.

***

“ובחרת בחיים”

ב) והנה בהקשר למה שכתבנו לעיל, שאין כח ביד אף גורם להרע או להיטיב למצבו של האדם כהוא זה. כאן המקום לסייג ולומר, שבענין בני אדם, לכל אחד יש בחירה לעשות טוב או רע, כמו שנאמר (דברים פרק ל פסוק יט פרשת נצבים): “הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ“. וזה שאנו רואים בני אדם מכים אחד את השני, או הורגים אחד את השני, כל זה מפני שיש בחירה לאדם. כלומר, כאן בענין זה, ה’ יתברך נתן רשות ביד כל אדם לבחור לעשות טוב, או לבחור לעשות רע חלילה.

וכמו שאמר (איכה פרק ג פסוק לח – מ): “מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב: מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו חֲטָאָֽיו: נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהֹוָֽה”. והרי לך דברי הנביא מפורשות, שאין לאדם להתאונן על הבורא חלילה, אלא, אם באה לו רעה, הכל בעבור מעשיו המקולקלים, שהרי הוא בחר לעשות הרע. וכתב רש”י, “מפי עליון וגו’ – ואם באתי לומר, “לא מידו באה אלי הרעה הזאת, מקרה היא שהיה לי”. אין זאת, כי אם בין רעות בין טובות, מי זה אמר ותהי? אם ה’ לא צוה? ומפיו לא תצא הן רעה הן טובה, אבל מה יש להתאונן? אדם חי גבר על חטאיו! כל איש ואיש יתאונן על חטאיו, כי הם המביאים עליו הרעה“. ע”כ. ובתלמוד אמרו (בבלי לג:) “ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים”. והרי לך שהבחירה נתונה ביד האדם לעשות טוב או לעשות רע.

וכתב בספר החינוך (פרשת ואתחנן מצוה תטז): “ואל תתמה לומר ואיך יהיה בידו של אדם למנוע לבבו מהתאוות אל אוצר כל כלי חמדה שיראה ברשות חבירו והוא מכולם ריק וריקם, ואיך תבוא מניעה בתורה במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו. שזה הדבר אינו כן, ולא יאמרו אותו זולתי הטפשים הרעים והחטאים בנפשותם, כי האמנם ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו. ולבו מסור בידו, על כל אשר יחפוץ יטנו, וה’ אשר לפניו נגלו כל תעלומות חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב, אין אחת קטנה או גדולה טובה או רעה מכל מחשבות האדם נעלמת ממנו ולא נסתרת מנגד עיניו, ישיב נקם לעוברי רצונו בלבבם, ונוצר חסד לאלפים לאוהביו המפנים לעבודתו מחשבותם. שאין טוב לאדם כמו המחשבה הטובה והזכה, כי היא ראשית כל המעשים וסופן, וזהו לפי הדומה ענין לב טוב ששבחו חכמים במסכת אבות (פ”ב מ”ט)”. ע”כ.

וכבר כתב רבינו הרמב”ם יסודות גדולים בענין זה, וראוי להניח אותם כאן לפני הקורא (הלכות תשובה פרק ה הלכה א – ה): “רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה, ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה, “הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע”. כלומר, הן מין זה של אדם, היה יחיד בעולם [מה שאין כן מלאכים, או חיות ובהמות], ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע, וכיון שכן הוא, “פן ישלח ידו“.

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה”ע, ורוב גולמי בני ישראל. שהקב”ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם, או סכל, או רחמן, או אכזרי, או כילי, או שוע, וכן שאר כל הדעות.

ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים. אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר, “מפי עליון לא תצא הרעות והטוב”, כלומר, אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה, הוא שכתוב אחריו, “מה יתאונן אדם חי” וגו’, וחזר ואמר, הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו, “נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה” וגו’.

ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר, “ראה נתתי לפניך היום את החיים”, וכתיב, “ראה אנכי נותן לפניכם היום”, כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם, עושה! בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר, “מי יתן והיה לבבם זה להם”, כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.

אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים, היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך? הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם? והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

ואל תתמה ותאמר, היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ, ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו? והכתוב אומר, “כל אשר חפץ ה’ עשה בשמים ובארץ”, דע שהכל כחפצו יעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו, לא כופה, ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות. לפיכך דנין אותו לפי מעשיו, אם עשה טובה מטיבין לו, ואם עשה רעה מריעין לו, הוא, שהנביא אומר, “מידכם היתה זאת לכם, גם המה בחרו בדרכיהם”. ובענין זה אמר שלמה, “שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט”, כלומר, דע שיש בידך כח לעשות, ועתיד אתה ליתן את הדין.

שמא תאמר, והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה, צדיק או רשע או לא, ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו. דע שתשובת שאלה זו, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה. אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה, שהקב”ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו.

וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא, שנאמר, “כי לא יראני האדם וחי”, כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר, “כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי”. וכיון שכן הוא, אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה [והשכל, נודע דבר זה], ומפני זה נאמר בנבואה, שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע, וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו”. עכ”ל.

ודע לך קורא נעים, שאם לבני אדם היה מונח ביאור זה של הרמב”ם היטב בראשם, היו חוזרים בתשובה ממעשיהם, כי היו מבינים שאם חטאו, אז הם בחרו לחטוא, ואם עשו עוול, הם בחרו לעשות עוול. ולכן היא הנותנת שמיד היו חוזרים בתשובה. אבל חלילה, בזמן שאדם מייחס חשיבות לעיניים של בני אדם, וכל כיוצא בזה מן הדברים הכעורים הגובלים במינות רעה, אז דברים אלו וודאי שמונעים ממנו התשובה.

ולכן תמצא לא אחת, שבני אדם נמנעים לשמוע ולקרוא את הדברים הללו, מפני שהתרגלו לאלו הדברים. אמנם מה אעשה לעם הטוב הזה, שלצערינו הרב נשקע בטומאת העמים, ונכנסו בו כל מיני שיתופים של ממש, במקום שיעבדו את ה’ יתברך לבדו, אשר הוא יחיד בעולמו ולו אין אחר חלילה. ואין בדברי אלו קטרוג חלילה, אלא מאהבתי את עמי, כי רוצה אני בטובתו, כי טובת עמי היא השגת נחת רוח לאלהי, אשר בראני, ואשר הוא כל חפצי בעולמי. אבל זו המציאות, כאשר אדם מתמכר לעבודה זרה מפחד שיקחו אותה ממנו.

וכמו שכתב הרמב”ם בפירוש המשניות (סנהדרין פרק י’ משנה א’) לאחר שהסביר שישנם שני כתות בישראל שהרסו את דת ה’ בפירושם, המשיך לכתוב והסביר: “ואם אתה הקורא דברי אלו, הנך מאחת משתי הכתות הראשונות שהזכרתי, אל תעיין בדברי בשום דבר מן הענין הזה, כי לא יתאים לך ממנו מאומה. ולא עוד, אלא שיזיק לך ותשנאהו! כי איך יתאימו מיני המזון קלי הכמות ממוצעי האיכות, לאדם שכבר הורגל למיני המזון הרעים והכבדים? הלא אותם מאכלים רק יזיקוהו וישנאם. הנך רואה דבר, אותם שהורגלו באכילת הבצלים, והשומים, והדגים על המן, מה הוא? כלומר מה אמרו? (במדבר פרק כא פסוק ה פרשת חקת): “וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל”.

ואם אתה מאנשי הכת השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו, תתעכב אצלו, ותדע שהוא חידה ומשל, ותשאר בטרדת הלב ואמוץ המחשבה בהבנתו, דואג למצוא דרך האמת ורעיון הצדק, כמו שאמר שלמה המלך (קהלת פרק יב פסוק י): “בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץ וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁר דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת”. אם כך אתה נוהג, ראוי אתה להתבונן בדברי, מובטח אתה שתשיג תועלת מרובה בלימודך אם ירצה ה’ יתעלה“. ע”כ דבריו.

והלא תראה כאשר שלח ה’ יתברך את אליהו הנביא לומר לאחאב את כל דברי הנבואה, כמו שנאמר (מלכים א פרק כא פסוק יט – כ): “וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר, כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ, וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר, כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דַּ֣ם נָב֔וֹת, יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת־דָּמְךָ֖ גַּם־אָֽתָּה: וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ, הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י? וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי, יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה”. והנה בתוך דברי הנבואה הללו של אליהו, עצר אותו אחאב, ואמר לו, “מצאתי לי אויב”? כלומר אתה אויב שלי! כי אתה מוצא מקום להאשימני. ענה לו אליהו הנביא ואמר לו, זו לא הסיבה שאמרתי לך מה שאמרתי, ואיני באמת אויבך, אלא נבואה זו באה בעקבות התמכרותך לעבודה זרה! כמו שאמר, “יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'”! והאויב שלך הוא אתה, ולא אני! האויב שלך זה ההתמכרות לעבודה זרה שלך.

ופירוש המילה, “התמכרך“, כאילו מכר עצמו לעשות רע וכל עניניו וכל עסקיו לרע, שכבר מאס בטוב מרוב התרגלות בעבודה זרה. אבל רבינו יונתן בן עוזיאל תרגם, שאמר לו אליהו הנביא לאחאב, מכיון שכל מחשבותיך תמיד לעשות רע ואינך חושב לעשות הטוב בעיניו יתברך, לכן תבוא אליך הרעה. כי נתמכרתה לעבודה זרה.

ובדרש אמרו מה פשר המילים, “אשר התמכר לעשות“? היאך היה עושה? מוחק האזכרות, וכותב תחתיהם שם הבעל, “בראשית ברא הבעל” – “וידבר הבעל”, וזה שאמר הכתוב, “החושבים להשבית את שמי”. (ע”פ הרד”ק). ומה שהביא הרד”ק בשם הדרש, כוונתו לזה הפסוק (ירמיהו פרק כג פסוק כז): “הַחֹשְׁבִ֗ים לְהַשְׁכִּ֤יחַ אֶת־עַמִּי֙ שְׁמִ֔י בַּחֲל֣וֹמֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יְסַפְּר֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁכְח֧וּ אֲבוֹתָ֛ם אֶת־שְׁמִ֖י בַּבָּֽעַל”.

וכן תראה דבר פלא, גדעון שואל את המלאך, היכן ה’ יתברך? ומדוע נטשנו? וכאשר מתברר לו האמת, הוא נבחר לגאול את ישראל, מיד הולך ושובר לעם ישראל את העבודה זרה אשר להם. וכאשר עושה להם כן, כועסים ומתרעמים עליו, ומחפשים להורגו.

כמו שנאמר (שופטים פרק ו פסוק כז – לג): “וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהֹוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־ אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה: וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי: וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־ עָלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ: וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ“.

הבה נתבונן ונראה, על מי מדובר כאן? על גוים? על יהודים! יהודים שהתמכרו לעבודה זרה ולא שמו לב למעשיהם! עד שאתה בא כבר להוכיחם על אמת לא מסוגלים לפרוש מהשקר שגדלו עליו. וכך הם עשו, שרצו להרוג את גדעון! למה? כי כפר בה’ יתברך שמו? כי כפר בתורתו? לא! אלא, כי לקח מהם מה שהיו רגילים אליו! וזו עבודה זרה!

ולכן איני מתרגש מאותם שמשיגים עלי, ורואים אותי בטפשותם כמבזה חלילה את החכמים, שכתבו בענינים אלו, ונמשכו אחד אחרי השני ללא שימת לב לרצון חז”ל בעלי המסורה. וכמו שכתבתי בסוף אות א’, ולכן ההיפך הוא הנכון, הצמחת האמת היא החשובה כאן. ועם כל זאת מכבדים אנו את אותם חכמים כבוד גדול ביותר. אבל האמת צריכה להאמר, וכמו שנוכיח בהמשך, “עין הרע רוחנית ומאגית – לא קיימת”.

מאת חן שאולוב ספרדי טהור.