הארץ השטוחה – פירוש המילה “כדור” במשנת חז”ל – מנורת בית המקדש קשורה לצורת העולם | חלק ט’
מאמר זה, הוא המשך למאמר הקודם: קישור לחלק ח’ – לחץ כאן. מתוך קונטרס “אמת מארץ תצמח“. ביאור המילה – “כַדּ֖וּר”.
מעט מן המאמר: “ליבי מתרגש מאוד מן הדבר אשר טמן במילותיו רבינו המאירי, כמה דברי המאירי מדוקדקים להפליא. ובזה הושלם ביאורו של המאירי בענינים אלו, והיו כמה שלא הבינו היטב את דבריו, ומכל המקומות הללו אתה למד, שלעולם השמש היא המשרתת את הארץ, ולעולם כל מערכת הגרמים שהקב”ה ברא הם הם המשרתים את הארץ, ומעולם אף אחד לא דיבר על “אדמה בתנועה”, או על, “ארץ בתנועה”, חלילה. וכל מה שבא המאירי לחדש הוא ענין המופת הנורא הזה, שהכל מסודר בתכלית הסידור, כל אחד במקומו הוא מונח, והכל בגזירת עליון. והעולם הוא ממש כמעשה החנוכיה”.
מאת: אשר סאסי - חן שאולוב
אלא שאחר העיון נראה לי יותר מזה, שהנה כאשר נדקדק בלשונו שכתב, “כמו שרמזה התורה גם כן לדעת קצת במעשה המנורה“. והנה דבריו אינם רק דוגמא למה שהביא גבי השמש. אלא כוונתו לומר, שכל מעשה המנורה הוא ממש כנגד מעשה הבריאה. וצריכים אנו לקחת את דבריו לא רק כלפי הקנים למעלה. אלא לגבי כללות המנורה. וכך עולים דבריו. נמצא כפתור זה אמצעי מן התחלת העיטורים למעלה למטה בסדר הזה. הדבר הראשון מלמעלה הוא, “נר“, ולאחר מכן הדבר השני הוא העיטור שבו בנאוי, “פרח“, “כפתור“, “גביע“, ולאחר מכן העיטור השלישי הוא עשוי מ-“כפתור” בלבד. וכן הרביעי, וגם החמישי. והעיטור הששי בנאוי מן, “פרח“, “כפתור“, “גביע“, ולאחר מכן העיטור האחרון הוא, “פרחה“. נמצאו ז’ עיטורים בדיוק במעשה החנוכיה מלמטה למעלה.
וכעת, קצת מובנים דבריו כפתור ופרח באר היטב לכל מבין. וזה מה שכתב, “וסיפר במעלות השמש, ובפרט להיותו פועל גדול בארץ“, וזה מה שאמר, “לשמש שם אוהל בהם“, כלומר שתקע אהלו ביניהם ובאמצעותם, ורמז על היותו באמצע שבעה כוכבי לכת, והאחרים סביבו מפה ומפה, כמלך בגדוד, כמו שרמזה התורה גם כן לדעת קצת במעשה המנורה“. והוא כזה.
ליבי מתרגש מאוד מן הדבר אשר טמן במילותיו רבינו המאירי, כמה דברי המאירי מדוקדקים להפליא. ובזה הושלם ביאורו של המאירי בענינים אלו, והיו כמה שלא הבינו היטב את דבריו, ומכל המקומות הללו אתה למד, שלעולם השמש היא המשרתת את הארץ, ולעולם כל מערכת הגרמים שהקב”ה ברא הם הם המשרתים את הארץ, ומעולם אף אחד לא דיבר על “אדמה בתנועה”, או על, “ארץ בתנועה”, חלילה. וכל מה שבא המאירי לחדש הוא ענין המופת הנורא הזה, שהכל מסודר בתכלית הסידור, כל אחד במקומו הוא מונח, והכל בגזירת עליון. והעולם הוא ממש כמעשה החנוכיה.
ולכן כמה זר הוא פירושם של אלו שלצערנו הרב, נטמעו בשקר היווני, בכל מיני המצאות שבנויות על תאוריות שלא הוכחו מעולם, וכמו בהרבה דברים שהם ממציאים. ועוד יש לאלוה מילין בעזרתו יתברך ויתעלה. כה יוסיף וכה יתן לי החונן לאדם דעת, לסבר אוזניהם הקדושות של צאן מרעיתו ולהורות הישרים בדרך והטובים בליבותם. ודעו נאמנה, כי כל דבריהם דברי שקר וכזב. הרי שבפיהם טוענים שהעולם נברא מפיצוץ לפני 4.2 מילארד שנים וכו’ וכו’. וזה היפך אמונת היהדות התמימה. ובוודאי שהם בעצמם לא מאמינים לדברי שטותם, אלא מטרתם היא ברורה, להכחיש את קיומו של הבורא כמה שאפשר. ובדיוק כמו עמלק אשר קרך בדרך, שקיררך בעבודתו יתברך. והם בעצמם עושים סימנים ומראים לכל העולם את האמת על הארץ שלנו, רק שהציבור עדיין לא קולט את זה, אבל סוף האמת לצאת ולנצח.
ודע עוד שלאותם אלו הסוברים שהיה לדוד המלך “מגן” גשמי ממש. סוברים שהיה חקוק על המגן צורת המנורה. ונמצאנו למדים על פי כל זה, שהעולם עצמו דומה למנורה. ולכן דוד המלך השלום, הורה במעשה אשר עשה לחקוק צורת המנורה דווקא על מגינו, להורות על אמונתו בבריאה ועל מי שברא כל אלה, שהוא אחד ויחיד אין עוד מלבדו. כלומר, במעשה זה שחקק המנורה על מגינו, הראה את גודל אמונתו בחידוש העולם על ידי ה’ יתברך בלבד, ולכן על פי אמונה זו היה נוצח, כי שם ה’ היה נלחם לפניו. ולא שהיה דוד המלך נוהג מנהג “סגולות” ודמיונות של הוזי הזיות. כי מה תעזור “סגולה” לפניו? אם אדם לא מכניע את ליבו איזה סגולה תוכל להועיל לו?
והנה המנורה דומה ממש לכל העולם בכללותו עם הרקיעים כולם. והקו האמצעי של החנוכיה רומז לאותם הגלגלים כמו שכתבנו לעיל. כלומר, שהקו האמצעי של המנורה הוא נקודת האמצע של העולם. ולכן העומד בארץ ישראל ובמקומות הסמוכים לה, יראה שלעולם ישנו כוכב אשר נשאר קבוע מזמן בריאת העולם, ואינו בתנועה כלל. ולזה כיון הרמב”ם באומרו (רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה ד): “כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם הן עגולין ככדור והארץ תלויה באמצע, ויש למקצת מן הכוכבים גלגלים קטנים שהן קבועים בהן ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף”. עכ”ל. והנה נקרא בלשוננו זה הכוכב בתור, “כוכב פולאריס“. וזה הכוכב לעולם אינו זז ממקומו שנים על גבי שנים מזמן בריאת העולם, ומסומן באדום בהמחשה שהבאתי.
וזה הדבר הפרכה שמפרקת את כל מודל הגלובוס האלילי של נאס”א, ומוכיח שלעולם אין הארץ שלנו בתנועה חלילה, ואין דבר כזה, “ארץ מסתובבת”. ולזה כיוונו ואמרו בתלמוד (בבלי פסחים צד.): “רבי נתן אומר: כל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב. תדע, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח – עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם – עומד כנגדו. מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב“. והנה ראשית כל יש לשאול, על איזה כוכב כיוונו רבותינו? אולי ניתן לומר שהוא הכוכב שמסמל את הקנה האמצעי של החנוכיה, שנמצא למעלה ואינו זז. ודייק רש”י וכתב, “כל הישוב כולו – של בני אדם”. ומה הוקשה לרש”י שהוצרך לכתוב “של בני אדם”? על איזה ישוב אחר היינו חושבים? וניתן היה לומר, שמכיון שאותו כוכב הוא למעלה מכולם, אז ידבר על ישוב השמים, היכן שהגרמים יושבים. ויהיה ניתן לפרשו כך: “כל ישוב השמים כולו תחת כוכב אחד יושב”. בא רש”י והסביר שכאן הכוונה לישוב בני אדם דווקא. כלומר הארץ עצמה אשר בה בני אדם חיים. ובמודל בצורת “תפוח” אין הדבר יכול להתקיים. שלא ניתן לומר על “תפוח” שהוא יושב תחת משהו, מכיון שיש צד שני לצורת “תפוח”. וזה מה שאמרו, “תדע, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח – עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם – עומד כנגדו. מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב”. כלומר, עיקר הראיה שאנו נמצאים במשטח ישר תחת כוכב אחד, הוא משום שניתן לראות את הכוכב הזה מכל מקום בישוב הארץ. ואם היינו חיים על, “תפוח” לעולם הדבר לא היה אפשרי.
והרי מוכח שמקום הישוב שאנו חיים עליו הוא “מישורי“, לא מתעגל ולא מתקמר, והכל נע סביבנו. וכמו שהחנוכיה נראית בצורתה ובחכמתה, כך בדיוק העולם נראה. ויתכן שמזו הסיבה נתקשה משה רבינו בחנוכיה! כי כיצד יתכן לכאורה לומר, שמשה רבינו שקיבל את התורה, יתקשה במציאות החנוכיה ובעשייתה? וכן כתב רש”י (שמות פרק כה פסוק לא): “תיעשה המנורה – מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקדוש ברוך הוא השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב תעשה”. עכ”ל. ומפני מה היה מתקשה בה? אלא אפשר לרמוז ולומר שהדבר אשר יתקשה משה רבינו, זה במערכת העולם, שכן החנוכיה רומזת לכל מערכת העולם והגרמים העליונים, ולכן היה מתקשה בעומק הבנתה, ואפילו שהיה יודע היטב צורתה, הנה לא תשלם הצורה בלתי המחשבה השלימה מכל ספק. וכן מצאתי שכתב הרמב”ם במורה הנבוכים (בפתיחה) שבאמת לאף אחד לא הושלם מעשה הבריאה בשלימות ממש. ע”ש.
והנה בתוך לומדנו אלו הדברים, נגלה אלינו דבר עצום אשר לא ניתן לשערו במילים, וזה הדבר יוליך אותנו בהמשך הדרך, וכן במה שכתבנו כבר לעיל, שיש הבדל בין “כדור” ל-“תפוח“. כי ודאי שניהם יהיו, “עגולים“, אלא שהמילה “עגול” בכל מקום, באה לומר ההיפך מ-“מרובע“, מקצוותיו, ולא להיפך מ-“שטוח”. כלומר, שמילת,”תפוח” הוא דבר מקומר ומתקמר. אבל “כדור” הוא משטח “עגול”.
וכעת מצאתי גם כן בכתב יד של פירוש רש”י שנמצא בשנת 1400. ומקורו בספרייה הלאומית של צרפת. מחלקת כתבי יד. עברית 1365. ששם כתוב גם “תפוחים”. וכן נמצא עוד כתב יד מקור (שם) מספר: “עברית 156”. וכן מצאתי עוד מקור שנמצא כתב יד של פירוש רש”י בין השנים 1300-1400 מספר 155 עמוד 87v. לכן ודאי שלא נוכל לומר שיש גרסא אחרת חלילה, אלא זו הגרסא האמיתית. והנה אלמלא הקב”ה משים ליבנו על מציאה נפלאה זו, לא היינו שמים לב לכך לעולם. שים לב קורא נעים, כי רש”י מפרש, “כפתור – תפוח“, כלומר שהכפתור הזה היה “מקומר” כמו צורת, “תפוח“. ומה שדייק וכתב, “עגולין סביב”, להורות על זה שאין לה קצה. כי כל דבר המעוגל אין לו תחילה ואין לו סוף. ויש לשאול לכל אותם הטוענים ש-“כדור” הוא דבר מקומר כמו “תפוח” בלשון רש”י ובלשון “חז”ל. מדוע רש”י לא אמר, “כפתור – כמין כדורים עגולין מסביב”. אלא דווקא אמר, “תפוח“? אלא מכיון שרצה להורות, לא רק על דבר “מעגלי ללא קצה“, אלא רצה ללמד אותנו שאלו הכפתורים היו מקומרים, כלומר “תלת מימד”. ואין לך שום מילה שמתארת צורת תלת מימד כמו “תפוח”. אבל “כדור” בוודאי שאינו תלת מימד או דו מימד.
והראיה החותכת לכך אף שאין אנו צריכים לה, הם כתבי יד קדמונים של רש”י, ושם מתואר ומצוייר כל מעשה המנורה אחת לאחת. והיכן נמצאים הכתבי יד? בספרייה הבודליינית, או באופן מדויק יותר: ספריית הבודליאנה. היא ספריית המחקר המרכזית של אוניברסיטת אוקספורד, היא אחת מן הספריות העתיקות ביותר באירופה, ובבריטניה היא שנייה רק לספרייה הבריטית. מאז שנת 2003 היא מוגדרת כאחת משש ספריות ההפקדה של בריטניה, והיא רשאית גם לדרוש עותק מכל ספר שיצא לאור באירלנד. הראשון מבין כתבי יד של רש”י הוא משנים 1201-1225, כלומר לפני 800 שנה. וזה מעשה המנורה.
קורא נעים, כעת אין כאן שום ויכוח. המילה – “תפוח“, בוודאי הכוונה לדבר שהוא – “מקומר“, באופן שהמסתכל עליו רואה שיש לזו הצורה קימור מכל צדדיו. וכלפי צורת ההסתכלות רש”י נקט הצורה, וקל להבין. והנה כאשר רש”י רוצה ללמדנו על דבר “עגול ומקומר”, כלומר שזו צורה מקומרת. הוא חייב לנקוט במילה הכי קרובה לכך, ומה היא? “תפוח“. לכן וודאי לנו, שבכל מקום שנכתב, “כדור” בתלמוד, ובפירוש רש”י, אינו בא להורות על צורת “תפוח” חלילה. ומה שכתב בלועזית, “פומיל”ש pomels”. כתב באוצר לעזי רש”י, שתרגומו “כפתורים“, כי רש”י מתאר את הכפתורים “כמין תפוחים” ומתרגם בהתאם, כי pomels מוצאו מהמילה pome או pomme, שהוא “תפוח“.
וכעת בחסדי ה’ יתברך שהאיר את עיני, מצאנו כתב יד שמיוחס לרש”י עצמו שנכתב בין השנים 1040-1105. וכתב יד זה נמצא בספרית “גאליקה”, שהיא ספרייה דיגיטלית של הספרייה הלאומית של צרפת. יש בה גרסאות דיגיטליות של ספרים, מפות, כתבי עת, תצלומים ואוסף של כתבי יד מאוירים. מספרו – “עברית 155” – איור שכתבו “שלמה בן יצחק”. וזה כנראה כתב יד הקדום ביותר, נמצא בין השנים 1200-1300 בפעם הראשונה. וזו צורתו. ובוודאי שנוכל לראות כיצד ה-“כפתורים”, הם בצורת “תפוח” ממש. שוב מצאתי עוד כמה כתבי יד של פירוש רש”י על התורה. כתב יד זה משנת 1396, מקורו באיטליה, נמצא כעת בספרייה הבודליינית מספר 189. וזו צורתו. עוד כתב יד אשר נמצא בפירושו של רש”י שכתוב על גויל, ובו מעשה צורת המנורה. ושוב רואים שהכפתורים הם בצורת “תפוח”, או “גלובוס”. ולכן לעולם אין “כדור” שווה ל- “תפוח”. ושניהם שני דברים שונים לגמרי.
וחשוב להסביר כאן לקורא נקודה חשובה, שלא תטעה במחשבתך להסיק דברים שגוים, שהכפתור היה עשוי כעין כפתור של חולצה ודבוק במנורה חלילה. כי זה אינו, אלא כאשר רש”י כתב, “תפוח”, כוונתו ל-דבר שהוא “מקומר” מכל צדדיו, ובדיוק כמו צורת, “גלובוס”, וזו כוונתו של רש”י להכריח כן. ומדוע? מכיון שמעשה המנורה היה עשוי ומצוטט, רצוני לומר, שהיה כולו מקשה אחת. והכפתורים שהם אותם התפוחים, הם היו חלק המקשר בין חלק אחד לשני במעשה הציטוט כזה36). ואינו תוספת עליו. ומכל צד אשר היית מסתכל על מעשה המנורה היית רואה שהכפתור הוא מחבר ממש לקנים, ובלעדיו לא היה חיבור הקנים אחד לשני, וכן על זו הדרך.
ולצערנו הרב, מה שאנו קוראים היום, “כדור“, הוא מן ההטמעה שהכניסו לנו בענין משחק ה-“כדורגל“, והפכו לנו את המילה הנכונה למשובשת, כמו שעשו בלא מעט מילים, ששיבשו לנו את ההבנה הנכונה. והנה כאשר נתבונן באיורים של כתבי רש”י הנפלאים אשר ראינו מקודם, נראה דבר פלא. שימו לב היטב לצורתו של זה ה-“כפתור“. הוא דומה בדיוק לכדור ה-“כדורגל” של היום בצורתו.
והם מה עשו? הפכו את כל המושגים, ולקחו את המנורה, שבתוכה נמצא זה הכפתור הדומה ל-“תפוח” בצורתו. ומתחתיו יש “פרח“, ומתחתיו יש “גביע“. וחיברו אותם יחדיו בשביל לבלבל את כל היהודים היושבים בציון. ועשו סמל כזה:
והנה עד לכאן נוכל כבר לדעת את אשר בדעתי בסוגיא זו כמו שאני אסביר בהמשך. שלעולם צורת הארץ לפי דעת חז”ל היא “כדור”. ומה הוא “כדור”? משטח ישר שטוח בעל צורה מעגלית בקצוות. ומה הוא “תפוח”? מעגל תלת מימד, באופן שכל סביביו מתקמרים הם, כזה. ולקמן נראה שכל ענין המילה “כדור” נגזר מן מלת, “דור”. והנה בעוברי בין הבתרים, התעמקתי לחשוב בענין ה-“תפוח” הנ”ל שהזכיר רש”י. הרי כמה פירות וירקות יש שהם בצורה מקומרת כמו “גלובוס” או כמו אותו “כפתור” שהתורה מציגה. ואם כן מדוע בחר רש”י דווקא בפרי זה אשר נקרא, “תפוח”? אלא נראה ששורש המילה, “תפוח” הוא מלשון, “ויפח”, כלומר, “נפח”. כמו שאמר הכתוב (בראשית פרק ב פסוק ז): “וַיִּיצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה”. ולכאורה, מכאן למדים אנו, ששורש מילת, “נפח”, “ויפח”, “תפוח”, הוא כמו, “ניפוח”, כלומר הוא מילוי של משהו, ולכן רש”י דווקא נקט לפרי הנקרא, “תפוח”, שהוא שם של דבר ממולא ולא שטוח, כי הוא התפוח ממולא מכל צדדיו.
ואולי על זה ניתן לרמוז ולומר מה שאמר שלמה בחכמתו (שיר השירים פרק ח פסוק ה): “מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ”. ומה פירוש, “תחת התפוח עוררתיך”? אלא רמז פה על אדם הראשון, שהרי גוף בלא נשמה כלום הוא. ותפוח הוא מלשון נפיחה, ועל זה אמר, “תחת התפוח”, תחת הנפיחה הזו, עוררתיך, את אדם הראשון. ומה שאמר, “תחת”, הוא לא “מתחת”, אלא מלת “תחת” מתפרשת, “בגלל”, “כיון ש…” וכו’. ולכן לעולם מילת, “תפוח” הוא דבר נפוח וממולא היוצר צורת, “קימור“. אבל מילת כדור לעולם יזכיר אותה, כאשר ירצה לדמות לדבר שטוח ומעגלי. ואמרו במשנה (תמיד פרק ב משנה ב. וכן הובא בתלמוד בבלי כח:): “האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב – סולקין אותן על צדי המזבח, אם אין צדדים מחזיקין – סודרים אותם בסובב על הכבש. החלו מעלין באפר על גב תפוח. תפוח היה באמצע המזבח. פעמים שהיו עליו כשלש מאות כור, וברגלים לא היו מדשנין אותו, מפני שהוא נוי למזבח”. ע”כ. וכתב בפירוש המשנה לרמב”ם, אחר שעולין הכהנים לראש המזבח ומסלקין את החלבים והאברים שלא נשרפו במשך הלילה באותם הצנירות ומחזירין אותן לצדדי המזבח או מורידין אותן על הכבש, כמו שאמר, חוזרין וגורפין את האפר במגרפות שבידם ומעלין אותו על האפר שנערם באמצע המזבח, והוא הנקרא “תפוח”, עד שעושין אותו “ערימה” באמצע מקום המערכה כעין תפוח, ולפיכך נקרא תפוח”. עכ”ל.
והרי מוכח מכח הדברים האלו, שאין ספק שמילת, “תפוח” הוא מלשון “ניפוח“, מכיון שוודאי הדבר ללא כל ספק, שתחתית הערימה אינה מקומרת מלמטה אלא ישרה היא, ובכל זאת קורא לה “תפוח”, ומדוע? על שם הניפוח, שעולה הענין המתואר כלפי מעלה, ועל שם המעגל המתקמר שדומה החלק העליון לצורת תפוח. וכן מבואר ברש”י (מסכת תמיד כח: ד”ה תפוח). וכ”כ בתפארת ישראל (שם): “מעלין באפר ע”ג התפוח – הוא כמין כרי גדול של אפר שבאמצע המזבח, עגול כתפוח”. וכ”כ בעץ יוסף (שם על עין יעקב): “והוא נקרא “תפוח”, על שם שהיה עגול כתפוח”. ואם כל לשון “עגול” הוא דבר אחיד, מדוע אמר “כתפוח”? אלא יש עגול כמו “כדור”, ויש עגול כמו, “תפוח”.
ולפיכך יוצא, שלעולם מילת, “כדור“, אינו דבר נפוח, אינו דבר מקומר, ואינו ממולא, לא כלפי מטה ולא כלפי מעלה. אלא “כדור” הוא בהכרח משטח מישור מעגלי. וכן מבואר במשנה מקוואות (פרק ז משנה ז): “הטביל בו את המטה אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדמין מקוה שמימיו מרודדין. כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים כדי שיתפחו המים, ויורד וטובל”. ע”כ. והנה במשנה זו מדובר על מקוה כשר לגמרי, אלא שמימיו, “מרודדין”, כלומר ששטוחין הם על הארץ לרוחב, ואם ינסה לטבול האיש, לא יוכל להכנס כל גופו באותם המים, מכיון שהם לרוחב הארץ. מה יעשה? מביא חבילות עצים או חבילות קנים, על מנת שיתפחו המים, כלומר, שיגבהו ויעלו על ידי הכנסת גרמים במים, כמו שמכניסים כוס מים בתוך כוס אחרת עם מעט מים, והנה כאשר הכוס החיצונית תמלא את חלל הכוס הפנימית, המים יגבהו ויתפחו עד לגובה הכוס, מכיון שהמים תמיד מנסים לשמור על איזון, ומכיון שלא נשאר חלל בכוס מחמת הכוס האחרת שנכנסה בה, המים עולים ותופחין. וכך בדיוק בענין המקוה, כוונתם שהוא ילחוץ המים מכל צד בחבילי עצים וקנים אשר יקבצו המים במקום א’ ויתהוו וישוב אליו גובה ויטבול בו. (ע”פ הרמב”ם ועל פי פירוש המאירי).
שוב למדים אנו שתפוח לפי הסבר הרמב”ם הוא דבר שתופח ועולה. ולכן כשאומרים “תפוח“, תהיה הכוונה לדבר שמתנפח ומקומר דווקא. וכן אמרו במדרש (ויקרא רבה פרשה כ סימן ב פרשת אחרי מות): “ריש לקיש בשם ר’ שמעון בן מנסיא אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה [מסתיר] גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה דיסקרי אחד לו ואחד לביתו, של מי עושה נאה? לא את שלו? כך אדם הראשון, נברא לתשמיש של הקדוש ברוך הוא, וגלגל חמה לתשמישן של בריות”. וכן הובא במדרש זוטא (קהלת פרק ז פסוק יא): “טובה חכמה עם נחלה. זה חכמה של אדם הראשון. עם נחלה, שהנחיל העולם לבניו. ויותר לרואי השמש. ר’ לוי בשם ר’ שמעון בן מנסיא אומר תפוח עקיבו של אדם הראשון מכסה גלגל חמה, משל לאחד שעשה לו שני קיטונין, אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי עושה נאה? לא את שלו? כך גלגל חמה נברא לתפקידו של בריאת העולם, ואדם נברא לתפקידו של מקום, ומה תפוח עקיבו מכסה גלגל חמה, קלסתר פניו לא כל שכן”. ע”כ. וכמובן שכל זה על דרך המשל והמליצה.
ולמדים אנו ב’ דברים מן זה המאמר:
א) השמש נבראה לשרת את האדם, ומכיון שהאדם נמצא בארץ, ולפיכך ודאי שהשמש היא זו שנעה סביב האדם אשר נמצא בארץ, ואין האדם נע סביבה עם הארץ חלילה, כי האדם מעלתו גדולה ממעלת השמש בעיני הבורא יתברך, כי האדם נברא לשמש את הבורא, והשמש נבראה לשמש את האדם, והרי האדם הוא העיקר.
ב) הדבר השני שלמדים אנו, שקורא לעקב של אדם הראשון בשם, “תפוח“, ומדוע? על שם צורתו שעשוי כמין, “תפוח“. מכיון שהעקב מקומר ונפוח כזה, לפיכך קורא לו, “תפוח“, על שם הניפוח. וקל להבין.
והנה נאמר בתורה (במדבר פרק ז פסוק ג פרשת נשא): “וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן”. ומה הם “עגלות צב”? אמר רבי במדרש (במדבר רבה פרשה יב סימן יז פרשת נשא): “רבי אומר אין “צב”, אלא “קמירות” – וכמנסקי פסקאות היו מחופות”. ע”כ. כלומר, רבי מבין, שמילת “צב” באה לתאר את האופן שבו היו עשויים אותם שש עגלות, וכמו שצורת הצב מכוסה בגג “מקומר”, כך אותם שש עגלות היו מכוסות במכסה כזה. ולכן אחר הבנה זו, כשרוצים לתאר דבר מקומר וכדומה, לעולם לא מייחסים את הדבר למה שמכונה, “כדור”, כי לעולם מילת “כדור” תהיה הכוונה לצורת דבר שטוח בעל צורת מעגלית. ע”כ.
עד כאן מאמר זה. המשך במאמר הבא.
מאת: אשר סאסי – חן שאולוב ספרדי טהור.