.

***

“כזבי הקבלה הארורה של ארי המזוהם וממשיך דרכו ויטאל המכשף”

הנה בפתח מאמר זה נזכיר ונאמר, כי אחד הגורמים הכי גדולים והארורים להפצת ספר הטמא הזוהר הפגאני והמאגי, הם צמד החמד ארי המזוהם ותלמידו ויטאל המכשף, שטימא את עם ישראל בהזיות כל כך קשות, עד שלדעתם של עם ישראל הטועים, ויטאל המכשף כמו התינוק שבדורינו, נחשב לקדוש ומרומם מעם, ולאמיתו של דבר, אינם אלא טועים ושוגים מן הבהמות, ומינים גמורים הם נחשבים!

בסדרת מאמרים זו, נשתדל להביא דוגמאות מתוך ספרי מינות הקבלה החדשה והכזב הגדול ששיקרו על עם ישראל, ובזה נוכיח את מינותם וסכלותם הארורה.

.

דוגמה א’:

כתוב בספר עץ החיים של ארי המזוהם (פרק יא שאר הכללים): “והנה עם מה שביארנו לעיל, כי [=אלהים] זעיר אנפין ו[=אשתו אלהים האלילה הקבלית] “נוקבא” מתחברים בכותל א’ [=כלומר נוגעים אחד בשני, אבל עדיין לא מזדווגים], מה שאין כן יעקב. בזה תבין סוד מה שאמר משה לישראל בכניסתן לארץ ישראל, “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם, חיים כולכם היום”. כי ה’ אלהיכם [מי הוא ה’ אלהיכם? וכי אין אנו יודעים? אלא משרבט המזוהם], הוא זעיר אנפין ונוקבא [=הנקראים ה’ = שהוא זעיר. ואלהיכם = אלהים נוקבא]. וישראל הנכנסין [=כלומר אותם החלק הקטן מישראל שזכו להכנס] לארץ ישראל [=היו שונים מאחרים שלא זכו להכנס, כי הם] היו מבחינה זו, אשר הם דבוקים אבא ואמא, וזהו, ואתם [=עם ישראל] הדבקים [דבוקים אבא ואמא] בה’ [=כלומר דבוקים באלהים קצר אפים תכנסו לישראל. אמנם מסביר המזוהם], אבל דור המדבר, דור דעה [=כולל משה רבינו] שהיו מבחינת יעקב, ולא היו דבוקים בכותל אחד [=כלומר שמנעו את קדושת הזיווג כי לא היו בשלימות עם אלהים אבא ואלהים אמא, אלא היה זה בבחינת מגע בלבד בלי זיווג שלם. בגלל זה מסביר הטמא], מתו כולם, ולא נכנסו לארץ ישראל, לכן היה משה רועה שלהם”. ע”כ מדברי הטינוף כלפי האל יתעלה שמו.

.

ועל מנת להבין את הטינוף הנורא שכתוב כאן, עלינו ראשית כל לדעת את המושגים הבזויים שלהם אשר נתנו אותם כלפי האל יתעלה שמו.

.

“כותל אחד”:

מה הוא “כותל אחד” שכתב המזוהם? המושג “כותל אחד“, ה“כותל” בקבלה הטמאה, הוא דימוי ל“צד”, “מסך” או “גבול”. כשמדובר על כותל אחד, הכוונה היא ששני אלוהות מתחברים זה לזה באותו צד – אבל בלי השלמה מהצד השני. והנה על פי הזוהר הטמא והפגאני, כל חיבור אמיתי באלוהות הרבים, בין ספירות, בין פרצופים, צריך להיות “זיווג שלם” – כלומר השפעה משני הצדדים. אבל אם יש חיבור רק בכותל אחד – זה חיבור חלקי: יש מגע, יש חיבור בין האלוהות, אבל עדיין לא מתבצע הזיווג! כלומר, פעולת הזיווג באלוהות הרבים באה על מנת לגרום לאלהים הרבים להוריד השפעה וברכה על בני אדם, וזה בעצם כל תכלית המצוות לשיטתם הטמאה והארורה.

הזוהר הטמא מתאר שחיבור כזה הוא בלא השפעה של הקדושה השלימה, ולכן נקרא חיבור חסר. למשל, כשהחיבור בין אלהים קצר אפים לאשתו אלהים נוקבא, שהיא בעצם האלהים המשלים את שפע החיים לעולם, נעשה שלא מתוך ייחוד שלם, זה נקרא “חיבור בכותל אחד” – כלומר לא בכל הצדדים, אלא חיבור שטחי וקל, ואין בידו כח להוריד השפע.

.

מה זה אב”א בקבלה הטמאה?:

המונח אב״א בקבלה הוא קיצור של “אבא ואימא“. מי הם “אבא ואמא”? אבא ואמא הם שתי אלהים נפרדים, אשר על ידי זיווגם ותשמישם, הביאו את אלהים קצר אפים, ואת בתם אלהים נוקבא. כמו שכתב ויטאל המכשף בספר אוצרות חיים (עמוד עא’): “… ונבאר דרך אחרת בענין שם “הויה” הכוללת כל האצילות, ועמו יתברך ענין מציאות זעיר ונוקבא שהם ב’ יחד, בסוד העיבור. [כלומר, שם יהוה בא לתאר את פעולת הזיווג והעיבור שנוצר על ידי הזיווג אצל חלק מחלקי הבורא, כלומר, שם יהוה הוא תוצר נוצר לאחר שנשלמו כל ילדיו של הבורא הראשון. במילים אחרות שם “יהוה”, הוא שם שנוצר על ידי זיווג!!

ומסביר ומחרף ויטאל], והענין כי אע”פ שתראה שלא הזכרנו בכל הפרקים מה שנתחדש בנוקבא [אשתו של הבורא זעיר. אלא ש]בענין העיבור, [דע כי] בוודאי שגם היא היתה עמו! [כלומר, ויטאל המכשף סובר, שישויות שהם חלק מחלקי הבורא שימשו ביחד, ואף הביאו ילדים, ומי הם? זעיר אנפין ונוקבא הטמאה אשתו של זעיר. ומדגיש ויטאל, שבענין העיבור של האחים זעיר אנפין ואשתו נוקבא, שתיהם היו ביחד בהריון של הבורא או “אלה” הנקראת, “אמא”, כלומר “אמא” אשתו של “אבא” ששניהם כנגד אות י’ ואות ה’, אמא היתה מעוברת במעיה בזוג תאומים, ומי אלו הזוג תאומים? האלילים הקבליים הטמאים, “זעיר אנפין” ואשתו שהיא בעצם אחותו, הנקראת, “נוקבא”!!! כלומר גילוי עריות בשמים!! והגילוי עריות הזה מיוחס לאל ברוך הוא!!

ממשיך ויטאל וכותב], ונבאר פה כללות הענין, [=כלומר, יבאר ויטאל] איך היו שם [=ברחם של אמם] זעיר ונוקבא יחד בזמן העיבור [של אמא, על ידי ששכבה עם הבורא האלילי אבא. שימו לב שויטאל מתעסק בעצמות הבורא ממש!! כלומר איך הבורא מוליד!! ה’ ירחם על עמו ישראל מן ההבלים הכתובים כאן. וממשיך ויטאל]. הנה אמרו רבותינו ז”ל “אשה כי תזריע”, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר [=אשה נהנית בתשמיש לפני בעלה, מתעברת בזכר]. איש מזריע תחילה [=האיש נהנה לפני אשתו בתשמיש, האשה] יולדת נקבה.

כי הנה חכמה ובינה [=הכוונה “אבא” – “אמא” האלילים הם הקבליים, גם] הם זכר ונקבה, והם שתי אותיות יה [הראשונות משם יהוה, וספירות חכמה ובינה הם שני הספירות הראשונות בעשר הספירות הטמאות, ושני ספירות אלו מקושרות בייחוד תמידי ומתמשך, ועל כן נקראו “תרין ריעין דלא מתפרשין”. בשונה מזעיר אנפין ואשתו שיש להם חיבור ופירוד!! כלומר פירוד וחיבור בעליונים, בחלק מחלקי הבורא יתעלה שמו!! ולכן אנו מצווים לפי ספר האופל הפגאני לעבוד את זעיר אנפין, על מנת שלא יפסק התשמיש בינו לבין נוקבא, כי הסטרא אחרא רוצה לשכב איתה תמיד, אבל אנחנו על ידי המצוות מונעים מהסטרא אחרא לשכב עם הבורא הנקבי!!]

… וכאשר מזריע [=אבא] טיפת [זרע לתוך רחמה של האלה “אמא”] להאציל [=לברוא] את זעיר אנפין, צריך שתהיה טיפה זו בהכרח כלולה לצורך זעיר ונוקבא יחד. [=כלומר, ויטאל המכשף, מסביר, שהרי הוא יודע כיצד הבורא נעשה ומזדווג, שלא יתכן שזעיר ונוקבא באו בנפרד, כלומר באו כל אחד בעיבור אחר! אלא כאשר הזריע האליל הקבלי, “אבא” אז בתוך הזרעה זו שגמר ביאתו בתוך רחמה של “אמא”, בהזרעה זו נתן זרע הכלול מזעיר אנפין ומהבת הטמאה נוקבא אשתו של זעיר לעתיד!] … וכאשר הזריע אבא באמא ונתן טיפה זו כלולה מזכר ונקבה, הנה הנקבה שהיתה בסוף יצתה תחילה … ונמצא כשהאיש מזריע תחילה יולד נקבה תחילה, ואחר כך הזכר, ונתהפכו תוך מעיה. [כוונתו לומר, שכאשר מכניסים שתי גולות בשפורפרת, הגולה שהוכנסה ראשונה, היא זו שתצא אחרונה. ומעליל ויטאל ושואל, מדוע הבן קודם לבת, כלומר מדוע האות ו’ שבשם ה’ אינו רמוז כנגד הבת, ומדוע הבן לפני הבת? מסביר ויטאל, שלפי האמת, האבא לא הזריע עד שאשתו אמא נהנתה מהתשמיש תחילה, ולכן בוודאי כי האמא הגיעה לסיפוקה מן התשמיש הזה, ורק לאחר מכן האבא הזריע לתוך רחמה.

ובמצב כזה, האמא הזריעה תחילה את זעיר אנפין, ורק לאחר מכן הזריע נקבה. ולכן אע”פ שנוקבא יצאה ראשונה מהרחם, בכל זאת בעיבור עצמו היתה אחרונה, ולכן נוקבא היא כנגד אות ה’ אחרונה שבשם “יהוה”. וראו קוראים נעימים, כמה חירוף כמה בושה, כמה כלימה, שהמקובלים המשומדים הללו מייחסים לבורא יתעלה תשמיש, שפיכות, זרע, הנאה ועיבור!! ומסביר ויטאל ומגלה דעתו וכותב], ומהם נאצל עצמות ה’ כנ”ל. [=כלומר על ידי עיבור זעיר ונוקבא, רק לאחר מכן נשלם שם “יהוה” המתאר את פעולת ההשלמה!!] ונמצא כי בצאת הנקבה תחילה בטיפת אבא נעשה ממנה וכו'”. ע”כ מדברי הטינוף כלפי הבורא יתעלה שמו.

.

והנה הבת והבן שנולדו משני האלהים הוריהם, משמשים יחד ומקיימים מפגן של גילוי עריות בשמים. כלומר, אלהים הבן ואלהים הבת שנולדו מאותו האבא והאמא, עסוקים בלהגיע לזיווג וסיפוק כל הזמן, ונמצא עריות ומשגל בשמים.

בכל אופן בכתבי הקבלה הטמאה והזוהר המאגי, אבא ואימא הם שני פרצופים עליונים, במילים אחרות, שתי אלהים אחרים המחולקים בתוך בורא אחד. אלהים אבא הוא כנגד ספירת, “חכמה”, ואלהים אמא, כנגד ספירת בינה. הם מתוארים ממש כזוג רוחני עליון, אשר על ידי תשמישם ומשגלם נמשכים כל שאר ההשפעות אל האלהים [קצר אפים ואלהים נוקבא] שנמצאים תחתיהם.

וכמו שהאבא נותן את העצמות והאמא נותנת את כלי הדם אצל בני אדם. כך אלהים אבא נותן את נקודות החכמה הרעיון וההברקה. והאמא מפרטת ומבארת אותו, ולכן היא כנגד הבינה, שהוא מלשון הבנה והרחבה. בספרי הקבלה הארורה, תמצאו הרבה פעמים את הביטוי “אבא ואימא עלאין“ או בקיצור אב״א, כמקור השפעה לכל האלהים האחרים שמתחתיהם כגון אלהים קצר אפים בנם, ואלהים נוקבא בתם.

.

וכעת אחר ידיעת מושגים קבליים נחותים אלו, נוכל להבין כיצד הסוטי מין הללו ביארו את מילותיו הטהורות של משה רבינו שנאמרו בשם ה’, “ואתם הדבקים“, והטמאים הסוטים הללו ביארו, לשון, “דיבוק“, כמו שנאמר לגבי אדם הראשון (בראשית פרק ב פסוק כד בראשית): “עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד”. ומי אלו אביו ואמו לפי הראש הסוטה של המקובלים? אלהים אבא ואלהים אמא, ומי זה דבק באשתו? קצר אפים בנוקבא!! כן כן!! ולכן לדעתם אמר משה רבינו לעם ישראל, ואתם הדבקים, כלומר אתם, כדוגמת קצר אפים, צריכים להדבק בקצר אפים שהוא נקרא, ה’, ודבקות זו שתדבקו בו, הכל על מנת שיהיה דבוק באשתו, ולא במגע בלבד הנקרא, “כותל אחד” שהוא מגע בלי זיווג, אלא דבקותכם בו, תגרום לו להיות לבשר אחד, כלומר שיהיה מעשה תשמיש שלם וברור.

.

והנה על פי מה שכתב ארי וויטאל המזוהם, מלבד שה הוא חירוף וגידוף כלפי האל יתעלה שמו, ובדבריהם נמצא:

א) האל יתברך גשמי.

ב) האל יתברך מתחלק.

ג) האל יתברך נצרך לבני אדם.

ד) דור המדבר חטאו בכך שלא גרמו זיווג עליון כמו שצריך.

ה) משה רבינו גם הוא היה בעייתי מאוד, שהיה רועה צאן של מי שגורם מגע בלבד ולא זיווג ממש. ולכן ציוה את הנכנסים לארץ לא לעשות את הטעויות שהוא ודור המדבר עשו, והוא, שלא דבקו באלהים קצר אפים, ובכך מנעו את השפע והטוב מישראל.

ו) כל הטעם בזה העולם וכל מטרת המצוות הוא על מנת לזווג את אלהים קצר אפים ואת אלהים נוקבא להיות ביחד במשגל עריות, ועל ידי כך יבוא שפע לישראל. נמצא כי שפע הבא לישראל הוא כתוצאה ישירה מהשפעתו של האל שבאה לו בכלל על ידי בני אדם השפלים בארץ.

.

ועל פי יסודות דת תורתינו, ועל פי חוקות הדת והאמת, ועל פי הנביאים ורבותינו בעלי המשנה והתלמוד, ויטאל, ארי המזוהם, כל המקובלים הטפשיים, וכל מי שאוחז מספר הזוהר הטמא לקדוש, כולם בגדר מינים גמורים.

“היסוד הראשון – האל יתברך מושלם ואינו זקוק”:

שהרי כתב רבינו הטהור בפירוש המשנה (רמב”ם מסכת סנהדרין פרק י משנה א): “וממה שראוי שאזכיר כאן וזהו המקום היותר ראוי להזכירם בו, שעיקרי תורתינו הטהורה ויסודותיה שלש עשרה יסודות. היסוד הראשון: מציאות הבורא ישתבח. והוא, ש[נדע אנו בדעתינו ש]יש שם מצוי בשלמות אופני המציאות. [=כלומר, חובה לדעת שהאל יתברך הוא אל שלם במהותו בכל שלימות אפשרית!], והוא [יתברך], עלת [=מקור] מציאות כל הנמצאים, ובו [=על ידו] קיום מציאותם. ו[רק] ממנו [=יתברך], נמשך להם הקיום.

ואילו נתאר [=בדעתינו] סילוק מציאותו, כי אז [=נדע ש]בטלה מציאות כל נמצא, ולא ישארו קיימים במציאות [=כל הבריות כולם!]. ואילו נתאר סילוק כל הנמצאים זולתו, כי אז לא תיבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר, כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו, וכל מה שזולתו מן השכלים, כלומר המלאכים, וגרמי הגלגלים, ומה שלמטה מהן, הכל זקוק במציאותו [=רק] אליו. וזה יסוד הראשון הוא אשר מורה עליו דבור, “אנכי ה'” וכו'”. ע”כ.

.

והנה מכאן אנו למדים כמה דברים חשובים:

א) האל יתברך הוא שלם בתכלית כל שלימות!

ב) הוא יתברך מקור כל הנמצאים.

ג) כולם זקוקים רק אל האל יתברך.

ד) בריאת העולם לא היתה מפאת העובדה שהאל זקוק, או חסר, או מתאווה לדברים אחרים! שהרי קודם בריאת העולם היה האל שלם, ואם חלילה יחריב את עולמו, ישאר האל כמות שהוא שלם בתכלית השלימות! ולכן פשוט הדבר ומוכח, כי תכלית בריאת העולם, לא כי האל זקוק לזה העולם, אלא בראו בשביל להנות בו בני אדם!

ה) המכה בפטיש שכתב רבינו הטהור, ובמילים אלו, רבינו השמיד ודרך על ספר הזוהר הטמא, ועל כל התפיסה הקבלית הרעה והמרשעת, שחירפו באל יתברך, גינו אותו, שמו את עם ישראל במוקש עצום, עיוותו את המחשבה והחשיכו מאור הדת, וקלקלו כל דבר טוב!

וכוונתי למה שכתב רבינו, “ואילו נתאר סילוק כל הנמצאים זולתו, כי אז לא תיבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר, כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו“. ע”כ. והנה, מכאן אנו למדים, כי האל יתברך לא ברא את העולם הזה כי הוא זקוק למציאות המלאכים, או למציאות בני אדם! שכן אם היה בורא את העולם מכיון שזקוק הוא להם, אז ממילא היה תלוי בהם, ואם האל יתברך תלוי במשהו אחר חוץ ממנו, מה זה אומר על האל יתעלה? שאפשר להשפיע עליו, לגרום לו תאווה, לעשות לו נחת, לגרום לו עצב!

אמנם כל זה אינו! כי האל יתברך לא רק שלא זקוק לבני אדם, אלא שלא זקוק הוא גם למלאכים! ולא ברא את המלאכים על מנת שיקדשו אותו וירוממו אותו חלילה, כי הוא יתברך אינו צריך לכל זה! וכל טעם בריאת המלאכים, הוא על מנת שיעשו את שליחותו יתברך!

ומכאן מוכח וברור, שאם האל יתברך אינו זקוק לבני אדם, ואינו מתפעל ולא מתפעם ממעשיהם, הרי שבוודאי כל תכלית המצוות והאיסורים וכו’, הכל הוא למען האדם, הכל ליישר את השכל ולהביא אותו לתכלית הברורה – להיות אדם! להכיר את הבורא! וכפי שנבאר בהמשך בענין טעמי המצוות.

.

“היסוד השלישי – האל יתברך אינו גשמי ואין בו מאורע גשמי”:

עוד כתב רבינו הטהור (שם שם): “… והיסוד השלישי: שלילת הגשמות ממנו. [=גשמות, אינה רק בעובי בשר או בפיזיות מוחשית, אלא “גשמות” הוא כל ענין של הגשמה, ומספיק שאחד יאמר, שהבורא כועס כעת, כלומר שיש לו כעס כמו הגופות. כל זה אינו, ולכן היסוד השלישי הוא החובה לשלול ממנו כל גשמות!]. והוא, שזה האחד, אינו גוף [=פיזי], ולא כח בגוף [=אין לו יתברך רגשות או הרגשים כמו הגופות, לא עצב ולא כעס וכו’], ולא יארעוהו מאורעות [=רגשות ומעשה] הגופים, כגון התנועה והמנוחה, לא בעצם ולא במקרה.

ולפיכך [חז”ל] שללו ממנו עליהם השלום החיבור והפירוד, ואמרו [=והזהירו שאין לפניו], לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי, כלומר לא פירוד והוא עורף, ולא חבור, כי עפוי מן ועפו בכתף פלשתים כלומר ידחפום בכתף להתחברם בהם.

ואמר הנביא ואל מי תדמיון אל וכו’, ואל מי תדמיוני ואשוה וכו’, ואילו היה [הוא יתברך] גוף, כי אז היה דומה לגופות.

ו[מה זה שנאמר כלפיו תוארים של הגופות? דע ש]כל מה שבא בספרים מתאריו בתארי הגופות, כגון ההליכה והעמידה והישיבה והדבור, וכיוצא בזה. הם כולם דרך השאלה [=כלומר, השאלה, הכוונה שיש מונח מסויים שבא על מנת להמחיש לבני אדם את תוצאות מעשיהם ומה הם גורמים במושגים שלהם!]. וכמו שאמרו, דברה תורה כלשון בני אדם. וכבר דברו בני אדם בענין זה הרבה, וזה היסוד השלישי הוא אשר מורה עליו מה שנאמר, “כי לא ראיתם כל תמונה”, כלומר, לא השגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שאמרנו, לא גוף ולא כח בגוף”. ע”כ.

והנה מוכח עוד יותר מכאן, כי לעולם אבל לעולם, האל יתברך לא זקוק לבני אדם, לא למצוותם, לא לברכות אשר מברכים! וכל טעם שנתן הבורא לברך אותו לאחר אכילה, הכל מן הסיבה הזו, שנכניס בליבנו ונדע, כי הוא אל זן ומפרנס לכל, ועל ידי כן רוממותו יתברך תהיה גדולה בעינינו, ונדע כי הכל ממנו.

ועליהם כתב רבינו הטהור וסיים (סוף פירוש הקדמתו לפרק חלק סנהדרין י’ א’): “… וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו”. ע”כ.

ואלו המכשפים הארורים הללו, כפרו ביסודות דת האמת, ומצוה לשרוף ספריהם שלהם ושל רבותיהם, וכן של תלמידיהם, כל מי שהביא והעלה על שולחנו את ספר הטינוף זוהר, הרי ספרו ספר מינות, בין כשהיה בשגגה בין כשהיה בשוגג.

.

“ספר הטמטום כסא אליהו”:

בספר חיי [מת] עולם (שער הכוונות א’ עמוד ג’ טור ימני) כתב, ” … ומבאר הכסא אליהו על פי מה שכתב בספר יושר [עקום] לבב, שזו מעלת [=אלהים] זעיר אנפין, כי שאר הפרצופים [=כי שאר האלהים] אפילו שהם עליונים ממנו [=כלומר יש עוד אלהים חוץ מקצר אפים, שהרי הפריד בלשונו את קצר אפים מהעליונים ממנו], אם יסדרו בני אדם תפילתם להם [=כלומר, שוב מבואר כי יש עוד אלהים אחרים, ועוד מקורות אשר אפשר להתפלל אליהם, והם אפילו יותר גדולים מן אלהים קצר אפים שהוא שוכב במשגל תשמיש עריות עם זוגתו אחותו אלהים נוקבא], מבלי שיתפללו ל[אלהים] קצר אפים, גם אם יכוונו לנשמה המסתתרת בהם [=של אלהים אחרים] יהיו צועקים ואינם נענים, ואדרבה יהיו נענשים. [=הרי שמשמע שיש עוד סוגי אלהים אחרים מלבד קצר אפים, ואף ניתן להתפלל אליהם, אלא שלא תקובל תפילת המקובלים הטפשים הארורים], כי זה רצון הסיבה ראשונה [=הסיבה הראשונה הוא אלהים הראשון הנקרא אין סוף], שיהיה הוא [אלהים] קצר אפים המוציא והמביא שפע לתחתונים, ואין עוד מלבדו [של אלהים קצר אפים לעבוד אותו]”. ע”כ מדברי הטמטום הפגאני והמאגי.

.

ולפי האמת דברים אלו אפילו אינם צריכים סיכום, כי מובן לכל אדם וברור ופשוט, שכל המקובלים הטפשים הללו הינם עובדי עבודה זרה, מחרפי ומחללי שם שמים, חוטאים ומחטיאים בשער בת רבים בצורה שלא נראתה מבריאת העולם עד אליהם, ונחשבים הם למקללי שם שמים, שהרי בתיאורים אלו קיללו הם את הבורא יתעלה שמו ממה שאמרו הם עליו יתברך. ובכל אופן נבאר ונסכם את דבריו של הטיפש בקצרה:

.

א) יש המון אלהים.

ב) כאשר ברא האלהים הראשון אלהים אחרים, היתה כוונתו שנעבוד רק את אלהים קצר אפים, כי הוא זה שמביא השפע.

ג) מי שמתפלל לאלהים אחרים מלבד קצר אפים, אפילו שמתפלל לאלהים יותר גדולים מקצר אפים, ענוש יענש. כי האל הראשון ציוה אותנו לעבוד עבודה זרה ולעבוד אל אחר מלבדו, הוא קצר אפים הטמא ואשתו נוקבא, וכל תכלית עבודתינו לאלהים אחרים הוא על מנת לגרום לקצר אפים להכניס השפע לתוך אבא ואמא וכן על זו הדרך.

.

אין מילים לתאר את הטמטום הנורא הזה שהפיל בני אדם חכמים ומחוכמים בהבל הבלים. ותועים הם יותר מן הבהמות. ולא לחינם אמר (שמות פרק כב פסוק יח – יט פרשת משפטים): “כָּל־שֹׁכֵ֥ב עִם־בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת: ס זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַייָ֖ לְבַדּֽוֹ“. הסמיך את הטיפש ששוכב עם בהמה, לזה שממיר את הבורא יתעלה שמו האחד והיחיד, באלוהות רבים ומרובים. ארור מחבר ספר הזוהר, ארור יוצרו, ארור ממשיכו.

אמנם כבר אמר משה רבינו בשם ה’ (דברים פרק לא פסוק כה – ל פרשת וילך): “וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם נֹ֥שְׂאֵ֛י אֲר֥וֹן בְּרִית־יְיָ֖ לֵאמֹֽר: לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־יְיָ֖ אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָֽיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד: כִּ֣י אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ אֶֽת־מֶרְיְךָ֔ וְאֶֽת־עָרְפְּךָ֖ הַקָּשֶׁ֑ה הֵ֣ן בְּעוֹדֶנִּי֩ חַ֨י עִמָּכֶ֜ם הַיּ֗וֹם מַמְרִ֤ים הֱיִתֶם֙ עִם־יְיָ֔ וְאַ֖ף כִּי־אַחֲרֵ֥י מוֹתִֽי: הַקְהִ֧ילוּ אֵלַ֛י אֶת־כָּל־זִקְנֵ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְשֹׁטְרֵיכֶ֑ם וַאֲדַבְּרָ֣ה בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ: כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶ֑ם וְקָרָ֨את אֶתְכֶ֤ם הָֽרָעָה֙ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֔ים כִּֽי־תַעֲשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְיָ֔ לְהַכְעִיס֖וֹ בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶֽם: וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאָזְנֵי֙ כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם”.

והסביר הספורנו, “כי ידעתי – אגיד באותה השירה, ואעיד בכם, שידעתי שתעשו באופן שתקרה לכם הרעה, כדי שלא תיחסו העתיד אל המקרה, אבל תיחסו אל מה שהשחתם, ותתנו לב לשוב, כענין, “ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך פן תאמר עצבי עשם” (ישעיה מח, ה)”. ע”כ. וכוונת הספורנו לומר, שלא אמר להם משה רבינו, כי ידעתי, כלומר אני יודע שתחטאו, אלא כוונתו לומר, ידעתי שתייחסו את הרע אל המקרה, וזו תהיה טעותכם! כי הסיבה לרע של עם ישראל הוא בעבור עזיבת התורה והמצוות, הרע שיש הוא רק בעבור הליכה אחר המאגיה האלילות הקוסמות, וכל נביאי השקר שיש לעם ישראל אשר מסיתים אותם לעבוד קברי מתים, קצר אפים, נוקבא, סגולות מטופשות וכן על זו הדרך, הכל זה בעבורם!

.

ע”כ כתבתי מאמר ראשון זה מתוך סדרת המאמרים שתעסוק בכזבי הקבלה החדשה והטמאה של כת נוכלי מקובלי צפת הטפשים והתועים ומטעים יותר מן הבהמות. ממני חן שאולוב ספרדי טהור.