שאלה: האם מברכים על הרוחות החזקות שיש בעולם?

תשובה: חז”ל בתלמוד (ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ב) אמרו, “על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות הוא אומר, “ברוך שכחו מלא עולם”. ע”כ. והנה תקנו ברכות אלו, על מנת שאדם ישכיל שכל הגבורות מתייחסות אליו, וכל מה שיש בעולם מהדבר הקטן ביותר ועד הגדול ביותר, הכל מונהג בגזירתו יתברך. ולכן כאשר אדם פוגש ברוח שהיא חזקה מעל גדר הרגיל, ואין צריך שתהיה חזקה ממש, אלא קצת יוצאת מן גדר הרגיל, צריך לברך ברכה ולשבח את בוראו, ולהזכיר שכוחו יתברך מלא כל העולם!

ושם שאלו על זו הפיסקא ואמרו בברייתא, שמה שאמרו שמברכים על הרוחות, “ברוך שכחו מלא עולם”, כל זה דווקא כשבאים בזעף ובחוזקה ממש. אולם אם יש רוח מצויה שמרגישים אותה מעט ולא מעיפה דברים, מברך עליה, “עושה מעשה בראשית”. כי בבריאת העולם הרוח שהיתה בעולם היתה רגועה ולא משברת או מעיפה דברים. ואמר רבי יהושע בן חנניה, בשעה שהרוח יוצאת לעולם, הקב”ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות, ואומר לו, “תן דעתך שלא תזיק בריותי”! ומה טעם שמצוה כן לרוח? שנאמר בישעיה (נז טז) “כי רוח מלפני יעטוף”, ולכן נקרא לשון, “עטיפה”, שמעייף את הרוח מלשבר! כמו שאמר (תהילים קמב ד): “בהתעטף עלי רוחי”. ולמה ה’ יתברך נוהג כך ברוח? אמר ר’ חונא בשם רבי אחא, מכיון שנאמר, “ונשמות אני עשיתי”. בשביל נשמות שעשיתי אני מרגיע את הרוח, כי ה’ יתברך אינו חפץ לפגוע בברואיו. ע”כ.

והרי לך קורא נעים, שבכל פעם שאתה מרגיש רוח מצויה, צריך אתה לשבח לקונך ולהודות לו יתברך, על שמרגיע את הרוחות בעולם למענך.

אבל בתלמוד בבלי (ברכות נט.) סייגו את דברי המשנה לדבר אחד ואמרו, “מה הם רוחות”? אמר אביי: “זעפא”! כלומר מה שנאמר במשנה שמברכים על “הרוחות”, אלו דווקא רוחות של סערה, שיוצאות מגדר הרגיל מעט. ואביי מסייג ואומר, שאין רוחות סערה מצויות בלילה! הקשו חכמים עליו, “והרי רואים אנו שיש רוחות סוערות גם בלילה”! אמר אביי, גם אני מודה שיש רוחות סערה בלילה, וכל זה דווקא שהיה מהם קצת ביום. אבל אם לא היה ביום רוחות סערה כלל, לא יהיה רוחות סערה בלילה. ומוסיף אביי ואומר, קבלתי בקבלה מחכמים, שלעולם רוחות סערה לא ממשיכות שעתיים רצופות, לקיים מה שנאמר (נחום פרק א פסוק ט): “מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה כָּלָ֖ה ה֣וּא עֹשֶׂ֑ה לֹֽא־תָק֥וּם פַּעֲמַ֖יִם צָרָֽה”. הקשו עליו חכמים, והרי אנו רואים שיש רוחות שנמשכות שעות ארוכות. אומר להם אביי, שבאותם שעות ארוכות שנמשכות הרוחות, יש הפסק ביניהם ואינם רצופות. ע”כ.

בכל אופן מן דברי התלמוד הללו למדין, שאין מברכים על רוח מצויה רגילה, אלא דווקא על רוח שהיא חזקה מעט, ואין צריך שתהיה חזקה ממש ביותר. אלא כל שיוצאת מגדר הרגיל מברך, “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. וכן פסק הרמב”ם (הלכות ברכות פרק י הלכה יד): “על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ כמו ריחיים גדולים ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, ואם רצה מברך עושה בראשית”. עכ”ל.

.

ולכן יש לאדם לברך: “ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם”.

.

חן שאולוב ס”ט.