והנה אחר הבנה זו, ודאי שתעלה השאלה הבאה, אם נאמר שחז”ל חשבו ושיערו שהשמש מאירה לכל העולם בבת אחת, ומחשיכה לכל העולם בבת אחת, הנה לכאורה, “כיצד חז”ל לא ידעו מן זה הענין אשר אנו יודעים היום”? וראשית כל יש לענות לאותם אלו שהלכו אחר המדע השקרי והאמינו שחיים במודל “הליוצנטרי” מזוהם. [אל השמש]. בו כל הגרמים כולם נעים סביב מערכת השמש, והשמש עצמה עומדת על עומדה, ודעה זו מעמידה את כל דברי חז”ל והתורה הקדושה במבוכה גדולה, שהרי לנו פסוקים מפורשים ותלמודים ערוכים שהשמש עצמה היא זו ש-נעה ומסתובבת סביב הארץ, ומעולם לא הוזכר ענין תנועת הארץ בשום מקום.

ולכן נשיב ונאמר כדרכה של תורה. מבואר בפרשת שלח, שהקב”ה אומר למשה רבינו (במדבר פרק יג פסוק א – ב): “וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם”.

ונלמד אנו מפסוקים אלו שני דברים חשובים:
א) ה’ יתברך מודיע למשה שאין הוא מצוה שילכו לרגל את הארץ, אלא דווקא, “שלח לך“, כלומר “לדעתך“, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. ומדוע נמלך משה רבינו בשכינה? לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב): “וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן”. ומכיון שבאו אל משה והרהרו על דברי ה’ יתברך שהבטיח ארץ טובה ומלאה בכל טוב, נמלך בשכינה. אמר ה’ יתברך, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר (שמות ג, יז): “וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ”. והם לא האמינו לי, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה.

ב) למדנו שהאנשים שנשלחו, היו גדולי ישראל, מה שנקרא גדולי הדור בפי אינשי. ומהיכן לומדים שהיו חשובים? שנאמר, “כולם אנשים”, וכל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו. (ע”פ רש”י). והנה למדים אנו מכל זה, שאע”פ שהעם הרהר על הארץ ורצה לבודקה, עם זאת באותה שעה שנשלחו אותם גדולי כל שבט ושבט, היו כשרים, ולא היו חלק מן המהרהרים.

וכי תאמר, משה איש האלהים הצליחו לשקרו ולעשות לו ערמה? נאמר אנו, שבודאי יתכן הדבר. וכי יצחק לא היה סבור שעשיו היה צדיק? וכאשר שמע שעשיו רשע נפתח גהינם תחת רגליו. ויעקב אבינו עם כל צדקותו, לא ידע שנתחלפה רחל בלאה. וכן מה שעשו לו בניו בערמה בענין שכם וחמור. והרי עם כל קדושתו לא ידע מכך. ואמר להם מדוע הבאשתם את ריחנו? וכן כאשר מכרו בניו את יוסף הצדיק, לא ידע מכך, וחשב שהוא מת לגמרי. הרי גם בכירי האבות יכולים “לא לדעת”, ואין זו בושה “לא לדעת”, או לומר, “איני יודע”. וכן מצינו אצל יהודה, שאמר “צדקה ממני”, והודה ששכב עם כלתו המחכה ליבום.

וכן משה רבינו פעם אחת הוציא כרוז במחנה ואמר, אהרן אחי צדק אני טעיתי. כמו שנאמר (ויקרא רבה פרשה יג סימן א פרשת שמיני): “וידבר אהרן אל משה בדיבור ענה כנגדו כדכתיב (בראשית מב) דבר האיש אדוני הארץ וגו’ הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, אמר לו היום מתו בני והיום אקריב קרבן? היום מתו והיום אוכל בקדשים? מיד דרש אהרן ק”ו למשה, ומה מעשר הקל אסור לאונן, חטאת דחמיר, אינו דין שיהא אסור באונן? מיד, “וישמע משה וייטב בעיניו”, הוציא כרוז לכל המחנה, ואמר, “אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי”. אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק, זכו ונתייחד הדיבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם”. עכ”ל.

ולכן אף משה רבינו “טעה” והודה בכך. ואם משה רבינו הראש לכל הרבנים הודה שטעה, ודאי שגם מי שיבוא אחריו יכול לטעות. והלא תראה מה שכתב הרמב”ם בגודל מעלתו של משה רבינו (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת סנהדרין פרק י משנה א): “והיסוד השביעי נבואת משה רבינו. והוא, שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה’ מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא. ושהוא עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים, לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעו ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החסרון לא מעט ולא הרבה, והושבתו בו הכוחות הדמיוניים והחושים בכל השגותיו, ונתבהל כוחו המתעורר, ונשאר שכל בלבד, ועל ענין זה אמרו עליו שהוא מדבר עם ה’ בלי אמצעות המלאכים”. ע”כ.

ובודאי אין זו בושה לטעות, אלא הגדולה לומר את זה. כמו שכתב בספר החינוך (פרשת שלח מצוה שפו) וז”ל: “ומפני שיש בענינים אלה הרבה פירושים הארכתי לך מעט בכאן, ובמה שעלה במצודתי ערכתי לפניך שלחן ואם תזכה בני האמת תבחן, ואם אולי מדרך היושר יראה לך לסתור דרכי במקום זה או באחר לא תשא פני אב ורבן, והנני קורא מעתה סתירתך בנין”. עכ”ל. והנה ראה בני כמה גדולה במקום אחד, וכמה ענוה במקום אחד. ספר החינוך עם כל בקיאותו מודיע לך ואומר, “לא תשא פני אב ורבן”. כלומר, אם רואה אתה לפי הבנתך את טעותי ותחלוק עלי, הרי שזו החלוקה תהיה בנית בנין הכי גדול בשבילי. ולכן אין מציאות שחכם לא יטעה.

ופעם אחת ראיתי באיזה ספר של איזה “פוסק חשוב” לפני מאה שנה בערך. שכתב על רבו, שגם תראה סתירה בדבריו, או שיש לך ראיות נגדו. אסור לך להרהר אחר דבריו מפני שכל תורתו מן השמים. ואני יש לי לשאול, האם זו התורה? האם התורה מצווה מן האדם להיות חסר שכל וחסר השכלה? להיפך, כאשר יש שאלות לאדם וקושיות מצוה עליו לשאול. ואפילו סנהדרי גדולה יש מציאות שיטעו בהוראה. וכן מבואר ברמב”ם (הלכות סנהדרין פרק י הלכה ט): “בית דין שטעו בדיני נפשות וכו'”.

ומן הטעם הזה תמצא הרבה פעמים שהתלמוד מכריע את הדין ב-“תיקו“, מה הוא “תיקו“, לא יודעים להכריע בדין עד שיבוא גואל ויתרץ את הכל. וכן הוא הדין בענין מה שאמר רבי: “ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין”. ואין הכוונה שניצחו חכמי אומות העולם את ישראל, אלא רבי הקדוש לרוב קדושתו, אף שחז”ל אמרו דבר מה, מכיון שדבריהם נראים בעיניו פחות מדברי חכמי הגוים, נוטה רבי לומר בלב שלם, שנראין דברי חכמי הגוים יותר מדעת חכמי ישראל הקדושים. בפיו ובלשונו אומר, שיש סיכוי גדול, שמה שטוענים חכמי ישראל, אינם צודקים בזה.

ומכיון שדברים אלו נמדדים על פי המציאות והראיה המוחשית, לכן אמר בלשונו, “ונראין“, מלשון, “ראיה“, שעל פי המציאות, סברת הגוים נראית יותר מסברת חכמי ישראל. וכך בדיוק עשה רבי הקדוש, שראה שבענין מציאות, דברי הגוים יותר נראים לו משל חכמי ישראל, שכן בלילה באמת מעיינות רותחין. ומטעם זה נקרא רבי “קדוש” שידע להודות על האמת.

אבל לפי האמת שאנו יודעים היום, השמש אינה שוקעת לא מתחת לארץ ולא מתחת לרקיע, אלא מאירה היא לכל העולם תמיד לכל אחד בשעתו, ואין היא פוסקת מעולם מלהאיר על העולם כל רגע נתון. ובודאי שהארץ היא מישורית ושטוחה בין לדעת חז”ל ובין לדעת חכמי הגוים, ולכן שניהם סברו שהשמש צריכה להאיר על כל העולם בבת אחת, וכן להיפך, כאשר יגיע הלילה, לכל העולם יהיה לילה בבת אחת.

אולם במציאות שאנו מודעים אליה היום, אין הדבר כן, וכמו שכתבנו לעיל, כי כאשר אצלנו אור, במדינות אחרות חשוך. וכן להיפך, ואין השמש רוחצת לא באוקיינוס, ואין השמש הולכת מתחת הקרקע. וזה הוא לכאורה פסוק מפורש (קהלת פרק א פסוק ה – ו): “וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם: הוֹלֵךְ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ”. והרי מפשט הכתוב, אין רגע אחד שהשמש לא מאירה היכן שהוא בעולם. ולכן נקט שלמה המלך בלשון, “בא” ולא אמר, “והלך”, אלא בא וממשיך להאיר לאחר.

ולכן נראה לאמיתה של תורה, שחז”ל לא ידעו מכך. שאם כן לא היה להם לומר, “בלילה חמה מהלכת למעלה מן הרקיע”, שמשמע מדבריהם שיש לילה לכל העולם כולו ולא רק בחלק מן הישוב. וקל להבין. ולכן הודה רשב”י במדרש שיש דברים שהם קשים להבנה מאוד, ולא יתבייש מלומר כן ולהודות על האמת (בראשית רבה פרשה ו סימן ח): וז”ל: “ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע, ר’ יהודה בר אלעאי ורבנן, רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה, ור’ יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכיפה ולמעלה, א”ר יוחנן נראין דברי ר”י בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה בימות החמה, שכל העולם כולו רותח, ומעיינות צוננין, ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים, שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין, אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן, הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמוד עליו“. והנה מסדר המדרש סיים עם דברי רשב”י שהיו עיקר והודה, “אין אנו יודעין“, הרי שגם הגאון העצום רשב”י ע”ה, מודה ואומר שאינו יודע להבין דברים אלו.

והנה כעת מצאתי שנאמר בתוספתא (מסכת סנהדרין פרק יא הלכה ט): “הבא במחתרת, אם בא להרוג, מצילין אותו בנפשו. בא ליטול ממון, אין מצילין אותו בנפשו. ספק בא להרוג ספק בא ליטול ממון, אין מצילין אותו בנפשו, שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו, וכי עליו בלבד חמה זורחת? והלא על כל העולם כולו זורחת! אלא מה זריחת השמש שלום הוא לעולם, כך הן, כל זמן שאתה יודע שיש שלום הימנו בין ביום ובין בלילה אין מצילין אותו בנפשו. יותר על כן אמר ר’ אליעזר בן יעקב, היו שם כדי יין וכדי שמן ושברן בשעה שהוא חותר חייב”. ע”כ. והרי נאמר במפורש, “על כל העולם כולו זורחת”, ומשמע שהבינו חז”ל שכאשר השמש זורחת, מאירה היא לכל העולם כולו, שאם לא כן, היה להם לומר, “מאירה לכל העולם”, והייתי מבין מדבריהם שהשמש מאירה לכל העולם בזמנים שונים, אבל כאשר נקטו ואמרו, “כולו”, משמע שהשמש כאשר היא מאירה, אז מאירה לכל העולם כולו.

וכן משמע ממה שאמרו בתלמוד (ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ח הלכה ח): “אם במחתרת ימצא הגנב, אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו לבדו החמה זורחת והלא על כל באי העולם זורחת החמה אלא מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג”. ע”כ. ומתוך שאמרו, “על כל באי העולם זורחת החמה”, מכאן מובן שהבינו חז”ל שכאשר השמש זורחת, זורחת היא לכל העולם. ועיין בתלמוד בבלי (סנהדרין צה:). והנה מה שנאמר בנחום (פרק ג פסוק יז): “מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַֽחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹֽא־ נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם”. אין הכוונה שהשמש נודד ולא נודע מקומו, אלא מילית, “לא נודע מקומו”, חוזר על הארבה, ולא על השמש. ונאריך בזה בלא נדר בערך, “מה מסתובב“. ולכן צריך לומר שלצערנו הרב בזמננו אנו, הולכנו שולל על ידי הגוים ששיקרו לנו בענין מעשה הבריאה, וגרמו לנו לחשוב שאנו חיים במערכת השמש, ובמודל הליוצנטרי שהוא עבודת אלילים של ממש.

עד כאן מאמר זה. המשך במאמר הבא.

מאת: אשר סאסי. חן שאולוב ספרדי טהור.