***

“כיצד תוקעין בשופר – כמה תקיעות חייב אדם לשמוע ואיזה”

הנה ראיתי לנכון לקראת ראש השנה, לפרסם מאמר קצר והלכתי בענין נושא “תקיעת השופר”. ותחילה נביא את דברי רבינו הטהור שכתב בענין זה (רמב”ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ג הלכה א – ד): “כמה תקיעות חייב אדם לשמוע ביום טוב של ראש השנה? תשע תקיעות, [מהיכן למדים זאת?], לפי שנאמרה [מילת] “תרועה” ביובל, ובראש השנה [נאמרה מילת “תרועה“] שלושה פעמים, וכל תרועה [תוקעים תקיעה] פשוטה לפניה, ופשוטה לאחריה.

ומפי השמועה [=קבלה למשה מסיני], למדו, שכל [אותם] תרועות של חודש השביעי, אחד הן!, בין בראש השנה, בין ביום הכפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן, תקיעה, ותרועה, ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה. [ונמצא 6 תקיעות פשוטות. ו -3 תרועות].

“תרועה” זו האמורה בתורה [שנצטוינו בה], נסתפק לנו בה ספק, לפי אורך השנים, ורוב הגלויות, ואין אנו יודעין היאך היא, אם היא ה-“יללה” שמיללין הנשים בנהייתן בעת שמיבבין, או ה-“אנחה” כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג ליבו מדבר גדול. או [שמא ה-“תרועה” האמורה בתורה, היא שיוציא מקול השופר את] שניהם כאחד [=ברצף תקיעה אחת], ה-“אנחה” ו-“היללה”, שדרכה [של היללה תמיד] לבוא אחריה, הן הנקראין “תרועה“, שכך דרך הדואג מתאנח תחלה, ואחר כך מילל, לפיכך [היום מחמת הספק] אנו עושין הכל.

.

***

“כללים במושגי התקיעה, תרועה, יללה, אנחה”

ה-“יללה” היא שאנו קוראין “תרועה“. ו-“האנחה” זו אחר זו, היא שאנו קוראין אותה “שלושה שברים“.נמצא סדר התקיעות כך הוא:

מברך, ותוקע תקיעה [פשוטה], ואחריה [תוקע] שלושה שברים [אשר נקראים “אנחה“], ואחריה [תוקע] “תרועה“, ואחריה [שוב מסיים ותוקע] “תקיעה” [פשוטה]. וחוזר כסדר הזה שלושה פעמים [שכן צותה התורה תשע תקיעות, מהם 3 תרועות ומהם 6 פשוטות. וסדר זה הראשון שהביא רבינו, הוא מה שנקרא תשר”ת = תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה].

ו[שוב] תוקע “תקיעה” [פשוטה], ואחריה [תוקע] “שלושה שברים” [בלבד, שמא זו התרועה שציותה התורה בלבד], ואחריה [תוקע] “תקיעה” [פשוטה], וחוזר כסדר הזה שלושה פעמים [בלבד, שמא זו התרועה שציותה התורה בלבד. וסדר זה השני שהביא רבינו, הוא מה שנקרא תש”ת = תקיעה, שברים, תקיעה].

ו[שוב] תוקע תקיעה [פשוטה], ואחריה [תוקע] “תרועה” [היא היללה בלבד], ואחריה [תוקע] “תקיעה” [פשוטה], וחוזר כסדר הזה שלושה פעמים [בלבד, שמא זו התרועה שציותה התורה בלבד. וסדר זה השני שהביא רבינו, הוא מה שנקרא תר”ת = תקיעה, תרועה, תקיעה].

נמצא מנין [כל] התקיעות [שצריך לעשות היום] שלושים, [וכל זה עושים אנו] כדי להסתלק מן הספק.

.

***

“אורך הזמן והשיעור של אותם תקיעות ותרועות”

שיעור [זמן שצריך להוציא קול] “תרועה” [=קול “יללה” מן השופר, הוא שיעור זמן] כשתי תקיעות [לא פחות]. שיעור [זמן שצריך להוציא קול] “שלושה שברים”, [=מה שנקרא קול “אנחה” מן השופר, אורך זמנו הוא] כ[שיעור זמן שתוקע] “תרועה“. הרי שתקע, והריע, ותקע תקיעה ארוכה, ומשך בה כשנים בראשונה, אין אומרין תחשב כשתי תקיעות ויריע אחריה ויחזור ויתקע, אלא אפילו משך בה כל היום אינה אלא תקיעה אחת וחוזר ותוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים”. ע”כ לשון רבינו הטהור בתוספת הסברים שהסברנו במוסגר.

.

***

“דבריו של רבינו בפירושו למשנה”

והנה לפני שנבאר היטב את דבריו ונסכם את ההלכות היוצאות מקולמסו הטהור. ראיתי להביא גם את דבריו שכתב בפירוש המשנה (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת ראש השנה פרק ד משנה ט): “כלל הוא אצלינו, שתקיעות ראש השנה ותקיעות יובל שוין [הן], וכל מה שנאמר בתקיעות ראש השנה, הרי הוא חובה גם [לתקוע כיוצא בו] ביובל, וכל מה שנאמר בתקיעות יובל, הרי הוא חובה גם [לעשותם] בראש השנה. וכאילו כל הפסוקים נאמרו בכל אחד משני הימים גם יחד. וכל זה [למדים אנו], לפי שאמר ה’, “והעברת שופר תרועה בחדש השביעי”, [ציין חודש ולא יום!], ובא בקבלה שיהו כל תרועות של חודש השביעי זה כזה.

ועוד כלל אצלינו, שכל “תרועה” [שיתקע התוקע, צריך שיתקע] “תקיעה” לפניה, ו-“תקיעה” לאחריה. וכך אמרו בקבלה [למשה מסיני], מנין ש[צריך לתקוע תקיעה] “פשוטה” לפניה? [לפני קול “תרועה”]? תלמוד לומר, “והעברת שופר”, [כלומר ה’ יתברך ציוה אותנו בתורתו לפני שמשמיעים קול “תרועה”, להעביר קול “שופר” פשוט, מה שנקרא, “תקיעה”], ומנין ש[צריך גם לתקוע תקיעה] פשוטה לאחריה?, תלמוד לומר, “תעבירו שופר”.

ונכפלה מלת “תרועה” בראש השנה ויום הכפורים שלוש פעמים, [שנאמר], “והעברת שופר תרועה” וכו’, “שבתון זכרון תרועה” וכו’, “יום תרועה יהיה לכם”, הרי [מכאן נלמד] אלו שלש תרועות [שהם חובה לתקוע ביום ראש השנה וביובל של יום הכיפורים], ושש תקיעות [פשוטות. מה שנקרא קול “שופר”, חובתם] כמו שביארנו, אלה הם תשע תקיעות שהן חובה בראש השנה ויום הכפורים.

ואמרו [חז”ל] שיעור “תקיעה” כדי שלוש “תרועות“, ר”ל, כי שיעור כל התקיעות [הפשוטות שנאמר עליהן, “שופר”] שהן שש [פשוטות, הם] כשיעור כל התרועות [שהם חובה], שהן שלוש [שנכפלו בתורה כמו שכתב].

ומה שאנו תוקעים היום תקיעות הרבה כידוע, מפני שנסתפק לנו אם “תרועה” האמורה בתורה, היא שאנו קורין אותה היום “תרועה” שהיא כמו “יללה”, או “שלושה שברים”, הם ה-“תרועה”, או ששם “תרועה” נופל על שני הסוגים יחד, ולפיכך תוקעין תשר”ת שלש פעמים, ותש”ת שלש פעמים, ותר”ת שלש פעמים.

ואין אנו תוקעין [להיפך] “תרש”ת” [תקיעה, “תרועה” שהיא היללה, ולאחר מכן שברים, ולאחר מכן תקיעה. אנו לא עושים כך], לפי שמצאנו נאמר בתרגום, “תרועה” – “יבבא“, ונאמר, “בעד החלון נשקפה ותיבב“, וידוע שאם רעה באה על האדם, הוא מתאנח תחלה כעין שלושה שברים, ואחר כך מרים קולו ומילל כתרועה“. ע”כ דבריו הנפלאים של רבינו, אשר סידר הדברים בסדר מופתי שעוד לא נראה כמוהו מסודר.

.

***

“סיכום ההלכות להלכה ולמעשה”

סיכום ההלכות היוצאות למעשה וזמן התקיעות כפי המובן מדברי רבינו:

א) חובה לשמוע בראש השנה שלוש “תרועות” ו – שש “תקיעות פשוטות” מן התורה. כל תרועה צריך שיקדים לה תקיעה “פשוטה“. ומה היא תקיעה “פשוטה“? שלא תהיה תקיעה זו בקול של “יללה” מה שנקרא בלשון רבינו “תרועה“, ולא תהיה תקיעה זו כמו קול “אנחה“, מה שנקרא אצל רבינו, “שלושה שברים“. ולכן צריך להזהר שלא יהיו התקיעות הפשוטות הבאות לפני התרועות, דומות לקול יללה או לקול אנחה, כלומר שלא ישמע שום שבר בתקיעה הפשוטה לא בתחילה ולא בסוף. אלא חובה שתהיה תקיעה זו, “תקיעה פשוטה“, כלומר שישמע קול שופר בלבד, ללא יללה וללא קול אנחה, לא בתחילה ולא בסוף בשום אופן.

ולהלן דוגמאות מעשיות: כל הדוגמאות המעשיות נתקעו בשופר לא מעובד על ידי אני הכותב חן שאולוב.