.

***

“וכי בית המקדש השלישי ירד מן השמים”?

הנה ראיתי לנכון, לכתוב מאמר בנושא חשיבות “בנין” בית המקדש, והחובה הגמורה של עם ישראל לעשות ככל שביכולתם על מנת לגרום שיבנה בית המקדש, ויעמוד על תילו בעזרת ה’ בימינו אמן. וראיתי לעשות זאת מפני העיוותים החמורים, ומחשבות התוהו שנפלו בהם עם ישראל לצערינו הרב, וזאת בעקבות השקפות נחותות מאוד, תוך עיוות פסוקים מפורשים, ועקירת מצוה מהתורה.

.

“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”:

אמר ה’ בתורה (שמות פרק כה פסוק א – ט פרשת תרומה): “וַיְדַבֵּ֥ר יְיָ֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי: וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים: וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן: וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם: כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ“. ע”כ.

והנה מציווי ה’ יתעלה למשה רבינו, אנו למדים, כי בנין בית הבחירה הוא בית “המקדש”, כלומר בית המקודש לעבוד בו את הבורא על מנת שנדע ונטמיע בדעתינו לעולם, כי הוא יחיד בעולמו וממנו הכל. והנה אנו רואים, כי הציווי הזה הוא ציווי הקורא לעשות פעולה על ידינו, כלומר, שאנו צריכים בידינו לבנות את בית המקדש בפועל. ואם היה רצונו יתברך “להורידו” מן השמים כפי שסוברים רוב הציבור היום שבית המקדש השלישי ירד מן השמים, מדוע ציוה הוא יתברך ואמר, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, ומדוע אמר, “וכן תעשו“, לשון של עשיה על ידי בשר ודם? היה לו להוריד את המקדש הראשון מן השמים לפי שיטתם!

.

וכתב רבינו הטהור (ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה כ): “והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה, כמו שיתבאר (מ”ע כז – ט לט מו נב – ד פג – ה ול”ת פט – צ קנו). והוא אמרו יתעלה (ר”פ תרומ’) ועשו לי מקדש. ולשון ספרי (ראה יב י – יא וסנה’ כ ב) שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך (מ’ קעג) ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו שלעמלק (מ’ קפח). הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה וכו'”. ע”כ. וכן כתב (ספר המצוות לרמב”ם שורש יב): “ועשו לי מקדש שזה מצות עשה אחת (ע’ כ) מכלל המצות והוא שיהיה לנו בית מוכן יבאו אליו ויחוגו ובו תהיה ההקרבה ובו יהיה הקבוץ במועדים”. ע”כ.

והרי שאחת ממצוות עשה שעם ישראל חייב בהם הוא בנין בית הבחירה, ובנין בית הבחירה היא מצוה בפני עצמה, כלומר עצם הבניה ועשית המזבח מחובר לאדמה, כל זה בכלל מצות עשה הוא!

.

וכתב רבינו בספרו משנה תורה (רמב”ם הלכות בית הבחירה פרק א): “מצות עשה לעשות בית ליי’ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר, “ועשו לי מקדש”, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'”. ע”כ. ומבואר לפי דבריו של רבינו, שמצות בנית בית הבחירה זו מצות עשה גמורה שאין לה הפסק! ומשהגיעו לארץ ובנו המקדש בירושלים, המקום היחיד שמותר לבנותו הוא רק בירושלים ובהר המוריה בלבד.

וכמו שכתב רבינו בהמשך (שם הלכה ג): “כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי’ ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה, שבה נאמר, “ויאמר דויד זה הוא בית יי’ האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד … בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל”. ע”כ. כלומר, כאשר רוצים לבנות את בית המקדש בימינו, בונים את המקדש והמידות המפורשים, כמו שעשו בימי עזרא הסופר, שאע”פ שנחרב לא התרשלו מלבנותו שוב, ובנו המקדש כפי שבנה אותו שלמה המלך, אלא שמה שמפורש ביחזקאל באופן ברור, עשו גם אותו. נמצא בית המקדש השני, הוא שילוב של בית המקדש הראשון עם הדברים המפורשים ביחזקאל בענין בית הבחירה.

.

והנה, מתוך שכתב רבינו כמה פרקים שלימים בענין בנית בית הבחירה, למדים אנו:

.

א) בית המקדש יבנה בידי בני אדם בלבד במהרה בימינו אמן!

.

ב) חובה ומצות עשה לבנות את בית המקדש, וכל דור שלא עושים ככל שביכולתם על מנת לגרום שיבנה בית המקדש, כאילו נחרב בימיו. וכעת מובן היטב מה שאמרו חז”ל (תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א הלכה א): “אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו“. ע”כ. ואם בית המקדש עתיד לירד מן השמים, מפני אמרו, “שאינו נבנה“? ועוד אמרו, “כאילו הוא החריבו“? ועוד אמרו, “כל דור“! וידוע כי אדם רואה כמה דורות! נמצא כי בחיי חיותו של אדם נחשב לו ל- כמה חורבנות!

אלא היתה כוונתם ברורה, מכיון שמצוות עשה מן התורה לבנות ולקיים את בנין בית המקדש, וכל דור שהתרשל מכך, או שמפאת העוונות לא הצליחו לבנות את בית המקדש, וכל שכן אם לא היה להם הכוונה לכך, כלומר שלא כיוונו בכלל לבנותו, נחשב להם כאילו החריבו את בית המקדש! שכן ידוע, כל מי שיכל להוכיח נענש גם על עצם ביטול מצות התוכחה, שביטל מצות עשה, ונענש בנוסף לכך, שמקבל את עונשו של זה שיכל להוכיח.

כמו שאמר (יחזקאל פרק ג פסוק יז – יח): “בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי: בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ“.

ובכגון כך אמרו חז”ל, שכל דור שהתרשל מלבנות את בית הבחירה, כאילו הוא החריבו. נמצא שכל מי שהכניס השקפה שבית המקדש ירד מן השמים, הרי הוא גרם לחורבן בית המקדש! ולא רק לדורותיו, אלא לכל דורות זרע ישראל! ועד שעם ישראל לא יעקור מחשבות אלו מראשו, לא יזכה לא לגאולת הדעת, ולא לגאולת הגוף.

וכעת מובן עוד יותר, מדוע ענין זה מובא רק בתלמוד הירושלמי, ולא בתלמוד הבבלי. כי משעה שנבנה בית המקדש בירושלים, אסור לבנותו בשום מקום אחר. ומשעה שהיו בגלות בבל, התביעה עליהם לבנות את בית המקדש היא כבר לא חמורה כמו שהיו נמצאים בארץ ישראל. ולפיכך נאמר ענין זה דווקא על ידי רבי יוחנן האמורא כותב ועורך התלמוד ירושלמי, שהרי הם היו חיים בארץ ישראל, ובטח ניסו לעשות הכל על מנת להקים את בית המקדש שיעמוד על תילו, ולא יתכן שהיו מתבטלים מלבנותו, שהרי זו מצות עשה שאין לה ביטול. ולכן אמרו, כל שאינו נבנה בימיו, מעלה עליו ה’ יתברך כאילו אותו הדור ממש החריבו!

.

ואם בנין בית המקדש היה עתיד לירד מן השמים כפי שנראה בספר הפרו-נוצרי הברית הזוהרית, שכך סובר הטמא, האם לשון הזו היתה שייכת להאמר על ידי חז”ל? ואם בנין בית המקדש היה תלוי דווקא במלך ממלכי ישראל, האם היה שייך מקום למאמר זה של חז”ל, אחר שכבר אין מלך בישראל? ואם בנין בית המקדש היה תלוי בנבואה, האם היה שייך מקום למאמר זה של חז”ל? שהרי בזמן התלמוד ירושלמי וקודם לכן, כבר נסתלקה נבואה מישראל! והרי דקדק היטב ותלמד, שבנין בית המקדש מצות עשה, ומשעה שבנו המקדש בירושלים, אסור לבנותו במקום אחר, וחייבים לעשות הכל על מנת להעמיד את בית הבחירה על תילו!

.

וכתב רבינו הטהור (שם הלכה יא): “ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר ולרומם את בית אלהינו, ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה”ז מצוה. אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה, ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב”. ע”כ.

ומן ההלכה הזו עולה בפירוש, שמצות בנין בית המקדש היא לא רק על אנשים, אלא גם על נשים, בדיוק כמקדש המדבר! וכמו שכתב רבינו, שהכל חייבים לבנות את בית המקדש, ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים!!

וכיצד ניתן להעלות על לב שבית המקדש ירד באופן פלאי כולו בנוי מן השמים? כיצד ניתן לסבור דעות עקומות אלו? היכן כתובים ההבלים הללו במסורת של עם ישראל? האם דברים משובשים אלו מופיעים בחז”ל? האם מופיעים במשנה? ובכלל, מדוע ה’ ציוה על ידי בני אדם לבנות את בית הבחירה, ולא הורידו לגמרי מן השמים? מה זה השטות הזו?

.

“בית המקדש ירד מן השמים? הזיה מוחלטת”:

בין הפרשנים הבולטים שהחדיר השקפה נחותה זו לעמקי היהדות ובכך גרם בפירושו לעכב הגאולה וניתץ את יעודו של העם הנבחר, ובפירושו יש ביטול מצות עשה מן התורה, כלומר ביטול התורה! שהרי כל המבטל מצוה מן התורה, נחשב הוא למבטל את כל התורה כולה. ופרשן זה הוא לא אחר מ-רש”י, שכתב ופירש (מסכת סוכה דף מא עמוד א ד”ה אי נמי): “… דקיימא לן בשבועות (שם /טו, ב/) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, הני מילי – בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין, [=שיהיה] בנוי ומשוכלל, הוא יגלה ויבא [כולו] משמים, שנאמר (שמות טו) “מקדש ה’ כוננו ידיך”. ע”כ. והנה מפירושו זה של רש”י, עולה בבירור מוחלט, כי רש”י הבין את הפסוק כפשוטו, ואף סבר הנמנעות, ובכך גרם בפירושו זה לתוספת גלותם של ישראל, שהרי לפי תפיסתו של רש”י, יש כאן ביטול מצוות עשה, כלומר, שלפי פירושו, איננו מצווים לעשות מעשים ולהביא את עצמינו לכדי עשיה ולבנות את בית המקדש! ואף הוא סובר ומעלה בדעתו, כי בנינים גשמיים יורדים מן השמים!!

וכי יש השקפה נחותה מזו? יש תפיסה רעה מזו? ולא רק שהשקפה זו היא נחותה, אלא השקפה זו מוחדרת ונכנסת למוחות ישראל! ואחריו גם נמשכו מי שנקראו בשם הראוי ה-“תוספות” (תוספות מסכת סוכה דף מא עמוד א ד”ה אי נמי): “אלא על כרחיך צריך לחלק כמו שפירש בקונטרס דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא’ מקדש ה’ כוננו ידיך”. וכבר אמר בתורה (דברים פרק יג פסוק א פרשת ראה): “אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ”. ודי לחכם ברמז! אין צורך ב- “תוספות“!

.

“עיוות הכתוב”:

והנה, הזייתם נשענת על הפסוק האמור בתורה (שמות פרק טו פסוק יז פרשת בשלח) ובו נאמר: “תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְיָ֑ מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ“. ע”כ. ואיני מבין כיצד הפסוק הזה משרת את פירושם? הרי הפסוק הזה מדבר בזמן מוקדם, עוד לפני ששלמה המלך בנה את בית המקדש! כלומר, מלבד שמי שיפרש את הפסוק הזה כפשוטו, הרי בוודאי שהוא מחשיך את כל התורה כולה, כפי שכתב עליו רבינו הטהור הרמב”ם כאן. עוד חשוב לציין, שאם היה זה הפשט כפי פירושם, מדוע שלמה המלך בכלל בנה את בית המקדש, היה לו לחכות שירד בית המקדש מן השמים!

ועוד קשה! מדוע היהודים ששבו מבבל לירושלים אחרי גלות בבל — בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל שהיה מזרע בית דוד ו-יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, בנו את בית המקדש השני? היה להם לחכות שירד מן השמים, שהרי נאמר, “מקדש אדני כוננו ידיך“!!

וזה ודאי שאינו! והסביר רבי אברהם בן הרמב”ם, “מקדש ה’ – … רמז שתשוקתם [תהיה] אל ארץ ישראל, וחפצם [יהיה] בה, לא מפני טובה בעניני העולם הזה שהם אמצעיים, אלא מפני טובה הדתי [=הרוחני], אשר קוטבו [עיקרו] בית המקדש ועבודת ה’ בו, כמו שתרגם אונקלוס, במאמר [=בקשתו של משה להכנס לארץ], “אעברה נא וג’ ההר הטוב הזה והלבנון”, טורא טבא הדין, ובית מקדשא“. [=כלומר, שעיקר בקשתו של משה רבינו הוא להגיע להתעלות רוחנית על ידי עבודת ה’ בבית המקדש], ומה מתוק ונפלא מאמר החכמים ז”ל בדרש, שהמציאות כולה נאמר בבריאתה מאמר (ככתוב) “בדבר ה’ שמים נעשו“, וגם והמקדש נאמר בו, “כוננו ידיך” [=והיה מטרת ה’ במאמר זה שאמר, “כוננו ידיך“] כדי להגדיל את ענינו [=שנחשוב את בנין בית המקדש כמו מעשה הבריאה]”. ע”כ.

.

והרי לך קורא נעים, כי שימוש המילים, “מקדש ה’ כוננו ידיך“, הוא בסך הכל להורות, שברצונו יתברך יעשו את בית המקדש, ותהיה מעלתו גדולה בעיני הבריות, כמו בריאת מעשה בראשית. ולכן רמז ואמר, “כוננו ידיך“, שתתגדל קדושת המקום של בית המקדש בעיני העם, ולא חלילה שיחשבו או יעלה על דעת בני אדם שבית המקדש ירד מן השמים!

.

“החובה לעשות ככל שביכולתינו לבנות בית הבחירה”:

כתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות מלכים פרק יא): “המלך המשיח [=הכוונה בדבריו, שאותו אדם שיהיה ניכר בעינינו שהוא משיח על ידי הצלחת בנין בית המקדש, הוא] עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה. ו[וכיצד יהיה ניכר שהוא אכן המלך המשיח?], בונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם [=משמע שסנהדרין חוזרים לעמוד על עומדם רק לאחר בנית בית המקדש וקיבוץ נדחי ישראל!], מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו [שיקום ויבנה הוא בית המקדש], או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה’ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו’ אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו’ והביאך ה’, ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו. … ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו [=כמו שחושבים כמה הוזי הזיות בדורינו אנו, שכל מטורלל ש-“פועל” ישועות, המתקיימות בכוונה על ידי ה’, על מנת לנסות את עם ישראל אם ילכו אחר נביאי שקר אלו, כבר חושבים אותו למשיח! וזה אינו! כי משיח אינו נמדד בכך! ולכן אל יעלה על דעתך הבל זה, ושלא תחשוב שהוא נמדד על ידי אותות ומופתים] אין הדבר כך!

שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו. [=כל שכן אם נפטר אדם ולא עשה מלחמות קודם לכן, שכל שנפטר אדם, כבר אינו יכול להיות משיח!]. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ו[מדוע לא שאלו ממנו אות ומופת?, אלא] עיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן [=כמו ספר הברית הזוהרית הפרו-נוצרית] הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. [בהמון מהדורות השמיטו ענין זה שכתב רבינו, כי המינים פוחדים שיהיה ניכר מינותם!].

.

… ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה [=שומר על מסורת ישראל], ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה [=כלומר, שמעמיד את התורה על עומדה, מלמד את העם השקפות נכונות, מחזק את התורה שבעל פה, ולא סוטה ממנה לא ימין ולא שמאל, ומחזק את עם ישראל להאמין בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה], וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג [=כל שכן אם נפטר מעצמו], בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד.

אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה [=כמו ספר הברית הזוהרית הפרו-נוצרית] ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה’. [=קצר אפים, נוקבא, אריך אנפין וכו’].

אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו [=ושל הברית הזוהרית החדשה], אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד, שנאמר, “כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”.

כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות.

ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום“. ע”כ.

.

ומוכח מכל מה שכתבנו כמה דברים:

.

א) יעודו של עם ישראל והמטרה הסופית שלו, הוא לבנות את בית המקדש ולקבץ את כל נדחי ישראל לארץ ישראל, ועל מנת להגיע לזה, צריך לעלות את המודעות הזו, ולפרסמה בכל רחבי הארץ והעולם, וצריכים ללחום את מלחמתה של תורה, כלומר להלחם בעבודה זרה ומשמשיה, להלחם ולכתוב מאמרים בראיות גמורות נגד מי שנחשבו לגדולי ישראל, ואין בהם מן השלימות, אלא היו מינים שהוליכו את עמינו אחר התוהו, האלילות, וספרי המינות של הברית החדשה הזוהרית. ולכן חלק ממלחמה זו הוא לעקור את המחשבה שספר שולחן ערוך הוא נתיב ההלכה! אלא חייב ללמד ושידעו שספר זה הוליך את עמינו הטהור במשך 500 שנה אחר ההבל ויהבלו! וחובה עלינו להחזיר עטרה ליושנה, ללכת אחר מי שדבק בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה הם חז”ל הטהורים, וכל אותם הדברים שנכתבו במשנה, בחוקיה ומשפטיה, שהם עיקר מסורת תורה שבעל פה, ושתי התלמודים הטהורים שביארו את דברי רבי הטהור!

.

ב) בית המקדש לא ירד מן השמים בשום אופן, בית המקדש יבנה ביד בני אדם בהנהגת אדם שהוא בחזקת משיח, ואם יצליח ה’ בידו, יוכח שהוא משיח צדקנו.

.

“הזיות הברית החדשה הזוהרית האפילה”:

והנה כעת נראה את הזיותיו של מחבר הברית החדשה הזוהרית הטמאה (פירוש הסולם לזוהר – במדבר פרשת פנחס מאמר בערב היא באה ובבקר היא שבה אות קמא): “… מאין לנו זה, מ-צדיק העולם, שהוא [=”צדיק העולם”, כלומר לפי העילג, אדם שנחשב צדיק, הוא משמש כאן בעולם הזה בתור] יסוד [=המשמש להתפעלות הברית של אלהים] קצר אפים, שנתן [=אלהים קצר אפים] למלכות [=לאלהים נוקבא אשתו] רשות לשרות [להיות נמצאת] תוך הצדיקים בעולם הזה [=וכוונתו של הטמא הארור, הוא, שאלהים קצר אפים, כלי זיווגו אינו בשליטתו כל עיקר, כי הצדיק מבשר ודם, הוא זה שמניע ומפעיל את יסוד הברית של אלהים קצר אפים, ונמצא שאלהים נוקבא המלכות, זיווגה תלוי באופן עקיף בצדיקים מבשר ודם, ומסביר הטומאה הנגעלת], ו[היא] יושבת עמהם [=עם הצדיקי עולם, אשתו של הבורא יושבת עם הצדיקים] ככלה בתכשיטיה, וצדיק העולם רואה [=את ישיבתה], ושמח בזה.

אבל [לא לגמרי נמצאת עמהם, אלא מעט, כי] בין זרועות בעלה [=של אלהים קצר אפים היא] שוכבת, שהוא סוף קו ימין וקו שמאל, שהוא חסד וגבורה של [אלהים] קצר אפים, וחוזרת משם, [מאותו הקו ימין וקו שמאל, חוזרת לשכב ולהתקשט שם] להיות עם הצדיקים, ואח”כ [=אחרי שהתקשטה] חוזרת לבעלה [אלהים קצר אפים! נמצא לפי דברי הטומאה הזו, שהצדיקים מחממים את אלהים נוקבא, ועל ידי שהיא שרויה בתוכם והם עושים בה מעשים, רק לאחר מכן יכולה לחזור לבעלה ולהיות בזרועותיו ולשמש עמו כמובן! אתם שומעים את החירוף?!! הצדיקים עוזרים לבורא יתעלה שמו לשמש, ולא רק שהם עוזרים לו, הם אף מקשטים את אשתו ומחממים אותה לתשמיש, כי הם היסוד של הברית של הבורא. ימחה שמם של מכשפי האופל הארורים

ממשיך הטמא ומסביר שעל זה] נאמר, “בערב היא באה ובבוקר היא שבה“. [=הפסוק הזה מדבר על אסתר המלכה! מה הקשר לאלהים קצר אפים בכלל?], בערב היא באה אל בעלה [=אלהים קצר אפים]. דהיינו בחצות לילה, שאז היא זווג השמאל, ובבוקר, שהיא מלאה בחסדים מזווג הימין, היא שבה [=אשתו של הבורא נוקבא, שבה להתקשט ולהיות] אל צדיקי העולם. ו[כמובן, לא תעלה על דעתך שהיא עושה שלא ברשות בעלה, אלא מסביר הטמא שהיא מתקשטת ונמצאת עם הצדיקים] הכל הוא ברשות בעלה [אלהים] קצר אפים. [ואיני מבין את ענין הרשות לבעלה, ממה הטמא מפחד? האם הוא מפחד שנאמר שנוקבא הלכה לשכב עם הצדיקים שלא ברשות בעלה? מה זה השטות הזו?

הרי לכאורה, אשת איש ששכבה עם גבר אחר, אפילו היה זה ברשות בעלה, וכי תהיה מותרת על בעלה? מה זה ההבלים הללו שהטמא הפרו-נוצרי הזה ממציא? בכל אופן הטמא מעליל, שמכיון שנתן אלהים קצר אפים רשות לאלהים נוקבא להיות עם צדיקי העולם בהרמוניה וזיווג, לא תחשוב שהוא אלהים קצר אפים מקפיד על כך שהצדיקים נמצאים עמה.

וכעת אנו מבינים יותר מה שמבואר בספרי החסידות (צוואות ריב”ש סימן סח’): “התפלה הוא זיווג עם השכינה וכמו שבתחלת הזיווג ניענוע כן צריך לנענע עצמו בתפלה בתחלה. ואח”כ יכול לעמוד כך בלי ניענוע ויהי’ דבוק להשכינה בדביקות גדול. ומכח מה שמנענע עצמו יכול לבא להתעוררות גדול שיחשוב למה אני מתנענע את עצמי כי מסתמא השכינה בודאי עומדת לנגדי. ומכח זה יבא להתלהבות גדול”. ע”כ. אחרי מילים אלו לא נשאר אלא לקבל זעזוע ובחילה עצומה על גודל האסון שנפל על עמינו הטהור

ממשיך הטמא ואומר] … ומשה אמר כך, “הנני נותן לו את בריתי”, [ומה הכוונה את בריתי? כלומר, כאשר פנחס קיבל את הכהונה מאת הבורא, הטמא מעליל, שהבורא בנוסף לכהונה, נתן לו את בריתו, כלומר את איבר מינו, שהרי כבר למדנו שהצדיקים הם יסוד, כלומר הברית של אלהים קצר אפים] שהוא סוף המלכות. כמו שהצדיק שלמעלה נותן, אף אני, הנני נותן מתנה על מנת להחזיר המתנה. כלומר, כמו שצדיק שלמעלה נותן על מנת להחזיר, דהיינו בערב היא באה ובבקר היא שבה כנ”ל, אף משה כן. ומשום ברית הזה הרויח כהונה עליונה, שה”ס חסד, ואם לא היתה עמו המלכות, לא היה נקשר פנחס במדרגת כהונה עליונה. [=כלומר, טעם שזכה פנחס בכהונה עליונה, הוא רק משום שאשתו של הבורא אלהים נוקבא היתה עמו ונקשרה עמו, רק בגלל זה זכה פנחס בכהונה עליונה], כי הברית היא בחינת המלכות כשהיא דבקה תמיד בימין העליון. שהוא חסד דז”א, וימין העליון הזה עתיד לבנות את בית המקדש, שהיא ברית, דהיינו המלכות.

[ממשיך הטמא ואומר] אמר רבי אבא, נזכרתי דבר אחד ששמעתי ממאור הקדוש, רבי שמעון, ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא חכם אחד גוי, אמר לו זקן זקן, ג’ שאלות אני רוצה לשאול ממך.

אחת: שאתם אומרים שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר. והרי אין לבנות אלא ב’ פעמים, בית ראשון ובית שני כתוב, ובית שלישי לא תמצא בתורה? [=שימו לב כיצד הוא מספר סיפור, ובתוך הסיפור מעלה טענה לא נכונה, שהרי אחר חורבן בית המקדש השני, ניסו שוב לבנות את בית המקדש השלישי ולא צלח בידם] ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה. ולעולם אין בו יותר [=מה? מי אמר?] כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון … כשיצאו ישראל ממצרים, רצה הקדוש ברוך הוא לעשות אותם בארץ, כמלאכים הקדושים למעלה, ורצה לבנות להם בית קדוש, ולהורידו משמי השמים, ולנטוע את ישראל בארץ נטע קדוש, כעין הצורה שלמעלה. [=כלומר יש צורות למעלה בשמים!] ז”ש, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באיזה מקום, מכון לשבתך פעלת ה’ באותו מקום, שאתה ה’ פעלת אותו, ולא אחר. מכון לשבתך פעלת ה’, זהו בית ראשון. מקדש ה’ כוננו ידיך, זהו בית שני. ושניהם פעולתו של הקדוש ברוך הוא הם.

ומשהכעיסו לפניו במדבר, מתו, והביא הקדוש ברוך הוא את בניהם בארץ. ובית המקדש נבנה על ידי אדם. וע”כ לא נתקיים. כי הם צריכים להיות פעולתו של הקדוש ברוך הוא. ושלמה היה יודע שמשום שזה הוא מעשה ידי אדם לא יתקיים. וע”כ אמר, אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. כי אין לו קיום. [=מה? היש עיוות הכתוב יותר מכך? היש טמטום יותר מכך? העילג מפרש את המילים, “אם ה’ לא יבנה בית”, כלומר אם ה’ לא יוריד המקדש משמים, ולא יעשה הבנין על ידי אדם, אז הוא נבנה לחינם, כי לבסוף הוא יחרב! וכיצד ניתן לומר כן? וכי אם ה’ היה מוריד המקדש מן השמים, והיו עושים עבירות חמורות שעשו בבית ראשון, בית המקדש לא היה חרב?

מה שהטמא הזה עושה, הוא בעצם מלמד כפירה, הוא מרחיק את הבחירה מבני אדם, הוא טוען שהבחירה של האדם ניתנת מאת הבורא, כי אם הבורא יוריד את בית המקדש, הרי זה הגורם שלא יעשו עבירות, ונמצא שלילת הבחירה מיד בני אדם! וזו המטרה של הטומאה!

וממילא מפורש בכתוב (תהלים פרק קכז פסוק א): “שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְ֤יָ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא׀ עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְיָ֥ לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר”. ולפי עילגות דבריו, כמו שהוא מפרש את בנין הבית בצורה פשטנית, וטוען כי המילים, “לא יבנה בית”, חוזר על בניה גשמית והורדה גשמית של בית המקדש משמים. כך נוכל לטעון לטמא ולומר, שגם מה שנאמר, “אם ה’ לא ישמור עיר”, שאם לא ישמור ה’ בגופו הגשמי על העיר, שוא שקד שומר! כלומר אין בזה תועלת. ואי אפשר לשחק עם הפסוק כפי העולה על רוחו הטמאה.

ובוודאי כי כוונת הכתוב לומר כמו שהסביר הרד”ק, “אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, יאמר על ענין בית המקדש, כי עמל דוד לבנותו, וכיון שלא רצה האל יתברך שיבנהו, לא בנה אותו. ופירוש בוניו, המתעסקים בבנין. [=כלומר, דוד המלך לא היה ראוי מאת ה’ לבנות את בית המקדש, ולכן דוד המלך מודיע ואומר, אני שניסיתי לבנות את בית ה’, לשוא עמלתי, כי אם אדם יעשה כל מה שינסה, אבל ה’ לא ירצה, בסופו של דבר זה לא יקרה. וענין, “יבנה”, הוא ענין משול לרצון], ואמר כן על ירושלים, לפי שהוא ראש הממלכה, ובה נבנה הבית. אמר, מי שיבנה הבית ברצון האל יתברך, והוא שלמה בני, אותו הבנין לא יהיה לשוא אלא באמת יהיה נכון הבית. וכן עיר ירושלים, אם ה’ לא ישמרנה שוא שקדו השומרים, אבל ה’ ישמרנה, שֶצִּוָּה להיות בְּנִי מלך בה. וכיון שברצונו, הוא ישמור הבית והעיר. ושקד, הוא ענין התעסקות והשתדלות על הדבר”. ע”כ.

והטמא מכשף האופל, מעליל עלילה חמורה, וטוען דברים נוראיים וקשים ומרים כלענה.   ממשיך הטומאה ואומר] בימיו של עזרא, גרם החטא [=כלומר עזרא בנה את בית המקדש השני מתוך עובדה ברורה, שבנית המקדש זה עונש בשבילהם! כמה טמטום בדבריו של המכשף!!!], והם היו צריכים לבנות בית המקדש. וע”כ לא היה בו קיום. ועד עתה, בנין הראשון של הקדוש ברוך הוא עוד לא היה בעולם. ולעתיד לבא כתוב, “בונה ירושלים ה'”, הוא יבנה ולא אחר. ולבנין זה אנו מחכים ולא לבנין בן אדם שאין לו קיום כלל“. ע”כ.

.

והנה מכל ההבלים הללו וכיוצא בהם, עם ישראל נטו אחר ההבל ויהבלו, הגיעו לשפלות המדרגה, וכולם יושבים בטלים ומחכים להבטחתו של ספר הברית החדשה הזוהרית, שהחדיר את אחת ההשקפות הרעות והנחותות ביותר שהרחיקו את העם היהודי מייעודו השלם!

.

“הברית החדשה = בית המקדש ירד מן השמים”:

והנה לא אחת אמרתי והזהרתי, שמחבר ספר האופל הטמא והארור, הפרו-נוצרי, עשה כל מה שעשה על מנת להחדיר את הנצרות במסווה של יהדות לעם ישראל, עד שגם בכך בערמתו, גרם לעיכוב גאולת עם ישראל והכנתו להיות לתפארת בעיני כל הגוים, על ידי שהטמיע להם את כתבי הנצרות ודעותיהם בתוך ספר הזוהר.

ובברית החדשה הטמאה הנוצרית, מבואר שבית המקדש כולו ירד מן השמים, כן כן! שמעתם נכון וקראתם נכון! המקור הראשון שבעצם מבאר שבית המקדש ירד מן השמים, זה ספר הנצרות הטמאה. וממשיך דרכו הברית הזוהרית החדשה הטמאה, מה עשה? כתב כל זאת במסווה של יהדות, והחדיר לעם ישראל את ההשקפה הנחותה הזו, עד שרוב היהודים בארץ ובעולם, בטוחים כי בית המקדש ירד מן השמים! ואינם מבינים כי הם חיים בהשקפה פרו-נוצרית!

.

וכך נאמר שם (חזון יוחנן פרק כא): “1 וָאֵרֶא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשֹׁנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד: 2 וָאֵרֶא וְהִנֵּה הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה יֹרֶדֶת מֵאֵת הָאֱלֹהִים מִן־הַשָּׁמָיִם וְהִיא מְתֻקֶּנֶת כַּכַּלָּה הַמְקֻשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ“. ע”כ. והנה מפורש ומבואר בבירור, כי לדעתו העיר ירושלים החדשה, כלומר בית המקדש החדש, ירד מן השמים. ולא רק זו בלבד, אלא דימוייו של ספר האופל וסגנונו, דומים מאוד למה שכתוב כאן, “והיא מתוקנת ככלה המקושטת לבעלה”, אחד לאחד דברי ספר האופל. שכן ספר האופל משתמש אף הוא בביטויים אלו!

.

והרי לך קורא נעים המסקנה הקשה והברורה, שעם ישראל עם השנים הפך להיות עם פרו-נוצרי בגלל ספר המשחית הברית החדשה הזוהרית הטמאה!

.

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.