, או ליתר דיוק של הגנוסטים. האפשרות היחידה שבה נשמות אלו יכולות לצאת מתוך כבלי העולם החומרי בהן הן מצויות, היא בכוח הידיעה הפנימית – כשמגיע האדם לידיעה שהוא אינו שייך לעולם זה, אלא לעולם נעלה יותר, ונשמתו נתגלגלה אליו שלא ברצונה, הוא ישתחרר מכבלי העולם הזה ויחזור לאל הנעלם, לשורש האילן והמציאות כולה, שממנו נעקרה הנשמה שהשתלשלה בעל כורחה. ע”כ. ומספיק להבין ההשלכות והמצב העגום של הגנוסטיקה שנכנסה בתוך היהדות.

ונחזור כעת לכומרי הפדיונות שכתבו כך: “אז מה זה בעצם פדיון נפש? זה מתבצע כך: לוקחים את שם האדם, הופכים אותו לגימטריה, ואת הערך המספרי פודים בכסף, כי בפדיון על ידי הכסף, מחזירים את צלם האלוקים האבוד לנזקקים לישועה. אם יש חלילה חסימה או גזירה על אותו אדם, הכסף מהווה כפרה לאותה חסימה וכך הפדיון ממתיק את הדינים. כמה נהוג לתרום לפדיון נפש? הסכום הנהוג לפדיון נפש הוא 160 ש”ח לאדם. 160 כמניין”צלם” ו-“כסף” – צלם האלוקים שנמחק על ידי העבירות נפדה בכסף”. ע”כ דברי המכשפים הכמרים.

וכעת נפרק את דברי הכמרים לגורמים. לפי שיטת הכמרים, יוצא שיש כח פאגני ביד “כסף” – “מזומנים” – להשפיע על נפש האדם ועל מהותה בתור סגולה מאגית אלילית. וכבר לימדנו רבינו הטהור שאין משתמשים בתורה ובמצוות ה’, על מנת לרפאות הגוף, או “להוריד” חסימות גשמיות או רוחניות חלילה וחס.

כמו שכתב (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה יב): “הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך וכו'”. והמובן פשוט!

ולא רק זה, אלא סוברים הכמרים, שהאדם הוא צלם אלהים ממש, כלומר הבורא הינו גשמי בצד מה, והאדם דומה לו, עד כדי כך שהצלם של האדם נמחק על ידי העבירות, ובאים מזומנים ומחזירים את אותו הצלם. ירחם ה’, כמה איוולת רצוצה במוחם של הכמרים. וכמובן להגדיל את הטינופת שלהם ואת הזוהמה משתמשים בגימטריות קלושות. אז אני יאמר להם. גימטריא 160 שווה גם = “אבא כועס” – “המלך אסד” – “ויפלו יחדו“.

מה חשבתם לעצמכם, שתוציאו עין הרע מדומיינת ופאגנית, תקחו כספים של צעירות, אלמנות, יתומות, גרושות שנמצאות בדוחק הנפש, ותחיו בשלוה, ואנו נשתוק?

מה חשבתם לעצמכם, שאתם תאנסו בנות ישראל ותפתו אותם לעבור עבירות בשביל בירור ניצוצות גנוסטים, ואנו אשתוק?

מה חשבתם לעצמכם, שתהפכו את התורה לקרדום חוצבים בשביל לבנות בתים, ואנו נשתוק? מה חשבתם, שאתה תתפרנסו במשכורות עתק, תבנו בתים, ותלמידיכם מעונים ורצוצים לכסף, ואנו נשתוק? לא בבית ספרי! לא בביתו של הבורא שאני גר בו! אכלה אתכם עד עפר, עד היכן שידי מגעת בעזר הבורא יתברך, נשרש אתכם מכל מקום שאפשר!

לא אשכח, שהייתי לומד אצל איזה רב אחד, שהייתי תומך בו כספית בצעירותי, רציתי להכנס וללמוד אצלו בתור, “אברך“, דחני בשתי ידים, בתירוצים שטחיים, שאין לו כסף, והמצב הכלכלי קשה, וכל מיני דחיות בגרוש וכיוצא בזה. ובד בבד מחזיק עשרות אברכים.

אז כבר הבנתי את פרצופם האמיתי, ואת דחייתם וסלידתם מאנשים שחזרו בתשובה. שלמען האמת, הם אינם מחשיבים את החוזרים בתשובה בתוך מוחם, מספיק לי ולאשתי להיות ב-ערים שלהם המזוהמות ממינות, לראות כיצד הם רואים כיסוי ראש כדבר שטחי ומאוס. בזמן שהפיאה המטונפת שעל ראשם מסולסלת וצבועה בכל מיני צבעים ומגרה את כל העוברים ושבים “הגאויינים”.

ונחתום הערה זו בדברי רבינו הרמב”ם (הלכות עבודה זרה פרק ה הלכה ז – י): “ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים [זה העושה מנהג שוטים של טיפות שמן, דרישה אל המתים, פישוט ידיים ורגלים, השבעות שמות מדומיינים, מעשה כישופים, רפואות מאגיות וכו’] ואין שואלין ממנו אות ומופת, ואם עשה מעצמו [אות ומופת ואף פעלו דבריו], אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו. וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, וכן נביא השקר מיתתו בחנק אף על פי שנתנבא בשם ה’ ולא הוסיף ולא גרע שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא.

אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה [כותב בספר הגהות מיימוניות במקום: “כתב רא”מ הלכך יזהר אדם שלא יאמר אפילו דרך חוכא ושחוק הקדוש ברוך הוא אמר לי כך, ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואין מרגישים שעון הדבר כתבתי, עכ”ל. וכמה כאלה יש בדורינו, שכל שני וחמישי זורקים נבואות זעם, ולא מתקיים כלום מדבריהם]. או מי ששמע דברי נביא חבירו, ואמר שדבר זה לו נאמר, והוא נתנבא בו, הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק.

כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו [ותפיסתו בעיני בני אדם שנחשב לגדול, או קדוש עליון] שהרי הולך בדרכי הנבואה, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגור ממנו, וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה [ולחרפו במילים וכויוצא], או הפוחד וירא מדבריו, הרי הוא בכלל לא תגור ממנו, ואין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד”. ע”כ.

ומתוך דברי הרמב”ם הללו למדין אנו, שמה שתמצא אצל הכמרים מעשה ניסים, ושדבריהם פועלים, צריך לדעת, לא שבאמת הדברים שלהם פעלו, אלא הבורא עשה שזה יקרה. ולמה? הכל הוא על דרך הניסיון, לנסות את האדם אם ילך אחר אות ומופת או יאמין בתורתו ובמסורת התורה שבעל פה. והמבין יבין והמשכיל ישכיל. ע”כ הערתי.

***

תשובת ר’ אליאל פיניש: אמת ידידי היקר, המטרה היא לכוון לדעת ורצון ה’ יתברך, וודאי שאין כל מטרה להיות מתנגדים או שונאים, אלא ההיפך הוא האמת, ואם זאת לא היתה הכוונה, לא הייתי משקיע כלל זמן בדבר, אלא חותך את המאמר בכמה משפטים, אך מפני שרצוני היא לעשות רצון האל יתברך ויתעלה שמו, החלטתי למסור נפשי, ולהקריב זמני היקר, ולפנות זמן מתוך עת לימודי וסדרי הקבוע, וזאת למען יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולם, ולמען אפיץ תורתו תורת אמת בכל אתר ואתר.

דעתנו מסוגלת לשמוע ולראות, אך עליך לידע ידידי היקר, כפי שביארתי לך במאמר הקודם, שכלל ביד כל ישראל, והם דברי חז”ל, שכך פתחו את דברי קודשם בפרקי אבות (פרק א משנה א): “משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה”. וכוונתי לומר שכל התורה עברה במסורה, נתקבלה מפי הגבורה ונחתמה בחתימת התלמוד הבבלי על ידי רבינא ורב אשי (האמוראים).

ולאחר מכן צריך אתה לידע, שהיתה תקופת הסבוראים ולאחר מכן גאונים וראשונים ולבסוף אחרונים. ומחתימת התלמוד, יהיה מי שיהיה, בין אחרון, ראשון, גאון וכו’, אם החליט לשנות דבר ממסורת התלמוד ומדברי חז”ל, או הוסיף על דבריהם אסור לנו לקבלו. מכיון שהם קיבלו הכל במסורה ממשה רבנו אדון הנביאים, אשר קיבל מפי ה’ יתברך במעמד הר סיני.

וזה מה שפסק הרמב”ם (הלכות יסודי התורה פרק ח הלכה ג): “לְפִיכָךְ אִם עָמַד הַנָּבִיא וְעָשָׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים וּבִקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּבֵאוּר שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף הֵן. לְפִי שֶׁנְּבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ אֵינָהּ עַל פִּי הָאוֹתוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ אוֹתוֹת זֶה לְאוֹתוֹת זֶה. אֶלָּא בְּעֵינֵינוּ רְאִינוּהָ וּבְאָזְנֵינוּ שְׁמַעֲנוּהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע הוּא. הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ לָאָדָם עַל דָּבָר שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָהֶן אֶלָּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר. לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה שֶׁאִם בָּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת (דברים יג ד) “לֹא תִּשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא”. שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא אֵלֶיךָ בְּאוֹת וּמוֹפֵת לְהַכְחִישׁ מַה שֶּׁרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ וְהוֹאִיל וְאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בְּמוֹפֵת אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּנוּ משֶׁה הֵיאַךְ נְקַבֵּל מֵאוֹת זֶה שֶׁבָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה שֶׁרָאִינוּ וְשֶׁשָּׁמַעְנוּ”.

ועוד פסק הרמב”ם (שם בפרק ט הלכה ד): “וְכֵן אִם עָקַר דָּבָר מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אוֹ שֶׁאָמַר בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה שֶׁה’ צִוָּה לוֹ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְיֵחָנֵק. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹת”. ע”כ. ולא לחינם הבאתי אלו הדברים, כי כל איש ישראל צריך לידע אותם, שאם יבוא אדם ויכחיש תורה שבכתב, או תורה שבעל פה שנכלל בזה משנה ותלמוד, הרי הוא כופר גמור ואין לשמוע בקולו כלל וכלל. וכמובן שאם חז”ל אמרו לנו דבר במפורש, יהיה מי שיהיה, לא יכול לחלוק עליהם, וידוע דינו של החולק על חז”ל.

כמו שכתב רבינו הטהור הרמב”ם (הלכות ממרים פרק ג הלכה א – ב): “מי שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל האפיקורוסין ומיתתו בכל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה מורידין אותו ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין, והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל, ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול”.

לכן אם הוכחנו במאמר הקודם שחז”ל כתבו במפורש בתלמוד בבלי (סנהדרין יא, א): “משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל”. וכן שאר התלמודים שהבאנו שם וכמובן גם מן הירושלמי שהבאנו בהרחבה במאמר הקודם! אז אסור לנו לחלוק על זה כמובן.

הערת חן שאולוב: והנה בענין המסורה, כבר הודעתי כמה פעמים בדרשותי ובמאמרי, שמכיון שהרמב”ם הוא היה הכי נאמן למסורה של חז”ל, עלינו לדבוק בהלכותיו ובדרכו. כמו שתוכל לראות בשבחו את עדת התימנים באגרת ששלח אליהם. ובה הוא משבח אותם על דבקותם בדרכו של רב אשי שחתם את התלמוד, ולא שינו דבר מדברי התלמוד. (אגרות הרמב”ם קאפח עמוד טו).

עוד אציג לפניך דוגמא קטנה אך נפלאה מאוד למעיין. כתב הרמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה טו): “וְכֵן זֶה שֶׁתִּמְצָא בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת וְתִמְצָא תְּשׁוּבוֹת לְמִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁיּוֹלֶדֶת זָכָר לֹא תְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ עַד סוֹף אַרְבָּעִים. וְיוֹלֶדֶת נְקֵבָה אַחַר שְׁמוֹנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם אֶלָּא בְּתוֹךְ הַשִּׁבְעָה. אֵין זֶה מִנְהָג, אֶלָּא טָעוּת הוּא בְּאוֹתָן הַתְּשׁוּבוֹת, וְדֶרֶךְ אֶפִּיקוֹרוֹסוּת בְּאוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת, וּמִן הַצְּדוֹקִין לָמְדוּ דָּבָר זֶה. וּמִצְוָה לְכוֹפָן כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלִּבָּן וּלְהַחֲזִירָן לְדִבְרֵי חֲכָמִים שֶׁתִּסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ“. עכ”ל.

מה??? הרמב”ם מדבר בצורה כזו על גאונים? בוודאי! הרמב”ם לא עניין אותו מי כתב, ענין אותו מה כתוב. ואף אם היו אלו גאונים, אם סתו מן הדרך של המסורה, הרי הם מינים ואפיקורסים. וחובה לעקור דבריהם. זו דוגמא אחת מני כמה, לדבקותו של הרמב”ם במסורה של משה רבינו. ולא בחינם נאמר עליו, ממשה עד משה לא קם כמשה. וכל שכן בדורות האחרונים אם קמו כמרים ושבשו את המסורה. מצוה לשרש אותם מכל מקום.

ע”כ מאמר ג’. מאת אליאל פיניש. חן שאולוב ספרדי טהור.