לכן רבי הקדוש כאשר מבחין בדברי חכמי ישראל, ומבחין בדברי אומות העולם, אומר כך: “אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין“. ומה פירוש, “נראין“? מסביר רבי ואומר, שמכיון שחכמי ישראל סוברים שהתהוות החושך באה על ידי שהשמש נכנסת מעל הרקיע, וחכמי הגוים סוברים שהשמש נכנסת ממש מתחת הארץ, אם כן לפי מה שעינינו “רואות” וחושינו מרגישים, סברת חכמי אומות העולם נראית יותר מסברת חכמי ישראל.

ומדוע? מכיון שאנו רואים ומרגישים, שביום, המעינות של מים צוננין [קרים] הם. ובלילה כאשר מגיע זמן חושך לעולם, המעינות רותחין. ומכיון שזו מציאות, ואין על זה ויכוח. לכן מוכרח לומר שסברת חכמי הגוים נכונה יותר מחכמי ישראל. שהרי לפי סברת חכמי ישראל, מדוע המעיינות רותחין בלילה? אלא חייב לומר שחכמי אומות העולם צודקים. ולמדים אנו מכאן, שרבי לרוב גדולתו, כאשר ראה מציאות הנראית לעין שהיא האמת, אפילו שנוגדת את דעת חכמי ישראל, אמר בלשונו ולא נשא פנים, שחכמי אומות העולם צדקו בטענות שלהם יותר מחכמי ישראל בדבר זה.

ודע לך קורא נעים, שכמו שנבאר בהמשך ונסביר, לא היתה לחז”ל קבלה או הלכה למשה מסיני על הרבה דברים מענין המציאות שדברו בהם.אבל מיד מסדר הגמרא מביא ברייתא ערוכה ואומר, “תניא, רבי נתן אומר: בימות החמה [בימות הקיץ], חמה מהלכת בגובה של רקיע, לפיכך כל העולם כולו [אשר נמצא מעל המעיינות] רותח [מחום השמש], ומעינות צוננין. [אמנם] בימות הגשמים, חמה מהלכת בשיפולי [בתחתית] רקיע, לפיכך, כל העולם כולו צונן [קריר], ומעינות רותחין [שהמעיינות נמצאים בשיפולים]“. ע”כ.

ונסביר הדברים, מסדר הגמרא משיב לדברי רבי, שמבין בדעתו, שנראים דברי חכמי הגוים יותר מאשר חכמי ישראל, ומדוע? מכיון שבלילה מעיינות רותחין. אבל מובא בברייתא דבר המפריך את שיטת הגוים. כיצד? שהרי אם כשיטתם של חכמי הגוים שהשמש נכנסת כל יום מתחת לארץ ומחממת מעיינות, היה אמור להיות בכל השנה כולה אותו מצב, כלומר בכל לילה ולילה מימות השנה היה צריך להיות, “מעיינות רותחין”. אבל רואים אנו בחוש, שאין הדבר כן.

אלא רבי נתן מסביר ומכריח שחכמי ישראל צדקו, שהרי בימות החמה, השמש מהלכת בגובה של רקיע, כלומר גבוהה היא מן הארץ, יותר מאשר בימות החורף, לפיכך בימות החמה, כל העולם כולו רותח, שמרגישים היושבים בארץ את חום השמש. אמנם גבי מעיינות, מכיון שהשמש גבוהה, המעיינות שנמצאים עמוק בארץ, צוננין הם. כי אין השמש קרובה אליהם. ולכן ודאי לנו כבר כעת, שאין סברת הגוים נכונה, והעיקר הוא כדעת חכמי ישראל.

ומה שרבי טען שבלילה מעיינות רותחין. הנה דבר זה קורה רק בימות החורף. ומדוע? מכיון שהשמש בימות החורף, היא נמוכה ומהלכת בצידי העולם57). וכלשון הברייתא: “בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע, לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין”. ומבואר שדווקא בימות החורף מעיינות רותחין. ומחמת כן רוב העולם מרגיש קור. והרי שסברת חכמי הגוים נדחתה לגמרי, ואין על זה משיב.

והנה לאחר כל זה, קשה לי מאוד, כיצד נמשכו חלק מן הראשונים לומר, שניצחו חכמי האומות את חכמי ישראל אחר כל זה, והרי מסדר הגמרא הביא ברייתא הסותרת את מה שהיה נראה לרבי. ובאמת שכך מצאתי לרבי אברהם בן הרמב”ם, שכתב, “והנה זה, עם היות ראיה זו רפה וחלושה, כאשר אתה רואה”. ומה זה שסיים ואמר, “כאשר אתה רואה”? ואולי כיון לדברי הברייתא שדחתה בקלות את דברי רבי.

והנה כעת אחר הבנה ברורה זו, מה יעשו וכיצד יסבירו את זו הסוגיא לפי מודל “הגלובוס” המזוהם השקרי והאלילי של נאס”א? ואין דרך ליישב סוגיא זו לעולם, אלא אם כן נסביר שהארץ היא שטוחה, ולא בתנועה. וכן מבואר מפירושו של רש”י, “מעינות צוננין – אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה, ואף על פי שמי נהרות חמין הן ביום, בחום הקיץ הוא זה, מפני שרחקו ממקום נביעתן ונתחממו בחום העולם, אבל תכף נביעתן הן צונן ביום, לפי שהחמה גבוהה מהן”. ובלילה מעינות רותחין – שהחמה מחממתן תחת הקרקע, תדע, שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות. ע”כ רש”י מפרש לפי שיטת רבי הקדוש.

וכעת מפרש רש”י את שיטת הברייתא שהובאה: “בשפולו של רקיע – סמוך לקרקע בשולי הכיפה“. “לפיכך כל העולם צונן – שאינה מהלכת אלא בצידי העולם. “ומעינות רותחים – דהיינו אצל המים מצדי העולם, שהמעינות באות מהם“. עכ”ל. וכיצד יסבירו את לשונו של רש”י שכתב, “בשפולו של רקיע – סמוך לקרקע בשולי הכיפה”. ומה היא זו הכיפה המדוברת? ואם השמש נמצאת במרחק של 150 מיליון ק”מ, כיצד מסביר רש”י שהשמש נמצאת סמוך לקרקע? אלא אם כן נסבור שאין השמש רחוקה מאתנו כמו ששיקרו עלינו עד עתה, אלא היא קרובה ונמצאת כמה אלפי ק”מ מאתנו. ומה זה שאמר, “בשולי הכיפה“? איזה שוליים יש לגלובוס? ואיזו כיפה יש לגלובוס? אלא ודאי שגם רש”י מבין, שהמקום אשר אנו חיים עליו הוא מישור, שטוח, ולא בתנועה.

ובפרט לפי גרסת רבינו חננאל שכתב (פסחים צד:) “ת”ר חכמי ישראל אומרים חמה מהלכת ביום למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע כמו שפרשהו ר’ יהודה ורבה. וחכמי אומות העולם אומרין חמה מהלכת ביום למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ“. עכ”ל. ומבואר לפי גרסתו, שיתכן לומר שבכלל חכמי הגוים לא האמינו בקיומו של הרקיע, ולכן לא אמרו שהרקיע מסתיר את השמש. ולכן מוכרח היה להם לסבור שהמציאות היחידה שבו התהווה החושך לעולם, הוא דווקא על ידי שתכנס השמש מתחת לארץ ותסתתר מכל יושבי העולם. וכגרסא זו שהביא רבינו חננאל, כך מצאתי בכתבי רבינו אברהם בן הרמב”ם שכתב (הובא בחיבור “עין יעקב” בהקדמה, שנת הדפסה תשס”ח עמוד כז’): “וחכמי אומות העולם אומרים, ביום חמה מהלכת למעלה מן הארץ, ובלילה למטה מן הארץ וכו'”. ע”ש.

ולמדים אנו מכל זה, שכל מה שניצחו חכמי אומות העולם את ישראל, לא היה זה בנצחון גמור, אלא בטענות בלבד. אבל קשה לי! הרי דברי הברייתא שהובאו מיד אחרי דברי רבי, היא תשובה ניצחת למה שטען רבי, ואין כאן שום נצחון אפילו בטענות לחכמי אומות העולם. וראינו שלא הקשו חכמי הגמרא על ברייתא זו, אלא הודו לדברי רבי נתן בברייתא. אלא נראה שמשום שסוף סוף רבי הודה לדבריהם, נמשכו לומר שבהסתכלותו של רבי, ניצחו חכמי אומות העולם את ישראל. אבל אחר המחילה, כאשר חכמי התלמוד אשר דבריהם עיקר הביאו ברייתא להוכיח שלא כדברי רבי, הרי הניצחון לא שייך להם כלל, אלא העיקר הוא כחכמי ישראל.

וכתב רבי עקיבא איגר בגיליון הש”ס בתלמוד הנ”ל וז”ל: “ונראין דבריהם – עיין שיטה מקובצת (כתובות יג: ד”ה השבתנו על המעוברת): שכתב משמו של ר”ת, דאע”ג דנצחו חכמי א”ה לחכמי ישראל, היינו נצחון בטענות [שכליות], אבל האמת היא כחכמי ישראל, והיינו דאמרי’ בתפלה ובוקע חלוני רקיע”. עכ”ל. והנה מתוך שאנו אומרים בתפילה (סדר רב עמרם גאון, שחרית של שבת): “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם יוצר אור וכו’ ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה כו’. המאיר לארץ ולדרים עליה וטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית. המלך המהולל לבדו מאז המפואר המתנשא מימות עולם וכו’ עד משגב בעדינו. אין כערכך ואין זולתך וכו’. אין כערכך ה’ אלהינו בעולם הזה ואין זולתך וכו’ ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים”. ומבואר מסדר התפילה הזו, שהחמה יוצאת ממקומה ממש, ובוקעת היא בחלוני הרקיע, ובדיוק כמו שסברו חז”ל.

ואם היינו תופסים כחכמי אומות העולם, היה צריך לומר, “ומוריד חמה ממקומה”. אבל זה אינו. והרי שהעיקר כדעת חכמים. ולפי עניות דעתי השפלה, מעולם לא ניצחו חכמי האומות את ישראל, אף לא בטענות בלבד. וכל מה שאנו מחמירים במים ש-“לנו” בפסח, הוא משום שמוכח מדברי הברייתא שהובאה אחר דעתו של רבי, שהמים בלילות בימות החורף רותחין הן. וכבר כתבתי לעיל, שלפי הנראה לי, לא היה זה ויכוח בין חכמי ישראל לחכמי האומות ממש, אלא מסדר הגמרא הביא את דעת חכמי ישראל, והביא את דעת חכמי האומות, ומעולם לא היה ויכוח ביניהם שנשאו ונתנו בדברים אלו יחדיו, כי חז”ל לא צריכים לדעות הגוים. אלא דווקא מסדר הגמרא הוא זה שהביא את דעותיהם. ואם תאמר שאין חכמי ישראל צריכין לחכמת הגוים, הנה רבינא ורב אשי ראו בחכמתם להביא דברי הגוים בכמה דוכתי, על מנת להראות לבאים אחריהם, שחכמי ישראל דנו בדברי הגוים ודחום מכל וכל. ואף אם תרצה לומר שניצחו חכמי האומות את חכמי ישראל, יש לומר שהביאו כן, על מנת להראות לדורות הבאים שבענין מציאות לא היה להם דברי קבלה והדבר נתון לסתירה ובנין.

ולכן כאשר אמר רבי, “נראין דבריהם”, מיד מסדר הגמרא הביא ברייתא המיישבת את דעתו של רבי עם דעת חכמי ישראל. וגם רבי יסבור ויודה אחר ההבנה הזו, שאין נראין דבריהם של הגוים כלל. ונראה כי רבי לא היה בקי כ”כ במהלך השמש ומתי בדיוק מעיינות רותחין, שלפי הנראה מדבריו, היה חושב שבכל מהלך השנה מעיינות בלילה רותחין, אבל זה אינו, שדווקא בימות החורף מעיינות רותחין, ולכן אין נראין דבריהם של חכמי הגוים.

ולפי עניות דעתי, מטעם זה בתלמוד (בבלי עבודה זרה מ:) הושמט המעשה שהובא בתלמוד ירושלמי בשם רבי יונה. ומדוע השמיטו מעשה זה? משום שחכמי התלמוד בבלי, רצו ללמד את הבאים אחריהם, שאין ללמוד ולהביא כלום מן הגוים לענין הלכה למעשה, אף שזו ראיה חזקה לדעת חכמי המשנה לאסור פסל שמחזיק בידו כדור. עם כל זה השמיטו דבר זה, שלא יראה שלמדו מהם דבר להלכה חלילה. כי כל הסוגיא שם מדברת בענין עבודה זרה. ולכן כאשר נחלקו לענין מציאות העולם בדבר שלא נוגע להלכה, הביאו גם את דעות הגוים. וכבר יישבנו מדוע חכמים אסרו פסל האוחז בידו “כדור” משום עבודה זרה, ולא משום שלמדו מחכמי הגוים חלילה, אלא משום שבאו להזהיר את המציאות שהיתה בזמנם, שהיו עובדים הגוים פסל המחזיק בידו “כדור” וכו’.

והנה אף שהגוים יכולים להיות “חכמים גדולים“, שהרי אנו מברכים על הגוים גם, “הרואה חכמי אומות העולם עובדי כוכבים שחכמים בחכמות העולם, אומר: בא”י אמ”ה שנתן מחכמתו לבשר ודם”. ע”כ. והנה אף שחכמים הם בחכמות העולם, מ”מ אין לנו ללמוד כלום מהם לכל מה שסותר את דברי רבותינו עליהם השלום בדבר שיש בו קבלה. ולכן תמצא שאמר רבן גמליאל בתלמוד (בבלי ראש השנה כה.): “אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים”. ע”כ. ומדוע אמר, “כך מקובלני“? להורות שהדברים הללו שאמר, אינם באומד הדעת וחישוב המציאות. אלא דברי קבלה הם. ואין אחד שיכול לסתור אותם בדורות הבאים. ולכן דעת חכמי הגוים לא תעלה ולא תוריד בענין זה.

ואם תקשה ותאמר, הרי אמרו, “חכמה בגוים תאמין“? ראשית כל אשיב ואומר, נוראות נפלאתי לשמוע מכמה אנשים שנחשבים ת”ח, באומרם שזו גמרא מפורשת וערוכה, ששם כתוב, “חכמה בגוים תאמין”, וגם את המושג הזה שאמרו, “חכמה בגוים תאמין”, אין לפרש כמו שפירשו הרבה אינשי, שאנחנו צריכים להאמין לחכמתם, חלילה וחס מלומר כן. ובאמת שדבר זה אינו מוזכר כלל בתלמוד ואין נפסק כן להלכה למעשה, ואין לנו שום חובה ללמוד מהגוים מאומה. ויש מקומות שאסור ללמוד מהם כלל.

אבל דע לך קורא נעים, כי דבר זה בראשונה הובא במדרש על הפסוק (איכה פרק ב פסוק ט): “טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־ מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהֹוָֽה”. ואמרו במדרש (איכה רבה פרשה ב סימן יג): “מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגוים, תאמן, הדא הוא דכתיב (עובדיה א’) והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמן, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה”. ע”כ. והנה בעל המדרש הזה בא לומר, שרק אם יאמר לך אדם, שמצא חכמה בגוים אז תאמין לו, שלא תחשוב שאין בהם חכמה כלל. אבל מעולם לא יתכן שלימד אותנו, שעלינו ללמוד מהם ולקבל את חכמתם חלילה, ובפרט כאשר אין הדבר מסתדר עם דברי התורה וקבלתה.

ומה שרצו ללמוד ולהביא ראיה ממה שאמרו בתלמוד (בבלי מסכת מגילה טז.): “ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו וגו’, קרי להו אהביו וקרי להו חכמיו. – אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה, אפילו באומות העולם – נקרא חכם”. הנה רבי יוחנן בא לומר, שלא תאמר מפני שיצא דבר מפי גוי אין בו חכמה, אלא גם בגוים יש חכמה מסויימת. אלא שוודאי אסור לעם ישראל ללכת אחרי חכמתם בשעה שהדברים סותרים את חכמת התורה ואת חכמיה.

והרי שרובם דמיונות שונות מתחדשות יום יום. וכל שכן שבעינינו רואים אנו כיצד מזייפים נאס”א את כל עשייתם, ומעולם לא עלו למה שהם מכנים, “חלל”, אלא הכל עשו עם “יושבי אולפנים” שזייפו הכל, וזה דרכם כסל למו. וכל זה למטרה אחת ויחידה, הכחשת הבורא יתברך מתוך חיינו, והכל בכדי לעקור כל שורש של אמונה דת ויהדות, ולתת עלינו דברים חמורים ביותר, וכמובן הכל זה בשבילנו מאת ה’, על מנת להעיר אותנו מהתרדמה.

והיוצא מדבריהם, שאע”פ שיש חכמה בגוים, וגם חכמתם נקראת חכמה בלשון המקרא. אבל חלילה לנו להתחבר אליהם וללמוד מהם כאשר הדבר נוגד את דברי התורה. וראינו מה קרה בדורינו אנו, כאשר הלכו חכמים גדולים אחרי דעותיהם של הגוים בענין צורת הארץ וקיבלו דבריהם כאילו הם הלכה למשה מסיני, ולא שמו לב שהם מודים למי שכופר בהשגחה, וכופר באמונה, הם ארגון השקר, “נאס”א” אשר לא מאמינים בקיומו של הבורא, מכחישים את בריאת העולם, מאמינים בתאוריית האופל והמפץ הגדול, ואומרים שהעולם נוצר לפני 14 מילארד שנה.

ולצערנו הרב מלמדים את ילדינו את השקר הזה, זו עבודה זרה של ממש, להאמין שכל מערכת העולם מסתובבת סביב השמש, וכולם נבראו לשמש את השמש, זו עבודת כוכבים לכל דבר. וזה נקרא, “המודל ההליוצנטרי58)”. ולפי המיתולוגיה היוונית, “הליוס”, הוא “אל השמש”, “צנטר” הוא ה-“מרכז”. אחי ורעי יודע אני שהדבר קשה לשמיעה ואף לקריאה. אבל זו התאוריה האלילית אשר מלמדים את ילדינו! מלמדים אותם שהשמש היא העיקר. מה נאמר ומה נדבר, על אלה אני בוכיה.